משנה זבחים יד
זבחים פרק יד', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת זבחים • פרק ארבעה עשר ("פרת חטאת") • >>
פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה, וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ, פטור, שנאמר (ויקרא יז), ואל פתח אהל מועד לא הביאו; כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אין חייבין עליו.
הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, שהקריבן בחוץ, פטור, שנאמר (ויקרא יז), לפני משכן ה'; כל שאינו ראוי לבוא לפני משכן ה', אין חייבין עליו.
בעלי מומין, בין בעלי מומין קבועים, בין בעלי מומין עוברים, שהקריבן בחוץ, פטור.
רבי שמעון אומר, בעלי מומין קבועים, פטור.
ובעלי מומין עוברין, עוברין בלא תעשה.
תורים שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שהקריבן בחוץ, פטור.
רבי שמעון אומר, בני יונה שעבר זמנן, פטור.
ותורים שלא הגיע זמנן, בלא תעשה.
אותו ואת בנו ומחוסר זמן, פטור.
רבי שמעון אומר, הרי זה בלא תעשה.
שהיה רבי שמעון אומר: כל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן, הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת.
וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת, אין בו בלא תעשה.
מחוסר זמן, בין בגופו בין בבעליו.
איזה הוא מחוסר זמן בבעליו? הזב, והזבה, ויולדת, ומצורע, שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ, פטורין.
עולותיהן ושלמיהן בחוץ, חייבין.
המעלה מבשר חטאת, מבשר אשם, מבשר קדשי קדשים, מבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושיירי מנחות, היוצק, הבולל, הפותת, המולח, המניף, המגיש, המסדר את השלחן, והמיטיב את הנרות, והקומץ, והמקבל דמים בחוץ, פטור.
אין חייבין עליו לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר בגדים, ולא משום רחוץ ידיים ורגליים.
עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות.
משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.
קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים, בכל מחנה ישראל.
באו לגלגל, והותרו הבמות.
קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים, בכל מקום.
באו לשילה, נאסרו הבמות.
לא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה.
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים ומעשר שני, בכל הרואה.
באו לנוב ולגבעון, הותרו הבמות.
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים, בכל ערי ישראל.
באו לירושלים, נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה נחלה.
קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים ומעשר שני, לפנים מן החומה.
כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת איסור במות בחוץ, הרי אלו בעשה ולא תעשה, וחייבין עליהן כרת.
הקדישן בשעת היתר במות, והקריבן בשעת איסור במות, הרי אלו בעשה ולא תעשה, ואין חייבין עליהן כרת.
הקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת היתר במות, הרי אלו בעשה, ואין בהם בלא תעשה.
אלו קדשים קרבין במשכן: קדשים שהוקדשו למשכן.
קרבנות הציבור, קרבין במשכן.
וקרבנות היחיד, בבמה.
קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן, יקרבו במשכן.
ואם הקריבן בבמה, פטור.
מה בין במת יחיד לבמת ציבור?
סמיכה, ושחיטת צפון, ומתן סביב, ותנופה, והגשה.
רבי יהודה אומר, אין מנחה בבמה, וכיהון, ובגדי שרת, וכלי שרת, וריח ניחוח, ומחיצה בדמים, ורחוץ ידיים ורגליים.
אבל הזמן, והנותר, והטמא, שווין בזה ובזה.
- וְכֵן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁהִקְרִיבוֹ בַּחוּץ,
- פָּטוּר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז, ד):
- "וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ";
- כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד,
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו:
- וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד,
- וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר,
- וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹּפֶן,
- שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ, פָּטוּר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז, ד): "לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה'";
- כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה',
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
- בַּעֲלֵי מוּמִין,
- בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִים,
- בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִים,
- שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- פָּטוּר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִים,
- פָּטוּר;
- וּבַעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין,
- עוֹבְרִין בְּלֹא תַּעֲשֶׂה.
- בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִים,
- תּוֹרִים שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן,
- וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,
- שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- פָּטוּר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- בְּנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,
- פָּטוּר;
- וְתוֹרִים שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן,
- בְּלֹא תַּעֲשֶׂה.
- בְּנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,
- אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וּמְחֻסַּר זְמָן,
- פָּטוּר;
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- הֲרֵי זֶה בְלֹא תַּעֲשֶׂה;
- שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא לְאַחַר זְמָן,
- הֲרֵי זֶה בְּלֹא תַּעֲשֶׂה,
- וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת,
- אֵין בּוֹ בְּלֹא תַּעֲשֶׂה:
- כֹּל שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא לְאַחַר זְמָן,
- בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בִּבְעָלָיו.
- אֵיזֶה הוּא מְחֻסַּר זְמָן בִּבְעָלָיו?
- הַזָּב, וְהַזָּבָה,
- וְיוֹלֶדֶת, וּמְצֹרָע,
- שֶׁהִקְרִיבוּ חַטָּאתָם וַאֲשָׁמָם בַּחוּץ,
- פְּטוּרִין;
- עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן בַּחוּץ,
- חַיָבִין.
- הַמַּעֶלֶה מִבְּשַׂר חַטָּאת, מִבְּשַׂר אָשָׁם,
- מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, מִבְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים,
- וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת,
- הַיּוֹצֵק, הַבּוֹלֵל, הַפּוֹתֵת,
- הַמּוֹלֵחַ, הַמֵּנִיף, הַמַּגִּישׁ,
- הַמְּסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְהַמֵּיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת,
- וְהַקּוֹמֵץ, וְהַמְּקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ,
- פָּטוּר.
- וְהַקּוֹמֵץ, וְהַמְּקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ,
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו,
- לֹא מִשּׁוּם זָרוּת,
- וְלֹא מִשּׁוּם טֻמְאָה,
- וְלֹא מִשּׁוּם מְחֻסַּר בְּגָדִים,
- וְלֹא מִשּׁוּם רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם:
- הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת,
- וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת;
- מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן,
- נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת,
- וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים.
- קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
- נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים;
- קָדָשִׁים קַלִּים,
- בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:
- קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
- נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים;
- קָדָשִׁים קַלִּים,
- בְּכָל מָקוֹם:
- נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת.
- לֹא הָיָה שָׁם תִּקְרָה,
- אֶלָּא בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן, וִירִיעוֹת מִלְמַעְלָן;
- וְהִיא הָיְתָה מְנוּחָה.
- קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים;
- קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל הָרוֹאֶה:
- הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת.
- קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים;
- קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל:
- נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת,
- וְלֹא הָיָה לָהֶם עוֹד הֶתֵּר;
- וְהִיא הָיְתָה נַחֲלָה.
- קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
- נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים;
- קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- לִפְנִים מִן הַחוֹמָה:
- שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת
- וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת בַּחוּץ,
- הֲרֵי אֵלּוּ בַּעֲשֵה וְלֹא תַּעֲשֶׂה,
- וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
- הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת,
- וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה,
- וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
- הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת
- וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ בַּעֲשֵׂה,
- וְאֵין בָּהֶם בְּלֹא תַּעֲשֶׂה:
- קָדָשִׁים שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לַמִּשְׁכָּן.
- קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, קְרֵבִין בַּמִּשְׁכָּן;
- וְקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, בַּבָּמָה.
- קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לַמִּשְׁכָּן,
- יִקְרְבוּ בַּמִּשְׁכָּן;
- וְאִם הִקְרִיבָן בַּבָּמָה,
- פָּטוּר.
- מַה בֵּין בָּמַת יָחִיד לְבָמַת צִבּוּר?
- סְמִיכָה, וּשְׁחִיטַת צָפוֹן,
- וּמַתַּן סָבִיב,
- וּתְנוּפָה, וְהַגָּשָׁה;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מִנְחָה בַּבָּמָה.
- וְכִהוּן, וּבִגְדֵי שָׁרֵת, וּכְלֵי שָׁרֵת,
- וְרֵיחַ נִיחוֹחַ, וּמְחִיצָה בַּדָּמִים,
- וּרְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
- אֲבָל הַזְּמָן, וְהַנּוֹתָר, וְהַטָּמֵא,
- שָׁוִין בָּזֶה וּבָזֶה:
נוסח הרמב"ם
(א) פרת חטאת שנשרפה חוץ מגיתה,
- וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ - פטור,
- שנאמר: "ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו" (ויקרא יז ט),
- כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אוהל מועד - אין חייבין עליו.
(ב) הרובע, והנרבע,
- והמוקצה, והנעבד,
- והאתנן, והמחיר,
- והכלאים, והטריפה,
- ויוצא דופן,
- שהקריבן בחוץ - פטור,
- שנאמר: "לפני משכן ה'" (ויקרא יז ד),
- כל שאינו ראוי לבוא אל משכן ה' - אין חייבין עליו.
- בעלי מומין -
- בין בעלי מומין קבועין,
- ובין בעלי מומין עוברין,
- שהקריבן בחוץ - פטור.
- רבי שמעון אומר:
- בעלי מומין קבועין - פטור,
- ובעלי מומין - עוברין בלא תעשה.
- תורין שלא הגיע זמנן,
- ובני יונה שעבר זמנן,
- שהקריבן בחוץ - פטור.
- רבי שמעון אומר:
- בני יונה שעבר זמנן - פטור,
- ותורין שלא הגיע זמנן - בלא תעשה.
- ובני יונה שעבר זמנן,
- אותו ואת בנו, ומחוסר זמן -
- רבי שמעון אומר: הרי זה בלא תעשה,
- שהיה רבי שמעון אומר:
- כל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן - הרי זה בלא תעשה, ואין בו כרת.
- שהיה רבי שמעון אומר:
- וחכמים אומרין: כל שאין בו כרת - אין בו בלא תעשה.
- רבי שמעון אומר: הרי זה בלא תעשה,
(ג) מחוסר זמן -
- בין בגופו, בין בבעליו,
- איזה הוא מחוסר זמן בבעליו? -
- הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע,
- איזה הוא מחוסר זמן בבעליו? -
- שהקריבו חטאתן ואשמן בחוץ - פטורין,
- עולותיהן ושלמיהן בחוץ - חייבין.
- בין בגופו, בין בבעליו,
- המעלה מבשר חטאת,
- מבשר קודשי קדשים, מבשר אשם, מבשר קדשים קלים,
- מותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים,
- ושירי מנחות, והיוצק, והבולל,
- והפותת, והמולח, והמניף, המגיש,
- והמסדר את השולחן, והמטיב את הנרות,
- הקומץ, והמקבל דמים בחוץ -
- פטור - ואין חייבין עליו,
- לא משום זרות, ולא משום טומאה,
- ולא משום מחוסר בגדים, ולא משום רחוץ ידים ורגלים.
(ד) עד שלא הוקם המשכן -
- היו הבמות מותרות,
- ועבודה - בבכורות.
- משהוקם המשכן -
- נאסרו הבמות,
- ועבודה - בכהנים.
- קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.
- קדשים קלים - בכל מחנה ישראל.
(ה) באו לגלגל -
- הותרו הבמות.
- קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.
- קדשים קלים - בכל מקום.
(ו) באו לשילה -
- נאסרו הבמות.
- ולא היה שם תקרה, אלא -
- בית של אבנים - מלמטן,
- יריעות - מלמעלן.
- והיא - היתה מנוחה.
- ולא היה שם תקרה, אלא -
- קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.
- קדשים קלים, ומעשר שני - בכל הרואה.
- נאסרו הבמות.
(ז) באו לנוב, ולגבעון -
- הותרו הבמות.
- קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.
- קדשים קלים - בכל ערי ישראל.
(ח) באו לירושלים -
- נאסרו הבמות.
- ולא היה להן עוד היתר.
- והיא - היתה נחלה.
- קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.
- קדשים קלים, ומעשר שני - לפנים מן החומה.
- נאסרו הבמות.
(ט) כל הקדשים -
- שהקדישן בשעת איסור הבמות,
- והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ -
- הרי אלו בעשה ולא תעשה, וחייבין עליהן כרת.
- הקדישן בשעת היתר במות,
- והקריבן בשעת איסור במות -
- הרי אלו בעשה ולא תעשה, ואין חייבין עליהן כרת.
- הקדישן בשעת איסור במות,
- והקריבן בשעת היתר במות -
- הרי אלו בעשה, ואין בהן בלא תעשה.
(י) אלו קדשים קרבים במשכן? - קדשים שהוקדשו למשכן.
- קרבנות הציבור - קרבין במשכן,
- וקרבנות היחיד - בבמה.
- קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן - יקרבו במשכן,
- ואם הקריבן בבמה - פטור.
- מה בין במת היחיד, לבמת הציבור? -
- סמיכה, ושחיטת צפון,
- ומתן סביב, ותנופה, והגשה.
- רבי יהודה אומר:
- אין מנחה בבמה,
- וכיהון, ובגדי שרת, וכלי שרת,
- וריח ניחוח, ומחיצה לדמים,
- וריחוץ ידים ורגלים.
- אבל הזמן, והנותר, והטמא - שווין בזה ובזה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה זבחים, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב