פתיחת התפריט הראשי

משנה זבחים ד


זבחים פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק רביעי ("בית שמאי") · >>

פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

בית שמאי אומרים, כל הניתנין על מזבח החיצון, שאם נתנן מתנה אחת, כיפר. ובחטאת, שתי מתנות.

ובית הלל אומרים, אף חטאת שנתנה מתנה אחת, כיפר.     לפיכך, אם נתן את הראשונה כתקנה ואת השניה חוץ לזמנה, כיפר. נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה, פיגול, וחייבין עליו כרת.

משנה בעריכה

כל הניתנין על מזבח הפנימי, שאם חיסר אחת מן המתנות, לא כיפר.

לפיכך, אם נתן כולן כתקנן ואחת שלא כתקנה, פסול ואין בו כרת.

משנה געריכה

ואלו דברים שאין חייבים עליהם משום פיגול: הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, והדם, והנסכים הבאים בפני עצמן, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אף הבאים עם הבהמה.

לוג שמן של מצורע, רבי שמעון אומר, אין חייבין עליו משום פיגול.

ורבי מאיר אומר, חייבין עליו משום פיגול, שדם האשם מתירו.

וכל שיש לו מתירין, בין לאדם בין למזבח, חייבין עליו משום פיגול.

משנה דעריכה

העולה, דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים.

עולת העוף, דמה מתיר את בשרה למזבח.

חטאת העוף, דמה מתיר את בשרה לכהנים.

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, דמן מתיר את אימוריהן לקרב.

רבי שמעון אומר, כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים, אין חייבין עליו משום פיגול.

משנה העריכה

קדשי נכרים, אין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא.

והשוחטן בחוץ, פטור, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי מחייב.

דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול, חייבין עליהם משום נותר, משום טמא, חוץ מן הדם.

רבי שמעון אומר, בדבר שדרכן להיאכל.

אבל [כגון] העצים והלבונה והקטורת, אין חייבין עליהם משום טומאה.

משנה ועריכה

לשם שישה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח.

והחטאת והאשם, לשם חטא.

אמר רבי יוסי, אף מי שלא היה בליבו לשם אחד מכל אלו, כשר, שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד.

משנה מנוקדתעריכה

משנה זבחים ד ניקוד

נוסח הרמב"םעריכה

(א) בית שמאי אומרין כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת כיפר ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרין אף החטאת שנתנה מתנה אחת כיפר לפיכך אם נתן את הראשונה כתקנה ואת השניה חוץ לזמנה כיפר ואם נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה פגול וחייבין עליו כרת.

(ב) כל הניתנין על מזבח הפנימי שאם חסר אחת מכל המתנות לא כיפר לפיכך אם נתנן כלן כתקנן ואחת שלא כתקנה פסול ואין בו כרת.

(ג) אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פגול הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כוהן משיח ומנחת נסכים והדם והנסכים הבאין בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרין אף הבאים עם הבהמה ולוג שמן של מצורע רבי שמעון אומר אין חייבין עליו משום פגול ורבי מאיר אומר חייבין עליו משום פגול שדם האשם מתירו וכל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול.

(ד) העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים ועולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח וחטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהן ליקרב רבי שמעון אומר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליהן משום פגול.

(ה) קודשי גוים אין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דברי רבי שמעון ורבי יוסי מחייב דברים שאין חייבין עליהן משום פגול חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם נומי רבי שמעון בדבר שדרכו להיאכל אבל כגון העצים והלבונה והקטורת אין חייבין עליהן משום טומאה.

(ו) לשם שישה דברים הזבח נזבח לשם הזבח לשם זובח לשם ה' לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח חטאת ואשם לשם חטא אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא לאחר העובד.

פירושיםעריכה