משנה זבחים ד
זבחים פרק ד', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת זבחים • פרק רביעי ("בית שמאי") • >>
פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
בית שמאי אומרים, כל הניתנין על מזבח החיצון, שאם נתנן מתנה אחת, כיפר. ובחטאת, שתי מתנות.
ובית הלל אומרים, אף חטאת שנתנה מתנה אחת, כיפר. לפיכך, אם נתן את הראשונה כתקנה ואת השניה חוץ לזמנה, כיפר. נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה, פיגול, וחייבין עליו כרת.
כל הניתנין על מזבח הפנימי, שאם חיסר אחת מן המתנות, לא כיפר.
לפיכך, אם נתן כולן כתקנן ואחת שלא כתקנה, פסול ואין בו כרת.
ואלו דברים שאין חייבים עליהם משום פיגול: הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, והדם, והנסכים הבאים בפני עצמן, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אף הבאים עם הבהמה.
לוג שמן של מצורע, רבי שמעון אומר, אין חייבין עליו משום פיגול.
ורבי מאיר אומר, חייבין עליו משום פיגול, שדם האשם מתירו.
וכל שיש לו מתירין, בין לאדם בין למזבח, חייבין עליו משום פיגול.
העולה, דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים.
עולת העוף, דמה מתיר את בשרה למזבח.
חטאת העוף, דמה מתיר את בשרה לכהנים.
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, דמן מתיר את אימוריהן לקרב.
רבי שמעון אומר, כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים, אין חייבין עליו משום פיגול.
קדשי נכרים, אין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא.
והשוחטן בחוץ, פטור, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי מחייב.
דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול, חייבין עליהם משום נותר, משום טמא, חוץ מן הדם.
רבי שמעון אומר, בדבר שדרכן להיאכל.
אבל [כגון] העצים והלבונה והקטורת, אין חייבין עליהם משום טומאה.
לשם שישה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח.
והחטאת והאשם, לשם חטא.
אמר רבי יוסי, אף מי שלא היה בליבו לשם אחד מכל אלו, כשר, שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד.
- כָּל הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
- שֶׁאִם נְתָנָן מַתָּנָה אַחַת, כִּפֵּר;
- וּבַחַטָּאת,
- שְׁתֵּי מַתָּנוֹת.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אַף חַטָּאת שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אַחַת,
- כִּפֵּר.
- אַף חַטָּאת שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אַחַת,
- לְפִיכָךְ,
- אִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּתִקְנָהּ,
- וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִזְמַנָּהּ,
- כִּפֵּר;
- נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה חוּץ לִזְמַנָּהּ,
- וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִמְקוֹמָהּ,
- פּגּוּל,
- וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:
- שֶׁאִם חִסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת,
- לֹא כִּפֵּר.
- לְפִיכָךְ,
- אִם נָתַן כֻּלָּן כְּתִקְנָן,
- וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּתִקְנָהּ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת:
- הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת,
- וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ,
- וְהַדָּם,
- וְהַנְּסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אַף הַבָּאִים עִם הַבְּהֵמָה.
- לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל,
- שֶׁדַּם הָאָשָׁם מַתִּירוֹ;
- וְכֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין,
- בֵּין לָאָדָם, בֵּין לַמִּזְבֵּחַ,
- חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל:
- דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ,
- וְעוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים.
- עוֹלַת הָעוֹף,
- דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ.
- חַטַּאת הָעוֹף,
- דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָרָהּ לַכֹּהֲנִים.
- פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְעִירִים הַנִּשְׂרָפִים,
- דָּמָן מַתִּיר אֶת אֵמוּרֵיהֶן לִקָּרֵב.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כַּשְּׁלָמִים,
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל:
- כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כַּשְּׁלָמִים,
- אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא,
- וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי מְחַיֵּב.
- דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל,
- חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם נוֹתָר, מִשּׁוּם טָמֵא,
- חוּץ מִן הַדָּם.
- חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם נוֹתָר, מִשּׁוּם טָמֵא,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- בְּדָבָר שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל;
- אֲבָל כְּגוֹן הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת,
- אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טֻמְאָה:
- לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ,
- לְשֵׁם הַשֵׁם, לְשֵׁם אִשִּׁים,
- לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחוֹחַ;
- וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, לְשֵׁם חֵטְא.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, כָּשֵׁר,
- שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין;
- שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד:
- אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, כָּשֵׁר,
נוסח הרמב"ם
(א) בית שמאי אומרין:
- כל הניתנין על מזבח החיצון, שנתנן מתנה אחת - כיפר,
- ובחטאת - שתי מתנות.
- כל הניתנין על מזבח החיצון, שנתנן מתנה אחת - כיפר,
- ובית הלל אומרין: אף החטאת שנתנה מתנה אחת - כיפר.
- לפיכך -
- אם נתן את הראשונה כתקנה, ואת השניה חוץ לזמנה - כיפר,
- ואם נתן את הראשונה חוץ לזמנה, ואת השניה חוץ למקומה - פגול, וחייבין עליו כרת.
(ב) כל הניתנין על מזבח הפנימי, שאם חסר אחת מכל המתנות - לא כיפר.
- לפיכך -
- אם נתנן כולן כתקנן, ואחת שלא כתקנה - פסול, ואין בו כרת.
(ג) אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פגול -
- הקומץ, והלבונה, והקטורת,
- ומנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח, ומנחת נסכים,
- והדם, והנסכים הבאין בפני עצמן - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אף הבאים עם הבהמה.
- ולוג שמן של מצורע -
- רבי שמעון אומר: אין חייבין עליו משום פגול.
- ורבי מאיר אומר: חייבין עליו משום פגול - שדם האשם מתירו,
- וכל שיש לו מתירין, בין לאדם בין למזבח - חייבין עליו משום פגול.
(ד) העולה -
- דמה - מתיר את בשרה למזבח, ועורה לכהנים.
- ועולת העוף -
- דמה - מתיר את בשרה למזבח.
- וחטאת העוף -
- דמה - מתיר את בשרה לכהנים.
- פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים -
- דמן - מתיר את אימוריהן ליקרב.
- רבי שמעון אומר:
- כל שאינו על מזבח החיצון, כשלמים - אין חייבין עליהן משום פגול.
(ה) קודשי גוים -
- אין חייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.
- והשוחטן בחוץ -
- פטור - דברי רבי שמעון.
- ורבי יוסי - מחייב.
- דברים שאין חייבין עליהן משום פגול -
- חייבין עליהן משום נותר, ומשום טמא - חוץ מן הדם.
- נומי רבי שמעון - בדבר שדרכו להיאכל,
- אבל כגון העצים, והלבונה, והקטורת - אין חייבין עליהן משום טומאה.
(ו) לשם שישה דברים הזבח נזבח -
- לשם הזבח, לשם זובח, לשם ה',
- לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח,
- חטאת, ואשם - לשם חטא.
- אמר רבי יוסי:
- אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו - כשר,
- שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת - אלא לאחר העובד.
- אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו - כשר,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה זבחים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב