ביאור:תוספתא/זבחים/ט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
תוספתא מסכת זבחים פרק תשיעי
עריכההמזבח מקדש את הראוי לו
עריכהאין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע, אלא הדם והנסכים.
הדם כדברי רבן גמליאל זורקו על גבי האישים, נסכים נותנו לספלים.
הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן ועלו לגבי המזבח - הרי אלו לא ירדו.
כל הזבחים שעלו לגבי המזבח ונמצאו פסולין - הרי אלו לא ירדו.
העצמות והגידים והקרנים והטלפיים שעלו לגבי המזבח ונמצאו פסולין - הרי אלו לא ירדו.
אותו ואת בנו שעלו לגבי מזבח – ירדו, שאין המזבח מקדש אלא את הראוי לו.
הרובע והנרבע, המוקצה והנעבד, והאתנן והמחיר, והכלאים והטרפה ויוצא דופן
שעלו לגבי מזבח – ירדו, מפני שלא היו פסולן בקדש
זה הכלל: שהיה פסולו בקדש - הקדש מקבלו.
לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו, חוץ מבעל מום
שר' שמעון אומר משם רבי עקיבה: בעל מום בעוף כשר
ר' חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מליקרב
מפני מה אמרו הלן והיוצא והטמא שעלו לא ירדו?
מפני שהלן כשר בשלמים, והיוצא כשר בבמה, והטמא כשר בצבור.
הקומץ והלבונה, מנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים
מה שמקומו על המזבח – נשאר שם. קטורת מקומה על מזבח הזהב. |
שעלו לגבי מזבח ונמצאו פסולים - הרי אלו לא ירדו.
אבל קטורת שעלה לגבי המזבח החיצון – תרד, שאין המזבח מקדש אלא את הראוי לו
עולה שעלתה לגבי מזבח ונמצאת פסולה - יקטירנה על יד העזרה.
אברין שלנו בעזרה - מעלין אותו כל הלילה.
שעל גבי הכבש שבראשו של מזבח מעלין אותם לעולם.
כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו, ואם עלו ירדו
הקומץ שנתנו על גבי האישים שיריו מותרין.
אימורין שנתנן על גבי האישים - הבשר מותר.
המשמעות של כשרות הקרבן היא בהיתר לאכלו. אבל כמובן שאין בה כדי להתיר את הפיגול וכו'. |
הפיגול והנותר והטמא שנתן על גבי האישים - חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא
עלו לפני הפשט וניתוח
עריכהבניגוד לעולה שנפסלה לפני שעלתה על המזבח, אם היא כבר עלתה לפני הפשט וניתוח – ממשיכים להפשיט ולנתח אותה בראש המזבח, אבל את שטיפת הקרביים נאלצים לעשות למטה. |
הרי מפשיט ומנתח ומוריד את הדם וזורקו למטה, מוריד את הקרבים ומדיחן במים
וחוזר ומעלה אותן, ומוריד את העור לכהנים, וחוזר ומקטיר את הכל.
זבחים שחוטין שעלו לגבי מזבח - ה"ז מפשיט ומנתח ומוריד את הדם וזורקו למטה
אם עלו שלמים לפני הפשט וניתוח – הדין דומה לזה שבהלכה ד. |
מוריד את הקרבים ומדיחן במים וחוזר ומעלה אותן,
ומוריד את העור ואת הבשר לבעלים, חוזר ומקטיר את השאר
העלו חיים מורידן ושוחטן למטה אין לך שמקדיש במזבח החיצון אלא את הראוי לו.
כלי הלח מקדשין את הלח, ומדת היבש מקדשת את היבש
אין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מדת היבש מקדשת את הלח
אין מקדשת אלא במילואן. רק כשכלי הקדש מלא אין מקדשת אלא מתוכן, אין מקדש אלא בפנים.
נקבו נפגמו נסדקו, אם עושין מעין מלאכתן שהיו עושין כשהן שלמים – מקדשין,
ואם לאו - אין מקדשין.