משנה זבחים ו
זבחים פרק ו', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק שישי ("קודשי קדשים") · >>
פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר, כאילו נשחטו בצפון.
רבי יוסי בר יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון, כצפון. מחצי המזבח ולדרום, כדרום.
המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.
משנה ב
חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית.
בכל מקום היתה כשרה, אלא זה היה מקומה.
ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה, ושלשה מלמעלה.
מלמטה, חטאת העוף, וההגשות, ושיירי הדם.
מלמעלה, ניסוך המים והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח.
משנה ג
כל העולים למזבח, עולין דרך ימין, ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו, שהיו עולים וחוזרים לעקב.
משנה ד
חטאת העוף כיצד היתה נעשית?
היה מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל, ומזה מדמה על קיר המזבח.
שיירי הדם, היה מתמצה על היסוד.
אין למזבח אלא דמה, וכולה לכהנים.
משנה ה
עולת העוף כיצד היתה נעשית?
עלה בכבש ופנה לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, וממצה את דמה על קיר המזבח.
נטל את הראש, והקיף בית מליקתו למזבח, וספגו במלח, וזרקו על גבי האישים.
בא לו לגוף, והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה, והשליכן לבית הדשן.
שיסע ולא הבדיל, ואם הבדיל, כשר, וספגו במלח, וזרקו על גבי האשים.
משנה ו
לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה ולא את בני מעיים היוצאין עמה ולא ספגו במלח, כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה, כשרה.
הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה, פסולה.
מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, פסולה.
מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, כשרה.
משנה ז
חטאת העוף שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה שלא לשמה, או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה, פסולה.
עולת העוף, כשרה, ובלבד שלא עלתה לבעלים.
אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמיצה דמן לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול, ואין בו כרת.
חוץ לזמנו, פיגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו?
מלק בשתיקה ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם בשתיקה, או שמלק ומיצה הדם חוץ לזמנו, זה [הוא] שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו?
מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו, [או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו,] חטאת העוף שמלקה שלא לשמה ומיצה דמה חוץ לזמנה, או שמלקה חוץ לזמנה ומיצה דמה שלא לשמה, [או שמלקה ומיצה דמה שלא לשמה,] זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול, ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה, זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פיגול, וחייבין עליו כרת.
ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול, ואין בו כרת.
וחכמים אומרים, זה וזה פסול, ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַצָּפוֹן.
- רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן;
- מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם.
הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,
- וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים,
- לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה,
- בְּכָל מַאֲכָל,
- לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:
- בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁרָה,
- אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ.
- וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּה,
- וּשְׁלֹשָׁה מִלְמָעְלָה.
- מִלְּמַטָּה,
- חַטַּאת הָעוֹף, וְהַהַגָּשׁוֹת, וּשְׁיָרֵי הַדָּם.
- מִלְמַעְלָה,
- נִסּוּךְ הַמַּיִם, וְהַיַּיִן, וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רָבָה בַּמִּזְרָח:
- עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין,
- וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל;
- חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ,
- שֶׁהָיוּ עוֹלִים וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב:
- הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ,
- וְאֵינוֹ מַבְדִּיל,
- וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.
- שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְּסוֹד.
- אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ,
- וְכֻלָּהּ לַכֹּהֲנִים:
- עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב;
- בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית.
- הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁה מִמּוּל עָרְפָּהּ,
- וּמַבְדִּיל,
- וּמְמַצֶּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.
- נָטַל אֶת הָרֹאשׁ,
- וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ,
- וּסְפָגוֹ בַּמֶּלַח,
- וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.
- בָּא לוֹ לַגּוּף,
- וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְאֶת הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּהּ,
- וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן.
- שִׁסַּע וְלֹא הִבְדִּיל.
- וְאִם הִבְדִּיל, כָּשֵׁר;
- וּסְפָגוֹ בְּמֶלַח,
- וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים:
- לֹא אֶת הַמֻּרְאָה וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה
- וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ,
- וְלֹא סְפָגוֹ בְּמֶלַח,
- כָּל שֶׁשִּׁנָּה בָּהּ מֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת דָּמָהּ,
- כְּשֵׁרָה.
- הִבְדִּיל בַּחַטָּאת, וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה,
- פְּסוּלָה.
- מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ וְלֹא מִצָּה דַּם הַגּוּף,
- פְּסוּלָה.
- מִצָּה דַּם הַגּוּף וְלֹא מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ,
- כְּשֵׁרָה:
- מִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ,
- פְּסוּלָה.
- עוֹלַת הָעוֹף,
- כְּשֵׁרָה,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים.
- אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף
- שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּצָּה דָּמָן
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,
- וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
כֵּיצַד קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- מָלַק בִּשְׁתִיקָה,
- וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וּמִצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה,
- אוֹ שֶׁמָלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- זֶה – שֶׁקָּרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
כֵּיצַד לֹא קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁמָלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- וּמִצָּה דָּמָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ,
- אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ,
- וּמִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ וּמִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
- לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר,
- כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ,
- כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר,
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל:
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וָזֶה פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
נוסח הרמב"ם
(א) קודשי קדשים, ששחטן בראש המזבח -
- רבי יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
- מחצי המזבח ולצפון - כצפון,
- מחצי המזבח ולדרום - כדרום.
- המנחות -
- היו נקמצות - בכל מקום בעזרה,
- ונאכלות - לפנים מן הקלעים,
- לזכרי כהונה - בכל מאכל,
- ליום ולילה - עד חצות.
(ב) חטאת העוף -
- היתה נעשית - על קרן דרומית מערבית.
- ובכל מקום היתה כשרה - אלא שזה היה מקומה.
- ושלשה דברים, היתה אותה הקרן משמשת - מלמטן,
- ושלשה - מלמעלן,
- מלמטן - חטאת העוף, וההגשות, ושירי הדם.
- מלמעלן - ניסוך המים, והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח.
(ג) כל העולין למזבח -
- עולין - דרך ימין,
- ומקיפין, ויורדין - דרך שמאל,
- חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו - שהיו עולין, וחוזרין לעקב.
(ד) חטאת העוף, כיצד היתה נעשית? -
- היה מולק את ראשה ממול עורפה - ואינו מבדיל,
- ומזה מדמה - על קיר המזבח,
- ושירי הדם - היה מתמצה על היסוד.
- אין למזבח - אלא דמה,
- וכולה - לכהנים.
(ה) עולת העוף, כיצד היתה נעשית? -
- עלה לכבש - ופנה לסובב,
- בא לו - לקרן דרומית מזרחית,
- היה מולק את ראשה ממול עורפה - ומבדיל,
- ומיצה את דמה - על קיר המזבח.
- ונטל את הראש,
- והקיף בית מליקתו למזבח,
- ספגו במלח - וזורקו על גבי האישים.
- בא לו לגוף,
- והסיר את המוראה, ואת הנוצה, ואת בני מעים היוצאין עימה - והשליכן לבית הדשן.
- שיסע - ולא יבדיל,
- ואם הבדיל - כשר.
- ספגו במלח - וזרקו על גבי האישים.
(ו) לא הסיר -
- לא את המוראה,
- ולא את הנוצה,
- ולא את בני מעים היוצאין עימה,
- ולא ספגם במלח,
- כל ששינה בה, מאחר שמיצה את דמה - כשרה.
- הבדיל בחטאת, ולא הבדיל בעולה - פסל.
- מיצה דם הראש, ולא מיצה דם הגוף - פסולה.
- דם הגוף, ולא מיצה דם הראש - כשרה.
(ז) חטאת העוף -
- שמלקה שלא לשמה,
- מיצה דמה שלא לשמה,
- או לשמה ושלא לשמה,
- או שלא לשמה ולשמה - פסולה.
- עולת העוף - כשרה, ובלבד שלא עלת לבעלים.
- אחד חטאת העוף, ואחד עולת העוף -
- שמלקן, ושמיצה את דמן,
- לאכל דבר שדרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -
- חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת,
- חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
- כיצד קרב המתיר כמצותו? -
- מלק בשתיקה, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,
- או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה את הדם בשתיקה,
- או שמלק, ומיצה את הדם חוץ לזמנו - זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
- כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -
- מלק חוץ למקומו, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,
- או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה הדם חוץ למקומו,
- או שמלק, ומיצה הדם חוץ למקומו,
- חטאת העוף -
- שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה חוץ לזמנה,
- או שמלקה חוץ לזמנה, מיצה דמה שלא לשמה,
- או שמלק, ומיצה דמה שלא לשמה - זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
- לאכל כזית בחוץ, כזית למחר,
- כזית למחר, וכזית בחוץ,
- כחצי זית בחוץ, וכחצי זית למחר,
- כחצי זית למחר, וכחצי זית בחוץ - פסול, ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- לאכל כחצי זית, ולהקטיר כחצי זית - כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה זבחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב