פתיחת התפריט הראשי

משנה זבחים ו


זבחים פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק שישי ("קודשי קדשים") · >>

פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר, כאילו נשחטו בצפון.

רבי יוסי בר יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון, כצפון. מחצי המזבח ולדרום, כדרום.

המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

משנה בעריכה

חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית.

בכל מקום היתה כשרה, אלא זה היה מקומה.

ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה, ושלשה מלמעלה.

מלמטה, חטאת העוף, וההגשות, ושיירי הדם.

מלמעלה, ניסוך המים והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח.

משנה געריכה

כל העולים למזבח, עולין דרך ימין, ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו, שהיו עולים וחוזרים לעקב.

משנה דעריכה

חטאת העוף כיצד היתה נעשית?

היה מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל, ומזה מדמה על קיר המזבח.

שיירי הדם, היה מתמצה על היסוד.

אין למזבח אלא דמה, וכולה לכהנים.

משנה העריכה

עולת העוף כיצד היתה נעשית?

עלה בכבש ופנה לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, וממצה את דמה על קיר המזבח.

נטל את הראש, והקיף בית מליקתו למזבח, וספגו במלח, וזרקו על גבי האישים.

בא לו לגוף, והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה, והשליכן לבית הדשן.

שיסע ולא הבדיל, ואם הבדיל, כשר, וספגו במלח, וזרקו על גבי האשים.

משנה ועריכה

לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה ולא את בני מעיים היוצאין עמה ולא ספגו במלח, כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה, כשרה.

הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה, פסולה.

מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, פסולה.

מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, כשרה.

משנה זעריכה

חטאת העוף שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה שלא לשמה, או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה, פסולה.

עולת העוף, כשרה, ובלבד שלא עלתה לבעלים.

אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמיצה דמן לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול, ואין בו כרת.

חוץ לזמנו, פיגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.

כיצד קרב המתיר כמצותו?

מלק בשתיקה ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם בשתיקה, או שמלק ומיצה הדם חוץ לזמנו, זה [הוא] שקרב המתיר כמצותו.

כיצד לא קרב המתיר כמצותו?

מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו, [או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו,] חטאת העוף שמלקה שלא לשמה ומיצה דמה חוץ לזמנה, או שמלקה חוץ לזמנה ומיצה דמה שלא לשמה, [או שמלקה ומיצה דמה שלא לשמה,] זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.

לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול, ואין בו כרת.

אמר רבי יהודה, זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פיגול, וחייבין עליו כרת.

ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול, ואין בו כרת.

וחכמים אומרים, זה וזה פסול, ואין בו כרת.

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

משנה מנוקדתעריכה

משנה זבחים ו ניקוד

נוסח הרמב"םעריכה

(א) קודשי קדשים ששחטן בראש המזבח רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון רבי יוסי ברבי יהודה אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה ונאכלות לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

(ב) חטאת העוף הייתה נעשית על קרן דרומית מערבית ובכל מקום הייתה כשרה אלא שזה היה מקומה ושלשה דברים הייתה אותה הקרן משמשת מלמטן ושלשה מלמעלן מלמטן חטאת העוף וההגשות ושירי הדם מלמעלן ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהיא רבה במזרח.

(ג) כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שהיו עולין וחוזרין לעקב.

(ד) חטאת העוף כיצד הייתה נעשית היה מולק את ראשה ממול עורפה ואינו מבדיל ומזה מדמה על קיר המזבח ושירי הדם היה מתמצה על היסוד אין למזבח אלא דמה וכלה לכהנים.

(ה) עולת העוף כיצד הייתה נעשית עלה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית היה מולק את ראשה ממול עורפה ומבדיל ומיצה את דמה על קיר המזבח ונטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח ספגו במלח וזורקו על גבי האישים בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאין עימה והשליכן לבית הדשן שיסע ולא יבדיל ואם הבדיל כשר ספגו במלח וזרקו על גבי האישים.

(ו) לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה ולא את בני מעיים היוצאין עימה ולא ספגם במלח כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה כשרה הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסל מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה.

(ז) חטאת העוף שמלקה שלא לשמה מיצה דמה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה פסולה עולת העוף כשרה ובלבד שלא עלת לבעלים אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמיצה את דמן לאכל דבר שדרכו לאכל ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר כמצותו כיצד קרב המתיר כמצותו מלק בשתיקה ומיצה את הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ לזמנו ומיצה את הדם בשתיקה או שמלק ומיצה את הדם חוץ לזמנו זה הוא שקרב המתיר כמצותו כיצד לא קרב המתיר כמצותו מלק חוץ למקומו ומיצה את הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו חטאת העוף שמלקה שלא לשמה מיצה דמה חוץ לזמנה או שמלקה חוץ לזמנה מיצה דמה שלא לשמה או שמלק ומיצה דמה שלא לשמה זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו לאכל כזית בחוץ כזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת וחכמים אומרין זה וזה פסול ואין בו כרת לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

פירושיםעריכה