פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה שבת פרק ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

מסכת שבת עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

ניתן לראות את הפרקים ה-ו, הקשורים לעיקרון דומה, כערוכים במבנה כיאסטי: היתר - איסור - איסור - היתר. בשני הפרקים הרעיון המוביל הוא שמה שנחשב כחלק מגוף המוציא - מותר לצאת עימו, ואילו חפצים שאינם חלק ממנו - אסורים בהוצאה.

היה מקום למבנה כזה גם בפרק ב ובפרק ד, אבל כיוון שביניהם נכנס פרק ג - אין שם מבנה כיאסטי.

איסורי הוצאה לבעלי חייםעריכה

חטיבה I: אביזרים הנחשבים חלק מגוף הבהמהעריכה

הנושא חוזר לאיסורי ההוצאה בשבת, שבהם נפתחה המסכת. וראו שמות טז כט, שנדרש על ידי חכמים כאיסור הוצאה.

הכותרת של הפרק דומה לכותרות של פרקים ב, ד, ו, וכן לחולין ו, ז.

המשנה קובעת מה נחשב לחלק מהבהמה, ולכן מותר להוצאה עימה, ומה חייב בעל הבהמה להסיר מבהמתו לפני השבת.

בעלי השיר הן הבהמות הקשורות בשרשרת, והמשנה קושרת את ההיתר להוציא אותן בשבת עם היתר ההזאה עליהן מבלי להסיר את השרשרת.

הקישור לדיני הטהרה מרמז ללוויים, שהיו טהורים ובעלי שיר, ראו שקלים ה, א.

(א) במה עם מה בהמה יוצאה, ובמה אינה יוצאה?

יוצא הגמל באפסר, ונאקה בחטם, ולובדקיס חמור לובי בפרומביא, ברסן וסוס בשיר בשרשרת שעל צוארו

וכל בעלי השיר יוצאים בשיר, ונמשכים בשיר,
ומזין עליהן על האפסר וכו', אם נטמאו, וטובלין במקומן:


(ב) חמור יוצא במרדעת אוכף המחובר לשני שקים - בזמן שהיא קשורה לו.

זכרים יוצאין לבובין. עם כיסוי לאבר המין שלהם, כדי למנוע הפריית הנקבות. פירוש אחר - קמיע בצורת לב.

לכיסויים השונים של הרחלות ראו תוספתא ה, א.

וראו שם הלכה ב לעניין מרדעת החמור: יש שאוסרים.

רחלות יוצאות שחוזות, כבולות באליה קשורה למעלה או למטה, כדי לזרז הפריה או למנעה. וכבונות כיסוי לצמר, לשמרו נקי

העיזים יוצאות צרורות. עם כיסוי לעטינים

רבי יוסי אוסר בכולן, חוץ מן הרחלין הכבונות.

רבי יהודה אומר: עיזים יוצאות צרורות ליבש כיסוי מהודק המיועד לייבש את העטינים. - אבל לא לחלב: כיסוי רופף המיועד למנוע טפטוף החלב ועלול ליפול בשבת.


חטיבה II: אביזרים אסורים בטלטולעריכה

אסור להוציא בהמה עם אביזרים נדירים, או כאלה שאינם קשורים היטב, או כאלו המיועדים להקשות עליה את התנועה. לעניין עקוד ורגול ראו תוספתא ה, ג.

ראו משנה א, שם נאמר "ונמשכות בשיר". המשנה עוברת מעניין הוצאת הגמל עם חבל - לדיון על הובלת הגמלים.

איסור כריכת החבל על היד בשבת עשוי להתבאר כדומה לאיסור הובלת השיירה: הכריכה נחוצה כשמושכים בחזקה, וזה נראה כמעשה חול. הסבר אחר - משום כלאים, בהנחה שהחבלים עשויים כלאים, וראו כלאים ט, ד: כריכת החבלים על היד דומה לנתינת המרדעת על הכתף. גם משנה א יצאה מענייני שבת.

(ג) ובמה אינה יוצאה?

לא יצא גמל במטוטלת, בגד המכסה את הדבשת ואת זנבו לא עקוד ולא רגול, עם חבל הקושר אחת מרגליו או שתים מהן זו לזו
וכן שאר כל הבהמות.

לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. כי הובלת שיירה נראית כמעשה חול.

אבל מכניס חבלים לתוך ידו, וימשוך

ובלבד שלא יכרוך:


(ד) אין חמור יוצא במרדעת - בזמן שאינה קשורה לו ועלולה ליפול. ראו משנה ב

ולא בזוג פעמון - אף על פי שהוא פקוק,
ולא בסולם שבצוארו, ולא ברצועה שברגלו. מיני תחבושות

ואין התרנגולין יוצאין בחוטין, ולא ברצועות שברגליהן. להגבלת התנועה, וראו משנה ג

ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן.

ואין הרחלים יוצאות חנונות. סוג של קמיע

ואין העגל יוצא בגימון. עול צעצוע, או טבעת הסוגרת את פיו.

ראו עדויות ג, יב, וכן ביצה ב, ח. ר' אלעזר היה בעל עדר גדול (שבת נד ב), ולכן נזקק לרצועה כדי לזהות את הפרה שלו.

ולא פרה בעור הקופד קוצי קיפוד על העטינים, ולא ברצועה שבין קרניה. ליופי או לזיהוי

פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה
שלא ברצון חכמים: