משנה שבת יח
שבת פרק יח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת שבת • פרק שמונה עשר ("מפנין אפילו") • >>
פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש, אבל לא את האוצר.
מפנין תרומה טהורה, ודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמוס היבש, מפני שהוא מאכל לעניים.
אבל לא את הטבל, ולא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו, ולא את הלוף, ולא את החרדל.
רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל עורבין.
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה, מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן.
כופין את הסל לפני האפרוחים, כדי שיעלו וירדו.
תרנגולת שברחה, דוחין אותה עד שתיכנס.
מדדין עגלין וסייחין ברשות הרבים.
אשה מדדה את בנה.
אמר רבי יהודה, אימתי? בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת.
אבל אם היה גורר, אסור.
אין מיילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין.
ומיילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרין את הטבור.
רבי יוסי אומר, אף חותכין.
וכל צרכי מילה עושין בשבת.
- וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ,
- אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר.
- מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה,
- וּדְמַאי,
- וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,
- וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,
- וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַעֲנִיִּים.
- אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל,
- וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,
- וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,
- וְלֹא אֶת הַלּוּף,
- וְלֹא אֶת הַחַרְדָּל.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין:
- אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, מְטַלְטְלִין אוֹתָן;
- וְאִם לָאו, אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן.
- כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ.
- תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה, דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס.
- מְדַדִּין עֲגָלִין וּסְיָחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
- אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת;
- אֲבָל אִם הָיָה גּוֹרֵר, אָסוּר:
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אֲבָל מְסַעֲדִין.
- וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת,
- וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,
- וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת,
- וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַּבּוּר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף חוֹתְכִין.
- וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת:
נוסח הרמב"ם
(א) מפנין -
- אפילו ארבע, חמש קופות -
- של תבן,
- ושל תבואה,
- מפני האורחין,
- ומפני ביטול בית המדרש,
- אפילו ארבע, חמש קופות -
- אבל -
- לא את האוצר.
- מפנין -
- תרומה טהורה,
- ודמאי,
- ומעשר ראשון - שניטלה תרומתו,
- ומעשר שני, והקדש - שנפדו,
- והתורמוס היבש - מפני שהוא מאכל לעיזים.
- אבל -
- לא את הטבל,
- ולא את מעשר ראשון - שלא ניטלה תרומתו,
- ולא את מעשר שני, והקדש - שלא נפדו,
- ולא את הלוף,
- ולא את החרדל.
- רבן שמעון בן גמליאל - מתיר בלוף,
- מפני שהוא מאכל - לעורבים.
(ב) חבילי קש,
- וחבילי עצים,
- וחבילי זרדים -
- אם התקינן - למאכל בהמה,
- מטלטלין אותן.
- ואם לאו -
- אין מטלטלין אותן.
- אם התקינן - למאכל בהמה,
- כופין סל - לפני האפרוחים,
- שיעלו, או שירדו.
- תרנגולת - שברחה,
- דוחין אותה - עד שתיכנס.
- ומדדין - עגלים, וסייחים.
- והאישה - מדדה את בנה.
- אמר רבי יהודה:
- אימתי?
- בזמן שהוא - נוטל אחת, ומניח אחת,
- אבל -
- אם היה גורר - אסור.
- אימתי?
(ג) אין מילדין את הבהמה - ביום טוב,
- אבל - מסעדין.
- ומילדין את האישה - בשבת,
- וקורין לה חכמה - ממקום למקום,
- ומחללין עליה - את השבת,
- וקושרין - את הטבור.
- רבי יוסי אומר:
- אף חותכין.
- וכל צורכי מילה - עושין בשבת.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שבת, פרק י"ח:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב