ביאור:משנה חולין פרק ו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
מצוות כיסוי הדם - ראו ויקרא יז יג. כיסוי הדם הוא דרך לפצות על שפיכתו. בדם של הקדשים שופכים את הדם על המזבח, ובחולין מכסים אותו. |
כיסוי הדם
עריכהחטיבה I: תחולה
עריכה(א) כְּסוּי הַדָּם נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת,
פתיחת הפרק דומה לפתיחת פרק ה ולפתיחת פרק ז. פטורים מחובת כיסוי הדם בהמות וכן עופות הקדשים. לגבי כוי - ראו ביכורים ב, ט. וראו תוספתא ו, א וכן שם ה, א, שר' אלעזר פטר את הכוי מכיסוי הדם ומאותו ואת בנו. וראו תוספתא ו, ב, שהיו שחייבו לכסות את דם הכוי גם ביו"ט. |
- בַּחֻלִּין, אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין.
- וְנוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף, בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוּ מְזֻמָּן. בשר בית או בשר ציד
- וְנוֹהֵג בַּכּוֹי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
- וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְיוֹם טוֹב, וְאִם שְׁחָטוֹ - אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ.
חטיבה II: מהי שחיטה?
עריכה(ב) הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה,
השוו לעיל ה, ג: ר' מאיר כאן כחכמים שם, וחכמים כאן כר' שמעון שם. וראו גם ספרא אחרי מות יא ו. |
- הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁין בַּחוּץ, חַיָּה וָעוֹף הַנִּסְקָלִים,
- רְבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר - פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.
(ג) חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ,
ראו בתחילת המסכת, ששחיטת חרש וכו' שאין רואים אותם פסולה. חובת הכסוי חלה על השוחט ועל הרואה אותו. |
- וַאֲחֵרִין רוֹאִין אוֹתָם - חַיָּבִין לְכַסּוֹת.
בֵּינָן לְבֵין עַצְמָם - פְּטוּרִין מִלְּכַסּוֹת.
וְכֵן לְעִנְיַן 'אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ',
- שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִין רוֹאִין אוֹתָן - אָסוּר לִשְׁחוֹט אַחֲרֵיהֶן.
בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן - רְבִּי מֵאִיר מַתִּיר לִשְׁחוֹט אַחֲרֵיהֶן, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
וּמוֹדִים שֶׁאִם שָׁחָטוּ - שֶׁאֵינָן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
חטיבה III: מצוות הכיסוי
עריכה(ד) שָׁחַט מֵאָה חַיָּה בְמָקוֹם אֶחָד - כִּסּוּי אֶחָד לְכֻלָּם;
מצוות כיסוי חלה פעם אחת, ואין חובה לוודא שהדם מכוסה. השוו ב"ק ה, ו, שם החובה היא שהבור יהיה מכוסה. דמו של הבל התכסה מאליו, ראו סנהדרין לז ב, ולא ע"י קין, וראו תוספתא ו, ז: אם נבלע באדמה פטור מלכסות, וראו גם קהלת ו ד. |
- מֵאָה עוֹפוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד - כִּסּוּי אֶחָד;
- חַיָּה וָעוֹף בְּמָקוֹם אֶחָד - כִּסּוּי אֶחָד לְכֻלָּם.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁחַט חַיָּה - יְכַסֶּה, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט אֶת הָעוֹף.
שָׁחַט וְלֹא כִסָּה, וְרָאָהוּ אַחֵר - חַיָּב לְכַסּוֹת. הרואה
כִּסָּה וְנִתְגַּלָּה - פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. כִּסַּתּוּ הָרוּחַ - חַיָּב לְכַסּוֹת.
חטיבה IV: הדם וחומר הכיסוי
עריכה(ה) דָּם שֶׁנִּתְעָרַב בַּמַּיִם, אִם יֶשׁ בּוֹ מַרְאֵה דָם - חַיָּב לְכַסּוֹת.
למעשה ביטול הדם בנוזלים אחרים אינו לפי הצבע אלא לפי כמות הנוזל האחר. אם התערב דם השחיטה בדם של חיה שכבר כוסה דמה, או בדם בהמה - לדעת ר' יהודה אינו מתבטל. וראו זבחים ח, ו. בתוספתא טהרות ה, א הוא מוסיף גם "אין רוק מבטל רוק". |
- נִתְעָרַב בְּיַיִן אדום, באותו הצבע - רוֹאִין אוֹתוֹ את היין כְאִלּוּ הוּא מַיִם.
- נִתְעָרַב בְּדָם - רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא מַיִם.
- נִתְעָרַב בְּדַם בְּהֵמָה אוֹ בְדַם חַיָּה - רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא מַיִם.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
(ו) דָּם הַנִּתָּז, וְשֶׁעַל הַסְּכִין - חַיָּב לְכַסּוֹת.
- אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: אֶמָּתַי? - בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא,
- אֲבָל אִם יֶשׁ שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא - פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. אלא יכסה את הדם האחר
(ז) בַּמָּה מְכַסִּים וּבַמָּה אֵין מְכַסִּים?
- מְכַסִּין בְּזֶבֶל דַּק, וּבְחוֹל דַּק, בַּסִּיד, וּבַחַרְסִית, וּבִלְבֵנָה וּבִמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁהּ.
- אֲבָל אֵין מְכַסִּין לֹא בְזֶבֶל גַּס, וְלֹא בְחוֹל גַּס, וְלֹא בִלְבֵנָה וְלֹא בִמְגוּפָה שֶׁלֹּא כְתָשָׁהּ.
הסגנון הוא כמו בשבת פרקים ב, ד-ו. בביצה א, א נוסף לרשימת החומרים לכיסוי גם אפר כירה. וראו ספרא אחרי מות יא יא. בתוספתא ו, יא מוסיפים עוד שני תנאים: שיהיה מין עפר ושיהיה בולע. לדברי רשב"ג השוו ספרי דברים קכב. |
- וְלֹא יִכְפֶּה עָלָיו אֶת הַכֶּלִי.
כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: דָּבָר שֶׁהוּא מְגַדֵּל צְמָחִין - מְכַסִּין בּוֹ;
- שֶׁאֵינוּ מְגַדֵּל צְמָחִין - אֵין מְכַסִּין בּוֹ.