משנה שבת כג


שבת פרק כג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק עשרים ושלושה ("שואל אדם") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו הלווני. וכן האשה מחברתה ככרות.

ואם אינו מאמינו, מניח טליתו אצלו, ועושה עמו חשבון לאחר שבת.

וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת, מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו, ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב.

משנה בעריכה

מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב.

ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השולחן, ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד קטנה, משום קוביא.

ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב, אבל לא על המנות.

משנה געריכה

לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים.

אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו.

כלל אמר אבא שאול, כל שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו.

משנה דעריכה

מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה, ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין.

גוי שהביא חלילין בשבת, לא יספוד בהן ישראל, אלא אם כן באו ממקום קרוב.

עשו לו ארון וחפרו לו קבר, יקבר בו ישראל, ואם בשביל ישראל, לא יקבר בו עולמית.

משנה העריכה

עושין כל צרכי המת, סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיזו בו אבר.

שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין.

קושרים את הלחי, לא שיעלה, אלא שלא יוסיף.

וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, לא שתעלה, אלא שלא תוסיף.

אין מעמצין את המת בשבת, ולא בחול עם יציאת הנפש.

והמעמץ עם יציאת נפש, הרי זה שופך דמים.


נוסח הרמב"םעריכה

(א) שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן - ובלבד שלא יאמר הלווני.

וכן שואלת אישה מחברתה כיכרות.
אם אין מאמינו - מניח טליתו אצלו, ועושה עימו חשבון לאחר שבת.
וכן ערב פסחים בירושלים, שחל להיות בשבת -
מניח טליתו אצלו, ואוכל את פסחו, ועושה עימו חשבון לאחר יום טוב.


(ב) מונה אדם את אורחיו, ואת פרפרותיו - מפיו, אבל לא מן הכתב.

ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השולחן -
ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה, משום קוביה.
מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב - אבל לא על המנות.


(ג) לא ישכור אדם פועלין בשבת.

לא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלין.
ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלין, ולהביא פירות;
אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו.
כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו.


(ד) מחשיכין על התחום לפקח על עסקי הכלה,

ועל עסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין.
גוי שהביא חלילין בשבת - לא יספוד בהן ישראל, אלא אם כן באו ממקום קרוב.
עשו לו ארון, וחפרו לו קבר - יקבר בו ישראל;
ואם בשביל ישראל - לא ייקבר בו עולמית.


(ה) עושין כל צורכי המת, סכין, ומדיחין אותו - ובלבד שלא יזיזו בו אבר.

ושומטין את הכר מתחתיו, ומטילין אותו על החול - בשביל שימתין.
קושרין את הלחי - לא שיעלה, אלא שלא יוסיף.
וכן קורה שנשברה -
סומכין אותה בספסל, או בארוכות המיטה - לא שתעלה, אלא שלא תוסיף.
אין מאמצין את המת בשבת, ולא בחול, עם יציאת נפש.
וכל המאמץ עם יציאת נפש - הרי זה שופך דמים.


פירושיםעריכה