שבת פרק ט', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת שבתפרק תשיעי ("אמר רבי")>>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


אמר רבי עקיבא, מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנידה?

שנאמר (ישעיה ל): "תזרם כמו דוה צא תאמר לו".

מה נידה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא.

מניין לספינה שהיא טהורה?

שנאמר (משלי ל): "דרך אניה בלב ים".

מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמישה זרעונין, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע?

שנאמר (ישעיה סא): "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח", 'זרעה' לא נאמר, אלא "זרועיה".

מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה?

שנאמר (שמות יט): "היו נכונים לשלשת ימים".

מניין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת?

שנאמר (בראשית לד): "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים".

מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?

שנאמר (ישעיהו א): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

מניין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים?

אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (תהלים קט): "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו".

המוציא עצים, כדי לבשל ביצה קלה.

תבלין, כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה.

קליפי אגוזים, קליפי רימונים, איסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה.

מי רגלים, נתר ובורית, קמוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה.

רבי יהודה אומר, כדי להעביר על הכתם.

פלפלת, כל שהיא.

ועטרן, כל שהוא.

מיני בשמים ומיני מתכות, כל שהן.

מאבני המזבח ומעפר המזבח, מקק ספרים ומקק מטפחותיהם, כל שהן, שמצניעין אותן לגונזן.

רבי יהודה אומר, אף המוציא ממשמשי עבודה זרה, כל שהוא, שנאמר (דברים יג): "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".

המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת.

זרעוני גנה, פחות מכגרוגרת.

רבי יהודה (בן בתירא) אומר, חמישה.

זרע קישואין, שניים.

זרע דלועין, שניים.

זרע פול המצרי, שניים.

חגב חי טהור, כל שהוא.

מת, כגרוגרת.

ציפורת כרמים, בין חיה בין מתה, כל שהיא, שמצניעין אותה לרפואה.

רבי יהודה אומר, אף המוציא חגב חי טמא, כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחק בו.

(א) אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַשָּׂא כַּנִּדָּה?
שֶׁנֶּאֱמַר:
"תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ" (ישעיהו ל, כב).
מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא,
אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא:
(ב) מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה?
שֶׁנֶּאֱמַר: "דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם" (משלי ל, יט).
מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים,
שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין,
אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בְּאֶמְצַע?
שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו סא, יא);
זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "זֵרוּעֶיהָ":
(ג) מִנַּיִן לַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה?
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טו): "הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים".
מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת?
שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, כה): :"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים".
מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ?
שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ":
(ד) מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כִּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים?
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט, יח): "וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו":
(ה) הַמּוֹצִיא עֵצִים, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
תְּבָלִין, כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה,
וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
קְלִפֵּי אֱגוֹזִים,
קְלִפֵּי רִמּוֹנִים,
אִיסָטִיס וּפוּאָה,
כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה.
מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבוֹרִית, קְמוֹנְיָא וְאַשְׁלָג,
כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם:
(ו) פִּלְפֶּלֶת, כָּל שֶׁהִיא.
וְעִטְרָן, כָּל שֶׁהוּא.
מִינֵי בְּשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת, כָּל שֶׁהֵן.
מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ,
מֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם,
כָּל שֶׁהֵן,
שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגָנְזָן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, כָּל שֶׁהוּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יח):
"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם":
(ז) הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִין,
אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה,
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת.
זֵרְעוֹנֵי גִנָּה, פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת.
רַבִּי יְהוּדָה בֵּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה.
זֶרַע קִשּׁוּאִין, שְׁנַיִם.
זֶרַע דְּלוּעִין, שְׁנַיִם.
זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי, שְׁנַיִם.
חָגָב חַי טָהוֹר, כָּל שֶׁהוּא.
מֵת, כַּגְּרוֹגֶרֶת.
צִפֹּרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה, כָּל שֶׁהִיא,
שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא, כָּל שֶׁהוּא,
שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לַקָּטָן לִשְׂחֹק בּוֹ:


נוסח הרמב"ם

(א) אמר רבי עקיבה:

מנין לעבודה זרה,
שהיא מטמאה במשא - כנידה?
שנאמר:
"תזרם כמו דווה צא תאמר לו" (ישעיהו ל כב),
מה הנידה - מטמא במשא,
אף עבודה זרה - מטמא במשא.


(ב) מנין לספינה - שהיא טהורה?

שנאמר:
"דרך אניה בלב ים" (משלי ל יט).
מנין לערוגה - שהיא שישה על שישה טפחים,
שזורעין בתוכה - חמישה זירעונים,
ארבעה - בארבע רוחות הערוגה,
ואחת - באמצעה?
שנאמר:
"כי כארץ תוציא צמחה וכגנה" (ישעיהו סא יא),
זרעה תצמיח - לא נאמר,
אלא - זירועיה תצמיח (שם).


(ג) מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי,

שהיא טמאה?
שנאמר:
"היו נכונים לשלשת ימים,
אל תיגשו אל אישה" (שמות יט טו).
מנין שמרחיצין את הקטן,
ביום השלישי - שחל להיות בשבת?
שנאמר:
"ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" (בראשית לד כה).
מנין שקושרין לשון של זהורית,
בראש שעיר המשתלח?
שנאמר:
"אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו,
אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו" (ישעיהו א יח).


(ד) מנין לסיכה,

שהיא כשתייה ביום הכיפורים? -
אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר,
שנאמר:
"ותבוא כמים בקרבו,
וכשמן בעצמותיו" (תהלים קט יח).


(ה) המוציא עצים - כדי לבשל ביצה קלה.

תבלין - כדי לתבל ביצה קלה.
ומצטרפין - זה עם זה.
קליפי אגוזים,
וקליפי רימונים,
אסטיס,
ופואה -
כדי לצבוע בהן בגד קטן - כסבכה.
מי רגלים,
נתר,
ובורית,
קימוניא,
ואשלג -
כדי לכבס בהן בגד קטן - כסבכה.
רבי יהודה אומר:
כדי להעביר על הכתם.


(ו) פלפלת - כל שהוא.

ועטרן - כל שהוא.
מיני בשמים, ומיני מתכותיהן - כל שהן.
מעפר המזבח,
מאבני המזבח,
ממקק ספרים,
ממקק מטפחותיהם -
כל שהן - מפני שמצניעין אותן לגונזן.
רבי יהודה אומר:
אף המוציא ממשמשי עבודה זרה - כל שהוא,
שנאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח).


(ז) המוציא קופת הרוכלים -

אף על פי שיש בה מינין הרבה,
אינו חייב - אלא חטאת אחת.
זרעוני גינה - פחות מכגרוגרת.
רבי יהודה בן בתירה אומר:
חמישה.
זרע קישואין - שנים.
זרע דלועין - שנים.
זרע פול המצרי - שנים.
חגב -
חי - כל שהוא.
מת - כגרוגרת.
ציפורת כרמים -
בין חיה, בין מתה - כל שהיא,
שמצניעין אותה - לרפואה.
רבי יהודה אומר:
אף המוציא חגב חי טמא - כל שהוא,
שמצניעין אותו לקטן - לשחק בו.