משנה שבת כב

שבת פרק כב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר מועד • מסכת שבת • פרק עשרים ושנים ("חבית שנשברה") • >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

חבית שנשברה, מצילין הימנה מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ובלבד שלא יספג.

אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין, ואם יצאו מעצמן, אסורין.

רבי יהודה אומר: אם לאוכלין, היוצא מהן מותר; ואם למשקין, היוצא מהן אסור.

חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן, אסורין.

ורבי אליעזר מתיר.

משנה ב

כל שבא בחמין מערב שבת, שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת, מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחים קטנים) וקולייס האספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.

משנה ג

שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי.

ואין נוקבין מגופה של חבית, דברי רבי יהודה.

וחכמים מתירין.

ולא יקבנה מצדה.

ואם היתה נקובה, לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח.

אמר רבי יהודה, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר, חוששני לו מחטאת.

משנה ד

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור, ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו, ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו.

מי שנשרו כליו בדרך במים, מהלך בהן ואינו חושש.

הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם.

משנה ה

הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג, אפילו בעשר אלונטיאות, לא יביאם בידו.

אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם, ומביאין אותה בידן.

משנה ו

סכין וממשמשין (בבני מעיים), אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין.

אין יורדין לקורדימא, ואין עושין אפיקטויזין, ואין מעצבין את הקטן, ואין מחזירין את השבר.

מי שנפרקה ידו ורגלו, לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא.

משנה מנוקדת

נוסח הרמב"ם

(א) חבית - שנשברה,

מצילין ממנה - מזון שלש סעודות,

ואומר לאחרים:

"בואו, והצילו לכם".

ובלבד - שלא יספוג.

אין סוחטין - את הפירות,

להוציא מהן - משקין.

יצאו מעצמן - אסורין.

רבי יהודה אומר:

אם לאוכלין -

היוצא מהן - מותר.

ואם למשקין -

היוצא מהן - אסור.

חלות דבש,

שריסקן - מערב שבת,

יצאו מעצמן - אסורין.

רבי אלעזר - מתיר.

(ב) כל שבא בחמין - מלפני השבת,

שורין אותו בחמין - בשבת.

וכל שלא בא בחמין - מלפני השבת,

מדיחין אותו בחמין - בשבת.

חוץ מן -

המליח הישן,

וקולייס האספנן,

שהדחתן - היא גמר מלאכתן.

(ג) שובר אדם - את החבית,

לאכול ממנה - גרוגרות,

ובלבד - שלא יתכוון לעשותה כלי.

אין נוקבין - מגופה של חבית,

דברי רבי יהודה.

ורבי יוסי - מתיר.

לא יקבנה - מצידה.

אם הייתה נקובה -

לא ייתן עליה - שעוה,

מפני - שהוא ממרח.

אמר רבי יהודה:

מעשה, בא לפני רבן יוחנן בן זכאי - בערב,

ואמר: "חושש אני לו - מחטאת".

(ד) נותנין -

תבשיל - לתוך הבור,

בשביל שיהא שמור.

ואת המים היפים - ברעים,

בשביל שיצנו.

ואת הצונן - בחמה,

בשביל שייחמו.

מי שנשרו כליו - בדרך,

מהלך בהן - ואינו חושש.

הגיע לחצר החיצונה -

שוטחן - בחמה,

אבל - לא כנגד העם.

(ה) הרוחץ -

במערה,

או במי טבריה,

מסתפג - אפילו בעשר לונטיות,

ולא יביאם - בידו.

אבל -

עשרה בני אדם,

מסתפגין - בלונטית אחת,

פניהם,

ידיהם,

ורגליהם,

ומביאין אותה - בידם.

(ו) סכין,

ומתמשין,

אבל -

לא מתעמלין,

ולא מתגרדין.

אין יורדין - בפילומה,

ואין עושין אפיקטפיזון - בשבת.

אין מעצבין - את הקטן,

ואין מחזירין - את השבר.

מי שנפרקה - ידו, או רגלו,

לא יטרפם - בצונן,

אבל -

רוחץ כדרכו,

ואם נתרפא - נתרפא.

פירושים

משנה שבת, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב