משנה שבת כ
שבת פרק כ', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת שבת • פרק עשרים ("רבי אליעזר") • >>
פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
רבי אליעזר אומר, תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת.
וחכמים אומרים, אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.
נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו, ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית, ונותנין ביצה במסננת של חרדל, ועושין אנומלין בשבת.
רבי יהודה אומר, בשבת, בכוס, ביום טוב, בלגין, ובמועד, בחבית.
רבי צדוק אומר, הכל לפי האורחין.
אין שורין את החילתית בפושרין, אבל נותן לתוך החומץ.
ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן, אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה.
אין כוברין את התבן בכברה, ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ, אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס.
גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הרעי, דברי רבי דוסא.
וחכמים אוסרין.
נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת.
הקש שעל גבי המטה, לא ינענעו בידו, אלא מנענעו בגופו.
ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין, מנענעו בידו.
מכבש של בעלי בתים, מתירין, אבל לא כובשין. ושל כובסין, לא יגע בו.
רבי יהודה אומר, אם היה מותר מערב שבת, מתיר את כולו ושומטו.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּשַּׁבָּת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּשַּׁבָּת, אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב.
- נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצָלוּ,
- וּמְסַנְנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָּרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית,
- וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְעוֹשִׂין אַנוֹמַלִין ανώμαλος מזון מיוחד במינו בְּשַׁבָּת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בַּשַׁבָּת? - בַּכּוֹס, בְּיוֹם טוֹב? - בְּלַגֵין λᾴκαινα לאקֵיינה, כלי שתיה מעוטר דמוי ספל בעל שתי ידיות, ובסיס קצר של גביע, וּבַמּוֹעֵד. - בַּחַבִית.
- רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הָאֹרְחִין.
- אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִית בַּפּוֹשְרִין,
- אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹך הַחֹמֶץ.
- וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן,
- אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹך הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹך הַכַּלְכָּלָה.
- אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה,
- וְלֹֹא יִתְנֵנוֹ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהָ בִּשְבִיל שֶיֵּרֵד הַמּוֹץ,
- אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַּכְּבָרָה - נוֹתֵן לְתוֹך הֶאֵבוּס.
- גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפֶּטֶם, וּמְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הַרֲעִי - דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא.
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
- נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ - בְּשַבָּת.
- הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה? לֹא יְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעַנְעוֹ בְּגוּפוֹ.
- וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין? מְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ.
- מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים? מְתִירִין, אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁין.
- וְשֶׁל כּוֹבְסִין? לֹא יִגַּע בוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הָיָה מֻתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת? מֵתִּיר אֶת כֻּלּוֹ וְשֹׁמְטוֹ.
נוסח הרמב"ם
(א) רבי אליעזר אומר:
- תולין את המשמרת - ביום טוב,
- ונותנין לתלויה - בשבת.
- וחכמים אומרים:
- אין תולין את המשמרת - ביום טוב,
- ואין נותנין לתלויה - בשבת,
- אבל -
- נותנין לתלויה - ביום טוב.
(ב) נותנין מים - על גבי שמרים,
- בשביל שיצלו.
- ומסננין את היין - בסודרין,
- ובקפיפה מצרית.
- נותנין ביצה - במסננת של חרדל.
- ועושין יינמילין - בשבת.
- רבי יהודה אומר:
- בשבת - בכוס.
- ביום טוב - בלגין.
- במועד - בחבית.
- רבי צדוק אומר:
- הכל - לפי רוב האורחין.
- רבי יהודה אומר:
(ג) אין שורין את החלתית - בפושרין,
- אבל -
- נותנה - לתוך החומץ.
- אבל -
- אין שורין את הכרשינין,
- ולא שפין אותן,
- אבל -
- נותן הוא - לתוך הכברה,
- או לתוך הכלכלה.
- נותן הוא - לתוך הכברה,
- אין כוברין את התבן - בכברה,
- ולא יניחנה במקום גבוה - בשביל שירד המוץ,
- אבל -
- נותן הוא - בכברה,
- ונותן - לתוך האבוס.
- נותן הוא - בכברה,
(ד) גורפין - מלפני הפטם,
- ומסלקין לצדדין - מפני הראי,
- כדברי רבי דוסא.
- ומסלקין לצדדין - מפני הראי,
- וחכמים - אוסרין.
- נוטלין - מלפני בהמה זו,
- ונותנין - לפני בהמה זו,
- בשבת.
(ה) הקש - שעל המיטה,
- לא ינענענו - בידו,
- אבל -
- מנענעו - בגופו.
- אם היה - מאכל בהמה,
- או שהיה עליו - כר, או סדין,
- מנענעו - בידו.
- או שהיה עליו - כר, או סדין,
- מכבש -
- של בעלי בתים - מתירין,
- אבל - לא כובשין.
- ושל כובסין - לא יגע בו.
- רבי יהודה אומר:
- אם היה מותר - מערב שבת,
- מכיר את כליו - ושומטן.
- אם היה מותר - מערב שבת,
- של בעלי בתים - מתירין,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שבת, פרק כ':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב