משנה שבת כ


שבת פרק כ: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק עשרים ("רבי אליעזר") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

רבי אליעזר אומר, תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת.

וחכמים אומרים, אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.

משנה בעריכה

נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו, ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית, ונותנין ביצה במסננת של חרדל, ועושין אנומלין בשבת.

רבי יהודה אומר, בשבת, בכוס, ביום טוב, בלגין, ובמועד, בחבית.

רבי צדוק אומר, הכל לפי האורחין.

משנה געריכה

אין שורין את החילתית בפושרין, אבל נותן לתוך החומץ.

ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן, אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה.

אין כוברין את התבן בכברה, ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ, אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס.

משנה דעריכה

גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הרעי, דברי רבי דוסא.

וחכמים אוסרין.

נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת.

משנה העריכה

הקש שעל גבי המטה, לא ינענעו בידו, אלא מנענעו בגופו.

ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין, מנענעו בידו.

מכבש של בעלי בתים, מתירין, אבל לא כובשין. ושל כובסין, לא יגע בו.

רבי יהודה אומר, אם היה מותר מערב שבת, מתיר את כולו ושומטו.

משנה אעריכה

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּשַּׁבָּת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּשַּׁבָּת, אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב.

משנה בעריכה

נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצָלוּ,
וּמְסַנְנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָּרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית,
וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְעוֹשִׂין אַנוֹמַלִין ανώμαλος מזון מיוחד במינו בְּשַׁבָּת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בַּשַׁבָּת? - בַּכּוֹס, בְּיוֹם טוֹב? - בְּלַגֵין λᾴκαινα לאקֵיינה, כלי שתיה מעוטר דמוי ספל בעל שתי ידיות, ובסיס קצר של גביע, וּבַמּוֹעֵד. - בַּחַבִית.
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הָאֹרְחִין.

משנה געריכה

אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִית בַּפּוֹשְרִין,
אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹך הַחֹמֶץ.
וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן,
אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹך הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹך הַכַּלְכָּלָה.
אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה,
וְלֹֹא יִתְנֵנוֹ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהָ בִּשְבִיל שֶיֵּרֵד הַמּוֹץ,
אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַּכְּבָרָה - נוֹתֵן לְתוֹך הֶאֵבוּס.

משנה דעריכה

גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפֶּטֶם, וּמְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הַרֲעִי - דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא.
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ - בְּשַבָּת.

משנה העריכה

הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה? לֹא יְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעַנְעוֹ בְּגוּפוֹ.
וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין? מְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ.
מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים? מְתִירִין, אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁין.
וְשֶׁל כּוֹבְסִין? לֹא יִגַּע בוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם הָיָה מֻתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת? מֵתִּיר אֶת כֻּלּוֹ וְשֹׁמְטוֹ.


נוסח הרמב"םעריכה

(א) רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת.

וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.


(ב) נותנין מים על גבי שמרים - בשביל שיצלו.

ומסננין את היין בסודרין, ובקפיפה מצרית.
נותנין ביצה במסננת של חרדל.
ועושין יינמילין בשבת.
רבי יהודה אומר: בשבת - בכוס; ביום טוב - בלגין; במועד - בחבית.
רבי צדוק אומר: הכל לפי רוב האורחין.


(ג) אין שורין את החלתית בפושרין - אבל נותנה לתוך החומץ.

אין שורין את הכרשינין, ולא שפין אותן - אבל נותן הוא לתוך הכברה, או לתוך הכלכלה.
אין כוברין את התבן בכברה, ולא יניחנה במקום גבוה בשביל שירד המוץ -
אבל נותן הוא בכברה, ונותן לתוך האבוס.


(ד) גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הראי, כדברי רבי דוסא.

וחכמים אוסרין.
נוטלין מלפני בהמה זו, ונותנין לפני בהמה זו, בשבת.


(ה) הקש שעל המיטה - לא ינענענו בידו, אבל מנענעו בגופו.

אם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין - מנענעו בידו.
מכבש של בעלי בתים - מתירין, אבל לא כובשין;
ושל כובסין - לא יגע בו.
רבי יהודה אומר: אם היה מותר מערב שבת - מכיר את כליו, ושומטן.


פירושיםעריכה