משנה שבת ח
שבת פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת שבת • פרק שמיני ("המוציא יין") • >>
פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
המוציא יין, כדי מזיגת הכוס.
חלב, כדי גמיעה.
דבש, כדי ליתן על הכתית.
שמן, כדי לסוך אבר קטן.
מים, כדי לשוף בהם את הקילור.
ושאר כל המשקין, ברביעית.
וכל השופכין, ברביעית.
רבי שמעון אומר, כולן ברביעית.
ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן.
המוציא חבל, כדי לעשות אוזן לקופה.
גמי, כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה.
רבי יהודה אומר, כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן.
נייר, כדי לכתוב עליו קשר מוכסין.
והמוציא קשר מוכסין, חייב.
נייר מחוק, כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון.
עור, כדי לעשות קמיע.
קלף, כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל.
דיו, כדי לכתוב שתי אותיות.
כחול, כדי לכחול עין אחת.
דבק, כדי ליתן בראש השבשבת.
זפת וגפרית, כדי לעשות נקב.
שעוה, כדי ליתן על פי נקב קטן.
חרסית, כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
רבי יהודה אומר, כדי לעשות פטפוט.
סובין, כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב.
סיד, כדי לסוד קטנה שבבנות.
רבי יהודה אומר, כדי לעשות כלכול.
רבי נחמיה אומר, כדי לעשות אנדיפי.
אדמה, כחותם המרצופים, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, כחותם האיגרות.
זבל וחול הדק, כדי לזבל קלח של כרוב, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, כדי לזבל כרישא.
חול הגס, כדי לתן על מלוא כף סיד.
קנה, כדי לעשות קולמוס.
ואם היה עבה או מרוסס, כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באילפס.
עצם, כדי לעשות תרווד.
רבי יהודה אומר, כדי לעשות ממנו חף.
זכוכית, כדי לגרר בו ראש הכורכר.
צרור או אבן, כדי לזרוק בעוף.
רבי אליעזר בר יעקב אומר, כדי לזרוק בבהמה.
חרס, כדי ליתן בין פצים לחברו, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, כדי לחתות בו את האור.
רבי יוסי אומר, כדי לקבל בו רביעית.
אמר רבי מאיר, אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר (ישעיה ל), ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד.
אמר לו רבי יוסי, משם ראיה, (שם) ולחשוף מים מגבא.
- חָלָב, כְּדֵי גְּמִיעָה.
- דְּבַשׁ, כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית.
- שֶׁמֶן, כְּדֵי לָסוּךְ אֵבָר קָטָן.
- מַיִם, כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹר.
- וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין, בִּרְבִיעִית.
- וְכָל הַשּׁוֹפְכִין, בִּרְבִיעִית.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֻּלָּן בִּרְבִיעִית;
- וְלֹא אָמְרוּ כָּל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן:
- גֶּמִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן.
- נְיָר, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין.
- וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, חַיָּב.
- נְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן:
- קְלָף,
- כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין,
- שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.
- דְּיוֹ, כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.
- כְּחוֹל, כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אֶחָת:
- זֶפֶת וְגָפְרִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב.
- שַׁעֲוָה, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן.
- חַרְסִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט.
- סֻבִּין, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.
- סִיד, כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל.
- רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפִי:
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּחוֹתַם הָאִגְּרוֹת.
- זֶבֶל וְחוֹל הַדַּק, כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא.
- חוֹל הַגַּס, כְּדֵי לִתֵּן עַל מְלֹא כַּף סִיד.
- קָנֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס.
- וְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרֻסָּס,
- כְּדֵי לְבַשֵּׁל בּוֹ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים,
- טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִלְפַס:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָף.
- זְכוּכִית, כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכִּרְכָּר.
- צְרוֹר אוֹ אֶבֶן, כְּדֵי לִזְרֹק בָּעוֹף.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר,
- כְּדֵי לִזְרֹק בַּבְּהֵמָה:
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית.
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר:
- "וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד" (ישעיהו ל, יד).
- אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי:
- מִשָּׁם רְאָיָה, "וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא":
נוסח הרמב"ם
(א) המוציא -
- יין - כדי מזיגת הכוס.
- חלב - כדי גמיאה.
- דבש - כדי ליתן על הכתית.
- שמן - כדי לסוך אבר קטן.
- מים - כדי לשוף את הקילורית.
- ושאר כל המשקין - ברביעית.
- וכל השופכין - ברביעית.
- רבי שמעון אומר:
- כולן - ברביעית.
- לא נאמרו כל השעורין האלו - אלא למצניען.
(ב) המוציא -
- חבל - כדי לעשות אוזן לקופה.
- גמי - כדי לעשות תלוי לנפה, וכברה.
- רבי יהודה אומר:
- כדי ליטול ממנו מידת מנעל - לקטן.
- רבי יהודה אומר:
- נייר - כדי לכתוב עליו קשר מוכסין.
- המוציא קשר מוכסין - חייב.
- נייר פסול - כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון.
(ג) עור - כדי לעשות קמיע.
- קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין,
- שהיא "שמע ישראל" (דברים ו ד).
- דיו - כדי לכתוב שתי אותות.
- כוחל - כדי לכחול עין אחת.
- זפת, וגופרית - כדי לעשות נקב.
- שעוה - כדי ליתן על פי נקב קטן.
- קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין,
(ד) דבק - כדי ליתן בראש השבשבת.
- חרסית - כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
- רבי יהודה אומר:
- כדי לעשות פטפוט.
- רבי יהודה אומר:
- סובין - כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב.
- סיד - כדי לסוד קטנה שבבנות.
- רבי יהודה אומר:
- כדי לעשות כנכול.
- רבי נחמיה אומר:
- כדי לעשות אנטיפי.
- רבי יהודה אומר:
- חרסית - כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
(ה) אדמה -
- כחותם המרצופין,
- דברי רבי עקיבה.
- וחכמים אומרים:
- כחותם האיגרות.
- כחותם המרצופין,
- זבל, וחול דק -
- כדי לזבל קלח של אכרוב,
- דברי רבי עקיבה.
- וחכמים אומרים:
- כדי לזבל כרישה.
- כדי לזבל קלח של אכרוב,
- חול גס - כדי ליתן על מלוא כף סיד.
- קנה - כדי לעשות קולמוס.
- אם היה עבה, או מרוצץ -
- כדי לבשל ביצה קלה שבביצים, טרופה, ונתונה באלפס.
- אם היה עבה, או מרוצץ -
(ו) עצם - כדי לעשות תורבד.
- רבי יהודה אומר:
- כדי לעשות חף.
- רבי יהודה אומר:
- זכוכית - כדי לגרוד בה ראש הכדכד.
- צרור אבן - כדי לזרוק בעוף.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- כדי לזרוק בבהמה.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
(ז) חרס -
- כדי ליתן בין פצים לחברו,
- דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר:
- כדי לחתות בו את האור.
- רבי יוסי אומר:
- כדי לקבל בו רביעית.
- כדי ליתן בין פצים לחברו,
- אמר רבי מאיר:
- אף על פי שאין ראיה לדבר,
- זכר לדבר -
- "ולא ימצא במכיתתו חרש לחתות אש מיקוד" (ישעיהו ל יד).
- אמר לו רבי יוסי:
- משם ראיה -
- "ולחשוף מים מגבא" (ישעיהו ל יד).
- משם ראיה -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שבת, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב