משנה שבת טז


שבת פרק טז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ששה עשר ("כל כתבי") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן.

ואף על פי שכתובים בכל לשון, טעונים גניזה.

ומפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש.

מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, ואף על פי שיש בתוכן מעות.

ולהיכן מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש.

בן בתירא אומר, אף למפולש.

משנה בעריכה

מצילין מזון שלש סעודות, הראוי לאדם לאדם, הראוי לבהמה לבהמה.

כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת, מצילין מזון שלש סעודות.

בשחרית, מצילין מזון שתי סעודות.

במנחה, מזון סעודה אחת.

רבי יוסי אומר, לעולם מצילין מזון שלש סעודות.

משנה געריכה

מצילין סל מלא ככרות, ואף על פי שיש בו מאה סעודות, ועיגול של דבלה, וחבית של יין.

ואומר לאחרים, בואו והצילו לכם.

ואם היו פיקחין, עושין עמו חשבון אחר השבת.

להיכן מצילין אותן? לחצר המעורבת.

בן בתירא אומר, אף לשאינה מעורבת.

משנה דעריכה

ולשם מוציא כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף.

רבי יוסי אומר, שמונה עשר כלים.

וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים, בואו והצילו עמי.

משנה העריכה

רבי שמעון בן ננס אומר, פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האור, מפני שהוא מחרך.

ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה.

רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים, לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.

משנה ועריכה

נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה, מפני שאין שביתתו עליהן.

אבל קטן שבא לכבות, אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליהן.

משנה זעריכה

כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך.

אמר רבי יהודה, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר, חוששני לו מחטאת.

משנה חעריכה

נכרי שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל, אסור.

מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל, אסור.

עשה גוי כבש לירד בו, יורד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל, אסור.

מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה גוי כבש לירד בו, וירדו בו רבן גמליאל וזקנים.

(א) כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה,
בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן, וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן.
וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה.
וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן?
מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר,
וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין,
וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת.
וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן?
לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ.
בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לַמְּפֻלָּשׁ:
(ב) מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת,
הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם,
הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה.
כֵּיצַד?
נָפְלָה דְּלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת,
מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת.
בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת.
בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אַחַת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת:
(ג) מַצִּילִין סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת;
וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה,
וְחָבִית שֶׁל יַיִן.
וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם;
וְאִם הָיוּ פִּקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת.
לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן? לֶחָצֵר הַמְּעֹרֶבֶת.
בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת:
(ד) וּלְשָׁם מוֹצִיא כָּל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ.
וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ,
וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטֹף.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֵּלִים.
וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא;
וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי:
(ה) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר:
פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ.
וְעוֹשִׂין מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים,
בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים,
בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם,
לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר,
וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה:
(ו) נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת,
אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה,
מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן.
אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן:
(ז) כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר,
בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶּאֱחֹז בַּקּוֹרָה,
וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן,
וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִּשָּׁךְ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב,
וְאָמַר: חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת:
(ח) נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל;
וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר.
מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל;
וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר.
עָשָׂה גּוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל;
וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר.
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים,
שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה,
וְעָשָׂה גּוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ,
וְיָרְדוּ בּוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים:


נוסח הרמב"םעריכה

(א) כל כתבי הקודש, מצילין אותן מפני הדליקה - בין שקורין בהן, בין שאין קורין בהן.

אף על פי שהן כתובין בכל לשון - טעונין גניזה.
ומפני מה אין קורין בהן? - מפני ביטול בית המדרש.
מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק תפילין עם התפילין - אף על פי שיש בתוכן מעות.
לאיכן מצילין אותן? - למבוי שאינו מפולש.
בן בתירה אומר: אף למפולש.


(ב) מצילין מזון שלש סעודות -

הראוי לאדם - לאדם; והראוי לבהמה - לבהמה.
כיצד? -
נפלה דליקה בלילי שבת - מצילין מזון שלש סעודות;
בשחרית - מצילין מזון שתי סעודות;
במנחה - מצילין מזון סעודה אחת.
רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות.


(ג) מצילין סל מלא כיכרות - אף על פי שיש בו מאה סעודה.

ועיגול של דבלה, וחבית של יין.
ואומר לאחרים - בואו והצילו לכם.
אם היו פיקחין - עושין עימו חשבון, לאחר השבת.
להיכן מצילין אותן? - לחצר המעורבת.
בן בתירה אומר: אף לשאינה מעורבת.


(ד) ולשם הוא מוציא, את כל כלי תשמישו.

לובש כל שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף.
רבי יוסי אומר: שמונה עשר כלי.
וחוזר ולובש, ומוציא.
ואומר לאחרים, בואו והצילו עימי.


(ה) רבי שמעון בן ננס אומר: פורסין עור של גדי,

על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור - מפני שהוא מחרך.
ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים - בשביל שלא תעבור הדליקה.
רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים - שאינן יכולין לקבל את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.


(ו) נוכרי שבא לכבות, אין אומרין לו "כבה" ו"אל תכבה" - מפני שאין שביתתו עליהן.

אבל קטן שבא לכבות, אין שומעין לו - שכן שביתתו עליהן.


(ז) כופין קערה על גבי הנר - בשביל שלא תאחוז בקורה;

ועל צואה של קטן; ועל עקרב שלא תישוך.
אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר חושש אני לו מחטאת.


(ח) נוכרי שהדליק את הנר - משתמש לאורו ישראל;

ואם בשביל ישראל - אסור.
מילא מים להשקות בהמתו - משקה אחריו ישראל;
ואם בשביל ישראל - אסור.
עשה כבש לירד בו - ירד אחריו ישראל;
ואם בשביל ישראל - אסור.
מעשה ברבן גמליאל והזקנים, שהיו באין בספינה,
ועשה גוי כבש לירד בו - וירדו בו זקנים.


פירושיםעריכה