פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה פרה פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

מסכת פרה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

מבוא למסכת פרה ומבנה המסכת

מה היא "פרה"?עריכה

חטיבה I: גיל הבהמותעריכה

(א) רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֶגְלָה ל"עגלה ערופה" בַת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה אדומה בַת שְׁתַּיִם.

עגלה ערופה – ראו דברים כא ג. פרה אדומה – ראו במדבר יט ב. המשנה מגדירה את גיל הבהמות הללו, וראו גם חולין א, ה-ו. אבל ראו תוספתא ב, ד, שנראה שמכשירה פרה צעירה.

בהמשך המשנה מסביר בן עזאי לשונות תמוהים במסורות: "שלשית" היא בת שלוש, "רבעי" הוא בן ארבע המספרים אינם מונים את הפרה ואת המטע, אלא עוסקים בגילם.

"משלוש לקב" הוא ביטוי מדוייק יותר מ"משמונה עשרה לסאה", כי קב פטור מהפרשת חלה, וסאה חייבת בה. וראו הקשרים נוספים ל"פרס" בתוספתא נגעים ז, י.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֶגְלָה בַת שְׁתַּיִם, וּפָרָה בַת שָׁלוֹשׁ אוֹ בַת אַרְבַּע.
רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בַּת חָמֵשׁ כְּשֵׁרָה זְקֵנָה,
אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִים לָהּ, שֶׁמֵּא תַשְׁחִיר, שֶׁלֹּא תִפָּסֵל.
אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא 'שְׁלָשִׁית'. אָמְרוּ לוֹ: מַה הַלָּשׁוֹן 'שְׁלָשִׁית'?
אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.
אָמַר בֶּן עַזַּי: אֲנִי אֲפָרֵשׁ:
אִם אוֹמֵר אַתָּה 'שְׁלִישִׁית' - לַאֲחֵרוֹת בְּמִנְיָן.
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'שְׁלָשִׁית' - בַּת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.
כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמַר: 'כֶּרֶם רְבָעִי'. אָמְרוּ לוֹ: מַה הַלָּשׁוֹן 'רְבָעִי'?
אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.
אָמַר בֶּן עַזַּי: אֲנִי אֲפָרֵשׁ:
אִם אוֹמֵר אַתָּה 'רְבִיעִי' - לַאֲחֵרִין בְּמִנְיָן.
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'רְבָעִי' - בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים.
כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמַר: 'הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע - פְּרַס מִשָּׁלֹשׁ לַקַּב'.
אָמְרוּ לוֹ: 'מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה'! - אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.
אָמַר בֶּן עַזַּי: אֲנִי אֲפָרֵשׁ:
אִם אוֹמֵר אַתָּה 'מִשָּׁלֹשׁ לַקַּב' - אֵין בּוֹ חַלָּה.
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה' - מִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ.


(ב) רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: "פָּרִים" - בְּנֵי שְׁתַּיִם,

ר' יוסי דורש את הכינוי "שני" על גיל הפר, בניגוד לדברי בן עזאי במשנה א. וראו ספרא חובה פרק ג. חכמים כר' שמעון שם, ש"עגל" הוא בן שנה, "עגל בן בקר" הוא בן שנתיים, ו"פר" הוא בן שלוש או יותר.

יתכן שר' אליעזר (משנה א) הסכים עם ר' יוסי.

הנימוק של ר' מאיר כאן הוא "מפני הכבוד", אבל הפרה אינה מגיעה למקדש ולכן במשנה א נימק "שמא תשחיר".

שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ח ח) "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת".
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּנֵי שָׁלוֹשׁ.
רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ כְּשֵׁרִין,
אֶלָּא שֶׁאֵין מְבִיאִין זְקֵנִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.


השוו בבלי ב"ק סה ב: "איל בן יומו קרוי איל".

וראו תוספתא חולין א, יד.

בין קרבנות האשם יש אילים או כבשים, לפי סוג האשם - ראו תוספתא כריתות ד, ד.

(ג) "כְּבָשִׂים" - בְּנֵי שָׁנָה, וְ"אֵילִים" – בְּנֵי שְׁתַּיִם, בשנת חייהם השניה, ראו להלן.

חטיבה II: מניית גיל הבהמותעריכה

וְכֻלָּם –מִיּוֹם לְיוֹם

גיל הבהמות הוא מיום ליום, שלא כמו מניית השנים לערלה, למשל, ראו תוספתא ראש השנה א, ח.

אבל ראו תוספתא א, ד, שם חולקים בעניין זה חכמים ורבי.

בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ כבש בן 12-13 חודשים. אֵינוּ כָשֵׁר לֹא לָאַיִל וְלֹא לַכֶּבֶשׁ.

רְבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ "פַלְגָּס". בֶּן עַזַּי קוֹרֵהוּ "נוֹקֵר". רְבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ "פָקָכָדִיגְמָא".
הִקְרִיבוֹ, וְהֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל - וְלֹא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ.
בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד - הֲרֵי זֶה אַיִל.


(ד) חַטַּאות הַצִּבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן, חַטָּאת הַיָּחִיד, אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, בכולם נאמר "כבשים".

האמור במשנה ג לגבי השנה השניה אינו תופס לשנה הראשונה, שבה כבר מיום השלושים ניתן להקריב, ובדיעבד – מגיל שמונה ימים.

והשוו בכורות ד, א, שמסירת הבכור לכהן היא בגיל 30 יום. והשוו תוספתא א, ה, שהתירו לאכול בכור בעל מום אפילו לפני היום השמיני, ואילו את הפסח חייב ר' אליעזר לשחוט לפני שהגיע לגיל 31 יום.

כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁלֹשִׁין.
אִם הִקְרִיבָן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי - כְּשֵׁרִין.

נְדָרִים וּנְדָבוֹת, הַבְּכוֹר וְהַמַּעְשֵׂר וְהַפֶּסַח,

כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁמִינִי וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁמִינִי.