ביאור:משנה בכורות פרק ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מעשר בהמה עריכה
חטיבה I: תחולה עריכה
(א) מַעְשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין.
|
הפתיחה היא בסגנון של פרקים י-יב במסכת חולין: תחולת המצווה. מעשר הבהמה נהג גם לאחר החורבן, כמו הבכור, וראו שקלים ח, ח. לעניין החדש והישן ראו דרשות בתוספתא ז, א. לעניין הכלאים השוו מכילתא כספא סוף כ, שם לומדים מאיסור הכלאים על איסור בשר גדי בחלב פרה. |
- נוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן - וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
- בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים - וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
- בֶּחָדָשׁ וּבַיָּשָׁן בהמות שנולדו בשנה זו - ובקודמות לה. - וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
- שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן, שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה - אֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה,
- כְּבָשִׂים וְעִזִּים, שֶׁהֵן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵינוּ דִין, שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
- תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא כז לב) "וָצֹאן", כָּל מַשְׁמַע צֹאן - אֶחָד.
(ב) מַעְשַׂר בְּהֵמָה מִצְטָרֵף בִּמְלֹא רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה.
|
העדר פרוס במרחקים של עד 16 מיל מבהמה לבהמה. ראו תוספתא ז, ד שלעניין זה הירדן נחשב רק מדרום לכנרת. |
- וְכַמָּה הִיא "רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה"? - שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל.
הָיָה בֵין אֵלּוּ לָאֵלּוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מִיל - אֵינָן מִצְטָרְפִין.
הָיָה לוֹ בָאֶמְצַע - מֵבִיא וּמְעַשְּׂרָן בָּאֶמְצַע.
רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַיַּרְדֵּן מַפְסִיק לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
|
האחים השותפים - ראו שקלים א, ז, וחולין א, ז. בשלב הראשון - אף לאחר מות האב - הבהמות הן ברשות הירושה, וחייבות במעשר בהמה, ואילו האחים פטורים מהקלבון כל אחד, אלא נותנים קלבון אחד לכולם. כאשר הם מחלקים את הירושה ועושים שותפות רגילה הם נפטרים ממעשר בהמה, כי הבהמות עברו מרשות האב לרשות השותפים, ושותפים פטורים ממעשר בהמה, ראו ספרי דברים עז; ומתחייבים בקלבון כי הם עצמאיים כלכלית. יתכן גם לתאר תנועה הפוכה: שותפים בשלב הראשון פטורים ממעשר כשהכניסו את הבהמות לשותפות, אבל חייבים בקלבון, ואחרי זמן, כשלא ניתן להבחין איזה בהמה ואיזה מטבע שייך לאחד מהם - הם חייבים במעשר בהמה על הבהמות שהומלטו ופטורים מקלבון. |
(ג) הַלָּקַח, וְשֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה - פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
- הָאַחִים הַשּׁוּתָפִים שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן - פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
- וְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה - פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.
- קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת - חַיָּבִין, וְאִם לָאו - פְּטוּרִין.
- חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ - חַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
חטיבה II: הפרשת המעשר עריכה
|
כלאים וטריפה ויוצא דופן פסולים לקרבן, ולכן אינם נכללים במעשר, וראו ספרא אמור פרשה ח ג, שם קושרים מעשר בהמה לדין "שבעת ימים יהיה תחת אמו" (ויקרא כב כז). מחוסר זמן ויתום אינם מקיימים את הדין הנ"ל; וראו לעניין היתום דרשה במכילתא פסחא יח. ר' יהושע סובר שגם עורה של האם מספיק לעניין זה; כנראה הוא מפרש 'תחת אמו' - תחת עורה של אמו; והשוו מכילתא כספא יט לפס' כט. בתוספתא ז, ו ובמכילתא דרשב"י לשמות יג יב חולק ר' שמעון על מחוסר הזמן. |
(ד) הַכֹּל נִכְנָס [לַדִּיר] לְהִתְעַשֵּׂר - חוּץ מִכִּלְאַיִם, וּטְרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, וּמְחֻסַּר זְמַן, בהמה שלא מלאו לה שבעה ימים וְיָתוֹם.
- אֵי זֶה הוּא "יָתוֹם"? - כָּל שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ, אוֹ שֶׁשְּׁחֲטָהּ.
- רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נִשְׁחָטָה אִמּוֹ וְהַשֶּׁלַח קַיָּם - אֵין זֶה "יָתוֹם".
(ה) שָׁלֹשׁ גֳּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה: בִּפְרַס לפני הַפֶּסַח, בִּפְרַס הָעֲצֶרֶת, בִּפְרַס הֶחָג - דִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.
|
בן עזאי מפרט את התאריכים המדויקים של "פרוס הפסח" וכו'. המרחקים אינם קבועים: לפני פסח 15 יום, לפני שבועות 6 ימים ולפני סוכות 45 יום. לדעת ר' אלעזר ור' שמעון ראו ראש השנה א, א. וראו במשנה הבאה. בסוף המשנה מודה בן עזאי לר' שמעון ולמעשה מוסיף גורן רביעית, הכוללת את ולדות אלול, וראו פירוט הגרנות לשיטתו בתוספתא ז, ט. |
- בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַאֲדַר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְאָב.
- רְבִּי אֶלְעָזָר וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל.
- וְלָמָּה אָמְרוּ "בְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל", וְלֹא אָמְרוּ "בְאֶחָד בְּתִשְׁרִי"?
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאֵיפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב. לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל.
- רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
- בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן.
(ו) כָּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרִי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל - הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.
|
הגורן היא הפרשה של מעשר, אבל את החישוב עושים מראש השנה. |
- חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה - אֵינָן מִצְטָרְפִין.
- חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגֹּרֶן, וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגֹּרֶן - הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.
- אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: 'שָׁלוֹשׁ גֳּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה'?
- שֶׁעַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ הַגֹּרֶן - מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִשְׁחֹט;
- הִגִּיעַ הַגֹּרֶן - לֹא יִשְׁחֹט, וְאִם שָׁחַט - פָּטוּר.
(ז) כֵּיצַד מְעַשְּׂרָן?
|
בתוספתא ז, י מוסיפים שהאמהות עומדות בחוץ וגועות לקרוא לבניהן. |
- כּוֹנְסָן לַדֵּר, לדיר וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם יְכוּלִין לָצֵאת כְּאַחַת,
- וּמוֹנָן בְּשֵׁבֶט: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה;
- וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי - סוֹקְרוֹ בַסִּקְרָה וְאוֹמֵר: "הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר".
לֹא סְקָרָן בַּסִּקְרָה, וְלֹא מְנָיָן בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָיָן רְבוּצִין אוֹ עוֹמְדִין - הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִין.
הָיָה לוֹ מֵאָה - וְנָטַל עֲשָׂרָה אם ספר מאה בהמות בלי לסמן את העשירי, ואחר כך לקח מביניהן עשר בהמות כלשהן, עֲשָׂרָה - וְנָטַל אֶחָד - אֵין זֶה מְעֻשָּׂר.
- רְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר.
חטיבה III: תקלות במעשר בהמה עריכה
קָפַץ מִן הַמִּנְיָן לְתוֹכָן התערבה בהמה שכבר עושרה בין אלו שעדיין לא - הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין; כי הן ספק
- וְהַמְעֻשָּׂרִין לְתוֹכָן התערבבו הבהמות מעשר בהמה בבהמות לא מעושרות - כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֵבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים.
(ח) יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת הפתח היה רחב מדי, ראו לעיל משנה ז - מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם.
|
טעויות בספירה. הספירה כאן היא הטקס של הקדשת המעשר, ולכן טעות בה מחייבת. ניתן להשוות את הטקס לטקס הפרשת הביכורים, ראו ביכורים ג, א, וראו ספרא בחוקותי פרק יג ב-ג. בנזיר ה, ג, מנסים בית שמאי ללמוד מכאן על טעויות לשוניות בכלל, ובית הלל טוענים שכאן הפסוק מקדש את הבהמות הנספרות בטעות ולא הרועה או השבט שלו, וראו דרשה בספרי במדבר קז, "לכבש האחד". לדעת ר' יהודה האחד עשר הוא תמורה של המעשר, ואין תמורה עושה תמורה, ראו תמורה ב, ג. לדעת ר' מאיר אין תמורת מעשר בהמה קריבה שלמים, וראו ויקרא כז לג; אבל אחד עשר שבמעשר כן, והוא קדוש כשלמים - יותר מהמעשר המקורי. |
- מְנָיָן אֶחָד - תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. ספק מעשר, וראו בסוף משנה ז.
- יָצְאוּ תְשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְאַחַת - תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין.
- קָרָא לַתְּשִׁיעִי 'עֲשִׂירִי', וְלָעֲשִׂירִי 'תְשִׁיעִי', וּלְאֶחָד עָשָׂר 'עֲשִׂירִי' - שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין:
- הַתְּשִׁיעִי - נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וַעֲשִׂירִי - מַעְשֵׂר, וְאֶחָד עָשָׂר - קָרֵב שְׁלָמִים,
- וְעוֹשֶׂה תְמוּרָה, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
- אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה?
- אָמְרוּ מִשֵּׁם רְבִּי מֵאִיר: אִלּוּ הָיָה תְמוּרָה - לֹא הָיָה קָרֵב.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי 'עֲשִׂירִי', וְלָעֲשִׂירִי 'עֲשִׂירִי', וּלְאֶחָד עָשָׂר 'עֲשִׂירִי' - אֵין אֶחָד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ.
זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁלֹּא נֶעְקַר הַעֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ - אֵין אֶחָד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ.