ביאור:משנה בכורות פרק ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת בכורות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מומים הפוסלים כוהנים עריכה

חטיבה I: מומים ופרשנותם עריכה

(א) מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין - פּוֹסְלִין בָּאָדָם.

המומים שנמנו בעניין המוקדשים בפרק ו פוסלים גם את האדם (הכהן) מלעבוד במקדש, חוץ מהמופיעים בסוף הפרק. בכך נמתח קו של השוואה בין הכוהנים לבין הקרבן, וראו גם בתחילת פרק ח.

ראו גם מגילה ד, ז: העם מסתכלים בכהן, ולכן לא ישא את כפיו.

נראה שהפסילה היא משום מראית העין, וראו גם ויקרא רבה ז ב: הקב"ה מקבל את עבודת הכלים השבורים, אבל אין זה נאה בעיני האנשים הצופים.

המשנה מוסיפה רשימת מומים המיוחדת לאדם. הרשימה אינה מלאה, וכוללת רק מומים שיש להסבירם. לדוגמא, לא נכללו בה העיוור, הפיסח ושבור הגפיים (ראו ויקרא כא יח-יט).

וראו גם תוספתא כתובות ז, ז-ח, שאשה שיש בה אחד המומים הללו יוצאת בלי כתובה.

הרשימה מופיעה במשנה בשני רבדים: רשימה קצרה בסיסית (קרח, גיבן, חרום, צימם, צימע, מרוח אשך, בעל פיקה ועיקל) - ופרשנות עליה.

היא נפתחת בבעלי ראש שצורתו משונה. לעניין בעלי החטרות ראו תוספתא ה, ב, כחכמים.

יָתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם:
הַכִּילוֹן, ראש ארוך וצר וְהַלַּפְתָּם, ראש בצורת משולש - רחב מלמעלה וצר בסנטר הַמַּקְבָן, המצח והעורף בולטים, ונראה כמו מקבת (פטיש) וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּט, צואר קצר וּסְקִיפָּס. צואר ארוך ועקום
וּבַעֲלֵי הַחַטָּרוֹת כיום מכונים "גבנים" - רְבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.


(ב) הַקֵּרֵח - פָּסוּל.

וְאֵי זֶה הוּא "הַקֵּרֵחַ"?
כָּל שֶׁאֵין לוֹ שִׁטָּה שֶׁלַּשֵּׂעָר מַקֶּפֶת מֵאֹזֶן אֶל אֹזֶן.
אִם יֶשׁ לוֹ - הֲרֵי זֶה כָשֵׁר.
אֵין לוֹ גְבִינִים,
אִם אֵין לוֹ אֶלָּא גְבִין אֶחָד - זֶה הוּא הַ"גִּבֵּן" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא כא כ).
רְבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁגְּבִינָיו [שׁוֹכְבִין].

ת"ק ור' יוסי מפרשים "גיבן" ממשקל גבינים, כלומר גבות. ר' חנניה מפרש מלשון גב, כמקובל היום.

רְבִּי חֲנַנְיָה בֶן אַנְטִיגְנָס אוֹמֵר: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁנֵי גְבִינִים וּשְׁתֵּי שִׁדְרוֹת.


(ג) הַחֶרֶם - פָּסוּל.

מי שרואה את העליה תמיד, דומה למי שרואה בכל דבר בעולם את מקורו העליון, כמו נביא או פילוסוף אפלטוני. לכאורה הוא יכול לברך את העם ולעבוד את האל יותר טוב מאחרים!

הביטוי "מפני מראית העין" הוא דו משמעי: מפני העיניים של הרואים או מפני שעיניו שלו נראות כפי שהן נראות.

אֵי זֶה הוּא "הַחֶרֶם" (ויקרא כא יח)? - הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת. שאין גשר האף בולט, ואינו מפריד בין העיניים
שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָן, מהמקום הרגיל שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּן,
עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָן, עֵינוֹ אַחַת לְמַטָּן,
רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְאַחַת, העיניים אינן ממוקדות, פוזל
סָכֵי שֶׁמֶשׁ, שאינו יכול לסבול אור שמש בעינין וְהַזַּגְדֵּס, ששתי עיניו שונות בצבעיהן וְהַצֵּידָן. שעיניו מזילות דמעות
שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו - פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.


(ד) עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁלָּעֵגֶל, אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁלְּאָוָז,

העיניים, הגפיים, החוטם והאוזניים - כולם צריכים להיות פרופורציוניים אלו לאלו, והשוו לעיל ו, י, לגבי הבדלים בין העיניים.

הצימם מאזין לדברי רבותיו כמו ספוג, ראו אבות ה, טו.

הצימח והצימם מופיעים גם כמומי בהמה הפוסלים אותה לקרבן, ראו תוספתא ד, טו-טז, שם מפרשים את הצימם כחסר אוזנים ודווקא את הצימח כבעל אזנים גדולות.

גּוּפוֹ גָדוֹל מֵאֵבָרָיו, מגפיו אוֹ קָטוֹן מֵאֵבָרָיו,
חוֹטָמוֹ גָדוֹל מֵאֵבָרָיו, אוֹ קָטוֹן מֵאֵבָרָיו,
הַצִּמֵּם, וְהַצִּמֵּעַ.
אֵי זֶה הוּא "הַצִּמֵּעַ"? - שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת.
וְ"הַצִּמֵּם"? - שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג. גדולות


(ה) שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹ הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה,

השוו לעיל ו, ט, לגבי לחי תחתונה ועליונה.

כהן חסר שיניים - השוו לעיל ו, ד; וראו תוספתא ה, ב, הפוסלת אותו לגמרי.

הנכפה אינו יכול לצפות מתי יפול, ולכן פסול תמיד לעבודה - בניגוד לשיכור שנפסל רק בשעת השכרות, ראו משנה ו לקמן.

לגבי הקשר בין דיכאון לבין האשכים (המשועבן) - ראו את המחלוקת בסוף המשנה.

הֲרֵי זֶה מוּם.
שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו - פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
דַּדָּיו שׁוֹכְבִין כְּשֶׁלָּאִשָּׁה,
כְּרֵסוֹ צָבָה, טִבּוּרוֹ יוֹצֵא, שבר
נִכְפֶּה מחלת הנפילה - אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים,
רוּחַ קַצְרוּת דיכאון בָּאָה עָלָיו,
הַמְּשֻׁעְבָּן, אשכים גדולים וּבַעַל גָּבָר. זכרותו גדולה
אֵין בֵיצִים אֶלָּא בֵיצָה אַחַת - זֶהוּ "מְרוֹחַ אָשֶׁךְ" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא כא כ).
רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁרּוּחַ בַּאֲשָׁכָיו. הוא המשועבן
רְבִּי חֲנַנְיָה בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כָּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין. הוא בעל "רוח קצרות"


(ו) הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו וּבְאַרְכֻּבּוֹתָיו, בעל רגלי O או רגלי X וּבַעַל פִּיקִין. מבנה משונה של כף הרגל, ראו בהמשך

וְהָעִקֵּל. אֵי זֶה הוּא "הָעִקֵּל"? - כָּל שֶׁהוּא מַקִּיף פַּרְסוֹתָיו, וְאֵין אַרְכֻּבּוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת. רגלי O: מצמיד את קרסוליו, והברכיים מרוחקות זו מזו
פִּיקָה גידול יוֹצָא מִגֻּדָּלוֹ, עֲקֵבוֹ יוֹצָא לְאַחֲרָיו, פַּרְסָתוֹ רְחָבָה כְשֶׁלְּאָוָז.
אֶצְבְּעוֹתָיו מֻרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת, מחוברות, מעין קרום שחיה "כשל אווז"
עַד הַפֶּרֶק האמצעי - כָּשֵׁר; לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק, וַחֲתָכָהּ - כָּשֵׁר. הפריד את אצבעותיו בניתוח - כשר, אבל אם לא הפריד, והן מחוברות אחרי הפרק - פסול.

חטיבה II: רשימה נוספת עריכה

היותרת דומה לחטוטרת (משנה א): היא פסולה אם יש בה עצם.

איש המדון שהוזכר בשמואל ב כא כ היה מתאים לכהונה רק לדברי ר' יהודה. למרות שיש לו אצבעות מיותרות, מכשיר אותו ר' יהודה כי מספרן בכל יד שווה. וראו גם משנה א. וראו גם תוספתא ה, ז, שלדעת ר' יהודה הוא אף משובח במיוחד.

וראו שופטים כ טז לגבי השולט בשתי ידיו.

השיכור פסול רק בשעת שכרותו, כדין מום עובר - ראו משנה א, והשוו לדין הנכפה במשנה ה.

הָיְתָה בָהּ יֹתֶרֶת, אצבע נוספת וַחֲתָכָהּ - כָּשֵׁר.
אִם יֶשׁ בָּהּ עֶצֶם ביותרת - פָּסוּל, וְאִם לָאו - כָּשֵׁר.
יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו: "שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה" (שמואל ב כא כ) - רְבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.
וְהַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו - רְבִּי פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
הַכּוּשִׁי, וְהַגִּחֵר, וְהַלַּוְקָן, בעלי עור שחום, אדום או לבן
וְהַכִּפֵּחַ, וְהַנָּנָס, גבוה או נמוך במיוחד.
וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר,
וּבַעֲלֵי נְגָעִין טְהוֹרִין, הטמאים כמובן פסולים לעבודה, שהרי אסור להם להכנס למקדש.
פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שׁוֹטֶה בִבְהֵמָה - אֵינָה מִן הַמֻּבְחָר.
רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אַף בַּעֲלֵי הַדַּלְדּוּלִין, בעלי גידולי עור או בשר פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.


חטיבה III: כשר באדם ופסול בבהמה עריכה

בניגוד למשנה א, יש מומים, או דברים אחרים, הפוסלים בהמה לקרבן אבל לא את האדם.

פסול הכוהנים בגלל המומים תלוי בכך שבני אדם מבחינים במום, ולא בעוצמתו של המום. לכן טריפה שאינה ניכרת לעין אינה פוסלת.

כהן יכול לעבוד עם אביו; כהן טריפה יכול לעבוד במקדש.

הנושא נשים בעבירה, כגון גרושה, או חללה (ויקרא כא ז) דומה לבהמה שנעברה בה עבירה (ראו לעיל ו, יב,) אבל האדם יכול לחזור בתשובה, בניגוד לבהמה. כך גם לגבי כהן הנוהג להיטמא למתים.

וראו גם ספרי דברים קמז, שם מוסיף ר' שמעון גם כהן שרבע או נרבע לבהמה עצמו, הכשר באדם.

(ז) אֵלּוּ כְשֵׁרִין בָּאָדָם וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה:

"אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" (ויקרא כב כח), וּטְרֵיפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, שנולד בניתוח קיסרי.
וְהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה - פָּסוּל, עַד שֶׁיַּדִּיר הֲנָיָה. מהנשים, ויגרשן
וְהַמִּטַּמֵּא לַמֵּתִים - פָּסוּל, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים.