משנה בכורות ב


בכורות פרק ב', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק שני ("הלוקח עובר") · >>

פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

הלוקח עובר פרתו של נכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, המשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה, שנאמר (במדבר ג), בישראל, אבל לא באחרים.

כהנים ולוים חייבין.

לא נפטרו מבכור בהמה טהורה, [ ולא נפטרו ] אלא מפדיון הבן ומפטר חמור.

משנה ב

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן, ונפדו, חייבים בבכורה ובמתנות, ויוצאין לחולין ליגזז ולהעבד, וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ פטור, ואין עושים תמורה, ואם מתו יפדו, חוץ מן הבכור ומן המעשר.

משנה ג

כל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן, ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע [ ונפדו ], פטורין מן הבכורה ומן המתנות, ואינן יוצאין לחולין ליגזז ולהעבד, וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ חייב, ועושין תמורה, ואם מתו יקברו.

משנה ד

המקבל צאן ברזל מן הנכרי, ולדות פטורין, וולדי ולדות חייבין.

העמיד ולדות תחת אמותיהם, ולדי ולדות פטורין, וולדי ולדי ולדות חיבין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אפילו עד עשרה דורות, פטורין, שאחריותן לנכרי.

משנה ה

רחל שילדה כמין עז, ועז שילדה כמין רחל, פטור מן הבכורה.

ואם יש בו מקצת סימנין, חייב.

משנה ו

רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחד, רבי יוסי הגלילי אומר, שניהן לכהן.

שנאמר (שמות יג), הזכרים לה'.

וחכמים אומרים, אי אפשר, אלא אחד לו ואחד לכהן.

רבי טרפון אומר, הכהן בורר לו את היפה.

רבי עקיבא אומר, משמנים ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב.

וחייב במתנות.

רבי יוסי פוטר.

מת אחד מהן, רבי טרפון אומר, יחלוקו.

רבי עקיבא אומר, המוציא מחברו עליו הראיה.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

משנה ז

שתי רחלות שלא בכרו, וילדו שני זכרים, נותן שניהם לכהן.

זכר ונקבה, הזכר לכהן.

שני זכרים ונקבה, אחד לו ואחד לכהן.

רבי טרפון אומר, הכהן בורר לו את היפה.

רבי עקיבא אומר, משמנים ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב.

וחייב במתנות.

רבי יוסי פוטר.

מת אחד מהן, רבי טרפון אומר, יחלוקו.

רבי עקיבא אומר, המוציא מחברו עליו הראיה.

שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.

משנה ח

אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים, אחד לו ואחד לכהן.

רבי טרפון אומר, הכהן בורר לו את היפה.

רבי עקיבא אומר, משמנין ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב.

וחייב במתנות.

רבי יוסי פוטר, שהיה רבי יוסי אומר, כל שחליפיו ביד כהן, פטור מן המתנות.

רבי מאיר מחייב.

מת אחד מהן, רבי טרפון אומר, יחלוקו.

רבי עקיבא אומר, המוציא מחברו עליו הראיה.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

משנה ט

יוצא דופן והבא אחריו, רבי טרפון אומר, שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים.

רבי עקיבא אומר, שניהן אינן בכור, הראשון משום שאינו פטר רחם, והשני משום שקדמו אחר.

(א) הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי,
וְהַמּוֹכֵר לוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי;
הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ,
וְהַמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ,
וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה,
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, יג): "בְּיִשְׂרָאֵל",
אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים.
כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִין.
לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
וְלֹא נִפְטְרוּ אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר:
(ב) כָּל הַקֳּדָשִׁים
שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ,
חַיָּבִים בִּבְכוֹרָה וּבְמַתָּנוֹת,
וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד,
וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר,
וְאֵין עוֹשִׂים תְּמוּרָה,
וְאִם מֵתוּ, יִפָּדוּ;
חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר:
(ג) כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן,
אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן,
וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלָד לָהֶם מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדּוּ,
פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת,
וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד,
וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב,
וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה;
וְאִם מֵתוּ, יִקָּבְרוּ:
(ד) הַמְּקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִי,
וְלָדוֹת פְּטוּרִין,
וּוַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין.
הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶם,
וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין,
וּוַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, פְּטוּרִין,
שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי:
(ה) רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז,
וְעֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל,
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה;
וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין,
חַיָּב:
(ו) רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה,
וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד,
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יב):
"הַזְּכָרִים לַה'".
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אִי אֶפְשָׁר;
אֶלָּא אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה;
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן,
וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.
וְחַיָּב בְּמַתָּנוֹת;
רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
מֵת אֶחָד מֵהֶן,
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
יַחֲלֹקוּ;
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
זָכָר וּנְקֵבָה,
אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
(ז) שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ,
וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן.
זָכָר וּנְקֵבָה,
הַזָּכָר לַכֹּהֵן.
שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה,
אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה;
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן,
וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.
וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת;
רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
מֵת אֶחָד מֵהֶן,
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
יַחֲלֹקוּ;
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר,
אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:


נוסח הרמב"ם

(א) הלוקח עובר פרתו של נוכרי,

והמוכר לו - אף על פי שאינו רשאי,
והמשתתף לו, והמקבל ממנו,
והנותן לו בקבלה - פטור מן הבכורה,
שנאמר: "בישראל" (במדבר ג יג) - אבל לא באחרים.
הכהנים, והלויים - חייבין,
לא נפטרו מבכור בהמה טהורה,
לא נפטרו - אלא מפדיון הבן, ומפטר חמור.


(ב) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן, ונפדו -

חייבין - בבכורה, ובמתנות,
ויוצאין לחולין - להיגזז, ולהיעבד,
וולדן, וחלבן - מותר לאחר פדיונן,
והשוחטן בחוץ - פטור,
ואינן עושין תמורה,
ואם מתו - יפדו,
חוץ מן הבכור, ומן המעשר.


(ג) כל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן,

ולאחר מכן נולד להן מום קבוע, ונפדו -
פטורין - מן הבכורה, ומן המתנות,
ואינן יוצאין לחולין - להיגזז, ולהיעבד,
וולדן, וחלבן - אסור לאחר פדיונן,
והשוחטן בחוץ - פטור,
ועושין תמורה,
ואם מתו - יקברו.


(ד) המקבל צאן ברזל מן הגוי -

ולדות - פטורין,
ולדי ולדות - חייבין.
העמידו ולדות תחת אימותיהן -
ולדות - פטורין,
ולדי ולדות - חייבין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אפילו עד עשרה דורות - פטורין, שאחריותן לנוכרי.


(ה) רחל שילדה כמין עז,

ועז שילדה כמין רחל - פטור מן הבכורה.
ואם יש בו מקצת סימנין - חייב.


(ו) רחלו שלא ביכרה,

וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהם כאחת -
רבי יוסי הגלילי אומר: שניהם לכוהן,
שנאמר: "הזכרים לה'" (שמות יג יב).
וחכמים אומרין: אי אפשר, אלא - אחד לו, ואחד לכוהן.
רבי טרפון אומר: כוהן בורר לו את היפה.
רבי עקיבה אומר: משמנין ביניהן,
והשני ירעה עד שיסתאב - וחייב במתנות.
רבי יוסי - פוטר.
מת אחד מהן -
רבי טרפון אומר: יחלוקו.
רבי עקיבה אומר: המוציא מחברו עליו הראיה.
זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.


(ז) שתי רחליו שלא ביכרו,

וילדו שני זכרים - שניהם לכוהן.
זכר ונקבה - הזכר לכוהן.
שני זכרים, ונקבה - אחד לו, ואחד לכוהן.
רבי טרפון אומר: כוהן בורר לו את היפה.
רבי עקיבה אומר: משמנין ביניהן,
והשני ירעה עד שיסתאב - וחייב במתנות.
רבי יוסי - פוטר.
מת אחד מהן -
רבי טרפון אומר: יחלוקו.
רבי עקיבה אומר: המוציא מחברו עליו הראיה.
שתי נקבות וזכר,
או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.


(ח) אחת ביכרה, ואחת שלא ביכרה,

וילדו שני זכרים - אחד לו, ואחד לכוהן.
רבי טרפון אומר: כוהן בורר לו את היפה.
רבי עקיבה אומר: משמנין ביניהן,
והשני ירעה עד שיסתאב - וחייב במתנות.
רבי יוסי - פוטר,
שהיה רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כוהן - פטור מן המתנות.
רבי מאיר - מחייב.
מת אחד מהן -
רבי טרפון אומר: יחלוקו.
רבי עקיבה אומר: המוציא מחברו עליו הראיה.
זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.


(ט) יוצא דופן, והבא אחריו -

רבי טרפון אומר: ירעו עד שיסתאבו - ויאכלו במומן לבעלים.
רבי עקיבה אומר: שניהן אינן בכור,
הראשון - מפני שאינו פטר רחם,
והשני - משום שקדמו אחר.


פירושים