משנה בכורות ג

בכורות פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< · משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק שלישי ("הלוקח בהמה") · >>

פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

הלוקח בהמה מן הנכרי ואין ידוע אם בכרה ואם לא בכרה, רבי ישמעאל אומר, עז בת שנתה ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק.

רחל בת שתים ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק.

פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק.

אמר לו רבי עקיבא, אילו בולד בלבד בהמה נפטרת, היה כדבריך, אלא אמרו, סימן הולד בבהמה דקה, טנוף. ובגסה, שליא. ובאשה, שפיר ושליא.

זה הכלל, כל שידוע שבכרה, אין כאן לכהן כלום.

וכל שלא בכרה, הרי זה לכהן.

אם ספק, יאכל במומו לבעלים.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, בהמה גסה ששפעה חררת דם, הרי זו תקבר, ונפטרה מן הבכורה.

משנה ב

רבן שמעון בן גמליאל אומר, הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי, אינו חושש שמא בנה של אחרת היה.

נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו.

משנה ג

רבי יוסי בן משולם אומר, השוחט את הבכור, עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש השער, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו.

וכן התולש את השער לראות מקום המום.

משנה ד

שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין, דברי רבי יהודה.

אמר רבי יוסי, לא בזה התיר עקביא, אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת, בזה עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

הצמר המדובלל בבכור, את שהוא נראה מן הגיזה, מותר.

ואת שאינו נראה מן הגיזה, אסור.

משנה מנוקדת

(א) הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי,

וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה וְאִם לֹא בִּכְּרָה,

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

עֵז בַּת שְׁנָתָהּ, וַדַּאי לַכֹּהֵן;

מִכָּאן וְאֵילָךְ, סָפֵק.

רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם, וַדַּאי לַכֹּהֵן;

מִכָּאן וְאֵילָךְ, סָפֵק.

פָּרָה וַחֲמוֹר,

בְּנוֹת שָׁלֹשׁ, וַדַּאי לַכֹּהֵן;

מִכָּאן וְאֵילָךְ, סָפֵק.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

אִלּוּ בְּוָלָד בִּלְבַד בְּהֵמָה נִפְטֶרֶת,

הָיָה כִּדְבָרֶיךָ;

אֶלָּא אָמְרוּ:

סִימַן הַוָּלָד,

בִּבְהֵמָה דַּקָּה, טִנוּף;

וּבְגַסָּה, שִׁלְיָא;

וּבְאִשָּׁה, שָׁפִיר וְשִׁלְיָא.

זֶה הַכְּלָל:

כֹּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּכְּרָה,

אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם;

וְכֹל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה,

הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן;

אִם סָפֵק,

יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם,

הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר,

וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:

(ב) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַנָּכְרִי,

אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה.

נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ,

וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מֵינִיקוֹת,

וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מֵינִיקוֹת,

אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ

שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ,

אוֹ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ:

(ג) רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר:

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר,

עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִכָּאן וּמִכָּאן וְתוֹלֵשׁ הַשֵּׂעָר,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ;

וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם הַמּוּם:

(ד) שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר,

וְהִנִּיחוֹ בְּחַלּוֹן,

וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ,

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר,

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

לֹא בָּזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא,

אֶלָּא בִּשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר,

וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן,

וְאַחַר כָּךְ מֵת,

בָּזֶה עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר,

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

הַצֶּמֶר הַמְּדֻבְלָל בַּבְּכוֹר,

אֵת שֶׁהוּא נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, מֻתָּר;

וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, אָסוּר:

נוסח הרמב"ם

(א) הלוקח בהמה מן הגוי,

ואין ידוע אם ביכרה, אם לא ביכרה -

רבי ישמעאל אומר:

עז בת שנתה - ודאי לכוהן,

מכאן ואילך - ספק.

רחל בת שתים - ודאי לכוהן,

מכאן ואילך - ספק.

פרה וחמור בני שלש - ודאי לכוהן,

מכאן ואילך - ספק.

אמר לו רבי עקיבה:

אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת - היה כדבריך,

אלא אמרו: סימן הוולד -

בבהמה דקה - טינוף,

ובגסה - שליה,

ובאשה - שפיר ושליה.

זה הכלל -

כל שידוע שביכרה - אין כאן לכוהן כלום,

וכל שלא ביכרה - הרי זה לכוהן,

ואם ספק - יאכל במומו לבעלים.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

בהמה גסה ששפעה חררת דם - הרי זו תיקבר, ונפטרה מן הבכורה.

(ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר:

הלוקח בהמה מניקה מן הגוי -

אינו חושש - שמא בנה של אחרת היה.

נכנס לתוך עדרו,

וראה את המבכרות מניקות, ואת שאינן מבכרות -

אינו חושש -

שמא בנה של זו - בא לו אצל זו,

או שמא בנה של זו - בא לו אצל זו.

(ג) רבי יוסי בן משולם אומר:

השוחט את הבכור -

עושה מקום בקופיס מכאן ומכאן,

ותולש את השער - ובלבד שלא יזיזנו ממקומו.

וכן התולש את השיער - לראות מקום המום.

(ד) שיער בכור בעל מום שנשר -

והניחו בחלון, ואחר כך שחטו -

עקביה בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין - דברי רבי יהודה.

אמר רבי יוסי: לא בזה התיר עקביה,

אלא בשיער בכור בעל מום שנשר,

והניחו בחלון, ואחר כך מת -

בזה עקביה בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

הצמר המדובלל בבכור -

את שהוא נראה עימו מן הגיזה - מותר,

ואת שאינו נראה מן הגיזה - אסור.

פירושים

משנה בכורות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב