משנה בכורות ג


בכורות פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק שלישי ("הלוקח בהמה") · >>

פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

הלוקח בהמה מן הנכרי ואין ידוע אם בכרה ואם לא בכרה, רבי ישמעאל אומר, עז בת שנתה ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק.

רחל בת שתים ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק.

פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק.

אמר לו רבי עקיבא, אילו בולד בלבד בהמה נפטרת, היה כדבריך, אלא אמרו, סימן הולד בבהמה דקה, טנוף. ובגסה, שליא. ובאשה, שפיר ושליא.

זה הכלל, כל שידוע שבכרה, אין כאן לכהן כלום.

וכל שלא בכרה, הרי זה לכהן.

אם ספק, יאכל במומו לבעלים.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, בהמה גסה ששפעה חררת דם, הרי זו תקבר, ונפטרה מן הבכורה.

משנה בעריכה

רבן שמעון בן גמליאל אומר, הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי, אינו חושש שמא בנה של אחרת היה.

נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו.

משנה געריכה

רבי יוסי בן משולם אומר, השוחט את הבכור, עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש השער, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו.

וכן התולש את השער לראות מקום המום.

משנה דעריכה

שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין, דברי רבי יהודה.

אמר רבי יוסי, לא בזה התיר עקביא, אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת, בזה עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

הצמר המדובלל בבכור, את שהוא נראה מן הגיזה, מותר.

ואת שאינו נראה מן הגיזה, אסור.

משנה בכורות ג ניקוד

נוסח הרמב"םעריכה

(א) הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם ביכרה אם לא ביכרה רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכוהן מיכן ואילך ספק רחל בת שתים ודאי לכוהן מיכן ואילך ספק פרה וחמור בני שלש ודאי לכוהן מיכן ואילך ספק אמר לו רבי עקיבה אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הוולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליה ובאישה שפיר ושליה זה הכלל כל שידוע שביכרה אין כאן לכוהן כלום וכל שלא ביכרה הרי זה לכוהן ואם ספק ייאכל במומו לבעלים רבי אליעזר בן יעקוב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תיקבר ונפטרה מן הבכורה.

(ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה נכנס לתוך עדרו וראה את המבכרות מניקות ואת שאינן מבכרות אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו.

(ג) רבי יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיס מיכן ומיכן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכן התולש את השיער לראות מקום המום.

(ד) שיער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו עקביה בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביה אלא בשיער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת בזה עקביה בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין הצמר המדובלל בבכור את שהוא נראה עימו מן הגיזה מותר ואת שאינו נראה מן הגיזה אסור.

פירושיםעריכה