פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה בבא בתרא פרק ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת בבא בתרא עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

כמו לעיל ד, ח, גם כאן עוסקים במכירת שדה, אבל כאן השאלה היא על גודל השדה שנמכר ולא על תכולתו.

מדידת שדותעריכה

(א) האומר לחברו "בית כור עפר אני מוכר לך",

למרות דמיון הלשון, לא מדובר במכירת עפר אלא במכירת שדה, שהרי אמר לו "בית כור עפר".

השוו ערכין ז, א.

עשרה טפחים היא שינוי הרשות, גם לעניין עירובין ולעניין חצרות - ראו עירובין ה, א, ושם ח, ג, ולעיל ג, ה.

היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אינן נמדדין עמה.
פחות מכאן - נמדדין עמה.

ואם אמר לו "כבית כור עפר",

אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים - הרי אלו נמדדין עמה:


(ב) "בית כור עפר אני מוכר לך, מדה בחבל בדיוק",

פחת כל שהוא - ינכה. הותיר כל שהוא - יחזיר.

אם אמר "הן חסר הן יתר",

אפילו פחת רובע לסאה 1/24 מהשטח. או הותיר רובע לסאה - הגיעו. יותר מכאן - יעשה חשבון.

מה הוא מחזיר לו? מעות.

אי אפשר להחזיר למוכר קרקע בגודל שאין למוכר מה לעשות בו.

לגבי גודל השדה המינימלי ראו לעיל א, ו:

אם עבר את הרובע לסאה מחזיר לו את היתרה כולה, ולא רק מעבר לרובע.

ואם רצה אם הסכים המוכר - מחזיר לו קרקע.
ולמה אמרו "מחזיר לו מעות"? לייפות כחו של מוכר,
שאם שייר בשדה בית תשעה קבין, ובגנה בית חצי קב -
וכדברי רבי עקיבא בית רובע -
מחזיר לו את הקרקע.
ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר, אלא את כל המותר:


אם המוכר סותר את עצמו - דנים לפי הלשון האחרונה שלו.

אם פירט את גבולות השדה, ואמר שהוא בית כור - מידת אי הדיוק המותר גדולה יותר מהרגיל, הנקוב במשנה ב, ומשתווה לשיעורי אונאה הרגילים, ראו ב"מ ד, ג.

מכירת שדה המכפלה, המתוארת בבראשית כג יז, היא מכירה לפי סימנים ומצרים.

(ג) "מדה בחבל אני מוכר לך, הן חסר הן יתר" - בטל "הן חסר הן יתר" "מדה בחבל".

"הן חסר הן יתר, מדה בחבל" - בטל "מדה בחבל" "הן חסר הן יתר", דברי בן ננס.

"בסימניו ובמצריו", פחות משתות - הגיעו. עד שתות - ינכה:


(ד) האומר לחברו "חצי שדה אני מוכר לך" ולא קבע איזה חצי - משמנין ביניהן, ונוטל חצי שדהו. לא לפי גודל אלא לפי ערך, הנקבע בשמאות.

"חציה בדרום אני מוכר לך" - משמנין ביניהן, ונוטל חציה בדרום.

הפרק חוזר לשאלת הגבולות בין שדות של אנשים שונים, שנדונה בפרק א, ובכך נסגרת המסכת. שלושת הפרקים האחרונים הם נספח.

והוא הקונה מקבל עליו מקום הגדר, חריץ ובן חריץ.
וכמה הוא "חריץ"? ששה טפחים. ו"בן חריץ" - שלשה: