משנה בכורות ז

איזהו חרום, הכוחל שתי עיניו כאחת, שתי עיניו למעלה, ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה, ועינו אחת למטה, רואה את החדר ואת העליה כאחת, סכי שמש, זוגדוס, והצירן.

ושנשרו ריסי עיניו, פסול, מפני מראית העין.

משנה ד

עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז, גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו, חוטמו גדול מאבריו או קטן מאבריו, הצמם, והצמע.

איזה הוא צמע, שאזניו קטנות.

והצמם, שאזניו דומות לספוג.

משנה ה

שפתו העליונה עודפת על התחתונה, והתחתונה עודפת על העליונה, הרי זה מום.

ושנטלו שניו, פסול, מפני מראית העין.

דדיו שוכבים כשל אשה, כרסו צבה, טבורו יוצא, נכפה אפילו אחת לימים, רוח קצרית באה עליו, המאושכן, ובעל גבר.

אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת, זהו מרוח אשך האמור בתורה.

רבי ישמעאל אומר, כל שנמרחו אשכיו.

רבי עקיבא אומר, כל שרוח באשכיו.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שמראיו חשוכין.

משנה ו

המקיש בקרסוליו, ובארכובותיו, ובעל פיקה, והעיקל.

איזהו עיקל, כל שמקיף פרסותיו ואין ארכובותיו נושקות זו לזו.

פיקה יוצאה מגודלו, עקבו יוצא לאחוריו, פרסתו רחבה כשל אווז.

אצבעותיו מורכבות זו על זו, או קלוטות [ למעלה ] עד הפרק, כשר.

למטה מן הפרק וחתכה, כשר.

היתה בו יתרת וחתכה, אם יש בה עצם, פסול.

ואם לאו, כשר.

יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע, רבי יהודה מכשיר, וחכמים פוסלים.

השולט בשתי ידיו, רבי פוסל, וחכמים מכשירים.

הכושי, והגיחור, והלבקן, והקפח, והננס, והחרש, והשוטה, והשכור, ובעלי נגעים טהורין, פסולין באדם, וכשרין בבהמה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, שוטה בבהמה אינה מן המובחר, רבי אליעזר אומר, אף בעלי דלדולין, פסולין באדם, וכשרין בבהמה.

משנה ז

אלו כשרין באדם, ופסולין בבהמה: אותו ואת בנו, וטרפה, ויוצא דופן, [ ושנעבדה בהן עבירה, ושהמית את האדם ].

הנושא נשים בעבירה, פסול, עד שידיר הנייה.

המטמא למתים, פסול, עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים.

משנה מנוקדת

(א) מוּמִין אֵלּוּ,

בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין,

פּוֹסְלִין בָּאָדָם.

יוֹתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם,

הַכִּילוֹן, וְהַלַּפְתָּן,

הַמַּקְּבָן,

וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ,

וּשְׁקִיפַס.

וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת,

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר,

וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

(ב) הַקֵּרֵחַ, פָּסוּל.

אֵיזֶהוּ קֵרֵחַ?

כֹּל שֶׁאֵין לוֹ שִׁטָּה שֶׁל שֵׂעָר מַקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן;

וְאִם יֵשׁ לוֹ,

הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

אֵין לוֹ גְּבִינִים,

אֵין לוֹ אֶלָּא גָּבִין אֶחָד,

הוּא גִּבֵּן הָאָמוּר בַּתּוֹרָה.

רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר:

כֹּל שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִין.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:

כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת:

(ג) הֶחָרוּם, פָּסוּל.

אֵיזֶהוּ חָרוּם?

הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת.

שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה,

וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה,

עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה,

רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְּאַחַת,

סָכֵי שֶׁמֶשׁ, זוּגְדּוֹס, וְהַצִּירָן.

וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו,

פָּסוּל,

מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן:

(ד) עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל,

אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּז,

גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו,

חָטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו,

הַצִּמֵּם, וְהַצִּמֵּעַ.

אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ?

שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת;

וְהַצִּמֵּם,

שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג:

(ה) שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה,

וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה,

הֲרֵי זֶה מוּם.

וְשֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו,

פָּסוּל,

מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה,

כְּרֵסוֹ צָבָה,

טַבּוּרוֹ יוֹצֵא,

נִכְפֶּה, אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים,

רוּחַ קַצְרִית בָּאָה עָלָיו,

הַמְּאֻשְׁכָּן,

וּבַעַל גֶּבֶר.

אֵין לוֹ בֵּיצִים,

אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת,

זֶהוּ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

כֹּל שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

כֹּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:

כֹּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין:

(ו) הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו, וּבְאַרְכּוּבוֹתָיו,

וּבַעַל פִּיקָה,

וְהָעִקֵּל.

אֵיזֶהוּ עִקֵּל?

כֹּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו,

וְאֵין אַרְכּוּבוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת זוֹ לְזוֹ.

פִּיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ,

עֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו,

פַּרְסָתוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז.

אֶצְבְּעוֹתָיו מֻרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ,

אוֹ קְלוּטוֹת לְמַעְלָה עַד הַפֶּרֶק,

כָּשֵׁר.

לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק וַחֲתָכָהּ,

כָּשֵׁר.

הָיְתָה בּוֹ יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ,

אִם יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם,

פָּסוּל;

וְאִם לָאו,

כָּשֵׁר.

יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע,

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר,

וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים.

הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו,

רַבִּי פּוֹסֵל,

וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים.

הַכּוּשִׁי, וְהַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן,

וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס,

וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה,

וְהַשִּׁכּוֹר,

וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין,

פְּסוּלִין בָּאָדָם,

וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

שׁוֹטָה בַּבְּהֵמָה,

אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אַף בַּעֲלֵי דִּלְדּוּלִין,

פְּסוּלִין בָּאָדָם,

וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה:

(ז) אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם,

וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה:

אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ,

וּטְרֵפָה,

וְיוֹצֵא דֹּפֶן,

וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵרָה,

וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם.

הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה,

פָּסוּל,

עַד שֶׁיַּדִּיר הֲנָיָה.

הַמִּטַּמֵּא לַמֵּתִים,

פָּסוּל,

עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו

שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים:

נוסח הרמב"ם

(א) מומין אלו,

בין קבועין בין עוברין - פוסלין באדם.

ויתר עליהם באדם -

הכילון, והלפתס, והמקבן,

ושראשו שקוט, ושקיפס.

ובעלי חטורת -

רבי יהודה - מכשיר,

וחכמים - פוסלין.

(ב) הקירח - פסול.

איזה הוא קירח? -

כל שאין לו שיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן,

ואם יש לו - הרי זה כשר.

אין לו גבינין,

אין לו אלא גבין אחד - זה הוא "גיבן" (ויקרא כא כ) האמור בתורה.

רבי דוסא אומר: כל שגביניו שוכבין.

רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:

כל שיש לו שני גבין ושתי שזרות.

(ג) החרם - פסול.

איזה הוא החרם? - הכוחל שתי עיניו כאחת.

שתי עיניו למעלן, שתי עיניו למטן,

עינו אחת למעלן ועינו אחת למטן,

רואה את החדר ואת העליה כאחת,

סכי שמש, והזוגדוס, והצירן,

ושנשרו ריסי עיניו - פסול מפני מראית העין.

(ד) עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז,

גופו גדול מאבריו, או קטן מאבריו,

חוטמו גדול מאבריו, או קטן מאבריו,

הצימם, והצימע.

איזה הוא הצימע? - כל שאוזניו קטנות.

והצימם? - כל שאוזניו דומות לספוג.

(ה) שפתו העליונה עודפת על התחתונה,

והתחתונה עודפת על העליונה - הרי זה מום.

ושניטלו שיניו - פסול מפני מראית העין.

דדיו שוכבין כשל אשה,

כרסו צבה, טבורו יוצא,

נכפה - אפילו אחת לימים,

רוח קצרית באה עליו,

המשועבן, ובעל גבר.

אין לו ביצים,

אין לו אלא ביצה אחת - זה הוא "מרוח אשך" (ויקרא כא כ) האמור בתורה.

רבי ישמעאל אומר: כל שנמרחו אשכיו.

רבי עקיבה אומר: כל שהרוח באשכיו.

רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: כל שמראיו חשוכין.

(ו) המקיש בקרסוליו, ובארכובותיו,

ובעל פיקין, והעיקל.

איזה הוא העיקל? -

כל שהוא מקיף פרסותיו, ואין ארכובותיו נושקות זו לזו.

פיקה יוצאה מגודלו,

עקבו יוצא לאחוריו,

פרסתו רחבה כשל אווז.

אצבעותיו מורכבות זו על גבי זו, או קלוטות -

עד הפרק - כשר,

למטה מן הפרק, וחתכה - כשר.

היתה בה יתרת, וחתכה -

אם יש בה עצם - פסול,

ואם לאו - כשר.

יתר בידיו וברגליו, שש ושש, עשרים וארבע -

רבי יהודה - מכשיר,

וחכמים - פוסלין.

השולט בשתי ידיו -

רבי - פוסל,

וחכמים - מכשירין.

הכושי, והגיחר, והלווקן, והכיפח,

והננס, והחירש, והשוטה,

והשיכור, ובעלי נגעים טהורין -

פסולין - באדם,

וכשרין - בבהמה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

שוטה בבהמה - אינה מן המובחר.

רבי אלעזר אומר:

אף בעלי הדלדולין - פסולין באדם, וכשרין בבהמה.

(ז) אלו כשרין באדם, ופסולין בבהמה -

"אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח),

וטריפה, ויוצא דופן.

והנושא נשים בעבירה -

פסול - עד שידיר הניה.

המיטמא למתים -

פסול - עד שיקבל עליו שלא יהיה מיטמא למתים.

פירושים

משנה בכורות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב