משנה בכורות ט
בכורות פרק ט', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק תשיעי ("מעשר בהמה") · >>
פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין.
ונוהג בבקר ובצאן, ואינן מתעשרים מזה על זה.
בכבשים ובעזים, ומתעשרין מזה על זה.
בחדש, ובישן, ואינן מתעשרין מזה על זה.
שהיה בדין, מה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה, אין מתעשרין מזה על זה, הכבשים והעזים שהם כלאים זה בזה, אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, תלמוד לומר (ויקרא כז) "וצאן", משמע כל צאן, אחד.
משנה ב
מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה.
וכמה היא רגל בהמה רועה, ששה עשר מיל.
היה בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל, אינן מצטרפין.
היה לו באמצע, מביא ומעשרן באמצע.
רבי מאיר אומר, הירדן מפסיק למעשר בהמה.
משנה ג
הלקוח או שניתן לו מתנה, פטור ממעשר בהמה.
האחים השותפין שחייבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה.
ושחייבין במעשר בהמה, פטורין מן הקלבון.
קנו מתפוסת הבית, חייבין.
ואם לאו, פטורין.
חלקו וחזרו ונשתתפו, חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה.
משנה ד
הכל נכנס לדיר להתעשר, חוץ מן הכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, ומחוסר זמן, ויתום.
איזהו יתום, כל שמתה אמו או שנשחטה.
רבי יהושע אומר, אפלו נשחטה אמו והשלח קיים, אין זה יתום.
משנה ה
שלש גרנות למעשר בהמה: בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, בפרוס החג, דברי רבי עקיבא.
בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב.
רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.
ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.
רבי מאיר אומר, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
בן עזאי אומר, האלוליין מתעשרין בפני עצמן.
משנה ו
כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול, הרי אלו מצטרפין.
חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה, אינן מצטרפין.
חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן, הרי אלו מצטרפין.
אם כן למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה, שעד שלא הגיע הגורן, מותר למכור ולשחוט.
הגיע הגורן, לא ישחוט.
ואם שחט, פטור.
משנה ז
כיצד מעשרן, כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונה בשבט, אחד, שנים, שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמונה, תשעה, והיוצא עשירי סוקרו בסקרא ואומר "הרי זה מעשר".
לא סקרו בסקרא ולא מנאם בשבט, או שמנאם רבוצים, או עומדים, הרי אלו מעושרים.
היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד, אין זה מעשר.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר, הרי זה מעשר.
קפץ [ אחד ] מן המנויין לתוכן, הרי אלו פטורין.
מן המעושרים לתוכן, כולן ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.
משנה ח
יצאו שנים כאחד, מונה אותן שנים שנים.
מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין.
יצאו תשיעי ועשירי כאחת, תשיעי ועשירי מקולקלין.
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שלשתן מקודשין.
התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה, דברי רבי מאיר.
אמר רבי יהודה, וכי יש תמורה עושה תמורה.
אמרו משום רבי מאיר, אילו היה תמורה, לא היה קרב.
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר מקודש.
זה הכלל, כל שלא נעקר שם עשירי ממנו, אין אחד עשר מקודש.
- נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,
- בִּפְנֵי הַבַּיִּת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת,
- בְּחֻלִּין,
- אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין.
- וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן,
- וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה;
- בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים,
- וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה;
- בֶּחָדָשׁ וּבַיָּשָׁן,
- וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה.
- שֶׁהָיָה בַּדִּין:
- מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן,
- שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה,
- אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה;
- הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים,
- שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה,
- אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
- תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כז, לב): "וָצֹאן";
- מַשְׁמָע כָּל צֹאן, אֶחָד:
- שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה,
- וְכַמָּה הִיא רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה?
- שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל.
- הָיָה בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מִיל,
- אֵינָן מִצְטָרְפִין.
- הָיָה לוֹ בָּאֶמְצָע,
- מֵבִיא וּמְעַשְּׂרָן בָּאֶמְצָע.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הַיַּרְדֵּן מַפְסִיק לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה:
- אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה,
- פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
- אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה,
- הָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקַּלְבּוֹן,
- פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה;
- וְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה,
- פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן.
- קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, חַיָּבִין;
- וְאִם לָאו, פְּטוּרִין.
- חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ,
- חַיָּבִין בַּקַּלְבּוֹן,
- וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה:
- חַיָּבִין בַּקַּלְבּוֹן,
- חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹּפֶן,
- וּמְחֻסַּר זְמָן,
- וְיָתוֹם.
- אֵיזֶהוּ יָתוֹם?
- כֹּל שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ שֶׁנִּשְׁחֲטָה.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ וְהַשֶּׁלַח קַיָּם,
- אֵין זֶה יָתוֹם:
- אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ וְהַשֶּׁלַח קַיָּם,
- בִּפְרוֹס הַפֶּסַח,
- בִּפְרוֹס הָעֲצֶרֶת,
- בִּפְרוֹס הֶחָג,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:
- בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר,
- בְּאֶחָד בְּסִיוָן,
- בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב.
- רַבִּי אֱלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- בְּאֶחָד בְּנִיסָן,
- בְּאֶחָד בְּסִיוָן,
- בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
- וְלָמָּה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל,
- וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי?
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב,
- וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב;
- לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
- וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב;
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
- בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:
- הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן:
- הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.
- חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
- אֵינָן מִצְטָרְפִין.
- חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגֹּרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגֹּרֶן,
- הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.
- אִם כֵּן,
- לָמָּה נֶאֱמַר: שָׁלֹשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה?
- שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגֹּרֶן,
- מֻתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחֹט.
- הִגִּיעַ הַגֹּרֶן, לֹא יִשְׁחֹט;
- וְאִם שָׁחַט, פָּטוּר:
- כּוֹנְסָן לַדִּיר,
- וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת;
- וּמוֹנֶה בַּשֵּׁבֶט:
- אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה,
- אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה,
- שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה;
- וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי,
- סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר:
- הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
- סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר:
- לֹא סְקָרוֹ בְּסִקְרָא וְלֹא מְנָאָם בַּשֵּׁבֶט,
- אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִים.
- אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים,
- הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה,
- עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד,
- אֵין זֶה מַעֲשֵׂר;
- רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
- עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד,
- קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.
- מִן הַמְעֻשָּׂרִים לְתוֹכָן,
- כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ,
- וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים:
- מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנַיִם;
- מְנָאָן אֶחָד,
- תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין.
- יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאַחַת,
- תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין.
- קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי,
- וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי,
- וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי,
- שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין;
- הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ,
- וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר,
- וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים,
- וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה?
- אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר:
- אִלּוּ הָיָה תְּמוּרָה,
- לֹא הָיָה קָרֵב.
- קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי,
- וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי,
- וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי,
- אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ;
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ,
- אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:
- כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ,
נוסח הרמב"ם
(א) מעשר בהמה נוהג -
- בארץ ובחוצה לארץ,
- בפני הבית ושלא בפני הבית,
- בחולין - אבל לא במוקדשין.
- נוהג בבקר ובצאן - ואינן מתעשרין מזה על זה.
- בכבשים ובעזים - ומתעשרין מזה על זה.
- בחדש ובישן - ואינן מתעשרין מזה על זה.
- שהיה בדין -
- ומה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה - אינן מתעשרין מזה על זה,
- כבשים ועיזים שהן כלאים זה בזה - אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה?
- תלמוד לומר: "וצאן" (ויקרא כז לב) - כל משמע צאן אחד.
(ב) מעשר בהמה מצטרף - כמלוא רגל בהמה רועה.
- וכמה היא רגל בהמה רועה? - שישה עשר מיל.
- היה בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל - אינן מצטרפין.
- היה לו באמצע - מביא, ומעשרן באמצע.
- רבי מאיר אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה.
(ג) הלוקח, ושניתן לו מתנה - פטור ממעשר בהמה.
- האחים, והשותפין -
- שחייבין בקולבון - פטורין ממעשר בהמה,
- ושחייבין במעשר בהמה - פטורין מן הקולבון.
- קנו בתפוסת הבית - חייבין,
- אם לאו - פטורין.
- חלקו, וחזרו ונשתתפו -
- חייבין בקולבון - ופטורין ממעשר בהמה.
(ד) הכל נכנס לדיר להתעשר,
- חוץ מן הכלאים, והטריפה,
- ויוצא דופן, ומחוסר זמן, ויתום.
- חוץ מן הכלאים, והטריפה,
- איזה הוא יתום? - כל שמתה אימו, או ששחטה.
- רבי יהושע אומר: אפילו נשחטה אימו, והשלח קיים - אין זה יתום.
(ה) שלש גרנות למעשר בהמה -
- בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, ובפרוס החג - דברי רבי עקיבה.
- בן עזאי אומר: בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיוון, ובעשרים ותשעה באב.
- רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין: באחד בניסן, ובאחד בסיוון, ובעשרים ותשעה באלול.
- ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול, ולא אמרו באחד בתשרי?
- מפני שהוא יום טוב - ואי אפשר לעשר ביום טוב,
- לפיכך, הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.
- רבי מאיר אומר:
- באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה.
- בן עזאי אומר: האלוליין - מתעשרין בפני עצמן.
(ו) כל הנולדין -
- מאחד בתשרי, עד עשרים ותשעה באלול - הרי אלו מצטרפין.
- חמישה לפני ראש השנה, וחמישה לאחר ראש השנה - אינן מצטרפין.
- חמישה לפני הגורן, וחמישה לאחר הגורן - הרי אלו מצטרפין.
- אם כן, למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה?
- שעד שלא הגיע הגורן - מותר למכור, ולשחוט,
- הגיע הגורן - לא ישחוט
- ואם שחט - פטור.
(ז) כיצד מעשרן?
- כונסן לדיר,
- ועושה להן פתח קטן - כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת,
- ומונן בשבט - אחד, שנים, שלשה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה,
- היוצא עשירי - סוקרו בסקרה, ואומר: "הרי זה מעשר".
- לא סקרן בסקרה, ולא מניין בשבט,
- או שמנין רבוצין או עומדין - הרי אלו מעושרין.
- היה לו מאה - ונטל עשרה,
- עשרה ונטל אחד - אין זה מעשר.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הרי זה מעשר.
- קפץ מן המנויין לתוכן - כולן פטורין.
- מן המעושרין לתוכן - כלון ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.
(ח) יצאו שנים כאחת - מונה אותן שנים, שנים.
- מנאן אחד, אחד - התשיעי והעשירי מקולקלין.
- יצאו התשיעי והעשירי כאחת - התשיעי והעשירי מקולקלין.
- קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי - שלשתן מקודשין,
- התשיעי - נאכל במומו,
- והעשירי - מעשר,
- ואחד עשר - קרב שלמים.
- ועושה תמורה - דברי רבי מאיר.
- אמר רבי יהודה: וכי יש תמורה עושה תמורה?
- אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה - לא היה קרב.
- קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי ולאחד עשר עשירי - אין אחד עשר מקודש.
- זה הכלל -
- כל שלא נעקר שם עשירי ממנו - אין אחד עשר מקודש.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה בכורות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב