פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת פֶּרֶק אעריכה

פדיון פטר חמורעריכה

(א)
הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר חֲמוֹרוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי וְהַמּוֹכֵר לוֹ,


ציטוט של המשנה בכורות א, א.



אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁי,
וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, הַנּוֹתֵן לוֹ בְשׁוּתָפוּת,
וְהַמְקַבֵּל הֵימֶנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה,
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ג יג) "בְּיִשְׂרָאֵל" וְלֹא בַאֲחֵרִים.

(ב)
וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בַּכֹּהֲנִים וּבַלְוִיִּם,


ראו משנה ב, א: שם נזכר הדין שמחייב כהנים ולוויים בבכור בהמה טהורה, לכאורה בניגוד לבמדבר ג מה.
הדרשה הזו מופיעה גם במכילתא בא טז.
למרות שגם הלוויים פטורים מבכורות אדם ומבכורות חמורים, הפדיון שפודים אותם ישראל ניתן רק לכהנים.



מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם חַיָּבִין בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
יָכוֹל יְהֵא חַיָּבִין בִּבְכוֹר אָדָם וּבְהֵמָה טְמֵאָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: (שמות יג ב) "בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה",
אֶת שֶׁיֵּשׁ לָךְ בּוֹ בָאָדָם, יֵשׁ לָךְ בּוֹ בַבְּהֵמָה,
אֶת שֶׁאֵין לָךְ בּוֹ בָּאָדָם, אֵין לָךְ בּוֹ בַּבְּהֵמָה.
יָצְאוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה,
אֲבָל אֵין נוֹתְנִין פִּדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, אֶלָּא לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד.

(ג)
בְּכָל בְּהֵמָה טְמֵאָה


בניגוד לתפיסה הקראית, המרחיבה את חובת הפדיון לכל בכורות הבהמה הטמאה, ובניגוד למשתמע מלשון הלכה ב "בכור בהמה טמאה", מודגש כאן שרק בכור חמור נפדה.



אֵין לָךְ שֶׁחַיָּב בַּבְּכוֹרָה, אֶלָּא חֲמוֹר בִּלְבַד.
בְּכָל חַיָּה
אֵין לָךְ שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם מְחִיר, אֶלָּא כֶּלֶב בִּלְבַד.

(ד)
הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:


ר' מאיר קרוב לגישה הקראית הנ"ל, אבל מאפשר להימנע מפדיון בכור הכלב (למשל) ע"י פדיון פטר החמור
לא ברור מה לדעתו הדין של בעל הכלב שאין לו חמור כלל.



כָּל הַמְקַיֵּם מִצְוַת פֶּטֶר חֲמוֹר,
מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם מִצְוַת בְּהֵמָה טְמֵאָה כֻּלָּהּ.
כָּל הַמְבַטֵּל מִצְוַת פֶּטֶר חֲמוֹר,
מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בִּטֵּל מִצְוַת בְּהֵמָה טְמֵאָה כֻּלָּהּ.

פרה שהמליטה עירעריכה

(ה)
רַבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר יח יז)


הדרשה שמאחורי הדין שבמשנה ב, ה.



"אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה, קֹדֶשׁ הֵם".
בְּכוֹר שׁוֹר - עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד וְהַנּוֹלָד שׁוֹר;
בְּכוֹר כֶּשֶׂב - עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד וְהַנּוֹלָד כֶּשֶׂב;
בְּכוֹר עֵז - עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד וְהַנּוֹלָד עֵז.
וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִים דּוֹמוֹת לְאִמּוֹ - חַיָּב בַּבְּכוֹרָה.

(ו)
בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה מִין בְּהֵמָה טְמֵאָה - מֻתָּר בַּאֲכִילָה.

וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין - חַיָּב בַּבְּכוֹרָה.
וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה מֵחֲמַת טְהוֹרָה - אָסוּר בַּאֲכִילָה,
שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא - טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר - טָהוֹר.

(ז)

דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר – מֻתָּר בַּאֲכִילָה. הדג הטהור
וְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא - אָסוּר בַּאֲכִילָה,
לְפִי שֶׁאֵין גִּדּוּלָיו.

(ח)

מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ דְּבַשׁ דְּבוֹרִים מֻתָּר?
שֶׁאֵין מוֹצִיאוֹת אוֹתוֹ, אֶלָּא מְכַנְּסוֹת אוֹתוֹ.
דְּבַשׁ הַגּוֹזִין מין זבובים אָסוּר, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא רִיר.

(ט)
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "גָּמָל", "גָּמָל", שְׁנֵי פְעָמִים?


ר' שמעון חולק על הלכה ו. חכמים טוענים יותר מהאמור שם: לא יתכן שפרה תמליט בכר של גמל.



לְרַבּוֹת אֶת הַגָּמָל הַנּוֹלָד מִן הַפָּרָה - כַּנּוֹלָד מִן הַגְּמַלָּה.
וְאִם רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ דּוֹמֶה לְאִמּוֹ - מֻתָּר בַּאֲכִילָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא - טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר - טָהוֹר.

חוקי הטבעעריכה

שֶׁאֵין בְּהֵמָה טְמֵאָה יוֹלֶדֶת מִן הַטְּהוֹרָה, וְלֹא טְהוֹרָה יוֹלֶדֶת מִן הַטְּמֵאָה.
וְלֹא גַּסָּה מִדַּקָּה, וְלֹא דַּקָּה מִגַּסָּה.
וְלֹא אָדָם מִכֻּלָּן, וְלֹא כֻלָּן מֵאָדָם.

(י)
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: בְּהֵמָה טְהוֹרָה דַּקָּה יוֹלֶדֶת לַחֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים,


אגב ההערה שבסוף הלכה ט ממשיכים כאן בענייני חוקי הטבע.
המספרים לגבי תקופת ההריון נכונים עד שמגיעים לשועל והשרצים, שההריון שלהם קצר באופן משמעותי מששה חודשים, וכך גם לגבי חיות הבר שאחריהם והנחש.



בְּהֵמָה טְהוֹרָה גַּסָּה לְתִשְּׁעָה חֳדָשִׁים, בְּהֵמָה טְמֵאָה גַּסָּה לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
הַכֶּלֶב לַחֲמִשִּׁים יוֹם, חָתוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, חֲזִיר לְשִׁשִּׁים יוֹם,
שׁוּעָל וְכָל שְׁרָצִים לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,
הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלֵס, párdalis: חיה בעלת חברבורות וְהַפִּיל וְהַקּוֹף וְהַקִּפּוֹד לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים,
וְהַנָּחָש לְשֶׁבַע שָׁנִים.

(יא)
הַדּוֹלְפִינִין מוֹלִידִין וּמְגַדְּלִין כִּבְנֵי אָדָם,


הדולפינים הם יונקים. חלק מהדגים (גמבוזיות) משריצים, אבל רובם מטילים ביצים – הטמאים (כגון צלופחים) והטהורים.



דָּג טָמֵא מַשְׁרִיץ, דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים.

(יב)
קִרְבֵי דָגִים וְעֹבֶר אֵין נֶאֱכָלִין, אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה.


המומחים נושאים מסורת משלהם, הן לגבי דגים הן לגבי עופות.



הָעוֹף נֶאֱכָל בְּמָסֹרֶת: נֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר "עוֹף זֶה טָהוֹר".

(יג)
פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין שֶׂה - אֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר.


ראו משנה א ד-ה. כאן מורחבים דיני השה לעניינים נוספים.



שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "שֶׂה" תּוֹפֵשׂ כְּבָשִׂים וְעִזִּים,
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, תְּמִימִין וּבַעֲלֵי מוּמִין.
פּוֹדֶה בּוֹ שׁוֹנֶה וּמְשַׁלֵּשׁ,
וּמְבִיאוֹ בְנֵדֶר וּנְדָבָה, לְחַטָּאתוֹ וְלַאֲשָׁמוֹ,
וְחַיָּב בַּבְּכוֹרָה וּמַתָּנוֹת.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַכִּלְאַיִם מִן הָרָחֵל וּמִן הַגְּדִי - פּוֹדִין בּוֹ;
מִן הַכּוֹי - אֵין פּוֹדִין בּוֹ.

עריפת פטר חמורעריכה

(יד)

כַּשֵּׁם שֶׁאֵין פּוֹדִין בַּשְּׁחוּטָה, כָּךְ אֵין פּוֹדִין פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת.
פֶּטֶר חֲמוֹר - מִצְוָתוֹ לְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.
מִכָּאן וְאֵילָךְ: אוֹ פּוֹדוֹ, אוֹ עוֹרְפוֹ.

(טו)
מִכַּמָּה לֹא יִפְחֹת? רַבִּי יוֹסֵי בֵּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִפְחֹת מִשְּׁוֵה שֶׁקֶל.


פדיון פטר החמור הוא בשה שחייב במעשר בהמה (ראו משנה ט, ד) - ושווה לפחות שקל.
המינימום הזה תקף לכל הפדיונות, גם אלו שאינם ניתנים לכהן אחר.
לגבי הספקות ראו לקמן הלכה יט.



אֵי זֶה הוּא פִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר? הַנִּכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר,
יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ סְפֵקוֹת וְעָמַד וּפְדָאָן,
וְכֵן כֹּהֵן שֶׁיָּרַשׁ אֶת אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל,
אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ בְמַתָּנָה פֶּטֶר חֲמוֹר לִפְדּוֹתוֹ.
זֶה הוּא פִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר: הַנִּכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

(טז)

הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר, וְאֵין לוֹ לִפְדּוֹתוֹ,
אָמַר לוֹ כֹּהֵן: "תְּנֵהוּ לִי, וַאֲנִי פוֹדֶה אוֹתוֹ!"
הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנֶנּוּ לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהוּא פּוֹדֶה אוֹתוֹ.

(יז)

עוֹרְפוֹ בַקּוֹפִּיץ מֵאַחֲרָיו, וְקוֹבְרוֹ, וְאָסוּר בַּהֲנָאָה.
לֹא יְמִיתֶנּוּ לֹא בְמַקֵּל וְלֹא בַקָּנֶה, וְלֹא יִנְעֹל דֶּלֶת בְּפָנָיו בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּת,
וְאִם עָשָׂה כֵן, הֲרֵי זֶה לֹא יָצָא. ידי מצוות עריפת החמור

(יח)

בְּחַיָּיו, אָסוּר בְּגִזָּה וּבַעֲבוֹדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
וּבְכוֹר אָדָם מֻתָּר בְּכֻלָּן. בגיזה ובעבודה אפילו אם לא נפדה.

(יט)
חֲמוֹרָה שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים - נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן;

זָכָר וּנְקֵבָה - מַפְרִישׁ טָלֶה, וְהוּא לְעַצְמוֹ.
שְׁתֵּי חֲמוֹרִין שֶׁלֹּא בִכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים - נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים לַכֹּהֵן;
זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה - נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן;
שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, וְאֵין יוֹדֵעַ, אם הזכר הומלט קודם או הנקבה
אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם,
אֶלָּא מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד, וּפוֹדֶה בוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמָן.