פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת בכורות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

הפרק עוסק בדיני הבכור התמים, שבזמן המקדש היה מוקרב.

בפרק הקודם עסקה המשנה בספקות הבכורים. בחטיבה I מוצגות חזקות הפותרות ספקות במקרים מסוימים.

בכור תמיםעריכה

חטיבה I: חזקות מתירות ספקותעריכה

(א) הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי, וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכֵּרָה אִם לֹא בִכֵּרָה,

ר' ישמעאל קובע את הבכורה לפי גיל הבהמה וסוגה: עז מבכירה בשנתה הראשונה, כבשה (רחל) - בשניה, ופרה ואתון - בשלישית.

ר' עקיבא (לפי תוספתא ב, יב מדובר בר' יהושע) חולק על חזקות אלו, כי אמנם כנראה לא המליטה, אבל יתכן שהפילה לפני ההמלטה הנוכחית, והשוו חולין ד, ז.

ר' אליעזר בן יעקב מובא כסיוע לר' עקיבא, והוא מציע לקבור את החררה - הנפל - כדי לפרסם את הדבר.

רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עֵז בַּת שְׁנָתָהּ - וַדַּי לַכֹּהֵן, מִכָּן וְהֵילָךְ - סָפֵק.
רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם - וַדַּי לַכֹּהֵן, מִכָּן וְהֵילָךְ - סָפֵק.
פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלוֹשׁ - וַדַּי לַכֹּהֵן, מִכָּן וְהֵילָךְ - סָפֵק.

אָמַר לוֹ רְבִּי עֲקִיבָה: אִלּוּ בְוֶלֶד בִּלְבַד הַבְּהֵמָה נִפְטֶרֶת - הָיָה כִדְבָרֶיךָ,

אֶלָּא אָמְרוּ: סִימָן הַוֶּלֶד בִּבְהֵמָה דַקָּה - טִנּוּף; וּבַגַּסָּה - שִׁלְיָה, וּבָאִשָּׁה - שָׁפִיר וְשִׁלְיָה.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּכֵּרָה - אֵין כָּן לַכֹּהֵן כְּלוּם;

וְשֶׁלֹּא בִכֵּרָה - הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן; וְאִם סָפֵק - יֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם היא שיליה, ונחשבת כהפלה - הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה.


(ב) רבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַגּוֹי,

חזקה נוספת: המניקה היא אם היונק. והשוו שמות ב ז-ח.

ראו נוסח שלם יותר של דברי רשב"ג בתוספתא ב, טו.

אֵינוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמֵּא בְנָהּ שֶׁלְּאַחֶרֶת הָיָת.

נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת,

אֵינוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמֵּא בְנָהּ שֶׁלָּזוֹ בָא לוֹ אֵצֶל זוֹ,
וְשֶׁמֵּא בְנָהּ שֶׁלָּזוֹ בָא לוֹ אֵצֶל זוֹ.

אין לגזוז או להשתמש בצמר או בשיער של בכור - אפילו אם הוא בעל מום, אלא רק לאחר מותו, וראו ספרי ראה.

חטיבה II: שער הבכורעריכה

(ג) רְבִּי יוֹסֵה בֶן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר

עוֹשֶׂה מָקוֹם לַקּוֹפִּיס לסכין מִכָּן וּמִכָּן, וְתוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר - וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ.
וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת אֶת מְקוֹם הַמּוּם.


(ד) שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר, וְהִנִּיחוֹ בַחַלּוֹן

ראו עדויות ה, ו. וראו תוספתא ב, יט, שלדעת ר' יוסי גם חכמים מתירים להשתמש בשיער בכור לאחר שנשחט, אפילו אם נתלש בחיי הבכור.

צמר מדובלל דומה לצמר שנשר, אלא שנשאר על גוף הבכור. לפי חכמים אסור להשתמש בו גם לאחר מות הבכור, אלא אם הוא נראה כחלק מהגיזה הרגילה.

וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ - עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.
אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: לֹא בָזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל,
אֶלָּא בִּשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר, וְהִנִּיחוֹ בַחַלּוֹן, בתא, לשמירה. וְאַחַר כָּךְ מֵת. הבכור
בָּזֶה עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

צֶמֶר הַמְּדֻבְלָל בַּבְּכוֹר, צמר שנתלש והסתבך בצמר שעל הבכור אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה - מֻתָּר,

וְאֶת שֶׁאֵינוּ נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה - אָסוּר.