ביאור:תוספתא/בכורות/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת פֶּרֶק ב

פטורים מהבכורה

(א)

הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר פָּרָתוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי וְהַמּוֹכֵר לוֹ - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁי,

וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְשׁוּתָפוּת,

ראו משנה ב, א. ר' יהודה חולק על המקבל והנותן לו בקבלה.

וְהַמְקַבֵּל הֵימֶנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמְּקַבֵּל מִן הַגּוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁי,
הֲרֵי זֶה מַעְלָה בְשָׁוְיוֹ, וְנוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו לַכֹּהֵן.
וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁי,
הֲרֵי זֶה מַעְלָה אוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בְדָמָיו, וְנוֹתֵן כָּל דָּמָיו לַכֹּהֵן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְאֶצְבַּע הַגּוֹי בָּאֶמְצַע -פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה.

(ב)
בֶּהֱמַת הַמִּדְבָּר וּבֶהֱמַת הֶקְדֵּשׁ, וּבֶהֱמַת הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים,

בהמת המדבר היא הפקר. בהמת ההקדש היא מוקדשת כבר (אמנם רק לבדק הבית). בהמת הגר שמת היא בינתיים הפקר ובהמשך תהיה הקדש.
בהמת הארנונה ניתנת לשלטון הרומי, אבל בינתיים היא רכוש ישראל ולכן חייבת בבכורה.

פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
וּבֶהֱמַת אַרְנוֹנָה חַיֶּבֶת בַּבְּכוֹרָה.

(ג)
כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּמָן קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ - חַיָּבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת.

מכאן עד הלכה י התוספתא כמעט זהה למשנה פרק ב, משנה ב-ט.

וַלְדוֹתֵיהֶן – חוֹל, וְנִפְדִּין תְּמִימִין, וּמְבִיאָן לְכָל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן,
וּמוֹעֲלִין בָּהֶם לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,
וּבֵין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָם, וּבֵין לְאַחַר פִּדְיוֹנָם, אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה.
בֵּין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן וּבֵין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, הַגּוֹזֵז וְהָעוֹבֵד בָּהֶן, אֵין לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים.
כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר, וְאֵין בָּהֶן אֶלָּא מִצְוַת עִלּוּי בִּלְבַד.

(ד)

אֲבָל אִם קָדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן,
אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן וּלְאַחַר מִכֵּן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדּוּ,
פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת.
וַלְדוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ וְאֵין נִפְדִּין תְּמִימִים, וְאֵין מְבִיאִין לְכָל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה,
וְלִפְנֵי פִּדְיוֹנָן מוֹעֲלִין בָּהֶן, וּלְאַחַר פִּדְיוֹנָן אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן,
וּבֵין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן, וּבֵין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, עוֹשִׂין תְּמוּרָה.
וּבֵין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן, וּבֵין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, הַגּוֹזֵז וְהָעוֹבֵד בָּהֶן, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים.
כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: הֲרֵי הֵן כְּקָדָשִׁים לְכָל דָּבָר, וְאֵין בָּהֶן אֶלָּא שֶׁהֻתְּרוּ בַּשְּׁחִיטָה בִּלְבַד.

(ה)

הַמְּקַבֵּל צֹאן בַּרְזֵל מִן הַגּוֹי - וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין.
מֵתוּ אִמָּהוֹת וְהֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן
וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הֵן וּוַלְדוֹתֵיהֶן וּוַלְדֵי וַלְדוֹתֵיהֶן
פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, אֲפִלּוּ עַד סוֹף הָעוֹלָם.

(ו)

רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה.
וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין, חַיָּב בַּבְּכוֹרָה.

ספקות

(ז)

רְחֵלָה שֶׁלֹּא בִכֵּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, וְיָצְאוּ רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד,
רַבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן,
שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג יב) "הַזְּכָרִים לַיי ".
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן;
הַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.

(ח)

מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלֹקוּ.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה. </עָלָיו הָרְאָיָה>
זָכָר וּנְקֵבָה וְאֵין יָדוּעַ מי מהם נולד ראשון - אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם,
אֶלָּא זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים.
שְׁתֵּי רְחֵלִין שֶׁלֹּא בִכֵּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים - נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן;
זָכָר וּנְקֵבָה - זָכָר לַכֹּהֵן.
שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה - אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.

(ט)

הַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
[מֵת] אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלֹקוּ.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה.

(י)

שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְאֵין יָדוּעַ, אם הומלטו קודם הזכרים או הנקבות
אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, אֶלָּא הַזְּכָרִים יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ,
וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים.
אַחַת בִּכֵּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכֵּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.
הַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר,
שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.
וְרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: "אִם בְּכוֹר, תְּנֵהוּ לִי!
וְאִם לָאו, תֵּן לִי מַתְּנוֹתָיו!"
מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלֹקוּ.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה.
זָכָר וּנְקֵבָה, וְאֵין יָדוּעַ, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם,
אֶלָּא הַזָּכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים.

(יא)
הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי, וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִכֵּרָה;

ראו משנה ג א.

עֵז בַּת שְׁנָתָהּ - וַדַּי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ, סָפֵק;
רָחֵל בַּת שְׁנָתַיִם - וַדַּי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק;
פָּרָה בַּת שָׁלֹשׁ - וַדַּי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וּלְהַלָּן סָפֵק.
וַחֲמוֹרָה - כַפָּרָה.
רַבִּי יוֹסֵי בֵּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמוֹרָה - בַּת אַרְבַּע.
עַד כָּאן דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

(יב)
וּכְשֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר:

השוו משנה ג, א: שם אומר את כל העניין ר' עקיבא.
ר' יהושע טוען שניתן להניח שאם העז הבכירה בגיל שנה – היא הפילה (טינפה) לפני כן.
ר' עקיבא חולק על ר' יהושע ועל ר' ישמעאל, ומבטל את החזקות המנסות לקבוע את מועד ההבכרה.

צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לְיִשְׁמָעֵאל: טָעִיתָ!
אִלּוּ בַוֶּלֶד בִּלְבַד הָיִיתָ פוֹטֵר בַּבְּהֵמָה,
יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר,
אֶלָּא אָמְרוּ: סִימָן וֶלֶד בַּבְּהֵמָה דַּקָּה - טִנּוּף,
וּבַגַּסָּה - שִׁלְיָא, וּבָאִשָּׁה - שָׁפִיר וְשִׁלְיָא.
וַאֲנִי אוֹמֵר: עֵז שֶׁטִּנְּפָה בַּת שִׁשָּׁה - יוֹלֶדֶת בַּת שְׁנָתָהּ, כיוון שטינפה והפילה בגיל חצי שנה – אין הולד בכור.
רָחֵל שֶׁטִּנְּפָה בַּת שְׁנָתָהּ - יוֹלֶדֶת בַּת שְׁתַּיִם.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵינָהּ בָּאָה לַמִּדָּה הַזֹּאת, יתכן שהעז טינפה ברשות הגוי, כדברי ר' יהושע, ויתכן שהולד הוא בכור, כדברי ר' ישמעאל. לכן בדרך כלל אין הכהן מקבל את הבכור אלא הבכור נאכל במומו לבעלים.
אֶלָּא כָּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּכֵּרָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם,
וְשֶׁלּא בִכֵּרָה, הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן.
סָפֵק, יֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים.

(יג)
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם,

אם היה נפל - הבא אחריו פטור מהבכורה, הן באם הן בבהמה; וראו מכילתא פסחא טז. כאן מדובר על ספק נפל, שפוטר מן הבכורה אבל אינו מטמא במשא.

טְעוּנָה קְבוּרָה, החררה, כדי לפרסם שהבהמה הפילה וְאֵין מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, החררה היא ספק ולד ולכן אינה מטמאת.
וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה.

(יד)
הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַגּוֹי, הַבָּא אַחֲרֶיהָ בְּכוֹר מִסָּפֵק,

העגל הבא אחרי המניקה הוא כנראה בכור שלה, אבל לדעת ת"ק אין בכך ודאות, כי יתכן שהבהמה מניקה ולד של בהמה אחרת.

מִפְּנֵי שֶׁמְּרַחֶמֶת אֶת שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ.

(טו)
וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַנִּכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ בַלַּיְלָה,

ראו משנה ג, ב. כאן הנוסח שלם יותר: המבכירות מניקות נקבות והזקנות את הזכרים, ורשב"ג רואה בכך הוכחה שההמלטות של המבכירות היו של נקבות.

וְרָאָה כְּעֶשֶׂר, כְּחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַבְכִּירוֹת שֶׁיָּלְדוּ,
וְלַשַּׁחֲרִית בָּא וּמָצָא זְכָרִים תְּלוּיִים בַּזְּקֵנוֹת, וּנְקֵבוֹת בַּמַּבְכִּירוֹת,
אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁלָּזוֹ בָּא אֵצֶל זוֹ, וְשֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁלָּזוֹ בָּא אֵצֶל זוֹ.

(טז)

וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לִרְעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁי,
וְלַשַּׁחֲרִית בָּא וּמָצָא זְכָרִים תְּלוּיִים בַּזְּקֵנוֹת, וּנְקֵבוֹת בַּמַּבְכִּירוֹת,
אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא הֵבִיא גּוֹי אֶת בְּנָהּ שֶׁלָּזוֹ אֵצֶל זוֹ, וְאֶת בְּנָהּ שֶׁלָּזוֹ אֵצֶל זוֹ.

צמר הבכור

(יז)

הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר מִבְּכוֹר תָּם, וְהִנִּיחַ בַּחַלּוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בּוֹ מוּם לְאַחַר מִכֵּן, וּשְׁחָטוֹ,
הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר.

(יח)
בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁתָּלַשׁ הֵימֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת,

יש מסורת על מחלוקת, ראו עדיות ה, ו, אבל על מה נחלקו?
על זה נחלקים ר' יהודה ור' יוסי כאן ובמשנה ג, ד.

עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מוֹדֶה עֲקַבְיָא בָזֶה שֶׁהוּא אָסוּר,
וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ? עַל שֶׁנִּטְמָא, שֶׁתָּלַשׁ הֵימֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ,
שֶׁעֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

(יט)
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מוֹדֶה רַבִּי חֲלַפְתָּא שחלק על עקביא בָּזֶה, שֶׁהוּא מֻתָּר,

ר' יוסי טוען שאחרי ששחטו והתיר את בשר הבכור באכילה - מותר גם השער שנשר בחייו. לדעתו עקביא התיר גם שער בכור שמת ובשרו נבלה, שהרי צמר הנבילה מותר.

אֲבָל בְּיִחוּד אָמְרוּ חֲכָמִים: יַנִּיחֶנּוּ בַחַלּוֹן, בתא שֶׁמָּא יֵשׁ תִּקְוָה,
שֶׁאִם מֵת - יְהֵא אָסוּר, וְאִם שְׁחָטוֹ - יְהֵא מֻתָּר.
וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ? עַל שֶׁנִּטְמָא שֶׁתָּלַשׁ הֵימֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת,
שֶׁעֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.