משנה בכורות ד
בכורות פרק ד', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת בכורות • פרק רביעי ("עד כמה") • >>
פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
עד כמה ישראל חייבים להיטפל בבכור.
בבהמה דקה, עד שלשים יום.
ובגסה, חמשים יום.
רבי יוסי אומר, בדקה שלשה חדשים.
אמר לו הכהן בתוך זמן זה תנהו לי, הרי זה לא יתנו לו.
אם היה בעל מום, אמר לו תן לי שאוכלנו, מותר.
ובשעת המקדש, אם היה תמים, אמר לו תן לי שאקריבנו, מותר.
הבכור נאכל שנה בשנה בין תמים בין בעל מום, שנאמר (דברים טו), "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה".
נולד לו מום בתוך שנתו, מתר לקיימו כל שנים עשר חדש.
לאחר שנתו, אינו רשאי לקיימו אלא עד שלשים יום.
השוחט הבכור ומראה את מומו, רבי יהודה מתיר.
רבי מאיר אומר, הואיל והוא נשחט שלא על פי מומחה, אסור.
מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו, הרי זה יקבר, וישלם מביתו.
דן את הדין, זיכה את החייב וחייב את הזכאי, טמא את הטהור וטהר את הטמא, מה שעשה עשוי וישלם מביתו.
ואם היה מומחה לבית דין, פטור מלשלם.
מעשה בפרה שנטלה האם שלה, והאכילה רבי טרפון לכלבים, ובא מעשה לפני חכמים והתירוה.
אמר תודוס הרופא, אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא עד שהם חותכין את האם שלה, בשביל שלא תלד.
אמר רבי טרפון, הלכה חמורך טרפון.
אמר לו רבי עקיבא, רבי טרפון, פטור אתה, שאתה מומחה לבית דין, וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם.
הנוטל שכרו להיות רואה בכורות, אין שוחטין על פיו, אלא אם כן היה מומחה כאילא ביבנה, שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבעה איסרות בבהמה דקה, וששה בגסה, בין תמים בין בעל מום.
הנוטל שכרו לדון, דיניו בטלים.
להעיד, עדותיו בטלין.
להזות ולקדש, מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה.
אם היה כהן וטמאהו מתרומתו, מאכילו ומשקו וסכו.
ואם היה זקן, מרכיבו על החמור.
ונותן לו שכרו כפועל.
החשוד על הבכורות, אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודין.
רבי אליעזר אומר, לוקחים ממנו עורות של נקבה, ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי, אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים.
החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן ואפילו סרק, אבל לוקחין ממנו טווי ואריג.
החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין, אין לוקחין ממנו אפילו מים או מלח, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר, כל שיש בו זיקת תרומות ומעשרות, אין לוקחין ממנו.
החשוד על השביעית, אינו חשוד על המעשרות.
החשוד על המעשרות, אינו חשוד על השביעית.
החשוד על זה ועל זה, חשוד על הטהרות.
ויש שהוא חשוד על הטהרות, ואינו חשוד לא על זה ולא על זה.
זה הכלל, כל החשוד על הדבר, לא דנו ולא מעידו.
- בִּבְהֵמָה דַּקָּה,
- עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם;
- וּבַגַּסָּה,
- חֲמִשִּׁים יוֹם.
- בִּבְהֵמָה דַּקָּה,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בַּדַּקָּה, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
- אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה: תְּנֵהוּ לִי,
- הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנוֹ לוֹ.
- אִם הָיָה בַּעַל מוּם,
- אָמַר לוֹ:
- תֵּן לִי שֶׁאוֹכְלֶנּוּ,
- מֻתָּר.
- וּבִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ,
- אִם הָיָה תָּמִים,
- אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ,
- מֻתָּר.
- הַבְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְּשָׁנָה,
- בֵּין תָּמִים, בֵּין בַּעַל מוּם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, כ):
- "לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה":
- מֻתָּר לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ;
- לְאַחַר שְׁנָתוֹ,
- אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ
- אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם:
- רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה,
- אָסוּר:
- הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה,
- וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר,
- וְנִשְׁחַט עַל פִּיו,
- הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר,
- וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ.
- דָּן אֶת הַדִּין,
- זִכָּה אֶת הַחַיָּב,
- וְחִיֵּב אֶת הַזַּכַּאי,
- טִמֵּא אֶת הַטָּהוֹר,
- וְטִהֵר אֶת הַטָּמֵא,
- מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי,
- וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ.
- וְאִם הָיָה מֻמְחֶה לְבֵית דִּין,
- פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
- מַעֲשֶׂה בְּפָרָה,
- שֶׁנִּטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ,
- וְהֶאֱכִילָהּ רַבִּי טַרְפוֹן לִכְלָבִים;
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּהָ.
- שֶׁנִּטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ,
- אָמַר תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא:
- אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצְאָה מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא,
- עַד שֶׁהֵם חוֹתְכִין אֶת הָאֵם שֶׁלָּהּ,
- בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּלֵד.
- אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
- הָלְכָה חֲמוֹרְךָ, טַרְפוֹן!
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- רַבִּי טַרְפוֹן,
- פָּטוּר אַתָּה;
- שֶׁאַתָּה מֻמְחֶה לבֵית דִּין,
- וְכָל הַמֻּמְחֶה לְבֵית דִּין פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:
- אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו;
- אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה כְּאִילָא בְּיַבְנֶה,
- שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים
- לִהְיוֹת נוֹטֵל אַרְבָּעָה אִסָּרוֹת בְּבְהֵמָה דַּקָּה,
- וְשִׁשָּׁה בַּגַּסָּה,
- בֵּין תָּמִים, בֵּין בַּעַל מוּם:
- דִּינָיו בְּטֵלִים;
- לְהָעִיד,
- עֵדוּתָיו בְּטֵלִין.
- לְהַזּוֹת וּלְקַדֵּשׁ,
- מֵימָיו מֵי מְעָרָה,
- וְאֶפְרוֹ אֵפֶר מִקְלֶה.
- אִם הָיָה כֹּהֵן וְטִמְּאָהוּ מִתְּרוּמָתוֹ,
- מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקוֹ וְסָכוֹ;
- וְאִם הָיָה זָקֵן,
- מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר;
- וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל:
- אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים,
- וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִין;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה.
- וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלֻבָּן וְצוֹאִי,
- אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וּבְגָדִים:
- אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פְּשְׁתָּן,
- וַאֲפִלּוּ סָרָק;
- אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּי טָווּי וְאָרִיג:
- אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פְּשְׁתָּן,
- אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ מַיִם אוֹ מֶלַח,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;
- אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ מַיִם אוֹ מֶלַח,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִקַּת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת,
- אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ:
- כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִקַּת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת,
- אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת;
- הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
- אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית.
- הֶחָשׁוּד עַל זֶה וְעַל זֶה,
- חָשׁוּד עַל הַטְּהָרוֹת;
- וְיֵשׁ שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַטְּהָרוֹת,
- וְאֵינוֹ חָשׁוּד לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר,
- לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור?
- בבהמה דקה - שלשים יום,
- ובגסה - חמישים יום.
- רבי יוסי אומר: בדקה - שלשה חודשים.
- אמר לו כוהן בתוך זמן זה: "תנהו לי" - הרי זה לא יתנו לו.
- ואם היה בעל מום, ואמר לו: "תן לי שאוכלנו" - מותר.
- ובשעת המקדש -
- אם היה תמים, ואמר לו: "תן לי שאקריבנו" - מותר.
- הבכור נאכל שנה בשנה,
- בין תמים, בין בעל מום,
- שנאמר: "לפני ה' אלוהיך תאכלנו, שנה בשנה" (דברים טו כ).
(ב) נולד לו מום -
- בתוך שנתו - רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש.
- לאחר שנתו - אינו רשאי לקיימו, אלא עד שלשים יום.
(ג) השוחט את הבכור, ומראה את מומו -
- רבי יהודה - מתיר.
- רבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה - אסור.
(ד) מי שאינו מומחה, וראה את הבכור -
- ונשחט על פיו - הרי זה יקבר, וישלם מביתו.
- דן את הדין -
- זיכה את החייב, וחייב את הזכאי,
- טמא את הטהור, טהר את הטמא -
- מה שעשה עשוי, וישלם מביתו.
- ואם היה מומחה בית דין - פטור מלשלם.
- מעשה בפרה, שניטלה האום שלה -
- והאכילה רבי טרפון לכלבים,
- ובא מעשה לפני חכמים - והתירו.
- אמר תודרוס הרופא:
- אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריה,
- עד שחותכין את האום שלה - בשביל שלא תלד.
- אמר רבי טרפון: הלכה לה חמורך, טרפון.
- אמר לו רבי עקיבה: רבי טרפון - פטור אתה,
- שמומחה של בית דין אתה,
- שכל המומחה בבית דין - פטור מלשלם.
(ה) הנוטל שכרו להיות רואה בכורות -
- אין שוחטין על פיו - אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה,
- שהתירו לו חכמים, להיות נוטל -
- ארבעה איסרות בבהמה דקה, ושישה בגסה,
- בין תמים, בין בעל מום.
- אין שוחטין על פיו - אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה,
(ו) הנוטל שכרו לדון - דיניו בטלים,
- להעיד - עדותו בטילה.
- להזות, ולקדש - מימיו מי מערה, ואפרו אפר מקלה.
- אם היה כוהן - מטמאהו מתרומתו,
- מאכילו, ומשקהו, וסכו.
- ואם היה זקן - מרכיבו על החמור, ונותן לו שכרו כפועל.
(ז) החשוד על הבכורות -
- אין לוקחין ממנו בשר צבאים,
- ולא עורות שאינן עבודין.
- רבי אליעזר אומר:
- לוקחין ממנו עורות של נקבה,
- ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי,
- אבל לוקחין ממנו טווי ואריג.
(ח) החשוד על השביעית -
- אין לוקחין ממנו פשתן - אפילו סרוק,
- אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים.
(ט) החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין -
- אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח - דברי רבי יהודה.
- רבי שמעון אומר: כל מי שיש בו זיקת תרומה ומעשרות - אין לוקחין ממנו.
(י) החשוד על השביעית - אינו חשוד על המעשרות.
- החשוד על המעשרות - אינו חשוד על השביעית.
- החשוד על זה ועל זה - חשוד על הטהרות.
- ויש שהוא חשוד על הטהרות - ואינו חשוד לא על זה, ולא על זה.
- זה הכלל -
- החשוד על דבר - לא דנו, ולא מעידו.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בכורות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב