משנה פרה א

פרה פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר טהרות • מסכת פרה • פרק ראשון ("רבי אליעזר") • >>

פרקי מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

רבי אליעזר אומר, עגלה, בת שנתה.

ופרה, בת שתים.

וחכמים אומרים, עגלה, בת שתים.

ופרה, בת שלש או בת ארבע.

רבי מאיר אומר, אף בת חמש כשרה הזקנה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר, שלא תפסל.

אמר רבי יהושע, לא שמעתי אלא שלשית.

אמרו לו, מה הלשון שלשית.

אמר להם, כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי, אני אפרש.

אם אומר אתה, שלישית, לאחרות במנין.

וכשאתה אומר, שלשית, בת שלש שנים.

כיוצא בו אמרו, כרם רבעי.

אמרו לו, מה הלשון רבעי.

אמר להם, כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי, אני אפרש.

אם אומר אתה, רביעי, לאחרים במנין.

וכשאתה אומר, רבעי, בן ארבע שנים.

כיוצא בו אמרו, האוכל בבית המנוגע פרס משלש לקב.

אמרו לו, אמור משמונה עשרה לסאה.

אמר להם, כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי, אני אפרש.

אם אומר אתה משלש לקב, אין בו חלה.

וכשאתה אומר משמונה עשרה לסאה, מיעטתו חלתו.

משנה ב

רבי יוסי הגלילי אומר, פרים, בני שתים, שנאמר (במדבר ח, ח) "ופר שני בן בקר תקח לחטאת".

וחכמים אומרים, [ אף ] בני שלש.

רבי מאיר אומר, אף בני ארבע ובני חמש, כשרים, אלא שאין מביאים זקנים, מפני הכבוד.

משנה ג

כבשים, בני שנה.

ואילים, בני שתים.

וכולם מיום ליום.

בן שלשה עשר חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש.

רבי טרפון קורהו פלגס.

בן עזאי קורהו נוקד.

רבי ישמעאל קורהו פרכדיגמא.

הקריבו, מביא עליו נסכי איל, ולא עלה לו מזבחו.

בן שלשה עשר חדש ויום אחד, הרי זה איל.

משנה ד

חטאות הצבור ועולותיהן, חטאת היחיד ואשם נזיר ואשם מצורע, כשרין מיום שלשים והלאה, ואף ביום שלשים.

ואם הקריבום ביום שמיני, כשרים.

נדרים ונדבות, הבכור והמעשר והפסח, כשרים מיום השמיני והלאה, ואף ביום השמיני.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה, בַּת שְׁנָתָהּ. וּפָרָה, בַּת שְׁתַּיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עֶגְלָה, בַּת שְׁתַּיִם. וּפָרָה, בַּת שָׁלשׁ אוֹ בַת אַרְבַּע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף בַּת חָמֵשׁ. כְּשֵׁרָה הַזְּקֵנָה, אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ, שֶׁמָּא תַשְׁחִיר, שֶׁלֹּא תִפָּסֵל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא שְׁלָשִׁית. אָמְרוּ לוֹ, מַה הַלָּשׁוֹן שְׁלָשִׁית. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה, שְׁלִישִׁית, לַאֲחֵרוֹת בְּמִנְיָן. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, שְׁלָשִׁית, בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים. כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ, כֶּרֶם רְבָעִי. אָמְרוּ לוֹ, מַה הַלָּשׁוֹן רְבָעִי. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה, רְבִיעִי, לַאֲחֵרִים בְּמִנְיָן. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, רְבָעִי, בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים. כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ, הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע פְּרָס, מִשָּׁלשׁ לְקָב. אָמְרוּ לוֹ, אֱמֹר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה מִשָּׁלשׁ לְקָב, אֵין בּוֹ חַלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה, מִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ.

משנה ב

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, פָּרִים, בְּנֵי שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, ח), וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּנֵי שָׁלשׁ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבִיאִים זְקֵנִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

משנה ג

כְּבָשִׂים, בְּנֵי שָׁנָה. וְאֵילִים, בְּנֵי שְׁתַּיִם. וְכֻלָּם מִיּוֹם לְיוֹם. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְאַיִל וְלֹא לְכֶבֶשׂ. רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ פַּלְגָּס. בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ נוֹקֵד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ פַּרְכָדִיגְמָא. הִקְרִיבוֹ, מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְלֹא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה אָיִל.

משנה ד

חַטֹּאת הַצִּבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן, חַטַּאת הַיָּחִיד וַאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלשִׁים וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁלשִׁים. וְאִם הִקְרִיבוּם בְּיוֹם שְׁמִינִי, כְּשֵׁרִים. נְדָרִים וּנְדָבוֹת, הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, כְּשֵׁרִים מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, וְאַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.

נוסח הרמב"ם

(א) רבי אליעזר אומר:

עגלה - בת שנתה,

ופרה - בת שתים.

וחכמים אומרין:

עגלה - בת שתים,

ופרה - בת שלש, או בת ארבע.

רבי מאיר אומר: אף בת חמש,

וכשרה זקנה - אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר שלא תפסל.

אמר רבי יהושע: לא שמעתי - אלא שלשית.

אמרו לו: מה הלשון שלשית?

אמר להם: כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי: אני אפרש,

אם אומר אתה שלישית לאחרות - במנין,

וכשאתה אומר שלשית - בת שלש שנים.

כיוצא בו אמר - כרם רבעי.

אמרו לו: מה הלשון רבעי?

אמר להם: כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי: אני אפרש,

אם אומר אתה רביעי לאחרים - במנין,

וכשאתה אומר רבעי - בן ארבע שנים.

כיוצא בו אמר - האוכל בבית המנוגע פרס, משלש לקב.

אמרו לו: אמור משמונה עשר לסאה.

אמר להם: כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי: אני אפרש,

אם אומר אתה משלש לקב - אין בו חלה,

כשאתה אומר משמונה עשר לסאה - מיעטתו חלתו.

(ב) רבי יוסי הגלילי אומר:

פרים - בני שתים,

שנאמר: "ופר שני בן בקר, תיקח לחטאת" (במדבר ח ח).

וחכמים אומרין: אף בני שלש.

רבי מאיר אומר:

אף בני ארבע, ובני חמש - כשרים,

אלא שאין מביאין זקנים - מפני הכבוד.

(ג) כבשים - בני שנה.

ואילים - בני שתים.

כולם - מיום ליום.

בן שלשה עשר חודש -

אינו כשר - לא לאיל, ולא לכבש.

רבי טרפון - קוראהו פלגס.

בן עזאי - קוראהו נוקד.

רבי ישמעאל - קוראהו פרבר יגמא.

הקריבו, והביא עליו נסכי איל - לא יעלה לו מזבחו.

בן שלשה עשר חודש ויום אחד - הרי זה איל.

(ד) חטאת הציבור ועולותיהן,

חטאת היחיד, אשם נזיר, ואשם מצורע -

כשרין - מיום שלשים והלאה, ואף ביום שלשים,

ואם הקריבן ביום השמיני - כשרין.

נדרים ונדבות,

הבכור, והמעשר, והפסח -

כשרין - מיום שמיני והלאה, ואף ביום שמיני.

פירושים

משנה פרה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב