ביאור:משנה פרה פרק ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

מסכת פרה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

---

פעולת קידוש מי החטאת

חטיבה I: דיני הנחת האפר במים

(א) הַמְקַדֵּשׁ, וְנָפַל קִדּוּשׁ אפר עַל יָדוֹ, אוֹ עַל הַצַּד, וְאַחַר כָּךְ נָפַל עַל הַשֹּׁקֶת - פָּסוּל.

המקדש חייב להניח את האפר על המים, ולא שיפול לשם.

אין עשיית מלאכה מתחילת הקידוש עד סופו, וראו לעיל ד, ד. לכן אינו מכסה את השפופרת לפני שמניח את האפר, ובודאי שאינו סוגר את הדלת. אבל מותר לו ליישר את השפופרת בידו כדי להפסיק את שפיכת האפר; ומותר לו לעשות כל מלאכה הנחוצה כדי להגיע לאפר, ראו תוספתא ו, א.

נָפַל מִן הַשְּׁפוֹפֶרֶת הכלי של האפר עַל הַשֹּׁקֶת - פָּסוּל.

נָטַל מִן הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְכִסָּה, אוֹ שֶׁהֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת - הַקִּדּוּשׁ כָּשֵׁר, וְהַמַּיִם פְּסוּלִין.

זְקָפָהּ בָּאָרֶץ - פָּסוּל;

לְתוֹךְ יָדוֹ - כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר.

חטיבה II: שימוש חוזר באפר

(ב) הָיָה קִדּוּשׁ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, רְבִּי מֵאִיר וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: נוֹטֵל וּמְקַדֵּשׁ.

ר' מאיר ור' שמעון מתירים להשתמש באפר שנשאר מרוכז מעל המים או נשאר בכלי אחרי שהזה מהם - למים נוספים, וחכמים אוסרים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁנָּגַע בַּמַּיִם - אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ.

זָלַף אֶת הַמַּיִם וְנִמְצָא קִדּוּשׁ מִלְּמַטָּן, רְבִּי מֵאִיר וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: מְנַגֵּב וּמְקַדֵּשׁ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁנָּגַע בַּמַּיִם - אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ.

(ג) הַמְקַדֵּשׁ בַּשֹּׁקֶת וְהַטָּפִי הדלי בְתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי פִיו צַר כָּל שֶׁהוּא - הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מְקֻדָּשִׁין.

המים שבספוג אינם מי השוקת, והוא אינו כלי. אם נגע בו וסחט ממנו לשוקת – נפסלו המים שבשוקת, ואין האפר מקדש, כי הוא צריך להינתן על המים, ולא המים אליו. וראו תוספתא ו, ב, שר' שמעון מכשיר. אבל אם הספוג נפל למים לאחר שכבר קידש אותם - הוא לא פוסל אותם, ראו תוספתא ה, ח.

וְאִם הָיָה סְפוֹג - הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ פְסוּלִין.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? – זוֹלֵף עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַסְּפוֹג. מזה ממי השוקת שמעל הספוג

נָגַע בַּסְּפוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן - פְּסוּלִין.

חטיבה III: מילוי המים מהמעיין

(ד) נָתַן יָדוֹ, אוֹ רַגְלוֹ, אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ הַמַּיִם לֶחָבִית - פְּסוּלִין.

למילוי החבית במים אין להשתמש בדבר המקבל טומאה.

עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹז - כְּשֵׁרִין.

זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה - פָסוּל, וְשֶׁאֵינוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה - כָּשֵׁר.

(ה) הַמְפַנֶּה אֶת הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת, אוֹ לְתוֹךְ הַגְּבִי

אם מי המעיין אינם זורמים אינם מים חיים, ואם הטה אותם לגת או לגב, שהם אינם כלים – אינו יכול לקדש בהם, או להעבירם לכלי לאחר שנפסקה הזרימה.

פְּסוּלִין לַזָּבִין, וְלַמְצֹרָעִין, וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת,

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלּוּ בַכֶּלִי.