ביאור:תוספתא/חולין/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק א עריכה

שחיטת חולין עריכה

(א)
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִשְׁחֹט: אֲפִלּוּ כּוּתִי, אֲפִלּוּ עָרֵל, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד.


ראו משנה א, א. התוספתא מסבירה ומגדירה מי הוא "הכול". הגוי, המין והקוף אינם במסגרת זו. דין המין חמור מדין המשומד.
שחיטה לע"ז, אפילו ע"י ישראל – אסורה בהנאה, וראו משנה ב, ח.



שְׁחִיטַת הַמִּין, עֲבוֹדָה זָרָה, וּשְׁחִיטַת גּוֹי - הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה,
וּשְׁחִיטַת הַקּוֹף - הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יב כא) "וְזָבַחְתָּ", "וְאָכַלְתָּ", לֹא שֶׁזָּבַח הַגּוֹי,
וְלֹא שֶׁזָּבַח הַקּוֹף וְלֹא שֶׁנִּזְבַּח מֵאֵלֶיהָ.

(ב)
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁחַט, וּמֵרֵק השלים הַגּוֹי שְׁחִיטָה עַל יָדָיו - שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.


אם הישראל שחט כראוי (רוב שני הסימנים) ואחר כך הרחיב את השחיטה הגוי, או אם הגוי לא הרג את הבהמה ולא הטריף אותה, ואחר כך שחט אותה ישראל – כשרה.



שָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
גּוֹי שֶׁשָּׁחַט, וּמֵרֵק יִשְׂרָאֵל שְׁחִיטָה עַל יָדָיו - שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.
שָׁחַט בָּהּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ טְרֵפָה, וְיִשְׂרָאֵל בָּא וְגוֹמְרָהּ - מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה.

(ג)

יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ אוֹחֲזִין בַּסַּכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֲפִלּוּ אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה,

שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה.


ראו משנה ב, ב.
בניגוד למשנה א, א, התוספתא מכשירה שחיטת קטן.



וְכֵן סוֹמֵא שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁחֹט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
קָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁחֹט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

(ד)
לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין: בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, בֵּין בַּסְּפִינָה וּבֵין בְּרֹאשׁ הַגַּג.


(ה)

בַּכֹּל שׁוֹחֲטִין: אֲפִלּוּ בַּצּוֹר, אֲפִלּוּ בַזְּכוּכִית, אֲפִלּוּ בַקְּרוּמִית שֶׁלַּקָּנֶה. של קנה, שגדל בנחל

בַּכֹּל שׁוֹחֲטִין: בֵּין בְּדָבָר הַמְחֻבָּר בַּקַּרְקַע וּבֵין בַּתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע,


 ראו משנה א, ב. הרחבה כפולה של הביטוי "בכול שוחטים": גם לגבי הסכין וגם לגבי דרך השחיטה.



בֵּין שֶׁהֶעֱבִיר סַכִּין עַל גַּבֵּי צַוָּאר,
וּבֵין שֶׁהֶעֱבִיר צַוָּאר עַל גַּבֵּי סַכִּין וְשָׁחַט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

(ו)

הַמַּרְגִיל מפשיט את העור בשלמות לְגוֹי וְשָׁחַט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

שֵׁן תְּלוּשָׁה וְצִפֹּרֶן תְּלוּשָׁה - שׁוֹחֲטִין בָּהּ.


שחיטה עבור הגוי כשרה, וראו משנה א, ב.
שן או ציפורן שאינה תלושה פסולות, כי הן חונקות, ראו במשנה שם.



מַגַּל קָצִיר כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ - בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
אִם הִחְלִיקוּ שִׁנֶּיהָ - הֲרֵי זוֹ כְסַכִּין.

(ז)

תָּחַב סַכִּין בְּאַטְּלָא אַנְטְלִיָא, antlíon: דלי עם חבל לשאיבת מים וְשָׁחַט בָּהּ - שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה.

סַכִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגִימוֹת פְּגִימוֹת - נִדּוֹן כַּמְּגֵרָה:


הסכין באנטיליה שוחט מעצמו, בניגוד להלכה א.
לא כל מגירה פסולה, בניגוד למשנה שם: אם הרווח בין שן לשן במגירה הוא כפול מקוטר הצואר, או אם המגירה אינה חונקת אלא מסכסכת – ניתן לשחוט בה.



אִם יֵשׁ בֵּין פְּגִימָה לַחֲבֶרְתָּהּ כִּמְלֹא שְׁנַיִם בַּצַּוָּאר - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אֵין בָּהּ אֶלָּא פְּגִימָה אַחַת,
אִם הָיְתָה מְסַכְסֶכֶת וְשׁוֹחֶטֶת - כְּשֵׁרָה; אִם חוֹנֶקֶת - פְּסוּלָה.

(ח)
זָרַק אֶת הַסַּכִּין וְאֶת הַפִּגְיוֹן pugio וְשָׁחַט - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.


גם אם לא אחז את הסכין בזמן השחיטה, אין זה מצב ש"נשחט מעצמו", אלא כשר. והשוו משנה ב, ג.



מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ - כְּשֵׁרָה, וְשֶׁלּא כְדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ - פְּסוּלָה.

(ט)
מִצְוַת שְׁחִיטָה: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא.


אם הוליך והביא, וחתך את הצואר, אפילו אם הסכין קצרה מאד – כשר, וראו משנה ב, ג.



הוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ - כְּשֵׁרָה,
וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בַסַּכִּין כְּדֵי הוֹלָכָה וְהוֹבָאָה.
אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּסַּכִּין מְלֹא שְׁנַיִם בַּצַּוָּאר - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

(י)
מִצְוַת שְׁחִיטָה, מִן הַטַּבַּעַת וְעַד הָרֵאָה.


יכול לשחוט גם מתחת למקום הרגיל – עד הריאה.
ר' יוסי מסתפק בשחיטת רוב הטבעת, וראו משנה א, ג.



מֻגְרֶמֶת - פְּסוּלָה. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס מַכְשִׁיר.
שִׁיֵּר בָּהּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה סָמוּךְ לָרֹאשׁ מֻקָּף אֶת כֻּלָּהּ - כְּשֵׁרָה.
רַבִּי יוֹסֵי בֵּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה רֻבָּהּ מֻקָּף כַּלְּבָנָה - כְּשֵׁרָה.

(יא)
כָּל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה.

שָׁחַט מִלְּמַטָּה מהצואר - שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה; מִלְּמַעְלָה וּמִן הַצְּדָדִין - שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
כָּל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה.
מָלַק מִלְּמַעְלָה - מְלִיקָתוֹ כְּשֵׁרָה; מִלְּמַטָּה וּמִן הַצְּדָדִין - מְלִיקָתוֹ פְסוּלָה.

בין קודש לקודש עריכה

(יב)
שְׁחִיטָה - בַּכֶּלִי, מְלִיקָה - בַּיָד.

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּמְּלִיקָה - פָּסוּל בַּשְּׁחִיטָה; כָּשֵׁר בַּשְּׁחִיטָה - פָּסוּל בַּמְּלִיקָה.

(יג)
שְׁחִיטַת הָעוֹף בִּפְנִים - פְּסוּלָה, וּמְלִיקָה - כְּשֵׁרָה;


המליקה כשרה רק בהקרבה, והשחיטה של העוף כשרה רק לחולין.
הרחבה של הלכה יב.



מְלִיקַת הָעוֹף בַּחוּץ - פְּסוּלָה, וּשְׁחִיטָה - כְּשֵׁרָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: מָקוֹם כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה - פָּסוּל בִּמְלִיקָה,
מָקוֹם כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה - פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה.

(יד)
דַּם חַטַּאת בְּהֵמָה לְמַעְלָה, וְדַם כָּל הַזְּבָחִים לְמַטָּה.

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּחַטָּאת - פָּסוּל בְּכָל הַזְּבָחִים; כָּשֵׁר בְּכָל הַזְּבָחִים - פָּסוּל בַּחַטָּאת.
כָּשֵׁר בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן מזבח העולה - פָּסוּל בַּמִּזְבֵּחַ פְּנִימִי; מזבח הקטורת
כָּשֵׁר בַּמִּזְבֵּחַ פְּנִימִי - פָּסוּל בַּמִּזְבֵּחַ חִיצוֹן.

כָּשֵׁר בָּאֵילִים - פָּסוּל בַּכְּבָשִׂים; כָּשֵׁר בַּכְּבָשִׂים, פָּסַל בָּאֵילִים.

הַפַּלְגָּס בָּזֶה וּבַזֶּה פָּסוּל.

כָּשֵׁר בַּפָּרָה - פָּסוּל בָּעֶגְלָה; כָּשֵׁר בָּעֶגְלָה - פָּסוּל בַּפָּרָה.

עִבּוּרָהּ פּוֹסֶלֶת בָּזֶה וּבַזֶּה.

(טו)
בְּנֵי יוֹנָה - מִשֶּׁשִּׁלְעֲלוּ עַד שֶׁיַּצְהִיבוּ, תּוֹרִין - מִשֶּׁיַּפְרִיחוּ, אֲפִלּוּ הֵן זְקֵנִים.

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּתּוֹרִין - פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה; כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה - פָּסוּל בַּתּוֹרִין.

(טז)
כֹּהֲנִים, מִשֶּׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וַאֲפִלּוּ הֵן זְקֵנִים - כְּשֵׁרִים, וְהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן.


השוו משנה א, ו, וספרי במדבר סב-סג, שם נפסלו הלוויים הזקנים בקול בלבד - כבר מזמן שנכנסו לא"י.



הַלְוִיִּם, מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה - כְּשֵׁרִים, וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים - פָּסוּל בַּלְוִיִּם; כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם - פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? - בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר,
אֲבָל בְּבֵית עוֹלָמִים – אֵין הַלְוִיִּם נִפְסָלִין אֶלָּא בַּקּוֹל. ולא בגיל!

(יז)
כָּשֵׁר בְּכֹהֵן גָּדוֹל - פָּסוּל בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט; כָּשֵׁר בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט - פָּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל.


בעניין בגדי הכהונה: כהן גדול שלבש בגדי הדיוט או ההפך – נפסל, וראו תוספתא מנחות א, ו.



כָּשֵׁר בְּבִגְדֵי זָהָב - פָּסוּל בְּבִגְדֵי לָבָן; כָּשֵׁר בְּבִגְדֵי לָבָן - פָּסוּל בְּבִגְדֵי זָהָב.

(יח)
מְנוֹרָה - אֵין כְּשֵׁרָה אֶלָּא מִן הָעֶשֶׁת. מטיל, גוש

עֲשָׂאָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת  gruté: שברי כלים - פְּסוּלָה, וּמִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת - כְּשֵׁרָה.

(יט)
חֲצוֹצְרוֹת - אֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא מִן הַכֶּסֶף.


החצוצרות הן דווקא מכסף, ולא ממתכת אחרת - ראו ספרי זוטא במדבר י, ב: "בזמן שהן כסף כשרות, אם אינן כסף אינן כשרות".



עֲשָׂאָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת - כְּשֵׁרָה; מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת - פְּסוּלָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: כָּשֵׁר בַּמְּנוֹרָה - פָּסוּל בַּחֲצוֹצְרוֹת; כָּשֵׁר בַּחֲצוֹצְרוֹת - פָּסוּל בַּמְּנוֹרָה.

(כ)
אֲוֵיר כְּלִי חֶרֶס - טָמֵא, וְגַבּוֹ - טָהוֹר; אֲוֵיר כָּל הַכֵּלִים - טָהוֹר, וְגַבָּן - טָמֵא.


הלכה זו והלכה כא: ראו משנה א, ו.



נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: טָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶס - טָמֵא בְּכָל הַכֵּלִים; טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים - טָמֵא בִּכְלִי חֶרֶס.

(כא)

פְּשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ - טְהוֹרִין, וְגָלְמֵיהֶן - טְמֵאִין;
פְּשׁוּטֵי כְלֵי מַתָּכוֹת - טְמֵאִין, וְגָלְמֵיהֶן - טְהוֹרִין.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: טָהוֹר בִּכְלִי עֵץ - טָמֵא בִּכְלֵי מַתְּכוֹת;
טָהוֹר בִּכְלֵי מַתְּכוֹת - טָמֵא בִכְלִי עֵץ.

(כב)
וְהַמֵּבִיא אֲרוֹנוֹת וְתַנּוּרִין, סְפָלִין וּכְלֵי חֶרֶס מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ,


כלי חרס שאינם שרופים אינם נחשבים כלי חרס. אם נשרפו בארץ – נטהרו בכך מטומאת חו"ל, וראו תוספתא אהלות יז, ז.



עַד שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ - טְמֵאִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים, וּטְהוֹרִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס;
מִשֶּׁהֻסְּקוּ - טְמֵאִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס, וּטְהוֹרִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁטְּמֵאִין מִשֵּׁם אֶרֶץ הָעַמִּים - טְהוֹרִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס,
וּמִשָּׁעָה שֶׁטְּמֵאִין מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס - טְהוֹרִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים.

(כג)
חוֹתָם טָמֵא בִיבֵשָׁה - טָהוֹר בְּרֹטֶב.

גַּרְעַיְנָה - טְמֵאָה בְרֹטֶב, וּטְהוֹרָה בִיבֵשָׁה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: טָהוֹר בִּיבֵשָׁה - טָמֵא בְרֹטֶב; טָהוֹר בְּרֹטֶב - טָמֵא בִּיבֵשָׁה.

(כד)
שְׁקֵדִים הַמָּרִים, קְטַנִּים - חַיָּבִין, גְּדוֹלִין - פְּטוּרִין;

וּמְתוּקִין, גְּדוֹלִים - חַיָּבִין, קְטַנִּים - פְּטוּרִין.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: חַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים - פָּטוּר בַּמְּתוּקִין;
חַיָּב בַּמְּתוּקִין - פָּטוּר בַּמָּרִים.

(כה)
כָּשֵׁר בְּגֵט - פָּסוּל בִּפְרָסְבּוּל; כָּשֵׁר בִּפְרָסְבּוּל - פָּסוּל בְּגֵט.

כָּשֵׁר בְּאִשָּׁה - פָּסוּל בִּיבָמָה; כָּשֵׁר בִּיבָמָה - פָּסוּל בְּאִשָּׁה.
כָּשֵׁר בִּגְרוּשָׁה - פָּסוּל בַּחֲלוּצָה; כָּשֵׁר בַּחֲלוּצָה - פָּסוּל בִּגְרוּשָׁה.

(כו)

בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה - אֵין הַבְדָּלָה; וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה - אֵין תְּקִיעָה:

בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת – תּוֹקְעִין, וְלֹא מַבְדִּילִין;

אַחַר שַׁבָּת – מַבְדִּילִין, וְלֹא תּוֹקְעִין.
כֵּיצַד תּוֹקֵעַ? - תּוֹקֵעַ פְּשׁוּטָה אַחַת, וְאֵין מֵרִיעַ.