פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק אעריכה

ראשי שניםעריכה

(א)

נִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים, לֶחֳדָשִׁים וְלִתְרוּמַת שְׁקָלִים.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לִשְׂכַר בָּתִּים.


ראו משנה א, א.
התוספתא מפרשת את הביטויים. במשנה אין איזכור של החדשים, תרומת שקלים ושכר הבתים.



כֵּיצַד "לַמְּלָכִים"? - מֵת בַּאֲדַר, וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בַּאֲדַר,
מוֹנִין שָׁנָה לַזֶּה וְלַזֶּה.
מֵת בְּנִיסָן, וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בְּנִיסָן - מוֹנִין שָׁנָה לַזֶּה וְלַזֶּה.
מֵת בַּאֲדַר, וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בְּנִיסָן - הָרִאשׁוֹנָה נִמְנֵית לָרִאשׁוֹן, וְהַשְּׁנִיָּה נִמְנֵית לַשֵּׁנִי.

(ב)
כֵּיצַד "לָרְגָלִים"?


ראו תוספתא ערכין ג, ט.
ניסן הוא ראש השנה לעניין בל תאחר רק לדעת ר' שמעון.
וראו גם ספרי ראה סג: על הלאו עובר אחרי שלוש רגלים, אבל על העשה "והבאתם שמה" עובר כבר אחרי הרגל הראשון.



אֶחָד הַנּוֹדֵר וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ,
אֵינוֹ עוֹבֵר מִשֵּׁם (דברים כג כב) בַּל תְּאַחֵר - עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו רַגְלֵי שָׁנָה כֻלָּהּ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה רְגָלִים כְּסִדְרָן, וְחַג הַמַּצּוֹת רִאשׁוֹן.
וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פְּעָמִים שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה,
פְּעָמִים שֶׁהֵן אַרְבָּעָה, פְּעָמִים שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה.
כֵּיצַד? - נָדַר לִפְנֵי הַפֶּסַח - עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו הַפֶּסַח וַעֲצֶרֶת וְהֶחָג. הרי שלושה
נָדַר לִפְנֵי עֲצֶרֶת - עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו עֲצֶרֶת וְהֶחָג וְהַפֶּסַח וַעֲצֶרֶת וְהֶחָג. הרי חמישה
נָדַר לִפְנֵי הֶחָג- עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו הֶחָג וְהַפֶּסַח וַעֲצֶרֶת וְהֶחָג. הרי ארבעה

(ג)

כֵּיצַד "לֶחֳדָשִׁים"?

אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ח יד) "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן", "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי", במבול, ופירשו בתשרי ובמרחשון


הברייתא כר' אליעזר, שבתשרי נברא העולם.
מניין החדשים רלבנטי לפרשנות המקרא. וראו מכילתא בא א.



אֵין מַתְחִילִין לִמְנוֹת אֶלָּא מִנִּיסָן,
שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב ב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים".

(ד)
כֵּיצַד "לִתְרוּמַת שְׁקָלִים"? - כָּל קָרְבְּנוֹת צִבּוּר קְרֵבִין בְּאֶחָד בְּנִיסָן.


קרבנות הציבור נקנים מהתרומה החדשה, החל מאחד בניסן; אבל אם עיברו את חודש אדר מקריבים בל' אדר מהתרומה הישנה. וראו תוספתא שקלים ב, ח.



אִם בָּא חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ - קְרֵבִין מִן הַחֲדָשָׁה; וְאִם לָאו - קְרֵבִין מִן הַיְּשָׁנָה.

(ה)

כֵּיצַד "לִשְׂכַר בָּתִּים"?

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ "לְשָׁנָה" - שָׂכַר הֵימֶנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם.


ראו מכילתא בא א, שהברייתא כר' נתן וכר' יצחק.
וראו גם לקמן הלכה י.



אִם אָמַר "לְשָׁנָה זוֹ", אֲפִלּוּ לֹא שָׂכַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּאֶחָד בַּאֲדַר - אֵין לוֹ אֶלָּא עַד אֶחָד בְּנִיסָן.

(ו)
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.


ראו בכורות ט, ה, וכן תוספתא בכורות ז, ט.
לדעת בן עזאי, מתשרי עד אב מצטרפים, אבל מאב לאלול או מאלול לתשרי – לא.



רַבִּי לְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי: הוֹאִיל וְאֵלּוּ אוֹמְרִים "בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל", וְאֵלּוּ אוֹמְרִים "בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי",
יְהוּא הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּׂרִין לְעַצְמָן.
כֵּיצַד? - נוֹלְדוּ חֲמִשָּׁה בְּאָב וַחֲמִשָּׁה בֶאֱלוּל; חֲמִשָּׁה בֶאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרִי;
חֲמִשָּׁה בְאָב וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרִי - אֵין מִצְטָרְפִין,
חֲמִשָּׁה בְתִשְׁרִי וַחֲמִשָּׁה בְאָב - הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.

(ז)

תִּשְׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת וּלְמַעַשְׂרוֹת וְלִנְדָרִים.
כֵּיצַד "לַשָּׁנִים לַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת"?
אֵין מַתְחִילִין לִמְנוֹת לַשָּׁנִים - לַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת - אֶלָּא מִתִּשְׁרִי.

(ח)
כֵּיצַד "לִנְטִיעָה"? אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב

שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה - עָלְתָה לוֹ שָׁנָה, וּמֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית.
פָּחוּת מִכָּן - לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה, וְאָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית,
וּפֵרוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט, כבית הלל
אִם עָרְלָה - עָרְלָה, וְאִם רְבָעִי - רְבָעִי.

(ט)
כֵּיצַד "לִירָקוֹת"?


ראו תרומות א, ה.
בעניין האתרוג הברייתא כדעת רבן גמליאל בביכורים ב, ו.



לִקֵּט יָרָק בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזַר וְלִקֵּט מִשֶּׁבָּא הַשֶּׁמֶשׁ,
אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה חָדָשׁ וְזֶה יָשָׁן.
הָיְתָה שְׁנִיָּה, וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית
הָרִאשׁוֹן מִתְעַשֵּׂר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהַשֵּׁנִי מִתְעַשֵּׂר מַעְשַׂר עָנִי.
לִקֵּט אֶתְרוֹג בְּעֶרֶב חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט עַד שֶׁלֹּא בָא הַשֶּׁמֶשׁ,
וְחָזַר וְלִקֵּט מִשֶּׁבָּא הַשֶּׁמֶשׁ,
אֵין תּוֹרְמִין וְאֵין מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה חָדָשׁ וְזֶה יָשָׁן.
הָיְתָה שְׁלִישִׁית, וְנִכְנְסָה רְבִיעִית,
הָרִאשׁוֹן מִתְעַשֵּׂר מַעְשַׂר עָנִי, וְהַשֵּׁנִי מִתְעַשֵּׂר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

(י)
כֵּיצַד "לִנְדָרִים"?


השוו לעיל הלכה ה.



הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה - נָדַר הֵימֶנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם.
אִם אָמַר "לְשָׁנָה זוֹ",
אֲפִלּוּ לֹא נָדַר הֵימֶנּוּ אֶלָּא מֶאֶחָד בֶּאֱלוּל, אֵין לוֹ אֶלָּא עַד אֶחָד בְּתִשְׁרִי.

ראש השנהעריכה

(יא)
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו נוּמֵרוֹן, numerus: גדוד


ראו משנה א, ב.
דין האל מתבצע בתאריך שנקבע ע"י האדם, וראו ירושלמי ראש השנה דף ז ב.



שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים לג טו) "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם."
וְאוֹמֵר: (תהלים פא ד) "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ."
וְאוֹמֵר: (תהלים פא ה) "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב."
אִם קִדְּשׁוּהוּ בֵית דִּין - הַדִּין נִכְנָס לְפָנָיו; וְאִם לָאו - אֵין הַדִּין נִכְנָס לְפָנָיו.

(יב)
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בָּעֹמֶר שֶׁלַּמָּן,


המן במדבר לא היה יורד ביום טוב, וראו מכילתא ויסע סוף פרשה ד. תאריך יום טוב של ראש השנה נקבע ע"י בית הדין. אם דחו אותו – המן היה כלה ולמחרת אספו עוד מן, ואם הקדימו – היה נשאר שלושה ימים.
וראו תוספתא סוכה ג יח. הדרשה של ר' עקיבא עדיין אינה מכירה בראש השנה כיום הדין אלא רק בשלושת הרגלים, ולכן נוספה אמירת מלכויות וכו' כאן אחרי ניסוך המים (שלא כסדר הכרונולוגי וכסדר המשנה), ובמסכת סוכה לא נוספה כלל.
טעם השופרות כאן מאולץ, וראו שאילתות: "...כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה – בשופר של חירות"



אִם בָּא בִזְמַנּוֹ עיברו את חודש אלול - מִיָּד הוּא כָּלֶה; וְאִם לָאו - מִתְעַכֵּב הוּא לִשְׁלֹשָׁה יָמִים.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: אָמְרָה תּוֹרָה:
הֲבֵא עֹמֶר שְׂעוֹרִין בַּפֶּסַח, שֶׁהוּ פֶּרֶק שְׂעוֹרִין, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרַךְ לָכֶם תְּבוּאָה.
הֲבֵא חִטִּים בִּכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת, שֶׁהוּא פֶּרֶק אִילָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עָלֶיךָ פֵּרוֹת אִילָן.
הֲבֵא נִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחַג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עָלֶיךָ מֵי גְשָׁמִים.
אִמְרוּ לְפָנָיו מַלְכִיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת.
מַלְכִיּוֹת - כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם; זִכְרוֹנוֹת - כְּדֵי שֶׁיָּבֹא זִכְרוֹנְכֶם לְטוֹבָה לְפָנָיו;
שׁוֹפָרוֹת - כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה תְּפִלַּתְכֶם בִּתְרוּעָה לְפָנָיו.

(יג)
הַכֹּל נִדּוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּגְזַר דִּינוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.


ראו משנה א, ב. ר' יהודה מנסה לפתור את הסתירה הפנימית במשנה ע"י הבחנה בין יום הדין לבין חתימת גזר הדין.



רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַכֹּל נִדּוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד נֶחְתָּם בִּזְמַנּוֹ:
בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בֶּחַג עַל הַמַּיִם,
וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְּאָדָם נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אָדָם נִדּוֹן בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ז יח) "וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים".

(יד)
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין.

רַבִּי הִתְקִין שֶׁיְּהוּ יוֹצְאִין אַף עַל אֲדָר הַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי הַפּוּרִים.

עדויות שקר לקידוש החודשעריכה

(טו)
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם.


ראו משנה ב, א. הברייתא מספרת שהביתוסים רצו להטעות את חכמים, ולא ברור מתי הם עצמם חגגו את הפסח.



פַּעַם אַחַת, שָׂכְרוּ בֵּיתָסִין שְׁנֵי עֵדִים, לָבֹא לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים.
לְפִי שֶׁאֵין בֵּיתָסִין מוֹדִין שֶׁתְּהֵא עֲצֶרֶת, אֶלָּא אַחַר שַׁבָּת.
בָּא אֶחָד וְאָמַר עֵדוּתוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
בָּא הַשֵּׁנִי וְאָמַר: עוֹלֶה הָיִיתִי בְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים, וּרְאִיתִיו רָבוּץ בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים.
רֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לְעֵגֶל, אָזְנָיו דּוֹמוֹת לִגְדִי, קַרְנָיו דּוֹמוֹת לִצְבִי,
וּזְנָבוֹ מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יְרֵכוֹתָיו.
רְאִיתִיו, נִבְעַתְתִּי וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרַי, וַהֲרֵי מָאתַיִם זוּז צְרוּרִין לִי בִסְדִינִי.
אָמְרוּ לוֹ: מָאתַיִם זוּז נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה,
וְהַשּׁוֹכְרָךְ יִמָּתַח עַל הָעַמּוּד. מָה רָאִיתָ לִזָּקֵק לְכָךְ?
אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבֵּיתָסִין מְבַקְשִׁין לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים.
אָמַרְתִּי, מוּטָב אֵלֵךְ אֲנִי, וְאוֹדִיעַ אֶת חֲכָמִים.

(טז)

אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ - מְשַׁלְּחִין עֵדָיו עִמּוֹ, אֲפִלּוּ בַּשַּׁבָּת.
מַעֲשֶׂה בְרַבִּי נְהוֹרַי, שֶׁבָּא עִם הָעֵד בַּשַּׁבָּת לְאוּשָׁה וְהֵעִיד בּוֹ.

(יז)

בָּרִאשׁוֹנָה, הָיוּ מַסִּיעִין מַסָּעוֹת משיאין משואות בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים:

בְּהַר הַמִּשְׁחָה בְּסַרְטְבָא בִּגְרוֹפִינָא בְּתָבוֹר בְּחַוְרָן בְּבֵית בִּלְתִּין


המשואות הודלקו לאחר ההחלטה של בית הדין, כדי לפרסם אותה.
לפי התוספתא נראה שהיו מדליקים על ראש כל הר גבוה, ולא בכיוון מסויים.
היו מדליקים משואות בלילה שבין ל' לל"א בחודש, או בלילה שאחריו ׁ(אם ל"א חל בשבת), לסימן שבית הדין קידשו את יום השלושים ועשוהו ראש לחודש הבא, כלומר שהחודש הקודם היה חסר. אם לא הדליקו, סימן הדבר שבית הדין לא קידש את החודש והחודש הקודם היה מעובר.
אם הירח ממערב לשמש זה עדיין החודש הקודם, וראו משנה ב, ו-ז.
ראב"צ מתיר לעדים לצאת בערב שבין יום כ"ט לל', אם לא באו עדים, ובית הדין הודו שהחודש מעובר, ואינו דורש מהם להיות נוכחים בבית הדין בבקר של יום ל' כי "כבר קדשוהו שמים".



רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר: אַף בַּהֲרֵי מִכְוָר וּגְדוֹר וְחַבְרוֹתֶיהָ.
מֵימָתַי מַסִּיעִין אֶת הַחֹדֶשׁ? – לְאוֹר עִבּוּרוֹ. ליל ל"א
כֵּיצַד? - חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת וְשַׁבָּת, מַסִּיעִין עָלָיו לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת.
וְאִם בָּא בִּזְמַנּוֹ - מַסִּיעִין עָלָיו; וְאִם לָאו - אֵין מַסִּיעִין עָלָיו.
עַל כָּל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים הָיוּ מַסִּיעִין מַסָּעוֹת.

אָמַר אֶחָד: "לִפְנֵי חַמָּה רְאִיתִיו" - לֹא אָמַר כְּלוּם; "לְאַחֲרֶיהָ" - דְּבָרָיו קַיָּמִין.
"לִצְפוֹנָהּ" - לֹא אָמַר כְּלוּם; "לִדְרוֹמָהּ" - דְּבָרָיו קַיָּמִין.
אֶחָד אוֹמֵר "רְאִיתִיו גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת", וְאֶחָד אוֹמֵר "שְׁלֹשָׁה" - עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
אֶחָד אוֹמֵר "שְׁלֹשָׁה" וְאֶחָד אוֹמֵר "חֲמִשָּׁה"
אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֲבָל מִצְטָרֵף הוּא עִם אֲחֵרִים.
אֶחָד אוֹמֵר "רְאִיתִיו מֻטֶּה", וְאֶחָד אוֹמֵר "רְאִיתִיו זָקוּף",
אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֲבָל מִצְטָרֵף הוּא עִם אֲחֵרִים.
"רְאִיתִיו חֶצְיוֹ בֶעָנָן" - לֹא אָמַר כְּלוּם. "חֶצְיוֹ בֶעָשִׁישׁ" בזכוכית - לֹא אָמַר כְּלוּם.
"חֶצְיוֹ בַמַּיִם" - דְּבָרָיו קַיָּמִין.
רַבִּי לְעָזָר בֵּי רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ - אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ,
שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם.
וְכֵן הָיָה רַבִּי לְעָזָר בֵּי רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אֵין הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין בְּסוּרְיָה
עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין "לְמָחָר".

(יח)
לָמָּה לֹא סִפֵּר שְׁמוֹתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים? - שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר:


ראו משנה ב, ט: בתחילת הברייתא מובאת תשובה אחרת לשאלה שנשאל ר' דוסא.
וראו ספרי שופטים קנ"ג.



הֲרֵינִי בָּא לְהַקִּישׁ אֶת רַבִּי פְּלוֹנִי לְאֶלְדָּד וּמֵידָד, הֲרֵינִי מַקִּישׁ אֶת רַבִּי פְּלוֹנִי לְנָדָב וַאֲבִיהוּא.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמואל א יב ו) "יי אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן".
וְאוֹמֵר: (שמואל א יב יא) "וַיִּשְׁלַח יי אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל".
יְרֻבַּעַל - זֶה גִּדְעוֹן; בְּדָן, זֶה שִׁמְשׁוֹן; יִפְתָּח, כְּמַשְׁמָעוֹ.
וְאוֹמֵר: (תהלים צט ו) "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ".
שָׁקַל הַכָּתוּב שְׁלֹשָׁה קַלֵּי עוֹלָם בֵּין שְׁלֹשָׁה גְּדוֹלֵי עוֹלָם,
לְלַמְּדָךְ שֶׁבֵּית דִּינוֹ שֶׁלִּירֻבַּעַל גָּדוֹל לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה,
וּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּיִפְתָּח גָּדוֹל לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלִּשְׁמוּאֵל.
לְהוֹדִיעָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּתְמַנָּה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר,
אֲפִלּוּ קַל שֶׁבַּקַלִּים - שָׁקוּל כְּאַבִּיר שֶׁבָּאַבִּירִים.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (דברים יז ט) "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם,
וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם".
אֵין לָךְ אֶלָּא שׁוֹפֵט שֶׁבְּדוֹרָךְ.
וְאוֹמֵר: (קהלת ז י) "אַל תֹּאמַר: מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה?
כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה."