ביאור:משנה פרה פרק ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת • משנה עם מפרשים

מסכת פרה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

פסילת הפרה עריכה

(א) פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, קִבֵּל וְהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,

השוו זבחים א, ד, וראו ספרי במדבר קכה: שאם שינה אחד מכל מעשיה – פסולה.

לדעת ר' אליעזר ראו להלן משנה ג.

לגבי כהן גדול, ראו לעיל ג, ח, אבל ראו בספרי במדבר קכג, שהדבר במחלוקת תנאים.

אפילו אם נעשתה הפרה בידי הכהן הגדול – היה לובש באותו זמן בגדי לבן של כהן הדיוט.

אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ - פְּסוּלָה. רְבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר.

וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם - פְּסוּלָה. רְבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר.

שֶׁלֹּא בְכֹהֵן גָּדוֹל - פְּסוּלָה. רְבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.

וּבִמְחֻסַּר בְּגָדִים - פְּסוּלָה. וּבִכְלֵי לָבָן הָיְתָה נֶעֱשֵׂית.

(ב) שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, אוֹ בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת - פְּסוּלָה.

לגבי שריפת הפרה בגת ראו לעיל ג, ז-י.

הִזָּה, וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח של ההיכל - פְּסוּלָה.

הִזָּה מִשִּׁשִּׁית - שְׁבִיעִית, ולא טבל את אצבעו לפני ההזיה השביעית (או לפני אחת ההזיות המוקדמות יותר) וְחָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית - פְּסוּלָה.

מִשְּׁבִיעִית - שְׁמִינִית, וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית שאינו חייב בה - כְּשֵׁרָה.

(ג) שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בָעֵצִים, אוֹ בְכָל עֵצִים - אֲפִלּוּ בַגְּבָבָה - כְּשֵׁרָה.

לדעת ר' אליעזר אין הפרה קרבן, וראו גם לעיל ב, ג. לכן אינו מחיל עליה דיני מחשבה הפוסלת קודשים, וראו גם חולין ב, ז.

בדומה לגישתו, גם ראבר"ש מכשיר את הפרה אם שחט אותה מחוסר כפרה או שלא רחוץ ידים ורגלים, ראו תוספתא ד, ב.

הִפְשִׁיטָהּ, וְנִתְּחָהּ למרות שאינו צריך - כְּשֵׁרָה.

שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֹאכַל מִבְּשָׂרָהּ, וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ - כְּשֵׁרָה.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה.

(ד) כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף - מְטַמִּין בְּגָדִין,

גם אם עבר הרבה זמן בין שחיטת הפרה לבין שריפתה היא אינה נפסלת, אבל אם עשה הכהן מלאכה אחרת בינתיים היא פסולה, ראו תוספתא ד, א.

חומרה של הפרה – פסילתה – גורם לקולה, ואין העוסקים בה מטמאים את בגדיהם. אבל ראו תוספתא ד, ה, שר' שמעון מטמא בכל מקרה.

לגבי המעילה באפר ראו ספרי במדבר קכד, וראו שקלים ז, ז, שהתקינו שבאפר אין מועלים.

לעניין ריבוי העצים ראו תוספתא ד, ו וספרי שם, שהדבר נתון במחלוקת בין ר' ישמעאל לר' עקיבא.

גם העוסקים במים אסורים לעשות מלאכה אחרת עד הטלת האפר לתוכם, ראו לעיל ג, ג.

וּפוֹסְלִין אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה. אם עשה מלאכה אחרת תוך כדי הכנת האפר

אֵרַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ - אֵינָה מְטַמָּא בְגָדִים.

אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ; כָּל שֶׁעָסַק בָּהּ לִפְנֵי פְסוּלָהּ - מְטַמָּא בְגָדִים,

לְאַחַר פְּסוּלָהּ - אֵינָה מְטַמָּא בְגָדִים.

נִמְצָא חֻמְרָהּ - קֻלָּהּ.

לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַיּוֹם וּבְכֹהֵן, וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ - עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר.

וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמַּיִם - עַד שֶׁיִּטְּלוּ אֶת הָאֵפֶר.