משנה פרה ה

פרה פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק חמישי ("המביא כלי") · >>

פרקי מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

המביא כלי חרס לחטאת, טובל, ולן על הכבשן.

רבי יהודה אומר, אף מן הבית הוא מביא וכשר, שהכל נאמנים על החטאת.

ובתרומה, פותח את הכבשן ונוטל.

רבי שמעון אומר, מן הסדר השני.

רבי יוסי אומר, מן הסדר השלישי.

משנה ב

המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראויים לקדש, צריך לנגב.

במים שהם ראויים לקדש, אינו צריך לנגב.

אם להוסיף לתוכו מים מקודשין, בין כך ובין כך צריך לנגב.

משנה ג

קרויה שהטבילוה במים שאין ראויין לקדש, מקדשין בה עד שתטמא.

נטמאה, אין מקדשין בה.

רבי יהושע אומר, אם מקדש הוא בה בתחלה, אף בסוף יקדש בה.

אם אינו מקדש בה בסוף, אף לא בתחלה.

בין כך ובין כך, לא יוסיף לתוכה מים מקודשים.

משנה ד

שפופרת שחתכה לחטאת, רבי אליעזר אומר, יטביל מיד.

רבי יהושע אומר, יטמא ויטביל.

הכל כשרים לקדש, חוץ מחרש שוטה וקטן.

רבי יהודה מכשיר בקטן, ופוסל באשה ובאנדרוגינוס.

משנה ה

בכל הכלים מקדשים, אפילו בכלי גללים, בכלי אבנים, ובכלי אדמה.

ובספינה מקדשין בה.

אין מקדשין לא בדפנות הכלים, ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחפניו, מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי.

אין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים, שאין מצילים מיד כלי חרס אלא כלים.

משנה ו

ביצת היוצרים, כשרה.

רבי יוסי פוסל.

ביצת התרנגולת, רבי מאיר ורבי יהודה מכשירין, וחכמים פוסלין.

משנה ז

השוקת שבסלע, אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה.

היתה כלי וחברה בסיד, ממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה.

ניקבה מלמטן ופקקה בסמרטוט, המים שבתוכה פסולין, מפני שאינן עגולים כלי.

מן הצד ופקקה בסמרטוט, המים שבתוכה כשרים, מפני שהם עגולים כלי.

עשו לה עטרה של טיט והלכו המים לשם, פסולין.

אם היה בריא כדי שינטל עמה, כשרים.

משנה ח

שתי שקתות שבאבן אחת, קדש אחת מהם, המים שבשניה אינן מקודשין.

היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד, או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום, וקדש את אחת מהן, המים שבשניה מקודשין.

משנה ט

שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת, וכן שתי ערבות, וכן השוקת שנחלקה, המים שביניהם אינן מקודשין.

עשאן בסיד או בגפסים והן יכולות להנטל כאחת, המים שביניהם מקודשין.

הַמֵּבִיא כְּלִי חֶרֶס לְחַטָּאת, טוֹבֵל וְלָן עַל הַכִּבְשָׁן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִן הַבַּיִת הוּא מֵבִיא וְכָשֵׁר, שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל הַחַטָּאת. וּבַתְּרוּמָה, פּוֹתֵחַ אֶת הַכִּבְשָׁן וְנוֹטֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשְּׁלִישִׁי.

משנה ב

הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, צָרִיךְ לְנַגֵּב. בְּמַיִם שֶׁהֵם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. אִם לְהוֹסִיף לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּים.

משנה ג

קֵרוּיָה שֶׁהִטְבִּילוּהָ בְמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, מְקַדְּשִׁין בָּהּ עַד שֶׁתִּטְמָא. נִטְמְאָה, אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם מְקַדֵּשׁ הוּא בָהּ בַּתְּחִלָּה, אַף בַּסּוֹף יְקַדֵּשׁ בָּהּ. אִם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ בָּהּ בַּסּוֹף, אַף לֹא בַתְּחִלָּה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יוֹסִיף לְתוֹכָהּ מַיִם מְקֻדָּשִׁים.

משנה ד

שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ לְחַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יַטְבִּיל מִיָּד. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יְטַמֵּא וְיַטְבִּיל. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן, וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

משנה ה

בְּכָל הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים, אֲפִלּוּ בִכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, וּבִכְלֵי אֲדָמָה. וּבִסְפִינָה, מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֵין מְקַדְּשִׁין לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים, וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ, וְלֹא בִמְגוּפַת הֶחָבִית, וְלֹא בְחָפְנָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת אֶלָּא בְכֶלִי. אֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵלִים, שֶׁאֵין מַצִּילִים מִיַּד כְּלֵי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים.

משנה ו

בֵּיצַת הַיּוֹצְרִים, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי פוֹסֵל. בֵּיצַת הַתַּרְנְגֹלֶת, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁירִין, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

משנה ז

הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. הָיְתָה כְלִי וְחִבְּרָהּ בְּסִיד, מְמַלְּאִין בָּהּ וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ וּמַזִּין מִמֶּנָּה, וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וּפוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. נִקְּבָה מִלְּמַטָּן, וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲגֻלִּים כֶּלִי. מִן הַצַּד וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲגֻלִּים כֶּלִי. עָשׂוּ לָהּ עֲטָרָה שֶׁל טִיט, וְהָלְכוּ הַמַּיִם לְשָׁם, פְּסוּלִין. אִם הָיָה בָרִיא כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל עִמָּהּ, כְּשֵׁרִים.

משנה ח

שְׁתֵּי שְׁקָתוֹת שֶׁבְּאֶבֶן אַחַת, קִדֵּשׁ אַחַת מֵהֶם, הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. הָיוּ נְקוּבוֹת זוֹ לָזוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, אוֹ שֶׁהָיוּ הַמַּיִם צָפִין עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִלּוּ כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, וְקִדֵּשׁ אֶת אַחַת מֵהֶן, הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין.

משנה ט

שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂאָן שֹׁקֶת, וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, וְכֵן הַשֹּׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. עֲשָׂאָן בְּסִיד אוֹ בְגִפְסִים וְהֵן יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם מְקֻדָּשִׁין.

נוסח הרמב"ם

(א) המביא כלי חרס לחטאת - טובל, ולן על הכבשן.

רבי יהודה אומר:

אף מן הבית הוא מביא - וכשר, שהכל נאמנין על החטאת,

ובתרומה - פותח את הכבשן, ונוטל.

רבי שמעון אומר: מן הסדר השני.

רבי יוסי אומר: מן הסדר השלישי.

(ב) המטביל כלי לחטאת -

במים שאינן ראוין לקדש - צריך לנגב במים,

שהן ראוין לקדש - אינו צריך לנגב.

אם לאסוף לתוכו מים מקודשין -

בין כך ובין כך - צריך לנגב.

(ג) קירויה שהטבילוה במים שהן ראוין לקדש -

מקדשין בה - עד שתיטמא.

נטמאה - אין מקדשין בה.

רבי יהושע אומרף

אם מקדש בה בתחילה - אף בסוף אם אינו מקדש בה,

בסוף - אף לא בתחילה.

בין כך ובין כך - לא יאסוף לתוכה מים מקודשין.

(ד) שפופרת שחתכה לחטאת -

רבי אליעזר אומר: יטביל מיד.

רבי יהושע אומר: יטמא, ויטביל.

הכל כשרין לקדש -

חוץ - מחירש שוטה וקטן.

רבי יהודה - מכשיר בקטן,

ופוסל - באשה, ובאנדרוגינוס.

(ה) בכל הכלים מקדשין -

אפילו בכלי גללים, בכלי אדמה, בכלי אבנים.

ובספינה - מקדשין בה.

ואין מקדשין - לא בדפנות הכלים,

ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחופניו,

מפני שאין ממלאין, ואין מקדשין, ואין מזין מי חטאת - אלא בכלי.

אין מצילין בצמיד פתיל - אלא כלים,

שאין מצילין מיד כלי חרס - אלא כלים.

(ו) ביצת היוצרין - כשרה.

רבי יוסי - פוסל.

ביצת התרנגולת -

רבי יהודה, ורבי מאיר - מכשירין.

וחכמים - פוסלין.

(ז) השוקת שבסלע -

אין ממלאין בה, ואין מקדשין בה, ואין מזין הימנה,

ואינה צריכה צמיד פתיל, ואינה פוסלת את המקוה.

היתה כלי, וחיברה בסיד -

ממלאין בה, ומקדשין בה, ומזין הימנה,

וצריכה צמיד פתיל, ופוסלת את המקוה.

ניקבה מלמטן, פקקה בסמרטוט -

המים שבתוכה פסולין - מפני שאינן עגולים כלי.

מן הצד, ופקקה בסמרטוט -

המים שבתוכה כשרין - מפני שהן עגולים כלי.

עשו לה עטרה של טיט -

והלכו המים לשם - פסולין.

אם היה בריא כדי שינטל עימה - כשרין.

(ח) שתי שקתות שבאבן אחת -

קידש את אחת מהן - המים שבשניה אינן מקודשין.

אם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד,

או שהיו המים צפין על גביהן, אפילו כקליפת השום -

קידש את אחת מהן - המים שבשניה מקודשין.

(ט) שתי אבנים שהקיפן זו לזו - ועשאן שוקת,

וכן שתי עריבות,

וכן השוקת שנחלקה - המים שביניהן אינן מקודשין.

עשאן בסיד, או ובגבסים,

והן יכולות להינטל כאחת - המים שביניהן מקודשין.

פירושים

משנה פרה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב