משנה פרה ד

פרה פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר טהרות • מסכת פרה • פרק רביעי ("פרת חטאת") • >>

פרקי מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

פרת חטאת ששחטה שלא לשמה, קבל והזה שלא לשמה, או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה, פסולה.

רבי אליעזר מכשיר.

ושלא רחוץ ידים ורגלים, פסולה.

רבי אליעזר מכשיר.

ושלא בכהן גדול, פסולה.

רבי יהודה מכשיר.

ובמחוסר בגדים, פסולה.

ובכלי לבן היתה נעשית.

משנה ב

שרפה חוץ מגתה, או בשתי גתות, או ששרף שתים בגת אחת, פסולה.

הזה ולא כיון כנגד הפתח, פסולה.

הזה מששית שביעית, חזר והזה שביעית, פסולה.

משביעית שמינית וחזר והזה שמינית, כשרה.

משנה ג

שרפה שלא בעצים, או בכל עצים, אפילו בקש או בגבבה, כשרה.

הפשיטה ונתחה, כשרה.

שחטה על מנת לאכול מבשרה ולשתות מדמה, כשרה.

רבי אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה.

משנה ד

כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף, מטמאין בגדים, ופוסלים אותה במלאכה.

אירע בה פסול בשחיטתה, אינה מטמאה בגדים.

אירע בה בהזייתה, כל העוסק בה לפני פסולה, מטמאה בגדים.

לאחר פסולה, אינה מטמאה בגדים.

נמצאה חומרה קולה.

לעולם מועלין בה, ומרבין לה עצים, ומעשיה ביום, ובכהן, המלאכה פוסלת בה, עד שתעשה אפר.

והמלאכה פוסלת במים, עד שיטילו את האפר.

פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, קִבֵּל וְהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. וְשֶׁלֹּא בְכֹהֵן גָּדוֹל, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וּמְחֻסַּר בְּגָדִים, פְּסוּלָה. וּבִכְלֵי לָבָן הָיְתָה נַעֲשֵׂית.

משנה ב

שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, אוֹ בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת, פְּסוּלָה. הִזָּה וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, פְּסוּלָה. הִזָּה מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית, חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה. מִשְּׁבִיעִית שְׁמִינִית וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית, כְּשֵׁרָה.

משנה ג

שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים, אוֹ בְכָל עֵצִים, אֲפִלּוּ בְקַשׁ אוֹ בִגְבָבָה, כְּשֵׁרָה. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה.

משנה ד

כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה. אֵרַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ, כֹּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְסוּלָהּ, מְטַמְּאָה בְגָדִים. לְאַחַר פְּסוּלָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. נִמְצְאָה חֻמְרָהּ, קֻלָּהּ. לְעוֹלָם מוֹעֲלִים בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַיּוֹם, וּבְכֹהֵן, הַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר.

נוסח הרמב"ם

(א) פרת חטאת -

ששחטה שלא לשמה,

קיבל והזה שלא לשמה,

או לשמה ושלא לשמה,

או שלא לשמה ולשמה - פסולה.

רבי אלעזר - מכשיר.

ושלא רחוץ ידים ורגלים - פסולה.

רבי אלעזר - מכשיר.

שלא בכוהן גדול - פסולה.

ורבי יהודה - מכשיר.

ובמחוסר בגדים - פסולה.

ובכלי לבן - היתה נעשית.

(ב) שרפה חוץ מגיתה,

או בשתי גיתות,

או ששרף שתים בגת אחת - פסולה.

הזה, ולא כיון כנגד הפתח - פסולה.

הזה משישית שביעית, וחזר והזה שביעית - פסולה.

משביעית שמינית, וחזר והזה שמינית - כשרה.

(ג) שרפה שלא בעצים,

או בכל עצים,

אפילו בקש, אפילו בגבבה - כשרה.

הפשיטה, וניתחה - כשרה.

שחטה על מנת לאכל מבשרה,

או לשתות מדמה - כשרה.

רבי אלעזר אומר: אין המחשבה פוסלת בפרה.

(ד) כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף -

מטמאין בגדים,

ופוסלין אותה במלאכה.

אירע בה פסול בשחיטתה - אינה מטמא בגדים.

אירע בה בהזיתה -

כל שעוסק בה לפני פסולה - מטמא בגדים,

ולאחר פסולה - אינו מטמא בגדים,

נמצא חומרה - קולה.

לעולם מועלין בה,

ומרבין לה עצים,

ומעשיה ביום ובכוהן,

והמלאכה פוסלת בה - עד שתיעשה אפר.

והמלאכה פוסלת במים - עד שיטילו את האפר.

פירושים

משנה פרה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב