ויקיטקסט

ביאור:בבלי ברכות דף ב

(הופנה מהדף ביאור:ברכות בשיטת הרמות)


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

פרק ראשון – מאימתי קורין את שמע

עמוד א (דלג לעמוד ב)
משנה: (ראה כאן את המשנה עם ניקוד ופרשנים)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

  • בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
  • מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
  • שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
  • מילון ארמי–עברי בוויקימילון
מאימתי קורין מאיזו שעה מותר לקרוא את שמע קריאת שמע, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו ד) בערבין בכל ערב כדי לקיים 'ושננתם... ובשכבך...' כפי שמפורט בגמרא? תוספות פי' רש"י ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים כדמפרש בגמ' על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המטה עיקר והוא לאחר צאת הכוכבים. והכי איתא בירושלמי אם קרא קודם לכן לא יצא ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה (לקמן דף ס:) ואם כן שלש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשה דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית. ועוד דאותה קריאת שמע סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין כדאמר בסמוך (דף ה.) ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך. / המשך א' תוספות ועוד קשה דא"כ פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום פי' באמצע בין שני קריאת שמע בין קריאת שמע של שחרית ובין ק"ש של ערבית. ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. / המשך ב' תוספות על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה
  • משעה שהכהניםרש"י ?:שנטמאו וטבלו והעריב שמשן צאת הכוכבים והגיע עתם לאכול בתרומה נכנסים מותר להם לאכול תרומה (במקרה שנטמאו וטבלו לטהרתם - ראה ויקרא כב, ו) לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה שליש הלילה הראשון דק"ס נ"א: אשמורת רש"י ?:שליש הלילה, כדמפרש בגמרא (דף ג.); ומשם ואילך עבר זמן: דלא מקרי תו כיוון שלא נקרא עוד אח"כ זמן שכיבה, ולא קרינן ביה ‘בשכבך’ (דברים ו ז), ומקמי הכי נמי ולפני כן גם כן לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו;
    אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת בתפילת ערבית לפני צאת הכוכבים? – כדי לעמוד בתפלה לתפילת שמונה עשרה הנאמרת לאחר קריאת שמע מתוך דברי תורה, והכי תניא וכך למדו בברייתא בברכות ירושלמי;
    ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך; ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו – יצא     – דברי רבי אליעזר.
  • וחכמים אומרים: עד חצות.
  • רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחררש"י ?:שכל הלילה קרוי זמן שכיבה .
מעשה ובאו דק"ס נ"א: שבאו  בניו של רבן גמליאל, אחרי חצות הלילה מבית המשתה,
אמרו לו: לא קרינו את שמע!
אמר להם אמנם חכמים חלקו עלי ואמרו שצריך לקרא לפני חצות הלילה (ויחיד ורבים שחלקו, הלכה כרבים), ובכל זאת:
אם לא עלה עמוד השחר – חייבין דק"ס כת"י פריז: מותרים  אתם לקרות.
ולא זו רק לגבי קריאת שמע בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות – מצותן עד שיעלה עמוד השחר:
  • הקטר שריפה על המזבח (ויקרא א, ט) חלבים של הַחֵלֶב ואברים ושל האיברים המנותחים של הקורבןרש"י ?:של קרבנות שנזרק דמן ביום; חלבים – של כל קרבנות; אברים – של עולה – מצותן עד שיעלה עמוד השחררש"י ?:להעלות כל הלילה, ואינן נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן בזמן שהן עדיין למטה מן המזבח אינם על המזבח, דכתיב "לֹא יָלִין לַבֹּקֶר " (שמות לד כה) ,
  • וכל הנאכלים ליום אחד קורבנות שחייבים להאכל בו ביום או בלילה שלאחריורש"י ?:כגון: חטאת, ואשם, וכבשי עצרת, ומנחות, ותודה – מצותן עד שיעלה עמוד השחררש"י ?:והוא מביאן להיות נותר גורם להם להיחשב כ"נותר", דכתיב בתודה לגבי קורבן תודה "לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" "...וְהַנּוֹתָר ...בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז טו), וכלם מתודה מקורבן תודה ילמדו .
אם כן למה אמרו חכמים ‘עד חצות’רש"י ?:בקריאת שמע ובאכילת קדשים ?
כדי להרחיק אדם דק"ס נ"א: את האדם  מן העבירה.רש"י ?:ואסרום באכילה קודם זמנן כדי שלא יבא לאכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת; וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר "יש לי עוד שהות" ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. ו’הקטר חלבים’ דקתני הכא שנכתב כאן – לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל, ולא נקט להו הכא הזכיר אותם (רבן גמליאל) כאן אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה, והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה (דף כ:) ‘כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים’.


גמרא: (ראה כאן את הדף עם המפרשים הקלאסיים)

תנא התנא שאמר את המשנה היכא היכן קאי עמד, על איזה עניין דרש באותו זמןרש"י ?:מהיכא מהכין, מאיזה עניין, הקשר קא סליק יצא דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה דקתני שכתב ‘מאימתי‘?
ותו ועוד, שאלה נוספת: מאי שנא מדוע שינה מהמקובל דתני ‘בערבית’ דק"ס בכת"י אוקספורד: ערבית  ברישא בראשונה? לתני דשחרית קריאת שמע של שחרית דק"ס בכת"י א': שחרית  ברישא? תוספות כדאשכחן בתמיד דכתיב של בוקר תחילה
תנא אקרא על המקרא, על הפסוק קאירש"י ?:ושם למד חובת הקריאה , דכתיב [1]"בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ",
והכי קתני וכך כתוב: זמן קריאת שמע דשכיבה אימת מתי הוא?
– משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
ואי ואם בעית תרצה אימא אמור (תשובה נוספת)רש"י ?:הא דתנא ערבין ברישא כלומר, תשובה זאת מתיחסת רק לשאלה השניה, למה הקדים לערבית לשחרית  דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: תנא  יליף התנא למד מברייתו של עולם:
דכתיב: [2] "וַיְהִי עֶרֶב קודם מוזכר הערב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד".
אי הכי אם כך סיפא בסוף המשנה (המשנה הבאה, ראה דף יא ע"א) דקתני שכתוב בה
' בשחר - מברך שתים שתי ברכות לפניה לפני קריאת שמע ואחת לאחריה, תוספות אי אמרת בשלמא דסמיך אקרא דבשכבך א"כ אינו מקפיד קרא אלא אק"ש. אלא א"א דסמיך אקרא דברייתו של עולם א"כ קפיד אכל מילי אכ סיפא דקתני וכו':
ובערב - מברך שתים לפניה תוספות (ירושלמי) ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך (תהילים קיט) ולא קא חשיב יראו עינינו דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת. ודוקא בבית הכנסת שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה ושתים לאחריה. '
– לתני דערבית ברישא?
תנא פתח בערבית דק"ס כת"י פ: תנא תנא ערבית ברישא  והדר תני ואחר כך שנה בשחרית דק"ס נ"א: שחרית [3].
- עד דקאי שעמד בנושא של בשחרית פריש הסביר  דק"ס כת"י פ: מסיים  מילי את דברי דשחרית, והדר ואח"כ פריש  דק"ס כת"י פ: מסיים  מילי דערבית.


אמר מר אמר האדון, ציטוט מתוך מקור תנאי או אמוראי: משנה או בריתא, או מימרא של אמורא: ‘משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן‘...
מכדי והרי כהנים אימת קא אכלי תרומה? משעת צאת הכוכבים?
- לתני ‘משעת צאת הכוכבים’  דק"ס כת"י פ: לתני כדקתני בברייתא: ‘סימן לדבר צאת הכוכבים’  [4]?!
מלתא אגב אורחיה דבר בדרך אגב הוא קמשמע לן בא ללמד אותנו:
כהנים אימת קא אכלי בתרומה? – משעת צאת הכוכבים.
והא - קמשמע לן דבר זה היה כבר ידוע, והחידוש שבא להשמיע לנו הוא: דכפרה הקרבת הקורבן לא מעכבא לא מעכבת, לא מונעת מהכהן לאכול תרומה. תוספות וא"ת הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים (פי"ד) ומייתי לה בהערל (דף עד:) העריב שמשו אוכל בתרומה ויל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר אף למה שמפורש כבר:
כדתניא כפי ששנויה הבריתא (על ציטוט מהמשנה אומרים "כדתנן" - כלומר כמו ששינו, למדנו כולנו. לברייתא יש מעמד משני, ולכן אומרים "שנויה", ידועה לאנשים מעטים ולא לכולם [5]:
' "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר"[6]
- ביאת שמשו - מעכבתו מלאכול בתרומה,
- ואין כפרתו - מעכבתו מלאכול בתרומה. '


וממאי דהאי שהפסוק "ובא השמש וטהר" מתפרש: 'ובא השמש' = ביאת שקיעת השמש,
והאי 'וטהר' = טהר יומא הסתיים היום?


עמוד ב
דילמא ביאת זריחת אורו הוארש"י ?:שיאור השמש ביום השמיני , תוספות פי' רש"י עד שיזרח אורו של יום השמיני ומאי וטהר טהר גברא שיטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ותימא לפירושו לפרוך אההיא דהערל (דף עד:) דהעריב שמשו אוכל בתרומה וכו' מנלן דביאת שמשו הוא. ועוד היכי מצי למימר דמיירי בזריחה דאי בזריחה הוא הוה מצי למכתב בקרא וזרח השמש וטהר כמו ממזרח השמש (במדבר כא) או לשון יציאה כמו השמש יצא על הארץ (בראשית יט) ונקט בקרא ובא השמש אלמא דהיינו שקיעת החמה. ועוד דבסמוך קא מבעיא ליה האי ובא השמש אי ביאת אורו הוא ופשיט מברייתא זכר לדבר וכו' תפשוט ממתניתין (דנגעים פי"ד) העריב שמשו אוכל בתרומה אלמא דהיינו ביאת שמש. וי"ל דה"פ ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת שמש הוא ממש ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים דילמא ביאת אורו הוא דהיינו תחלתה של שקיעת החמה והוא תחלת הכנסתה ברקיע ועדיין יש שהות ביום חמש מילין עד צאת הכוכבים ומאי וטהר טהר גברא והשתא למתניתין דהערל לא קשה מידי דמצי למימר העריב שמשו דהתם היינו ביאת אורו ואף מהתם לא תפשוט דהיינו צאת הכוכבים. משום הכי איצטריך לאתויי הכא הברייתא דצאת הכוכבים
ומאי 'וטהר' – טהר גברא שהכהן נהפך לטהור על ידי הקרבת הקורבןרש"י ?:ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו, ואחר יאכל ?
אמר רבה בר רב שילא: אם כןרש"י ?:דהאי קרא "וטהר" לשון צווי הוא לימא קרא 'ויטהר'. תוספות . אף על גב דבכמה מקומות כתיב וטהר. התם ליכא למיטעי אבל הכא דאיכא למיטעי הוה ליה למכתב ויטהר:
מאי 'וטהר' = טהר יומא! כדאמרי אינשי כמו שאנשים רגילים לאמר בארמית: "איערב העריב, שקעה שמשא ואדכי ועבר יומא"רש"י ?:{{{2}}} .


במערבא במערב (יחסית לבבל), בארץ ישראל, הא את אימרתו דרבה בר רב שילא לא שמיע להו,
ובעו לה מיבעיא והדבר הוצג להם כשאלה דק"ס בכת"י מ' וא': מיבעא :
האי 'ובא השמש' - ביאת שמשו כלומר 'שקיעה' הוא, ומאי 'וטהר' - טהר יומא?
או דילמא - ביאת אורו כלומר 'זריחה' הוא, ומאי 'וטהר' – טהר גברא?
והדר פשטו לה מברייתא,
מדקתני בברייתארש"י ?:דקתני לקמן בשמעתין בסוגיתנו
'[7] סימן לדבר [8] צאת הכוכבים'
– שמע מינה [9] ביאת שקיעת שמשו הוא, ומאי 'וטהר' = טהר יומא.


אמר מר: 'משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן' –
ורמינהו והשליכו כנגד משנתנו מקור אחר הסותר את הדברים:
' מאימתי קורין את שמע בערבין?
– משהעני נכנס לאכול פתו במלח רש"י ?:שאין לו נר להדליק בסעודתו , תוספות תימא עני גופיה מתי יתפלל דהא אמרת זמן אכילתו היינו זמן ק"ש וכיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא כדתניא לקמן (דף ד:) וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ויש לומר דזמן תפלה הוי קודם לזמן סעודה דלאו דוקא משעני נכנס לאכול אלא פורתא מעיקרא קאמר שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל:- עד שעה שעומד  דק"ס כת"י פ: לישן ו 'ליפטר מתוך לסיים את סעודתו '
סיפא סוף הדברים האלו (שמותר לקרא עד השעה בה העניים מסיימים את ארוחתם) - ודאי פליגא אמתניתין חולקת על משנתנורש"י ?:{{{2}}} ,
רישא - מי לימא האם נאמר שהיא גם פליגי אמתניתין?
לא!  דק"ס נ"א: דלמא 
עני וכהןרש"י ?:עני כל לילותיו וכהן טמא לאכול בתרומה – חד שיעורא אותו זמן (העניים נכנסים לאכול באותו זמן שלכהנים מותר לאכול בתרומה, זמן צאת הכוכבים) הוארש"י ?:צאת הכוכבים .


 דק"ס כת"י מ' וא': ועני וכהן חד שיעורא הוא?!  ורמינהו:
' מאימתי מתחילין לקרות קרית שמע בערבית?
  • משעה שבני אדם דק"ס בכת"י א': שרוב בני אדם  נכנסין לאכול פתן בערבי שבתותרש"י ?:בערבי שבתות ממהרין לסעודה שהכל מוכן – דברי רבי מאיר.
  • וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן.
סימן לדבר: צאת הכוכבים.
ואף על פי שאין ראיה לדבר שסופו של יום הוא בצאת הכוכביםרש"י ?:שהיום כלה בצאת הכוכבים ,תוספות ראיה גמורה אינה דהא לא מיירי התם לענין ק"ש:, זכר לדבר [10]:
שנאמר [11]"...וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים"
ואומר [12]"...וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה". '
מאי 'ואומר' (בהערת אגב מובאת כאן שאלה לגבי התוכן של ברייתא זו, ובמהשך תוצג השאלה העולה ממנה על הקביעה ש"עני וכהן חד שיעורא") מאי "ואומר", למה היה צריך להביא גם את הפסוק השני??
וכי תימא הפסוק השני הובא כדי שאם תאמר  דק"ס מעלות השחר - לאו יממא הוא ו: {{{2}}}  מכי ערבא שמשא - ליליא הוא? ואינהו והם (אנשי ירושלים שעבדו ביום ובלילה נכנסו לירושלים לישון ולשמור) דק"ס כת"י מ: ומשום בניין בית המקדש – אינהו  דמחשכי היו נשארים לעבוד גם בשעות החשיכה (עד צאת הכוכבים, למרות שאחרי השקיעה זה כבר נחשב לילה)רש"י ?:ועושין מלאכה בלילה משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ומקדמי וגם בבוקר, הם היו מקדימים לעבוד כבר מעלות השחר, למרות שרק מהזריחה זה נחשב 'יום'רש"י ?:ומשכימין קודם היום, דאימא יום לא הוי עד הנץ החמה, והם מקדימין מעלות השחר, דהוי כמו מהלך חמשה מילין (פסחים דף צג:) ?
תא שמע בו ושמע את הפסוק השני: 'וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה מכאן שהם עבדו רק ביום, והיום הוא כמו שמוסבר בפסוק הראשון: מעלות השחר עד צאת הכוכבים'רש"י ?:מדקאמר 'והיום מלאכה' אלמא האי דעבר מעלות השחר עד צאת הכוכבים – יממא נחשב ליום הוא, וזכר לדבר איכא: דכל עת מלאכה קורא הכתוב 'יום' .
קא סלקא דעתך כאן השאלה העיקרית: עולה על הדעת (מתוך הנחה שרוב בני אדם אינם עשירים) דעני ובני אדם חד שעורא הוא דק"ס כת"י מ: דבני אדם בערבי שבתות היינו עניים רש"י ?:רוב בני אדם היינו עניים, כלומר: בני אדם בערבי שבתות ועניים בימות החול – חד שעורא הוא  דק"ס בנ"א נוסף: והאי דקתני "בני אדם" לאפוקי בני מלכים ?
ואי אמרת 'עני וכהן חד שעורא הוא' – חכמים היינו שיטתם של חכמים בבריתא זו, היא בדיוק כמו של רבי מאיר?! תוספות ס"ד דעני קדים רבי חנינא היינו ר' אליעזר. ולא מצי למימר דעני קדים לקדוש היום או קדוש היום קדים לשעורא דעני. דלא מסתברא לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דכל זמנים הללו אית ביה:
אלא, שמע מינה: 'עני' - שעורא לחוד, ו'כהן' - שעורא לחוד!
לא! 'עני' ו'כהן' – חד שעורא הוא!
ועני ובני אדם - לאו חד שעורא הוא!
 דק"ס כת"י פ: אלא שיעורא דעני לחוד ושיעורא דבני אדם לחוד .
ו'עני' ו'כהן' - חד שעורא הוא?
ורמינהו נשליך מקור תנאי נוסף, שממנו יוכך שעני וכהן הם לא 'חד שיעורא':
' מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין?
  • משעה שקדש היום ניכנסה קדושת השבת, זמן בין השמשות בערבי שבתות רש"י ?:היינו בין השמשות: ספק יום ספק לילה, וכיון דספק הוא – קדש היום מספק – דברי רבי אליעזר.
  • רבי יהושע אומר כמו הדעה במשנתנו: משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
  • רבי מאיר אומר: משעה שהכהנים טובלין לפני בין השמשות לאכול בתרומתן רש"י ?:היינו קודם בין השמשות, כדי שיהא להם קודם בין השמשות הערב שמש, והכי אמרינן ב'במה מדליקין' (דף לה.) דזמן הטבילה קודם בין השמשות מעט .
  • אמר לו רבי יהודה: והלא כהנים – מבעוד יום עוד לפני השקיעה (כי הם נטהרים ב"הערב שמש" שלאחר טבילתם, והרי זמן זה בוודאי לא נחשב לזמן שכיבה) הם טובלים?רש"י ?:רבי יהודה לטעמיה, דאמר ב'במה מדליקין': בין השמשות? – כדי מהלך חצי מיל קודם צאת הכוכבים קרוי 'בין השמשות' והוי ספק, הלכך: טבילה דמקמי הכי – 'מבעוד יום' הוא, ולאו זמן שכיבה הוא, ולקמן מפרש מאי אהדר ליה רבי מאיר.
  • רבי חנינא דק"ס נ"א: חנניה  אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח.
  • רבי אחאי – ואמרי לה ויש טוענים שאמר זאת רבי אחא – אומר: משעה שרוב בני אדם נכנסין להסברש"י ?:אית דאמרי בימות החול, ואית דאמרי בשבתות; מכל מקום מאוחר הוא (לכולם) . '
ואי אמרת 'עני וכהן חד שעורא הוא' - רבי חנינא היינו רבי יהושע?!
אלא, לאו שמע מינה: 'שעורא דעני' - לחוד, ו'שעורא דכהן' - לחוד?
שמע מינה אכן אפשר ללמוד זאת מכאן, וזאת המסקנה!


הי מנייהו מאוחררש"י ?:דעני או דכהן ?
 דק"ס כת"י מ: אמר רב נחמן בר יצחק  מסתברא דעני מאוחר:
דאי אמרת 'דעני' מוקדם יותר מוקדם מאכילתו של כהן, הרי זמן זה כבר נקרא בין השמשות, – רבי חנינא היינו רבי אליעזר?!
אלא, לאו שמע מינה: דעני מאוחר?
שמע מינה!


אמר מר: '...אמר ליה רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים?' תוספות תימא תיקשי ליה לנפשיה שהרי פלג המנחה מבעוד יום היא והוא אומר (לקמן דף כז.) מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית. ויש לומר דלדידיה לא קשיא דלא דריש בשכבך ובקומך אבל לרבנן דדרשי קשיא דאינו זמן שכיבה:
שפיר קאמר ליה טענה טובה אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר?[13]
ורבי מאיר - הכי קאמר ליה דק"ס בכת"י א': אמר לך ר' מאיר :
מי סברת דאנא א'בין השמשות' דידך של שיטתך קא אמינא אומר אני את דברי? (שלשיטתך בין השמשות הוא פרק זמן משמעותי לפני צאת הכוכבים, ואכן כיון שהכוהנים טובלים לפניו, הרי יוצא שהם טובלים לפני השקיעה, וברור שאי אפשר לאמר שזה זמן שכיבה)?
אנא א'בין השמשות' דרבי יוסי קא אמינאתבנית:בכת"י א'!
דאמר רבי יוסי:
' בין השמשות כהרף עין!
זה נכנס, וזה יוצא הלילה נכנס והיום יוצא, בו זמנית (ולשיטה זאת אני מבין שהכוהנים טובלים בסמוך לבין השמשות, שזה זמן קרוב מאוד לצאת הכוכבים, ואפשר לקרא לו זמן שכיבה) ואי אפשר לעמוד לכוון בדיוק עליו. 'רש"י ?:בין השמשות דרבי יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים, ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת הכוכבים, ורבי מאיר כרבי יוסי סבירא ליה, וכי טביל מקמי הכי – 'סמוך לחשכה' הוא, וזמן שכיבה קרינן ביה.

הערות

  1. ^ "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (קריאת שמע, ספר דברים פרשת ואתחנן - אחרי עשרת הדברות)
  2. ^ פרשת בריאת העולם, בתחילת פרשת בראשית
  3. ^ מאימתי קורין את שמע בשחרית (דף ט עמוד ב)
  4. ^ שהוא גמר ביאת שקיעת השמש, כדיליף כמו שלמד לקמן (עמוד ב)
  5. ^ ספרא אמור פשרתא ד פ"ד מ"ח
  6. ^ "...וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים וכן איתא בכת"י מ' כִּי לַחְמוֹ הוּא" (ויקרא כב ז)
  7. ^ תחילת הברייתא: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. וכן בכת"י אוקספורד
  8. ^ גירסת רש"י: וראיה לדבר
  9. ^ אין כפרתן מעכבתן
  10. ^ איכא יש
  11. ^ נחמיה ד טו
  12. ^ "גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם..." (נחמיה ד טז)
  13. ^ כת"י פ' גורס במקום זה: "במאי קמיפלגי? בבין השמשות קא מיפלגי. רבי יהודה סבר: בין השמשות טובא הוי, הילכך מבעוד יום טובלין; ר' מאיר סבר לה כר' יוסי


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


קישורים לאתרים אחרים

  • באתר "הדף היומי" אפשר לראות הקלטה של שיעור בליווי צילום הדף בדפוס וילנא. (על מנת להוריד הקלטה של השיעור יש לעשות מנוי לאתר).

ראה גם

  ערך בוויקיפדיה: קריאת שמע
  ערך בוויקיפדיה: תלמוד בבלי
  ערך בוויקיפדיה: מסכת ברכות

קיצור דרך: bavli brachot 2

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:בבלי_ברכות_דף_ב&oldid=965881"