פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

מסכת מנחות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

סוגי מנחות - טטראדרמותעריכה

חטיבה I: חמץ ומצהעריכה

ר' מאיר ור' יהודה חולקים בשאלת השאור המחמיץ. ר' מאיר מעדיף שלא להוסיף שאור מבצק אחר, כדי להקפיד על מידת המנחה. ר' יהודה מעדיף החמצה מובחרת ומוצלחת.

(א) כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה,

חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ.
רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שְׂאוֹר כַּזַּיִת בּוֹדֶה לָהֶם מִתּוֹכָן, שאין זה שאור ממשי, אלא בדוי וּמְחַמְּצָן.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הִיא אֵינָה מִן הַמְּחֻבָּר! ט"ס, וצ"ל "מן המובחר".
אֶלָּא מֵבִיא אֶת הַשְּׂאוֹר, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמִּדָּה, וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה.
אָמְרוּ לוֹ: אַף הִיא הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה.


השוו נזיר ו, ב.

בתוספתא ז, ז מעירים שמנחה רבוכה נילושה ברותחים. מנחה רבוכה נמצאת בחביתי כהן גדול, בלחמי התודה ובקרבן המילואים.

(ב) כָּל הַמְּנָחוֹת נִלּוֹשׁוֹת בַּפּוֹשְׁרִין - וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּ.

וְאִם הֶחְמִיצוּ שִׁירֶיהָ - עוֹבֵר בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה'
שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ב יא) "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ".

וְחַיָּבִים עַל לִישָׁתָהּ, וְעַל עֲרִיכָתָהּ, וְעַל אֲפִיָּתָהּ.


חטיבה II: שמן ולבונהעריכה

לגבי מנחת הכהן המשיח - היא מנחת החביתין שנזכרה לעיל ד, ה.

(ג) יֵשׁ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה,

לְבוֹנָה וְלֹא שֶׁמֶן, לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה.

אֵלּוּ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה:

מִנְחַת הַסֹּלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִים, במנחת מאפה תנור, וראו לקמן משנה ט
וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, מנחה שהביאה הכהן, וראו לקמן משנה ה וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ,
מִנְחַת גּוֹיִם, מִנְחַת נָשִׁים, מנחה שהביאוה גויים או נשים, והשוו משנה ו לקמן. מִנְחַת הָעֹמֶר.

מִנְחַת נְסָכִים הבאה עם בהמה טְעוּנָה שֶׁמֶן, וְאֵינָה טְעוּנָה לְבוֹנָה.

לֶחֶם הַפָּנִים טָעוּן לְבוֹנָה, וְאֵינוּ טָעוּן שֶׁמֶן.

שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, של חג השבועות וּמִנְחַת חוֹטֵא, בקרבן עולה ויורד וּמִנְחַת קְנָאוֹת של הסוטה -

אֵינָן טְעוּנוֹת לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. <טְעון!>


המשנה עוסקת במנחות שאין לתת עליהן שמן או לבונה. לגבי הניסוח "חייב על השמן" - ראו לעיל משנה ב.

בהמשך עוסקים בתיקון המנחה שנתנו עליה שמן או לבונה, והשוו לעיל ג, ג.

(ד) וְחַיָּב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הַלְּבוֹנָה בִפְנֵי עַצְמָהּ.

נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן - פְּסָלָהּ;

לְבוֹנָה - יְלַקְּטֶנָּה.

נָתַן שֶׁמֶן עַל שִׁירֶיהָ - אֵינוּ עוֹבֵר בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה'.

נָתַן כֶּלִי עַל גַּבֵּי כֶלִי כלי של שמן על כלי של המנחה - לֹא פְסָלָהּ.

חטיבה III: תנופה והגשהעריכה

הגשת המנחה היא ה"הולכה" שהוזכרה לעיל, בפרק א.

לגבי אי הקמיצה במנחות הכהנים, ראו לקמן ו, ב. לדעת ר' שמעון יש לצרף מנחות אלו לרשימת המנחות שאין בהן לא תנופה ולא הגשה, בסוף משנה ו.

(ה) יֵשׁ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵינָן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה,

תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה, הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה, לֹא תְנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה.

אֵלּוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵינָן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה:

מִנְחַת הַסֹּלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין,
וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ,
וּמִנְחַת גּוֹיִם, וּמִנְחַת נָשִׁים, וּמִנְחַת חוֹטֵא.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ - אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה
מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ תְּנוּפָה, וְכָל שֶׁאֵין בָּהּ תְּנוּפָה ט"ס. צ"ל "מפני שאין בה קמיצה, וכל שאין בה קמיצה... - אֵין בָּהּ הַגָּשָׁה.


לגבי הביכורים ראו ביכורים ג, ו, שם מובאת דעת ר' אליעזר בן יעקב כסתם משנה.

האמורין הם חלקי קרבן השלמים, וראו זבחים י, ב. רוב התנופות הן של המנחות, ולכן נשנה דינן כאן.

התנופה נוהגת באנשים ובנשים ישראלים, אבל לא במנחות גויים. וראו גם זבחים יד, י, שבבמת יחיד לא היתה תנופה.

לגבי הנחת הלחם על הכבשים, ראו ספרא אמור פרק יג, ותוספתא ז, י שנחלקו בזה תנאים, כיון שהפסוק נראה סותר את עצמו.

המשנה מתארת את כל ההנפות ביחד, ולכן מופיעים כאן גם אימורים, למרות שאין הנפת אימורים עם הכבשים. וראו לקמן משנה ז, שהיו מניפים שוב את האימורים עם הלחם לאחר שחיטת הכבשים.

לגבי ההנפה, השוו לנענוע הלולב, סוכה ג, ט.

(ו) אֵלּוּ טְעוּנִים תְּנוּפָה וְאֵינָן טְעוּנִין הַגָּשָׁה:

לֹג שֶׁמֶן שֶׁלִּמְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ, יחד עם איל האשם שלו

וְהַבִּכּוּרִין - דִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב;

וֶאֱמוּרֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁלָּהֶן,
אֶחָד אֲנָשִׁים - אֶחָד נָשִׁים, בְּיִשְׂרָאֵל - אֲבָל לֹא בָאֲחֵרִים;
וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּשְׁתֵּי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת.

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? -

נוֹתֵן אֶת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי כְבָשִׂים,
וְהֶחָזֶה שׁוֹק לְמַעְלָה מֵהֶן.
וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד לְמַעְלָה מֵהֶן

אִם יֵשׁ לֶחֶם - מַנִּיחַ אֶת הַלֶּחֶם,

וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו לְמַטָּן,
וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא, וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד,
שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כט כז) "אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם".

וּתְנוּפָה הָיְתָה בַמִּזְרָח, המזבח וְהַגָּשָׁה - בַמַּעֲרָב, בדרום מערב

וּתְנוּפָה קוֹדֶמֶת לְהַגָּשׁוֹת. במקרים שמניפים וגם מגישים, דלהלן

מִנְחַת הָעֹמֶר וּמִנְחַת קְנָאוֹת טְעוּנוֹת תְּנוּפָה וְהַגָּשָׁה.

לֶחֶם הַפָּנִים וּמִנְחַת נְסָכִים - לֹא תְנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה.


חטיבה IV: תנופה וסמיכהעריכה

דברי ר' שמעון ממחישים שאין היררכיה בין סמיכה על הקרבן, הנפתו בחיים והנפת אמוריו: בכל אחת מהדוגמאות חסרה אחת מהמצוות.

מבנה המשנה הזאת הוא משולש, ואילו משנה ג ומשנה ה הן מרובעות (טטראדרמות).

(ז) רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה מִינִים טְעוּנִים שָׁלוֹשׁ מִצְוֹת,

שְׁתַּיִם בְּכָל אֶחָד, וְהַשְּׁלִישִׁית - אֵין בָּהֶן.

וְאֵלּוּ הֵן: זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וַאֲשַׁם מְצֹרָע.

וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה חַיִּים, וּתְנוּפָה - שְׁחוּטִים, וְאֵין בָּהֶן תְּנוּפָה חַיִּים.
זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר טְעוּנִים תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִין, וְאֵין בָּהֶן סְמִיכָה.
אֲשַׁם מְצֹרָע טָעוּן סְמִיכָה וּתְנוּפָה חַיִּים, וְאֵין בּוֹ תְנוּפָה שָׁחוּט.

חטיבה V: סוגי מנחות הנדבהעריכה

גם כאן יש ארבע סוגי מנחה, כשם שהמשניות הקודמות הביאו ארבע קבוצות כל אחת.

הבחנה בין מחבת למרחשת: העומק מיצר רחש, והשטחיות מייצרת קושי. וראו דרשה על המשנה בויקרא רבה ג ז.

(ח) הָאוֹמֵר "עָלַי בַּמַּחֲבַת!" - לֹא יָבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת;

"בַּמַּרְחֶשֶׁת!" - לֹא יָבִיא בַּמַּחֲבַת.

מַה בֵּין מַחֲבַת לַמַּרְחֶשֶׁת?

אֶלָּא שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת יֶשׁ לָהּ כִּסּוּי, מכסה וְהַמַּחֲבַת אֵין לָהּ כִּסּוּי - דִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי.
רְבִּי נְחֶמְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
מַרְחֶשֶׁת עֲמֻקָּה, וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁין. נראים זזים בזמן הטיגון מַחֲבַת צָפָה, וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁין. הטוגן בה יוצא פריך


מיני תנורים. לגבי כופח ראו שבת ג, ב: מדובר בתנור קטן וקיפח. לגבי רעפים - ראו ביצה ד, ד: חלקי חרס שחממו ומשמשים לבישול, ואינם תנור. לגבי יורות הערביים ראו כלים ה, י: תנור חפור באדמה.

מאפה תנור יכול להיות חלות או רקיקים (ויקרא ב ד). ר' שמעון מתיר גם להביא מעט מזה ומעט מזה.

(ט) "הֲרֵי עָלַי בַּתַּנּוּר!" - לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כֻּפָּח וּמַאֲפֵה רְעָפִין, וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה - יָבִיא מַאֲפֵה כֻּפָּח.

"הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֵה" - לֹא יָבִיא מַחְצָה חַלּוֹת וּמַחְצָה רְקִיקִין.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָרְבָּן אֶחָד.