משנה מנחות יג
מנחות פרק יג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מנחות • פרק שלושה עשר ("הרי עליי") • >>
פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הרי עלי עשרון, יביא אחד.
עשרונים, יביא שנים.
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא ששים עשרון.
הרי עלי מנחה, יביא איזו שירצה.
רבי יהודה אומר, יביא מנחת הסלת שהיא מיוחדת שבמנחות.
מנחה, מין המנחה, יביא אחת.
מנחות, מין המנחות, יביא שתים.
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא חמשתן.
פירשתי מנחה של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי, יביא מנחה של ששים עשרון.
רבי אומר, יביא מנחות של עשרונים מאחד ועד ששים.
הרי עלי עצים, לא יפחות משני גזירין.
לבונה, לא יפחות מקומץ.
חמשה קמצים הן:
האומר הרי עלי לבונה, לא יפחות מקומץ.
המתנדב מנחה, יביא עמה קומץ לבונה.
המעלה את הקומץ בחוץ, חייב.
ושני בזיכין טעונין שני קמצים.
הרי עלי זהב, לא יפחות מדינר זהב.
כסף, לא יפחות מדינר כסף.
נחושת, לא יפחות ממעה כסף.
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, הוא מביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי.
הרי עלי יין, לא יפחות משלשה לוגין.
שמן, לא יפחות מלוג.
רבי אומר, שלשה לוגין.
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא כיום המרובה.
הרי עלי עולה, יביא כבש.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, [ או ] תור או בן יונה.
פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ועגל.
מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ועגל איל גדי וטלה.
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, מוסיף עליהם תור ובן יונה.
הרי עלי תודה, ושלמים, יביא כבש.
פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ופרה עגל ועגלה.
מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ופרה עגל ועגלה איל ורחל גדי וגדיה שעיר ושעירה טלה וטליה.
הרי עלי שור, יביא הוא ונסכיו במנה.
עגל, יביא הוא ונסכיו בחמש.
איל, יביא הוא ונסכיו בשתים.
כבש, יביא הוא ונסכיו בסלע.
שור במנה, יביא במנה חוץ מנסכיו.
עגל בחמש, יביא בחמש חוץ מנסכיו.
איל בשתים, יביא בשתים חוץ מנסכיו.
כבש בסלע, יביא בסלע חוץ מנסכיו.
שור במנה והביא שנים במנה, לא יצא, אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר.
שחור והביא לבן, לבן והביא שחור, גדול והביא קטן, לא יצא.
קטן והביא גדול, יצא.
רבי אומר, לא יצא.
שור זה עולה, ונסתאב, אם רצה יביא בדמיו שנים.
שני שוורים אלו עולה, ונסתאבו, אם רצה יביא בדמיהם אחד.
רבי אוסר.
איל זה עולה, ונסתאב, אם רצה יביא בדמיו כבש.
כבש זה עולה ונסתאב, אם רצה יביא בדמיו איל.
רבי אוסר.
האומר אחד מכבשי הקדש, ואחד משוורי הקדש, היו לו שנים, הגדול שבהן הקדש.
שלשה, הבינוני שבהן הקדש.
פרשתי ואיני יודע מה פרשתי, או שאמר, אמר לי אבא ואיני יודע מה, הגדול שבהן הקדש.
הרי עלי עולה, יקריבנה במקדש.
ואם הקריבה בבית חוניו, לא יצא.
שאקריבנה בבית חוניו, יקריבנה במקדש.
ואם הקריבה בבית חוניו, יצא.
רבי שמעון אומר, אין זו עולה.
הריני נזיר, יגלח במקדש.
ואם גלח בבית חוניו, לא יצא.
שאגלח בבית חוניו, יגלח במקדש.
ואם גלח בבית חוניו, יצא.
רבי שמעון אומר, אין זה נזיר.
הכהנים ששמשו בבית חוניו, לא ישמשו במקדש בירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר, שנאמר (מלכים ב כג), אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח יי בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם, הרי הם כבעלי מומין, חולקין ואוכלין, אבל לא מקריבין.
נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח, [ ובעולת העוף אשה ריח ניחוח ], ובמנחה אשה ריח ניחוח, ללמד, שאחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים.
- יָבִיא אֶחָד;
- עֶשְׂרוֹנִים,
- יָבִיא שְׁנַיִם.
- פֵּרַשְׁתִּי,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן.
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- הֲרֵי עָלַי מִנְחָה,
- יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- יָבִיא מִנְחַת הַסֹּלֶת,
- שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת:
- יָבִיא אַחַת;
- מְנָחוֹת, מִין הַמְּנָחוֹת,
- יָבִיא שְׁתַּיִם.
- פֵּרַשְׁתִּי,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא חֲמִשְׁתָּן.
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- פֵּרַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן.
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- רַבִּי אוֹמֵר:
- יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים,
- מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים:
- לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין;
- לְבוֹנָה,
- לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ.
- חֲמִשָּׁה קְמָצִים הֵן:
- הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי לְבוֹנָה,
- לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ.
- הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה,
- יָבִיא עִמָּהּ קֹמֶץ לְבוֹנָה.
- הַמַּעֲלֶה אֶת הַקֹּמֶץ בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- וּשְׁנֵי בָּזִיכִין טְעוּנִין שְׁנֵי קְמָצִים:
- הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי לְבוֹנָה,
- לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר זָהָב.
- כֶּסֶף,
- לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר כֶּסֶף.
- נְחשֶׁת,
- לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה כֶּסֶף.
- פֵּרַשְׁתִּי,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- הוּא מֵבִיא עַד שֶׁיֹּאמַר:
- לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי:
- לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין.
- שֶׁמֶן,
- לֹא יִפְחֹת מִלֹּג;
- רַבִּי אוֹמֵר:
- שְׁלֹשָׁה לֻגִּין.
- פֵּרַשְׁתִּי,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא כַּיּוֹם הַמְּרֻבֶּה:
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא כֶּבֶשׂ;
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
- אוֹ תּוֹר אוֹ בֶּן יוֹנָה.
- פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא פָּר וְעֵגֶל.
- מִן הַבְּהֵמָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא פָּר וְעֵגֶל,
- אַיִל, גְּדִי וְטָלֶה.
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- פֵּרַשְׁתִּי,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- מוֹסִיף עֲלֵיהֶם תּוֹר וּבֶן יוֹנָה:
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא כֶּבֶשׂ.
- פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא פָּר וּפָרָה,
- עֵגֶל וְעֶגְלָה.
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- מִן הַבְּהֵמָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא פָּר וּפָרָה, עֵגֶל וְעֶגְלָה,
- אַיִל וְרָחֵל, גְּדִי וּגְדִיָּה,
- שָׂעִיר וּשְׂעִירָה, טָלֶה וְטַלְיָה:
- יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּמָנֶה.
- עֵגֶל,
- יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּחָמֵשׁ.
- אַיִל,
- יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בִּשְׁתַּיִם.
- כֶּבֶשׁ,
- יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּסֶלַע.
- שׁוֹר בְּמָנֶה,
- יָבִיא בְּמָנֶה חוּץ מִנְּסָכָיו.
- עֵגֶל בְּחָמֵשׁ,
- יָבִיא בְּחָמֵשׁ חוּץ מִנְּסָכָיו.
- אַיִל בִּשְׁתַּיִם,
- יָבִיא בִּשְׁתַּיִם חוּץ מִנְּסָכָיו.
- כֶּבֶשׂ בְּסֶלַע,
- יָבִיא בְּסֶלַע חוּץ מִנְּסָכָיו.
- שׁוֹר בְּמָנֶה, וְהֵבִיא שְׁנַיִם בְּמָנֶה,
- לֹא יָצָא,
- אֲפִלּוּ זֶה בְּמָנֶה חָסֵר דִּינָר,
- וְזֶה בְּמָנֶה חָסֵר דִּינָר.
- לֹא יָצָא,
- שָׁחוֹר וְהֵבִיא לָבָן,
- לָבָן וְהֵבִיא שָׁחוֹר,
- גָּדוֹל וְהֵבִיא קָטָן,
- לֹא יָצָא.
- קָטָן וְהֵבִיא גָדוֹל,
- יָצָא;
- רַבִּי אוֹמֵר:
- לֹא יָצָא:
- אִם רָצָה,
- יָבִיא בְּדָמָיו שְׁנַיִם.
- אִם רָצָה,
- שְׁנֵי שְׁוָרִים אֵלּוּ עוֹלָה, וְנִסְתָּאֲבוּ,
- אִם רָצָה,
- יָבִיא בִּדְמֵיהֶם אֶחָד.
- אִם רָצָה,
- רַבִּי אוֹסֵר.
- אַיִל זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב,
- אִם רָצָה,
- יָבִיא בְּדָמָיו כֶּבֶשׂ.
- אִם רָצָה,
- כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב,
- אִם רָצָה,
- יָבִיא בְּדָמָיו אַיִל.
- אִם רָצָה,
- רַבִּי אוֹסֵר.
- הָאוֹמֵר:
- אֶחָד מִכְּבָשַׂי הֶקְדֵּשׁ,
- וְאֶחָד מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ,
- הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם,
- הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ.
- שְׁלֹשָׁה,
- הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ.
- פֵּרַשְׁתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- אוֹ שֶׁאָמַר:
- אָמַר לִי אַבָּא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה,
- הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ:
- אָמַר לִי אַבָּא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה,
- יַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ;
- וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ,
- לֹא יָצָא.
- שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבֵית חוֹנְיוֹ,
- יַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ;
- וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ,
- יָצָא.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ עוֹלָה.
- הֲרֵינִי נָזִיר,
- יְגַלֵּחַ בַּמִּקְדָּשׁ;
- וְאִם גִּלֵּחַ בְּבֵית חוֹנְיוֹ,
- לֹא יָצָא.
- שֶׁאֲגַלֵּחַ בְּבֵית חוֹנְיוֹ,
- יְגַלֵּחַ בַּמִּקְדָּשׁ;
- וְאִם גִּלֵּחַ בְּבֵית חוֹנְיוֹ,
- יָצָא.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵין זֶה נָזִיר.
הַכֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ,
- לֹא יְשַׁמְּשׁוּ בַּמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם,
- וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְדָבָר אַחֵר;
- שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג, ט),
- "אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְיָ בִּירוּשָׁלָיִם
- כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם";
- הֲרֵי הֵם כְּבַעֲלֵי מוּמִין,
- חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין,
- אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין:
- "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ",
- וּבְעוֹלַת הָעוֹף:
- "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ,
- וּבַמִּנְחָה:
- "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ";
- לְלַמֵּד,
- שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט,
- וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמַיִם:
נוסח הרמב"ם
(א) "הרי עלי עישרון" - יביא אחד.
- "עשרונות" - יביא שנים.
- "פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא ששים עישרון.
- "הרי עלי מנחה" - יביא איזו שירצה.
- רבי יהודה אומר: יביא מנחת הסולת - שהיא מיוחדת שבמנחות.
(ב) "מנחה", "מין המנחה" - יביא אחת.
- "מנחות", "מין מנחות" - יביא שתים.
- "פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא חמשתן.
- "פירשתי מנחה של עשרונות, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא מנחה של ששים עישרון.
- רבי אומר: יביא מנחות של עשרונות - מאחד ועד ששים.
(ג) "הרי עלי עצים" - לא יפחות משני גזרין.
- "לבונה" - לא יפחות מהקומץ.
- חמישה קמצין הן -
- האומר: "הרי עלי לבונה" - לא יפחות מקומץ.
- המתנדב מנחה - יביא עימה קומץ לבונה.
- המעלה את הקומץ בחוץ - חייב.
- ושני בזיכים - טעונים שני קמצין.
(ד) "הרי עלי זהב" - לא יפחות מדינר זהב.
- "כסף" - לא יפחות מדינר כסף.
- "נחושת" - לא יפחות ממעה כסף.
- "פירשתי, ואין אני יודע מה פירשתי" - יהא מביא, עד שיאמר "לא כך נתכוונתי".
(ה) "הרי עלי יין" - לא יפחות משלשת לוגין.
- "שמן" - לא יפחות מלוג.
- רבי אומר: שלשת לוגין.
- "פירשתי, ואין אני יודע מה פירשתי" - יביא כיום מרובה.
(ו) "הרי עלי עולה" - יביא כבש.
- רבי אלעזר בן עזריה אומר: תור, או בן יונה.
- "פירשתי מן הבקר, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ועגל.
- "מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ועגל, איל גדי וטלה.
- "פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי" - מוסיף עליהם תור ובן יונה.
(ז) "הרי עלי תודה, או שלמים" - יביא כבש.
- "פירשתי מן הבקר, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ופרה, עגל ועגלה.
- "מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ופרה, עגל ועגלה, איל ורחל, גדי וגדיה, שעיר ושעירה, טלה וטלה.
(ח) "הרי עלי שור" - יביא הוא ונסכיו במנה.
- "עגל" - יביא הוא ונסכיו בחמש.
- "איל" - יביא הוא ונסכיו בשתים.
- "כבש" - יביא הוא ונסכיו בסלע.
- "שור במנה" - יביא במנה, חוץ מנסכיו.
- "עגל בחמש" - יביא בחמש, חוץ מנסכיו.
- "איל בשתים" - יביא בשתים, חוץ מנסכיו.
- "כבש בסלע" - יביא בסלע, חוץ מנסכיו.
- "שור במנה" -
- והביא שנים במנה - לא יצא,
- אפילו זה במנה חסר דינר, וזה במנה חסר דינר.
- "שחור" והביא לבן,
- "לבן" והביא שחור,
- "גדול" והביא קטן - לא יצא.
- "קטן" והביא גדול - יצא.
- רבי אומר: לא יצא.
(ט) "שור זה עולה", ונסתאב - אם רצה יביא בדמיו שנים.
- "שני שוורים אלו עולה", ונסתאבו - אם רצה יביא בדמיהן אחד.
- רבי - אוסר.
- "איל זה עולה", ונסתאב - אם רצה יביא בדמיו כבש.
- "כבש זה עולה", ונסתאב - אם רצה יביא בדמיו איל.
- רבי - אוסר.
- האומר: "אחד מכבשי הקדש", ו"אחד משוורי הקדש" -
- היו לו שנים - הגדול שבהן הקדש,
- שלשה - הבינוני שבהן הקדש.
- "פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי",
- או שאמר "אמר לי אבא" - הגדול שבהן הקדש.
(י) "הרי עלי עולה" - יקריבנה במקדש.
- ואם הקריבה בבית נחוניו - לא יצא.
- "שאקריבה בבית נחוניו" - יקריבנה במקדש.
- ואם הקריבה בבית נחוניו - יצא.
- רבי שמעון אומר: אין זו עולה.
- ואם הקריבה בבית נחוניו - יצא.
- "הרי אני נזיר" - יגלח במקדש.
- אם גילח בבית נחוניו - לא יצא.
- "הריני נזיר שאגלח בבית נחוניו" - יגלח במקדש.
- ואם גילח בבית נחוניו - יצא.
- רבי שמעון אומר: אין זה נזיר.
- ואם גילח בבית נחוניו - יצא.
- כהנים ששימשו בבית נחוניו - לא ישמשו במקדש בירושלים,
- ואין צריך לומר דבר אחר,
- שנאמר: "אך לא יעלו כוהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים, כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם" (מלכים ב כג ט),
- הרי הן כבעלי מומין -
- חולקין ואוכלין - אבל לא מקריבין.
- ואין צריך לומר דבר אחר,
(יא) נאמר בעולת הבהמה: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא א ט),
- ונאמר בעולת העוף: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא א יז),
- ובמנחה: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא ב ב) -
- ללמד, שאחד מרבה ואחד ממעט - ובלבד שיכוון אדם דעתו לשמים.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מנחות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב