פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

מסכת מנחות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

חומרי הגלם למנחות ולנסכיםעריכה

חטיבה I: גידול והכנת הסולתעריכה

העומר ושתי הלחם הם גם ביכורים של השעורה והחיטה. לכן הם חייבים להיות מהארץ (כדין ביכורים. לגבי עבר הירדן ראו ביכורים א, י ולגבי סוריה ראו חלה ד, יא.), וכמובן מהתבואה החדשה. בתוספתא ט, א מוסיפים גם את הבכור והמעשר, שבאים דווקא מיהודים בא"י.

הדרישה שיבואו מן המובחר היא על כל המנחות והנסכים, וראו בסוף הפרק.

המקום המובחר מכונה "אלפא", על שם האות הראשונה ביוונית.

הפרק מתאר לא רק את דיני המנחות, אלא גם את הדרך שהיו נוהגים בה בפועל: מקום הגידול, ודרכי ההידור באיכות החומרים.

(א) כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד

בָּאִין מֵהָאָרֶץ, וּמִחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ, וּמִן הַיָּשָׁן,
חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.

וְכֻלָּם אֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר.

וְאֵי זֶה הוּא "מֻבְחָר"?
מִכְמָס וְזוֹנִיחָה אַלְפָּא לַסֹּלֶת.
שְׁנִיָּה לָהֶם חֲפָרַיִם בַּבִּקְעָה.
כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּן הָיוּ מְבִיאִין.


דרישת ה"מובחר" אינה מעכבת. הבדיקה של הגזבר היא לגבי איכות הניפוי.

(ב) אֵין מְבִיאִין, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִבֵּית הָאִילָן;

וְאִם הֵבִיא - כָשֵׁר.

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? כדי להגיע לאיכות המקסימלית - נָרָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה,

הַשְּׁנִיָּה - זוֹרְעָהּ קֹדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם, וְהִיא עוֹשָׂה סֹלֶת מְרֻבָּה.

כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק? - הַגִּזְבָּר מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ.

עָלָה בָהּ אָבָק - פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּנַפֶּנָּה.
וְאִם הִתְלִיעָה - פְּסוּלָה.


חטיבה II: גידול ועצירת השמןעריכה

רגב בעבר הירדן, ולפי חלק מדעות התנאים אינה מתאימה לביכורים, אבל השמן משם הוא טוב ומתאים למנחות.

מטע שבין העצים שלו גידלו גידולים אחרים (כגון המתואר בפאה ג, א) - הזיתים שלו אינם מובחרים, כי העצים לא מקבלים מספיק מים.

ראו כמה דינים נוספים בעצירת השמן ובסוגי היין בתוספתא ט, ב.

(ג) הַתְּקוֹעָה - אַלְפָא לַשֶּׁמֶן.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: שְׁנִיָּה לָהּ - רֵגָב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּן הָיוּ מְבִיאִין.

אֵין מְבִיאִין, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים,

וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן.
וְאִם הֵבִיא - כָשֵׁר.

אֵין מְבִיאִין אַנְפּוֹקִינוֹן, שמן מזיתי בוסר וְאִם הֵבִיא - פָסוּל.

אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגֵּרִים שֶׁנּוֹשְׁרוּ בַּמַּיִם,

וְלֹא מִן הַכְּבוּשִׁים, וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִים,
וְאִם הֵבִיא - פָּסוּל.


ראו סיכום האיכויות במשנה ה: שלוש איכויות בסיסיות של הזיתים, ושלוש דרכי כבישת השמן מכל אחת מהן:

הזית האיכותי הוא זית מראש העץ, שהתחמם והבשיל כראוי ע"י השמש. הזית מסוג ב הוא זית שלאחר המסיק היה צורך להניח אותו להשלמת ההבשלה על הגג. השלישי - זיתים קשים, שיש להמתין עד שיתחילו להרקב ולהתרכך.

בכל קבוצה שלוש דרכי יצירת שמן: "ראשון" - הזיתים נכתשים ומונחים בסל נצרים, והשמן יוצא מהם ונשפך בסביבות הסל או בתוכו. "שני" - מופק בבית הבד, ע"י הטענת קורה כבדה על הסל של הזיתים. "שלישי" - לאחר השלב השני טוחנים את הזיתים המעוכים, ושוב סוחטים אותם ע"י קורה.

יש המפרשים שמדובר בשלושה שלבים של המסיק, אבל ראו פאה ז, ב, ממנה עולה שאין מסיק סלקטיבי בזיתים, אלא כולם נמסקים בבת אחת, וכן מקובל בימינו. אכן, הזית הראשון נבחר בראש העץ ונקטף ידנית וסלקטיבית, אבל האחרים נמסקו בבת אחת והופרדו אחר כך, בראש הגג.

(ד) שְׁלֹשָׁה זֵיתִים, וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שְׁמָנִים:

הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן - מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת, מוסק מבין הזיתים בחלק העליון של העץ, שהבשילו לפני הקטיף ע"י השמש וְכוֹתֵשׁ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְבִיבוֹת הַסַּל
זֶה - רִאשׁוֹן.

טָעַן בַּקּוֹרָה, רְבִּי יוּדָה אוֹמֵר: בָּאֲבָנִים. זֶה - שֵׁנִי.

חָזַר וְטָחַן וְטָעַן - זֶה שְׁלִישִׁי.

הָרִאשׁוֹן - לִמְנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר - לִמְנָחוֹת.

הַזַּיִת הַשֵּׁנִי - מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַגַּג, וְכוֹתֵשׁ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְבִיבוֹת הַסַּל
זֶה - רִאשׁוֹן.

טָעַן בַּקּוֹרָה, רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֲבָנִים. זֶה - שֵׁנִי.

חָזַר וְטָחַן וְטָעַן - זֶה שְׁלִישִׁי.

הָרִאשׁוֹן - לִמְנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר - לִמְנָחוֹת.

הַזַּיִת הַשְּׁלִישִׁי - עוֹטְנוֹ בַבַּיִת עַד שֶׁיִּלָּקֶה,
וּמַעֲלֵהוּ, וּמְנַגְּבוֹ בְרֹאשׁ הַגַּג, וְכוֹתֵשׁ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְבִיבוֹת הַסַּל
זֶה - רִאשׁוֹן.

טָעַן בַּקּוֹרָה, רְבִּי יוּדָה אוֹמֵר: בָּאֲבָנִים. זֶה - שֵׁנִי.

חָזַר וְטָחַן וְטָעַן - זֶה שְׁלִישִׁי.

הָרִאשׁוֹן - לִמְנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לִמְנָחוֹת.


(ה) הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרִאשׁוֹן - אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ.

הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי - שָׁוִים.
הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן, הַשֵּׁנִי שֶׁבַּשֵּׁנִי, הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי - שָׁוִים.
וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשֵּׁנִי, וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי - שָׁוִים.
הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי - אֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.

אַף הַמְּנָחוֹת, הָיוּ בַדִּין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ:

מָה, אִם הַמְּנוֹרָה, שֶׁאֵינָה אֲכִילָה - טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זַךְ,
מְנָחוֹת, שֶׁהֵן לַאֲכִילָה - אֵינוּ דִין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ?
שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כז כ) "זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר",
לֹא זַךְ כָּתִית לִמְנָחוֹת!


חטיבה III: גידול והכנת הייןעריכה

(ו) מְנַיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן? קְרוּחַיִם וַעֲטוֹלַיִם - אַלְפָה לַיַּיִן.

שְׁנִיָּה לָהֶם בֵּית רִמָּה וּבֵית לָבָן בָּהָר, וּכְפַר סִגְנָה - בַבִּקְעָה.

משנה מקבילה למשנה ג, הפעם לגבי היין.

כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּן הָיוּ מְבִיאִין.

אֵין מְבִיאִין, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן

וְאִם הֵבִיא - כָּשֵׁר.

אֵין מְבִיאִין יָשָׁן, דִּבְרֵי רְבִּי. וַחֲכָמִים - מַכְשִׁירִין.

אֵין מְבִיאִין לֹא מָתוֹק, וְלֹא מְעֻשָּׁן, וְלֹא מְבֻשָּׁל,

וְאִם הֵבִיא - פָסוּל.

אֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת, מגפנים מודלות אֶלָּא מִן הָרוֹגְלִיּוֹת, מִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִים. המעובדים


ראו תוספתא ב"מ ו, ד, שכיוון שלא מערבבים חביות של יין נסכים בירושלים היו מוכרים את היין בשלושה שערים שונים: אמצעה, פיה ושוליה.

(ז) לֹא הָיוּ כוֹנְסִין אוֹתוֹ בַחֲצָבִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת.

וְאֵינוּ מְמַלֵּא חָבִית עַד פִּיהָ,
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף.

אֵינוּ מֵבִיא לֹא מִפִּיהָ, מִפְּנֵי הַקַּמְחוֹן, וְלֹא מִשּׁוּלֶיהָ, מִפְּנֵי הַשְּׁמָרִין,

אֶלָּא מֵבִיא שְׁלִישָׁהּ מֵאֶמְצָעָהּ.

כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק?

הַגִּזְבָּר יוֹשֵׁב, וְהַקָּנֶה בְיָדוֹ. זָרַק אֶת הַגִּיד - וְהִקִּישׁ בַּקָּנֶה. אם היין מקולקל - מקיש הגזבר על החבית, לסמן שהיא פסולה.
רְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַיִן שֶׁעָלָה בוֹ קִמְחוֹן - פָּסוּל,
שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כח יט) "תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וּמִנְחָתָם", (במדבר כח לא) "תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם".