משנה מנחות יב

מנחות פרק יב', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מנחות • פרק שנים עשר ("המנחות והנסכים") • >>

פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי, יש להן פדיון.

משקדשו בכלי, אין להם פדיון.

העופות והעצים והלבונה וכלי שרת, אין להם פדיון, שלא נאמר אלא בבהמה.

משנה ב

האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת, מה שהביא הביא, וידי חובתו לא יצא.

זו להביא במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת, הרי זו פסולה.

הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, בשני כלים והביא בכלי אחד, מה שהביא הביא, וידי חובתו לא יצא.

אלו להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, בשני כלים והביא בכלי אחד, הרי אלו פסולין.

הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, אמרו לו בכלי אחד נדרת, הקריבן בכלי אחד, כשרים.

בשני כלים, פסולין.

הרי עלי שני עשרונים להביא בשני כלים והביא בכלי אחד, אמרו לו בשני כלים נדרת, הקריבן בשני כלים, כשרין.

נתנו בכלי אחד, כשתי מנחות שנתערבו.

משנה ג

הרי עלי מנחה מן השעורין, יביא מן החטים.

קמח, יביא סלת.

בלא שמן ולבונה, יביא עמה שמן ולבונה.

חצי עשרון, יביא עשרון שלם.

עשרון ומחצה יביא שנים.

רבי שמעון פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.

משנה ד

מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון, ומביא בכלי אחד.

אם אמר הרי עלי ששים ואחד, מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד, שכן צבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד, דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד.

אמר רבי שמעון, והלא אלו לפרים, ואלו לכבשים, ואינם נבללים זה עם זה, אלא, עד ששים יכולים להבלל.

אמרו לו, ששים נבללים, ששים ואחד אין נבללים.

אמר להם, כל מדות חכמים כן.

בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול בהן.

אין מתנדבים לוג, שנים, וחמשה, אבל מתנדבים שלשה וארבעה וששה, ומששה ולמעלה.

משנה ה

מתנדבים יין, ואין מתנדבים שמן, דברי רבי עקיבא.

רבי טרפון אומר, מתנדבים שמן.

אמר רבי טרפון, [ מה ] מצינו ביין שבא חובה ובא נדבה, אף השמן בא חובה ובא נדבה.

אמר [ לו ] רבי עקיבא, לא, אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו, תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו.

אין שנים מתנדבים עשרון אחד, אבל מתנדבים עולה ושלמים.

ובעוף, אפלו פרידה אחת.

משנה מנוקדת

(א) הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בַּכְּלִי,

יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן;

מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בַּכְּלִי,

אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.

הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת,

אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן;

שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא בַּבְּהֵמָה:

(ב) הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי בַּמַּחֲבַת, וְהֵבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת,

בַּמַּרְחֶשֶׁת, וְהֵבִיא בַּמַּחֲבַת,

מַה שֶּׁהֵבִיא – הֵבִיא,

וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא.

זוֹ לְהָבִיא בַּמַּחֲבַת, וְהֵבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת,

בַּמַּרְחֶשֶׁת, וְהֵבִיא בַּמַּחֲבַת,

הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.

הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד,

וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים,

בִּשְׁנֵי כֵּלִים,

וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד,

מַה שֶּׁהֵבִיא – הֵבִיא,

וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא.

אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד,

וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים,

בִּשְׁנֵי כֵּלִים,

וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד,

הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין.

הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד,

וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים,

אָמְרוּ לוֹ: בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ,

הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד, כְּשֵׁרִים;

בִּשְׁנֵי כֵּלִים, פְּסוּלִין.

הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים,

וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד,

אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁנֵי כֵּלִים נָדַרְתָּ,

הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים, כְּשֵׁרִין;

נְתָנוֹ בִּכְלִי אֶחָד,

כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ:

(ג) הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין,

יָבִיא מִן הַחִטִּים.

קֶמַח,

יָבִיא סֹלֶת.

בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה,

יָבִיא עִמָּהּ שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה.

חֲצִי עִשָּׂרוֹן,

יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם.

עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה,

יָבִיא שְׁנַיִם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר,

שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים:

(ד) מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן,

וּמֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד.

אִם אָמַר: הֲרֵי עָלַי שִׁשִּׁים וְאֶחָד,

מֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְאֶחָד בִּכְלִי אֶחָד;

שֶׁכֵּן צִבּוּר מֵבִיא

בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג

שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

שִׁשִּׁים וְאֶחָד;

דַּיּוֹ לַיָּחִיד שֶׁיְּהֵא פָּחוֹת מִן הַצִּבּוּר אֶחָד.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:

וַהֲלֹא אֵלּוּ לַפָּרִים, וְאֵלּוּ לַכְּבָשִׂים,

וְאֵינָם נִבְלָלִים זֶה עִם זֶה!

אֶלָּא, עַד שִׁשִּׁים יְכוֹלִים לְהִבָּלֵל.

אָמְרוּ לוֹ:

שִׁשִּׁים נִבְלָלִים,

שִׁשִּׁים וְאֶחָד אֵין נִבְלָלִים?

אָמַר לָהֶם:

כָּל מִדּוֹת חֲכָמִים כֵּן!

בְּאַרְבָּעִים סְאָה הוּא טוֹבֵל,

בְּאַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב אֵינוֹ יָכוֹל לִטְבֹּל בָּהֶן.

אֵין מִתְנַדְּבִים לֹג, שְׁנַיִם, וַחֲמִשָּׁה,

אֲבָל מִתְנַדְּבִים שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה,

וּמִשִּׁשָּׁה וּלְמַעְלָה:

(ה) מִתְנַדְּבִים יַיִן,

וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא;

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן.

אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:

מַה מָּצִינוּ בַּיַּיִן,

שֶׁבָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה,

אַף הַשֶּׁמֶן,

בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

לֹא!

אִם אָמַרְתָּ בַּיַיִן,

שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

תֹּאמַר בַּשֶּׁמֶן,

שֶׁאֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ?

אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עִשָּׂרוֹן אֶחָד,

אֲבָל מִתְנַדְּבִים עוֹלָה וּשְׁלָמִים;

וּבָעוֹף,

אֲפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת:

נוסח הרמב"ם

(א) המנחות והנסכים שנטמאו -

עד שלא קדשו בכלי - יש להן פדיון.

משקדשו בכלי - אין להם פדיון.

העופות, והעצים, והלבונה, וכלי שרת - אין להם פדיון,

שלא נאמר - אלא בבהמה.

(ב) האומר: "הרי עלי במחבת" - והביא במרחשת,

"במרחשת" - והביא במחבת,

מה שהביא - הביא, וידי חובתו לא יצא.

"זו להביא במחבת" - והביא במרחשת,

"במרחשת" - והביא במחבת,

הרי זו פסולה.

"הרי עלי שני עשרונות, להביא בכלי אחד" - והביא בשני כלים,

"בשני כלים" - והביא בכלי אחד,

מה שהביא - הביא, וידי חובתו לא יצא.

"אלו להביא בכלי אחד" - והביא בשני כלים,

"בשני כלים" - והביא בכלי אחד,

הרי אלו פסולים.

"הרי עלי שני עשרונות, להביא בכלי אחד" - והביא בשני כלים,

אמרו לו: "בכלי אחד נדרת" -

הקריבן בשני כלים - פסולין,

בכלי אחד - כשרים.

"הרי עלי שני עשרונות, להביא בשני כלים" - והביא בכלי אחד,

אמרו לו: "בשני כלים נדרת" -

הקריבן בשני כלים - כשרים,

נתן בכלי אחד - כשתי מנחות שנתערבו.

(ג) "הרי עלי מנחה מן השעורים" - יביא מן החיטים.

"קמח" - יביא סולת.

"שלא שמן ולבונה" - יביא שמן ולבונה.

"חצי עישרון" - יביא עישרון שלם.

"עישרון ומחצה" - יביא שנים.

רבי שמעון - פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.

(ד) מתנדב אדם מנחה של ששים עישרון - ומביא בכלי אחד.

ואם אמר: "הרי עלי ששים ואחד" -

מביא ששים - בכלי אחד,

ואחד - בכלי אחד,

שכן הציבור - מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד,

דיו ליחיד - שיהא פחות מן הציבור אחד.

אמר רבי שמעון:

והלוא אלו לפרים, ואלו לכבשים, ואין נבללין זה עם זה -

אלא - עד ששים יכולין להיבלל.

אמרו לו: ששים נבללין, ששים ואחד אין נבללין.

אמר להם: כל מדות חכמים כן,

בארבעים סאה - הוא טובל,

ובארבעים סאה חסר קורטוב - אינו יכול לטבול בהן.

אין מתנדבין לוג, שנים, וחמישה,

אבל מתנדבין שלשה, וארבעה, ושישה, ומשישה ולמעלן.

(ה) מתנדבין יין, ואין מתנדבין שמן - דברי רבי עקיבה.

רבי טרפון אומר: מתנדבין שמן.

אמר רבי טרפון:

מה מצינו ביין שהוא בא חובה - ובא נדבה,

אף שמן שהוא בא חובה - יבוא נדבה.

אמר לו רבי עקיבה: לא,

אם אמרת ביין - שכן הוא קרב עם חובתו בפני עצמו,

תאמר בשמן - שאינו קרב עם חובתו בפני עצמו.

אין שנים מתנדבין עישרון אחד,

אבל מתנדבין עולה, ושלמים, ועוף,

אפילו - פרידה אחת.

פירושים

משנה מנחות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב