ויקרא רבה ג ז

ז.    [ עריכה ]

שתי מנחות הן: אם מנחה על המחבת - ומנחה מרחשת. ובשתיהן הוא אומר והבאת את המנחה. מה בין מחבת למרחשת? שזו תבלל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה

ואמרו חכמים במשנה: מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין; מחבת צפה מעשיה קשין

כדי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין, ואביא מנחה על מחבת ואהיה אהוב לפני המקום. אמר לו הקב"ה בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה? שאין שמן אלא תורה ואין שמן אלא מעשים טובים! וכן הוא אומר (שיר א) לריח שמניך טובים שמן וגו' שכרנו שבאנו ללמוד תורה שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי, ואין קולו נשמע לכך נאמר שמן תורק שמך על כן וגו'

ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה והשכל מגיעים לגופה של תורתך - היו אוהבים אותך אהבה גמורה, בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם. לכך נאמר עלמות אהבוך

קרא אדם ולא שנה - עדיין בחוץ עומד. שנה ולא קרא - עדיין בחוץ עומד. קרא ושנה ולא שימש עדיין ת"ח - דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי. אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש ת"ח - אפילו מת עליו או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם. לכך נאמר על כן עלמות אהבוך

מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין, כיצד? יש בו באדם תורה - יהיה נזהר שלא יבא לידי עון וחטא. אמר לו הקב"ה ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם, אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה. עליו הכתוב אומר (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, ואומר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה' ואומר (שם קב) תפלה לעני כי יעטוף ברוך מי שאמר והיה העולם אמן אמן אמן: