משנה מנחות ב
מנחות פרק ב', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מנחות • פרק שני ("הקומץ את") • >>
פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר, מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת.
להקטיר לבונתה למחר, רבי יוסי אומר, פסול ואין בו כרת, וחכמים אומרים, פגול וחייבין עליו כרת.
אמרו לו, מה שנה זו מן הזבח.
אמר להם, שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד, ולבונה אינה מן המנחה.
שחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר, הקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר, רבי יוסי אומר, אותה החלה ואותו הסדר שחישב עליו, פגול וחייבין עליו כרת, והשני פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים.
זה וזה פגול וחייבין עליו כרת.
נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים, רבי יהודה אומר, שניהם יצאו לבית השריפה, שאין קרבן צבור חלוק.
וחכמים אומרים, הטמא בטומאתו, והטהור יאכל.
התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה.
כיצד.
השוחט את התודה לאכול ממנה למחר, היא והלחם מפוגלין.
לאכול מן הלחם למחר, הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת.
הכבשים מפגלין את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים.
כיצד.
השוחט את הכבשים לאכול מהן למחר, הם והלחם מפוגלין.
לאכול מן הלחם למחר, הלחם מפוגל, והכבשים אינן מפוגלין.
הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי, דברי רבי מאיר.
והנסכין אינן מפגלין את הזבח.
כיצד.
השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר, הוא ונסכיו מפוגלין.
להקריב מן הנסכין למחר, הנסכין מפוגלין, והזבח אינו מפוגל.
פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ, רבי מאיר אומר, פגול וחייבין עליו כרת.
וחכמים אומרים, אין בו כרת, עד שיפגל את כל המתיר.
ומודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות, שאם פיגל בקומץ, שהוא פגול וחייבין עליו כרת, שהקומץ הוא המתיר.
שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר, הקטיר אחד מן הבזיכים לאכול שני סדרים למחר, רבי מאיר אומר, פגול וחייבין עליו כרת.
וחכמים אומרים, אין פגול, עד שיפגל את כל המתיר.
שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר, הוא פגול, וחבירו כשר.
לאכול מחבירו למחר, שניהם כשרים.
- לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ אוֹ לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר,
- מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בָּזֶה
- שֶׁהוּא פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בָּזֶה
- לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- פִּגוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אָמְרוּ לוֹ:
- מַה שָּׁנָה זוֹ מִן הַזֶּבַח?
- אָמַר לָהֶם:
- שֶׁהַזֶּבַח – דָּמוֹ וּבְשָׂרוֹ וְאֵמוּרָיו אֶחָד,
- וּלְבוֹנָה אֵינָהּ מִן הַמִּנְחָה:
- לֶאֱכֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר,
- הְקְטִיר שְׁנֵי בָּזִיכִין
- לֶאֱכֹל אֶחָד מִן הַסְּדָרִים לְמָחָר,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו –
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,
- וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וְזֶה – פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו –
- נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִן הַסְּדָרִים,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה,
- שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה.
- כֵּיצַד?
- הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה לְמָחָר,
- הִיא וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִין;
- לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר,
- הַלֶּחֶם מְפֻגָּל,
- וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפֻגֶּלֶת.
- הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם,
- וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים.
- כֵּיצַד?
- הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכֹל מֵהֶן לְמָחָר,
- הֵם וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִין;
- לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר,
- הַלֶּחֶם מְפֻגָּל,
- וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפֻגָּלִין:
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,
- וְהַנְּסָכִין אֵינָן מְפַגְּלִין אֶת הַזֶּבַח.
- כֵּיצַד?
- הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר,
- הוּא וּנְסָכָיו מְפֻגָּלִין;
- לְהַקְרִיב מִן הַנְּסָכִין לְמָחָר,
- הַנְּסָכִין מְפֻגָּלִין,
- וְהַזֶּבַח אֵינוֹ מְפֻגָּל:
- בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַּקֹּמֶץ,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין בּוֹ כָּרֵת,
- עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר.
- אֵין בּוֹ כָּרֵת,
- וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר
- בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת,
- שֶׁאִם פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ,
- שֶׁהוּא פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,
- שֶׁהַקֹּמֶץ הוּא הַמַּתִּיר.
- שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים
- לֶאֱכֹל שְׁתֵּי חַלּוֹת לְמָחָר,
- הִקְטִיר אֶחָד מִן הַבָּזִיכִים
- לֶאֱכֹל שְׁנֵי סְדָרִים לְמָחָר,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין פִּגּוּל,
- עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר.
- שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִים
- לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר,
- הוּא פִּגּוּל, וַחֲבֵרוֹ כָּשֵׁר.
- לֶאֱכֹל מֵחֲבֵרוֹ לְמָחָר,
- שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים:
- לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר,
נוסח הרמב"ם
(א) הקומץ את המנחה -
- לאכל שיריה, או להקטיר קומצה למחר -
- מודה רבי יוסי בזה - שהוא פגול, וחייבין עליו כרת.
- להקטיר לבונתה למחר -
- רבי יוסי אומר: פגול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין: פגול, וחייבין עליו כרת.
- אמרו לו: מה שנת מן הזבח?
- אמר להן:
- שהזבח - דמו ובשרו ואימוריו אחד,
- והלבונה - אינה מן המנחה.
(ב) שחט שני כבשים - לאכל אחת מן החלות למחר,
- הקטיר שני בזיכין - לאכל אחד מן הסדרים למחר,
- רבי יוסי אומר:
- אותה החלה, ואותו הסדר שחישב עליו - פגול, וחייבין עליו כרת,
- והשני - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין:
- זה וזה - פגול, וחייבין עליו כרת.
- נטמאת אחת מן החלות, או אחד מן הסדרים -
- רבי יהודה אומר:
- שניהם יצאו לבית השריפה - שאין קרבן ציבור חלוק.
- וחכמים אומרין:
- הטמא - בטומאתו,
- והטהור - ייאכל.
- רבי יהודה אומר:
(ג) התודה - מפגלת את הלחם,
- והלחם - אינו מפגל את התודה.
- כיצד?
- השוחט את התודה, לאכל ממנה למחר - היא והלחם מפוגלין,
- לאכל מן הלחם למחר - הלחם מפוגל, והתודה אינה מפוגלת.
- הכבשים - מפגלין את הלחם,
- והלחם - אינו מפגל את הכבשים.
- כיצד?
- השוחט את הכבשים, לאכל מהן למחר - הן והלחם מפוגלין,
- לאכל מן הלחם למחר - הלחם מפוגל, והכבשים אינן מפוגלין.
(ד) הזבח מפגל את הנסכים, משקדשו בכלי - דברי רבי מאיר.
- והנסכים - אינן מפגלין את הזבח.
- כיצד?
- השוחט את הזבח, לאכל הימנו למחר - הוא ונסכיו מפוגלין,
- להקריב נסכיו למחר - נסכיו מפוגלין, והזבח אינו מפוגל.
(ה) פיגל בקומץ - ולא בלבונה,
- בלבונה ולא - בקומץ,
- רבי מאיר אומר: פגול, וחייבין עליו כרת.
- וחכמים אומרין: אין בו כרת - עד שיפגל את כל המתיר.
- ומודים חכמים לרבי מאיר - במנחת חוטא, ובמנחת קנאות,
- שאם פיגל בקומץ - שהוא פגול, וחייבין עליו כרת,
- שהקומץ - הוא המתיר.
- שחט אחד מן הכבשים - לאכל שתי חלות למחר,
- והקטיר אחד מן הבזיכין - לאכל שתי סדרים למחר,
- רבי מאיר אומר: פגול, וחייבין עליו כרת.
- וחכמים אומרין: אין בו כרת - עד שיפגל את כל המתיר.
- והקטיר אחד מן הבזיכין - לאכל שתי סדרים למחר,
- שחט אחד מן הכבשים, לאכל הימנו למחר -
- הוא - פגול,
- וחברו - כשר.
- לאכל מחברו למחר - שניהם כשרים.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מנחות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב