פתיחת התפריט הראשי

משנה מנחות ז


מנחות פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק שביעי ("התודה באה") · >>

פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות, שהן שש מדבריות, שתי איפות, והאיפה שלש סאין, עשרים עשרון, עשרה לחמץ ועשרה למצה.

עשרה לחמץ, עשרון לחלה.

ועשרה למצה, ובמצה שלשה מינין, חלות ורקיקין ורבוכה, נמצאו שלשה עשרונות ושליש לכל מין, שלש חלות לעשרון.

במדה ירושלמית היו שלשים קב, חמשה עשר לחמץ, וחמשה עשר למצה.

חמשה עשר לחמץ, קב וחצי לחלה.

וחמשה עשר למצה, והמצה שלשה מינין, חלות ורקיקים ורבוכה, נמצאו חמשת קבים לכל מין, שתי חלות לקב.

משנה בעריכה

המלואים היו באים כמצה שבתודה, חלות ורקיקים ורבוכה.

הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה, חלות ורקיקים, ואין בה רבוכה, נמצאו עשרה קבים ירושלמיות, שהן ששה עשרונות ועדוין.

ומכולן היה נוטל אחד מעשרה תרומה, שנאמר (ויקרא ז), והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'.

אחד, שלא יטול פרוס.

מכל קרבן, שיהו כל הקרבנות שוין, ושלא יטול מקרבן לחברו.

לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה, והשאר נאכל לבעלים.

משנה געריכה

השוחט את התודה בפנים, ולחמה חוץ לחומה, לא קדש הלחם.

שחטה עד שלא קרמו בתנור, ואפלו קרמו כולן חוץ מאחד מהן, לא קדש הלחם.

שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה, קדש הלחם.

שחטה ונמצאת טרפה, לא קדש הלחם.

שחטה ונמצאת בעלת מום, רבי אליעזר אומר, קדש, וחכמים אומרים, לא קדש.

שחטה שלא לשמה, וכן איל המלואים וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, לא קדש הלחם.

משנה דעריכה

נסכין שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול, אם יש שם זבח אחר, יקרבו עמו.

ואם לאו, יפסלו בלינה.

ולד תודה ותמורתה, והמפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, אינן טעונין לחם,
שנאמר (ויקרא ז): "והקריב על זבח התודה...", -
התודה טעונה לחם, ולא ולדה ולא חליפתה ולא תמורתה טעונין לחם.

משנה העריכה

האומר הרי עלי תודה, יביא היא ולחמה מן החולין.

תודה מן החולין ולחמה מן המעשר, יביא היא ולחמה מן החולין.

תודה מן המעשר ולחמה מן החולין, יביא.

[ התודה ] היא ולחמה מן המעשר, יביא.

ולא יביא מחטי מעשר שני, אלא ממעות מעשר שני.

משנה ועריכה

מנין לאומר הרי עלי תודה, שלא יביא אלא מן החולין,
שנאמר (דברים טז ב): "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר..." -
והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים,
אם כן למה נאמר "צאן ובקר", אלא - להקיש כל הבא מן הבקר ומן הצאן לפסח:
מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין, אף כל דבר שהוא בא בחובה, לא יבא אלא מן החולין.

לפיכך, האומר הרי עלי תודה, הרי עלי שלמים, הואיל והם באים חובה, לא יבואו אלא מן החולין.

והנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין.

משנה מנוקדתעריכה

משנה מנחות ז ניקוד

נוסח הרמב"םעריכה

(א) התודה באה חמש סאין ירושלמייות שהן שש מדברייות שתי איפות האיפה שלש סאין עשרים עישרון עשרה לחמץ ועשרה למצה עשרה לחמץ עישרון לחלה עשרה למצה ובמצה שלשת מינים חלות ורקיקין ורבוכה נמצאו שלשה עשרונות ושליש לכל מין ומין ושלש חלות לעישרון במידה ירושלמית היו שלשים קב חמישה עשר לחמץ וחמישה עשר למצה חמישה עשר לחמץ קב ומחצה לחלה וחמישה עשר למצה ובמצה שלשת מינים חלות ורקיקין ורבוכה נמצאו חמשת קבין לכל מין ושתי חלות לקב.

(ב) המילואים היו באים כמצה שבתודה חלות ורקיקים ורבוכה הנזירות הייתה באה שתי ידות כמצה שבתודה חלות ורקיקים ואין בהן רבוכה ועשרת קבין ירושלמיין שהן שישה עשרונות ועדואין ומכלם היה נוטל אחד מעשרה תרומה שנאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' (ויקרא ז יד) אחד שלא יטול פרוס מכל קרבן שיהיו כל הקרבנות שווין שלא יטול מקרבן לחברו לכוהן הזורק את דם השלמים לו יהיה (שם) והשאר נאכל לבעלים.

(ג) השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם שחטה עד שלא קרמו בתנור ואפילו קרמו כלם חוץ מאחד מהן לא קדש הלחם שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם שחטה ונמצאת בעלת מום רבי אליעזר אומר קדש וחכמים אומרין לא קדש שחטה שלא לשמה וכן איל המילואים וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן לא קדש הלחם.

(ד) נסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול אם יש שם זבח אחר יקרבו עימו ואם לאו ייפסלו בלינה ולד תודה ותמורתה והמפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינן טעונין לחם שנאמר והקריב על זבח התודה חלות (ויקרא ז יב) תודה טעונה לחם ולא ולדה ולא חליפתה ולא תמורתה טעונים לחם.

(ה) האומר הרי עליי תודה יביא היא ולחמה מן החולין תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא לחמה מן החולין תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא התודה היא ולחמה מן המעשר יביא לא יביא מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני.

(ו) ומנין לאומר הרי עליי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן ובקר (דברים טז ב) והלוא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העיזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בא חובה לא יבוא אלא מן החולין הרי עליי תודה והרי עליי שלמים הואיל והן באים חובה לא יבואו אלא מן החולין הנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין.

פירושיםעריכה