פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מנחות פרק שביעיעריכה

חצי קרבןעריכה

(א)

קנמון - יש בו חצאים, שנאמר (שמות ל כג) וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים

וקדה חמש מאות שקל בשקל הקדש ושמן זית הין - שנים עשר לוג.


ראו משנה ד, ד. בתוספתא מזידים שלא הקטירו קטורת בבקר - לא יקטירו בין הערביים, אבל במשנה – כן.



קטרת שלא קרבה חציה בבקר - תקרב כולה בערב, חובת בין הערבים.
מנחת כ"ג שלא קרב חצייה בבקר - תקרב כולה בין הערבים חובת בין הערבים.
שעירי הרגל לא קרבו ברגל - יקרבו בראש החדש
לא קרבו בראש החודש - יקרבו ביה"כ. לא קרבו ביה"כ - יקרבו לרגל הבא
שמתחלה לא הוקדשו קרבנות צבור אלא ע"מ ליקרב במזבח חיצון
מוספי שבת שלא קרבו בשבת זו - יקרבו בשבת אחרת חובת שבת הבאה אחרת
מוספי ר"ח שלא קרבו בר"ח זה - יקרבו בר"ח אחר, חובת ר"ח הבא.
לא הקריבו כבש בבקר - יקריבו בין הערבים. לא הקטירו קטרת בבקר - יקטירו בין הערבים
אר"ש: אימתי? - בזמן שהיו ב"ד אנוסין או שוגגים
אבל אם היו מזידין, שהיתה חנוכת המזבח ולא הקריבו כבש בבקר - לא יקריבו בין הערבים
לא הקטירו קטורת בבקר - לא יקטירו בין הערבים
אר"ש: כולה היתה קריבה בין הערבים

חנוכת הכלים ומסקנות הלכתיותעריכה

שאין מחנכים את מזבח הזהב אלא בקטורת סמים של בוקר
ולא את מזבח העולה אלא בתמיד של בקר
ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בנרות בין הערבים.

(ב)

ר' יוסי אומר: כל ז' ימי מלואים היה שולחן בטל בלא לחם, לפי שלא נגמרה מלאכתן למוצאי שבת

לא סידרו עליו את הלחם אלא בשבת, בזמנו


המדרשים הללו מוכיחים שהיה זמן שהשולחן עמד ללא לחם (עד יום השבת), והמנורה ללא נרות (עד הערב), ומזבח הזהב ללא קטורת, ומזבח העולה ללא קרבן (עד הבוקר), כאמור בסוף הלכה א, "שאין מחנכין" וכו'. וראו משנה ד, ד.



הרי הוא אומר (שמות לט מג) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' וגו'
היכן צוהו? (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו'
(שמות מ כב) ויתן את השלחן באהל מועד וגו',
(שמות מ כג) ויערוך עליו ערך לחם לפני ה' כאשר צוה ה'.
היכן צוהו? (ויקרא כד ח) ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' וגו'
(שמות מ כד) וישם את המנורה באהל מועד וגו' ויעל הנרות לפני ה' כאשר צוה ה'
היכן צוהו? יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר (ויקרא כד ג).
וישם את מזבח הזהב באהל מועד וגו' ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה ה' (שמות מ כז).
היכן צוהו? – בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה (שמות ל ז)
וישם את מסך הפתח למשכן ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד
ויעל עליו את העולה ואת המנחה כאשר צוה ה' (שמות מ כט)
היכן צוהו? - את הכבש האחד תעשה בבקר וגו' (שמות כט לט).

(ג)
ד"א: וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה, ויברך אותם משה

מה היה ברכה שברכן? אמר להם תשרה שכינה על מעשה ידיכם
ר"מ אומר, כך ברכן: ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (דברים א יא)
אמר להם: כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרתה שכינה על מעשה ידיכם
כך תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה על מעשה ידיכם
והם אומרים ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו' (תהלים צ יז).

(ד)

בזמן שישראל ברצון לפני המקום, מהו נאמר בהם? (במדבר כח ב) את קרבני לחמי

כבנים שמתפרנסים מאביהן.


הדרשה מדגישה את העובדה שאין הקרבנות לחמו של הקב"ה.



בשעת תוכחות מהו אומר? - לאישי ריח ניחוחי
כל קרבנות שאתם מקריבים אינן אלא לאש!
וכן הוא אומר (תהלים נ ח-יג) לא על זבחיך אוכיחך וגו'
לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים אם ארעב לא אומר לך וגו' ידעתי כל עוף הרים וגו'
כי לי כל חיתו יער וגו' האוכל בשר אבירים וגו'
וכי יש רעבון לפניו? ואומר אם יש רעבון לפני, כבש שאתה מקריב בבקר וכבש בין הערבים
הן היו דיי. אילו היו דיי בידך אני מוסר מזונותי? שאמרתי לך (תהלים נ יד) זבח לאלהים תודה
אלא שתהא מודה בי (שם) ותשלם לעליון נדריך.

חביתי כהן גדולעריכה

(ה)
כהן שהקריב מחצה שחרית ומת, ומינו כהן אחר תחתיו

לא יביא חצי עשרון מביתו, ולא חצי עשרונו של ראשון, אלא מביא עשרון שלם וחוצהו.
מחצה זה ומחצה ראשון - תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.
כהן שהקריב מחצה שחרית, ונטמא חציה שני - הרי זה מביא עשרון שלם וחוצהו.
מחצה זה ומחצה ראשון - תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.

(ו)
לא מינו כהן אחר, משל מי היתה קריבה? ר"ש אומר: משל צבור


ראו שם. כל זמן שלא מינו כהן גדול לא חוצים את החביתין.



שנאמר (ויקרא ו טו) חק עולם, מי שהברית כרותה לו
ר"י אומר: משל יורשיו שנאמר (שם) מבניו יעשה
ושלימה היתה קריבה בין בבקר בין בערבים שנא' (שם) כליל תקטר.

(ז)
כל המנחות אין לשין אותן ברותחין, מפני שהן חולטין; ולא בצונן, מפני שהן רוטשין


ראו משנה ה, ב. סוף הברייתא מסייג את ההכללה שבתחילתה.



אבל לשין אותן בפושרין, ומשמרן שלא יחמיצו
ואם החמיץ את שיריה עובר משום ד' דברים: משום בל תלוש, ובל תערוך, ובל תקטוף, ובל תאפה.
אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה: מה אפיה מיוחדת, מעשה יחידי וחייבין עליה בעצמה
אף אני מרבה את לישתה ועריכתה ואפייתה וכל מעשיה, שיש בה לחוב עליו בעצמו.
רבוכה - לשין אותה ברותחין
אין לך טעון רבוכה אלא שלשת מינין בלבד: חביתי כהן משיח, ורבוכה שבתודה, ואיל המילואים.

(ח)
אלו דברים שבין מנחת כ"ג לבין מנחת כהן הדיוט


בעניין חביתי כהן גדול ראו משנה ו, ב. בעניין העבודה בבמה ראו זבחים יד, ד ומשנה י.



מנחת כ"ג באה תמיד, באה תדיר, באה רבוכה, וקריבה חצאין,
וטעונה ב' קמצין אחד שחרית ואחד בין הערבים, וחובה שלשה לוגין שמן
לוג ומחצה שחרית לוג ומחצה בין הערבים. בד"א? במנחת חובה של כהן גדול
אבל במנחת נדבה של כ"ג - הרי היא כמנחת נדבה של כהן הדיוט.
מנחה שבבמה - זר קומץ ומקטיר על גבי האישים, דברי ר"מ. וחכ"א: אין מנחה בבמה.

שמן לבונה ותנופהעריכה

(ט)
כיצד מחלק את השמן? מנחה של עשרון אחד נותנין לה לוג.


ת"ק מחשב את כמות השמן כיחסית לכמות הסולת. ר' נחמיה ור' אלעזר חולקים עליו, וראו משנה ט, ג.
לעניין התנופה משווה התוספתא את הנפת שתי הלחם (בהלכה י) להנפת שלמים.



של ששים עשרון - נותנין לה ששים לוג
אבל קומץ לבונה, קומץ אזכרה - קומץ אחד לכולן
ר' נחמיה ור' אלעזר: כשם שהקומץ של לבונה ושל אזכרה - קומץ אחד לכולן
כך מנחה של עשרון א' ושל ששים עשרון - לוג אחד לכולן
שנאמר (ויקרא יד כא) למנחה ולוג שמן. לכל המנחה - לוג שמן.
כיצד מניף שלמי יחיד? היה מפריש מהן שתי כליות, ויותרת הכבד, ואליה מן הכבש, חזה ושוק
ומוסיף עליהן הזרוע והלחיים, ונותנין לידי הבעלים
וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, וכן היתה תנופתה.
חזה ושוק וזרוע ותרומת הלחם - נאכל לכהנים
ויותרת הכבד, ואליה וחזה ושוק - נותנה לכהן אחר
ומניח ידו תחת ידו של כהן, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, וכן היתה תנופתו
וחזה ושוק נאכל לכהנים והשאר קרב לאשים.

(י)

כיצד מניף שתי הלחם? - נותן חלה אחת על גבי כבש זה וחלה אחת על גבי כבש זה

כהן מניח ידו תחת ידו של כבש, וכהן אחר מניח ידו תחת ידו של כהן


ראו משנה ה, ו.
בפסוק המצוטט לא ברור האם הלחם נמצא מעל הכבשים או ההפך. חכמים מקישים מאיל המילואים.
לעניין התנור והכופח (תנור קטן) ראו משנה ה, ט.



ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, וכך היתה תנופתן.
ר' יוסי בן המשולם אומר: כבשים ע"ג הלחם
שנאמר (ויקרא כג כ) והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה וגו'
אמרו לו והלא כבר נאמר (שם) תנופה לפני ה' על שני כבשים
אמר להם מה מצינו עד אין הדבר שקול. מי מכריע?
אמרו לו: מה מצינו באיל המלואים, הלחם למעלה - אף כאן הלחם למעלה.
כל המנחות אין באות כשרות אלא בתנור
עשאן בכופח וברעפים – פסולות. ר' יהודה אומר: כופח כתנור.