ברכות מט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וזו נתנה בי"ג בריתות ר' אבא אומר אצריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף והפוחת לא יפחות מא' וכל הפוחת מא' הרי זה מגונה וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע את ישראל בבונה ירושלים הרי זה בור בוכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו מסייע ליה לר' אילעא דא"ר אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא:
ת"ר מהו חותם בבנין ירושלים רבי יוסי בר' יהודה אומר מושיע ישראל מושיע ישראל אין בנין ירושלים לא אלא אימא אף מושיע ישראל. רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פתח בחדא וסיים בתרתי אמר רב חסדא גבורתא למחתם בתרתי והתניא רבי אומר אין חותמין בשתים גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי געל הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו לראשי חדשים מקדש השבת וישראל והזמנים חוץ מזו ומאי שנא הכא חדא היא התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה וטעמא מאי אין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות מאי הוי עלה א"ר ששת פתח ברחם על עמך ישראל חותם במושיע ישראל פתח ברחם על ירושלים חותם בבונה ירושלים ורב נחמן אמר דאפי' פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים משום שנאמר (תהלים קמז, ב) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס אמר ליה רבי זירא לרב חסדא ניתי מר ונתני אמר ליה ברכת מזונא לא גמרינא ותנויי מתנינ' אמר ליה מאי האי אמר ליה דאקלעי לבי ריש גלותא ובריכי ברכת מזונא וזקפי רב ששת לקועיה עלי כחויא ואמאי דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות ואמאי לא אמרת כדרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב לא אמר ברית ותורה ומלכות יצא ברית לפי שאינה בנשים תורה ומלכות לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב:
אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות מאי קמ"ל כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה והא א"ר יוחנן חדא זימנא א"ר זירא לומר שצריכה שתי מלכיות חדא דידה וחדא דבונה ירושלים אי הכי נבעי תלת חדא דידה וחדא דבונה ירושלים וחדא דברכת הארץ אלא ברכת הארץ מאי טעמא לא משום דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה בונה ירושלים נמי לא תבעי דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה ה"ה דאפילו בונה ירושלים נמי לא בעיא אלא איידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים רב פפא אמר הכי קאמר הצריכה שתי מלכיות לבר מדידה יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר וטעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת אמר ליה מאן אמרה רב הדר יתיב וקאמר זטעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים א"ל מאן אמרה רב הדר יתיב וקאמר חטעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה אי חתים בה אי לא חתים בה אי דידיה אי דרביה גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן טעה רב נחמן
רש"י
עריכה
מילה נתנה בי"ג בריתות - בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם כתובים:
תחלה וסוף - נודה ה' אלהינו ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך:
מ"ד צריכה מלכות קסבר דרבנן - הלכך לאו ברכה הסמוכה לחברתה היא שאינה מברכת הארץ:
ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא היא - ומברכת הארץ היא כדאמר לעיל (ד' מח:) אשר נתן לך זה הטוב והמטיב והויא לה ברכה הסמוכה לחברתה ומיהו פותח בה בברוך לפי שפתיחתה היא חתימתה שכולה הודאה אחת היא ואינה הפסקה ודומה לברכת הפירות והמצות:
בונה ירושלים לא - בתמיה אם חתם בונה ירושלים לאו חתימה היא הלא עיקר ברכה דירושלים היא:
אלא אימא אף מושיע - אם בא לחתום מושיע ישראל ולא חתם בונה ירושלים יצא שתשועת ישראל היא בנין ירושלים:
פתח בחדא - כשהתחיל בברכה לא אמר רחם ה' על ישראל עמך ועל ירושלים עירך אלא אחת מהן וכשחתם חתם בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים:
אין חותמין בשתים - שדומין לעושין מצות חבילות כי היכי דאמר (פסחים קב:) אין אומר ב' קדושות על כוס אחד:
מקדש השבת וישראל והזמנים - והכא ליכא למימר ישראל מקדשי לשבת וזמנים דאילו זמנים תלויין בב"ד לקדש חדשים ע"פ הראייה אבל שבת קדישא וקיימא:
חוץ מזו ומ"ש הכא חדא היא - אין כאן אלא ברכת מקדש שמברך להקב"ה שמקדש השבת והזמנים אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו ואין כוללים ב' דברים בברכה אחת ולא גרס הא בהא תליא ובה"ג גרס הכי חוץ מזו ומ"ש הני תרתי קדושי נינהו ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מילתא היא ובחדא בעי למחתם ואינו נ"ל דא"כ אית ליה לרבי חותמין בשתים והכא ה"ט דהא בהא תליא ולא היה לו לכלול ולומר אין חותמין בשתים ועוד רבי כי אמרה לאו אנחמה אמרה:
פתח בעל עמך ישראל כו' - דבעינן חתימה מעין פתיחה:
ור"נ כו' - בונה ירושלים תשועת ישראל היא דכתיב (תהלים קמז) בונה ירושלים ה' ואז נדחי ישראל יכנס:
לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים - בבונה ירושלים הלכך מהדר לה בהטוב והמטיב (ואומר מלך העולם הטוב והמטיב):
שתי מלכיות - כגון אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל וכו':
לבר מדידה - שפותחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו':
ויתיב רב גידל וקאמר טעה כו' א"ל - רב הונא לרב גידל מאן אמרה:
ולא ידענא - רבי זירא קאמר לה לא ידענא אי אמר רב גידל לזכרון ולשמחה אי לא אמר לשמחה ואי אמרה משמיה דרב אי לא אמרה:
אי חתים בה - מקדש ישראל וראשי חדשים אי לא חתים:
תוספות
עריכה
מאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא. הקשה רש"י הואיל והיא דאורייתא אמאי פותחת בברוך הא סמוכה היא ותירץ דקצרה היא והויא הודאה בעלמא כברכת פירות וכברכת מצות ותימה אמאי שינו אותה יותר משאר ברכות הסמוכות שחותמות ולא פותחות הואיל ודאורייתא היא היה לנו להאריך בה ולחתום בברוך ולא לשנות משאר סמוכות וי"ל דאין ה"נ ולמאן דאית ליה שהיא דאורייתא היה חותם ולא פותח וכן איתא בתוספתא [פ"א] בהדיא ר' יוסי הגלילי היה מאריך בה וחותם ומיהו אנן קי"ל שהיא מדרבנן ולכך צריכה מלכות כדאמר צריכה שתי מלכיות בר מדידה:
לומר שצריכה ב' מלכיות בר מדידה. חדא דבונה ירושלים דלאו אורח וכו' וגם בה אין יכולין לומר מלכות דהא סמוכה היא ע"כ אומרה בהטוב והמטיב והואיל ואמר בה מלכות דבונה ירושלים דלאו אורח ארעא וכו' אמר נמי דברכת הארץ אע"פ שהיא סמוכה לחברתה הואיל ולא נתקנו בזה אחר זה דיהושע תקן ברכת הארץ ומשה תקן ברכת הזן מש"ה נקט מלכות דלא הוי סמוכות ומיהו אנן הואיל ונתקנו על הסדר אין אנו פותחין בברוך ויש שנוהגין לומר בבונה ירושלים מלכות:
ברוך שנתן שבתות למנוחה וכו'. וא"ת והא סמוכה היא וי"ל הואיל ולא נתקנה שם אלא לאומרה לפרקים כששכח רצה והחליצנו אין זה קרוי סמוכה וצריך פתיחה בברוך ובברכות של י"ח ברכות כולם סמוכות לברכות אל חי וקים אי נמי אלהי אברהם היינו מלכות כדאמרינן (לעיל ד' ז:) משנברא העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנא' אדני אלהים מה תתן לי (בראשית טו) ואם הוא י"ט כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה וי"ט לעמו ישראל לשמחה וכן כי מקלע שבת ור"ח:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ז (עריכה)
נו א מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה ג', סמ"ג עשין כז, טור או"ח סי' קפז:
נז ב מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה ג' והלכה ד, סמג שם, טוש"ע שם סעיף ג ד ובטור ושו"ע או"ח סי' קפ"ח סעיף ג':
נח ג מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה ג', סמג שם, טור או"ח סימן קפז:
נט ד מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ח סעיף ד':
ס ה מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה ז', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ט סעיף א':
סא ו ז מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה י"ב, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ח סעיף ו':
סב ח מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ח סעיף ז' [ ובסי' תכד ]:
ראשונים נוספים
הכין מפרש בספרי (פרשת ראה) כנגד ג' בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל אחד בחורב ואחד בערבות מואב ואחד בהר גרזים ובהר עיבל ובמס' סוטה בפ' ואלו נאמרין בכל לשון שנינו הפכו פניהם כלפי הר גרזים כו' (דף לז) תנו רבנן ברוך בכלל ברוך בפרט וכן בסיני וכן בערבות מואב שנא' (דברים כח) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וכתיב (שם כט) ושמרתם את דברי הברית הזאת ואדונינו האי גאון ז"ל כתב בפירושו דברכות הכי ג' דתורה מפרשי רבנן האמורין בלוחות שניות (שמות לד) הנה אנכי כורת ברית (שם פסוק כז) כרתי אתך ברית (בחורב) (שם פסוק כח) ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את דברי הברית:
קשה לי בברכה זו של הטוב והמטיב כיון דמטבע ארוך הוא למה לא חתמו בה בשלמא פתיחה להפריש בינה לשל תורה עשו כן שאין של דבריהם סמוכה לשל תורה אלא חתימתה למה סלקיה ואי אפשר לומר שמטבע קצר הוא דהא מאריכים בה ועוד דהא אמרינן תדע ולא דאורייתא שהרי פותח בה בברוך ואי מטבע קצר בין דאורייתא בין דרבנן לעולם פותחין בה וצ"ל שהיה ראוי לחתום בה ולא לפתוח ומפני שהיא של דבריהם הוצרכו להפריש בינה לשל תורה ופתחו בה ולא ראו להעלותה יותר משל תורה שיהיו שאר ברכות שהן של תורה בברוך אחד וזו בשנים והחזירו ברוך שבח תהלה לפתיחה :
וראיתי שנתלין לומר דמטבע קצר הוא כמה שאמור בירושלמי בפ"ק אלו ברכות שמקצרים בהם המברך על הפירות ועל המצות וברכת הזמון וברכה אחרונה של ברכת המזון. ולאו מילתא היא שדרך הירושלמי בזה אינו מטבע קצר דפתיחה ומטבע ארוך דפתיחה וחתימה אלא שלא יאריך בנוסח ברכות קצרות ולא יקצר ארוכות ואף על פי ששאומרן כמטבען וברייתא היא שמנויה בתוספתא והביאו בירושלמי עלה דמתניתין דתנן בערב שנתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה ותני עלה למה אמרו אחת קצרה ואחת ארוכה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום, שלא לחתום אינו רשאי לחתום לשוח אינו רשאי שלא לשוח שלא לשוח אינו רשאי לשוח אלו ברכות שמקצרים בהם המברך על הפירות ועל המצות ברכת הזימון וברכה אחרונה שבבברכת המזון אלו ברכות שמאריכין ברכות תענית וברכות של ר"ה ויוה"כ והקשו בירושלמי אלו ברכות המקצרין בהם וכו' הא בשאר כל הברכות אדם מאריך אמר חזקיה מאן דתני המאריך זה הוא מגונה מקצר הרי זה משובח הדא אמרה אין זה כלל תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך אר"י שלא תאמר הואיל והוא מעין י"ח לא יאריך בה לפום כך צ"מ צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. כל אלו דברים ברורים הם שאין הענין הזה למטבע ארוך דפתיחה וחתימה אלא שלא יוסיף דברים על מה שתיקנו חכמים בברכות אלא במקומות שהאריכו מאריך כעין גואל ישראל בתענית שאינו משנה בפתיחה וחתימה אלא מוסיף שדברים בלבד.
ולפי דרכנו למדנו שהמוסיפים בפיוטים וזמירות אינם נוהגים כשורה וכן מצאתי עוד במדרש קהלת טוב לשמוע גערת חכם אלו הדרשנים מאיש שומע שיר כסילים אלו החזנים שמוסיפין על קבע תפלה ודבר פשוט הוא מיהו מעובדא דמנימין רעיא משמע שהמקצר במקום שאמרו להאריך וכן המאריך במקום שאמרו לקצר דיעבד יצא וכבר ראיתי להראב"ד ז"ל באלו דברים שאינן כדאי.
והא דקתני ברכה אחרונה שבק"ש לומר שברכה שאחרי ק"ש סמוכה היא לברכה שלפני קריאה וכן נהגו בהלל שמברכין לפניו ולאחריו ועשו ברכה שלאחריו סמוכה לשלפניו ולא פתחו בה בברוך אבל במגילה וקריאת התורה לא נהגו כן א"ל במגילה שאלמלא היו מברכין על קריאת מגילה בלבד היו עושין כן אבל לפי שמברכין שעשה נסים וזמן לא עשו אותה כסמוכה אבל ברכה אחרונה של הלל בחובה תקנוה בלילי פסחים וסמוכה היא לברכה שלפני ההלל שמברכין בלילי פסחים לגמור את ההלל כמו שהוזכר בירושלמי במסכת זו פרק ראשון ובמסכת סופרים ובכל מקום שנהגו לברך בכל קריאה של הלל משום לילי פסחים הנהיגו אותה ובסמוכה נהגו בה אבל בקריאה של תורה כיון שעשו של שבעה קורין כאחד שהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה לא ראו לעשות ברכה של שביעי סמוכה לברכה של ראשון ותנו אותה בפתיחה. וכן מה שתקנו בברכה זו שתי מלכיות לבד מדידה משום בונה ירושלים הוא דלאו אורח ארעא הוא דאמר מלכות בית דוד ולא אמר מלכות שמים ולא רצו לומר בה ממש בעצמה מלכות שלא לשנותה מסדר ברכות הסמוכות לפיכך קבעוה בהטוב והמטיב וכיון דהשלימו מלכות לבונה ירושלים השלימו מלכות לברכת הארץ ששתיהן סמוכות הן ואין לשנות מטבע זו מזו ומי שאומר מלכותך ומלכות בית דוד משיחך עבדך מהרה תחזירנה למקומה בבונה ירושלים טועה הוא ומשתבש הוא ונראה קודם שתקנו הטוב והמטיב היו אומרין מלכיות הללו בברכות עצמן משום דלאו אורח ארעא דלא לאמרינהו ולא היו חוששין לשנות המטבע משאר ברכות משום דלא אפשר וכיון שתקנו הטוב והמטיב החזירו הדבר לשאר מטבע שבברכות וכן היה בשעה שהיתה מלכות בית דוד קיימה היו אומרים מלכות בית דוד עבדך תכין עד עולם וכיוצא בזה ובזמן החורבן הוא שאמר תחזירנה למקומה וכן בכל ענין ברכות ותפלות עיקר הברכה חובה ושאר תורף שלהם לפי הזמן מתקנין אותה :
והא דאמרינן הני תנאי הכא הטוב והמטיב דאורייתא: פירש רש"י ז"ל דאף על גב דהויא דאורייתא פותח בה בברוך, ואף על פי שסמוכה לחברתה - שכולה הודאה אחת ודומה לברכת המצות. ואינו נכון. דמאי שנא משאר הברכות דפניה שאין פותחות בברוך מחמת סמיכותן. אלא נראה ודאי דלמאן דאמר דאורייתא אינה פותחת בברוך כדמייתינן ראיה לעיל מינה בריש פרקין דאמרינן "תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך"; וכדאמרינן נמי לקמן בסמוך "מאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא". ואם תאמר אם כן מאי קאמר לעיל "תדע דלאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך" דהא אמרת דלמאן דאמר דאורייתא לא פתחינן בה בברוך. נראה לי דהכי קאמר: תדע דס"ל דלאו דאורייתא דהא פתחינן בה אנן בברוך. ועוד ראיה דלמאן דאמר דאורייתא אינו פותח אבל חותם מדתניא בתוספתא דפרק קמא דמכלתין "רבי יוסי הגלילי מאריך בה וחותם בה" ומשמע שהיה סובר שהיא דאורייתא, ולפיכך היה מאריך בה וחותם בה ואינו פותח כשאר הברכות שחותם בהם ואינו פותח.
שם גירסת הרב אלפסי ז"ל "אמר ליה חוץ מזו". ומאי שנא הנך? כל חדא וחדא באפי נפשא כתיבא אבל הכא הדא בהדא תליא". ויש מי שגורס "חוץ מזו. איכא דאמרי התם נמי חדא היא" כלומר שהקב"ה מקדש את ישראל ואת הזמנים, ואף על פי שמזכיר קדושת השבת וישראל וקדושת הזמנים מכל מקום אין זה כשתים שהכל קדושה; אבל בנין ירושלים וישועת ישראל שני דברים מוחלקין הן.
רב לא הוה אמר לא ברית ולא תורה. ברית לפי שאינה בנשים, תורה לפי שאינה לא בנשים ולא בעבדים: כלומר וכדי שלא יתקנו שתי מטבעות אינו מזכיר אפילו באנשים. והקשה הראב"ד ז"ל אם כן אפילו הארץ לא יזכיר לפי שאינה בעבדים. ואם יאמר "שהנחלת את ישראל" - אנו נוחלים הארץ והעבדים מודים עליה?! - ומסתברא שזו אינא קושיא. דברית ותורה אינה דבר תורה והילכך טבעו חכמים מטבע אחד לאנשים ומטבע אחד לנשים ומטבע אחד לעבדים אבל ברכת הארץ שהיא דאורייתא לא חלקה תורה. וטעמא נמי איכא דכלהו נהנין בנחת הארץ ושבעין מטובה ומפירותיה. והילכך אומר "שהנחלת את ישראל" והוא מודה בה מפני שהכל נהנין בה.
מאי קמ"ל דהטוב והמטיב לאו דאורייתא נימא בהדיא הטוב והמטיב לאו דאורייתא: כלומר לפי שאין דרכן של אומראים לסתום אלא לפתוח ולפרש. אבל בברייתא דלעיל דפליגי יוסי בן דוסתאי ורבנן, חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות, מאן דאמר צריכה מלכות סבר לאו דאורייתא ומאן דאמר אינה צריכה סבר דאורייתא - ולא אקשי "נימא בהדיא דאורייתא או לאו" משום דבמתניתין וברייתא אורחייהו למסתם.
ואיידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים: פירוש: ובדידיה לא אפשר לאדכורי מלכות שמים משום דהויא סמוכה לחברתה, כל שסמוכה אינה פותחת ואינו מזכיר בה מלכות. ומכאן שאין אומרים "ומלכותך ומלכות בית דוד משיחך" אלא "הקם מלכות בית דוד". וכן נמי משמע דמאן דאמר בה "אבינו מלכנו רוענו.." - טעות הוא בידו ד"אבינו מלכנו" חשיב נמי מלכות שהרי חד מהני דמדכרינן בהטוב והמטיב הוי "האל אבינו מלכנו" וחשבינן ליה כהזכרת מלכות. ומכל מקום יש להסתפק בזה הרבה שהרי ב-"אתה גבור" אומר "מי דומה לך מלך ממית ומחיה", ובקדושת השם חותמין בימים שבין ראש השנה ויום הכפורים "המלך הקדוש", ובברכת "השיבה שופטינו..המלך המשפט", ובשאר הימים "מלך אוהב צדקה ומשפט", וברכת סליחה "מחול לנו מלכנו", ובברכת רפואה "מלך רופא", ובאהבת עולם "אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו בך", ובאמת ויציב "מלכנו מלך אבותינו" וכן באמת ואמונה, וכן רבים בברכות הסמוכות. והדברים צ"ת(?).
ברוך שנתן שבתות למנוחה וכולי: מסתברא דכל הני בשם נינהו, וכן נמי חתימתן בשם. ואף על פי שאם היה מזכירן במקומן לא היו בשם - היינו משום דכל שהוא מזכיר בברכה הסמוכה הרי הן נכללות בברכה שיש בה מלכות בפתיחתה וחתימתה, דכל שסמוכה הרי היא כאילו פותחות בברוך שפתיחת הראשונה כוללת את כולן. וכן נראית דעת רבותינו הצרפתים ז"ל. אבל [2] הראב"ד ז"ל שאינו מזכיר שם בה אלא כמו שהיא נזכרת בגמרא. והרבה ברכות יש בלא שם כברכת הזימון שהיא בלא שם ובלא מלכות. וטעמא דמלתא לפי שאינן ברכות קבועות. וכן בכל הברכות האמורות בפרק הרואה. ואינו מחוור דאף ברכות האמורות בפרק הרואה כולן בשם הן וכמו שמפורש שם בירושלמי ואנו עתידין לכתוב שם בסיעתא דשמיא.
והמילה ניתנה בי"ג בריתות: והם מפורשים בסוף פרשת לך לך וכל הני ודאי לכתחלה קאמר דבעי למיעבד הכי ולמצוה אבל ודאי לאו לעיכובא קאמרינן למימרא דבעי למיהדר אי לא אמרינהו דא"כ הוה להו לאדכורי במעין שלש וכן נמי משמע לקמן בסמוך דרב חסדא בריך קמי רב ששת ולא אידכר ברית ותורה ומלכות וזקפיה רב ששת לחוטמיה עליה כחויא ולא אהדריה, ואע"ג דאמר לא יצא ידי חובתו לא יצא כראוי קאמר ואשכחן כותיה בפסחים דאמרינן כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ולאו לגמרי קאמר אלא כלומר לא יצא כראוי הא לא אמרינהו לא הדר:
מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן: והילכך פותח ואינו חותם למעביד היכירא בינה ובין ברכות לעיל דאורייתא ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא והילכך היה לה סמוכה לחברתה וחותם ואינו פותח ואין בה מלכות:
רבי אומר אין חותמין בשתים משום דעושה מצות חבילות: דומיא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד:
מקדש השבת וישראל והזמנים א"ל חוץ מזו: פירוש משום דלא איפשר בלאו הכי איכא דאמרי [לפנינו הגי' ומ"ש] הכא נמי חדא היא, פירוש דכולה ענין קדושה דרחמנא מקדש שבת וישראל והזמנים והכל ענין קדושה אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו דלשון ישועה לחוד ולשון בנין לחוד ולא דמו כלל:
מאי קמ"ל הטוב והמטיב לאו דאורייתא לימא בהדיא וכו' [לפנינו גי' אחרת]: פירוש אע"ג דאשכחן לתנאי דאמרי לעיל בהאי לישנא מ"מ אמוראין אין דרכן לסתום כל כך אלא לפרש:
רב פפא אמר לומר שצריכה שתי מלכיות לבר מדידה: חדא דבונה ירושלים משום דכיון דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים ואעפ"י שמן הדין אינה צריכה מלכות בונה ירושלים וכיון שהוזקקו להשלים מלכות לבונה ירושלים אעפ"י שהיא סמוכה השלימו ג"כ לברכת הארץ אעפ"י שהיא סמוכה מפני שלא היו הכל מבינים שטעם של בונה ירושלים הוא מפני שהזכיר בה מלכות בית דוד ומ"מ בברכות עצמן לא רצו לתקן בהם מלכות כדי שלא להוציאם מכלל הברכות כולן הסמוכות שאין בהם מלכות ועוד דאנן מלכו' בהדי ברוך קאמרי' כי הטוב והמטיב דאמ' ברוך וכולי וכל היכא דליכא ברוך אין אלו תשלומין של כלום ומ"מ כל עיקר לא הוזקקו חכמים לכך אלא מפני שמצאו מקום לגבות את חובם כלומר שיש ברכה שהיא פותחת בברוך והיא תוספת מדבריהם.
ויש אומרים מכאן שאין אומרים והקם מלכותך בבונה ירושלים, דא"כ מאי קאמרינן כיון דאמר מלכות דוד לאו אורח ארעא דלא לאדכורי מלכות שמים דהא אידכר ליה, ואינה ראיה דאין זה מלכות שמים אלא כשממליכו עליו ובברוך כמו שכתבנו אבל מה דאמר והקם אין זה מלכות שמים ואע"ג דמלכות דוד גופיה בהך לישנא גופיה מדכר ליה מ"מ מלכות בית דוד הכי איתיה דהשתא ליתיה ובעינן למימר והקם וכל היכא דאידכר ליה כלל לאו אורח ארעא דלא לאדכורי מלכות שמים ויש שהיו רוצים להוכיח שאין ראוי לומר מלכות כלל בשום ברכה הסמוכה ומפני כך דחקו להשלים אלו המלכיות בהטוב והמטיב ולא תקנום בעצמן והוקשו להם כמה ברכות שמצינו שיש בהם מלכות והם סמוכות באהבת עולם מלכנו באמת ויציב ואמת ואמונה ג"כ באתה גבור מלך בסלח מלכנו בהודאה מלכנו ומלכות דבאמצע ברכה מלכות מיקרי דהא בברכה ראשונה של י"ח ליכא מלכות כלל אלא באמצע מלך עוזר וכו' ויש אומרים דודאי חכמים לא הקפידו אלא על הברכות שאינן סמוכות שיהא שם מלכות ובלאו הכי אינה ברכה וכאן אין אנו אומרים אלא שאחר שאין בברכות אלו מלכות בחיוב מפני סמיכתן ראו להשלים מלכות לכל אחת בהטוב והמטיב ואלו ודאי חובה אבל מי שאומר באותן ברכות מלכנו או כיוצא בזה הוא רשות ואין מוחין בידו ולא הקפידו חכמים בכך:
טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות לעמו ישראל למנוחה לאות ולברית ברוך מקדש השבת: וביום טוב אומר ימים טובים למנוחה ולזכרון ברוך מקדש וכו'. וכתב הראב"ד ז"ל וצריך לומר את חג פלוני הזה:
ובראש חודש אומר ראשי חדשים לזכרון ולא ידענא אי חתים בה אי לא: ואית נמי דגרסי ולא ידענא אי אמר בה שמחה. ופירושו משום דכתיב וביום שמחתכם וכו' ובראשי חדשיכם אתקש ראש חדש להנך דהוו שמחה וכל הני בשם ומלכות נינהו. ואע"ג דאי מדכר להו בדוכתייהו ליכא ברכה כלל היינו משום שהיו נכללין עם הברכה שמזכירין בה. אבל היכא שמזכירן בפני עצמן צריכין ברוך ושם ומלכות. ואעפ"י שלעולם הן סמוכות ולא היה להן לפתוח היינו כשהן סמוכות בקביעות שם שהאחרת שלפניה פוטרתה אבל בזו אין לומר כן לעולם דכשהוא מזכיר ברכה הקודמת לה אינו מזכיר על דעת ברכה זו כלל דבטעות הוא חתם כיון שלא הזכיר המאורע ובכי הא לא עשאוה כסמוכה:
ואמרינן לא שנו אלא דלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש ואינו אומר ברוך שנתן. פירוש לראש הברכות כולן דהיינו הזן או נברך אם הן בזימון. וכן פירש הרמב"ם ז"ל ורבותינו הצרפתים ז"ל, והקשה הראב"ד ז"ל ומי גרע הטוב והמטיב מהיכא דרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ולא עקר דאמרינן לעיל דחוזר למקום שטעה. ויש מי שתירץ בתחנונים שאחר התפלה כתפלה אריכתא דמיא אבל כאן לא אדרבה קבלו חכמים להפסיק ביניהם באמן מפני שזו דאורייתא וזו דרבנן ועשאוה כברכה אחרת דפותחת כאלו הוא דבר אחר לגמרי. וא"ת אפילו [לא] אתחיל בהטוב והמטיב כל שסיים אותן של תורה. וי"ל דמ"מ בעינן שיסיח דעתו לברכה אחרת ויתחיל בה כעין מאי דאמרינן לעיל דבעינן עקר את רגליו ולגבי ברכת המזון התחלה בברכה אחרת חשיבא כעקירה וזה נכון דודאי חוזר לראש בכל מקום לגמרי משמע ולא לראש הברכה דההוא למקום שטעה מיקרי.
וקיי"ל דבראש חודש כל שלא פתח בהטוב אומר ברוך שנתן אבל פתח בהטוב והמטיב אינו אומר כלום ואינו חוזר לראש כדאמר בסמוך טעה בר"ח בברכת המזון אין מחזירין אותו. ומ"מ דוקא אין מחזירין קאמר הא כל היכא דלא פתח אומר ברוך דמסתמא לא משוינן פלוגתא בין אמוראי. וכן פסקו הגאונים ז"ל שלא כדברי הר"ז הלוי ז"ל שכתב בשם רב אחאי גאון ז"ל. ומיהו מספקא לן אי חתים בה או לא ומספיקא חתים בה ואי לא חתם יצא. ואמרינן טעמא דבראש חדש אינו חוזר משום דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ואי מקלע ראש חדש בשבת כולל ואומר ברוך שנתן שבתות וראשי חדשים ואם טעה ולא הזכיר של ר"ח בשבת ופתח בהטוב והמטיב יש אומרים שחוזר כמו בטועה בשבת דמכל מקום יום זה נתחייב בכך, ויש אומרים דכיון דחיוב אכילה בהאי יומא הוא משום שבת ולא משום ראש חדש ובראש חדש הוא שטעה אינו חוזר. והא דאמר דבר"ח אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל לאו למימרא דלא אכיל כלל דהא אסור להתענות בראש חדש. ואי משום תענית חלום ההוא אפי' בשבת שרי אלא ה"ק אי בעי אכיל פת אי בעי לא אכיל פת אלא פירות שאין טעונין לאחריהם אפילו מעין ג' ופת הוא המחייב בברכת המזון אבל בשבת ויום טוב לא סגיא דלא אכיל פת.
ויש אומרים דבימים טובים נמי לא אמרינן חוזר אלא בלילה הראשון של פסח ובלילה הראשון של חג דהנהו נינהו חובה למיכל בהו פת כדאמרינן הכתוב קבעו חובה וילפינן חמשה עשר מחמשה עשר מחג המצות אבל בשאר ימים ליכא חובה למיכל פת אלא הרי הם כראש חדש, ואיכא מ"ד דאנן ימים טובים קאמרינן סתמא ובודאי כי היכי דאיכא חיובא למיכל פת בשבת, ה"נ ביום טוב וחייבין נמי בלחם משנה כשבת ומאי דקאמרינן בלילה הראשון הכתוב קבעו חובה לאו לאפוקי שאר ימים אלא חובה מדין מצה קאמרינן ואלו אכל מצה עשירה יצא ידי שמחת יום טוב ולא יצא ידי חובת מצה וכן בלילה הראשון של חג חייב לאכול מדין סוכה ואם אכל חוץ לסוכה כזית או כביצה שהוא אכילת עראי לא יצא ידי סוכה. ומיהו חולו של מועד דינו כראש חדש וכתב רבינו תם ז"ל דבשבת בסעודה שלישית אינו צריך פת הילכך אם טעה בה דינה כראש חדש. ויש חולקים ואומרים שאף היא צריכה פת:
ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. פר"ח דקיי"ל בכולהו אם לא אמר לא יצא ידי חובתו.
מאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא. פרש"י, ואע"פ שהיא מן התורה פותח בה בברוך ואע"פ דסמוכה לחברתה,לפי שכולה הודאה אחת היא ואין בה הפסק, ודומה לברכת הפירות וברכת המצות. ולא נהירא, כי למה יש לשנותה משאר ברכות שלפניה שאין פותחין בהם בברוך. הילכך נראה, דלמאן דאמר דאורייתא לא היה פותח בה בברוך, והיה חותם בה בברוך כשאר ברכות הסמוכות. ותניא נמי בתוספתא, ר' יוסי הגלילי היה מאריך בה וחותם בה. ומדהאריך בה משמע דסב(י)ר הטוב והמטיב דאורייתא, והיה עושה אותה ארוכה כמו שאר ברכות ולכך היה חותם בה, ומסתמא לא היה פותח בברוך. וכן אמרינן לעיל {דף מו:}, תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך ואינו חותם בה בברוך, משמע שאם היה מן התורה היה לה להיות כמו הארוכות, שתחתום בברוך ולא תפתח בברוך כיון דהיא ברכה הסמוכה לחברתה.
מאן דאמר צריכה מלכות קא סבר [דרבנן]. והכי נמי קאמר רב פפא לקמן לפרושי דברי ר' יוחנן, שצריכה שתי מלכיות לבר מדידה, חד בשביל בונה ירושלים וחד בשביל ברכת הארץ, אע"ג דברכת הארץ לא הויא צריכה מלכות כיון דסמוכה לחברתה, מ"מ כיון שתקנו בשביל בונה ירושלים דלא סגיא דלא תקון משום מלכות בית דוד, תקנו נמי משום ברכת הארץ. הילכך בבונה ירושלים אין לומר אבינו מלכנו רוענו, דמוכח הכא דלית בה מלכות [רק מה] שמזכירו באמצע ברכה מלכות. [ומ"מ יש להסתפק, שהרי אתה רואה] שלא דקדקו חכמי ישראל שסדרו סדר ברכות, שלא לומר מלכות באמצע הברכות באותם ברכות שאינן צריכות מלכות, כמו ברכה ראשונה של י"ח [ש]אומר בה מלך עוזר ומושיע ומגן, וכן באתה גבור מלך ממית ומחיה, וכן בכמה ברכות, וכן מ"ש מלך אוהב צדקה ומשפט, [הרי] כיון שאינו אומר מלך העולם כמטבע שאר ברכות שיש בו מלכות לא קרי לה מלכות.
ולא ידענא אי אמר בה שמחה. פרש"י, דר' זירא אמר לה. ולפי לישנא דתלמודא משמע דרב גידל אמרה.
אי אמר בה שמחה וכו'. דר"ח לא שייך בה שמחה, או שמא כיון דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח ליום שמחה. ועוד, דשמחה כתיב ברגלים ומצינו ר"ח דאיקרו מועד, אבל בשבת לא אשכחן דכתיב ביה שמחה.
אי חתים אי לא חתים. מילתא דתמיה היא, היאך נסתפק בזה כיון שתקנו ברכה זו לאומרה בר"ח כמו בשבת ויום טוב, למה לא יחתום בה כמו כשבת ויו"ט. ואפשר דהנך ב' ספקות הך בהך תליא, דבשבת דקאמר לאות וברית הוי מטבע ארוך, כיון שמזכיר בה אות וברית וחותם בה. וכן בי"ט שמזכיר שמחה וזכרון. ונראה, דאע"ג דתלמוד[א] לא קא פשיט לה, נראה שאין לשנותה משבת ויו"ט, ויש לחתום בה. אע"פ שהיא סמוכה לחברתה פותח בה בברוך, כיון שהיא מדרבנן מידי דהוה אטוב והמטיב, ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא. ולענין שמחה כיון דלא איפשטא, נראה שאין לאומרה ומסתבר למימר דלא שייך שמחה בר"ח. ואי איקלעו יו"ט ושבת בהדי הדדי, כולל ואומר ברוך שנתן שכתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות וברית, וימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, ברוך מקדש השבת והזמנים. וכן שבת ור"ח.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ז (עריכה)
וצריך שיזכיר לשון הודאה בתחלתה ובסופה וכמו שאנו אומרים בתחלתה נודה לך וכו' ובסופה על הכל אנו מודים לך וכו', והפוחת לא יפחות מאחת ואם פחת ולא הזכיר הודאה כלל הרי זה מגונה אלא שבזו אין מחזירים אותו, ושאר דברים שהצרכנו בה יש אומרים שאם לא אמר מחזירים אותו ויש חולקים בכך, וממה שלא נתקנו בברכה מעין ג' וממה שאמרו למטה זקפיה רב ששת לחוטמיה כי חויא משום דלא אמר ברית ותורה הא מ"מ לא הצריכו לחזור מ"מ נראה כדעת ראשון ממה שאמרו בתלמוד המערב שבפרק א' כל שלא אמר תורה בארץ מחזירים אותו מה טעם ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורתיו וגו':
לא הזכיר ברית בארץ או מלכות בית דוד בבונה ירושלים מחזירים אותוף וברכה זו ר"ל ברכת הארץ חותם בה על הארץ ועל המזון ואין כאן משום חתימה בשתים שפירושו על הארץ המוציאה המזון:
וכל מי שלא הזכיר בית דוד בברכת נחמה לא יצא ידי חובתו שאין נחמה שלימה אלא במלכות בית דוד וחותם בה בונה ירושלם או מנחם עמו ישראל בבנים ירושלם אבל לא יחתום מושיע ישראל ובונה ירושלם שאין חותמין בשתים מפני שאין עושים מצות חבילות חבילות, וכבר ביארנו בעל הארץ והמזון שאין בו סרך חתימה בשתים וכן מקדש ישראל וראשי חדשים ואפילו מקדש השבת וישראל והזמנים, השבת מקודשת היא מאליה, ור"ח וזמנים ישראל קובעים אותם ומה שחותמים במגילה הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם והאל המושיע אחד הוא כלומר שנפרע לנו מהם והושיענו מידם:
לא חתם בה בבונה ירושלם לא יצא, אבל בפתיחתה אע"פ שראוי להזכיר בה ירושלם ולומר רחם ה' אלקינו על ישראל עמך ומלכות בית דוד וכו' הואיל וחתם בבונה ירושלם יצא:
הטוב והמטיב צריך לפתוח בה בברוך וצריך להזכיר בפתיחתה מלכות ומלבד אותו מלכות של עצמה צריך להזכיר בה שתי מלכיות אחת להשלים מלכות בברכת נחמה שהזכיר בה מלכות בית דוד ולא הוזכר בה מלכות שמים, והאחר להשלים מלכות שחסר בברכת הארץ ואע"פ שאין מלכות צריך בהם שהרי ברכות הסמוכות לחברתן הן, הואיל והושלם בברכת נחמה לסבה שהזכרנו השלמנוהו בברכת הארץ, ובמדרש פרשו שצריך להזכיר ג' מלכיות ג' הטבות וג' גמולות, ונסח הברכה לענין זה בא"י אמ"ה מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו המלך הטוב והמטיב שבכל יום הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכל טוב:
גדולי המפרשים למדו מכאן שאין לומר בברכת נחמה הקם מלכותך ומלכות בית דוד אלא הקם מלכות בית דוד שהרי כאן אמרו שבמלכות שבברכת הטוב והמטיב משלימתה ומ"מ יש אומר שלא נאמר אלא במלכות של פתיחה ואע"פ שסמוכות הן ואין צריך למלכות בפתיחתן הואיל וכולו תוספת השלימו בה כל מלכות שבפתיחה אע"פ שאינו צריך, ויש מפרשים בה הואיל ולא נתקנו ביחד שהרי משה תקן ברכת הזן וכו', ולפי דרכנו יש שואלים ברכה ראשונה של י"ח היאך לא תקנו בה מלכות, ותרצו בה הואיל ואינן באות אלא לרחמים ואין מלכות אלא על ברכה הנעשית על בריאת העולם או על המצות:
כשם שאדם חייב לברך על המזון על הדרכים שביארנו כך חייב לברך על התורה וכבר ביארנו הצורך בענינים שבה בפרקים הקודמים, וכשם שאדם חייב לברך על הטובה כך הוא חייב לברך על הרעה כמו שיתבאר:
מי שטעה ולא הזכיר של שבת בברכת נחמה וכבר השלימה אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אומר ברוך שנתן שבת לעמו ישראל לאות ולברית בא"י מקדש השבת, וכן בי"ט על דרך זה אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה בא"י מקדש ישראל והזמנים וכתבו בה גדולי המפרשים שמזכיר בה את יום חג המצות הזה וכו', ובר"ח בדרך זה אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה כלל, וגדולי הראשונים שבנירונאה כתבו שאינו חוזר וכסתם שמועה האמורה למטה בשם שמואל טעה ולא הזכיר של ר"ח בברכת המזון אין מחזירים אותו וסתמא קאמר אף בלא פתח הטוב והמטיב, וחולקת עם זו והלכה כשמואל, אלא שלדעתנו אין ביניהן מחלוקת אלא שזו בשלא פתח הטוב והמטיב וזו של שמואל בשפתח, וברכות אלו אין בהם מלכות כלל ולא הזכרת השם אלא בחתימתן הואיל ואינן ברכות קבועות כמו שביארנו במשנת פרק הרואה, ויש מפרשים את כלן בהזכרת השם וכן היא בתלמוד המערב בפרק הרואה בברכות הנזכרות שם:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ז (עריכה)
והמילה ניתנה בשלושה עשר בריתות - והם מפורשים בסוף פרשת לך לך. וכל הני ודאי לכתחלה קאמר דבעי למיעבד הכי ולמצוה אבל ודאי לאו לעיכובא קאמרינן למימרא דבעי למיהדר אי לא אמרינהו. דאם כן הוה להו לאדכורי במעין שלש. וכן נמי משמע לקמן בסמוך דרב חסדא בריך קמי רב ששת ולא אידכר ברית ותורה ומלכות וזקפיה רב ששת לחוטמיה עליה כחויא ולא אהדריה. ואף על גב דאמר לא יצא ידי חובתו לא יצא כראוי קאמר. ואשכחן כותיה בפסחים דאמרינן כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ולאו לגמרי קאמר אלא כלומר לא יצא כראוי. הא [אם] לא אמרינהו לא הדר:
מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן - והילכך פותח ואינו חותם למעביד היכירא בינה ובין ברכות לעיל דאורייתא:
ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא - והילכך הויא לה סמוכה לחברתה וחותם ואינו פותח ואין בה מלכות:
רבי אומר אין חותמין בשתים משום דעושה מצות חבילות [חבילות] - דומיא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד:
מקדש השבת וישראל והזמנים אמר לו חוץ מזו - פירוש משום דלא איפשר בלאו הכי:
איכא דאמרי [לפנינו הגירסא ומ"ש] הכא נמי חדא היא - פירוש דכולה ענין קדושה דרחמנא מקדש שבת וישראל והזמנים והכל ענין קדושה. אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו דלשון ישועה לחוד ולשון בנין לחוד ולא דמו כלל:
מאי קא משמע לן הטוב והמטיב לאו דאורייתא לימא בהדיא וכו' [לפנינו גירסא אחרת] - פירוש אף על גב דאשכחן לתנאי דאמרי לעיל בהאי לישנא מכל מקום אמוראין אין דרכן לסתום כל כך אלא לפרש:
רב פפא אמר לומר שצריכה שתי מלכיות לבר מדידה - חדא דבונה ירושלים משום דכיון דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים ואף על פי שמן הדין אינה צריכה מלכות בונה ירושלים. וכיון שהוזקקו להשלים מלכות לבונה ירושלים אף על פי שהיא סמוכה השלימו גם כן לברכת הארץ אף על פי שהיא סמוכה מפני שלא היו הכל מבינים שטעם של בונה ירושלים הוא מפני שהזכיר בה מלכות בית דוד. ומכל מקום בברכות עצמן לא רצו לתקן בהם מלכות כדי שלא להוציאם מכלל הברכות כולן הסמוכות שאין בהם מלכות. ועוד דאנן מלכות בהדי ברוך קאמרינן כי הטוב והמטיב דאמר ברוך וכו' וכל היכא דליכא ברוך אין אלו תשלומין של כלום. ומכל מקום כל עיקר לא הוזקקו חכמים לכך אלא מפני שמצאו מקום לגבות את חובם כלומר שיש ברכה שהיא פותחת בברוך והיא תוספת מדבריהם. ויש אומרים מכאן שאין אומרים והקם מלכותך בבונה ירושלים דאם כן מאי קאמרינן כיון דאמר מלכות דוד לאו אורח ארעא דלא לאדכורי מלכות שמים דהא אידכר ליה. ואינה ראיה דאין זה מלכות שמים אלא כשממליכו עליו ובברוך כמו שכתבנו. אבל מה דאמר והקם אין זה מלכות שמים. ואף על גב דמלכות דוד גופיה בהך לישנא גופיה מדכר ליה מכל מקום מלכות בית דוד הכי איתיה דהשתא ליתיה ובעינן למימר והקם וכל היכא דאידכר ליה כלל לאו אורח ארעא דלא לאדכורי מלכות שמים. ויש שהיו רוצים להוכיח שאין ראוי לומר מלכות כלל בשום ברכה הסמוכה ומפני כך דחקו להשלים אלו המלכיות בהטוב והמטיב ולא תקנום בעצמן. והוקשו להם כמה ברכות שמצינו שיש בהם מלכות והם סמוכות. באהבת עולם מלכנו. באמת ויציב ואמת ואמונה גם כן. באתה גבור מלך. בסלח מלכנו. בהודאה מלכנו. ומלכות דבאמצע ברכה מלכות מיקרי דהא בברכה ראשונה של שמונה עשרה ליכא מלכות כלל אלא באמצע מלך עוזר וכו'. ויש אומרים דודאי חכמים לא הקפידו אלא על הברכות שאינן סמוכות שיהא שם מלכות ובלאו הכי אינה ברכה. וכאן אין אנו אומרים אלא שאחר שאין בברכות אלו מלכות בחיוב מפני סמיכתן ראו להשלים מלכות לכל אחת בהטוב והמטיב ואלו ודאי חובה. אבל מי שאומר באותן ברכות מלכנו או כיוצא בזה הוא רשות ואין מוחין בידו ולא הקפידו חכמים בכך:
טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות לעמו ישראל למנוחה לאות ולברית ברוך מקדש השבת. וביום טוב אומר ימים טובים למנוחה ולזכרון ברוך מקדש וכו' - וכתב הראב"ד ז"ל וצריך לומר את חג פלוני הזה:
ובראש חודש אומר ראשי חדשים לזכרון ולא ידענא אי חתים בה אי לא - ואית נמי דגרסי ולא ידענא אי אמר בה שמחה. ופירושו משום דכתיב וביום שמחתכם וכו' ובראשי חדשיכם אתקש ראש חדש להנך דהוו שמחה. וכל הני בשם ומלכות נינהו. ואף על גב דאי מדכר להו בדוכתייהו ליכא ברכה כלל היינו משום שהיו נכללין עם הברכה שמזכירין בה. אבל היכא שמזכירן בפני עצמן צריכים ברוך ושם ומלכות. ואף על פי שלעולם הן סמוכות ולא היה להן לפתוח היינו כשהן סמוכות שם בקביעות שהאחרת שלפניה פוטרתה. אבל בזו אין לומר כן לעולם דכשהוא מזכיר ברכה הקודמת לה אינו מזכיר על דעת ברכה זו כלל דבטעות הוא חתם כיון שלא הזכיר המאורע ובכי הא לא עשאוה כסמוכה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה