ברכות מ א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רב אטול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר באפילו גביל לתורי נמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר רב (ב)אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנא' (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת:
אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא גאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא אמרו ליה הדר מר משמעתיה אמר להו דלית דין צריך בשש:
ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא האין מי רגלים כלים אלא בישיבה אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה ואי ליכא עפר תיחוח יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון:
ואמר רבא בר שמואל משמיה דר' חייא ואחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא נמי הכי אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא אידך זאכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה:
ת"ר המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים חוכמה אמר רב חסדא קיתון לפת אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו טאבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לריח הפה ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו יאבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לחולשא דלבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם א"ר חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב מיתיבי רשב"ג אומר קצח אחד מששים סמני המות הוא והישן למזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא בריחו הא בטעמו אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה:
ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים:
א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא כאין הלכה כרבי יהודה וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר (שמות טו, כו) ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע:
מתני' לבירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא:
גמ' מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא דתנן מיבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא:
על פירות הארץ וכו':
פשיטא א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר (בראשית ט, כא) וישת מן היין וישכר רבי נחמיה אומר תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה ר"י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. ס"ד אמינא הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא ליברך עליה בורא פרי העץ קמשמע לן נהיכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק
רש"י
עריכה
טול ברוך - הבוצע קודם שטעם מן הפרוסה בצע ממנה והושיט למי שאצלו וא"ל טול מפרוסת הברכה אף על פי שסח בינתים אין צריך לחזור לברך ואף על גב דשיחה הויא הפסקה כדאמרינן במנחות (פרק ג' דף לו.) סח בין תפילין לתפילין צריך לברך וכן בכסוי הדם הך שיחה צורך ברכה ולא מפסקא:
הביאו מלח - נמי אין צריך לברך שאף זו צורך ברכה שתהא פרוסה של ברכה נאכלת בטעם:
גביל לתורי - גביל את המורסן במים לצורך השוורים:
ובצע לה להדיא - כלומר מיד ולא המתין למלח ולפתן:
בשש - עכוב כמו בושש רכבו (שופטים ה) כלומר פת נקיה היא זו ואין צריכה לפתן:
אין מי רגלים כלים - מן הגוף אלא בישיבה לפי שכשהקלוח קרוב לפיסוק הוא דואג שלא יפלו נצוצות על רגליו ומפסיק:
בעפר תיחוח - ליכא נצוצות:
אסכרה - בו"ן מלאנ"ט (בון מלנ"ט: פצע חמור) :
המקפה אכילתו במים - שותה מים הרבה אחר אכילתו עד שאכילתו צפה במים ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו):
מונע אסכרה - שהחולי בא מחמת עצור בני מעים והעדשים משלשלים:
קצח - רבותינו מפרשים נייל"א ([[:קטגוריה:{קטן (קצח |{קטן, (קצח ]][[קטגוריה:{קטן (קצח ]])} בלע"ז אבל אני שמעתי מין זרעים שזורעין אותו בארץ ישמעאל:
למזרח גורנו - של קצח שרוח מערבית רוח לחה ומתונתה היא ומכנסת הריח בתוך הגוף:
הא בריחו הא בטעמו - הריח קשה והטעם טוב:
מדבקא ליה - בריפתא עד שקלט הטעם:
ומקלפא ליה - בשביל הריח:
כל יום ויום - בשבת מעין שבת ביום טוב מעין יו"ט:
כלי מלא - אדם חכם:
אם שמוע - פעם אחת סופך שתטה אזן פעם אחרת:
אם תשמע בישן - ששנית ושלשת מה ששמעת אשתקד:
דעיקר אילן ארעא היא - דעיקר כל הפירות היא הארץ והכל גדל הימנה:
יבש המעין ונקצץ האילן - היה לו בית השלחין ובו מעין שהוא משקהו ממנו וקצר בכורים ממנו ואחר כך יבש המעין וכן שדה האילן וקצץ בכורים ממנו ואח"כ נקצץ האילן:
מביא ואינו קורא - שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתתה לי דכיון דיבש המעין ונקצץ האילן ממנה בטלה לה ארעא:
מביא וקורא - שהארץ היא עיקר:
שהוא הביא יללה - וזה הביא מיתה:
שאין התינוק יודע לקרא אבא ואמא - וזה נקרא עץ הדעת:
גווזא - הענף של עץ:
מפיק - פירי אחריני:
תוספות
עריכה
הבא מלח כו' צריך לברך. דהוי היסח הדעת והכי אמרי' בפ"ג דמנחות (דף לו.) סח בין תפילין לתפילין צריך לברך וכן הלכה אם סח בין ברכת המוציא לאכילה ובין ברכת קידוש לשתיה צריך לחזור ולברך אי לאו מילתא דשייכא לסעודה כמו טול ברוך וכן בשחיטה צריך לחזור ולברך אי לאו ממילתא דשחיטה כמו העוד יותר בהמות ותרנגולים לשחוט או שיאמר אחוז היטב שלא ישמט לך שלא תפסל השחיטה אין זו הפסקה ואנו אין אנו רגילים להביא על השלחן לא מלח ולא לפתן משום דפת שלנו חשוב והרי הוא כי הא דאמר בסמוך לית דין צריך בשש מיהו רבי מנחם היה מדקדק מאד להביא מלח על השלחן כדאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם:
רבי יהודה היא דתנן יבש המעין וכו'. ונראה דהלכה כרבי יהודה דסתם לן תנא כוותיה ואם ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא:
יבש המעין כו'. יש מפרשים לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח להקב"ה אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה שאינה ראויה לפירות:
איתיה לגווזא והדר אתי. מהכא נראה דתותים ופריזיי"ש ובונטונ"ש וכיוצא בהן צריכין לברך עליהם בורא פרי העץ שהרי דרך העץ להתקיים ימים רבים וכי שקיל הפרי בשנה זו הדר אתי פרי באותו העץ עצמו מיהו הרב רבי מנחם הביא ראיה מירושלמי דמסכת כלאים דמברכין על כל מיני דאטד בורא פרי האדמה דקאמר התם ההגין ואטדין מין אילן הם ואינן כלאים בכרם ופריך והתניא אלו הן מיני דשאים הקונדס והאטד ומשני תמן לברכה והכא לכלאים אלמא לענין ברכה מיני דשאין ומיהו לדברי הכל פריזיי"ש צריך לברך עליהם בפה"ע דאינו גדל על אטדין ועצו מתקיים משנה לשנה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ו (עריכה)
עד א ב מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה ח', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' קס"ז סעיף ו' וטור ושו"ע או"ח סי' ר"ו סעיף ג':
(ב) [ מיי' פ"ט מהל' עבדים הלכה ח', סמג עשין פז וז"ל ומקדימין מזון הבהמות ועבדים לסעודת עצמו הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה וצע"ק]:
עה ג ד מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ג', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' קס"ז סעיף ה':
עו ה מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' ג' סעיף י"ג:
עז ו ז טור ושו"ע או"ח סי' ק"ע סעיף כ"ב בהגה, וטור ושו"ע או"ח סי' קע"ט סעיף ו':
עח ח מיי' פ"ד מהל' דעות הלכה ב':
עט ט י מיי' פ"ד מהל' דעות הלכה ט':
פ כ מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה א', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ה סעיף א':
פא ל מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה י' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ו סעיף א':
פב מ מיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה י"ב:
פג נ טור ושו"ע או"ח סי' ר"ג סעיף ב':
ראשונים נוספים
הא דתנן ר"י אומר בורא מיני דשאים מפני שר' יהודה סובר בכל בכל דבר שעושה פרי אם מין אילן הוא פה"ע ואם אינו מין אילן פה"א כגון קשואין ואבטיחים ושומים וכיוצא בהם אבל הירקות שירקן נאכל וזרען אינו נאכל כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין מברך עליהן בורא מיני דשאים, ואיתמר בגמ' בטעמיה דר"י משום דכתיב ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין בלילה אין מברכין אלא בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ה"נ בכל מן ומין תן לו מעין ברכותיו. ולפום האי טעמא אמרי' בירושלמי בכוסס אורז ובכוסס חיטה בורא פרי זרעונים ושם בתוס' על הזרעים הוא אומר בורא זרעים על הדשאים הוא אומר בורא מיני דשאים ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה וכו'. הענין לומר שמברכין על כל מין ומין בפ"ע ופסקו בגמ' א"ר זירא ואי תימא רבי חנינא בר פפא הלכה כר"י :
וראיתי לגאונים ורבי' ז"ל שלא כתבו בחבוריהם פסק זה ובכולם כתבו בפה"א. ונראה שהם ז"ל סומכים בזה בסוגיות שבפרק הזה שלא הזכירו ברכתו של ר"י בשום מקום בקורא וצנון בסוג' דר"י ושמואל (ברכות לו א) ושלקות בסילק' וכרתי בסוגי' דעולא ורבי יוחנן (ברכות לח ב) ודורמסקני בסוגי' דתלמידי דבר קפרא (ברכות לט א) וכן כיוצא בהן. אנו דעתנו צריכא עיון שאין לדחות פסק שפסקו בגמר' בלא מחלוקת אלא מסוגיא מפורשת מאלו. דודאי סוגי' דכרוב ודורמוסקנין כיון דלאו בפלוגתא דפרי האדמה ומיני דשאי' איתמר אלא בפלוגתא דתלמידי' בין ברכה דשהכל וברכה דפירות עצמן הוו נקטי בגמ' לישנא דרויחא להו אליבא דת"ק דהיא סתם מתני' ומינה לר' זירא דפסק כר' יהודה פלוגתייהו בהכי נמי היא דמאן דפליג סבר בשר שהכל ושלקות מיני דשאים הילכך חשיב עדיף תדע דהא דורמוסקנין פרי העץ נינהו אלא נקט ליה פרי האדמה דברוכי לרווחא וה"ה לפרי העץ וה:ה לר"י במיני דשאים דחד טעמא וחד דינא הוא וכל שכן סוגיא דשלקות דכולה ארישא דמתני' קיימ' דדייקי עלה קתני ירקות דומיא דפת ונקיט להו ברכ' דת"ק ברישא דמתני' ומינה לר"י מיני דשאים וירקות דכיון דפליגי בשינוי דדאור אי משנה להו ברכה דגופייהו לשהכל אי לא לא איכפת להו לאדכורי שתי ברכו' פרי לרבנן ומיני דשאי' לר"י וכל כי האי גוונא לאו דווקא ויגיד עליו ריעו הוא ובודאי סוגיא דקורא קשיא מהנך דכיון דמימרא הוא ושמעתא בפ"ע איתמר אע"ג דבפלוגת' דפרי האדמה ושהכל איתמרא איכא למיחש לה ואפ"ה לא מסתבר למדחי מינה פסקא דגמ' דמפרשא בהדי' דהלכה כר"י ואסמכיה אקרא ואשכחן נמי גבי (סוכה מו א) היו לפניו מצות הרבה דאמר ת"ק אומר אקב"ו על המצות ור"י אומר מברך על כל אחת ואחת בפ"ע ושם נמי פסק רבי זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא הלכה כר"י ואסמכוה אהאי קרא ודרשי ברוך ה' יום יום כדאיתא בסוכה ושם פסקו הגאונים ז"ל הלכה כר"י ואע"פ שיש לומר שזו מעין ברכה היא דכולהו פרי האדמה נינהו וכולה מין אחד הוא לברכ' מ"מ בגמ' ראו דברי ר"י בשתיהן אלא שיש ראיה לדברי הגאונים הימלתא דבי הנדואי (ברכות לו ב) דאמר רבא בפה"א וזנגבילא לר"י כיון דלאו פרי הוא ושרשין נינהו לא בעי ברוכי עליה פרי האדמה אלא מיני דשאין או בורא מיני עצים ובתמרות של אתרוג לר"י בירוש' שהזכרתי למעלה ושמע' דהכא עדיפא דבתרת' הוא וזהו סמך לדברי הגאונים ז"ל בפסק זה ועדיין צריכא לפנים :
מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק רבי יהודה היא: וקיימא לן כותיה מדסתם לן תנא כותיה. והרמב"ם ז"ל פסק כרבנן.
אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך: פירוש אם לאחר שבירך המוציא קודם שיטעום אמר למסובין שיקחו המוציא לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך. ומסקנא דאפילו הביאו מלח וליפתן ואפילו גביל לתורא. פירוש שאמר לשמש שילוש סובין לצורך השורים אפילו הכי לא הוי הפסק כיון דהוא נטי צורך אכילה כדכתיב ונתתי עשב וכו':
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח ולפתן לפני כל אחד ואחד: פירוש שאינן ראויין לאכול קודם לכן עד שיביאו להם לפתן וכיון דכן לא חזו לברך:
מאי טעמיה דר' יהודה וכו': ואף על גב דפרישו טעמיה דר' יהודה לית הלכתא כותיה דבכולה סוגיין אמרינן בורא פרי האדמה:
גמ' מאי תנא דעיקר אילן ארעא הוא: פירוש דהא פרי העץ לא הוי פרי האדמה ואפ"ה יוצא בברכת בפ"הא משום דארעא עיקר שיונק ממנה. אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא וכיון דסתם תנא כוותיה קיי"ל הכי. ואמרינן לענין פירות האילן דכל היכא דכי שקלת ליה לפירא משתייר אילנא והדר מפיק פרי חשיב אילן וכל היכא דכי שקלת ליה לפירא לא שייר אילנא לא מברכין בורא פרי העץ. ודוקא לענין פריו אי איכא לאחשובי פרי העץ או לא הוי האי כללא אבל לענין כלאים אי איכא לאחשוביה ירק או אילן דינא אחרינא אית להו:
רב ששת אמר אפילו נביל לתורי אין צריך לברך. דכל מידי דשייך למילי דסעודה לא חשיב הפסק. וכן השוחט בהמות ועופות, ואחר ששחט אחד מהם [אומר], הביאו אחרים לשחוט. וכל דבר שהוא מעין השחיטה, לא חשיב הפסק.
רבי יהודה היא דתנן, יבש המעין וכו'. נראה דהלכה כר' יהודה כיון דסתם לן תנא הכא כותיה, ואם בירך על פירות האילן בפה"א יצא.
כל היכא דאי שקלית ליה לפירא וכו'. הילכך אותן תותין הגדלים בסנה ובאטדים ואותן פריזיי"ש, מברכין עליהם בפה"ע דכולן מין אילן הם, דכי שקלת לפירא איתיה לגווזא. ותניא בתוספתא כל שמוציא עליו מעיקרו, עשב הוא ומברכין עליו בפה"א. וכל שמוציא עליו מענפיו, אילן הוא ומברכין עליו בפה"ע.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
כיון שבירך אדם המוציא אסור לו לדבר עד שיתן הפרוסה לתוך פיו ואם סח בינתים צריך לחזור ולברך, ואע"פ שאמרו שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא ודאי אף הוא סח בינתים שלא נתנה תורה למלאכי השרת, בזו כבר התחיל במצוה ונסרכה הברכה בתחלת המצוה אבל זה לא התחיל כלל ולפיכך חוזר ומברך, ומכל מקום אם סח בדבר שהוא צורך אכילה אין צריך לברך פעם אחרת כגון שאמר לבני ביתו טלו פרוסת המוציא או הביאו מלח הביאו לפתן, אפילו צוה להם ליתן מאכל לפני בהמתו הואיל ומנתיבותיה של תורה ליתן מאכל לבהמתו קודם שיאכל דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת והוא הדין לכל כיוצא בזה בין כל ברכה לכל מצוה, שכל שהוא צורך הדבר אינו הפסק כגון אם ברך על השחיטה ונפל הסכין מידו ואמר תנו לי הסכין וכל כיוצא בזה וכל דכן מה שאדם נוהג לברך ברכת המוציא ואחריה לישב בסוכה שאין ברכת סוכה הפסק אחר שהוא צריך לברכה זו קודם אכילה, ויש נוהגין מתוך כך לברך לישב בסוכה קודם המוציא והדבר נאה אלא שמעולם לא שמענו אבותינו ורבותינו שיהיו נוהגים כך:
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן בפני כל או"א כדי שיאכלו הפת מוטעמת, ואם הפת יפה אינה צריכה ליפתן, והוא שאמרו לית דין צריך בשש ר"ל שום איחור, ויש מפרשים מלח היאכל תפל מבלי מלח תרגומו מדלית בשש:
לעולם יהא אדם זהיר לחנך את בנו בלמוד בילדותו שלמודה שבזמן הילדות היא העומדת לדורות כמאמר החכם שאמר למוד החכמה בימי הנעורים כפתוח על האבן והוא שאמר גירסא דינקותא מעלי, והוא שאמרו אין הקב"ה נותן חכמה אלא לחכמים שנא' יהב חכמתא לחכימין ובכאן אמרו בא וראה של כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, שמדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, אבל הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר והיה אם שמע תשמע כלומר אם שמע תשמע ואם אין שומע אל תשמע, דבר אחר אם תשמע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך לא תשמע:
כבר ביארנו במשנה שאם ברך על פירות האילן ב"פ האדמה יצא ודוגמת זה אמרו בענין בכורים שאם לקט פירותיו לבכורים וקודם שהביאם יבש המעיין שממנו היו משקין את האילן ואי אפשר עוד לאילן לחיות, או נקצץ האילן מביא וקורא שהרי מכל מקום בכורים מן האדמה יוצאים ועדיין יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי וכו', וגדולי המחברים פסקו שאינו קורא, ואין הדברים נראין מסוגיא זו, וכן מה שביארנו שאם ברך על פירות האדמה ב"פ העץ לא יצא אפילו בחטים נאמר כן, ואפילו מי שאומר חטה מין אילן היא ושהאילן שאכל אדם הראשון חטה היתה , מכל מקום לענין ברכה לא נקרא אילן אלא כל שאתה לוקט פירותיו וחוזר אותו אילן עצמו ומוציאה פירות לשנה האחרת, מה שאין כן בחטים וכיוצא בה, שמא תאמר אם כן לענין מה נקרא אילן, פירשו גדולי המפרשים לענין נודר ר"ל שאם אמר הריני נזיר מין אילן שהוא נזיר וכן כל כיוצא בזה הא מכל מקום אם אמר קונם עלי פירות האילן מותר בחטה כל שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך - פירוש אם לאחר שבירך המוציא קודם שיטעום אמר למסובין שיקחו המוציא לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך:
ומסקנא דאפילו הביאו מלח וליפתן ואפילו גביל לתורא - פירוש שאמר לשמש שילוש סובין לצורך השורים אפילו הכי לא הוי הפסק כיון דהוא נמי צורך אכילה כדכתיב ונתתי עשב וכו':
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח ולפתן לפני כל אחד ואחד - פירוש שאינן ראויין לאכול קודם לכן עד שיביאו להם לפתן וכיון דכן לא חזו לברך:
מאי טעמיה דר' יהודה וכו' - ואף על גב דפרישו טעמיה דר' יהודה לית הלכתא כותיה דבכולה סוגיין אמרינן בורא פרי האדמה:
גמ' מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא - פירוש דהא פרי העץ לא הוי פרי האדמה ואפילו הכי יוצא בברכת בורא פרי האדמה משום דארעא עיקר שיונק ממנה:
אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא - וכיון דסתם תנא כוותיה קיימא לן הכי. ואמרינן לענין פירות האילן דכל היכא דכי שקלת ליה לפירא משתייר אילנא והדר מפיק פרי חשיב אילן וכל היכא דכי שקלת ליה לפירא לא שייר אילנא לא מברכין בורא פרי העץ. ודוקא לענין פריו אי איכא לאחשובי פרי העץ או לא הוי האי כללא. אבל לענין כלאים אי איכא לחשוביה ירק או אילן דינא אחרינא אית להו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה