משתמש:עורך מתחיל/באר הגולה

Be'er HaGolah on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898 http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH002097773

באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפטעריכה

זמני 1עריכה

חלק 1 - סימנים א-לט

חלק 2 - סימנים מ-סט

חלק 3 - סימנים ע-צט

חלק 4 - סימנים ק-קמה

זמני 2עריכה

Siman 146

ל' הטור מסקנת הגמרא ב"ב דף ל"ח ע"א:

כדאמר ר' נחמן שם סוף דף ל"ט דהלכתא כוותיה בדיני:

שם דף ל"ח ע"ב משמיה דרב וכפי' רשב"ם שם וכתב הרא"ש אע"ג דשמואל פליג עליה דרב והלכתא כוותיה בדיני וכו' בהא מילתא סברי אמוראי בתראי כרב:

שם בגמרא חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

שם ס"ב:

דהכא טענת קרקע הוא:

שם בשם אביו הרא"ש שם בפסקים דלא שייך להזכיר כאן מגו דה"ל ליזהר בשטרו כיון שהוא מיחה.

שם ס"ד כ"כ התוס' ריש ד"מ וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

כדא"ר פפא שם דף ל"ט ע"א:

ג"ז שם כדא"ר פפא

שם כדאמר בר הונא בריה דר' יהושע

שם כדא"ר זביד הא קאמר לא תיפוק וכו' לשון הרמב"ם שם פרק י"א מה' טוען דין ז

וכתב הרב המגיד מימרא דרב זביד וכו' שם (דף ל"ח ול"ט) וכדעת ר"ח דאי לא אמר למחר תבענא ליה בדינא וכו' הרי הוא כנותן פגם בחבירו ולא כמוסר עדות ואינה מחאה וכן כתב הטור בשמם ס"ז:

אבל צריך שיאמר משתמש בחצרי בגזל כן הוא ל' הגמרא והפוסקים שהביא רמ"א כנ"ל:

כתב הרב המגיד דבר ברור הוא וכן כתבו ז"ל אבל מחא' דמשכנתא ושכירות ומכירת פירות אינו צריך ☜אלא כל שאמר פלניא אוכל קרקעי בתורת משכון ולמחר אסלקנו הוי מחאה בחידושי הרשב"א ז"ל:

שם ממימרא דרב זביד סוף דף ל"ח

שם דין ח' וכ"כ הטור סי"ג מימרא דרב נחמן שם סוף דף ל"ט:

שם משמיה דרב והוא הדין אם מיחה קודם שנה שלישית

מימרא דר"ל משום בר קפרא שם והכי פסק רבא הלכתא שם

טור ס"ט כן כתב רשב"ם שם דף מ"ב ע"א אהא דאמרינן ואי ס"ד לוקח אית ליה קלא אין לך מחאה גדולה מזו

תני בר קפרא שם סוף דל"ט ופי' הרא"ש שהרי הודה שמחאה ראשונה בסוף ג' שנים היתה שקר וא"כ חזקת ג"ש הראשונים היתה בלא מחאה ומה שפירש הרשב"ם דה"ה אם מיחה תוך ג' שנים ב' מחאות המכחישות זו את זו במחאה שנייה הודה שהראשונה היתה שקר ובטלה וכ"ש שהשניה בטלה שהרי הוחזק כפרן דחה הרא"ש דאין אדם הוחזק כפרן אלא על פי עדים ויכול הוא לומר טעיתי במחאה ראשונה טור

תשובת הרשב"א אלף וכ"ג והביא ראייה מההוא דדר בקשתא בעיליתא וכו' שם דף מ"א ע"ב מחס"א

ל' הרמב"ם בפי"ד מהל' טוען דין י"ב ממשנה וגמרא שם ע"א

שם ברמב"ם וכתב הרב המגיד תוספתא האוכל מחמת אונו וכו' ל' הטור סי"ז וכן כתב הרמב"ם שם דף י"ג שם במשנה

הכי דייק לה רבא שם ע"ב ממתני' דטענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי וכפירש רשב"ם ואף על גב דדחי ליה התם הכי קי"ל כדמשמע התם:

כצ"ל וכן הוא בב"י:

ל' הרמב"ם שם

מחלוקת אביי ורבא שם וקי"ל כרבא

הרב המגיד שם בשם הרשב"א משום שאין אדם עשוי לפרנס את הקרקע אלא א"כ לקחו:

ל' הרמב"ם שם פט"ו דין י' וכתב ה"ה זהו מעשה דשכוני גואי הנזכר שם בראש הפרק (דף כ"ט ע"ב) וכפי פירוש הנזכר בהלכות.

טור סימן ח' בשם הר"י ברצלוני

כתב הסמ"ע ☜דה"ה אם מזכיר הזמן בחודש פלוני או בקיץ פ' אבל אם אינו מזכיר הזמן אלא אומר קניתי קודם שלשה שנים ואיני זוכר הזמן אין מכריחין להגיד אותו

שם בשם הרמ"ה ושכן כתב אביו הרא"ש:

ל' הרמב"ם שם ספי"ד וכתב ה"ה זה מעשה שם ההוא דאמר לחבריה וכו' א"ר דינא קאמר ליה שם דף ל' ריש ע"ב

ה"ה בשם יש מי שכתב וכו' ושכ"נ מדברי ההלכות ועיקר וכן כתב הטור סכ"ה בשם ה"ר יונה.

שם ברמב"ם וכ' ה"ה מבואם בהל' על זה המעשה בארוכה

מעובדא דדר בקשתא וכו' לקמיה דר' חייא שם דמ"ח ע"ב

שם מימרא דר' הוה יתיבנא וכו' וחזיתא לדעתיה אי אמר וכו' טור סכ"ב כ"כ הרא"ש שם בפסקיו אעובדא לקמיה דר' חייא דלעיל:

שם סכ"ו

שם סכ"ח עובדא לקמיה דרבא שם בבא בתרא ד"ל ע"ב וכמו שפירשו הרא"ש שם בפסקיו:

שם בגמרא דעביד אינש דזבין דיניה:

שם פכ"ט עובדא שם לקמיה דרבא שם בריש העמוד ובפירש הרשב"ם שם:

כפי' התוס' שם:

כל כה"ג דלא עביד מעשה אבל עביד מעשה לא אמרינן הכי כדאמרינן בריש סימן קמ"ז וכתב הסמ"ע מ"מ נראה ☜דלא שפיר עביד שנתן לו עצה לטובתו ומכשילו ומציל ממון שלו בממון חבירו ועל כזה קראו חז"ל הא דכתיב לפני עור לא תתן מכשול ולא תשגה עור בדרך:

שם בשם ה"ר יונה וכן כתב הרב המגיד שם בפט"ו דין ג' בשם הרשב"א

שם סעיף ל' נלמד מדין עובדא דלעיל מ"ש בסיף ט"ז:

פי' לקנות קרקע הראוי לו בדמים מועטים ולא לטרוח ולבא בדין רשב"ם ופי' ר"ח קונה אותם הדינים והמריבות באותם דמים:

שם סל"א ורמב"ם פט"ו דין ז' שם לקמיה דרבא סוף דף ל' ל' הטור הם:

שם בגמרא:

וכתב ה"ה בשם י"א דאינו די דכשמביא ראיה על ג' האחרונות להאמינו שאכלו ז' במגו דאי בעי אמר מינך זבינתא ואכלתיה שני חזקה דאין כאן מגו שהר"ז כשהשיבו לא היה יודע מאיזה טענה היה מערער עליו וכן מורה נ' רבינו ועיקר וכן כתב הטור

שם ריש דף ל"א:

טור שם סל"ב בשם אביו הרא"ש:

שם בשם ה"ר יונה

בית יוסף שם בשם נ"י בשם הרשב"א וכ"כ ה"ה שם בשם י"א:

טור בשם ה"ר ישעיה

ל' הרמב"ם שם פט"ו דף ד' וכתב ה"ה שם (סוף דף ל"ד) זה אומר של אבותי וכו' ואמר ר"נ כל דאלים גבר

כתב ה"ה דבר פשוט הוא שכל זמן שראיותיהן שוות חזר הדין לאין להם ראיה כלל וכן כתבו ז"ל

כ' הרב המגיד שאם היו השנים מוחלפין ושני חזקה של הא' ראשונים להתחלת שני האחד מעמידים אותה ביד האחרון וזה ברור:

מסקנת דגמרא דרב אשי סבירא ליה הכי שם דף ל"ה ע"א

שם דין ה' וכתב ה"ה שם (דף ל"א ע"א) האי אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה וכו' ואמר רב נחמן אוקי וכו':

שם ע"ב וא"ר נחמן אנן אחתינן ליה ואנן מסלקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן ופירש הרשב"ם שמא ילגלגו הבריות על ב"ד על שסותרין את דיניהם ודמי לחוכא ואיטלולא:

כ' ה"ה ופירשוה בהלכות בשלא היה אחד מהן מוחזק ועכשיו חזר הדין לכל דאלים גבר וכמ"ש רבינו וכן עיקר ע"כ וכן כתב התוספות שם:

כן כתב התוספת שם וכ"כ ר"ח:

ל' רמב"ם שם פט"ו ד"ו שם (ריש דף ל"א) זה אומר של אבותי וכדא"ל אביי לרבא.

הרב רמ"א הכניס דברי הטור בתוך דברי הרמב"ם אבל הה"מ לא פירש דברי הרמב"ם כן וז"ל שם והא דלא טענינן לזה שיש לו עדי חזקה שאבותיו לקחוה מזה המערער או מאבותיו דהא טענינן ליה ליורש יש מתרצי' דהכא אין לו ראיה שהחזיקו בה אבותיו אפי' יום אחד וי"א שכל זמן שהיורש טוען ברי באיזה דבר שיהיה אין טוענין לו שום דבר וגם זה עיקר ע"כ וכיוצא בזה בתב הטור סל"ט ול' המחבר במ"ש אחר כך או שאמר של אבותי שלקחוה מאבותיך הם כפי מ"ש ה"ה כנלע"ד

טור סל"ח כ"כ הרא"ש שם בפסקיו.

ל' הרמב"ם שם טור

וכתב הרב ב"י שהוא נלמד מדברי הרשב"ם ומדברי התוספות בעובדא קמא שם.

שם ושם בגמרא

טור סמ"א ושם בגמרא

שם והרמב"ם שם ושם בגמ' ומודה עול' וכו' טור שם ושם בגמרא:

שם בשם פי' רשב"ם שם

שם בשם ה"ר יונה וביאר שם דהוי כאלו הודה חוץ לב"ד שלא לקחום אבותיו מאבותיו של תובע

ל' הרמב"ם שם פט"ו ד"ח כ' ה"ה שם (דל"ב ע"א וע"ב) ההוא דא"ל לחבריה וכו' אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל שטרא מעליא וכו' ובגמרא פסקו הל' כרבה בדין קרקע דהיכא דקיימא תיקו פירש רבינו בששטר זה הוא מקוים

שם בתשובה מבואר שהביא ראיה שנכתב בפנקס דמתא שנתבטל הקנין:

Siman 147

לשון הרמב"ם ריש פט"ו מה' טוען ונטען וכתב ה"ה משנה פרק אחרון דכתובות (דף ק"ט ע"א העורר על השדה וכו' והלכה כחכמים:

שם דכתב ה"ה שם במשנה עשאה סימן לאחר אבד את זכותו וכו' (כמו שפירש רש"י שם) ובירושלמי אפילו אחר לאחר והעורר חתום עליה עד אבד זכותו כ"כ בהל' ורבינו הביא דין הירושלמי וכ"ש דין המשנה כ' הב"י בסעיף ב' ואמרינן בגמרא שם ע"ב אמר אביו לא שנו אלא לאחר ☜אבל לעצמו לא איבד זכותו דאמר אי לא עבדי ליה הכי לא היה מזבן לה ניהלי מאי אית לך למימר איבעי לי' למימסר מודעא חברך חברא אית ליה וכו' כן כתב הרי"ף והרא"ש עכ"ל סמ"ע בשם ד"מ:

כתב הסמ"ע לא קאי אדלעיל דלא איירי התם בתשובה שחתם עליה במכירה או בעשיית סימן אלא שמכרו הבית דין או האפוטרופסים וכו' ובד"מ לא כ' תיבה בכה"ג ונ"ל דמ"ש בכה"ג אדלמטה קאי וה"ק בכה"ג לא אבדו זכותן אע"פ שעשו מעשה עכ"ל ולענ"ד הוא ענין בפני עצמו וצ"ל ובכה"ג ובא לכלול דין ☜האלמנה שקבלה קנין להשלים מנכסי המת כל צוואתו שהשוה אותה הריב"ש שם בתשובה לאפוטרופס או ב"ד שמכרו ולא הפסידה האלמנה חלקה השייך לה:

מה שיש להם מחמת זכיה ושעבוד כן כתב שם בת' ☜אבל לא טענת גזולה כמ"ש בסימן רכ"ב סמ"ע

כן הוא בריב"ש:

שם דין ב' וכתב ה"ה שם בגמרא (ע"ב) אמר ר' יוחנן אי טעין וכו' ודעת רבינו שאף על פי שכל השדה מוחזק ביד זה יכול לטעון העד תלם אחד בלבד עשיתי וכן עיקר ולזה הסכים הרמב"ן ודע שדינין אלו כשיש למערער עדים שהיתה שלו או של אבותיו ואין למחזיק עדי חזקה וזה פשוט וכן פירשו ז"ל ודבר מוכרח הוא

כ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן וכ"כ הטור בס"ד בשם הר"ר יונה וע' בהריב"ש סימן רנ"ב:

שם ומימרא דאביי שם ע"א:

שם ריש ע"ב:

שם דין ג' וכתב הרב המגיד בפ' חזקת מעשה שם (דף ל' ע"ב) מבואר דאפילו לרבנן דקאמרי בחתום עליה בעד אבד את זכותו ה"מ בחתום דקעביד מעשה אבל הכא דיבורא בעלמא הוא

כ"כ הרב המגיד שם בשם הרשב"א

סיים שם דראיה היא זו שאיננה שלו:

Siman 148

לשון הרמב"ם פט"ו מטוען דין י"א משנה כתובות דף ק"ט ע"ב

פשוט שם בגמרא לכ"ע:

שם ושם בגמרא אוקימתא פלוגתא דאדמון וחכמים במשנה וקי"ל כחכמים

פשוט שם בגמרא שפיר קאמר אדמון

וסיים שם הא לאו הכי ודאי לאו כל כמיניה (להחזיק בעל כרחו של זה וזה ברור) ובספר בד"ה כתב ואין דבריו נראין לי דא"כ מאי קמ"ל ☜אלא הכא במאי עסקינן אם אומר שהכירה והחזיק בה שהתחיל ללכת בה לשדהו אפי' בע"כ של זה אין מסלקין אותו ממנה משום דדרכו ודאי אצל זה וכשמחזיק בדרך ואמר זו דרכי אין בידנו לסלקו לדרך אחרת אלא בראיה ברורה:

Siman 149

לשון הרמב"ם פ"ג מהלכות טוען דין ג' ומפורשים במשנה פ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ב ע"א):

והיינו כשאין בה דין חלוקה וכמ"ש בסמוך ס"ב וכן כתב הטור:

הרב המגיד שם וסיים שם כי אמר הייתי שותפו ולקחתי' ממנו ואכלתיה שני חזקה נאמן ומבואר שם דאמרי' מגו בהרבה תקומות:

שם דין ח' כ' ה"ה שם בגמ' (ע"ב) באוקימתא דרבינא ומבואר בהלכות:

שם וכ' ה"ה שם במשנה ולא לבן בנכסי האב וכו' ובגמ' (דף כ"ב ע"א) רבא אמר חלקו לא והלכת' חלקו לא וכו' ופירוש חלקו נתפרדו הבן והאב שאין הבן סמוך על שלחן אביו כלל ע"כ וכן פי' הרשב"ם שם:

מבואר במ"ש לעיל וברייתא שם דף מ"ו ע"א:

מרדכי פרק השואל:

ריב"ש בסי' רנ"ב ובתשו' להרמב"ן סי' צ"ג מחס"ב:

שם ושם בטור סל"ז בשם ר"י ברצלוני:

שם בשם הר"י ברצלוני:

לשון הרמב"ם שם וכ' ה"ה שם במשנה ובגמ' (דף מ"ט ע"א) ומ"ש רבינו ז"ל והרס ועשה וכו' דלא כאוקימת' דרבא שם (ד"נ ע"ב) דאמר אשת איש צריכה למחות כגון שחפר בה בורות וכו' אלא כאוקימתא בתרייתא דרב יוסף זהו שלא הביאו בהלכות ההיא דרב' וזהו דעת רבינו ז"ל ע"כ וכ"כ הב"י בשם הרא"ש וביאר טעמם וכ"כ מחס"ג בשם הריטב"א:

שם במשנה וגמ' שם דף נ"א ע"א:

לענ"ד הי' ראוי להרב רמ"א לכתוב דין זה בשם י"א דהא להרמב"ם והרי"ף. והרא"ש לא הוי חזק' כמ"ש לעיל בשמם

וכ' הב"י בשם הריב"ש סי' רכ"ב אבל באפטרופ' או מורשה דטעמא מפני שיורד ברשות אפשר שגם זה עשה ברשות ולכ"ע לא הוי חזקה מחס"ג סמ"ע בשם ד"מ:

טור ס"ה ברייתא שם [דף מ"ז ע"א] נתגרשה האשה וכו' וכדמוקי לה בגמ' שם וכדר' זירא דאמר בעל' חייב במזונותיה משום

דהיא סומכת על בעלה שיעשה מחאה כיון שהוא אוכל פירות נכסיה בחייה ועתיד ליורשה אם תמית היא תחלה [טור]:

טור ס"ז ובשם הרמ"ה.

וביאר טעמא דכיון דזבנינהו מרי' דארעא לפירי לשמעון סבר דלוי ברשותי' דשמעון קא נחית:

לשון הרמב"ם ספי"ג ממימר' דרבי יוחנן דמ"ו ע"א היכי דמי גזלן וכו' שם וכ' ה"ה יש מי שפי' כגון שיש עדים שגזלה הימנו ויש מי שפירש כגון שגזלה ויצאה מתחת ידו בב"ד ועכשיו ראינו תחת ידו וכ"כ הטור

כמימר' דרב חסדא שם:

וכ' ה"ה ☜ודע שלדברי הכל מי שהוחזק גזלן על אותה שדה יש לו חזקה בשדות אחרות ומי שהורג על עסקי ממון אין לו חזקה בשום קרקע בעולם וזה פשוט:

שם פי"ד דין ה' ממימרא דרב יהודה א"ר שם סוף ד' ל"ה:

כתב ה"ה ודברים ברורים הם שאין טענת העכו"ם טענה להשביע עליה ולא מצינו בגמ' בשום מקום איזה שבועה ע"י עכו"ם וכ' הראב"ד והמרדכי והר"ן ☜דאם החזיק מ' שנה הוי חזקה מדין אריסי דפרסאי שם דף נ"ה ע"א ע"א:

ל' הטור הי"ז ושם במימרא הנזכרת:

לשון הרמב"ם ושם וכ' ה"ה ונראה מדברי רבינו שאף בזו אין הבעלים נשבעים היסת כו' וכ' שדין זה נראה ברור לפי שאין טוען זה אלא מפי העכו"ם וכו':

לשון הרמב"ם שם ד"ו וכמימרא דרב' שם דף ל"ו ע"א:

כ' ה"ה והוא כפי שטתו שאע"פ שהחזיק הוא נשבע וכתבו המפרשים “והוא הדין אם אמר ישראל לדידי יהב עכו"ם שטר' דזביני והכרתי חתימתן של עדים או שהיה בשטר מקוים והכרתי הקיום ונזהרתי בשטר שלשה שנים ואח"כ נאבד נאמן במגו ודבר ברור הוא וכן כ' הטור או הראני השטר שקנאה ממך נאמן במקויים איירי או שהכיר חתימתן כמו שכ' הסמ"ע.

טור סי"ט בשם אביו הרא"ש מידי דהוי אישראל הבא מחמת עכו"ם שנאמן לומר קניתיה ממך:

שם סכ"א בשם הרמב"ם שם בפרק י"ג דין ב':

ל' הרמב"ם שם פרה י"ד דין ז' וכ' הרב המגיד עיקר דין זה בהמפקיד [דף ל"ט ע"א וע"ב] אמר רבא ש"מ מדרב הונא וכו':

כתב הרב המגיד שכן פי' הרב ן' מיגש ז"ל:

לשון הטור סכ"ד מעובדא דרבה בר שרשום בבא בתרא סוף דף ל"ב דמשמע שם בהדיא דאי לאו דנפיק עלה קלא דארעא דיתמי הוא היה נאמן לומר לקוחה היא בידי:

שם בשם ה"ר יונה בפירוש דברי הרשב"ם שם והרמב"ם בפרקי"א מהלכות טוען דין ח' ורבינו האי במה שכתבו. שהקול מבטל החזקה ולזה הסכים הרא"ש:

שם בשם הר"ר יונה בפירוש הנזכר וכן כתב ה"ה שם

ל' הרמב"ם שם בדין הנזכר וכתב ה"ה מעשה פרק חזקת רבה בר שרשום וכו' (הנזכר לעיל) ודברי רבינו בפירושו בדברי רבו אבן מיגש ז"ל וכל החולקין שהזכיר רבינו הם בדברי רבו ז"ל

פי' שיצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק בו ג"ש כמ"ש ה"ה שם לתרץ השגת הראב"ד וכמש"ל

שם פי"ד ד"ט ממעשה הנזכר

מה שהשיגו הראב"ד שלא יועיל מגו לגבות לכתחלה בלא שבועה מידי דהוה אנשבע על המשכון כו' תירץ ה"ה שם דחילוק יש כו' שהרי דבר תורה אין נשבעין על הקרקעות ושבועת היסת אין כאן לפי שאין כאן טענת ברי הפך מדברי זה המחזיק ואין נשבעין על טענ' שמא עכ"ל וכן ראיתי בתו' שם דף לג ע"א בד"ה מיגו דאי בעי כו' טור סכ"ח בשם ר"י ברצלוני והרב ב"י לא הביא מוצא דין זה ונלע"ד שלמדו מעובדא דבר תמוה דר' ירמיה ב"ק דף קיב ע"א וע"ב וכמ"ש הריב"ש בסי' שנז הביאו הב"י

גם זו שם בשם הר"י ברצלוני בשם י"א כיון דאפוטרופס כמו אביהם ויכול למכור קרקע של יתומי' להאכילן דינו כדין אביהם וכיון שטוען שמעון שקנה השדה מהאפוטרופס ויש לו עדים שירד באותו שדה בשעה שהיה לוי אפוטרופס והחזיק בו שלשה שנים ולא מיחה

בשם דעת ר"י ברצלוני כיון דאפוטרופס שליח הוא ובכל השלוחין יכול שולחן לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי

ל' הרמב"ם פי"ג מטוען דין ה' ממשנה שם דף מב ע"א כדמוקי לה רב יוחנן שם באריסי בתי אבות שם דף מו ע"ב וכ' הרב המגיד ופי' רבינו מבוא' דנכון

שם דין ו' מימרא דרב נחמן שם

שם ומימרא דר' יוחנן שם וכ' הרב המגיד ופירש"י ז"ל שכ"ז שאריס זה נתעסק בה לא הוי חזקה וזהו חלק לאריסין וכן עיקר

בריית' שם דף מז ע"א

ל' הרמב"ם שם דין ד' וכתב הרב המגיד בריי' שם

שם דין ז' וכתב ה"ה במשנה (שם) שנינו והאפוטרופסין וכו' ואין שם בגמ' דבר מבואר אבל בהמפקיד (דל"ט ע"א) מתבאר דמינהו ב"ד אין לו חזקה ואפי' הגדיל הקטן וכ"ש מנהו האב ושאר הפרטין מתבארין כמ"ש פ' חזקת (בבא בתרא דף נב ע"א) שהנושא והנותן בתוך הבית והיו אונו' ושטרות יוצאין על שמו עליו להביא ראיה וכ"ש שאין לו חזקה ואולי במקום אחר מצא רבינו ז"ל יותר מבואר

שם וכ' ה"ה נתבאר לו ז"ל ממ"ש כן באומני' ואריסין (שם דף מז ע"א) שכולן שוין

טור הל"ט

ב"י שם בשם הרשב"א בתשו' ב"י בסעיף י"ג בשם מ"כ בשם ספר אגודה מהא דבי ר"ג לא מחזקינן בהו יש רוצים להוציא דדבר שהוא של הקהל כו' וכתב עליו ולא נהירא

הסמ"ע כתב דין זה בשם המרדכי פרק בני העיר חפשתי שם ובשאר מקומות שראוי לבא דין זה שם ולא מצאתי ובב"ז היה המעשה שלא היה לקהל ס"ת ואחר כך השיגו ידם וקנו ב' ופסק שיקראו ב' שבועות בב' ס"ת הקהל ושבוע א' בס"ת של היחיד כמו שאמרו הקהל:

Siman 150

לשון הטור נלמד מעובדא דרבה בר שרשום ב"ב דף ל"ב ונזכר בסי' דלעיל סעיף כ' הכי אמרינן בב"מ דף ק"י ע"ח

שם דף עב ע"א

שם בעובדא דפרדסא

כדאמר רבא שם ע"ב דלא ניתן ליכתב

טור סעיף ד' בשם הרמב"ם ושכן הסכים הרא"ש וכן כתב בנ"י בשם הרנב"ר דכללא הוא כל שיורד ברשות שאין לו חזקה כו' והיינו טעמא דאומן ואריס שאין להם חזקה כו' דה"ל כמאן דאיכא עדי פקדון וראה דאפילו אחר דלאו אומן לא מהימן כדאיתא פ' חזקת (דמ"ה ומ"ו) וכ"כ התוספת שם ובבבא בתרא דף לג ע"א בד"ה אכבשיה כו':

שם בשם הרמ"ה ושכ"כ הר"י ברצלוני וכן כתב הב"י שם בשם הרשב"א וטעמו מבואר שם

שם בשם ה"ר יונה

שם ס"ה ונלמד מעובדא דרבה בר שרשום הנזכר לעיל

שם בשם ה"ר יונה

וביאר שם משום שמיד שהודה שכלו ימי המשכונ' הקרקע הוא בחזקת בעליו ואין להאמינו בתביעה האחרת במגו דלקוח הוא בידו:

שם מעובדא דרבה בר שרשום הנזכר.

שם ס"ז והיינו עובדא דרבה בר שרשום ונתבאר גם בסימן שלפני זה

שם בשם ה"ר יונה:

שם בשם אביו הרא"ש

שם ס"ח מעובדא דההוא שטרא דהוה כתוב בו שנין סתם וכו' ב"מ ריש דף ק"י. (☜וגם אין קול דבקול הורע כח כמגו כדלעיל ס"ה ש"כ) ואין לו שטר וכ' הטור בשם ה"ר יונה דלא הוה מגו להוציא לפי שכבר זכה בקרקע לפי טענתו משעה שירד בה והחזיק בה לה' שנים בחזקה דנעל וגדר

שם בעובדא הנ"ל וכדאמר רב יהודה שם וכן פסק הרי"ף והרא"ש שם וכ"כ הטור בשמם:

Siman 151

לשון הרמב"ם ריש פי"ד מהלכות טוען מימרא דר"ג אמר לי הונא וכו' בבא בתרא דף מ"ז ע"ב

ממשנה גיטין דף נ"ה ע"ב וסוגית הגמרא בב"ב שם סוף דף מ"ט ודף נ' ומבואר במ"ש בא"ה סי' צ' סי"ג וט"ז:

סי' פ"ה ס"ט

שם דין ב' ושם במימרא דרב נחמן וכו' וכדאמר שמואל שם (פי' בשטר כתוב כן סמ"ע):

בשם ה"ר יהודה וביאר שם דוקא בגזלן שאינו הורג נפשות ולא הוחזק גזלן אלא על שדה זו שמוסר נפשו עלי' ויש לו חזקה על שדה אחרת

שם בגמ' רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן וכו' דף מ"ח ע"א וכדעת הרמב"ם בפ"י מה' מכירה דאין הנגזל צריך למסור מודעה כשמוכר לגזלן:

כתב הב"ח שמדברי רבינו הטור בסי' ר"ה סעיף י"ג שהביא דעת הרמב"ם לבד וכו' נרא' דכהרמב"ם סבירא ליה וכ' שם לענ"ד דכן נרא' מדברי הרי"ף והרא"ש ושכן הוא עיקר:

Siman 152

מימרא דרבי יוחנן ב"ב ריש דמ"ז:

פשוט הוא בגמ' אי אתי בטענתי דאבוהון וכפי' רשב"ם שם:

ל' הרמב"ם פי"ד מטוען דין ג' וכ' ה"ה כפי גירסת הספרים שגורסים דקא אמר' עדים בפנינו הודה לו שהיא גיר' ההלכות והרבה מן המפרשים ז"ל:

וכ"כ ה"ה בשם יש שהקשו על גירסא זו דאי בשעדים מעידים כן מאי אריא הבנים אפי' הם שהביאו עדים שיעידו להם מעמידין אותה בידם [כמ"ש בסי' דלעיל] ומתוך קושיא זו שינו הגירסא וגורסי' לא צריכא דקאמרי בפנינו הודה לו [וכמ"ש הרמ"א בשם הטור] ולזה הסכים הרשב"א:

שם בגמ' וכרב כהנא דאמר אי לאו דאודי ליה וכו':

במימר' דרבי יוחנן שם:

מימרא דרבא שם:

Siman 153

ל' הרמב"ם ריש פרק ח' מהל' שכנים וכ' ה"ה סוף פ' חזקת [משנה ד' נ"ט ע"א] ופסק כרב הונא [שם ע"ב] וכן בהלכות:

כ' הרב המגיד דעת המחבר ורבו שמחיל' השעבודין היה לאלתר ושלא בטענ' מכר או מתנ' אלא בטענת סבלנות ומחילה וכ' עוד בפי"א מהל' שכנים דין ד' שלדע' המחבר והגאוני' תכף שראה הזיקו ונודע לו ושתק הויא חזקה ולא אמרו חזקת שלשה שנים בטענת מכר או מחיל' אלא בגוף הקרקע ולזה נראה שהסכי' הרמב"ן:

שם סכ"ו וכן כ' הרב המגיד בפרק י"א מהל' שכנים דין ד' שכן דעת רבותינו הצרפתים וזה דעת הר"ר יונה וכן דעת הרשב"א ואפשר שזהו דעת הראב"ד ז"ל שכ' בהשגות:

שם דין ב' שם במשנה ונתבאר שם בגמר' ע"ב:

שם וכ' הרב המגיד מימרא דרבי מני שם וכן פירשוה רבו ור"ש ז"ל וכתב הר"ש ז"ל דכיון שהניח לו אורך של מקום חשוב נתרצה נמי לו ברחבו דאין מקום חשוב פחות מד' על ד':

וכ"כ ה"ה שם בשם הרא"ש ז"ל:

שם וכ' הרב המגיד לא נזכר בגמ' בפי' ומ"מ נראה שדי בכך שהרי דירת בית היא דירה בעשרה טפחים כ"ש תשמיש זיז:

ס"י לפי סברתו:

טור שי"א בשם ה"ר ישעיה.

ל' הרמב"ם שם דין ח' משנה וגמ' שם דף נ"ח ע"ב:

שם מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכרבי איסא וכרבי אושעי' בן בנו:

וכ' הנ"י בשם הרא"ה והר"ן אבל אם רצה לשנות מגג עליה אין בעל החצר יכול לעכב עליו ולאפוקי הריטב"א דחולק ע"ז סמ"ע בשם ד"מ:

כ' ה"ה לא שיהיה פי' האוקימתו' [שם ע"ב] כן אבל מתוכן נלמד שלא נחלקו אלא אם בעל החצר יכול לקצר או לשנות אבל בעל הגג נראה שהכל מודים דיכול לשנות דמה לו לבעל החצר בכך:

כאוקימת' דרב ירמיה בר אבא אמתני' שם:

הרשב"א בתשוב' מפני שהמים דרך המרזב חותמים [ל' פסוק ביחזקאל ל"ט ופירושו סוגרת] את העוברים ועוד שפעמים יורדים בקילוח על המשאות העוברות ברשות הרבים ומקלקלות וכולי מחס"ב:

ל' הרמב"ם פרק ח' מהלכות שכנים דין ו' וכלשנא בתרא דרב נחמן שם דף ו' ע"ב:

כלישנא בתרא דרב יוסף שם וכ' הרב המגיד בשם הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל הטעם הוא לפי שאין מתרבה היזק על בעל החצר בכך:

וכן כתב הרב המגיד שם בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל והביאו הב"י ושכן כ' נימוקי יוסף:

טור סי"ט בשם תשובת אביו הרא"ש כלל צ"ט סי"ה.

אם” קבל קנין לסלק תוך זמן מה שלא יהיו המים יורדין לחצר חבירו ומת תוך הזמן היורשים מחויבים לסלק ואין זה קנין דברים בעלמא שהרי הודה אביהם שאין לו טענת חזקה על חצר שמעון וח"כ במה זכה היורש תשובת הרשב"א סי' אלף קל"ה סמ"ע בשם ד"מ

ל' הרמב"ם שם כ"ח מה"ש ד"ד משנה שם דף נ"ח ע"ב וכדמפרש לה דבי ר' ינאי שם דף נ"ט ע"א

ב' ה"ה זה פשוט:

כ' ה"ה זה לא נזכר בגמרא בביאור אבל נזכר בגמרא בהרבה דינין שכל שזה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום ורב הונא שאמר למעלה בזיז שבעל החצר יכול למחות אפי' בזיז כל שהוא דוקא בזיז אמר כן לפי שיש בתשמישו היזק ראיה וכמ"ש בגמרא אבל הסולם שאין יכול להשתמש בו אלא דרך רשות חבירו וחבירו יכול לבטלו כל זמן שירצ' ודאי אינו יכול למחות על ההנאה והכל מודים בזה וזה פשוט:

שם ד"ז וכתב ה"ה זה פשוט פ"ק (ממשנה ד' ה' וגמרא דף ו ע"א):

ג"ז פשוט שם

שם וכתב ה"ה מימרא שם (דף ו' ע"א) וכרב יוסף או כלישנא בתרא דרב נחמן דאמר החזיק להורדי אחזיקלכשורי וכו' ופירושו בזו ובאותן הסמוכין לה כדעת הגאונים ז"ל שכל אלו וכיוצא בהן שהן מחילות השיעבודין בשתיקה לבד די וא"צ פענה ולא חזקת ג' שנים ודעת רבותינו שצריך טענת מכר או מתנה וחזקת ג"ש וכו' ולזה הסכימו קצת מן האחרונים ז"ל עכ"ל וכמ"ש הרמ"א בהג"ה

שם מימרא דרבינא שם ע"ב וכתבו התוספת שם בשם רבינו שמואל דחזקה דלעיל לאו דג"ש אלא לאלתר כדאמרינן הכא ע"כ והדא כדעת הרמב"ם והגאונים שכתבתי לעיל בשם ה"ה וכיוצא בזה כתב הטור בשמו.

כתבו התוספת לאו דוקא שבעה שבשמיני עצרת אינו יכול לסתור

פירש רשב"ם מדלא מיחה איכ' למימר דזה פייסו במעות עד עולם שכן היה דרכם לקבוע סוכתן לצורך כל השנים

ל' הרמב"ם שם

שם ד"ח וכתב ה"ה זה לא מצאתי מבואר אבל נראה פשוט מתוך המימרא של מעלה וכו' (דאחזיק להורדי וכו') אם בחזקת קורה אחת יכול להחזיק בהרבה היה לו לומר רבותא יותר

כתב ה"ה זה לא מצאתי ג"כ מבואר וצריך לעיין ושהמפרשים חולקים בזה וכו' וכתב עוד שנ"ל בפירוש דברי המחבר כדרך שכתב הרמ"א בשם הריב"ש וביאר עוד שם בשטוען שעד עכשיו לא הייתי צריך לנעוץ בה ואין כאן עדים הכותל של מי אלא שתמה למה צריך נעיצה כל זמן שאין שם עדים:

שם דין ט מימרא דרב הונא ד"ו ע"א

הרשב"א בתשו' וביאר שם שלא נתן לו שמעון ולא זיכה אותו בסמיכת קורותיו אלא בכותל זה בלבד ואם נפל אזדא לה וכותל זה שחזר ובנה פנים חדשות באו לכאן ודומה למ"ש בפרק הנושא גבי מדור אלמנה (מימרא דאביי וברייתא שם דף ק"ג ע"א):

Siman 154

ל' הרמב"ם בפ"ה מהלכות שכנים דין ח' משנה ב' דף נ"ט ע"ב וכדמפרש בגמרא שם דף ס' ע"א

כתב הכ"מ שם רבינו מפרש כהרי"ף שכתב בתשובה בזה שיכול לפתחם לתוך ביתו אבל לא לחצר השותפין וכו' וכמ"ש המחבר בסוף הסעיף ושכ"כ הרמב"ן

כן כתב ה"ה והכ"מ שם שדעת רבינו ז"ל בפי' הסוגיא כדעת הרי"ף שיכול לבנות העליה לתוך ביתו והטעם שכל שהיא פתוחה בתוך ביתו אינו עשוי להכניס שם דיורין כיון שאין שם דרך אלא עליו וכ"כ הרמב"ן ז"ל וכ"כ הנ"י בשמם ושהריטב"א ז"ל כתב שהדעת מכרעת כן

מבואר במ"ש לעיל ס"ק ב' וכתב ה"ה וכבר פירשו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל הסוגיא לדעת הרי"ף ומבואר בתוספת כדבריו וכ"כ הנ"י בשם הריטב"א

כ"כ הכ"מ שם בשם תשובת הרי"ף ושזה דעת רבינו אע"פ שאין אדם עשוי להכניס דיורין שיעברו דרך עליו כדאמרי' גבי עליה י"ל דבעלי אותה חצר כשיהיה הפתח פתוח עושין משם קפנדריא דרך חצר השותפין וכ"כ התוספת שם כדי שלא יכנס ממנו לחצר השותפין

וכ"כ ה"ה בשם קצת מפרשים:

הרמב"ם שם פ"ה דין ט' וכתב ה"ה זו סברת המחבר וראייתה בצדה (פי' מדין הנזכר בסעיף דלעיל) ומבואר בגמרא שם (דף ע' ע"א) מפני שמרבה עליהם הדרך:

כ"כ ה"ה שם לפרש דברי רבינו וליישב השגת הראב"ד דכל כי הא יהא ביתו פתוח לרוחה ותבא עליו ברכה

וביאר שם הא דקיימא לן בר"א בן יעקב דאמר יכול לומר לתוך של חבירך אני נכנס (משנה נדרים דף מ"ז ע"א) י"ל ה"מ בחצר וכו' דאהילוך דחצר לא קפדי אינשי אבל אהילוך דבית קפדי אינשי

שם במשנה וכדמפרש לה שם בגמרא

מעשה שם בברייתא וכרבי חייא

ל' הטור ס"ה בפירוש המשנה לא יפתח אדם פתח כנגד פתח וכו' שם דף ס' ע"א דבלא רשות אפילו פתח שלא כנגד פתח וכו' אסור לפתוח כדתנן שם במשנה שזכרתי בריש הסעיף

טור ס"ה בשם הרשב"ם וכתב עליו הרמב"ן דאף ע"ג דכי מרחוק משהו אכתי חזי ליה כיון שאינו רואהו בדרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכבם עליו לפי שאינו יכול לומר שלא תסתכל בי לדעת דסוף סוף אי בעי קאי בחצר וחזי ליה ב"י וכ"כ ה"ה שם דין ו' בשם הרשב"א

שם בב"י בשם הרמב"ן

שם במשנה

ב"י בשם ר' ירוחם וכדרך שכתב הטור ס"ו בשם הרמב"ן וה"ה שם בשם הרשב"א

ה"ה שם בשם הרשב"א ור"ה דקתני לאו דוקא אלא שהרבים בוקעים בו

טור ס"י בשם הר"י ברצלוני

וכן כתב בסימן קכ"ה סעיף כ"א בהג"ה

תוספתא כתבוה הרי"ף והרא"ש ס"פ חזקת ופסקה הרמב"ם בפ"ה שם דין ז' והטור ס"ט

כ"כ הב"י

שם בשם הרמב"ן והרשב"א:

ל' הרמב"ם שם דין י"א משנה וגמרא שם דף ס' ע"א:

שם במשנה וגמרא:

שם במשנה:

כדמפרש טעמא בגמ' שם סוף סוף הא בעית אצטנועי מבני ר"ה שרואין בביתך

ב"י בסוף סעיף ד' בשם נ"י בשם הריטב"א

שם דף ס' ע"א

ל' הרמב"ם פ"ז מה"ש דין ה' כ' ה"ה ס"פ חזקת (בבא בתרא דף נ"ט ע"א) וכר' אילעא וכן בהלכות ומוסכם הוא

שם דין ו' וכתב ה"ה כבר כתבתי שדעת המחבר ורבו ז"ל שיש להיזק ראיה חזקה כשהניז' רואה שעושין מעשה כנגדו ושותק ולפי שטה זו תהיה הסוגיא והמשנה שבפ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ח ע"ב) כפשטן בחלון שיש בו היזק ראיה ומחלוק' רבי זירא ר' אלעא הוא בחנון מצרי שאין ראשו יכול ליכנס בו אבל בחלון הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכו אפי' למעלה מד' אמות יש לו חזקה וזהו שטת הרב אבן מיגש

פי' לכל מר כדאית ליה להרשב"ם מיד וכן כ' הטור בשם הרמב"ן והרמ"ה וכן דעת הגאונים ולר"ת והרא"ש דוקא בחזק' ג' שנים

ה"ה בפ' ב' מה' שכנים דין י"ד לדעת הרמב"ם וכדעת רבו

שם ברמב"ם וכפי' ה"ה

טור סכ"ג בשם תשובת הרא"ש והכי אמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ס' ע"ב) במימרא דרב הונא נפלה חוזר ובונה אותה וכ"כ בתשובה להרמב"ן סי' י"ז וחילק בין דין זה לדין מי שהחזיק לקבוע קורות בכותל חבירו ונפל הכותל ובנאו שאין לו חזקה בכותל החדש ונתן טעם לשבח

ל' הרמב"ם שם בפ' ז' מה' שכנים דין ה' ומבואר במה שכתבתי לעיל ס"ז בשם מ"ש ה"ה שם

שם דף ז' וכתב ה"ה דין האורה מימרא דשמואל שם והרבה פירושין נאמרו שם בה ושטת רבינו כלשון רבו ז"ל

כ"כ נמ"י שהסכימו האחרונים וכתב הב"י שלמדו מהתוספתא שכן אמרו שם משמי' דרבי מאיר ותנא דמתני' היינו ר"מ דסתם מתני' ר"מ ופי' מלבן משקוף מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל ופי' צורת הפתח משקוף מלמעלה ומן הצדדים מחס"ה:

ל' הרמב"ם בפ"ז מה"ש דין ז' וכ' ה"ה בגמרא (ב"ב ריש דף ס') אמר רב נחמן ולסתום לאלתר הוי חזקה וכו' דדעת המחבר דבכלל לסתו' הוא לבנות כנגדו וכן פר"ש ז"ל

כן הוא בטור סט"ו

שם ברמב"ם ד"ח ממעשה שם דף ז' ע"א וכדאמר רב חמא שם

טור סל"ו שם בגמ' הא קמ"ל וכו' רמב"ם שם וכ' ה"ה אע"פ שלא נזכר זה פשוט ומוכרח ג"נ שם אחר שהצריכו להחזיר טענה נראה שבלא טענה כופין אותו

שם דין ט' וכ' ה"ה זה אינו מבואר בגמ' וכו' ודעת המחבר כדעת רב משה גאון ז"ל שכ' שאפי' לשנותן למעל' אינו יכול וקצת ראי' יש מאותה דההי' אחד וכו' סוף פ' חזקת הבתים (משנה שם ד' ס' ע"א) טור ס"ח בשמו וכ"כ הנ"י בר"פ לא יחפור בשמו

שם ושם וכ' עוד הנ"י שכ"כ ר"ת ור"ח ז"ל

דין זה למדו המחבר ממ"ש הטור שם סי' א' בשם תשובת הרא"ש כלל צ"ט סי' ז' שלפי השאלה משמע שהמנהג בעיר שכל אדם מוציא זיזין וגזוזטראו' ואין יכולין למחות בו וכו' ובזה לא הוי האור הפקר וכו' מבואר בסעיף ט"ז וע' תשובת הרשב"א בסי' אלף ופ"ה ואלף וקל"ב ותתק"ג ובהריב"ש סי' שי"ג

שם בתשובה והשאלה וכ"כ בפסקיו ריש פ' לא יחפור והביאו הטור בסי"ח

שם סי' א' בתשו' הנזכר לעיל סעיף ט"ז

וכ' שם ☜שמצוה לומר לשמעון שאינו מחויב להרחיק דהשבת אבידה היא

שם סי"ח כ"כ בפסקיו ריש פ' לא יחפור והריב"ש בסי' תע"א כתב על דברי הרא"ש וז"ל הרב הלך לשטתו שסובר דהיזק ראיה יש לו חזקה ושחזקת נזקין היא חזקת ג' שנים ובא בטענת מכירה או מתנה או מחילה ומתני' דחלון המצרי וכו' וחלק עליו והאריך בזה ע"ש וכמ"ש המחבר בסוף הסעיף

שם סי"ט

שם ס"כ.

שם סכ"א

בתשובת שאלה כך קבלנו מהרב רבינו ומההיא דסתם חרבות עשויות לבנות (ירושלמי) וזו היא במחלוק' אביי ורבא (שם בבלי דף י"ז ע"ב) בבא לסמוך מצד המיצר דלרבא סומך דאע"ג דקי"ל דכופין על מדת סדום (שם דף נ"ט ע"א) כיון שאם בא לבנות הרי הוא ניזוק מיד בגירי של בעל החלון עד שמעמיד חבירו בדין ודיין וכו' הביאו הב"י בסט"ז

בתשו' והביא ראיה מהא דסתם חורבות עשויות לבנות כדאי' בירושלמי ויש הוכחה לזה בריש פ' לא יחפור (בבא בתרא ד' י"ז ע"ב) דמקשה לרבא דאמר הבא לסמוך אינו סומך וכו' בתשו' סימן תע"א שזהו שנ"ל לדין הגמ' לפי דעת הגאונים והרמב"ן והרשב"א והרבה מהאחרונים

כ"כ הרא"ש בשמו ריש פ' לא יחפור וכ' בנ"י שם שהראב"ד והרשב"א והרי"ף ורש"י סוברים כה"ר יונה

בחידושי בפ' לא יחפור

מבואר לעיל סעיף י"ד

טור סכ"ח בשם תשו' הרא"ש וביאר שם דדמי לאומר שדה זו לכשאקחנה תהא קנויה לך דלא קנה (מבואר לקמן סי' רי"ב):

שם סכ"ט בשם תשובה לגאון הביאו בפ' חזקת גבי הא דאמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עכו"ם וכו' (שם דף צ"ה ע"ב) ומסיים בה "אבל ראובן ושמעון שקנו מן מעכו"ם ושניהם באים מכח העכו"ם התם הרי הוא העכו"ם בין ליפות כחו בין להרע כחו וכ' הב"י שם שדברי תשובת הרשב"א שכתבתי בסמוך כדברי הגאון:

ובאין בו היזק ראיה איירי וכמ"ש לקמן בסעיף כ':

כדלעיל סי' קמ"ט ס"ט והא דאמרינן לענין שטרות של עכו"ם דהבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם כמבואר לעיל סי' מ"ה סעיף ז' וסי' ס"ו סכ"ה וסי' ס"ו סעיף ז' בהגה נלע"ד ליישב לדעת הגאונים והרשב"א דשאני התם דהוא לענין ממונ' ודינא דמלכות' דינא אבל היזק ראיה דאיסור נמי איכא כמבואר בסעיף ז' בהג"ה לא שייך לומר דינא דמלכותא דינא בדבר איסור.

וכן פסק מוהרש"ל

מבואר בסי' קל"ד ע"ש:

הרשב"א בתשו' אחר' מחס"א יבואר שם ואם היו פותחים עליו חלונות שלא ברשות ועמדו כמה שנים היה סותם אותם כל זמן שירצה:

וביאר שם דכיון דאין לו חזקה הרי הוא חייב לסתו' מפני שהוא מזיקו בהיזק ראיה דגיריה נינהו וכ"כ הראב"ד בשם הגאונים ואל תשיבני ממי שפוסק היזק ראיה יש לו חזקה דהתם בבא מחמת טענה והניזק קבל עליו בפי' נזקיו אבל זה לא קבל נזקיו ע"כ משא"כ לעיל ס"ט דהיה החלון פתוח על הגג ולא היה בו היזק ראיה:

כצ"ל וכן הוא בב"י ושם בתשוב' הרשב"א:

וסיים שם ☜ומ"מ אם דינו של עכו"ם לסתמו ישראל הבא מחמתו הרי הוא כמוהו כדקמרי' בפי' חזקת (סוף ד' צ"ה) פי' לא שיכול לסתו' את החלון אלא שאם רוצה בונה בפני':

טור ס"ל בשם תשובה לגאון

כלומר כדי שלא יזיקנו העכו"ם בראייתו:

מבואר במ"ש לעיל סעיף י"ב:

לשון הרמב"ם ריש פ"ז מה' שכנים וכתב ה"ה זה פשוט ומפורש בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ב ע"א) ובהרב' מקומו' שם במשנה וכדמפרש בבריית' שם ע"ב

הרשב"א בתשובה וביאר שם ששיעור מוחלט הוא שכך שיערו חכמים וכו' וכל ששיערו חכמים כך הוא במ' סאה הוא טובל במ' סאה חסר קורטוב א"י לטבול מחס"כד:

לשון הרמב"ם שם פ"ז דין ב' במשנה וברייתא דלעיל:

שם דין ג':

כתב ה"ה אע"פ שלא נזכר בפי' בגמ' פשוט הוא שהרי ההרחקה אינה אלא כדי שלא יאפיל וכדאיתא בברייתא ובכיוצא בזה הרי אינו מאפיל וכמ"ש הוא ז"ל:

שם דין ד' פי' כגון שהכותל שהחלון בו משוך ממזרח למערב וזה מושך מצפון לדרום:

כגי' הרי"ף והרא"ש שגורסין שם בגמ' טפח וכ"כ ה"ה

כסב ה"ה ודעת המחבר כשהקשו שם דף כ"ב ע"ב והלא מציץ הוא בשאינו מגביה הכותל ד"א על החלון וכו' דאי במגבי' ודאי לא בעי מידי אחרינא וכ"כ דעת הרב ן' מיגאש ז"ל כו' ומדברי רש"י שם נראה שאפי' במגביה ד"א צריך שיכנוס ראש כותלו ודברי תימה הם דאדרבה כיון שגבוה הוא והוא סמוך לו לא יכול להציץ כמו שיציץ ברחוק וזה דבר מורגש לחוש אלא דודאי דברי המחבר עיקר ע"כ והתוס' שם פירשו כיון דקאי מן הצד ואורך הכותל לרחבו של חלון יכול לעמוד בסוף הכותל ולשחות ולהציץ אפי' במגבי' ד"א וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו והטור סל"ב וגם את זה לא ידעתי שלא כגיה עליו הרמ"א בכאן דעת רש"י ותוס' והרא"ש והטור:

שם דין ה' וכתב ה"ה מפורש שם בגמר' ובהלכו' והרבה פירושין נאמרו בה ושהעיקר כדברי המחבר ומ"מ יש שכתבו שאף על פי יש בין ב' הכותלים ד"א צריך שלא תהא א' מהן סמוך לחלון פתוח מטפח שהרי מן הצד מרחיק טפח אע"פ שהצד השני פנוי לגמרי וזה פשוט וכיוצא בזה כתב הרא"ש והטור:

כתב ה"ה אע"פ שאין זה מבואר בגמ' פשוט הוא. שהרי הסכוך הוא נגד החלון וכבר נתבא' שכנגד החלון צריך להרחיק ד' אמות:

טור סל"ד בשם תשו' הרא"ש כלל ק' סי' ו' מפני שלפעמים עולין עליו לתקנו ואיכא היזק ראיה ☜ וכל אמות שבתלמוד הם ו' טפחים והטפח הוא ד' גודלין:

הרשב"א בתשובה מחס"א:

תשובת הריב"ש בסי' רפ"ט וביא' שם שלא אמרו להרחיק ד"א כדי שלא יאפיל אלא בחלונות שהאור' הנכנס' לבי' מהחלונות נכנסת מכנגדן כו' אבל בחצר שהיא מגולה והאורה נככסת בה מלמעלה וכו' וע"ל סי' קנ"ז ס"ט:

ל' הרמב"ם שם ספ"ז מעשה שם דף ז' ע"א:

שם בגמ' וכי בשופטני עסקו' וכתב ה"ה ויש שפירושו ששמו ואמדו כמה בנוי שוה יותר מן הפנוי וכו' ואפשר שלזה נתכוין המחבר

פי' ר"מ גינה שבצד (האכסדרה) שהיתה מאירה לתוכו

שם בגמ' אספלידא וכפי' התוס' שם:

טור סל"ז בשם הרמב"ן מהא דא"ר נחמן אמר שמואל האחין שחלקו וכו' שם ע"ב וכ' ה"ה בפ"ב דין י"ב שפי' רש"י שם וכפי' הרמב"ן וכ"כ הרשב"א:

לשון הטור ספ"ט:

וכ"כ הרשב"ם שם בפ"ב וכתב ה"ה שם זה פשוט דאחין לאו דוקא ו:ב"כ הר"י מיגש:

הוא כדע' הרמב"ן ורש"י והרשב"ם הביא' בסעיף דלעיל:

שם ס"מ בשם הר"י ברצלוני ושכן הכריע וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א שם בפ"ב דין י"ג:

שם בשם הר"י ברצלוני בשם י"א:

וביאר שם משום דנזקו לא מכר ליה וזה מזיק לו מיד ☜אבל אם מכר ליה בית הפתוח לחורבה שלו אע"פ שעשוי לבנות אף כשיבנה זה החורבה אין לו לסותמו סמ"ע:

הרשב"א בתשובה והביא ראיה מהגוזל בתרא (דף קי"ב ע"א) גבי בר חמוה דר' ירמיה טרק גלי וכו' עד התם דלא קיימא בחזקת אבוה וכו' והכא נמי דכוות' היא דהא מזיק את זה וכו' מחסכ"ז

כדין מוכר חצר לעכו"ם סמוך לחצר חבירו בסי' קע"ה סעיף מ':

גם זו הרשב"א בתשו' מחס"כ:

גם זו הרשב"א בתשו' ס' חלף וכ"ה מחסי"ב וכן דקדק הב"י מל' הטור שם סעיף ל"ב:

ריב"ש סי' שכ"ב מח"ס י"ח:

Siman 155

משנה ב"ב דף כ' ע"ב:

וכן פירש רש"י שם:

טור וכן כ' הנימוקי יוסף שם:

ברייתא שם וכדמוקי לה אביי:

שם במשנה וכת"ק וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ט דין י"א ואע"פ שמשלם מעכבין עליו השכנים להרחיק כל השיעורים הללו שאולי ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם:

טור ס"ג ושכ"כ ה"ר ישעיה:

לשון הרמב"ן שם דין י"ב שם במשנה דף כ' ע"ב:

מימרא דרב ששת שם:

שם במשנה כדאמר רב יוסף האי דידן וכו':

ברייתא שם

שם דין י"ג בעיא דאביי שם ולא נפשטה

בעיא דרב הונא בריה דרב יהושע שם ולא נפשטא

כן הוא ברמב"ם ובדברי ה"ה שם וכתב ה"ה שזהו פירוש למה שאמרו בגמרא בנה עליה ע"ג ביתו וכן פירשה ר"ח ורבו ז"ל אבל הב"י דפוס ויניציאה ראיתי שהעתיק מחיצה ורש"י פי' בענין אחר

כתב ה"ה וכתב הרב ז"ל דמספק אין לו להזיק חבירו ואם עבר ועשה המוציא מחבירו עליו הראיה ופירושו בכלן כפי' רבו בשם הרי"ף

לשון הטור מעשה פ' הבית והעליה דף קי"ז ע"א וכדאמ' רב אשי כי הוינא בי רב כהנא וכו' ומבואר בהרי"ף והרא"ש שם.

לשון הרמב"ם בפ"ט דין ב' משנה ב"ב דף י"ז ע"א

פי' אבנים שהאור יוצא מהם שכל אלו קשין לכותל שמוציאין הבל:

טור ס"ח תנא רבי אושעיא וכדמוקי לה שם דף י"ט ע"א:

שם ובהרמב"ם במשנה שם תנן וסד בסיד ושם בגמרא בעיא וסד בסיד תנן או סד בסיד תנן ולא איפשטא וכמ"ש הרא"ש שם הלכך אם עשה אחת מהם אין כופין אותו לעשות יותר דכל ספק ממונא הוי קולא לנתבע

שם ברמב"ם שם במשנה.

כתב ה"ה לשון המשנה מי רגלים ופי' בגמרא (דף י"ט ע"ב) שופכין ופירשו רש"י ז"ל ואבן מיגש מי רגלי' שמתקבצים בכלי שלא יהא שופך אותם בבת אחת וכונת המחבר הוא דוקא שיש שם לגומא שכשפכין שם וכו' וסיים שם ומסתברא דאפי' בכל מים יש להרחיק וי"ל דאף ע"ג דקוו וקיימו כיון שאינו תדיר כמו כובסין אינו צריך להתרחק בשאר מים:

שם דין ו' ברייתא שם וכתב הטור שצריך "להעמיד דברי הרמב"ם בסעיף דלעיל שכתב ואת הגומא וכו' דאיירי בכותל אבנים וה"ה כתב שם וכתבו ז"ל שאין חילוק בין כותל לבנים לכותל אבנים אלא בהשתנות מים אבל בשאר הרחקות הכל שוה וזה דעת המחבר:

שם דין ג' שם במשנה וכתב ה"ה והטעמים מבוארים בגמרא (דף כ' ע"ב) יש ראיה שיש בהם משום נדנוד ויש בהם משום קול לבד:

שם דין ד' ושם במשנה וכתב ה"ה לפי שהתנורין שלהם היו רחבי' מלמטה ומתקצרין מלמעל' טור בשם הירושלמי וכן כתב ה"ה בשם חידושי הרשב"א:

שם בשם ה"ר ישעיה וכ"נ מדברי רש"י

שם בשם ה"ר יונה

מבואר במ"ש לעיל בס"ו

ל' הרמב"ם שם ריש פ"ט שם במשנה דף י"ז ע"א

שם במשנה וסד בסיד וכתב ה"ה בעי' בגמ' (דף י"ט ע"ב) ואמרו פשיטא דתרתי בעינן דאי ס"ד וכו' ונדחה זה שם אבל כתבו המפרשים ז"ל וכיון דכך אמרו דפשיטא דתרתי בעינן הכי קי"ל וזה דעת המחבר ולעיל בסעיף ד' שכתב או סד הוא בגי' הרמב"ם ורש"י שגורסי' או סד בסיד

ג"ז שם דין ה' וכתב ה"ה ברייתא ומימרא שם (ע"ב) ולשון הגמרא (נדיין) ופירושו כפי' רבו ז"ל

ג"ז שם דין ט' וכתב ה"ה משנה וגמרא שם (דף כ"ב ע"ב אוקימתא דמתניתין בב' רוחות) ודבריו כדברי רבו ז"ל והא דמקשינן בגמרא וקמא היכי סמך הוה ס"ד דכותל ראובן לא היה כמין ג"ם לכותל שמעון אלא כנגדו ממש וע"ז היו מקשין היאך סמכו בקרוב ד' אמות ותירצו שלא היה אלא כמין ג"ם דהיינו מן הצד לפיכך הותר לסומכו וזה פשוט לפי שטה זו וכו' ופרשו שהמשנה הוא דוקא בהלוקח מן המלך דבסתמא נשתעבדו לו ד' אמות קרקע חוץ לכותלו לדווש' וחברו הלוקח מן המלך צריך להרחיק ד"א שכבר נשתעבדו לו והביאו הרמ"א לקמן בהג"ה

פי' כ"ף יונית והוא כעין דל"ת הפוכ' (צ"ל גימל שכן גמא היא אות שלישית יונית) מפורש שם אוקימתא דרב וכמו שפירש רש"י שם מתוך שאין דשין אותם מבפנים צריכין דישה מבחוץ

כ' ה"ה זה לא מצאתי מבואר ובהשגות אמר אברהם סברא יפה היא

וביאר בנ"י שהמחזיק בו בארבע אמות סמוך לבנינו

לשון הרמב"ם שם פי"א ד"ג עובדא דהנך עצורי וכו' שם סוף דף כ"ה

שם ריש דף כ"ו וכתב ה"ה ופי' רש"י שאם הניח הכד על החומה וכסויה עליה ינוע הכסוי מחמת הרעדה וכן פי' אבן מיג"ש ז"ל וכ' ☜ואם הכסוי אינו מתנדנד אף על פי שהחצר מתנדנד אין זה הנזק ואין משגיחין. בו וזה דעת המחבר

ג"ז שם פ"ט דין ח' משנה שם דף נ"ב ע"ב:

שם במשנה

ל' הרמב"ם פ"ט מהל' שכנים דין ח' וכ' ה"ה ר"ל כיון שהחזיק במזחילה נקנה לו מקום חבירו שצריך להרחיק ד"א דכדי שיוכל לזקוף הסולם אף ע"פ שיכול לבנות תחתיה (כמבואר בסימן קנ"ג ש"ח) דבנין שתחתיה אינו מעכב על הסולם אבל סמיך לה מעכב אלא א"כ הרחיק ולזה הסכים הרשב"א בסוף ימיו דמזחילה חזקה לעצמו לכל תיקונה דאי לא מתקן לה גם היא אינו מקלחת הא למה הדבר דומה לחלון העשוי לאורה שהיא ראוי להרחקת הכותל ד' אמות בחצר חבירו וכן ג"כ המזחילה:

כ"כ התוספת שם כשמכר או נתן לו זקיפת הסולם בחצירו וכתב הנ"י בשם הרמב"ן דמודה באחין שחלקו ☜והעלו בדמים מפני המזחילה שיש לו חזקה בחצר לזקיפת הסולם:

ל' הרמב"ם שם דין י' ממשנה שם די"ו ע"א ופסק כרבא וכלישנא בתרא שם ע"ב

כתב ה"ה לא נתבאר בגמרא אבל כך היא סברת רבו וקצת מן המפרשים

שם כאוקימתא בתרא וכרבא

טור סי"ט כדעת ר"ח ור"ת ולזה הסכים הרא"ש והביאה הטיר שם בסעיף מ"ז ומ"ח.

שם בסעיף כ' בשם תשובת אביו הרא"ש וביאר שם כיון שהמים רבים ומתאספין בגומא בוקעין ועוברין לחצר שמעון הוי גירי דיליה

שם סכ"ד בשם תשובה לרב מתתיה גאון

שם סכ"ה גם בשם רב עמרם

וביאר שם בתשובה שמימי גשמים אלו אינן אלא כחץ היוצא מגגותיהן וממבוי שלהם ועובר דרך ר"ה ונכנס לבתיהם של אלו ומזיקים ואם באו בטענת מכר או מתנה מהני אבל לא בטענת סבלונות עכ"ל ולמד הרמ"א מדין זה הוא הדין לשאר נזקין

לשון הרמב"ם שם פרק י' דין ב וכתב ה"ה משנה וגמרא שם (דף כ"ד ע"ב) ופי' גורן קבוע פירשו בגמרא כל שצריך לזרות ברחת ואינו יכול לזרות בידיו וכתב בבית יוסף ובכ"מ אע"ג דהאי דרבי יוסי בר חנינא איתמר אליביה דאביי ואנן קי"ל כרב אשי מכל מקום האי מימרא דרבי יוסי איתא בלא מימרא דאביי אמתני' דהא רבי יוסי בר חנינא קדים לאביי טובא וכוותיה נקטינן:

דין זה נלמד מדין האילן משנה וגמרא שם:

שם במשכה וגמר':

ל' הטור סכ"ט משנה שם דף כ"ה ע"א וכת"ק:

תוספת' והביאה הרא"ש שם בפסקיו:

לשון הרמב"ם שם פ"ט דין ג' ורש"י פי' כל שאינ' באה לפורענות היא מנשב' בנחת לפיכך אינה מביאה הריח לעיר

כן הוא שם ברמב"ם.

משנה שם ד' פ"ג ע"א

כן הוא שם במשנה:

טור סל"ב ומבוא' בגמ' שם דף ס"ג ע"א:

פירש רש"י ב"ד פותחין לו:

לשון הרמב"ם שם פרק י' ד"ת משנה שם דף כ"ו ע"א:

מימרא דשמואל שם:

כ"כ ה"ה שם שכן צ"ל בדברי הרמב"ם שהרי כן אמרו בגמ' שם בפירושו מוכרח הוא מן הבריית' לא יטע וכו' ב' אמות ואי אפשר להעמיד' אלא באילנות לאילנות:

כתב ה"ה שם רבא בר רב חנן הוו ליה הנך דיקלא וכו' ופי' הרב אבן מיגש ז"ל בשם הרי"ף דרבא לא הרחיק אלא ב' אמות כדינו בבבל וא"ל רב יוסף דאילנות לגפנים בעינן ד' אמות כמו בארץ ישראל [וכ"כ הטור בשמו] וכן העמיד הרמב"ן שטה זו:

טור סל"ה כ"כ הרא"ש שם וכ"ש בשד' לבן וכ"כ הג"א שם וכ"ש אילנות או גפנים וזרעים מדברי התו' שם בד"ה אחד גפנים וכו':

בשם אביו הרא"ש וכן פי' רש"י דבעינן טפי מד' אמות:

שם בד"ה אבל גפנים:

שם במשנה:

ל' הרמב"ם שם סוף פרק י משנה שם דף כ"ז ע"ב:

ופי' רש"י כדי שלא יעכבוהו מלהוליך מחרישתו שם:

פי' רש"י שצילם מרובה וקשה לשדה:

שם במשנה.

כתב ה"ה שם בגמ' מפני שהצל רע לבית השלחין ומתוך זה למד המחבר לבית האילן:

וכן פי' רש"י שם:

משנה שם:

כתב הב"ח ☜ואם היא מבוי שאינו מפולש אי מחלו ליה בני אות' מבוי יכול להוציא אפילו למטה מגמל ורוכבו ואין שאר העוברים יכולים למחו' עליהם וכההיא דרבי אמי ס"פ חזק' דף ס' ע"א וכן פי' הנ"י לשם:

טור סמ"א בשם תשו' לגאון וביאר שם שלא יכול לומר אתה גרמת הזיקך שהגבהת את גגך וכתב עוד שאותן נופים שנוטין לרשות לוי שלו הם ואוכל פירותיהן מדין האילן הנוט' לכאן ולכאן [[[בבא מציעא קז א|ב"מ דף ק"ז ע"א]]] וכרב שם שכן נהגו בני מיצרא שם כדאמר רב יהודא לרבין שם אבל הטו' בס"ס קס"ז לא פסק כן וכן הרמב"ם בסמוך:

ל' הרמב"ם בפ"ד מהל' שכנים דין ט' וכ' ה"ה מחלוקת רב ושמואל פ' המקבל [שם] ופסק כשמואל וכן בהלכות וע' בס"ס קס"ז:

ל' הרמב"ם פ' י' ד"ז משנה ב"ב דף כ"ו ע"א:

מסקנ' הגמ' שם ע"ב:

גם זה שם דין ה' משנה שם דף כ"ה ע"א כר' יוסי וכמסקנת הגמרא שם דף י"ח ע"ב דהא דחנן רבי יוסי מתיר בחרדל לאו דוקא וה"ה משר' וירק ובצלים וכרישי':

וביאר הרמב"ם שם כיון שהנזק בא מאליו אחר שיפסקו מעשיו של מזיק:

שם בגמרא סוף כ"ה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמר רב אשי כו' מודה ר' יוסי בגירי דיליה וכדאיתא בהלכות:

שם ברמב"ם דין ז' כר' יוסי שם במשנה אע"פ שהבור קדמה לאילן לא יקוץ שזה סופר בתוך שלו ואיפסק' שם הלכה כר' יוסי כמ"ש בסעיף דלעיל גם טעמו:

טור סמ"ט בשם הראב"ד כי היכי דפטרינן בהנך דהוו נפצי כיתנא ומוקי אינשי שם ריש דף כ"ו:

שם ס"ג בשם בעה"ע אמתני' ואם הזיק חייב לשלם [שם דף כ' ע"ב] כתב ד"ה בכל אינך שעורין אם הזיק אפילו לאחר שהרחיקו חייב לשלם אי ידיע ומנכרא הזיק' ושכ"כ הרא"ש חוץ מהיזק הנמייה ע"י סמיכת הסולם [שם דף כ"ב ע"א] והיזק דמנפץ כיתנ' [הנזכ' לעיל] כיון שההיזק לא היה ראוי לבא מכח מעשיו אלא ע"י הרוח והנמייה:

ל' הרמב"ם ריש פי"א מהלכות שכנים:

כתב ה"ה מעשה שם פסק כהלכות פי' אעובדא דנפצי כיתנא וכו' דלעיל מסיק שם בגמ' היינו זורה ורוח מסייעתו וכפי' רש"י שם כי היכא דלענין שבת הוי כחו לענין נזקין נמי חשיב ליה

וכ"כ הרי"ף ממימר דרב אשי וגרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור ב"ק דף ס' ע"א

שם דין ד' וכתב ה"ה דעת המחבר בזה כדעת כגאונים שכתבו שהשיעבדים נקנין בשתיקה ומדין סבלונות ותיכף שראה שהזיקו ונודע לו דשתק הוי' חזקה ולא אמרו חזקת ג' שנים וטענת מכר או מחילה אלא בגוף הקרקע ולזה נרא' שהסכי' הרמב"ן ז"ל:

שם ממסקנת הגמר' ב"ב דכ"ג ע"ב:

מעובדא ובי בר מוריון דהוו נפצי כיתנא וכו' כמסקנת הגמרא שם דף כ"ד ע"א:

מעובדא דפפי יונא' וכו' נקמי' דרב אשי שם סוף דף כ"ה:

לשון הרמב"ם שם פ"ב דין י"ג:

כ"כ ה"ה שם שדעת המחבר בזה כדעת רבו דבחצר דוקא מאחר שממילא הם מזיקים וכו' אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חבירו יש לו חזקה לדעתם:

רמב"ם שם בפ' י"א ד"ז:

כ"כ ה"ה שם בשם המפרשי' שכן אמרו בירושלמי כ"כ הטור סנ"ה בשם ר"ת והרמ"ה וכ"כ התוס' שם דף נ"ג ע"א שכן נראה לר"י:

לשון הטור בשם הרמ"ה:

המחבר תפס הלשון כמ"ש הרמב"ם ונתבאר לעיל בסעיף ל"ה:

שם בדברי הרמ"ה עד סוף הסי'.

טור סנ"ז בשם ר"ת וכ"כ ה"ה שם בפי"א משמו וכ"כ התו' שם דף כ"ג ע"א בשם ר"י:

גם בזה פסק המחבר כדעת הרמב"ם ורבו ומבוא' כמ"ש לעיל סל"ה

מטעם כשהם שנים ירבו הנכנסים כ"כ הרשב"א סמ"ע:

לשון הרמב"ם בפי"א דין ח' וכתב ה"ה זה למד ממעשה דרב יוסף שם ריש דכ"ג

כתב ה"ה כלומר שאע"פ ששאר בני אדם אין מקפידים בזה וזה דעתו קצרה והוא מקפיד בזה ומתבאר שם שיכול למחות ואין חזקה מועלת כנגדו וכתבו המפרשים והוא שמוחזק ונודע שאין דעתו סובלת וכ"פ המחבר לקמן בסעיף מ"א:

טור סנ"ט בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו למדו ממעש' דרב יוסף דלעיל בסעיף ל"ט וכמ"ש לעיל בשם ה"ה וכ"כ הנ"י שם וכ"כ הריב"ש בסי' קצ"ו בשם הרשב"א:

שם סכ"ו וסכ"ז בשם ה"ר יוסף הלוי:

שם בשם הרמ"ה:

טור שם לדעתו:

ל' הרמב"ם שם בפ"ד ד"ו וכתב ה"ה דין זה אע"פ שלא נזכר בגמרא בפירוש פשוט הוא לפי שטת הגאונים ז"ל שאמרו שניזקין נקנין לאלת' ובשתיק' וכיון שכן זה שמוחזק בדבר חזקתו ראי' עליו והרי חזק' זו בכאן כחזקת שלשה שנים בקרקע בטענת מכר או מתנה וכיון שכנגדו בא למחות הרי זה מוציא ממנו ועליו הראיה:

כתב ה"ה לפי שבכל תביעת ממון שטוען בה הנתבע ברי יש היסת מדבריהם וזה פשוט:

גם זה שם ד"ז וכתה ה"ה גם זה פשוט כיון שאין החזקה מועילה בהן וכו' אין חזקתו כלום לפיכך הרי זה מוציא מן המזיק בכל שעה ועליו הראיה ופי' דוקא ☜בידוע שניזק קדם אבל אם נחלקו איזה מהן קודם המוציא מחבירו עליו הראיה

הביאו הטור שם סעיף ו':

Siman 156

ל' הרמב"ם בפ"ו מה' שכנים דין י"א וכתב הרב המגיד ברייתא שם [דף כ"א ע"ב] וגי' המחבר אחד מבני מבוי וגם זה לפי שטתו שלמעלה שכתב שמעכבין אפי' כשאין ביניהם מאותם אומנות:

וכ"כ ה"ה בשם מפרשים אחרים שגורסים שם אחד מבני חצר וכו' אבל מבוי אם אין ביניהם מאותם אומנות אין מעכבים ושכן פי' הרב אבן מג"ש כפי' הראשון ע"כ וכ"כ התוספות שם בשם רשב"א

פי' לאפוקי סופר ספר תורה וספרים דמצוה הוא:

בפי' המשנה כתב שאם היה מלמד לתינוקות חשבון או תשבורת יכולין למחות בידו סמ"ע בשם ד"מ

אבל ☜בתקנות שמתקני' הקהל כתב הרא"ש בכלל ו' ☜סי' ד' שאין יחיד יכול לבטלן דבזה כתיב אחרי רבים להטות סמ"ע:

כתב ה"ה ברייתא שם [שם] והטעם מפני רבוי הנכנסים ויוצאים ☜והוא דאיכא מאן דבעי לשכרו אלא שאינו רוצה לשכרו בכדי שישכור את זה וה"ה גבי מכיר' לעכו"ם שכ' הרמ"א בהג"ה דאיכא מאן דרוצה לקנותו אלא שאינו רוצה לקנות בכדי שיקנה אותו זה ב"ח מדברי הטור והתוס':

ג"ז שם דין י"ב וכתב ה"ה כן שם משנה [דף כ' ע"ב]:

כתב ה"ה נ"ל שהוא סובר דדוקא החזיק אבל אם בהתחלה בא לעכב עליו יכול לעכב ושנ"ל שהוכיח המחבר זה דהא קול הפטיש יותר מונע השינה מקול הנכנסי' והיוצאים ועוד למה אמרו חניו' שבחצר שנרא' שכבר היא בחצר עכ"ל וכבר נתבאר לעיל סימן קנ"ה סל"ה דלהרמב"ם לא בעי חזקת ג' שנים לנזקין אלא כל שראה או ידע שעשה מעשה בזה ולא מיחה:

שם וכתב ה"ה משנה ואוקימת' דרב' שם [ריש ר' כא]:

טור ס"ח וכ"כ הריטב"א בתשובה:

ל' הרמב"ם שם פי"א ד"ה וכ"כ ה"ה שם בפ"ו בשם הרשב"א שדקדק דין זה ממה דתנן חנות שבחצר ולא קאמר ולא יעשה אדם חנות בחצר כ"כ הטור ס"ד בשמה:

גם זה שם בפ"ו דין ח' וכתב ה"ה בבריית' פרק לא יחפור (בבא בתרא ד' כ"א ע"ב) כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב וכו':

שם בברייתא וכת"ק ולשכינו אינו כופה פירוש שאם יש בידו א' מכל בני אומניות האלו ורצה שכינו ליכנס באותה אומנות אין יכול לעכב וזה הפי' מסכים לפי' אחרון של אבן מגא"ש וה"ה:

בעי' דרב הונא בריה דרב יהושע שם ולא איפשטא וכתב בהלכות הילכך אין מעכבין:

מימרא דרב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי וכו' שם

פירוש כל א' מבני העיר יכול למחות שלא ידור בחצירו או במשואו אם אינו מפולש כדלעיל בריש הסימן:

כתב הסמ"ע כשאין בני העיר מוחין דאל"כ קשה הא כתב מוהר"ם בס"ס זה דבני העי' יכולין למחות אף לדור שם

ושכן ראה בתשובת רבי יוסף ט"ע מדמי לה לדגים דיהבי סיירא וכו' (ב"ב דף כ"א ע"ב) וע"ש במ"ש התוס' שם בד"ה מרחיקין מצוד' הדג

מימרא דרב יהודה אמר שמואל ב"ב דף נ"ד ע"ב וכדמפרש שם טעמא דעכו"ם מכי מטי זוזי לידיה אסתלק ליה וכו' ומהא דתנן במשנה ג' פ"ד דפא' והובא בפ"ק דמציעא דף י' ע"א ונפל לו עליה וכו' מעבירין אותו ממנה ועיין בסי' קצ"ד ובסי' רל"ז (להרויח ע"י) שם דין ע' מימר' דר"נ בר יצחק ומוד' רב הונא וכו' שם ריש ד' נ"ב

שם בגמ' שם ומסיק כי הא דרבא שרא להו לרב יאשיה וכו' מימרא דרב יוסף ומודה רב הונא במקרי דרדקי וכו' וגם הרמב"ם כתבה בפ"ב מהלכות ת"ת וכתבו המחבר בי"ד ס"ס רמ"ה:

שם פ"ו מה' שכני' דין י' מעובדא דהנהו דיקולאי שם

פי' סתם שוק שהוא יום א' בשבוע ב"ח:

ובגמרא דימכור להבאים ונתקבצים שם ☜ומשמע אבל לא לבני אותו מקום וכ"נ מדברי הרי"ף והרא"ש והתו' שם וכ"כ הב"ח בשם הגה' מיי' ושהכי נקטינן

מעובדא דהנהו עמיראי דאייתי עמרא וכו' שם

ואף מי שאין לו משא ומתן יכול למחות ולומר קא פסקת חיותא במציאות הבאים לידך והיו באים לידי כ"כ הגה' מיי' פ"ו משכנים ומהרי"ו בתשובה סימן קפ"ו סמ"ע

אף אם הוא רוצה לדור אצל עכו"ם או לבנות לו בית לעצמו

אבל אין עונש אחרים חל על הבא לדור שם מאחר שאינן יכולין למחות מן הדין אבל חרם הרב על תלמידו חל וז"ש ואם יש רב בעיר וכו' סמ"ע

ועיין במהרי"ק מ"ש בחזקת ישוב שורש י"ז ושורש כ' וקי"ח וקל"ב וקע"ג וקצ"ב ומרדכי פ' לא יחפור ופי' חזקת ודיני הסכמתם שם שורש מ' נ"א קפ"א וקפ"ב ובתשובת מהר"ד כהן בית י"ב י"ג י"ד ל"א ל"ב ובריב"ש סימן שצ"ט ותנ"ט וקל"ב ת"ע ודיני מסים בסי' קס"ג

ועיין בסוף סי' ל"ז בהג"ה שכתב שדנין בחזקת יושב וכדומה לזה מצרכי רבים אפילו ע"פ עד מפי עד וכו' כתב מהרא"י סימן רי"ד הנשבע לשקר אין רשאי' להושיבו עם טובי הקהל לתקן צרכי רבים ואפילו נשבע לו על כן לא חלה השבועה אלא אם כן שב בתשובה

Siman 157

ל' הרמב"ם פ"ב מהל' שכנים דין י"ו ומשנה ריש פ"ק דב"ב כדמפרש לה רב אשי א"ר יוחנן שם ד"ג ע"ח

כתב ה"ה דעת המחבר כדעת רבו כיון דממילא הן מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה לפיכך אין להם חזקה בעמידתן כך

שם ד' י' מסקנת הגמרא שם

אוקימתא דגמרא שם

כאוקימא דרב אשי שם

טור ס"ב וכ"כ ה"ה שם בשם י"מ שאין זה אלא בירור חלקים לבד וזהו שאמרו (שם) והלך זה בעצמו והחזיק:

שם וכ"כ ה"ה שם בשם י"מ שהרי אפי' חליפין גמורים שנו בתוס' החליף מטלטלין כו' כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו

ל' הטור סי"א מבואר שם במשנה

נלמד מדברי התוס' ד"ב ע"ב בד"ה כיון דרצו בונין וכ"כ הרא"ש שם:

שם סי"ב בשם הרמ"ה וביאר שכל כך חייב לסלק היזק ראיה מי שאין לו אלא חלק אחד כמו מי שיש לו ב' חלקים:

וכתב הסמ"ע בטור כתב ☜ואם יכולין ליקח מן הצדקה לעשות כותל מהוצא ודפנא הרי הם עושין עכ"ל ולא ידעתי למה השמיטו מוהר"ם מלהעתיקו כאן:

ממשנה שם הכי כמנהג המדינ' כ"כ הרב המגיד שם פ"ב דשכנים דין ט"ו ופירושו ז"ל לפי מנהג המדינה מה שנוהגים השותפין לבנות כשחולקין ביניה' ואינו רוצה לומר לפי מנהג שאר בניני המדינה

לשון הרמב"ם שם מבואר בגמרא שם דף ד' ע"א

פי' עלי לולבי דקל

שם בסוף הפרק וכן מבואר שם במשנה

אוקימתא דגמרא שם:

כ' ה"ה בשם ההלכות דשמעינן מהא דמילת' דידיע' לתרי שותפי אע"ג דאית' השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקה דאידך מטעמא דשותפין לא קפדי אהדדי הלכך לית להו חזקה אלא בראיה או אחר חלוקה

שם לדעת ההלכות וכ"כ הרשב"א ז"ל וכ"כ אבן מיג"ש דאי ליכא סהדי דמסהדי בהני הוא מהימן מדין מגו דאי בעי אמר אהדרינהו וכ"כ הטור פי"ג בשם ה"ר יונה

חה"ד סי' של"ז וממאי דתנן בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ח ע"ח) מי שהיה ביתו סמוך וכו' סמוך לע"ז וכו' אם היה שלו ושל ע"ז וכו' מטמאין כשרץ ופי' רש"י אפי' חלקו לפי שאין ברירה

טור סי"ד בשם ה"ר יוסף הלוי הביאו הרא"ש. שם בפסקיו מטעמא דלא תקנו רבנן חזית אלא בבקעה לפי שאינו יכול לכופו לבנות הכותל עמו אבל לא בחצר כו' כ"כ רבי' ירוחם נכ"ד ח"ג:

שם בשם אביו הרא"ש שם וכ"כ הר"י ברצלוני

משנה ב"ק דף ה' ע"א וכפי' רש"י שם

טור סכ"ד וכ"כ הרמב"ם בפ"כ מה' שותפין דין ב' כיון שהמשפט הזה שהוא מחויב לסייעו בבנין המחיצה גלוי לכל נאמן לו' שפרעו בשבועת היסת וכתב ה"ה פשוט הוא שבכל כפירה יש שבועת היסת:

טור ממ"ש שם בגמ' ע"ב דכל שורה ושורה זימניה הוא

כן הוא בטור ובב"י

שם כ"כ הרא"ש שם בפסקיו משום דילמ' אישתמוטי משתמיט עד דהוי ליה ואז נתן לו

שם ושם

שם סכ"ד בשם הרא"ש וכ"כ ה"ר יונה

הגהות מיימוני בפ"ח מהלכות שכנים בשם יש מהגאונים וכדאמרי' בהבית והעליה (דף קי"ז ע"ב) כמה מפסדת בית לעליה תילתא

רמב"ם בריש פ"ג משנה ב"ב דף ה' ע"א

שם במשנה

ל' הרמב"ם שם וכתב ה"ה הוא פירוש דברי רב נחמן בגמ' (דף ו' ע"א) דאמר למאי דסמך סמך ולמאי דלא סמך לא סמך:

כתב ה"ה זה כתב בפי' אקבועי כשורי האמור בגמ' (שם) כ' הסמ"ע ☜ומיהו נראה שצריכין לראות שהוא בעצמו חקקו דאל"כ יכול זה לו' שהבעל הכותל שהגביהו חקקו בלא ידיעתו כדי שלא תתקלקל החומה כדי כשאפייסנו לאחר זמן לבנות עלייהו

זהו פירוש אפריזא האמור שם וכן פי' רש"י שם

לשון הרמב"ם שם דין ב' וכתב ה"ה מפורש במשנה שם

כ' ה"ה הוא כדין הנשבעין דנוטלין ואפי' במלוה בשטר אי אמר ליה אשתבע לי דלא פרעתיך משתבע ליה:

סעיף ל' ממימרא דרבינא האי כשורא ודמטללתא וכו' שם דף ו' ע"ב וכפי' התוס' שם בשם ר"ת דאמתני' קאי עד ל' יום לא הוי חזקה והוי בחזקת שלא נתן ומכאן ואילך הוא בחזקת שנתן ע"כ ועל זה קאמר רבינא נמי ואי חברי' בטינא וכו':

טור סל"ב:

תשובת הרשב"א ומברייתא כותל חצר שנפל וכו' סיפא איצטריך וכו' (ב"ק דף ג' ע"א) כלומר ואצטריך לאשמועינן דאף ע"פ שנתרצה מתחלה למעל' מד' אמות עכשיו שנפל אין מחייבין אותו לבנותו אלא עד ד' אמות:

Siman 158

לשון הטור ממשנה ריש ב"ב דכדמפרש לה רבא שם דף ד' ע"א:

הרמב"ם בפ"ב מה' שכנים דין י"ז וכ' ה"ה ואפשר לומר שדעת רבינו שכל מי שמוכר לאחר דעתו שהקונה יסלק כל נזק הבא מחמתו וכו' ודומה למה שאמרו מתבאר בפרק כ"א מהל' מכיר' שהמוכר חצי שדה לוקח מקבל עליו מקום הגדר וחריץ וכו' (ממשנה שם דף ק"ז ע"ב וכפי פירושו שם) שם פ"ב דף ט"ז וכ' ה"ה שאין היזק ראיה בגינה ולפיכך די בי' טפחים כדי שיתפס כגנב ולשמיר' בעלמא ומ"ש אסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמת' אינו אלא מדת חסידות ושהקשו לו חכמי לוניא מהסוגיא שם (דף ב' ע"ב) והשיב להם בחייו

ה"ה שם בשם הרמב"ם וכ"כ בהשגות

שם במשנה ריש ב"ב

כפי' ר' יוחנן חזית האמור במשנ' שם בגמרא דף ד' ע"ב

שם במשנ':

טור ס"ו בשם פי' רש"י

שם בשם ה"ר יונה

שם פ"ג דין ג' וכתב ה"ה ל' המשנ' (שם) המקיף את חבירו מג' רוחותיו וגדר וכו' וראיתי למפרשים ז"ל שפירשו בשדות ובמקום שלא נהגו לגדור וכו' והמחבר כתב הדין בחורבה ודבריו נראין

מסקנא דגמ' שם ובהלכות:

ואין דעת הב"י כן דכל היכא דגלי דעתיה אפי' לא גדר האח' אלא ב' מגלגלין עליו

כתב ה"ה שם שאין מחייבין אותו בחצי ההוצאה אלא מפני שזוכה בחצי הכותל וכו' ועכשיו אפי' בפריעת חצי ההוצאה אינו זוכה בחצי הכותל

גם זה שם במשנ' וגמרא ומוסכם בהלכות

טור ס"י בשם הרמב"ן כך למד מדברי הירושלמי

שם סעיף י"א בשם הרמ"ה

שם סי"ג כ"כ הרא"ש שם וכ"כ ה"ה בפ"ג מהלכו' שכני' בדין ג' ממה שהקשו במקום שלא נהגו לגדור כשגדרו מד' רוחותיו למה מחייבין אותו ומה הועילו חכמים בתקנתן נמצא הא' מקדים ובונה ומחייב בגדרים ותירצו שאם עמד ניקף ומיחה לא ישלם לו וכו' כפירש"י בב"ק ד"כ ע"ב:

שם סי"ז בשם הרמ"ה:

Siman 159

ל' הרמב"ם פ"ג מהלכות שכנים דין ה':

כתב ה"ה פי' שאינן משופעים והדין מימרא פרק קמא (דב"ב דף ו' ע"ב) אמר אביי ב' בתים וכו' וחילוק זה שכתב המחבר בין עשויין לדיר' לשאינן עשוין הרבה מהמפרשים כתבוהו לחלק בין זו לאותה דרב נחמן (שם) שנזכיר בסמוך:

מפורש בגמרא שם:

שם דין ו' ממימרא דרב נחמן אמר שמואל שם

פי' שאינן עשויין לדיר':

מימרא דרב נחמן שם

בשם יש שכתבו לחלק בין זו דרב נחמן להא דאביי דכשהגגין סמוכים זה לזה כל שחבירו בא להשתמש בגג ירגיש ויצניע עצמו ודי במחיצה עשרה כדי שיתפוס עליו כגנב משא"כ כשהגגין רחוקין זה מזה ולזה הסכים הרב הרשב"א

טור ס"ה:

שם בגמ' לא צריכא דקדים חד מינייהו וכו' שם ס"ז מדברי הרא"ש בפסקיו אהא דמסיק בגמ' לא צריכא וכו' דכ"כ התוספות שם בד"ה מהו דתימא:

Siman 160

לשון הטור ממימרא דרב נחמן אמר שמואל וכו' ב"ב דף ו' ע"ב

בשמעתא קמייתא דבתרא דף ב' ע"כ משמע דעושה לו דקאמר קאי אבעל הגג וכ"כ הרא"ש שם

שם במימרא הנזכרת:

כ"כ הרא"ש שם וכ"כ ה"ה בפ"ג משכנים דין ו' בשם הרשב"א.

שם ס"ב:

טור ושכ"כ הרא"ש שם וכ"כ התו' שם ד' ו' ע"ב בד"ה ב' חצירות בשם ר"י וכ"כ בעל נ"י והוזכר דעה זו בדברי הרמב"ן וכמ"ש התוס' שם דחצר תחתון מזיק לעליון כי קאי עליון וכן כתב הטור:

שם בשם הר"י ברצלוני וכ"נ שהוא דעת ר"ת בדברי תוס' הנזכר לעיל והוזכרה סברא זו בדברי הרמב"ן:

כ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' שכנים דין ו' וכתב ה"ה בגמרא תירצו אליבא דרב נחמן מאי אין זקוק לו לד' אמות אבל זקוק לו למחיצת י' וכמו שפירש הרב ן' מיגש וכו' ואחר שהמחבר פסק למעל' כרב נחמן תמה הוא איך כתב אין העליון זקוק לתחתון כלל וצ"ע וגם הראב"ד השיגו וכתב עליו אין הדברי' ברורים

טור ס"ב כ"כ הרא"ש שם

שם ס"ג ממימרא פלוגתא דרב הונא ורב חסדא תניא כוותיה דרב חסדא וכו' שם

כן משמע מפי רש"ישם ומדברי הרא"ש שם וכ"נ דעת התוס' והרמב"ן:

Siman 161

משנה ב"ב ד"ז ע"ב וכת"ק

ל' הרמב"ם ריש פ"ה מהלכות שכנים:

כתב ה"ה זה פשוט

צ"ל סיוד טור והרמב"ם בשאר מקומות סמ"ע

כתב ה"ה אולי הוציא זה המחבר מדין בנה את הכותל למעלה מד' אמות שאם גלה אחד דעתו שהוא רוצה בו שפורע חלקו בהוצאה כמבואר לעיל (בסי' קנז) שם דין ב' וכ' ה"ה תוס' כלשונה הובאה בהלכות

כ"כ ה"ה שם בשם רב חננאל וכתב הרב אבן מגאש ומסתברא כוותיה ושכ"נ דעת הרמב"ם שם שלא הזכיר רחוק וקרוב לעולם בחצר וכ"כ הטור בשם ר"ח וביאר הסמ"ע בשם נ"י משם דחצר כיון שהוא קטן נחשבו כל הבתים אשר שם כבית אחד

טור ס"ג בשם הרמ"ה

גם זה שם ס"ה בשמו

משנה שם דף נז ע"א והעמידוה שם בגמ' ע"ב בחצר השותפין

מימרא דרב יוחנן משום רבי בנאה שם

פי' אפי' המנהג בעיר שבנותיהן מכבסין על הנהר יכול לשנות ולומר אין רצוני שבתי תתבז' על הנהר שאין הולכין אחר מנהג גרוע כזה כן הוכיח הסמ"ע

ברייתא ב"מ דף ק"ח ע"א:

Siman 162

לשון הטור תוספת' כלשון הזה כתבוה הרי"ף והרא"ש פ"ק דבתר' וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' שכנים דין י"ב

שם בתוספ' כתבוה הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם שם אין כופין וכו' והטור כתב דאפי' לעכב נמי טעם שאומר אני רוצה וכו' וכ"כ ה"ה שם בשם אבן מיגש והרשב"א ובעל נ"י בשם הר"ן

מימרא דרב ענן אמר שמואל ב"ב דף י"ב ע"א וכ' ה"ה בשם הרשב"א דמפולשין דקאמר אפי' מצד אחד וכן מוכחת הסוגיא וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן והראב"ד ומצינו שנקרא מבוי גדור מג' רוחותיו מפולש בפ' כל כתבי (שבת דף קי"ז ע"א) מסקנת הגמ' שם הדין והטעם:

ל' הטור ס"ו מימרא דרבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן שם דף י"ב ע"א וכפי' רש"י שם:

שם בגמרא טעמא משום דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:

ל' הרמב"ם שם דין י"ד וכתב ה"ה נתבאר בפי' פ"ק (דף י"א ע"ב) שאינו רשאי לפתוח לכתחלה:

כתב ה"ה כ"כ בהל' וכך כתבו ז"ל:

שם בשמם וכ"כ הב"י:

טור ס"ט בשם הרמ"ה:

שם כ"פ הרא"ש שם בפסקיו שכן פי' ר"מ וכ"כ הגה' מיי' בפ"ה משכני' וכ"כ בעל נ"י ושכן משמע בתוספות וכן דעת הרמב"ן:

לשון הרמב"ם שם דין ט"ו ברייתא שם ריש דף י"ב:

אוקימתו' דרבה שם ואמר ליה אביי תניא דמסייע לך:

שם וכתב ה"ה גיר' המחבר כגיר' ההלכות [שם] אחד מבני מבוי שבקש וכו' או לא אכסני' לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחי' מתחלקת ופשט' בני מבוי מעכבין עליו כלומר שבני מבוי ישן יכולי' לעכב לפי שהאכסני' היא מתחלק לפי בני אדם ופי' אכסניא חיל המלך ומשרתיו וזהו מה שכתב המחבר וכ"כ הכ"מ בשם הרמב"ן שכ"כ בשם י"מ:

שם דין ט"ז וכתב ה"ה מחלוקת דרבי ורבי שמעון בן אלעזר [שם] פסק כרבי ודלא כרב הונא [שם] וכן בהלכות דהלכה כרבי מחבירו:

שם וכתב ה"ה גם זה מוכרח שם וכו' וכן מוכחת הברייתא וכ' הרב ב"ח דברייתא דה' חצרות פתוחות למבוי וכו' הכי משמע דתני בה כ"א משמשת לעצמה דמשמע כל תשמיש משתמשת נגד חצרה ואפילו לפתוח בה פתח חדש בין לצד פנים בין לצד חוץ:

ופי' בכ"מ כיון שהשניה יכולה להשתמש מפתחה ולחוץ הרי היא רשאי לפתוח בינה לחיצונה שהיא והפנימית שותפות בתשמיש במקום ההוא אבל מפתחה ולפנים אין לשניה רשות להשתמש כלל הלכך הפנימית מעכבת עליו ודקדק לומר הפנימית מעכבת עליו ללמדינו שאפילו אם בעל השלישית מתרצה שיפתח פתח זה הרביעית שהי' פנימית מעכב עליו וביאר הב"ח הטעם משום דסוף סוף מתקרבים היוצאים ונכנסים לפנימית בפתח החדש יותר מבפתח הישן וזימנין דדחקי רבים ועיילו להתם לפני הפנימית

פי' ראובן יש לו פתח לאורך המבוי בצפון וחצר שמעון כנגדו בדרום ופתחו של ראובן הוא לצד פנים כלפי סתימת המבוי יותר משל שמעון אין ראובן יכול לסתום לעשות כותל מפתחו עד כותל שכנגדו שהיום או למחר יפתח שמעון פתחיו כלפי סתימת המבוי לצד פנים טור:

Siman 163

ל הרמב"ם ריש פ"ז מהלכות שכנים:

כתב ה"ה משנה פרק קמא [בב"ב דף ז' ע"ב] ודלא כרשב"ג:

הוא בתוספתא והוא בהלכות ועבסי' רצ"ב ס"כ בהגה:

שם דין ג' וכתב ה"ה תוספתא כלשונה הובאה בהלכות:

שם דין ה משנה וגמרא שם וכתב ה"ה ויש דברים שהן לצדקה שכופין אותן בפחות מכאן וכבר נתבאר זה בהל' מתנות עניים ובי"ד (סימו רנ"ו):

כ' הר"ן בתשובה סימן י"א☜ מי שנשא אשה במקום א' ואינו הוכחה שרוצה לדור שם אינו כבני העיר לכופו לדון שם לפני ב"ד שבעיר עד שיעשה הוכחה שירצה לדור שם סמ"ע:

כ' מהר"מ מריזבורג בלקוטיו ☜וטענ' אונס העיבור לאשה אינו אונס דלפעמים נשים שהם בחודש ז' אי ח' רוכבות והולכת בדרך ואם אמר שהקהל הרשוהו לדור שם עד שתלד אשתו א"צ לישבע על זה אך יתנו חרם סמ"ע:

וכתב שם המרדכי ☜דאף שיצא לא"י צריך לתת חלקו וכ"כ מהרי"ק שורש ב' וכ' בת"ה סי' שמ"ב דאם יתחדש מס תוך ל' אחר צאתו מן העיר צריך לתת לזה סמ"ע

שם דין ד' וכלישנא בתרא דפשט ר' יוחנן לר אליעזר לפי קירוב בתים הן גובין ואלעזר בני קבע בה מסמרות פי' הזהר לדון כן ולא תזוז מינה ובהלכות כתבו לשון אחרון בלבד כדברי המחבר דס"ל דפליגי הני תרי לישנא ונקטי' כלישנא בתרא

טור סעיף ה' ו' וכ"כ הרא"ש בפסקיו בשם הר"י הלוי וכ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א בשם הר"י הלוי דהני תרי לישנא לא פליגי דלתרוייהו אין גובין לפי נפשות אלא לפי שבח ממון שהלשון האחרון להוסיף בא ולומר ששבח ממון זה לפי קרוב בתים הן גובין וכו' פי' שהסכימו כולם לברור ה' אנשים להעריך כל איש ואיש ויש ב' אחין עשירים ותקיפים בצבור ורוצים וכו' וכתב שם כיון שמכל מקום הרוב מאותן שאין להם שום שייכות כלל כה"ג ציית העשירים טפי שלא יתבלבל הסדר ולא יבקשו עוד ערעורים בתקיפתן וכו' ודוקא שהעשירי' רוצים לברור משלהם אנשי אמת אבל אם מחזיקי' להו ברמאי' ובעלי תחבולו' לא

טור והם דברי הרא"ש שם בפסקיו בשם הר"י הלוי וכ"כ הרב המגיד שם בשם הרשב"א בשם רבינו יוסף הלוי

כן הוא בתוספתא ומרדכי שם ועיין בסימן ער"ב:

וכתב מהר"ם מריזבורק מי שהניח מעות ביד שליש לנדן בתו אם יגמרו השידוכין ינתנו לחתן צריך ליתן מהם סמ"ע בשם ד"מ

ודין נשבע לשקר על הודאתו בסכום ויש עדים כשרים ע"ז עיין בתשובת מהרי"ו סי' קנ"ג שתשובתו שילקה קודם והוא רחום בערב ג"פ בה"ב בב"ה ולאחר המלקות יתוודה בקול רם שישמעו הכל ויאמר בל"א נשבעתי לשקר על הודאתי חטאתי עויתי פשעתי לא אשוב בדרך הזה עוד ובשביל שחטאתי חטא זה לקיתי ויתענה מ' יום רצופים לבד שבתות ר"ח וי"ט שיהיה בתוך המ' יום ואח"כ יתענה שנה תמימה שני וחמישי ואם לא יוכל לסבול צער התענית אחר המ' יום אז יתן מעות לצדקה ויסבול צער אחר כאשר ישיתו עליו חכמי העיר ויהא נזהר כל ימיו שלא יצא שבועה מפיו אפילו לדבר אמת "אבל אם יש בידו שטר פרוע או שקר ומחזיקו בידו עד עת שיכול לתבעו וכן מי שיכול להוציא מהעכו"ם ע"י" תביעות וערעורים א"צ לתת מזה כלום ח"ה סי' שמ"ג וע"ש. סמ"ע בשם ד"מ:

וכתב מהרי"ו סי' קכ"ד דהשמאי' נאמנים על כל אחד כמה הודה לפניהם אע"פ שכבר נסתלקו מן השמאות ונאמנים בלא קבלת חרם ושבוע' ושכן פסק מהר"י מונין וכן קבל מרבו מהר"ר שלום והביאי ראיה נזה שם הביאו סמ"ע:

בת"ה שם הביא ב' הדעות והכריח כנהוג כדעת הראשונ' שיתן אף מן הפקדונות שהשלטון אינו חושש אם הרויחו בהממון או לא רק כל שיש לו יתן אפי' הוא חוץ למדינ' אפי' לא בא לידו מעולם וע"ש בסימן שמ"ב ☜ע"ל סי' פ"א סכ"ח שאינו יכול לומר שטעה בשבועה והרב סמ"ע נדחק לתרץ זה אבל ראיתי שגם במהרי"ו שם איתא שאינו יכול לומר שטעה לכן נלע"ד ברור שטעות נפל בספרים וצ"ל ע"פ הערכ' ונ"ל לומר שטעו וכו' ☜על פי השבועה איני יכול וכו':

טור ס"ט כ"כ הרא"ש בפסקיו בשם הר"י הלוי וכ"כ ש"פ:

וכתב מהרי"ק ולא מקרי תכשיטין אלא בהעברה צורת מטבע ולא כמו שעושין בשעת המס וכו':

טור שם והרמב"ם שם וביאר ה"ה בשם הרשב"א בשם הר"י הלוי וז"ל לפי מה שהוא ענין שאם באו גייסים בשעת מלחמת מלכים ללכוד את העיר להרסה או לשורפה גובין לפי הכל:

לאפוקי הוצאת על גביית ש"ח כדלקמן בסוף הסימן:

ל' הרמב"ם שם דין ו' מימרא דרב יהודה הכל לאגלי אפא וכפי' רש"י שם:

שם במימרא דרב יהודה הכל לכריא פתיא אפי' מרבנן וכפי' התוס' שם:

שם בגמרא:

מעשה דרב פפא שם:

כדאמר רב פפא לרב ששת ברי' דרב אידי:

לשון הטור ממימרא דרב אשי פרדכת' מסייע מתא וכו' שם דף נ"ה ע"א ופי' רשב"ם עבדי המלך היו שואלין לזה יותר מדאי והם הפציהו ופטרוהו ומה שפחתו מזה יגבו מן השאר:

שם במימרא דרב אשי אנדיסקי סייעתא דשמיא הוא ופי' רשב"ם ממונים של המלך והתוספות כתבו שם שטרות של מלך וכ' הב"י שהליצו עליו למלך ואמרו כי עני הוא ובטל ממלאכתו ונתרצה וכתב לו אנדיסקא שהניח לו המס שעליו וכתב הרא"ש כלל ס"א ס"ס י' ☜אבל במנת המלך נהגו הקהלות לתפוס כל מי שאינו פורע מס המלך ודינא דמלכותא דינא

וכ' הסמ"ע ☜דיד הקהל על העליונה ויכולין לומר מגביית פעם א' פטרנוך ולא מכל השנה אם גובים עוד גביות כתב ב"י מחס"ב בשם הריטב"א שאם הסכימו הציבור על אדם א' שיפטרו אותו ממס זמן קצוב כדי שיבא לדור אצלם או משאר הנאה אחרת שעשה להם ☜אם מת בנתיים חייבים יורשים לפרוע מס מאותן נכסים שירשו וכו' ע"ש:

וכתב עוד הרא"ש שם סי' ז' אם יש תקנה שכל מי שיגבה מחובותיו ק' זהובי' יתן מס ☜ה"ה אם מוכר חובותיו לאחר מקרי גבייה:

Siman 164

לשון הטור כ"כ הרמב"ם ריש פ"ד וכתב ה"ה במציעא פ' הבית והעלי' (דף קי"ז ע"א) נתבאר שעל התחתון להעמיד ביתו וכ' הכ"מ מדתנן אמר לו בעל העליי' לבעל הבית לבנות כו' משמע לרבינו שחייב לבנות כל הבית בלי שיסעייהו כעליון בשום דבר וכו' ושם "דקתני עד שיחזיר לו יציאותיו ולא קתני עד שיתן לו חצי יציאותיו וכן פי' רש"י שם

משנה שם דף קי"ו ע"א וכרבי יוסי כדמפרש טעמא בגמ' שם דקי"ז ע"א המעזיב' אשויי גומות הוא ואשויי גומות על העליון ופי' מעזיב' הוא טיח טיט שנותנין על התקרה

שם דין ו כ' ה"ה מעשה פ"ק דב"ב (סוף ד' ו') ול' הגמ' אחבס תתאי ורש"י פירש נטבעו כותלים תחתונים בארץ עד ששפל' תקר' העליה והמחבר כתב נתדלדלו

מסקנת הגמ' שם דף ז' ע"א

ר"ל בעל הבית בונה התקר' והעליון המעזיב' ה"ה

שם באותה מעשה

מסקנת הגמ' שם הא קמ"ל אע"ג דלא משתמש וכו':

שם בגמ' וכ' ה"ה ופי' בשהתנו סתם בחבילה בינונית כתב המחבר בפי' אסורייתא דמחוזא (דמפרש רב הונא בריה דרב יהושע להא דא"ר נחמן בדדיירי אינשי):

נלע"ד פירושו דאלו נדלדלו הקורות על בעל העלייה לבדו לתקן כמ"ש כטור בשם רש"י ור"י ואביו כרא"ש וכמ"ש רמ"א בהגה דלעיל בסעיף א' ולא כדעת הרמב"ם דלעיל שס"ל שעל בעל הבית לתקן התקרה וכמ"ש הטור בשמו ובשם הראב"ד סעי' א' וגם את זה לא ידעתי שלא כתב הרמ"א הגה זו בשם י"א

לשון הרמב"ם שם דין ב משנה ב"מ ד' קי"ו ע"א

וכן כ' ה"ה שם בשם הרשב"א והכי איתא בתוספת' שם במשנה

כ' ה"ה שם בגמ' אי בחבסא נפיל אי בחבטא נפיל ופי' רש"י אם (נחבס] הבית מיסוד ונפל' החומ' תחתי' במקומה יש לדעת שהתחתונו' נשתברו וכו' ואם (נחבט) הכותל להלן כמקל שהי' זקוף ונפל שעליונו של כותל נפל להלן ממנו הרבה העליונו' נשברו

מפורש במשנ' וגמ' שם

טור ס"ה מפורש במשנה וגמ' שם

נ' הרמב"ם שם דין ג' משנה שם דף קי"ז ע"א ופסק כת"ק:

וכתב ה"ה שהקשה הרשב"א ז"ל למה לא יכיף בעל העלי' את בעל הבית לבנותו וכ' שבירושלמי העמודוהו ☜כשהלך לו בעל הבית למדינ' הים ואין ב"ד יורדין לנכסיו וכן כתב הרמב"ן או כשאין בעל העלייה רוצה לכפותו וזה נראה שהוא דעת המחבר והרשב"א ז"ל כתב ☜שלא נשתעבדו לבעל העלייה נכסי בעל הבי' אלא גוף הבי' נשתעב' לו ולעול' אין כופ' אותו אלא שבונ' הבי' ודר בתוכו

בריית' דר' נתן שם ע"ב ומסיק שם אמר רבה נקוט דר' נתן בידך דדיינ' הוא ונחי' לעומק' דדינא וקא סבר וכו' שם דין ה' מימר' דרב אחא בר אדא משמי' דעול' שם:

שם ברמב"ם ממימרא דר' אחא וכו' ושם:

נ"י בשם הרשב"א וכ"כ בתשו' סי' תתקל"א שלא נאמרו דברים הללו שבפרק הבית והעליה ושבתוספתא אלא בבית לאחד ועליה לאחד שאין לבעל עליה בבית חלק באבניו ובבנינו אלא שעבוד בלבד שנשתעבד בעל הבי' שיכול לבנות על גביו ולפיכך למה שנשתעבד נשתעב' אבל להכביד ולהוסיף על השעבו' אין שומעין לן משא"כ בשכני' שהמקום והאבנים של שניהם וכו':

טור בסי' קנ"ז סעי' כ"ו ☜וכ' הטור ס"י בית לאח' ועליה לא' ורצה בעל העליה לבנות דיוטא על גביו במקום שנהגו לבנות ב' או ג' עושה הכל כמנהג המדינה:

Siman 165

ל' הרמב"ם משנה ב"מ סוף ד' ק"ז וכ' ה"ה פירש"י כגון שחקק אדם בסלע תחתיו כמין כיפה והיתה גנתו למעלה ובית בדו מלמטה וכשמת נטלו בניו זה גנה וזה בית הבד:

כדמפרש שמואל שם דף קי"ח ע"א דהלכתא כוותיה בדיני וכן בהל' ה"ה:

Siman 166

ל' הטור משנה ב"מ ד' קיז ע"א:

שם במשנה ד' קי"ח ע"א:

ואפילו שלא בפניו כדע' הטור והרמב"ם דכלל גדול בדין הממע"ה וכיון דפנינהו לא מצי למיטען דדעתיה להחזיר ולהוציא מיד שפינה זה אותם עד שיביא ראיה ב"ח:

לשון הטור ואתן לך יציאותך וכן הוא במשנה שם הילך את יציאותך וכבר כתב הסמ"ע שכן נכון להגיה בדברי המחבר ולא כמו שהגיה הרמ"א:

מסקנא הגמ' שם

Siman 167

ל' הרמב"ם פ"ד מהל' שכנים דין ט' וכ' ה"ה משנה שם [[[בבא מציעא קיח ב|ב"מ דף קי"ח ע"ב]]] וכר"ש וכדאית' בגמרא ופי' זו ע"ג זו סמיכה זו לזו האח' קרקעית' גבוה וזה שאצלה קרקעיתה נמוך והירק בינתים בזקיפ' גובה שזה גבוה מזה:

אמרי דבי ר' ינאי שם דף קי"ט:

בשם הראב"ד דפחות מג' הוי כקרקע התחתון:

ובעיא דרב ענן ואיתימ' רבי ירמיה שם וסלקא בתיקו וכ' ה"ה ויש גורסין מגיע לעקרו ואין מגיע לנופו מהו עכ"ל וכ"ה גי' הגמ' שלפנינו ופירש"י כגון שנופו נוטה למטה:

כתב הכ"מ ויש לתמוה כיון דספיקא ה"ל לומר חולקין [כמ"ש הטור]. ואפש' שטעמו משום דתחתון הוי כמו מוחזק בו:

שם וכ' ה"ה מחלוקת רב ושמואל פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ז ע"ב) פסק כשמואל וכן בהלכות:

Siman 168

ל' הרמב"ם פ"ד מהל' שכנים דין י' משנה ב"מ דף ק' ע"א וברייתא דף ק"א ע"א:

כדמפרש ר' יוחנן טעמא שם:

שם במשנה וכדמוקי לה כי אתא רבין אמר ריש לקיש שם בגמ' וכדמפרש בגמרא טעמא שם:

כ"כ הכ"מ שם ובב"י כדברי הראב"ד [שם בהשגות] והגמי' ורבינו קיצר במובן דפשיטא דיתן לו דמי עצים ושזה נראה לו יותר וכן כ' הר"ן:

לשון הרמב"ם שם וגם בזו צריך ליתן לו דמי הזתים כמו שהיו שוים מתחל' וכו' וכמ"ש בשם הראב"ד והר"ן:

ל' הטור סעיף ב' ברייתא וכדמפרש רבי יוחנן טעמא שם.

כ"כ הרא"ש שם שהרי עומדים לעשות פירות כשאר נטיעה:

טור וכ' הב"י נרא' שלמד כן מברית' דבסמוך דדוקא באומר בעל הזתים זיתי אני נוטל הוא דאין שומעין לו הא אם אמר בעל הקרקע טול זיתיך שומעין לו דאל"כ ה"ל למיתני הא והא דאין שומעין לו וכו':

ל' הרמב"ם שם דין י"א:

פשוט בגמרא שם סוף דף ק':

משנ' שם וכדמוקי לה בגמרא שם

פי' רש"י זיתים רעים שאין בסאה שבהן רביעית שמן.

מימרא דר"ש בן פזי שם וכ' ה"ה דברי רבינו פשוטין הן אבל הרשב"א ז"ל כ' והאריך שם וסיים ודברי רבינו ז"ל עיקר וכ"נ מדברי הגאון ז"ל בספר המקח בשער נ':

Siman 169

ל' הטור משנה ב"ב דף צ"ט ע"א וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' שכנים דין י"ג:

כאן צ"ל מקום ההג"ה זו וכ"ה בנ"י:

שם במשנה:

כדמפרש בגמרא שם טעמא בעל הבור כדי לשמור מימיו ובעל החצר משום חשד אשתו שלא יכנס לעולם לביתו של בע"ה אא"כ ישנו לב"ה בביתו וכ' הב"ח ונראה דלאו דוקא בור ☜אלא ה"ה חדר צריך נמי שיעשה כל א' מפתח לחדר משום חשד אשתו ונקט בור משום דין דבהמתו.

שם ושם דין י"ד משנה שם ע"ב:

וביאר שם שאפי' בחצר יש בו משום ריבוי הנכנסים והיוצאים וכש"כ ביתו:

כתב ה"ה ופרש"י ז"ל כשהדרך באמצע אנן סהדי שלא מחל כדרך מכל וכל שלא לזרעו אבל מן הצד אינו נפסד כ"כ וכיון דמדעת שניהם הוא מן הסתם מחל לו הדרך לגמרי להיות מיוחד להליכה ולא לזריעה:

Siman 170

ל' הטור מימרא דרב יהודה לכריא דנהרא וכו' וברייתא ב"מ דף ק"ע ע"א וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' שכנים דין ע' וכ' ה"ה והטעם שאין האחד שותה עד שתשת' את שלמעל' ממנה לפיכך כולם מתקנות עם העליונ' ל' הרמב"ם שם דין י':

פשוט בגמ' גיטין ד' ס' ע"א בדמיזל כ"ע לא פליגי:

פלוגתא דרב ושמואל אי עלאי שתו מיא ברישא במים כ' ואשקויי דאמרי אנן מקרבינן טפי אי תתאי שתו מיא ברישא דאמרי נהרא כפשטא ליזל ומסקי' שם בגמ' והשתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר:

משנה שם דף כ"ט ע"ב:

והו' אוקימת' דגמ' אליבא דרב וכ' ה"ה שרבינו לא כ' זה כיון דאליבא דרב העמידוה אבל לא לשמואל הבי' המחבר המשנה כפשטה כמ"ש הר"א ז"ל בהשגות טוב הוא שנחוש לדרכי שלום וכן הרי"ף לא כתב האוקימתא זו וכ"כ הב"י השתא דמספקא לן אי הלכתא כרב נקטי' מתני' כפשטה בלא ההיא אוקימת' ולענ"ד היה ראוי להר' רמ"א לכתוב בשם י"א וראיתי ג"כ שהסמ"ע כתב ע"ז כן

הגה זו קאי אנהר מושך בו וכו' וביאר הרשב"א שאל"כ עשו עילאי שלא כדין שלא היה בהם לחפור שם בור שיתמלא מן האמה קודם שיגיע להם:

Siman 171

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"א מהל' שכנים וכ' ה"ה זה פשוט ומבואר במשנה פ"ק דב"ב (דף י"א ע"ב) ואע"פ שלא נזכר שם קנייה והפקר ומתנ' בפירוש כל שהן שותפין בקרקע מאיזה טענה שיהיה:

(ב) גם זה באותה משנה ולא את הטלית

ולא הוי קנין דברים כי כ"א הקנה חלקו לחבירו בתשמיש שם ברשב"א

(ג) שם ברמב"ם:

(ד) כן פי' הרב המגיד שם כמו שנתבאר פ"ק בסוגיא בראש המסכת ומבואר בהל' על זאת המשנה וכתב מהר"ם בתשוב' ☜דחדר הוי כדי חלוקה אפי' אין לכל א' ד' אמות דחדר אינו עשוי אלא להצניע חפצים כמו תיבה בעלמא סמ"ע וע"ל ס"ה

(ה) שם דין ד' ומשנה שם דף י"א ע"א וברייתא שם דף י"ג ע"ב

(ו) שם במשנה

(ז) טור ס"ס קע"ב

(ח) כן כתב הרמב"ם שם ריש פ"ב והוא מימרא דרב אסי א"ר יוחנן וברייתא שם בגמרא ולי צ"ע שהרי הרמב"ם כתב דין זה בחצירות הכפרים ושאין הדין כן בחצירו' שבמדינו' כמ"ש ה"ה שם בשם הרב אבן מג"ש

(ט) שם ושם במשנה כת"ק

(י) מימרא דאבוה דשמואל ותניא כוותי' שם דף י"ב ע"א וכ' ה"ה ופירש"י ז"ל כרם פרדס ומוכרח הוא בגמ' והמחבר שכ' למט' בפרדס אילנות יש לומר שהוא הדין לשדה אילן שהדין כן שהרי לא מצינו שם פרדס על כרס לבד ונכון הוא:

(כ) כן הוא ברמב"ם

(ל) מימרא דרב יוסף שם:

(מ) מימרא דרבא בר קסנא שם

(נ) שם דוולא א"ר נחמן וכו' וכפי' התו' בשם ר"ת

(ס) טור ס"ג בשם הרמ"ה

(ע) ג"ז שם ס"ד בשם הרמ"ה וכ"כ הנ"י בשם הרא"ה וז"ל ואצ"ל שיש להם לחלוק בענין שיש לו דרך שלא יפרח באויר או שיקחנו במא' מנה או שיצטרך לבנותו והא דאמרי' אין להם דרך זה על זה בשהי' לו דרך ממקום אחר או שנתרצה לחלוק וכן הסכים הרא"ש ושאר רבותינו

(פ) ל' הרמב"ם בפ"א מהל' שכנים דין ב' וכתב ה"ה דין זה מחלוקת בגמרא וכן נפסקה הלכה (שם דף י"ג ע"ב) יש בו דין גוד או אגוד במה שאין בו דין חלוקה וכו' והעיקר כדברי רבינו שכל אחד יכול לקצוב הדמים לרצונו ולומר לחבירו או קנה כשיעור זה או מכור הן חסר הן יתר משומת בית דין

(צ) כתב הכ"מ שם נרא' שרבינו מפרש גוד או אגוד בפי' הערוך דהיינו משוך או אמשוך שהוא אומר לו אני קוצץ כך דמים בעד חלקך או תמכרהו לי בעד זה הסך או אמכור לך חלקי בזה הסך ורש"י פירש בענין אחר

(ק) כ' ה"ה נתבאר בהלכות שהכל תלוי בתובע ואפילו היה חבירו עני ואין ידו משגת וכן הסכימו האחרונים ז"ל

(ר) כ' ה"ה ברייתא שם (דף י"ג ע"א) בזה הלשון אם עשאן לשכר השכר לאמצע ופי' המחבר כל זמן שירצו לעמוד בשותפות אבל אם רצו אחד מהן לומר גוד או אגוד שומעין אע"פ שהדבר עומד לשכר וכן דעת הרשב"א וכ"כ הרב אבן מג"ש אלא שאמר שהדבר צ"ע ופירש עשאן לשכר שהן גדולים וראויין להשכירן עשאן לעצמו קטנים וראוין לעצמו ואורחא דמלתא נקט לא שתהא כוונת האב מעל' ומוריד בזה כך פי' הרשב"ם ז"ל וכ"כ התוס' שם

(ש) שם בשם הרשב"א בשם הרב רבי' יונה

(ת) נתבאר בגמ' שם ע"ב:

(א) שם וכתב ה"ה זה פשוט וכ"כ רבו ז"ל

(ב) שם וכ" ה"ה כבר נתבאר זה למעלה דכל שהן שותפין משכירין אותו מקום והשכר לאמצע

(ג) ב' ה"ה בגמ' (שם ע"א) מאן דלית ליה דינא דגוד או אגוד יש לו חלוקה בזמני' וכ' הרב אבן מגש ז"ל אע"פ שהלכה כדברי האומר דין גוד או אגוד בזמן שאין אחד מן השותפין אומרים כן יש לנו דין חלוקה בזמני' ד) וכ"כ הרב המגיד בשם הרב אבן מגש ושכ"כ הרשב"א ז"ל שאין חלוקת הדירה בפחות משנ' לשנה

(ה) טור ס"ט בשם תשובת הרא"ש כלל צ"ח סימן ד' ו) ל' הרמב"ם שם דין ב' וכתב ה"ה כ"כ רבו ז"ל והוא האריך בטעם זה וראיה מן הברייתא דמרחץ הנזכרת למעלה בעני ועשיר שאין שם חלוקת ימים כיון שיכולים להשתמש בו באחד

(ז) וכ"כ ה"ה בשם רבו והמפרשי' כיון שאין שניהם מסכימי' למכור או לחלוק אין להם דרך אחר אלא חלוקת הזמנים וכופין זה את זה בכך

(ח) שם פ"א דין ג' כתב ה"ה הראב"ד משיבו בזה וכתב וגם זה הדין נפשו אותה ויעש וכו' ומ"מ כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' להעמי' דברי המחבר שיכול לומר כששכרתי הייתי סבור שהייתי יכול לקבל שותף עמך ועכשיו איני יכול לקבל וכיון שהם סתם קנו או שכרו יכול לומר. כן ונכון הוא אלו דבריו ז"ל ועוד אני מוסיף וכו' ועל כל הכלל יכול לומר לו סמוך הייתי על דין גוד או אגוד ונשתתפתי עמך:

(ט) סעיף ל"ה והראב"ד שם בהשגתו:

(י) שסתם המחבר שם כדעת הטור וצ"ע

(כ) ל' הטור סעי' י"ג וי"ד

(ל) בריית' שם דף י"ג ע"א וכרשב"ג וכדמוקי לה שם לעולם כדקתני וכו' וכ"פ הרי"ף משום דמסתבר טעמי' וכ"כ הרמב"ם בסוף פ' הנזכר וכ"כ הטור בשמם.

(מ) שם בשם ר"ח וכ"כ הרא"ש בשמו שהסכים לדעת הסוברים כן כיון דקי"ל יחיד ורבים הלכה ברבים לית לן לאכרועי טעמ' דיחידאי מסברא דנפשי' וחדרב' שיט' התלמוד כת"ק וכו' ולזה הסכים הרא"ש וכ"כ ה"ה בשם י"א.

(נ) שם סט"ו בשם ה"ר יונה וכ"כ ה"ה שם שיש שכתבו כך וזה דעת הרב רמב"ן ז"ל בזה

(ס) שם סט"ז בשם הרמ"ה וכ"כ המרדכי בשם מוהר"מ בפ"ק דבתרא שם:

(ע) סי"ז בשם הרמב"ן כ"כ בפ"ק דבתרא שם וכ"כ ה"ה בשמו בפ"ה משכנים:

(פ) טור ובשם הרא"ש דבחצר כזה לא שייך בו גוד או אגוד שאין בית בלא חצר וכתב עוד הטור שיוכל לומר שאינו רוצה לקנות בדמים מה שאין בו כדי תשמישו וכ' הב"י שגם הרמב"ם יודה בזה אלא מיירי במוקצ' שאחורי הבתים או חורבה לעצמה:

(צ) שם סעיף כ"א עובד' דר' בר חנינא ורב דימי בר חנינא וכו' לקמיה דרבא שם דף י"ג ע"ב

(ק) שם כ"כ הרא"ש שם וכתב הב"י ופשוט הוא שהרי הטעם שהזכירו דלמר בעי תרווייהו:

(ר) שם סכ"ב כ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

(ש) שם בשם הרמ"ה:

(ת) גם זה שם סכ"ג בשם הרמ"ה ושכ"כ ה"ר יונה ושכ"כ רב האי בתשובה:

(א) שם בשם הרמב"ן:

(ב) שם סכ"ו בשם תשובת הרא"ש בכלל ל"ח סי"ג וע' עוד מדינים כאלו בסי' פ"ו סעיף מ"א:

(ג) שם סעיף ל' וכתב הטור בשם הרמ"ה ☜דאם הנתבע מבקש זמן נותנין לו אע"פ שהתובע רוצ' ליתן מעות מיד ונ"מ דלמא עד הכי והכי אתרמי ליה לנתבע זוזי למיגד ביה וכו' וכתב עוד בסעיף ל"א בשמו ☜ואי טעין תובע לוגדיה ניהליה מהשתא ולבתר ל' יום על מנת דאי לא מייתי לי נתבע זוזי תוך ל' יום למיג' בהו תהוי דידי מעכשיו ולאחר ל' יום דלא צייתינן ליה אפילו אי שביק מהשתא זוזי בבי דינא אלא אי לא יביא הנתבע מעות לאחר ל' יום חזר דינו לישאל גוד או אגוד כדמעיקרא וכ' עוד וכי תבע חד לחברי' בדינא דגוד או אגוד ☜אע"פ שנתרצה השני לגוד או אגוד כל אחד יכול לחזור בו כל זמן שלא הקנו זה לזה באחד מן הקנינים סמ"ע וכ' מהתימא שהמחבר ומור"ם השמיטו:

(ד) שם סעיף נ"ז:

(ה) שם בשם תשו' לרב האי:

(ו) שם בשם תשובת אביו הרא"ש וכ"כ ר"ת:

(ז) הרשב"א בתשובה וביאר שם לפי שאם אין יציא' וביאה יצטרך לפרוח באויר ונמצא שהפסיד את ביתו וכן אם אין מקום לפרוק שם משאו אינו בית וכו':

Siman 172

(א) ל' הטור מימרא דרב אסי אמר רבי יוחנן ותניא נמי הכי כו' ב"ב דף י"א ע"א:

(ב) ברייתא שם:

(ג) כן כתב הרא"ש שם בפסקיו מדאמרי' שם ד' ט' ע"א לא לשויה תרי בני תרתי תרתי דקא שקיל שמנה אמות בחצר:

(ד) כרב חסדא שם דתניא כוותיה:

(ה) שם בשם הרב רבי יוסף הלוי והרמב"ם רי' פ"ב וכ"כ הרא"ש והרב המגיד ונמ"י בשם הר"י הלוי:

(ו) שם סעיף ג' כ"כ הרא"ש שם בפסקיו שכ' ריב"א בשם הגאונים ויליף לה מדקי"ל האחי' שחלקו אין להם דרך וחלונות וסולמות זה על זה [שם דף ז' ע"ב] וכמו שאין החלון זוכה לו בהרחק' ארבע אמות מכנגדו כך אין פתחו זוכה לו בד' אמות בחלק המשותף לחבירו כתב הב"י בס"ב ומדברי הרמב"ם ריש פ"ב ומדברי ה"ה שם בשם הר"י הלוי נראה דגם הא דא"ר יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים בזוכים מן ההפקר דוקא הוא והאריך בזה ליישב הגמ' על פי זה:

(ז) שם ס"ד בשם אביו הרא"ש:

(ח) לאו דוקא דה"ה אם נתן בעל פתח הא' לבעל שני הפתחים דמים דכיון דאיכ' שומא ועילוי איכא למימר דשמו גם כן עילוי ארבע אמות שבחצר ואם שמו שיתן בעל פתח האחד לחבירו עשרה זהובים י"ל שאלו לא היה לו אלא פתח אחד ג"כ היו שמים שיתן לו עשרים כן דקדק הב"י מדברי הרא"ש וכיוצא מזה כ' ה"ה בפ"ב מהל' שכנים דין א' בשם הרשב"א ושכן נ"ל מדברי רבינו חננאל:

(ט) לשון הרמב"ם שם דין ב' וב' ה"ה בגמ' שם [דף י"א ע"א] אמר אמימר האי חפירא דסופלי וכו' ופי' אבן מגש ז"ל מקום שמעבדים בו העורות וקסבר אמימר דהאי חפירא דסופלי כבית היא חשיבא ורש"י פירש בענין אחר:

(י) שם דין ג' מימרא דרב הונא שם דף י"א ע"ב ונתבאר חילוק' שם

פי' לחשבון ד' אמות

(כ) שם דין ד' ברייתא שם וכתב ה"ה בשם אבן מגש מרפסת פי' וכו' או היא שנכנסים ממנה לב' חצירות

(ל) שם דין ה' בעיא דר' יוחנן מר' ינאי ופי' רש"י בית קטן שמגדלין בה תרנגולים ויש לו פתח לחצר ואיפשטא שם וטעמו נתבאר שם' מ) שם דין ו' בעיא דרבא מרב נחמן ואיפשטא שם וטעמו נתבאר שם

(נ) ה"ה שם בשם הרשב"א דכל פחות מד' אמות אינו ראוי לפירוק משא והלכך אם אין שם ד' על ד' במה שאינו מקורה יש לו ד"א

(ס) שם דין ז' ברייתא ריש דף י"ב ופי' רש"י שהיה לו פתח לחצר וסתמו

(ע) אם באו לחלוק החצר כאלו הוא פתוח רש"י

(פ) שם בברייתא וכ' ה"ה פי' שסלק המזוזו' והמשקיף כשסתמו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא מסלק עצמו ומפקיר זכותו לשכניו שאלמלא כן היה סותם בלא פריצת פצימין

(צ) שם ד"ח ברייתא סוכה דף ג' ע"ב וכדמפרש לה בגמ' שם

(ק) כ' ה"ה פי' מלבד ד' על ד' אמות שיש להם כנגד פתחו אם היה ביתו ד' על ד' וד"א לזה פי' שיש לו מבית הקטן עד פתח הבית הזה חולקין

(ר) שם ברייתא פ"ק דב"ב דף י"א ע"ב וכתב ה"ה ופי' אבן מיגש ז"ל מפני שעקרו מן הבתים וכפי רוב הבתים ירבה הזבל ורש"י ז"ל פי' מתחלקת לפי פתחי' לזבל שדות לפי שדרך פתחים השליכוהו עד שנעשית אשפה

(ש) בעי' שם ואיפשטא דתניא נמי הכי וכו' וכ' ה"ה ופי' המחבר כפי' השני שבא בהלכות ול' רש"י ז"ל וכו' (והוא הפי' הב' שבהג"ה):

Siman 173

(א) ל' הרמב"ם פ"ב מה' שכנים דין ט' משנה ב"ב דף י"א ע"א:

(ב) כן פי' רש"י שם

(ג) שם מימרא דשמואל דף י"ג ע"ב

(ד) טור מהא דתירגמא רב שלמן בשרצו שם

(ה) לשון הרמב"ם שם די"א ברייתא שם דף ק"ו ע"ב

(ו) כתב ה"ה פירוש כגון שהסכימו שיחלקו לפי סדר תולדותן שמעון אחר ראובן ולוי אחר שמעון וכיון שעלה גורל לראובן קנה שמעון בחלק הסמוך וכן לוי אחר שמעון וכ' עוד פירושים אחרים אלא שכ' שזה נראה עיקר

(ז) שם כלל ב"ח סי"ב ממשנה האחין שחלקו והמחזיק וכו' נעל וגדר וכו' (שם דף מ"ב ע"א) ח) שם דף י"ב וכ' ה"ה פסק כשמואל דפ"ק (ד"ז ע"ב) ט) שם וכ' ה"ה זה פשוט דאחין לאו דוקא וכ"פ אבן מגש ז"ל

(י) שם דין יג

(כ) כ"כ ה"ה ושכ"כ אבן מיגש ז"ל שאם היו המוכרין השותפים ואלו חלקו ודאי אין להם לזה ע"ז כלום

(ל) וכ' עוד שם ☜ואם טען ראובן על שמעון שהוא קלקלו בהשלכת זבלים לשם ושמעון אמר להד"מ ופסק דאם טען ראובן בברי צריך שמעון לישבע

(מ) ל' הטור בריי' שם ד"ז ע"א

(נ) סמוכות לסוף אילנות של פרדס רמב"ם בפכ"ד מה' מכירה דין י' וכ' ה"ה בהלכות ובקצת נוסחאות יש ואחד נטל כרם ובפירושי הרב אבן מיגש שדה פרדס והוא הטעם:

Siman 174

(א) ל' הרמב"ם רפי"ב מה' שכנים וכ' ה"ה ש' השותפין (די"ב ע"ב) תרוייהו אחד ניגרא א"ר יוסף כגון זה כופין על מדת סדום וכ' הגמ' נראה שאפי' בב' שדות שורת הדין כן

(ב) כתב ה"ה גם זה שם וכר' יוסף ודע שיש שיטות אחרות למפרשים ז"ל בזה ויש מי שפי' שאם היתה שדה א' אע"פ שכולה שוה יכול הא' לעלות ולומר זה החלק שהיא למיצר שלך שוה יותר וכו' ושיטת המחבר כשיטת רבו וכ' הכ"מ מה שהקשו מעובדא דההוא דזבן ארעא וכו' ומסיק והלכתא כרב יוסף דמצי אמרי אנן מעלי' ליה וכו' ובפ' יש נוחלין פסקי' כרב יוסף בשדה ענין ומחצה ופרש"י דשדה היינו הך דהכא וי"ל שעובדא הוה בתרי ארעא אתרי ניגרי א"נ שלא היה גורס והלכתא כרב יוסף והאריך בזה ע"ש

(ג) כ' ה"ה כ"כ רבו ז"ל וכן הסכימו האחרונים ומפורש בכ"מ שם מדברי רבה (שם) נשמע דכל כה"ג דליכא למימר איכא דניחא ליה בהא ואיכא דניחא ליה בהא כופין על מדת סדום

פי' בלא שומא כן איתא ברמב"ם

(ד) שם דין ב' מימרא דרב הונא בריה דרב יהושע שם כ' ה"ה לדעת המחבר ז"ל אם הי' בה ב' חלקים בינונית והחלק האמצעי עידית שא"א לו לבכור שיטול כל חלקו כא' אא"ה כל העידית שלו ה"ז נוטלו ובשומת דמים וכ"פ רבו ז"ל

(ה) פסק כרבא שם וכ' ה"ה ולדעת המחבר אם היה הכל שוה אפי' ביבם נוטל חלק כא' לפי שיטתו וכ"כ רבו ז"ל עכ"ל ומבואר בסעיף דלעיל

(ו) שם דין ג' ושם בגמ' ריש די"ב ופירושו בפי' ר"ח ורבו כמ"ש התוס' שם בשם ר"ח אלא שפירש ניגרא דרך והטעם שהקרקע שקרוב דרך חשוב משאינו קרוב ב"י

(ז) כ' ח"ה זהו נמשך לפי שיטתו ושטת רבו ז"ל וכמ"ש

(ח) טור ס"ז בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו נלמד מדין הברור וכן כתב ה"ה בשם הרב אבן מגש ז"ל

(ט) ג"ז שם ושם ונלמד מדין היבם

(י) טור ס"ב בשם אביו הרח"ש שם בפסקיו בשם רבי' יונה והראב"ד וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א מהא דמעלינן ליה בנכסי דבר מריון וכ' הרא"ש שמסתבר הכי שכולן מרויחין בעלוי הנכסים (ב"ב דף י"ב ע"ב) כ) כ"י שם בשם הרמב"ן ורא"ה תלמידו שאין שם עלוי משבית הגורל שהגורל דין וכו' ולא אמרוהו אלא בגוד או אגוד שאין בו דין חלוקה ולזה נוטה דעת הריטב"א תלמידו:

Siman 175

(א) ל' הרמב"ם פ"ה מה' שלוחין דין ט' מעובדא דאיסור ורב ספרא ב"מ דף ל"א ודף ל"ב

(ב) מסקנת הגמרא שם וכ' הכ"מ כלומר דלא גמירי ולא סבירי אבל מ"מ בקיאין בשומא בעינן דאי לא היכא ידעי למיפלג ופשיטא דנאמנים בעינן דאי לא היכי מהימינן להו

(ג) מעובדא דכותאי לקמיה דרב פפא וכדא"ר נחמן שם דס"ט ע"א וע"ב:

(ד) טור ס"א כ"כ הרא"ש בשם ה"ר יונה בפ' בית כור

(ה) שם ס"כ ושם בפסקי הרא"ש

(ו) פלוגתא דרב ושמואל ב"ב דק"ו ע"ב ואיפסקא הלכתא כרב בטלה מחלוקת שם דף ק"ז ע"א

(ז) טור ס"ג ממה שפירשו התוס' שם דף ק"ו ע"ב אליבא דשמואל ואנן קי"ל כרב

(ח) שם בשם ה"ר יונה

(ט) פלוגתא דאמוראי שם דף ק"ז ע"א ואיפסקא שם הלכתא כדרב דבטל' מחלוקת

(י) כן הוכיחו התו' בד"ה ובא ב"ח וכו' דאל"ה הא קי"ל דכולן חייבים לפרוע חוב אביה' כמבוא' בסי' ק"ז ובסי' קי"א ובאפותיקי סתם מיירי לא מפורש

(כ) ל' הרמב"ם פי"ג מהל' שכנים דין ד' וכ' ה"ה מימרא בב"מ פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ח ע"א) במימרא דרב נחמן אהאי מאן דאחזי' וכו' ויש בה פירושים אחרים ולדברי הכל דין המחבר אמת

(ל) טור ס"ה בשם אביו הרא"ש כ"כ בפ' הנז' בסוגיא הנזכר לדעת רש"י ושכן מיסתבר ובשם הר"י ברצלוני וכ' ר' ירוחם שכן עיקר וכ"כ בעיטור מהא דר"נ דלית ליה דינא דבר מיצרא וכו' ואפ"ה אחין ושותפין מסלקינן ומפקינין מיניה וכ"כ הרשב"א בתשובה

(מ) ל' רמב"ם שם דין ה' וכ' ה"ה גם זה שם וכנהרדעי ומוסכם:

(נ) ובשלא מכרוהו למזונות מיירי ולא היה צריך למחב' לבאר זה ה"ה:

(ס) זה פשוט בהלכות וכ"כ רש"י ז"ל שם [ע"ב אהא דאמרינן התם שכן ות"ח וכו']. וכן הסכימו האחרונים ז"ל ה"ה:

(ע) טור ס"ז כ"כ הרא"ש שם בפסקיו אהא דאמרי' והלכתא צריך למקניא ביה [שם ע"א] וכ"כ ר' ירוחם ז"ל וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בפ' י"ג דין ב':

(פ) שם בגמ':

(צ) טור ס"י בשם גאון וכ"כ הרמב"ם שם דין ז' וכתב ה"ה שהודו לו האחרונים ולשון הגמ' מוכיח שאמרו א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והוא ל' נשכר לו בשליח:

(ק) טור שם מדברי הרמב"ם שם:

(ר) שם סי"א והם דברי הרמב"ם שם וכ' ה"ה אע"פ שהוא כשליח זהו דוק' כשסלקו או בא לסלקו אבל קודם לכן הרי זה כלוקח עד אותו זמן ואין מחשבין לו' הפירות שאכל:

(ש) שם ברמב"ם וכתב ה"ה גם זה נמשך אחר מה שאמר שדינו כשליח:

(ת) שם בגמרא:

(א) שם סי"ג כ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

(ב) וביאר שם דארעא דלוקח היא ואין למצרן זכות בה אלא משום ועשית הישר והטוב וכל כמה דלא מייתי ראיה אין כאן משום ועשית הישר והטוב וכן דעת הרמב"ם שם בפ"ב דין י"א:

(ג) שם כ"כ הרא"ש שם כ"כ הר"ן שם בשם הרמב"ם וה"ה שם דין ט' בשם הרשב"א וכ"כ הנ"י בשמו:

(ד) שם כדאמר מר קשיש' וכו' משום דרב נחמן אין אונא' לקרקעות:

(ה) ל' הרמב"ם שם פ' י"ד הל' שכנים דין ד' הביאו הטור:

(ו) וכ' ה"ה נראה שהוא מדמה אותה לטוען על המשכון שנשבע בנק"ח לפי שאינו טוען בגוף המשכון כמה שנתבאר וכו' [בסי' ע"ב סי"ז ובמה שכתוב שם]:

(ז) כ"כ ה"ה שם שנראה שעיקר הנסחא והרי אומר אני יודע בודאי ואין בגמ' מזה כלום עכ"ל וכן הוא בנוסח שלפנינו:

(ח) שם פ' י"נ דין ו' וכתב הרב המגיד זה נראה פשוט:

(ט) לשון הטור סעיף י"ח ושם בגמרא סוף דף ק"ח ואי כולהו אתו בהדי הדדי פליג לה בקרנזול:

(י) כ"כ העיטור בל' ראשון וכ"כ ה"ה בשמו בפ' י"ב מהל' שכנים דין ה' ושכן נראה מדברי המחבר:

(כ) שם בגמרא דקדים חד מנייהו וזבין זביניה זביני ול' רבינו כל' הרמב"ם שם וכתבו תלמידי כרשב"א זביני' זביני פי' בין דזבין ממוכר בין דזבין מלוקח דאע"ג דחשבי' ליה כשליח דבר מצר' לא תימה לכולם נעשה שליח אלא כיון דזבן לחד מבני מצר' בהכי סגי וכ"כ ה"ה שם בפי"ב שהוא דעת הרמב"ם:

(ל) וכ"כ התו' בשם ר"ת בעובדא דרוניא ב"ב ד' ה' בד"ה לצל' וכ"כ הרשב"א בתשובה סימן צ"א:

(מ) הם דברי הרמב"ם שם בפי"ב וכ' ה"ה שם זה פשוט לפי שטתו ז"ל:

(נ) שם סכ"א כ"כ הרא"ש שם בפסקיו ולמדו מדין הבא אחר זה ולא עוד:

(ס) שם בגמרא ב"מ דף ק"ח ע"ב לאשה ליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דב"מ וכ' הרא"ש שי"מ לשותפין אדם שיש לו קרקע אצל קרקע של ב' שותפין ומכרו לא' מן השותפין אין המצרן יכול לומר אני מצרן ודאי ואתה מצרן ספק שמא יפול חלקך מצד אחר אלא חשוב ודאי כמותו כיון שיש לו חלק בכל השדה והגהות כתבו פי' זה פי"ב מה' שכנים בשם ר"ת:

(ע) הטור כ' דין זה בל' דאין צריך לומר והרב ב"י ב' דלא אתי באין צ"ל אלא אתי בהוא הדין ודין זה כתבו הר"ן בשם הר"י ברצלוני גבי האי מאן דאחזיק ביני אחי וכו' ואי משום דינא דב"מ לא מסלקינן ליה נהרדעי אמרי וכו' פי' דפליגי באם לא לקח באותו שדה עצמה של שותף אלא בשדה אחרת סמוכה לה וקי"ל כנהרדעי דאפי' בכה"ג מסלקינן ליה דכולן יש להם חלק באותה שדה של השותפות סמוך לאותו האיש:

(פ) רמב"ם פי"ג מה' שכנים דין ח' והביאו הטור סעיף כ"ה וכו' וכ' ה"ה לא מצאתי אלו הדינים מהיכן יצאו להרב ז"ל:

(צ) שם דין י"ד ובלשון שכתב בעל נימוקי יוסף בשמו וכ' ה"ה זה נראה פשוט ולא מצאתי דינים אלו בגמרא אבל הם פשוטים בעצמם:

(ק) כ' הב"ח דהכא מיירי ☜שנסתלק הלוקח ברצון הטוב דאי לאו הכי מצי הלוקח לומר להם לא אסתלק דשמא לא יתרצה הבעל או האדון בסילוק זה ויחזור אותה לידי ואם כן לקתה מדת הדין וכו':

(ר) שם דין ט' גם בזה כתב ה"ה לא מצאתי מהיכן יצא הדין הזה להרב:

(ש) ל' הטור ס"ל מדין האפטרופוס שמוכר לאחרים ואיננו מוכר לעצמו:

(ת) כ"כ הרמב"ם שם דין י' וכ"כ ש"פ וכתב הרב המגיד שם שלא מצא מהיכן יצא לו דין זה:

(א) טור סל"א בשם גאון וכ"כ הרמ"ה וכ"כ בעה"ע בשם רבינו האי וביא' הב"י הטעם כיון דדינא דב"מ אינו אלא משום ועשית הישר והטוב איכא למימר דניחא ליה לאינש שיורשיו יזכרוהו על נחלתו שהניח להם אפי' הניח להם נחלות אחרו' כל כמה דשבק להו טובא טפי יזכרוהו וכן ניחא ליה שמקבל מתנתו יזכרהו על מתנתו דאלו על המעו' אולי יאכלו המעו' ועוד טעם אחר במקבל מתנה מאחר דהוא גופיה לית ביה ועשית לא מסלק ליה דאמי שהקרקע בידו שדיוה רבנן לעשות הישר והטוב ועיין במרדכי פ' איזה נשך:

(ב) כ"כ הטור בשם הרמ"ה ובעה"ע בשם רבינו האי:

(ג) שם בשם הרמ"ה

(ד) לשון הטור סל"ג והם דברי הרמב"ם שם דין י"ב וכתב ה"ה זה נראה פשוט

(ה) רמב"ם שם דין י"א וכ"כ הטור בשמו וכתב ה"ה דעת הרב ז"ל שאחריות בן המצר על הלוקח וכו' כיון דאם לא רצה בן המצר לקנות אין הלוקח כופיהו לקנות ולפיכך אם תשאר בידו ויטרפוה ממנו הרי הוא חוזר אצל ראובן ואם אין לו לשלם מפסיד וכיון שכן אף כשסלקו בן המצר אם יטרפוה ממנו הוא בעל האחריות שהרי הוא כחוזר ומוכר' והכ"מ כתב שם טעם אחר ע"ש:

(ו) טור בשם הרמב"ן משום דהלוקח אינו אלא כשליח וכן כתב ה"ה בשמו ובשם הרשב"א וכן כ' הבית יוסף שהוא פשוט לדעת הרא"ש:

(ז) שם סעיף ל"ה בשם הרמ"ה

פי' הב"ח כיון דלא מכר לו אלא מקצתו אזי זה השותף בחלק הקטן מצי לסלוקי ללוקח אבל לעיל בסעי' ט"ו שמכר המצרן כל השד' לאחר אזי איבד המוכר זכותו וגם הלוקח שקנה ממנו אינו יכול לסלקו והסמ"ע פי' בע"א ע"ש

(ח) מסקנת הגמ' שם ב"מ דף ק"ח ע"ב

(ט) הני ציירי והני שרי וכו' פי' רש"י דבצרורין פסידא דמוכר הוא שהוא ירא להתירן שלא יאמרו יותר היו והוא צריך למעות והרא"ש פי' הני ציירי והני שרי שיכול לומר אני חפץ בצרורי' וחתומי' שטוב להצניעם ואני חפץ להצניע וכן במותרים יאמר אני חפץ להוציאם ואלו מזומני' בהוצאה

(י) שם סל"ח בשם הרמ"ה וכ' הב"י אע"פ שכתב הרמב"ם דין זה דטבי ותקלי גבי כשבאו הלוקח והמצרן למוכר נ"ל דה"ה כשפרע הלוקח והמצרן מביא לו מעותיו שצריך ליתן לו כעין דמים שנתן:

(כ) רמב"ם שם פי"ג דין ד' וכ' ה"ה מכאן שדעתו ז"ל כדעת מי שאמר שאפי' בבתים יש דין דבן המצר עיין מ"ש בשמו בסעיף י"ז) וכ"כ בעיטור ומקומו ב"ה כקרקע דמי וכו' וכל דאית ליה חזקה אית ביה משום דינא דב"מ ודין החליפין פשוט הוא שהרי אין בן המצר יכול לתת לו אותו חצר שהמוכר רוצה:

(ל) כ"כ הכ"מ שם:

(מ) שם ברמב"ם

(נ) טור סעיף מ בשם אביו הרא"ש

(ס) מסקנת הגמ' שם בב"מ

(ע) ל' רמב"ם שם בפרק י"ד דין א' פ) טור סמ"ב בשם הרמ"ה:

(צ) ל' הרמב"ם שם בפי"ד דין א' שם בגמ' ע"ב ארעא לזרעא וארעא לבתי לית בה משום דינא דב"מ וכן פי' רש"י שם וכ"כ ה"ה אע"פ שהרוצה אותה לזרע' הוא בן המצר וכ"כ בעיטור ובהלכות וכגירסת הנוסח' שהעתקתי לעיל וכ' הב"י ומשמע דלא שנא בא"י או בח"ל מדלא אמרינן בתים עדיף משום יישוב א"י

(ק) טור סמ"ג בשם הרא"ש מהא דאמרי' שם ד' ק"א ע"ב בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו משום יישוב א"י:

(ר) ל' הרמב"ם שם ספ"ב ושם בגמ' דף ק"ח ע"ב וביאר ה"ה שם דשן סלע אין עשוי' להסתלק וכן רכב דקלי' ודבר חשוב ואין הבעלי' עשוין לעקרן ולאבדן ושדות חלוקין הן לעול' אבל בתים דרכן לחברן בפתחים: אבל בתים דרכן לחברן בפתחים

(ש) שם ברמב"ם פי"ג דין ה' וכתב ה"ה שם מבואר שם (ע"א וע"ב) ובהלכות זבין ליה גריזא בארעא וכו' ת) וכ"כ הטור בשם הרא"ש בסמ"ה

(א) ל' הרמב"ם שם פי"ד דין ב' ב) כדאמרי נהרדעי ואיפסקא הלכתא כוותיהו שם דף ק"ח ע"א

(ג) וכ' הר"ן ובעל נ"י פי' משום דחשבי' ליה לבר מצרא כאלו יש לו קנין קצת בגופו של קרקע ומיהו כי קני מיניה סגי אע"ג דהוי כעין קנין דברים

(ד) טור סמ"ו בשם הרמ"ה

(ה) שם ברמב"ם והביאו הטור בסמ"ח וכ' ה"ה חילוק זה אין מבואר בגמ' אבל כן הוא דעת כל הגאונים ז"ל

(ו) טור סמ"ז בשם הרמ"ה וכ"כ ג"כ בהגהת אשר"י וז"ל אבל אם בא המוכר למכור ולא רצה לקנות ומכר לאחר פשיטא דלא מפקי' מיניה דלא גרע מהני צרירי ושרי דאיזל ואטרח דאייתי זוזי דלא נטרינן ליה

(ז) שם סנ"א בשם אביו הרא"ש ☜מסתברא כדברי רב האי וכולי וכ"כ הרב המגיד בשם העיטור בשם רבינו האי והרי"ף ז"ל ושגם הרב הרמב"ן ז"ל הסכים לדבריהם ולדברי המחבר

פי' למוכר ואיירי שהיה למצרן ערעור וטענ' על אותו שדה וסבר שהדין עמו והוא יקבל דמי מכירה ואח"כ יצא הדין שאין לו זכות בה

(ח) הרשב"א בתשובה ומשמע מדבריו שאפילו אם היה אנס זה גם הוא בן המצר כשיסיר האונס יכול לערער וליטול חלקו כדין אתו כלהו בהדי הדדי

(ט) לשון הרמב"ם שם פי"ד דין ג' וכתב ה"ה זו סברת הגאונים פשוט' בטעמה

וסיים שם ואם לאו לא משהינן ליה להודיעו

(י) טור סי"ג דמשום דקנין המצרן אינו אלא סילוק ומחילה שמוחל נלוקח זכות שתקנו להם חכמים משום ועשית הישר והטוב ולא מהני הך קנין לגבי מצרני אחריני

(כ) ל' הרמב"ם בפי"ב דין ו' ומפורש שם בגמרא דף ק"ח ע"ב

(ל) טור סנ"ד שכ"כ אביו הרא"ש שם בפסקיו לפי שאינו מצוי אדם שיקנה כל נכסיו ביחד לפיכך נזדמן לו אין לו להודיעו למצרן דשמא בתוך כך נמלך הלוקח ולא יקנה ולא תיקנו הטוב והישר למצרן להפסיד למוכר וכ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן והעיטור ובשם הרב ר' אשר ז"ל וכ"כ בעל נ"י בשם הרשב"א והר"ן וכתב בהג"א דלפי' רש"י ☜אם יצאו מצרנים כולם וערערו מסלקי' ללוקח ואם המוכר מתרצה אע"ג דלא יבאו כל המצרנים כי אם מצרני א' מסלקינן ליה הואיל שהוא בעבור המוכר הרי הוא נתרצה

(מ) ל' טור סנ"ה ושם ברמב"ם ומפרש בגמ' שם וכ' ה"ה שם הטעם שמן הראוי הוא שתשוב השדה לאשר קנהו מאתו יותר משובה לאיש נכרי

(נ) עיטור כפי' הגי' שמצא הב"י וכ"כ הר"ן כ"כ הנ"י ותלמידי הרשב"א

(ס) טור בשם בעה"ע וכ"כ ה"ה שם בשמו

(ע) מפורש שם בגמ' הדין והטעם וכתב הנ"י בפרק המקבל דלוקח כותל רעועה ☜יש בו משום דינא דבר מצרא ולא יכול לומר אריה אברחית וכו' דאם לא קניתי היה הכותל נופל על ביתך והיה מזיקך סמ"ע בשם ד"מ

(פ) ג"ז הדין והטעם ודינן מבואר בסעיף שאחריו

(צ) שם בגמ' ק) כ"כ בעל נ"י בשם בעל העיטור וכ"כ התוס' שם דף כ"א ע"א בד"ה ולא לסופר ארמאי

(ר) לא בשמתא תליא מלתא אלא בקבלת ניזקין עליו תליא מלתא וכן הוא מפורש בכל הפוסקים הנזכרים לקמן בהג"ה וכתב הסמ"ע מפני שמסתמא מכח השמתא מקבל עליו לשלם הזיקותיו נקט מוהר"מ שמתוהו תחלה וע"ל סימן שפ"ו ס"ג במ"ש הרמ"א שם

(ש) וכתב שלזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל

(ת) טור סנ"ט בשם גאון וכ' הב"י מחסכ"ג אם מכר אחד מבני מבוי חלקו לעכו"ם וקבל עליה אונסא דאתי מחמתי' ובאו ואמרו שהעכו"ם אנס אותם והפסיד ממונם ואין עליו עדים ופסק כיון דסתם עכו"ם אנס הוא ומוכר לא יכול לאשתבועי דלא קים ליה וכיון דבני מבוי כולהו תבעי לא אמרי' דכולהו באים לגוזלו ולשתבעי מה דגזל עכו"ם מהם ולשתלם הביאו הסמ"ע

(א) שם בדברי הגאון הנזכר כלומר דקבלה זו קנס היא ואע"פ שקבל לא נתחייב אלא הוא

(ב) שם ס"ס בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ התוס' שם ובפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"א ע"א) והמרדכי שם ושאר פוסקים

(ג) שם ג"ז מדברי הרא"ש שם וכ"כ ירוחם בדין שכירו' עכו"ם

(ד) שם בב"מ דף ק"ח ע"ב:

(ה) כן פירש רש"י שם:

(ו) שם בגמ':

(ז) טור סס"ג כ"כ התו' שם בד"ה בלא אכרזתא בתירוצא קמא שתפסו רבינו ועיקר וסובר דכרגא ומזוני בגוונא דקבור' מפרשי:

(ח) ל' הרמב"ם שם פי"ב די"א והביאו הטור וכתב ה"ה זה נראה לפי ששדה בן המצר אינו אלא מדבריהם ולפיכך הוא נקרא מוציא ועליו הראיה וכ"נ מהטור:

(ט) שם די"א והביאו הטור ושלזה הסכים אביו הרא"ש שם בפסקיו גבי זבן ושוה מאתן שהקרקע בחזק' לוקח ומספיקא לא מפקינן ממונא:

(י) טור סס"ח בשם הרמ"ה:

(כ) שם בגמרא:

(ל) רמב"ם שם ד' טו וכ' ה"ה זה נמשך אחר האמור למעלה דבן המצר הוא המוציא מחבירו:

(מ) רמב"ם בפ' י"ג מה' שכנים דין י"ג וכ' ה"ה גם זה פשוט:

(נ) שם פי"ב דין ה' וכתב ה"ה בגמרא (שם) לשותפין לית ביה משום דינא דבר מצרא ופירשו כפי' הגאונים ז"ל ועיקר וכ"כ הטור וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשם רבינו וכ"כ בעל נ"י בשם הרשב"א והר"ן ז"ל וכ"כ העיטור בשם רבינו האי וכלהו קמאי:

(ע) שם סוף הל' שכנים וכ' ה"ה מבואר בגמ' שם ופי' בהלכות שאין אחד בן המצר וכן פירש רש"י ז"ל וכן הסכימו האחרוני':

(פ) וביאר שם שגם זה בכלל הטוב והישר הוא:

(צ) וסיים שם שלא צו' חכמים בדבר זה אלא דרך חסידות ונפש טובה הוא שעושה בך וכתב ה"ה וכן כתבו וז"ל וענין דין בן המצר הוא שתורתנו התמימ' נתנה בתיקון מדת אדם ובהנהגתו בעולם כללים באמרו קדושים תהיו וכו' וכן אמרה ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הראוי בכלל זה לצוות פרטי' לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין וההכרח חייב לעשות כו ומדות אדם דהנהגתו מתחלפ' לפי הזמן והאישים והחכמים ז"ל כתבו קצת פרקים מועילים נופלים תחת כללים אלו מהם שעשו אותם כדין גמור ומהם לכתחלה ודרך חסידות הכל מדבריהם ז"ל ולזה אמרו חביבים דברי דודים יותר מיינה של תורה וכו':

(ק) שם פי"ב דין י"ו וכתב ה"ה זה שם וכפי ביאור ההלכות במה שנזכר שם

פי' אפילו אין לו בגוף הקרקע כלום אלא לזמן ידוע כיון שאינו יכול לומר לו בכל זמן שירצה עקור אילנך או הרוס בנינך אזי כל משך אותו הזמן שיש לו זכות בקרקע הוא כשותף ומסלק המצרן וכתב הבית יוסף ולדבריו בשאמר הרי"ף כגון ההיא דתנן וכו' ארישא נמי קאי דאף על גב דלא קנה קרקע וכו' ע"ש:

(ר) טור סע"ט:

(ש) לשון הרמב"ם שם:

(ת) מבואר במ"ש לעיל

(א) לשון הטור ס"פ ושם בגמרא דף ק"ח ע"ב

(ב) שם ספ"ג בשם הר"י ברצלוני

(ג) ג"ז שם בשמו וכן דעת הרמב"ם ממה שכתב בפי"ג דין ד' החליף חצר בחצר וכמ"ש ה"ה שם ושכ"כ העיטור

(ד) כ"כ ה"ה שם בשם העיטור וכ"כ הריב"ש בסי' רק"א וכיוצא בזה כתב הטור בשם הראב"ד שביאר שם דוקא באם שהיתה האצטבא דחוק שרבו יושביה ואחד מבני האצטבא רוצה למכור מקומו שצריך למוכרה לבני האצטבא עכ"ל וכמו שביאר הב"י דבריו דדי לאדם אחד במקום א' בב"ה וכ' הסמ"ע ויש ללמוד ממנו במקום אחר שאם עין הדיין רואה שיש צד ישר וטוב שלא לסלק הלוקח שיכול לצרף לזה סברות הנ"ל ולפסוק שהדין עם הלוקח וכ' הריב"ש סימן של"ו שאם א"א נחבר המקומות יחד ☜אין בהם משום דינא דב"מ משום שאין ישיבתן שוה וכו' ועיין בתשובת הרשב"א סי' אלף וכ"ב

(ה) לשון הרמב"ם ריש פי"ג מה' שכנים ב"מ דף ק"ח ע"ב

(ו) מימרא דאמימר שם

(ז) שם דין ב' וכ' ה"ה זה מפורש בהלכות

(ח) הרמב"ם שם שנ"ל כן וכתב ה"ה טעם הרב ז"ל שאל"כ היו יכולים להערים ולמכור ויטעון דמים הרבה וא"ת שאין אדם חשוד על השבוע' ומתוך כן נאמינהו א"כ אם הי' טוען שהי' מתנה אע"פ שיש בה אחריות נאמינהו בשבוע' אלא מאי אית לך למימר חזקה שאין אדם מקבל אחריות על המתנה ה"נ חזקה אין אדם קונה שוה מנה במאתים וזה נראה

(ט) שם דין ג' וכ' ה"ה מפורש בהלכות הדין והטעם כ"כ הרא"ש בפסקיו וביאר שם ממ"נ אי מתנה היא לית ביה דינא דב"מ ואי מכר הוא מכתמא לא קבל עליו אחריות יותר מדמי המכר וכו' שפעמים אדם קונה קרקע שוה מאה במאתן

(י) ריב"ש סימן תק"ז:

(כ) טור ספ"ז כן פי' התוס' הא דא"ר יהודה האי מאן דאחזיק בינ' אחי וכ"פ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ התו' שם

(ל) הרמב"ם סי"ב מה' שכנים ושם בגמ' ע"ב וכפי' רש"י שם

(מ) כ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ם ושלזה הסכים הרשב"א וכ"כ הר"ן ונ"י שם בפ' המקבל במילתא פסיקתא קתני דלית במשכנתא משום דינא דב"מ כלל וכ"כ המרדכי

(נ) טור ספ"ט בשם הרא"ש וכדעת סברא השניה שהסכים הרא"ש וכ"כ ה"ה שם בשם י"א ושלזה הסכים הראב"ד

(ס) שם ס"ל וכן משמע ממ"ש הר"ן בהמקבל בשם הרמב"ן שאם בא אחד וכו' דכיון דאיהו לית ליה בגופא דארעא מידי אלא זוזי הוא דאית לי' עלה לא עדיף מארעא דחד ובתי דחד דמרי בתי לא מצי מעכב אמרי ארעא וכ"כ העיטור

(ע) כ"כ הבית יוסף מדברי הרמב"ם פי"ב דין י"ב ממ"ש לפיכך אם טען ואמר גזלן אתה לשדה זו וכו' או ממשכן כו' פי' שאם קנאו אין א' מבני המצר מסלקו טור והמגיד

(פ) טור סצ"ב בשם הרמב"ם כפי פירושו בדבריו שם פרק י"ב דין ח' וכתב הרב המגיד שם זה לא מצאתי מבואר אבל נ"ל דקל וחומר הוא ממשכונא

(צ) מדברי הרמב"ם שם דין י"ב לפיכך אם טען וכו' או שוכר וכו' ק) כ"כ הרמב"ם שם

(ר) תשו' הרא"ש כלל א' סי' ב':

(ש) כ"כ המחבר בב"י טעם זה ע"ש:

(ת) כן העלה הב"י בשאלה שם דכיון דקיי"ל דלוקח הוי מוחזק ועל המצרן להביא ראיה וכמ"ש וכו' (למעלה סעיף ז' מ"ד ומ"ה) כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא דיינין ביה קולא ללוקח כיון דהוא מוחזק אמרי' דלמא כי האי פוסק או כי האי פירושא קי"ל ועל המצרן להביא ראיה מחס"ל

כן השיב הב"י שם בשאלה ושכ"כ הר"ן ונ"י מסכ"ח:

Siman 176

(א) ל' הטור והם דברי הרמב"ם ריש פ"ד מה' שלוחין ושותפין:

(ב) וכתב הסמ"ע בשם בעל הלבושי' שאם כתבו בשטר שקבלו עליהן פלוני ופלוני להשתתף בח"ח ובש"ד לא מצי לחזור בהו ואע"ג דלא ידעינן אי קבל עליהם בפי' מ"מ כיון דכבר נהגו לכתוב הסופרים כן בשטרות שקבלו עליהם הצדדים סתמא דמלתא כל הבא לפניהם ואמר שיכתבו ביניהם שטר בוודאי קבל עליו לקיים בכל חומר ואינו יכול לחזור עכ"ל ע"ש ודברים של טעם הן

(ג) שם ס"ב בשם הרמב"ם שם בריש פרק הנזכר:

(ד) שם לדעתו וכ"כ הכ"מ שכן נראה לו שכן דעת הרמב"ם גם כן

(ה) טור שכן נראה לו:

(ו) שם ברמב"ם:

(ז) כתב הכ"מ שם דנ"ל דהכי פירוש' אם עירבו פירותיהם והגביה כל א' מהם דומיא דמעות

(ח) שם דין ב' וכתב הטור ס"ד שהרמב"ן כתב בדברי הרמב"ם וכתב הכ"מ שם בשם מהרי"ק שורש קפ"ב שמודה רבינו היכא דכל בעלי אומנות כאחד התנו אהדדי אפי' בלא קנין אין יכולים לחזור בהם:

(ט) שם בהשגות וביאר שם כדין עבדי' וכענין שמצינו באומר' יקדשו ידי לעושיהן כתובות דף נ"ח ע"ב

(י) שם ברמב"ם:

(כ) שם פ"ה דין ו':

(ל) שם פי"ד דין ג' וכתב הכ"מ שם ממימרא דשמואל ב' שהטילו לכיס וכו' דכרב המנונא דאמר אפי' שור לחרישה וכו' כתובות (דף צ"ג ע"ב) ופסק הרי"ף כרב המנונא משום דאותבי' לרבה התם מברייתא אע"ג דשני לא סמכינן אשינויא וכמ"ש הרב רבינו ניסים דלרב המנונא לאו דוקא לקחו מתחלה לחרישה אלא אפילו לקחה לטביחה ועומד לטביח' ונמלכו ומכרוהו חי השכר לאמצע אלא דלישנא דרבה נקט וכו' וכך הם דברי רבינו:

(מ) כצ"ל וכן הוא ברמב"ם שם:

(נ) כתב הכ"מ זה פשוט שכל דבר שבממון תנאו קיים:

(ס) טור ס"מ בשם הרמ"ה וכ"כ בתשובות להרמב"ם סי' ב' בדין עמד עליהם גייס וטרף את הכל וכו' מחס"ב:

(ע) גם זה שם בשם הרמ"ה

עיין בב"י שכתב וז"ל ומיהו לדידן לא נפקא לן מידי מדברי השערי' כיון דדבריו בהלכות מסכימין עם הני רבוותא פשיטא דהכי נקטינן עכ"ל ומבואר בסעיף ה' ולי צ"ע במה שלא כתבו הרב רמ"א לעיל בשם י"א:

(פ) גם זה שם ס"י בשם הרמ"ה וביאר שם הטעם כיון דלא אשתני גופא דממונא:

(צ) דדרך השותפין להניח כ"א מעותיו בהשותפות ולהיות שניהם שוים בה:

(ק) שם כתבו המחבר ע"ש:

(ר) ל' הטור סי"א מימרא דשמואל ב"ב דף מ"ב ע"ב:

(ש) כדמוקי לה רב פפא שם דף מ"ג ע"ב:

(ת) כ"כ התוס' שם מברייתא היה עמו בשעת שאלה ב"מ דף צ"ה ע"ב:

(א) שם סי"ב כ"ב הרא"ש בפסקיו פ"ט דב"ק מימרא דעול' א"ר אלעזר וכו' שם דף י"א ע"ב

(ב) שם במימרא הנזכר

(ג) וכ"כ הרא"ש שם וביאר שם משום דמעיקרא מחלי אהדדי בכה"ג שלא ידקדקו זה אחר זה אלא בדבר הנראה

(ד) שם במימרא הנזכר

(ה) וכמו שפי' רש"י שם דכיון דבנים ובנות לא אתו לבי דינא לא מבזינן להו למיתי

(ו) וכ"כ התוס' שם בשם הרי"ף והכי איתא בירושלמי

(ז) מימרא דרב פפא שם

(ח) וכ"כ התו' שם והרא"ש שם בפסקיו אבל כל זמן שלא מיחו מסתמא ניחא להו כי היכי דלשתמעי מילי' ומבואר עוד בסי' רפ"ח.

(ט) פ"ה מהלכות שותפין דין ז' כיון שהרמב"ם מדמה שם אחים לשאר שותפין כל דינים דאיתנהו באחי' איתנהו בשאר שותפין

(י) שם סט"ו בשם הרמב"ם שם ריש פ"ה

(כ) ברייתא הביאם הרי"ף בפ' איזהו נשך גמרא אין מושיבין חנוני למחצית שכר

(ל) ושכן נראה דעת הרמב"ם שכתב ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו למכור תמיד בהקפה

(מ) הטעם כיון שאמר לו ונתרנה הרי מחל לו ומחילה אינה צריכה קנין כדאיתא בפ"ק דסנהדרין דף ו' ע"א וכמ"ש התוספות שם

(נ) שם דין ב' ונלמד מדין שא"ל לקנות חיטין וכו' שיתבאר בעמוד:

(ס) וכן ☜אם זקף החוב שיש להם כבר לזמן אחר סמ"ע בשם תשו' הרא"ש כלל פ"ח

(ע) שם מברייתות ואוקימתא גמרא ב"ק דף ק"ב ע"ב וכן העלה הרי"ף שם שאם לסחורה נתן לו בתורת שותפות אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע

(פ) זה הדין דומה ממש לדין הנזכר בסמוך שהרי שותפו לא נתן מעותיו שישתתף עמו אחר

(צ) שם ובלא נשתתפו בכל המעות שבידם עסקינן ואפ"ה ה"א כיון דאין לו להתעסק בסחורה אחרת מפני שמתרשל בעסק השותפות כשנתעסק בסחורה אחרת יהא הריוח לאמצע קמ"ל

(ק) שם ברמב"ם פ' ה' דין י' ממשנה ג' פרק ז' דשביעית והביאו הטור בסי' קפ"ב סעיף ב' ועיין בי"ד סימן קי"ז

וכתב בעל הלבושים ויש בו משום מצוה שיאמרו עכו"ם שארית בית ישראל לא יעשו עולה וכו' ר) ל' הרמב"ם שם בפ' ה' דין ד' ש) שם דין ה' מברייתא רבי יהודה אומר בשלשה פרק י' מוכרין וכו' וכדמפרש לה רבא ואי תימא רב פפא לשותפין וכו' גיטין דף ל"א ע"ב

(ת) ל' הטור סכ"א בשם פי' רש"י

(א) מימרא דרבא שם

(ב) ל' הטור סכ"ב

(ג) וכ"כ בעיטור ושכן משמע מפי' רש"י

(ד) שם סכ"א וכ"כ הרמב"ם שם מבריית' דגיטין דלעיל

(ה) שם פ"ד דין ד' מימרא דרבא הני בי תרי דעבידי עיסקא וכו' ב"מ ד' ק"ה ע"א וכמו שפירש רש"י שם וסוב' רבינו דה"ה אם כשעשו שותפות לזמן קצוב וסובר עוד דה"ה אם נשתתפו במעותיהן

(ו) שם מעובדא דהנהו תרי כותאי וכו' שם דף ס"ט ע"ב

(ז) שם ונלמד מברייתא רבי יהודה אומר בג' פרקים וכו' וציינתיו לעיל ריש סעיף י"ד וכמ"ש התוס' גם בשם פי' ר"ח ור"ת וכמ"ש הרמ"א לעיל בהג"ה

(ח) שם ברמב"ם פ"ה דין ט' מעובד' דאיסור ורב ספרא ב"מ סוף דף ל"א

(ט) פשוט דאי לא היכי מהימנינן להו:

(י) דאי לא היכי ידעי למפלג:

(כ) וכתבו הגמ"י בפ"ד מהלכות שותפין בשם רש"י ☜שאם הרויח המחלק בחלקו הריוח לאמצע ואם הפסיד המחלק כגון שזו הסחור' נתייקר' כתב רמב"ן דלא מצי מעכב וכן נראה לראבי"ה ולזה הסכים הב"י והביא ראיה מדין הנותן מעות לשלוחו או לשותפו לקנות חטין וקנה בהם שעורים וכו' שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע.

(ל) שם מעובדא דהנהו תרי כותאי וכו' דף ס"ט ע"ב:

(מ) שם בשם ע"ב גופא א"ר נחמן זוזי כמאן דפלוגי דמי וה"מ טבי וטבי כו':

(נ) שם דין י"א וכן כתב הרא"ש בפרק המקבל גבי ההוא שתלה שם (דף ק"ט ע"א) וכתב שכן דעת הר"מ והביא ראיה מהתוספתא וכתב שם נ"י שכן דעת הרמב"ן והרשב"א וכן כתב הריטב"א בשם רבו:

(ס) שם פרק ד' דין ד' וכתב הרא"ש בתשובה כלל ק"ז סי' ו' ☜ראובן ושמעון שקבלו חובות עכו"ם בתור' עיסקא ונפסדו החובות' ופסק דא"צ לשלם אלא כמו שהיו שוים בשעה שקבלו ע"ש שהאריך ועיין בסימן קע"א סעיף י"ד בהג"ה:

(ע) בסעיף כ"ו בשם תשובת אביו הרא"ש כלל נ"ח סי' ז':

(פ) שם מימרא דרבא הנהו בי תרי וכו' ב"מ ד' ק"ה ע"א וציינתיו לעיל ריש סעי' ט"ו:

(צ) כ"כ מהרי"ק בשורש ק"כ וכן צריך לפרש שאם לא כן יקשה דמ"מ הם ערבים זה לזה כמ"ש בפכ"ה מה' מלוה וא"כ איך האחד יכול לכוף חבירו לחלוק פן יפסיד

(ק) שם מהא דמסיק שם אמר ליה מזלא דבי תרי עדיף:

(ר) שם דין ה' וכ"כ הטור מכ"ז בשמו ושכ"כ הרא"ש שם בפסקיו בפ' המקבל

(ש) טור סכ"ח בשם אביו הרא"ש שם בהמקבל וכ"כ התו' והמרדכי שם

(ת) שם סכ"ט ממימרא דרב הונא הני תרי אחי ותרי שותפי וכו' כדמסיק שם שבועה לאחד שבועה למאה כתובות דף צ"ד ע"א

(א) שם והכל נתבאר במ"ש הסק"ב ועוד שם דינים אחרים השייכים לנדון זה ועיין בסי' ע"ז

(ב) שם

(ג) שם בשם י"א

פירוש שיכול השותף השני הזה לתבוע את הנתבע שני' וז"ל העטור וי"א היכא שלא הי' בעיר שיכול לתבעו שהנתבע יכול להחרים וכו' ד) מרדכי פרק המקבל שנשאל מהר"ם והביא ראי' מהא דאמר רבא הני בי תרי דעבידי עיסקא בהדי הדדי ואמר חד לחברי' תא ונפלוג וכו' ב"מ דף ק"ה ע"א גם יש להביא ראי' מהגוזל בתרא (דף קי"ו ע"ב) מסי"ח

(ה) הגהמ"י פ"ד הלכות שותפין פסק מהר"מ

(ו) וביאר שם דכל כי האי גוונא שותף חולק שלא לדעת חבירו כדאמרינן גבי שיירא שעמד עליה גייס הגוזל בתרא (דף קי"ו ע"ב) ודין זה כתבו המרדכי שם בפ' הנזכר

(ז) הג"מ פ' הנזכר וביאר שם כיון דאיכא פסידא אי אמר הכי מצי פליג מהא וציינתי לעיל

(ח) בתשובת מהר"ו סי' ק' באחד שקבל מעות מהעכו"ם וטעה וקבל פחות ממה שהיה ראוי לו לקבל אינו יכול לומר לעצמי לקחתי ואתה למה לא לקחת את שלך וגו' אבל אם לומר קודם שלקח המעות מן העכו"ם לעצמי אני מציל מצי אומר כן

(ט) רבי ירוחם נכ"ז ח"ב מפ' ה' דב"ב מח"ס

(י) העיטור מחסכ"ד

(כ) שם ממשנה נדר ושבועה אין לי עליך כתובות דף פ"ו ע"ב

(ל) גם זה בשמו מסכ"ה וכן כ' המרדכי בהגהות פרק י"א כתובות ועיין מזה בסי' ע"ז ס"ה:

(מ) גם זה שם בהגהת מרדכי מסכ"ח ועיין בסימן פ"א סכ"ה:

(נ) ג"ז שם ובתשו' והם דברי העיטור מסכ"ט:

(ס) הרשב"א בתשובה מחודש סי' ל':

(ע) גם זה בשם הרא"ש בתשובת מסל"א

(פ) וביאר שם שיכול הלוה לו' לא נתחייבתי לך כלום ולא הי' רצוני להתחייב לך שחברך נוח לי ואתה קשה ממנו וצריך הרשאה אפי' על קצתו:

(צ) הגהת מרדכי פ' י"א דכתובות והביא ראיה לדבר מסכ"ו:

(ק) הגמ"יי פי"ט מהלכות מכירה בשם הר"מ מהא דאמר אמימר פ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ה ע"א) דסתם עכו"ם אנסא הוא ותובע מראובן שלא כדין ואפי' שבועה א"צ לישבע לשמעון:

(ר) טור מסל"ו בשם תשוב' אביו הרא"ש כלל פ"ט סי' ח':

(ש) וביאר הטעם אחרי ששמע הוצרך לכתוב שטר בעסק השותפין ובתועלת שניהם ואלו היה ראובן עמו היה צריך לעשות גם הוא שטר עליו וכו':

(ת) ג"ז שם סל"ז בשם תשובת הרא"ש:

(א) שם סל"ח בשם תשובת הרא"ש:

(ב) וביא' שם בתשו' כיון שכל אחד ואחד הי' לו כח לעשות כל מה שהיה נראה לו תועלת השותפים:

(ג) תשו' מיימוני דספר משפטי' סי' י"ח הביאו המחבר שם בא"ח ס"ס קנ"ח:

(ד) וכתב הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי"ג ☜ראובן שנשתתף בחכירות שיהא לשמעון רביע ואח"כ השתתף עם לוי שיתן לו שתות והגיד שגם לשמעון נותן רק שתות וכן הגיד לוי לשמעון ופסק דמכל מקום צריך ליתן לשמעון רביע ע"ש שהאריך סמ"ע:

(ה) שיפטרם מהשותפות כי יראו שמא תוזיל הסחורה עוד לכן הוסיפו לו עוד ק' זהובים

וכיוצא בזה כתב המחבר לקמן בסי' ר"ל ס"ט ע"ש:

(ו) מרדכי פ' מי שהיה נשוי בשם תשובת הר"מ:

(ז) וביאר שם הרי שינה השותפות ונעקר משותפותם:

(ח) כיון דמעיקרא נשתתפי בחוב וקטלו הערבות ביחד או אחד בשביל כולם כשנתן ראובן המעות שליחות דכולהו שותפות עבד והאריך בראיות ע"ש:

(ט) מרדכי פ' בתרא דקמא בשם תשובת מהר"מ:

(י) יבואר שם שישבע ראובן שלא נתפס אלא בשביל חוב זה ושנאנס לפטרו וכ"כ הגהות פ"ח מה' חובל ומסיק מסמ"א:

(כ) מרדכי פ' הבית והעליה משום דה"ל כעליון שבא לשנות דאין שומעין לו שם דף קי"ז ע"ב:

(ל) מדברי תשובת הרשב"א מסמ"ה:

(מ) שם בשם הרשב"א בתשובת אחרת:

(נ) וביאר שם לא מצאתי מקום לנטילת מזונותיו מהשותפות:

(ס) ג"ז שם בשם הרשב"א ועיין במ"ש לעיל סי' ס"ב:

(ע) תשובת הרא"ש כלל פ"ט סי' א' מסמ"ז:

(פ) וביאר שם וגם אין לומר ילך למקום אחר לדור שמא אינו יכול להתפרנס במקום אחר כמו באותה מקום:

(צ) ג"ז שם בתשובה כלל הנזכר סי"ב מסמ"ח ☜ (כצ"ל וכן הוא בב"י בשם תשובת הרא"ש וכן הדעת נוטה):

(ק) ג"ז שם בכלל הנזכר סימן ד' מסמ"ט והביאו הטור בסי' קע"ז ס"ד וכ"כ בתשובת להרמב"ן סי' כ' וכ"כ העטור באות שי"ן והביא ראיה מהירושלמי וכ"כ מהרי"ק בשורש כ"ד וקנה:

(ר) וביאר שם בתשובת דדוקא גבי רפואה שאין לו קצבה אמרינן שהוא כמו מזונות אבל אונס תפיס' ושביה אין זה כמו מזונות וכו' וכל א' שמירת גופו עליו ואין חייב בשמירת חבירו אע"פ שלא תבע שמעון כל ימיו בשביל זה לא מחל כי רצה להמתין עד שעת חלוקה

(ש) כן השיב ר"ת הביאו הב"י בסוף הסימן וור' ירוחם נכ"ז ח"א ותשובה מיי' לספר נזיקין סי' י"א:

(ת) ג"ז שם בסוף הסימן ומרדכי פ' החובל וסיי' שם ואם כופר ואומר שלא מחל ישבע ונפטר מ"מ יש לו לסייעו לקבול על העכו"ם

(א) רמב"ם פ' ה' דהלכות שותפין דין י' טור ריש סימן קפ"ב מימרא דאבוה דשמואל סנה' דף ס"ג ע"ב:

(ב) ה"ה שם בשם יש מתירין וכ"כ התו' שם בשם ר"ת:

(ג) דיני שותפין בסי' ע"ז ופ"א וצ"ג וק"ח ודיני אחין שהם שותפין בסי' פ"ב וקע"ה וקע"ח ודפ"ו ורפ"ט:

Siman 177

(א) ל' הרמב"ם בפ"ט מה' נחלות דין ל' משנה וברייתא ב"ב דף ק"ד ע"ב:

(ב) ל' הרב המגיד שם בשם הירושלמי וכ"כ הטור

(ג) וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן וז"ל וכתב בתשובת הרמב"ן סימן ב' האחין השותפין גרסינן ולא גרסינן והשותפין דדין זה בשותפין אחין בלבד לפי שאנו רואין האחין כל זמן שלא חלקו תפיסת הבית כאילו כולן אחד וכאלו היה האב קיים בנכסים שירשו מהאב והם ובניהם מתפרנסי' מתפיסת הבית:

(ד) שם במשנה

(ה) כדשלח רבין משמיה דר' אלעאי ל"ש וכו' שם:

(ו) שם בגמרא כדר"ח הכל בידי שמים כו':

(ז) וכ"כ התוס' שם בשם התוספתא ובשם ר"י והביאם הרא"ש וכ"כ הרמב"ן משום דרפואה שאין לה קיצבה הרי הוא כמזונות ואע"ג דאיכא לאפלוגי בינייהו בטעמא אנן לא פלגינן עליה דרשב"ג מסברין כיון דאיהו אזיל לטעמיה ואיפסקא הלכתא כוותי' בחד דוכתא וג"כ ר' ירוחם

(ח) הב"י תמה עליו בזה וכתב אולי גירסא אחרת היתה לו בתוספתא

(ט) טור ס"ג בשם רבי יוסף הלוי וכ"כ רב"י נכ"ז ח"א בשם הרשב"א:

(י) שם ס"ה וכ"כ הרמב"ם שם דין יא ברייתא שם וכרב הונא שם ברכת הבית ברובה וכפי' התוספת שם בשם רבינו חננאל:

(כ) הרשב"א בתשובה וביאר שם דין זה שלוחו לדבר עבירה ובמה נתחייב לו מס"ה

(ל) וביאר שם דמצי א"ל בהיתירא ניחא לי באיסור' לא ניחא לי כמ"ש ריש פ' אין בין המודה ד' ל"ה ע"א:

Siman 178

(א) ל' הטו' מהתוספת' כתובות הרי"ף והרא"ש בהגוזל בתרא וכפי' שכתב הרא"ש שם בפסקיו בשם רבינו שמחה וכתב שכן עשה רבינו קלונימוס זקינו והמרדכי בהגוזל בתרא והגהות בפ"ה מה' שותפין כתבו דברי רבינו שמחה וכתב שטעם דרישא מחלו מחלו לאמצע משום שאין שותף חולק שלא לדעת חבירו ודרך השותפין לטרוח בשביל חביריהם

(ב) הרשב"א בתשוב' והביא ראי' מהא דרבנן פטירי מכרגא ואפ"ה לכרגא דפתיא חייבים ב"ב דף ח ע"א מפני שהם צריכים לו מס"א

(ג) טור ס"ב מימרא דשמואל שם דף מ"ב ע"ב

(ד) כדמפרש שם רב נחמן אמר רבה בר אבוה

(ה) וביאר שם אבל אם ההוצאה יתירה על השבח לית ליה דין יורד ברשות ואינו נוטל אלא הוצאה שיעור שבח ובשבועה

Siman 179

(א) לשון הטור וכן כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות שותפין דין ח' כ"כ הרי"ף והרא"ש אמשנה לפיכך אם נפל הכותל וכו' וכאוקימתא דגמ' ב"ב דף ד' ע"א לא צריכא דנפל וכו' ב) טור ס"ב בשם הראב"ד וכ"כ בה"ת בשמו בשער מ"ט והנ"י בפ' הבית והעליה ודייק לה מההיא דבית ועליה שנפל וכו' ב"מ דף קי"ג ע"ב ובשע' נפילה הא לא ידעינן כמה שלימות להאי וכמה שבירות להאי וכי אמר חד רובא דשלימות דידי היא לא מהימן ואע"ג דפנינהו לרשותיה וקיימי תותי ידיה לא מהימן ופלגי לה בשו' וה"נ דכוותה

Siman 180


Siman 181

(א) ל' הרמב"ם בפי"ב מה' גזילה דין ח' וכתב הרב המגיד אלו החלוקים ביכולים להציל ואין יכולים ועל ידי הדחק מפורשים בברייתא וכאוקימתא דרב אשי בהגוזל בתרא (דף קי"ו ע"ב) ב) שם דין י' וכתב הרב המגיד אוקימתא דרמי בר חמא שם ופי' בדין זה בין יכולים להציל בין אין יכולים להציל דכל כי האי גווני שותף חולק שלא מדעת חבירו ואם לא אמר לעצמי אני מציל בכל גוונ' הציל לאמצע וזה עיקר:

(ג) גם זה שם וכתב הרב המגיד אוקימת' דרב' שם המחבר ואם אמר וכו' הציל עליה כ' מור"ם היינו כפי חלקו:

(ד) כת' הרב המגיד לאו ביכולין להציל דביכולים להציל ודאי לאו כל כמיני' וכן פי' רש"י ז"ל בפועל שהיה שכיר לאותן שייר' ובשאין יכולין הדר ביה וזכי מהפקרא עכ"ל ודינים ביוצא בזה עיין בס"ס ע"ר:

Siman 182

(א) טור ס"ד קידושין דף מ"א ע"א וע"ב ומברייתות דתני' ושלח וכו' ומברייתא דרב יהושע ב"ק מפסיק ושחטו אותו כל קהל וגו':

(ב) ופשוט בגמ' פ"ק דב"ב דף י' ע"ב וכפי' רש"י שם:

(ג) אוקימתא דרבינא שם ודין שליחות לדבר עבירה ע"י אשה ועבד עיין שם בגמ' ודין שליחות ע"י חרש שוטה וקטן עיין שם בתו' בד"ה אשה ועבד וכו':

(ד) וכתבו התוס' בב"ק דף ע"ט ע"א ☜ואם השליח אינו יודע שעביר' היא שלוחו כמותו דאינו שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכ"כ בקידושין דף מ"ב:

(ה) ל' הרמב"ם ריש פ"א מה' שלוחין והביאו הטור בסעיף הנזכר

(ו) כתב הכ"מ מעובדא דמר זוטרא ורב אחא סבא דאמר ליה רב אשי לא איברו סהדי אלא לשקרי שמעי' דבכל מידי דממון היכא דשניהם מודים שכך עבד לא בעינן עדים:

(ז) שם דין ב' דהא דאמרינן בכמה מקומות בגמ' מצי למימר ליה לתקיני שדרתיך ולא לעוותי:

(ח) שם פ"ב דין ד' וכ' הכ"מ למד כן רבינו מההוא עובדא דפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ט ע"ב) לקמי' דרב נחמן שמקח קיים נגבי שליח שקנה שלא באחריות ובפ' אלמנה ניזונית (כתובות דף צ"ט ע"ב) אמרו שאם טעה שליח נתבטל המקח וסובר רבינו דכי אמרינן נתבטל המקח היינו כשהודיע שהוא שליח וכשלא הודיעו הוא דהמקח קיים

(ט) לשון הטור ס"ז מהא דאיקלע רב נחמן לסורא וכו' וכדמסיק שם כתובות דף צ"ט ע"ב וכן בכמה דוכתי

(י) לשון הרמב"ם בפ"א מהלכות שלוחין דף ג' ופשוט הוא דהא קי"ל דכל תנאי שבממון קיים

(כ) טור ס"ח בשם הרמ"ה

(ל) שם ס"ט בשם הר"ר יונה דדוקא בפיחת אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ושכן מסתבר לאביו הרא"ש

(מ) ל' הרמב"ם פ"א מה' שלוחים דין ג' מעשה ההיא וכו' לקמיה דרב נחמן בבתרא פ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ט ע"ב) פי' שפירש בשטר שאין לו עליו אחריות דאלו בסתם הא קי"ל דאחריות טעות סופר וכמ"ש לעיל ריש סי' ל"ט

(נ) וצריך לפרש דמעשה זו לקמיה דרב נחמן בסתם היה וכ"כ הראב"ד לדעת המחבר וכ"כ ה"ה שם דאלו הודיעו שקנה אותן למשלח הוי ביטול מקח

(ס) טור סעיף י"ב מעובדא דההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה וכו' בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ד ע"ב) וכמסקנת הגמרא שם

(ע) וביארו דשאני לענין מי שפרע דכיון שאין המקח נגמר וחמיו חוזר בו אינו ראוי שיקללו אותו לכוף אותו לקנות ביותר ולהעמיד המקח ביד המשלח אין כופין דלאו על דעת כן ירד ☜אבל מי שקנה ונגמר המקח כל שלא הודיע קיים המקח דאין לו למוכר כלום עם המשלח אלא עם השליח הזה והוא לא הודיעו הלכך קיים המקח

(פ) רמב"ם פ"א מה' שלוחין ד"ד מהא דאמרי' איכא דאמרי הא לא תבעי לך וכו' דמוסיף על דבריו הוי כתובות פ' אלמנה דף צ"ט ע"א

(צ) טור ס"ג כ"כ הרא"ש שם בפסקיו שלזה כוון רש"י שכתב וליתכ' מיהא קני ואם בא ב"ה לחזור אינו חוזר וכו' ק) שם ברמב"ם בעי בגמרא למיפשטא ודחי לה וכתבו הרי"ף והרא"ש ולא איפשטא בעיין וסוגיין דמעביר על דבריו הוי וכן כתב העיטור כלומר ולא קנה

(ר) ג"ז שם וכפי גירסא שם בגמ' שם ע"ב פשיטא אמר לחד קפידא כלומר דאי זבין לתרי לא הוי זביניה זביני והיא גי' הרי"ף וגי' ר"ת ופי' הרמב"ם דאפילו מכר לשדיהם בשטר א' דליכא למימר לא ניחא לי דליפשי שטרי מילואי הוי קפידא משום אפושי בעלי דינין כ"מ שם

(ש) לפי גירסתו וגי' רש"י דגרסי לא' ואפי' לשנים:

(ת) ג"ז שם ברמב"ם לפי גרסתו וגי' הרי"ף דגרסי סתמא מאי וכרב חסדא ורבה ב"ר הונא וכרב נחמן שם:

(א) שם בטור בב"י לדעת ברי"ף והרמב"ם

(ב) שם סט"ו מעובדא דההי' איתתא דאמר' לההוא גברא וכו' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ז ע"א) וכדאמר רבה בר רב הונא שם:

(ג) שהן רבית קצוצה ויוצאה בדיינין.

Siman 183

(א) ל' הטור תוספתא וירושלמי כתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' איזהו נשך:

(ב) ל' הרמב"ם פ"ז מה' מכירה דין י' ברייתא כתובות דף נ"ט ע"א:

(ג) מעובדא דרבה ב"ב חנה יהיב לי' זוזי לרב וכו' באג' דאלימי הוה וכו' שם:

(ד) שם בגמרא:

(ה) כ"כ הרמב"ם לדעתו בפ"ז מה' מכירה דין י"ב:

(ו) וכתב שדעת אלו בעלי הוראה היא מכח שמועה דהגוזל עצים (דף קב ע"ב) גבי הנותן מעות לשלוחו ליקח בהן חיטין וכו' דודאי דוקא כשיש עדים ששלח בהם יד לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר משליחותו וקונ' באותן מעות לעצמו וכ"כ הרשב"א ☜ פי' אם לא שינה:

(ז) טור ס"ד בשם הרמ"ה (דקדק לכתוב האי מידי דהוא דמי לסחורה ידועה שכתב המחבר בר"ס זה סמ"ע):

(ח) שם ס"ה

בטור כתב אדעתא דראובן וכתב הסמ"ע דלאו דוקא קאמר אלא ר"ל שנתנם סתם ומסתמא דעת המוכר לאקנויי לבעל המעות:

(ט) ממשנה ראה את המציאה וא"ל תנה לי וכו' ב"מ ד' ע' ע"א ושם בגמרא דף י' ע"א

עיין ס"ס רס"ט שכתב שם שי"א שצריך לחלוק ונלענ"ד דהכא מיירי שאמר בפי' אדעתא דהכי קניתי' שתהי' הסחורה לי לבדי ושם מיירי שקנאה סתם וכן משמע ממ"ש שם דהוי כמגביה מציאה וכו':

(י) וכ"כ לעיל בריש סי' קפ"ב בהגה:

(כ) שם ס"ו וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' שלוחין דין ה' מבריית' הנותן מעות לשלוחו וכו' ב"ק דף ק"ב ע"ב וכאוקימתא דר' אלעזר שם וכתב הרא"ש וכיון דקי"ל כר' יהודה אין חילוק בין לאכילה בין לסחורה ולעולם הוי בתורת שליחות אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לבעל המעות וכך העלה הרי"ף:

(ל) לשון הרמב"ם שם מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה וברייתות משמי' דרב יוסי וכדמוקי לה רמי בר חמא וכדמסיק ר"פ שם הלכתא וכו' כתובו' ד' צ"ח ע"ב

כתב הרמב"ן בתשובת סי' ט' קהל שמינו את ראובן לשליח בגביית המס ולפרוע לעכו"ם והעכו"ם ההנהו משלו ממעות הקהל כו' ופסק שהכל של ראובן סמ"ע בשם ד"מ:

(מ) טור סעיף י' בשם ה"ר יונה ושלזה הסכים הרא"ש וכ"כ התוס' שם בד"ה אמר רב פפא בסוף הדבור ולרבי נדחה שהכל לסלוח וכו' מטעם דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות שסבור שהמעות שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא ודבר בפני עצמו הוא וכו' וכ"כ הב"ח שחשבון הוא דבר בפני עצמו וה"ל כאלו גנב לו:

(נ) וביאר שם משום דאלמלא מעותיו של זה לא הי' זה מטעה לעכו"ם ואלמלא היה זה מטעה לעכו"ם לא הי' שם אותו ריוח:

(ס) שם סעיף י"א בשם תשובה להר"מ מרוטנבורג והכל בפסקי הרא"ש בפרק הגוזל בתרא ובמרדכי שם ופ' אנמנה ניזוני' ועיין בתשובת מהרד"ך בית י"ט:

(ע) וביאר שם דכיון דהימני' שמעון לראובן מעיקרא ונעשה עירב בשבילו בלא משכון גם עתה לא יעכבם על הספק בשביל ערבון:

(פ) וביאר שם דבשלו יכול לקדש השם ולא בשל אחרים ועיין במ"ש בשם הרמב"ם בסי' שמ"ח בסוף הגהות רמ"א שם:

(צ) שם וכדעת הרמ"ה שסתר דברי ה"ר אפרים

והיינו משום דהמעות של המשלח והנשאר ברשות דמרא קיימת:

Siman 184

(א) ל' הרמב"ם פ"ז מהלכו' מכירה דין י"ג מימרא דרב"א בס"פ איזהו נשך ריש (בבא מציעא דף ע"ד:) ב) זה מבואר שם באותה מימרא עצמה עיין בסמ"ע ☜שכ' שר"ל שהיה כך מתחלה בשעת נתינ' וגם לבסוף בשעת הקניי' כתב בסבד"ה לאו דווקא דכל שאינם מעורבי' למאן דזבן זבן אפי' לא חתימין ולא ציירי אלא אורחא דמלתא נקט דכל שאינם מעורבי' נייר וחתם אינש לחודי' דאל"כ תיקשי דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא בהרמב"ם עכ"ל וכ' הב"ח ונכון הוא:

(ג) ג"ז בפ"ב מה' שלוחין דין ה' ברייתא פ' הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ב) וק"ג וכדמפרש לה אביי שם:

(ד) בגמ' איתא בשם ריש גלותא פי' כדי שלא יצאו עליה עסיקין כשידעו שהיא של לוי שהוא אדם גדול

(ה) טור סעיף ג' שם בגמ' פשיטא לא צריכא וכו'

Siman 185

(א) ל' הרמב"ם פ"ב מה' שלוחין דין ו' והביאו הטור וכ' הכ"מ שנראה שנלמד ממתני' דכתובות דף נ"ח ע"א אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאה וכו' יש ללמוד כן שהרי הוא דומה לסרסור שנוטל שכר שגם היא נהנית במכירה זו שגובה כתובתה ואמרי' התם דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות שם ע"ב

(ב) טור ס"ג בשם הרשב"א בפ' אלמנה ניזונית מהא דאמרינן שם דף צ"ח ע"א מאן שם ליך וכו' וכמו בפירש רש"י שם מאן שם ממי קבלת מכירה זו לא מב"ד ולא מיתומי' וכו' וה"ה אמרינן כן לשליח וכ"כ לעיל סי' קע"ה סט"ז

(ג) כ"נ לב"י בסעי' ג' כיון דנתפייס ראובן בהדיה לית דין ולית דיין דקנה ואינו יכול לחזור בו

(ד) מהרי"ק בשורש קנ"ה מחס"א

(ה) ל' הרמב"ם שם

(ו) וביאר הכ"מ טעמו שכיון שאינו מכחיש את שמעון לומר שלא נמכר אלא שאומר שא"ל במאה ה"ל סרסור מודה במקצת ובזה נתיישבה השגת הראב"ד שם

(ז) כ"כ בכ"מ שם

(ח) משום דהוה ליה כופר בבל

(ט) שם ברמב"ם וכ' הכ"מ השתא איירינן בדין של הלוקח עם המוכר והסרסור וטעם הדין כיון דידע הלוקח שחפץ זה של ראובן דומה לדין דלעיל (בסי' קפ"ב ס"ב) שאם הודיע שהוא שליח אם נמצא שעבר על דעת המשלח בטל המקח

פי' קאי על חלוקה ב' דלעיל ואם נתן לו כבר חמשים וכו' וע"ז אמר או שרצה כלומר שקבל הנ' ונתרצה וחזר בו כ"מ שם

(י) וביאר שם הראב"ד שיאמר הלוקח קנוניא אתם עושים עלי וכתב הטור והכי מסתבר קבל בב"י ובכ"מ הכריע כדברי הרמב"ם ואם מפני טענת קנוניא הלא כתב הרמב"ם יחרים על מי שנתן לו רשות וכ"כ הרב ב"ח

(כ) שם בפ"ב מהלכות שלוחין דין ז' ופי' הכ"מ בנתן חפץ לסרסור למכור סתם

(ל) וכתב הסמ"ע ☜ונראה דאע"פ שהמוכר יכול לחזור בו אין הלוקח יכול לחזור בו

כלומר שהפקידו אצלו למכרו

(מ) והכ"מ שם הקשה ע"ז אם היה החפץ שוה ק' והלך ומכרו בנ' וכי יעלה על דעת שבשביל שא"ל מכור בכמה שתמצא שהמכר יהיה קיים ודאי לא נתכוון אלא למעט פחות ומעט יתר

(נ) גם זה שם והדין הוא במשנה בפ"ה דב"ב דף פ"ז ע"א נשברה החבית נשברה לסרסור וכפי' התום' שם בשם ריב"ם שהיה שניהם כדרך כל הסרסורים שמודדים בשכר וכו' וכגון שלא הי' מחמת אונס אלא ע"י שלא נזהר יפה

(ס) ב"י בשם המרדכי פ' האומנין פי' אפי' בהליכה שעדיין לא מכרו ומכ"ש כשמכרו שיש לו שכר סרסרות ומ"ש בסי' קפ"ו ס"ב דחייב באונסים שאני התם שקצב לו דמים והמותר שלו

(ע) כ"כ המרדכי פ' האומנין בשם ר"מ מחס"ג

(פ) שם במרדכי לפי שהוא בעל הנתבע

(צ) כ"כ הר"ן ונ"י בהמפקיד אההוא דאפקיד כיפי וכו' דף ל"ה ע"א

(ק) ר"ן שם אפי' לתשו' הרי"ף שכתבו בשמו שאפילו אמר משכנתים אצל פלוני וכפר בו פשיעותא הוי שה"ל למשכן בעדים שכ' ע"ז הר"ן שאינו מתחוור וכו' ושהוא מסופק אם כ' כן הרי"ף

(ר) וכ' הרשב"א ☜וה"ה אם א"ל להשכינם אצל עכו"ם ואח"כ מכר העכו"ם המשכון דהסרסור פטור אף שנטל שכר סמ"ע

(ש) הרשב"א בתשובה מטעם דהוי ש"ש וחייב כל שאינו אונס גמור מהא דשלהי הפועלים דאפי' עאל בעידנא דעיילי אינשי וכו' וכרב חסדא ורבא בר הונא שם דף צ"ג ע"ב מחס"ו

(ת) שם בתשובה מהא דפ' המדיר דסתמא דמלתא כמה דלא יהיב אינש זוזי לא יהיב ליה חפצה מחס"ו

ועיין עוד מדיני שדכנות בס"ס פ"ז ובס"ס רס"ד ובאה"ע סי"ג ☜ראובן שנדר לשמעון שכר קצוב לדבר בשבילו להשר ואח"כ טוען ראובן שמחמת יראה נדר לו שלא יקלקל עניינו צריך לקיים דבריו אע"פ שלא היה שם קנין

Siman 186

(א) ל' הרמב"ם פ"ב מה' שלוחין דין ח' מברייתא ב"מ דף פ"א ע"א וכתבה הרי"ף בפ' השואל

(ב) לשון הברייתא לסי' טובת הנאה שבהם כלומר שיחזיקו לו טובה שפקדתים בסבלונות

(ג) פי' רש"י הואיל וקץ דמים ומשכם לשם לקיחה הרי הם כלקוחים וכ"כ הגהות שם שגם ר"י הסכים לדברי רש"י ול' הברייתא מסייעתם דבקץ דמי' עסקינן שא"ל אתן לך דמיהן משמע שכבר היו קצובין ואין מדברי רבינו הכרע וכ"כ הכ"מ

(ד) עוד וכן הוא בברייתא בנוסחאות שלפנינו והכי דייק לישנא דרבינו

(ה) שם ושם בגמרא בהלכות מעשה ואתא לקמיה דרב נחמן וחייבי' מטעם דאלו אשכח לזבוניא בחזרתו אי לא זבנהו

(ו) טור ס"ב בשם אביו הרא"ש והם דברי התו' שם מהא דנדרים דף ל"א ע"א וע"ב דאין לחייב הלוקח אלא בזבינא חריפא:

(ז) כ"כ הב"י מהא דנדרים והתוספות:

(ח) ועיין במהרי"ק שורש קנ"ה דאם מתחלה אמר השליח אשרתך ואמכור החפץ בסך אשר תעריך ולא בקש שום דבר וא"ל המוכר מכור בכך וכך ולאו אמר המותר יהי' שלך ☜אפ"ה הכל לשליח מאחר שא"ל מתחלה אמכרנו בסך אשר תעריך ע"כ ולזה הסכים הרב ב"ח ודלא כמ"ש המחבר בסבד"ה:

Siman 187

(א) ל' הרמב"ם פ"ב מה' שלומין ד"ט מס"פ האומנים ב"מ דף פ"ג ע"א וכאיסי בן יהודה בברייתא שם ☜ ומבואר בסי' רצ"ד ס"ג

(ב) וכן פי' ר"ח דהיינו חידושא דאיסי דהכריע הרי"ף כדבריו וכ"כ הרא"ש והר"ן

(ג) שם ושם בגמ' מעשה לקמיה דרבא:

(ד) כ' הכ"מ שיש לדקדק מזה הא לאו הכי אלא א"ל קנה ואני אשלם לך יכול לומר איני רוצה המקח ואין לו עליו אלא תרעומות וצ"ע:

(ה) פירש"י אימת החמיצו ושל מי היו ואצל מי היו שמא שלך היו או קנית חומץ בדמים פחותים ולא החמיצו אצלך

(ו) שם ומבואר ממ"ש בסעיף א' ז) מהרי"ק שורש קנ"ג מחס"א:

Siman 188

(א) לשון הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות שלומין ממסקנת הגמ' במציעא פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"א ע"ב).

(ב) ג"ז שם מסקנת הגמרא:

(ג) שם ברמב"ם דין ב' ממשנה פ"ז דעירובין דף ע"ח ע"ב מזכה אדם ע"י בנו וכו':

(ד) ולא ממעט להו התם אלא מפני שידם כידו וה"ל העירוב עדיין ברשותו וכו' הא לאו הכי יכולים להיות שלוחים וכן הוא בכמה דוכתי בגמרא:

(ה) ואינם בעכו"ם דהרי קרינן בהו בני ברית:

(ו) פשוט בפ"ב דגיטין דף כ"ג ע"א בשלמא חש"ו לאו בני דיעה נינהו וכו':

(ז) משנה בפ"ה דבתרא דף פ"ד ע"ב וכת"ק:

(ח) ועל הצלוחית פטור כמ"ש הרמ"ה דאבידה הדעת היא דמסרה לתינוק שאינו יודע לשמרה ואע"ג דגם הפונדיון הי' אבידה מדעת מ"מ כיון שנשאר ביד החנוני לא מיפטר עד שיבא ליד הב"ה שוה פונדיון ☜ואם היה מחזיר אותו פונדיון לתינוק ה"נ דהוי פטור כ"מ שם וכ"כ התו' שם:

(ט) שם בגמרא אליבא דרבנן:

(י) אוקימתא דאביי בר אבין ור"ח בר אבין שם וכתבו המחבר בסי' שס"ו ס"ג:

(כ) שם ממ"ש שם אלא שבר צלוחית אבידה מדעת היא:

(ל) שם דין ג' ממשנה ב"מ פ' השואל דף צ"ח ע"ב א"ל השואל שלחה לי ביד בני וכו':

(מ) מהא דתנן שם בנו משמע אפי' קטן דאלו גדול היינו שלוחו ועוד נלמד ממ"ש בסמוך דצלוחית אבידה מדעת היא וכו' וע"ל סי' ע"ב סעיף ל"א

(נ) מהרי"ק שורש ו' מחס"ג:

(ס) תשובת הרמב"ן סי' ב' ועיין בהגהות ראשונות דמרדכי במציע' ובריש הפועלים ובמהרי"ק בשורש קנ"ה מחס"ד:

Siman 189

(א) ל' הטור מהאי דאיפלגי רב ור' יוחנן בב"מ פ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ט ע"א) דברים (פי' שהסכימו זה ליקח בכך וזה למכור באותו סך) אם יש בהם משום מחוסרי אמנה ומ"מ אליבא דכ"ע אין המקח נגמר בכך כ"כ הרמב"ם ריש פ"א מה' מכירה:

(ב) פי' כששניהם מודים דלא אברו סהדי אלא לשקרי כדאיתא בפרק האומר בקידושין (דף ס"ה ע"ב) הרב המגיד שם:

Siman 190

(א) משנה פ' קמא דקדושין ריש דף כ"ז:

(ב) פשוט בגמ' שם דף ג' ע"א דשדה מקנייא בחליפין ופירש רש"י דכתיב וישלוף נעלו והתם שדה הויא:

(ג) ל' הטור ס"א ואם הכסף לבדו קונה יתבאר בסמוך סעיף ז':

(ד) וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות מכירה דין ד' וכתב הרב המגיד מימרא דקידושין וכ"כ רבי' ירוחם וכתב הבית יוסף דהיינו מדאמרינן שם ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקנייה וכמו שכתבו התוס' שם דפחות מש"פ לא מקרי כסף

(ה) טור ממסקנת הגמ' שם סוף דף ו' משמיה דרב אשי ורב הונא וכו':

(ו) שם ס"ד מימרא דרב שם גבי אשם דמקודשת ואתמר שם דף ז' ע"א משמיה דרבא וכן לענין ממונא וכ"כ הרמב"ם ד"ו ומה שהשמיט הרמב"ם דינים הנזכרים בסעיף ד' ה' ו' וכתב בב"י ובכ"מ דנ"ל דרבינו הוה גריס הא דאמר רבא וכן לענין ממונא סמוך לתן לו ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב וטעמא דרבא דלא אמר מדין עבד כנעני אפשר מטעמא שכתב הר"ן דדוקא לענין קדושין גמרינן מעבד כנעני וכו' ז) טור ס"ה ומימרא דרבא גבי קידושי אשם שם מדין עבד כנעני

(ח) שם ס"ז מימרא דרבא גבי קידושי אשה שם

(ט) שם ס"ז בבעי' דרבא גבי קידושי אשה ונפשטא שם וכל אלו הי"א היא לפי גירסת הספרים דגרסי הא דאמר רבא וכן לענין ממונא לבסוף אמר הבעיא

(י) הכי מוקי לה שם בגמ' כ) מימרא דרב שם דף כ"ו ע"א

(ל) שם במימרא דרב וכי הא דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא וכו' מ) הרמב"ם שם דין ה' וכתב ה"ה פשוט הוא שכל תנאי ממון קיים ומה לי התנה לוקח מה לי התנה מוכר וכ"כ הטור פ"ח בשמו ובשם הרמ"ה

(נ) ממימר' דרבא אמר רב נחמן וכו' וממעשה בני רב הונא בר אבין דזבין אמתא וכו' שם דף ח' ע"ב

(ס) בשמעתא דזבין וכמו שהוכיח בב"י

(ע) ל' הרמב"ם ריש פ"ח מה' מכירה וכתב ה"ה בברייתא בפ' השוכר את האומנין במציעא (דף ע"ז ע"ב) ול' הגמרא עייל ונפיק אזוזי

(פ) מפורש שם בגמ' בעובדא דחמרא

(צ) שם דין ב' ומפורש בבריית' שם

(ק) שם בברייתא

בשם הרמב"ן שכן פירש בקידושין שהרי זה כגביית חוב וכו' ר) שם בברייתא

(ש) ג"ז מפורש בגמרא שם בהלכות

(ת) שם דין ג' נ"ז מפורש שם בגמ' סוף דף ע"ז כדאמר ליה רב אשי לרב אחא בריה דרב יוסף

(א) שם ושם בגמ' ב) וכן כתבו התו' שם בד"ה דעייל ונפיק אזוזי וכו' אם לא פירש בשעת מכירה משיכה זו תהא קונה חפץ זה וזוזי להוי הלואה גבאי כמו בשטר וכו' וכמו שנתבאר לעיל סעיף ח' ג) טור סעיף י"ד בשם הרמ"ה ועיין עוד מדינים אלו בסי' ר"ז ס"ג

(ד) לשון הרמב"ם שם פ"ח דין ד' וכתב ה"ה מן הדומה שגרסתו אינו שוה לגירסתינו והוא גורם (שם דף ע"ח ע"א) זבין שוה מאה במאתים וקא עייל ונפיק אזיזי וכו' וסלק' בתיקו ואם נשאר חייב לו מנה יכול המוכר לתפוס כל הקרקע בסך מנה:

(ה) ל' הטור סי"ג וכפי גירסת הגמ' שלפנינו באבעיא דלעיל:

(ו) ואי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר הלוקח הוקלו עליו למכור אותו בלא דוחק מעות ש"מ דלא חביבא היתה עליו:

(ז) שם ס"ט בשם אביו הרא"ש בשם ר"ת וכ"כ ה"ה ריש פ"ח שכ"כ הרשב"א בשמו

(ח) שם סט"ז בשם הראב"ד:

(ט) טור סי"ז בשם הרמ"ה והוא בא לפרש בכמה פעמים עייל ונפיק וכתבו המפרשים שדברי הרמ"ה בכאן מרגליות ואבן יקרה ומסכימים דבריו לדברי הראב"ד וכו' ודיום שקבעו לפרעון אפי' אי לא ידעי' דדחיק אי עייל ונפיק לא קני דתלינן מסתמא דדחיק:

(י) וקא הדר ביה מוכר טור:

(כ) ל' הטור סי"ט כן כתב הרמב"ם בפ"ח דין ג' והביאו המחבר בסעיף י"א וציינתיו לעיל

(ל) כ"כ ה"ה שם בשם הר"א והרמב"ן והרשב"א ז"ל

(מ) ל' הרשב"א שם דין ו' וכ' ה"ה זה מבואר בסוגיא דהאיש מקדש (דף מ"ז ע"א) ושוין במכר שקנה דרב הונא מוקי לה בכה"ג דנמצא מנה חסר דינר וקנה פשוט הוא שם ובודאי שאין לו דין נותן מקצת הדמים אלא כאלו נתן כולם ומחזיר השאר זה דעת המחבר

(נ) וכיוצא בזה בא"ה סי' צ' בדין אשה המברח' נכסיה

וצריכי' לקרעו קרע ב"ד רש"י:

Siman 191

(א) ל' הרמב"ם פ"א מה' מכירה דין ז' ברייתא פ"ק דקידושין דף כ"ו ע"ח

(ב) אע"פ שאין השטר שוה כלום שם ברמב"ם ובטור ושם בברייתא

(ג) שם ושם ואוקימתא דרב המנונא שם

(ד) מימרא דשמוחל לא שנו אלא שטר מתנה וכו' סוגיא דגמ' וכתב ה"ה ודע שאע"פ שהמוכר לא עייל ונפיק אזוזי לא קנה וכו' ואי מתנה ואמר אי בעינא בשטרא אקנה תנאו קיים כדלעיל סי' ק"ץ ☜ואם מקנה לו שדה בחוב שחייב לו המוכר קנאו בשטר לחוד שודאי גמר להקנותו לו בחובו ב"י בשם ת' הרשב"א סמ"ע:

(ה) דעת העיטור והרמב"ן והרשב"א והר"ן וה"ה בשם המפרשים

פי' שכותבים ומכרתי או נתתי דקנו ולא אמרינן דאינו אלא ל' הודאה שהודה שכבר מכר:

(ו) כן הוא בר"ן וביאר שם וכשנכתב אותו שטר קונה בכסף משעה ראשונה

(ז) הרשב"א וראי' מסוף פ' בתרא דכתובות (דף ק"י ע"א) מאחר שנהגו כן הלוקח נאמן לומר נתתי דמים מאחר שהשטר מקויים בידו מסי"א

ע"ש יבמות דף נ"ג ע"א ובנ"י אברייתא מה שאירש מאבא מכור לך שכתבו אפי' נתאכלו המעות קנה וכ"פ בא"ה ריש סי' מ' ופשוט בקידושין דף נ"ט ועיין בסמ"ע מ"ש בזה:

Siman 192

(א) משנה פ' חזקת הבתים בד"א במחזיק אבל בנותן מתנה וכו' כתב הרא"ש דה"ה למוכר דקנה לוקח בחזקה וכן מתני' דקידושין נכסי' שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה וכ"כ הרמב"ם פ"א מה' מכירה דין ח' ב) מפורש בגמרא שם דף כ"ו ע"א בהלכות

(ג) ל' הרמב"ם שם וכ"כ הטור מברייתא וכדמפרש לה רבא סוף דף נ"ב

(ד) שם ושם ממימרא דר' יהושע בן לוי ב"ק ריש דף נ"ב וכ"כ בהלכות:

(ה) מימרא דרבי אלעזר שם

פירש רש"י כיסוי הבור לכסותו והרב המגיד כתב דליו פי' הדלי ששואבין בו:

(ו) רמב"ם שם דין י' וכתב הרב המגיד מההיא עובדא דגיטא בשבתא וכו' בגיטין פ' הזורק (גיטין דף ע"ז ע"ב) ומדאמרינן תיזיל איהי תיחוד ותפתח כתב הר' נעלו וחזר ופתחו

(ז) כן ביאר הבית יוסף דעת הפוסקים שהביא הטור דבנעיל' דלת סגי וכן כתב הרא"ש בפסקיו שם בגיטין וכ"כ התוס' שם בב"ב ריש דף נ"ג ובב"ק ריש דף נ"ב וכ"כ הרב המגיד שם בשם קצת מפרשים

(ח) משנה פ"ג דב"ב דף מ"ב ע"א

(ט) ל' הרמב"ם שם דין י"א

(י) כמימרא דשמואל שם ודף מ"ג ע"א

(כ) וכדמפרש לה שם בגמ' וכתב ה"ה ☜אבל אם עולה בו כמו בתחלה לא עשה ולא כלום וכתב הכ"מ שם ☜דעשרה דנקט דכל פחות מעשרה עולין לה בריוח

(ל) שם במשנה

(מ) רמב"ם שם בפ"א מה' מכירה דין י"א כמימרא דשמואל וכדמפרש לה שם בגמ' נ) שם ברמב"ם דין י"ב מימרא דר' יוחנן וכדמפרש לה בגמ' שם:

(ס) כן הוא שם ברמב"ם וכ' הגמרא דצמיד לה מיא ופי' רשב"ם חיבר המים שבתוכו

(ע) ל' ה"ה שם וכ"כ הטור ופשוט שם בגמ' ואיתא בהלכות

(פ) כן היא בטור ובגמ' וברי"ף

(צ) שם ברמב"ם דין י"ג וכתב ה"ה אולי יצא לו מהפי' שכ' הרי"ף בה' פ"ק דב"ק דף ט' ע"א גבי ההיא מאימת מחזיק בה מכי דייש אמצרי אע"פ שרבינו מפרשה בפנים אחרות בפי"ט אפשר שסובר שהדין אמת:

(ק) בריית' ב"ב דף ק' ע"א ופסק כחכמים:

(ר) מימרא דר' יוסי בר חנינא שם:

(ש) שם כי אתי לקמיה דרב יצחק בר אמי וכגרסא אחרת שהביא הרשב"ם שם וכ"כ התוס' שם וכ' הכ"מ שהיותר נכון שרבינו מפרש כפי' התוס' דהב"ע במחיצות נמוכות טפח או טפחיים להיכר הלכך כשמכר לו השביל לא יתן לו אלא כמו שהוא ופי' התוס' שם דאז אינו מעכבו בטענת חבילה של שריגים כיון שהמחיצות נמוכות:

(ת) שזו גירסת רשב"ם ורשב"א:

(א) ג"ז שם דט"ו מאתקפתא דרב ביבי בר אביי אלא מעתה צינמא וכו' לענין חזקה שם דף כ"ט ע"א והראב"ד השיגו שם וכתב ה"ה שנראה שדעת רבינו דלא בעינן מידי דמועיל לקרקע (פי' להיות קנין) אלא כשהלוקח אינו נהנה אבל כשהלוקח נהנה ודעת אחרת מקנה אותו קנה וגדולה מזו נעל הבית שהרי זו חזקה שהרי הוא נועל בפני כל אדם כדרך שאדם עושה בשלו וכו' וא"כ כ"ש לאכילת פירות או כל הדברים שהבעלים נהנים דרך הנאת הקרקע או משתמשים דרך שימוש וכ"כ העיטור כמבואר בסי' הסמוך:

(ב) ב"י בס"ט מהא דא"ר עמרם הא מלתא והוא המציע מצעות וכו' שם דף נ"ג ע"ב:

(ג) כ"כ הרא"ש ובפסקיו שם בנכסי גר וכיון דבנכסי גר קנה מכ"ש שקנה במכר ומתנה דאיכא דעת מקנה ב"י:

(ד) כ"כ העיטו' בשכירות מירושלמי פרק קמא דקידושין

(ה) ל' הרמב"ם פ"א מהלכות מכירה ד' ט"ז וכתב ה"ה משום דס"ל דכל שקונ' בחזקת שלשה שנים כשהמוכר מכחיש קנה לאלתר כשהלה מודה וא"ל לך חזק וקנה אע"פ שיש בכל אלו שהזכיר המחבר דברים שאינו קונה בחזקת ג' שנים וכמ"ש (בסי' קמ"א) כיון שנשתמש בקרקע כדרך שהבעלים עושים

(ו) שם וכתב ה"ה זה נלמד ממימרא דרבי אבא אי דלי ליה וכו' ואע"ג שהל' ההוא מודה שאינו אלא לענין ראיה שהשדה שלו רבינו ז"ל סובר דתרתי שמעינן מיניה לפי שטתו דאכילת פירות הוי חזקה:

(ז) בשם הרמב"ן והרשב"א:

(ח) שם די"ט וכתב ה"ה בברייתא ומימרא דשמואל פ"ק דקדושין (דף כ"ו ע"ב):

(ט) הוא פי' חולצו' האמור בגמ' דב"ב ד' כ"ז ע"א במימרא דרבא א"ר נחמן ופסק כלישנא בתרא ה"ה (וכן פי' בערוך בלשון ראשון):

(י) שם בקידושין בברייתא:

(כ) שם ברמב"ם מדין השכירות בסעיף הסמוך.

(ל) שם ונלמד מהתוספתא שבסעיף הסמוך וכתב הכ"מ דאפילו לא נתן דמים קנה בחזקה וטעמא כמ"ש הרמ"א בשמו

(מ) שם וכתב ה"ה תוספתא פ"ה מבתרא

(נ) טור סי"ד כ"כ הרא"ש בפ"ק דקידושין והרב המגיד שם בשם י"מ ושכן העלה הרשב"א וכ"כ בב"י בשם הרבה פוסקים:

(ס) כ"כ הרב המגיד שם וכ"כ הב"י בשם הר"ן:

(ע) וכ"כ כרב המגיד שם בשם מפרשים ושכן העלה הרשב"א:

Siman 193

(א) רמב"ם פ"א מהלכות מכירה כתב ה"ה כפי פירושו במ"ש בשבועות (דף מ"ג ע"א) דאפילו ענבים העומדים ליבצר הרי הן כקרקע היינו בצריך לקרקע וכו' (מבואר במ"ש בסי' ל"ה סעיף ב') .

(ב) כתב ה"ה דין החזקה נתבאר בפרק המוכר את הספינה (במשנה דף פ"ד ע"ב) ובסוגיא שעליה (שם דף פ"ז ע"א) מימרא דרב ששת ואין להאריך

(ג) מבואר במ"ש לעיל בסי' צ"ה:

Siman 194

(א) הרמב"ם בפ"א מה' זכייה דין י"ד וכתב ה"ה זה נתבאר שם פ' חזקת דעכו"ם לא מקנה אלא בשטרא (מימרא דרב יהודה אמר שמואל שם דף ל"ד ע"ב) והוא הדין שאינו קונה וכתב הכ"מ שם ונ"ל דהיינו הא דא"ר יהוד' ישראל הכא מחמת עכו"ם וכו' (שם סוף ד' ל"ה) דמפרש רבינו לענין קנין וכמ"ש ה"ה בפ"א מהלכות מכירה

פירוש עם הכסף:

(ב) שם מימרא דר"י אמר שמואל דלעיל

(ג) הא אם החזיק הראשון אעפ"י שלא הגיע השטר ואחריו החזיק השני מעמידין אותה ביד הראשון שלא גרע חזקתו שנתן דמים מחזקת השני שלא נתן דמים וכ"כ רבינו שמשון ורבינו חננאל

(ד) ה"ה בשם הראב"ד והרשב"א וכתב הטור בשם אביו הרא"ש ☜ואם פקח הוא יחזיק בו מיד אחר נתינת המעות בתורת הפקר ותמה הסמ"ע על שהשמיטו המחבר והרמ"א

(ה) שם ברמב"ם וכתב ה"ה כ"כ רבינו האי ז"ל בשער י"ד בספר מקח וממכר וכ"כ הרמב"ן ז"ל משום דבזוזי האי מסלק ליה עכו"ם ומשתרשי (ל' ריוח) ליה הני זוזי ללוקח שני

(ו) שם במימרא דרב יהודה אמר שמואל דלעיל

כ"כ ה"ה שם שזה דעת המפרשים

(ז) כתב ה"ה חלוק זה נרמז בגמרא (שם) ומבואר בהלכות בבאו' כתב הסמ"ע דאם ישאל לו עכו"ם לשמעון אם נתן לו ראובן המשכון או פקדון מותר לומר לו שלא נתן לו

(ח) טור ס"ד כ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכן מטין דברי הרמב"ן וכ"כ בעל נ"י בפ' הנזכר בשם המפרשים

(ט) שאין דעת הלוקח לקנות אלא בשטר טור:

Siman 195

(א) ל' הרמב"ם בפ"ה מה' מכירה דין ה' וכ' ה"ה כרב דאמר בכליו של קונה וכדאסיקנא בגמ' בהזהב (דף מ"ז ע"א) ב) כ' הרא"ש סי' ס"ז סימן ד' ב"י מחסכ"ד ☜ראובן היו לו בהמות לשחוט ומכר העורות לשמעון בקנין חליפין ובעוד שהוליכן לשחיטה ברחו הבהמות וטבעו בנהר ופסק דהפסד העורו' על שמעון והביאו הסמ"ע וכיוצא בזה בסי' קצ"ט ס"ג בלוקח בשר

(ג) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם שם דין ט' ובפ"א דין ב' ומבואר במ"ש לעיל סי' קפ"ט

(ד) בברייתא שם

(ה) שם ע"ב משמיה דרב זביד ואי תימא רב אשי

(ו) כרב נחמן שם ע"א

(ז) כאיכא דאמרי משמיה דרב פפא שם ע"ב

(ח) כ' בהגה' מרדכי דב"מ ☜דכל דבר הנעשה בידי אדם בכלל כלי והנעש' בידי שמים הוא פירי וכ"כ העיטור ועיין במהרי"ק שורש כ' איזה דברים צריכין קנין סמ"ע

(ט) שם למקניא לאפוקי מדלוי

(י) ל' הרמב"ם שם ד"ז וכ' ה"ה זה פשוט ונרא' שדעת הרב ללומדה מן ההיא דפ"ק דקידושין דף ו' ע"ב אלא א"ר אשי בכלהו קני לבד מאשה וכו' וה"ה לקנין וכ"כ בעיטור בשם הגאונים

(כ) טור ס"ו וכ"כ התוס' בשם ריב"ן בקידושין דף כ"ו ע"ב בד"ה ה"ג אלא בדמי וכו' וכ"כ המרדכי בפ"ק דמציעא ור"י נ"י ח"ב וש"פ

(ל) שם וברמב"ם ממימרא דרב אשי דלעיל קידושין דף ו' ע"ב

(מ) ל' הטור ס"ד וכ"כ הרמב"ם שם ד"ז וכ' ה"ה מימרא מפורשת בפ"ק דמציעא ובהלכות א"ר משרשיא ש"מ האי סודרא וכו' (ד"ז ע"א) נ) שם ברמב"ם ממימרא דרב חסדא גט בידה ומשיחא וכו' ודעת המחבר כיון דבגט אזלינן בתר הבעל שהוא יכול לנתקו הוא הדין גבי קנין דאזלינן בתר התופס שיכול לנתק

(ס) טור סי"א מעובדא דההוא גברא דה"ל ברא דקא שמיט וכו' וכדאמר רב אשי שם ועוד סודרא קנה ע"מ להקנות הוא וכו' נדרים דף מ"ח ע"ב וכמו שפי' הר"ן שם וכ"כ סמ"ג בשם ר"ש סי' פ"ב

(ע) שם ואע"ג דבעל מנת סגי לאפוקי מכל ספיקא שמא לא אמרו מעכשיו אלא כדי שיתפרסם הדבר שהוא במעכשיו ב"י

(פ) וכ' שם ☜במי שקבל קנין לגרש אשתו לא הוו קנין וע' באבן העזר סי' קל"ד

(צ) כרב יוסף דאמר הכין בב"ב (דף קי"ד ע"א) והכין אפסיקא הלכתא בגמ' שם ע"ב

(ק) רמב"ם בפ"ה מה' מכירה דין י' וכ' ה"ה והראיה ממ"ש שם דף פ"ו ע"ב כור בשלשים וכו' ראשון ראשון קנה אע"פ שעוסקים באותו ענין וכ"כ הטור וכתב הרא"ש ודוקא בקנין הוא שנתנו חכמים זמן לחזרה כי כן דרך לקיים כל דבר פתאום מקיימים אותו בקנין סודר וכו' לכך נתנו לו שעה להתבוננות

(ר) כ"כ הרא"ש שם וש"פ מהא דאמרי' שם בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ט ע"ב) דתוך כדי דבור כדבור דמי בר מעכו"ם וכו' ש) ב"י בשם גאון מחס"ד

(ת) ל' הטור מברייתא בב"ק דף ע"ט ע"א וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' מכירה דף י"ח

(א) טור סי' ד' בשם הרא"ש

(ב) שם סי"ד כ"כ התו' קידושין דף ס"ז ע"א ממשנה ט' פ"ה דמעשר שני שנתקבלו שכר זה מזה ולא הקנה לו בחליפין

(ג) בה"ת בשער ס"ד משום דהוי כמכר מחס"ו דר' ירוחם בנט"ו וכתב שם זולתי בשכיב מרע ומבואר בפ"ח דגיטין (דף ע"ז ע"ב):

(ד) ר' ירוחם בנט"ו וכתב שם זולתי בשכיב מרע ומבואר בפ"ח דגיטין _דף ע"ז ע"ב):

Siman 196

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות מכירה משנ' בפ"ק דקידושין (דף כ"ב ע"ב) ב) טור ברייתא שם

(ג) שם דין ב' ד) שם דין ג' וכ' ה"ה שהוקש לקרקע והרי דינו כיוצא בו (מבואר לעיל בסי' קצ"ב סעיף ב') ה) שם ד"ב בבריתא שם

(ו) הרמב"ם שם וכ' ה"ה בשם הרשב"א שאפילו לנוסח הלכות שלנו שבמחלוקת היא שנויה הגביהו לא קנאו אר"ש לא תהא וכו' קי"ל כר"ש דהא נקנה אף במשיכה כדאמר שמואל וכן רב אשי שם וכ"ש בהגבהה וכ"כ הר"ן

(ז) היה שם לדעת הרמב"ם שבאכילת פירות קנה קרקע ונתבאר בסי' קצ"ב וכ"נ מדברי בעה"ע

(ח) טור בשם אביו הרא"ש וכ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א והרמב"ן ז"ל ובפ"א מה' מכירה בשם הראב"ד

(ט) מימרא דשמואל שם ופי' רש"י תקפו בחזק' י) מימרא דרב אשי שם:

Siman 197

(א) כ"כ ה"ה בפ"ב מה' מכירה ד"ה על מ"ש הרמב"ם נקנית במשיכה כך היא מסקנא דסוגיא פ"ק דקידושין (דף כ"ה ע"ב) זה וזה נקנית במשיכה אבל במסירה לא דטפי עדיפא משיכה ממסירה ועיקר וכ"כ הב"י בשם ר"י ורשב"ם ושכ"נ דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו ברייתא כיצד במסירה אחזה בטלפה וכו' שם (דף כ"ב ע"ב) וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם (וכמ"ש לעיל בשם הרב המגיד) ושכן כ' הרמב"ן בריש הספינה שכן דעת הרי"ף ור"י הלוי ושכן דעת רב האי וכן הסכים הוא ז"ל וכ"כ סמ"ג וכ"כ ר' ירוחם נ"י ח"ד שכן עיקר

פי' דס"ל דמסירה בעינן מיד ליד

(ב) לשון הרמב"ם שם וכ' ה"ה זה לשון הברייתא בההיא דר"ש שם דף כ"ב ע"א

(ג) מימרא דאביי ורבא ב"ב דף פ"ד ע"ב

ופי' רש"י קרן זווית הסמוכה לר"ה והוא הפקר לרבים להמשיך שם ליצא מן הדחק

(ד) לשון הרמב"ם שם דין ו' ה) ברייתא שם בקדושין דף כ"ב ע"ב

(ו) כ' ה"ה כת"ק דברייתא שם וכן בהלכות בפ' המוכר את הספינה

(ז) כ' ה"ה מבואר בכמה מקומות בגמ' ובפ' הפרה ב"ק (דף נ"ב ע"א) דומיא דקרקע

(ח) שם דין ז' וכ' ה"ה מימרא דריש לקיש משמיה דרבי ינאי מפורשת שם) ט) שם דין י' וכ' הרב המגיד בבא זו ופרטי' בפ"ק דמציעא (דף ט' ע"א) ומתוך שלא ביאר הרב דין מנהיג נראה שהוא סבור דמנהיג קנה בין בעיר בין בשדה כפי' רש"י והראב"ד

וכ' הסמ"ע בשם רי"ו דה"ה אם א"ל סתמא נמי דינא הכי

(י) מבואר בסעיף ב' וג' ע"ש

(כ) שם ע"ב

(ל) שם וכפי' רש"י שאין בה. כח לאחוז הבהמה פן תינתק הימנה לא גרס בגמ' תשובת ה"ה שם

(מ) שם דין ח' וכ' ה"ה שנרא' שלמד דין זה מהא דגרסי' בפ"ק דמציעא שם א"ר אלעזר משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו ומתמהינן לקנות מי א"ל קני אלא וקנו כלים שעליה ונראה שהוא מפרש כך לקנות משמע להבא וכיון שכן פשוט הוא שלא קנה אלא וקנה דמשמע קנה עתה בעת המשיכה כלומר שאינו הכרח שיהיה לאחר מכאן וכן דעת הרב בתקנה

(נ) שם דין ט' מימרא דרב יוחנן כתובות דף פ"ב ע"א:

(ס) אוקימתא דגמ' שם:

(ע) כ' ה"ה הכוונה ברשות שאינו שלו ואינו קונה לו ☜וה"ה לר"ה אלא אורחא דמלתא נקט בגמ' אגם שהוא מקום מרעה ובסמ"ע לא כתב כן:

(פ) כ' ה"ה זה מבואר בהרבה מקומות דהכי קי"ל ואיתא בקידושין פרק האומר דף ס' ע"א:

Siman 198

(א) מימרא דר' יוחנן בריש הזהב (בבא מציעא דף מ"ז ע"ב) וכדמפרש טעמא שם:

(ב) מימרא בסורא מתני לה להא שמעתא וכו' ב"ב דף פ"ו ע"א:

(ג) לשון הרמב"ם בפ"ג מה' מכירה ד"ב וכ' ה"ה מברייתא ואוקימת' דגמ' שם ע"ב שאני פשתן דמשמיט ודרכן הוא להתירו ולהגביהו אגד אגד וכזה פירשו רוב המפרשים ז"ל והכריחו פי' זה ע"כ וכתב הכ"מ שם נראה מדברי רבינו שהוא מפרש שאני פשתן שאפשר לשומטו מעט מעט ולהגביהו משום הכי אפי' הוא שליפי רברבי אינו נקנה אלא בהגבה' וה"ה לכל דבר שאין טורח כ"כ כשישמטנו מעט מעט ויגביהנו אבל פירות דהיינו כגון אגוזים שקדים ופלפלין דלא משתמטי כלומר שיש טורח גדול להתירם ולהגביהם מעט מעט נקנין במשיכה:

(ד) הגהות מיי' שם פ"ב בשם רש"י שיצא מתורת לבוד מחס"א.

(ה) שם בשם ר"ת כדאשכחן גבי שתופי מבואות (עירובין דף פ' ע"א) וכתבו התוס' בקידושין ריש ד' כ"ו שאם הראה מאכל לפיל והגביה המאכל למעלה והוא קופץ ומגביה את עצמו מן הארץ ואוכל קנה הפיל והביא ראיה לזה ממ"ש אי למיקנה וכו' חולין סוף דף קמ"א פי' שאם הגביהו עצמם מיראתו קנה:

(ו) מימרא פלוגתא דרב ושמואל שם בב"ב סוף דף ע"ה גבי ספינה ופסקו הפוסקי' כשמואל וכדעת הרא"ש שם דה"ה שאר מטלטלין הביאו הטור בס"ח וכ"כ הג"ח שם בשם הרשב"א וכ"כ ה"ה בפ"ד דה' מכירה לדעת הרמב"ם ובשם הרמב"ן:

(ז) טור שם כ"כ הרא"ש בפסקיו אהא דמשני מידי דבעי מיתנא ופי' רש"י כיס גדול מאוד ב"ב דף פ"ו ע"א:

(ח) לשון רמב"ם שם דין ה' במימרא דרבי יוחנן מפורש טעם זה ב"מ דף מ"ז ע"ב:

וע"ל סי' ר"ד סעיף ב' דאפי' שא"א לו להציל חייב להחזיר:

(ט) שם דין ו' וכתב ה"ה זה מבואר בגמ' (שם דמ"ט ע"ב אוקימתא דרבא אליבא דר"ש) ופסקוה בהלכו' ואמרי ואע"ג דהני מילי לר"ש אינון מדר"ש נשמע לרבנן:

(י) שם דין ז' והוא מעובדא דר"ג שהיה בא בספינה וכו' ומקומו מושכר לו ב"מ דף י"א ע"ב:

(כ) כלישנא קמא שם דמשני מטלטלי אגב מקרקעי הקנה דאלו מדין חצר לא קנו לפי שלא הי' משתמר לדעתם ולא היו עומדים בצדו:

(ל) ר"ן ריש פ' הזהב בשם י"א מדין אם היתה עליה של לוקח מושכר למוכר וכו' דלעיל:

(מ) ל' הרמב"ם שם דין ג' ממסקנא דגמ' בהמוכר את הספינה (דף ע"ו ע"ב):

(נ) שם מחלוקת רבי ורבנן ופסק כרבנן דברייתא שם ובהלכות:

(ס) פסק כשמואל שם דף ע"ה ע"ב:

(ע) כ"כ ה"ה שם שכ"כ הרשב"א לדעת המפרשי' ז"ל שהסכימו דלא בעינן מסירה מיד ליד אלא באמירה והביא ראיות לזה.

(פ) רמב"ם שם בפ"ד ד"ג וכ' ה"ה זו מימר' דאביי ורבא שם (דף פ"ד ע"ב) כ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א כיון שלא היה לו רשות להניח שם הרי היא להם כר"ה דאלו ברשות הרי הוא פקדון ביד בעל החצר הרי שנינו ברשות המופקדין אצלו לא קנה וכו' (שם דף פ"ה ע"א):

(צ) כ"כ ה"ה שם פ"ג דין ג':

(ק) גם זה שם וכ' ה"ה שם זו היא כוונת רבינו ז"ל וקצר במובן:

(ר) שם שכ"כ הרב הרשב"א ז"ל בשם הרב ן' מיגש:

(ש) טור סי"א בשם הר"ר יונה וכ' הסמ"ע בשם הרשב"ם דה"ה דמסירה לא מהני אלא כשמונחת במים ע"ב וכ"כ הטור סי"ב בשם ר"ו:

(ת) ל' רמב"ם שם דין ד':

(א) כ"פ שם ה"ה טעמא דרבינו וזהו שאמרו בסוגיא דספינה (ב"ב דף ע"ו ע"ב) משיכה בר"ה מי מהניא ופרקי' מאי עד שימשכנה מר"ה לסימטא וכו' וסובר רבינו דבמקצתה סגי אפי' לשמואל ושכן מצא לרמב"ן ז"ל בפ"ג דכתובו' בסוגי' דהיה מגרר ויוצא דף ל"א ע"ב:

(ב) לשון הרמב"ם שם פ"ז ד"ג וכתב ה"ה דינים אלו לא נתבארו בגמ' בפי' וכמ"ש שם בהלכות שם בהזהב וכו' ומ"מ דברי הגאונים אני דן שהם מסכימים לדברי המחבר שהרי אמרו כשהמוכר חוזר בו וקבל עליו מי שפרע ואמר ללוקח בא וטול מעותיך שאינו חייב באחריותן וא"כ כשלוקח חוזר בו וא"ל המוכר בא וטול מעותיך כ"ש הוא שהרי קבלת מי שפרע אינה בהכרח אם המוכר לא ירצה ולא יבקש כן בב"ד וכו' ובכאן הוא אינו מאחרה בשביל קבלת מי שפרע וכו' ע"ש שהאריך:

(ג) כ"כ ה"ה לפי דברי ההלכות דה"ל גביה כהלואה גמורה וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכ"כ הטור בסי' י"ז שכ"כ הרי"ף בשם רבינו האי:

(ד) טור הי"ח בשם יש מחלקים וכן כתב ה"ה בסברא ראשונה בשם יש מפרשים:

(ה) שם בשם הרמב"ן וכ"כ ה"ה בשם יש מי שכתב ושזה דעת הרמב"ן ז"ל:

Siman 199

(א) ל' הטור מימרא דרבה אמר רב הונא ב"מ ריש דף מ"ז:

(ב) שכן דקדק מפי' רש"י שם שכתב ולא הקפיד לשאול כמה הם ושכן משמע מדברי תלמידי הרשב"א ומ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' מכירה דין ג' הרי שחפן מעות בלא משקל ובלא מנין כתב אפשר אורחא דמלתא נקט וה"ה היכא דהלוקח ידע וכ"כ שם בכ"מ וכ"פ הב"ח:

(ג) שם וכ"כ הרמב"ם שם דין ד' וכ' ה"ה הם דברי ההלכות בפי' בפ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ו ע"ב) גבי הא דאמר ויש דמים שהם כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה וכן פר"ח ז"ל ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל לשיטת הגאונים מהא דאמרי' בקידושין דף ו' ע"ב המקדש במלוה אינה מקודשת וכו' ושוין במכר שזה קנאה ואקשינן ואי מלוה להוצאה ניתנה במה קנאו אלמא לא מיקנו זביני במלוה ואכי' מעות מלוה בעינייהו וכ"ש הני דליתנהו בעינייהו כתב ה"ה שהוא ז"ל מחלק בין מלוה מחוייבת מחמת מכר למלוה מחוייבת מחמת שהלוהו ממש מעות בעין והטעם נ"ל לפי שחיוב הנעשה מחמת מכר אינו מצוי ולא תקנו בו משיכה וכו' וה"ל כאילו לא נתחייב לו מעולם במעות וכאילו החליפו פרה בשור וכו':

(ד) כדאמרינן שם בהנאת מלוה מקודשת בפי' רש"י ור"י שם:

(ה) בשם הרמב"ן והרשב"א בתירוץ קושיא מהא דקידושין במ"ש לעיל

(ו) משנה חולין דף פ"ו ע"א בד' פרקים משחיטין את הטבח וכו' ופי' רש"י שם:

(ז) כאוקימתא דר"א אמר רבי יוחנן שם:

(ח) כת"ק דר' יוסי הגלילי שם במשנ':

(ט) מסקנא בגמ' גיטין דף נ"א:

(י) שהדין והטעם מפרש שם בגמ':

Siman 200

(א) בברייתא ב"ב דף פ"ה ע"א

(ב) אוקימתא דגמרא דב"מ דף י"א ע"א הא דא"ר יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו דוקא בחצר המשתמרת:

(ג) גם זה שם

(ד) שם בב"ב בברייתא:

(ה) בברייתא שם ריש ד' פ"ו

(ו) שם בברייתא דף פ"ה ע"א:

(ז) שם בברייתא:

(ח) ל' הרמב"ם רפ"ד ממימרא דרב ושמואל שם סוף ד' פ"ד

(ט) ב' ה"ה פי' לפי שאין לו רשות להניחו שם וגם זה הוא מבואר שם ריש דף פ"ה:

(י) כ' ה"ה מפורש שם (ע"ב) דכיון שאינו מקפיד על הנחת כליו שם בחצרו יקנה לו כליו.

(כ) גם זה שם וכ' הרב המגיד נ"ל שיצא לרבי' דין זה מאות' שאמרו (שם) כגון שהי' בעלה מוכר קלתות וכו' ופי' רבינו שזה הבעל מוכר קלתות ומכר לאשתו קלתה זו לפיכך אינו מקפיד על מקומה והוא הדין לכל כיוצא בזה אע"ג דההיא אוקימתא לא קיימא לגבי גט דקי"ל כר' יוחנן דבכל גוונא אינו מקפיד על מקום קלת' כו' נפקא מינה לגוונא אחרינא ושכן מצא אח"כ לרב רבינו אבן מגש ז"ל.

(ל) שם ד"ב וכתב הרב המגיד מפורש באותה סוגיא שם (דף פ"ה ע"ב) אימא סיפ' ברשות לוקח וכו' סיפא אתאן לכליו דלוקח וכו' ואולי כיון דחזינן אוקימתא הכי אמרי' דהכי הוא קושטא אליבא דכלהו וכ"כ הרב אבן מיגש דכיון דלוקח מוצוא מיד מוכר אי איכא חצר של מוכר או כלי של מוכר לא קנה

עיין במ"ש בסעיף ז' ס"ק ח':

(מ) טור ס"ט כן כתב התוס' שם בד"ה לא בכליו של מוכר וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ הר"ן וכ"כ ש"פ:

(נ) שם ס"י מברייתא ריש ד' פ"ו

(ס) כדא"ל רבינא להונא ברי' דמר זוטרא שם:

(ע) כ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכן כתב הרמב"ם בפ' ד' מהלכות מכירה די"ב וכ' הרב המגיד פשוט ויצא לו מעובד' דהנהו קרי דקייצו דמייהו (שם ד' פ"ח ע"א):

(פ) טור שם למדו מדגרסינן בסוף ע"ז דף ע"ז ע"ב והביאה הרי"ף בס"פ בית כור

(צ) לשון הרמב"ם שם פ"ד דין ז' ק) ממימרא דרב ושמואל דף פ"ו ע"ב

פי' שמדד כל הכור:

(ר) וכ"כ שם ה"ה בשם הרשב"א וה"ר יונה ושזה דעת הראב"ד ז"ל:

(ש) שם במימרא דרב ושמואל:

(ת) כ' הכ"מ שנ"ל דלא קאי אלא ארשות לוקח וכו' וכ' ה"ה ובהלכות נראה כדברי המחבר שכתב אמימרא זו ומשכחת לה בסימטא א"נ ברשות לוקח והוא דאיתנהו בכליו של של מוכר וכו' אלא כדאמרן ע"כ נוטין דבריו לדברי המחבר אלא דאפשר דטרם מדידה קאמר אבל בשעת מדידי' לכליו של לוקח הוא מודד והשטה אחרת עיקר והכ"מ כ' אע"ג דקי"ל דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה צ"ל דכיון שהמוכר ענמו הוא מודד ה"ל כאלו אמר ליה ללוקח זיל קכי וס"ל לרבינו דזיל קני מהני בכליו של מוכר ברשות לוקח

משום דמספקא לן אי תפיס ל' ראשון או לשון אחרון:

(א) ל' הטור סי"ג ברייתא ב"ב סוף דף פ"ה:

(ב) כ"כ התוס' שם כיון דעדיין לא פרק' מעל החמור:

(ג) שם בשם הראב"ד:

(ד) כ"כ הטור שם ולא מיסתברא:

(ה) לעיל בסמוך בהג"ה:

(ו) ל' הרמב"ם בפ' ד' מהלכות מכירה ד' מ' וכ' ה"ה משנה שם (ד' פ"ז ע"א) ומוקמינן לה במדה דסרסור (שם) ובסימטא או ברשות לוקח (שם דף פ"ה ע"ב) כדאיתא בהלכות והטעם שזה הסרסור משאיל המדה להם עד שלא נתמלאת היא משאלת למוכר משנתמלאת היא מושאלת ללוקח:

(ז) שם ד"ט וכתב ה"ה ברייתא שם (ע"א):

(ח) שם דין י' ברייתא (שם דף פ"ו ע"ב):

(ט) כתב ה"ה הכין אוקימנא לה בגמ' הכי גבי הא דרב ושמואל לעיל (שם) ופירש בשמכר לו כל (רושם ורושם) שאם לא כן הרי הוא ככור בשלשים שלא קנה ראשון ראשון וכו' ואני תמה במדה של מוכר במה יקנה לוקח והלא משנה שלימ' מדד ולא משך לא קנה ואולי שהוא מפרש אותה דדוקא בכור בל' שלא גמר' מלאכת המדינה:

(י) ל' הרמב"ם שם פ"ד דין י"ד מימרא דשמואל שם דף פ"ח ע"א:

(כ) שם וכ' ה"ה פי' רש"י כגון כלים קטנים הנמכרים לעולם באיסר ששער שלהם ידוע והרשב"א ז"ל ב' דמיו קצובין מפי המוכר וכו' א"נ שקצץ דמים בפעם אחת לכל מי שיבא לקנות ממנו כלי בזה הא לאו הכי לא קני אע"פ שמוכרין ביוצא בו בעיר בקצבה ידועה דאכתי לא סמכה דעתיה דלמא אין המוכר מתרצה בכך ע"ב ודברי המחבר נוטין לדברי רש"י:

(ל) מבואר בנדרים (דף ל"א ע"ב) וכתב ה"ה שלא העמידוהו חכמים ברשותו אלא לענין אונסים אבל לענין חזרה ודאי יכול לחזור בו כיון דלא פסק דמי וכ"כ הרב אבן מיגש:

(מ) טור סט"ז בשם י"א ומברייתא בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר שם בנדרים:

(נ) שם בשם הרמ"ה וכדעת רש"י פירושו בפ' האומנין דף פ"א ע"א דדוקא בנטלן לשגרן לבית חמיו נעשה ש"ש הואיל ונהנה שנתפאר בהן כמ"ש לעיל סי' קפ"ו:

(ס) רמב"ם ספ"ד וכ' ה"ה זה פשוט בכמה מקומות ומבואר במציעא גבי מציאה (משנ' וגמ' שם דף ט' ע"ב):

Siman 201

(א) ל' הרמב"ם בפ' ז' מה' מכירה דין ו' מימרא דרב פפי משמיה דרבא האי סיטומתא וכולי ב"מ דף ע"ד ע"א

(ב) לפי שקודם שפסק ודאי אינו קונה כמבואר בסימן דלעיל:

(ג) מסקנת הגמרא שם והלכתא וכו' וכתב ה"ה בשם הרשב"א ושמעינן מינה כי המנהג מבטל ההלכה בכל בכיוצא בזה שבכל דבר שבממון ע"פ המנהג קונין ומקנין כו' ע"כ וכמ"ש בסעיף שאחריו:

(ד) שם ברמב"ם:

(ה) טור ס"ג בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו:

(ו) שם ס"ב בשם ר"ח וכ"כ הרא"ש שם בשמו ולאו דוקא שתקעו כפם אלא שמכין בידם או בזרועותיהן זה ע"ג זה וכתב הרב ב"ח ועכשיו נהגו במסירת מפתח ורובא דרובא נהגו בתוקע כף לחבירו מיהו נראה ☜דאין מנהג אלא במטלטלין אבל לא בקניית קרקע ושכן משמע לשון הטור שכ' יש עוד דבר שהמטלטלי' נקנים בו וכו' אבל בקרקע אין מנהג והלכך אפי' תקעו כפם זה לזה אינו כלום:

Siman 202

(א) לשון הרמב"ם פ"ג מה' מכירה דין ח' משנה וגמרא פ"ק דקידושין דף כ"ז ע"א

(ב) בעי' שם ד' כ"ז ע"א ונפשט' וכ' ה"ה ואני תמה למה לא כ' הרב כשהמטלטלין במכר שלא קנה את כולן עם הקרקע אלא כשנתן דמי כולן שהרי מימרא מפורש' היא אמר רבא ל"ש אלא שנתן וכו' (שם) והכ"מ כתב שנ"ל דלפי גירסת ההלכות דלא גריס אמר רבא ל"ש וכו' אלא אההיא דמכר לו עשר שדות בעשר מדינות וכו' ואין ספק שגירסת הרי"ף הוא גירסת רבינו:

(ג) ממשנה ט' פרק ה' דמ"ש:

(ד) שם ד"ט כתב ה"ה דבגמרא (שם) אחר שהעלו דלא בעינן צבורין איבעיא להו מי בעינן אגב וכו' ורבינו פירשה לפי הנ"ל בשאינן צבורין מי בעינן אגב אבל בציבורים כיון דקנה קרקע דעתו ז"ל דה"ל קרקע זה כחצירו וחצרו של אדם קונה לו ולזה נוטה קצת לשון ההלכות ע"כ וכיוצא בזה כתב הר"ן והכ"מ שם:

(ה) שם פ"ג מה"מ דין י' וכ' ה"ה זו בעיא ולא איפשטא ופסק בה הרב ז"ל כדרכו ברוב התיקו האמורין בגמ' בענין ממון שאם תפס אין מוציאין מידו

פי' שהוא ספיקא דדינא:

(ו) כ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א מהא דאמרי' (שם) שאני ר"ע דיד עניים הוא כלו' גזבר הקדש הוא וידו כידם

תוס' (בפ"ק דב"ק דף י"ב ע"ב) מדאמרינן שם בקידושין טפח על טפח ועמו ק' צאן וכו':

(ז) כ"כ התוס' שם בב"ב סוף ע"א והמרדכי שם וה"ה בפ' הנזכר מחס"ב והוא שלא נתן דמי שניהם כמבואר לעיל סי' קצ"ב סי"ב:

(ח) משנ' ו' פ"ג ופאה משמיה דר"ע:

(ט) לשון הטור ס"ז וכ"כ הרמב"ם שם דין י"א מברייתות ואוקימתא דגמרא ב"ק דף י"ב ע"א:

(י) ומפרש טעמא בגמ' שם:

(כ) לשון הרמב"ם שם די"ב מברייתות ואוקימתא דגמרא שם:

(ל) וביארו שם בגמרא דחצר מהלכת לא קנה:

(מ) טור ס"ח כ"כ התוס' שם כדי שיהא משתמ' לדעתו והביאו ראיה מהא דאמרינין בגיטין ד' ע"ח ע"א נתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו כו' ושכן פי' רש"י שם וכ"כ בה"ג וכ"כ הרא"ש והרמב"ם שם בגט לא בעי ישן בהגהות מיימוני כתבו שם דנ"ל דלא בעינן ישן אלא בגט דחוב הוא לה וכו':

(נ) לשון הטור ס"ה וכן כתב הרמב"ם שם דט"ו בגמ' דגיטין דף נ"ב ע"א וכתב ה"ה פירוש עציץ כלי חרס ומשימין בתוכו עפר וזורעים בו ודין הזרעים כדין קרקע גמור ודין העציץ כדין מטלטלים:

(ס) שם ושם בגמ' כתב ה"ה והוא הדין שנקנה בכסף ובשטר כדין הקרקע:

(ע) שם ושם בגמרא:

(פ) כתב ה"ה ופרש"י ז"ל החזיק בעציץ ולא משכו לקנות אלא עשה בו שום מלאכה במקומו אף עציץ לא קנה דמטלטלים לא מקנה בחזקה:

(צ) כן הוא בגמ' ורש"י שם סוף ד' כ"א וכמ"ש התוס' שם דף ז' ע"ב:

(ק) ל' הרמב"ם שם פי"ג די"ג וכ"כ הטור ס"ס מימרא דרבא ב"מ דף ט' ע"א:

(ר) מסקנת הגמ' שם:

(ש) טור ס"י וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

(ת) שם ברמב"ם דין י"ד ושם בטור:

(א) שם ברמב"ם וכתב ה"ה דהא מצירו של מוכר היא והיאך תקנה ללוקח ושטה אחרת יש ע"כ:

(ב) טור ס"י וכ"כ התוס' שם:

Siman 203

(א) לשון הטור וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ה מה' מכירה משנה ב"מ דף מ"ד ע"א:

(ב) נתבאר בסי' קצ"ה:

(ג) כדאמר רב נחמן שם דף מז ע"א:

(ד) מימרא דרב פפא שם סוף דף מ"ה אליבא דרב נחמן ואע"ג דאדחי מימרא דרב פפא (שם ד' מ"ו ע"א) היינו דוקא במאי דאמר דמטבע נקנה בחליפין אבל במאי דאמר פירי אפי' לרב נחמן מיקני נקט לן כוותיה וכ"כ הרמב"ם שם ריש פ"ו:

(ה) מסקנת הגמ' שם הלכתא וכו' דף מ"ו ע"א:

(ו) טור וכן כתב הרמב"ם שם ספ"ה וכתב ה"ה זה מוסכם ונלמד מהסוגי' דריש פ"ק דב"ב (דף ג' ע"א) וכי קנו מידן מאי הוה קנין דברים הוא גבי חלוקת חצר וה"ה לכל כיוצא בזה:

(ז) כמימרא דרבא שם דף מ"ז ע"א:

(ח) משנה פ"ק דקידושין דף כ"ח ע"א וכמדפר' לה בגמ' שם ע"ב ה"ק יש דמי' שהן בחליפין וכו':

(ט) רמב"ם ריש פ"ה או יין בשמן וכ' ה"ה שם שדעת רבינו כשיטת התוס' בשם ר"ת שאמרו דע"כ לא קאמר רב נחמן דאין קנין בפירות אלא כעין קנין סודר כו' אבל חליפין שהם בתורת שווי דמי' כגון אלו אפי' לרב נחמן פירי נמי עבדי חליפין וכתב הב"י שנראה מדברי ה"ה שכן דעת הרשב"א ושכ"נ מדברי הטור שגם דעתו כן וכ"כ רבינו ירוחם בנ"י ח"ג בשם רבינו האי ונרא' מדבריו שגם הוא סובר כן:

(י) ה"ה שם בשם קצת מפרשים:

(כ) ברייתא וכאוקימתא דרבא ב"מ ריש דף מ"ז:

(ל) טור ס"ב בשם י"א:

(מ) רמב"ם שם פ"ו ד"ב וכ' ה"ה מבואר דשם (דף מ"ה ע"ב) דאמרי' מ"ט וכו' דדעתא אצורת' וצורת' עבידי דבטילה וכו' ולשונות אין בהם צורה ותו דק"ו הוא ממעות שפסלתן מלכות (כמ"ש לקמן סעי' ח'):

(נ) מבואר במ"ש בסעיף א' ס) כ' ה"ה הוא מחלוקת בין הגאונים ורב האי חולק בזה ואמרו דמטבע זהב הוא כפירי לכל מילי ודעת המחבר כר"ח ז"ל והלכות וראיותי' מבוארי' בהלכות שם בהזהב:

(ע) שם דין ב' וכתב ה"ה במטלטלין והן קונים על הדרך שנתבאר פ"ג ועיין לקמן בסי' ר"ד:

(פ) כתב ה"ה זה סתם משנה הזהב קונה את הכסף (דף מ"ד ע"א) וכזקנותו דרבי (שם בגמ') וכדאית' בהלכות וזו דעת הגאונים ז"ל:

(צ) שם פ"ו דין ג' ג"ז שם משנה:

(ק) ברייתא שם דף מ"ה:

(ר) כדמפרש רב אשי שם הא דתני בבריית' בכל מקום שהוא:

(ש) שם דין ד' וכתב ה"ה גם זה שם בברייתא ואית' בהלכות ופשוט הוא:

(ת) טור ס"ה בשם ר"י ולא נקנה הזהב במשיכתן כ"כ הרא"ש שם בפסקיו בריש הזהב בשם התו' וכ"כ ה"ה שם בפ"ז דין ג' בשם הרשב"א בשם קצת מפרשים דהא אפי' לגבי כספא הוי חידוש כדאיתא בגמרא (שם דף מ"ד ע"ב) משום דחריף טפי:

(א) שם בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו ושכ"כ הרמ"ה וכ' הנ"י דכן משמע בירושלמ' וכן דעת הרמב"ן והר"ן ז"ל:

(ב) טור ס"ו וכ"כ ר"י נ"י ח"ג וכ"כ ה"ה שם דין ח':

(ג) שם ס"ח כ"כ הרא"ש בריש הזהב וכ"כ הר"ן וגם תלמידי הרשב"א כתבו בשם הרמב"ן מהא דאמר ריש לקיש ואפי' כיס מלא מעות וכו' ואוקימנ' בדינרא ניאקה ואניגרא (שם דף מ"ו ע"ב) ואלו דינר זהב בדינר זהב לא:

(ד) ל' הרמב"ם שם פ"ו דין ה' וכתב ה"ה שנינו במשנה מעות הרעות קונות את היפות (שם דף מ"ד ע"א) וכן פרש"י שם כלו' שאין יוצאין כלל ופסלתן מדינה כלומר שאין יוצאין באותה מדינה והיו רגילין לצאת ועדיין יוצאין במדינה אחרת ה"ה שם:

(ה) כתב ס"ה מבואר בהלכות וה"ל כפסלתו מדינה האמור בגמרא שם (דף מ"ו ע"ב):

(ו) לשון הטור ס"ט וכ"כ הרמב"ם שם:

(ז) בשם הרשב"א דאע"ג דסגיאן כיון דלא חריפי הוי פירי לגבי המעות היפות דחריפי (פי' יוצאה בהוצאה עובר לסוחר) ושכ"נ מדברי הראב"ד ז"ל ע"כ:

(ח) ל' הרמב"ם פ"ו מה"מ ד"ו וכ"כ ה"ה זה מתבאר במציעא בהזהב (ריש ד' מ"ו) ודין אגב מפור' בעובדא דרב פפא שם.

(ט) כתב ה"ה זו סברת המחבר נכונה דההוא עובדא דרב פפא פקדון היה אבל מלוה ע"פ א"א להקנותה באגב וכן כתב הרשב"א ז"ל בהגוזל עצים דלא גרסינן (שם דף ק"ד ע"ב) בההוא עובדא דרב אבא הוה מסיק זוזי וכו' לפי שמלוה ע"פ א"א להקנותה באגב וכן עיקר ויש מביאין ראיה מדאמרי' פי' מי שמת (בבא בתרא ריש דף קמ"ח) שכיב מרע שאמר הלויתי לפלוני וכו' ואמרינן דאיתיה במעמד שלשתן ולא אמרינן דאיתיה באגב וזה דעת הרמב"ן ז"ל.

(י) ל' המחבר כמ"ש בסי' רי"א ס"ז:

(כ) שם ברמב"ם ומבואר במ"ש לעיל:

(ל) הרשב"א בתשובה סימן אלף רכ"ז והביאו בית יוסף בסעיף ב':

Siman 204

(א) משנה פ"ד דב"מ דף מ"ד ע"א:

(כ) כ"כ הרמב"ם ריש פ"ז מהלכו' מכירה כ"כ הטור ופשוט הוא דכיון דטעמו לפי שאינו עומד בדבורו מה לי מוכר מה לי לוקח:

(ג) כרבי יותנן דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה ופירש"י ערבון מקצת מעות וכדאמרי' שם בגמ' בקרקע לקנין גמור ובמטלטלין לקבל מי שפרע שם דף מ"ח ע"א:

(ד) רמב"ם שם בפ"ג דין ו' וכ"כ הטור בסי' קצ"ח סי"ד וכ"כ הרי"ף והרא"ש בר"פ הזהב:

שם כטור ס"י וכ"כ הר"ן בשם הגאוני' אבל כל שחוזר בו קודם שיגיע האונס מקבל מי שפרע והא דלא הזכירו בעובד' וחמרא דבעי למנסביה שם דף מ"ט ע"ב דבעי לקבולי מי שפרע לאו ראיה הוא דאינהו לא אתו אלא לשאול אם לוקח יכול לחזור בו אבל אה"נ דבעי לקבולי מי שפרע וכ"כ ר"ח וכן אמרו בשם רב האי וכ"כ תלמידי הרשב"א בשם ר' יצחק בר ראובן וכ"כ המרדכי בריש הזהב וכו':

(ה) טור בסי' זה ס"ע בשם הרא"ש מעובדא הנ"ל מדלא קאמר והא בעי לקבולי עליה מי שפרע וכו' אלא דליכא מי שפרע אלא היכא דמוזר מחמת יוקרא וזולא וכ"כ התוס' שם דף מ"ז ע"ב וכ"כ ר"י נ"ט ח"ד שכן דעת רבינו האי ור"ת וכן ☜כשחוזר מחמת שהי' יין והחמיץ כיון שהוא פסידא קצת וכן כ' הר"ן בשם הראב"ד וכתב הב"ח ☜במקום דאיכא פלוגת' דרבוותא קולא לנתבע וחומרא לתובע וא"ל לקבל מי שפרע:

(ו) לשון הרמב"ם שם י"ב שם במשנה וכ"כ בית יוסף בשם תלמידי הרשב"א

(ז) כתב הב"ח ☜ונקטינן לקללו שלא לנוכח כלשון המשנה והבריית' בב"ד שהוא דן לפניהם בין שנמלאו שם רבים או מועטים

(ח) לשון הרמב"ם שם פ"י דין ד' וכ' ה"ה זה מפורש בהלכה פ' הזהב וראיה מפ"ק קידושין (ד"ח ריש ע"ב) וכ"כ הטור ס"ה

וע"ל סי' ק"ל ס"ט בהגה:

(ט) שם ד"ו נתבאר בסי' ר"א:

(י) שם דין א' כ' ה"ה מימרא דרבי יוחנן ברייתא בהזהב דף ע"ט ע"א:

(כ) מימרא דרב פפא ומודה רבי יוחנן וכו' שם וכ' ה"ה וכל מכר כמתנה מועטת:

(ל) מימרא דר' יוחנן וכדמפרש לה רב פפא:

(מ) ואם המקבל הוא עני אפילו במתנה מרובה אינו יכול לחזור כמ"ש בי"ד סי' רנ"ח ולקמן סי' רמ"ג:

(נ) ב"י בסוף הסי' בשם הגהות ראשונות דמרדכי

(ס) רמב"ם שם פ"ז דין. וכתב ה"ה שדעת המחבר וכו' מכח ההיא דאמרינן ויש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור כו (שם דף מ"ו כ"ב) כפי' ר"ח ובהלכות ע"כ ועיין במ"ש בשמו בסי' קצ"ט ס"ב:

(ע) הראב"ד בהשגתו מהא דאמרי' בקידושין (דף ו' ע"ב) [מ"ז ע"א] ושוין במכר וכו' וכ"כ הרב המגיד בשם הירושלמי ושכ"פ הרמב"ן והרשב"א וכו' ושטת האחרונים ז"ל עיקר ע"כ וכ"כ הטור ס"ז בשם אביו הרא"ש אפי' המעות עדיין בעין וב' עוד ה"ה ☜ומ"מ אם כ' לו את השטר קנה בשטר דה"ל במתנה וכן כתבו ז"ל ע"כ:

(פ) ב"י בריש הסי' בשם הגהות מרדכי בסוף כתיבות

(צ) טור בשם בעל המאור וכן כתב הנ"י בשם חידושי תלמידי הרשב"א בשם בעה"ע

(ק) בשם הראב"ד והראנב"ר

(ר) בשם הרמב"ן והרשב"א ושכן עיקר ובשם חידושי תלמידי הרשב"א לדעת רש"י בפירושו שם באוקימתא דאביי אליבא דרב ואנן קי"ל כרבי יוחנן וראיות פוסקים הנ"ל מבוארים בב"י וע"ש כי קצר הגליון מהכיל:

Siman 205

(א) ל' רמב"ם ריש פרק י' מה' מכירה וכתב ה"ה זה מוסכם בפסק הלכה בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ד' מ"ח ע"ב) גבי תלוהו וזבין והלכתא בכולהו הוה זביניה זביני:

(ב) שם בגמרא ע"א:

(ג) כתב ה"ה נראה שהוא מפרש ארצי ולא ארצי (שם ריש ע"ב) בעדים ושלא בעדים ואסיקנא דאפי' לא ארצי בעדים קנה והוא שהודה לו ולא אמרינן אגב אונסא קא מודה כל זמן שלא מסר מודעא

(ד) מהא דפרקינן ומודה רבא היכא דאניס שם דף מ' ע"ב ומעובדא דטאבי דתלי לפאפי וחתם רבה ב"ב חנה אמודע' ואאשקלתא ואמר רב הונא מאן דחתי' אמודעא שפיר חתם וכו' שם דף מ"ח ע"ב:

(ה) שם דין ב':

(ו) מימרא דנהרדעי שם דף מ' ריש ע"ב:

(ז) פשוט שם בגמ' דגילוי מילתא בעלמ' הוא

שם ברמב"ם וכתב ה"ה ודימה הרב פשר' למכר ומחילה למתנה ועיקר וכ"כ הטור סי"ב

(ח) שם ברמב"ם וכמ"ש בשם ה"ה

פי' שצריכין להכיר אונסו ועיין בריש סי' רמ"ב:

(ט) טור ס"א בשם רבינו יונה:

(י) כ"כ הטור שנ"ל לפרש דברי רבינו יונה כן וכתב הב"י וטעמא דמסתבר הוא וכן כתב הנ"י בשם הריטב"א ושכ"נ נוטה דעת הרנב"ר וכתב הב"י שכ"נ דעת הרשב"ם שפירש אהא דאמרינן אלא סברא הוא וכו' הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות ולא מפסיד מידי משמע שלא הי' מפסיד משלו כלום

פי' ואין מסירת המודעא מעלה ומוריד אלא שידעינן באונסיה המקח בטל:

(כ) שם ס"ט בשם רבי יונה וטעמו דחיישינן שמא יאמרו חזקה לא חתמו אא"כ ידעו באונסו כדאמרי' בעלמא חזקה אין העדים חותמים וכו':

(ל) אפי' לדעת רבינו יונה וכ"כ ה"ה שם דין ב' בשם ר"מ

(מ) ל' הרמב"ם שם ד"ג וציינתיו לעיל בס"ג:

(נ) שם ד"ד כתב ה"ה מ"ש בתחלה נלמד מאותו מעשה שהביא וכו' וכ"כ הרשב"א ז"ל בשם רבינו חננאל ז"ל

(ס) שם דף מ' ע"ב

(ע) כן הוא גירסת הרי"ף:

(פ) שם וכתב ה"ה זה פשוט ונתכוון רבינו לומר שהמעשה הנזכר בגמ' כך היה שהעדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפירה ואח"כ מסר מודעא ומכר והכונה לו בזה שאם שמעו ההפחדה לא הי' כאן אונס שהרי א"א למלוה עוד לכפור שכבר שמע אלו העדים שהודה שהוא ממושכן כך שמעתי בכונת רבי' והוא הנכון

(צ) שם דין ה' כתב הרב המגיד הלוקח באונס נקרא חמסן כל זמן שלא נתרצה המוכר אע"פ שנותן דמים כדאיתא סוף הכונס בב"ק (ד' ס"ב ע"א) ק) כתב הכ"מ שם שנ"ל שפוסק כרב ביבי משמיה דרב נחמן (שם בב"ב דף מ"ז ע"ב) דרב נחמן דיינא הוא והלכתא כוותיה בדיני מפרש רבינו גם לרב ביבי זביניה זביני אא"כ הוחזק גזלן על שדה זו דאע"ג דרב הונא שם לית ליה דרב ביבי רב ביבי אית ליה דרב הונא ולא כפירוש רשב"ם שם:

(ר) ל' המחבר וכתב הרב סמ"ע שהיותר נראה שצ"ל כמו שנתבאר שעיקר דין זה נתבאר לעיל בטור ובש"ע בסי' קמ"ט סי"ב ובס"ס קנ"א ועי' מ"ש הרמ"א שם בהג"ה

(ש) שם פרקי י' דין ו' שם (דף מ"ח ע"ב) עובדא דטבי דחתם רבה ב"ב חנה אמודעא ואאשקלתי פי' מכירה:

(ת) כתב ה"ה זה פשוט ונתבאר שם (דף מ"ז ע"ב) וכדרב כהנא וכו':

(א) שם ד"ז וכתב ה"ה כל היכא דמסר מודעא וידעי' באונסי' (דינו) כדין הגזלן דאפי' הודה אינו חייב להחזיר לו כלום (שם בגמ') ב) שם ד"ח וכתב ה"ה והוא מבואר בערכין (דף כ"א ע"ב דכי בטיל לה מודעא אבטיל' לה אפי' בגט וכ"ש במכר וכ"כ כל המפרשים

(ג) כתב ה"ה זו סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל

(ד) כתבו התוס' שם בערכין וה"ה כ' שם סוף פ"י בשם הרשב"א ומסתברא לי ☜דתקנת הבטול הוא דפוסל עידי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרת מודעא על מכר זה שהרי שם אותה לגבי נפשיה כעדים פסולין וכענין שאמרו בנאמנות עכ"ל וכ"כ אחרים ע"כ

(ה) וכן אם אמר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני כך וכך כשידוע שאינו חייב לו אלא שבא לחייב נפשו בהודאתו זו ה"ל כדין מתנ' כשידעי' באונסי' סמ"ע:

(ו) טור ס"ו וכ"כ בעל העיטור שהוא בתלמוד לפי פירושו בכגון מעשה דפרדיס' ולשאר מופרשים אינה כתובה לרוב פשיטות'.

(ז) הוא בכלל מה שנזכר בסמוך דהא אין האונס מצד הקונה:

Siman 206

(א) לשון הרמב"ם בפ"ח מה' מכירה דין ז' מעובדא לקמיה דרב יוסף וכדא"ל אביי וכו' בסוף ע"ז ריש דף ע"ב

(ב) כתב ה"ה כן פי' הגאון רבינו האי וכן בהלכות בבית כור וקי"ל דכל הכי שמעתת' כלהו בדאמר להו מעכשיו וקנו מידו ע"כ והרשב"א כתב בשם רב האי והקרקע עומד ביד הלוקח וכן כ' בעיטור בשם רבוואתא

(ג) הוא עובדא דלעיל ממש וכדא"ל אביי שם וכ"כ ה"ה שם ושכן איתא בהלכות בפ' בית כור דכל שלא פסק לא סמכה דעתיה

(ד) עובדא שם לקמיה דרב כהנא וכאתקפת' דרב יעקב מנהר פקוד:

(ה) שם ד"ח וכתב ה"ה לשון הגמרא (שם) כדשיימי בי תלתא ואפילו תרי וכו' ופי' המחבר בי תלתא ב"ד של ג' וכו' ודין שומא זו כדין אחר שהולכין אחר הרוב ורש"י פי' שם בע"א:

(ו) שם וכמו שפי' רש"י שם:

(ז) כ' ה"ה שם כדשיימי בי ד' והטעם לדעת המחבר כיון שירד לדעת יותר מב"ד אדעתא דכולהו אמר אע"פ שהזכיר ב"ד

פי' לאפוקי אם מכר' ביותר כנ"ל בסעיף א' ח) כאתקפתא דרב הונא בריה דרב יהושע שם דאיפסקא הלכתא כוותיה שם בגמ' ועיין בסי' ק"ג עוד מדיני השומא:

Siman 207

(א) לשון הרמב"ם ריש פ' י"א מה' מכירה וכתב ה"ה זה פשוט בכמה מקומות

(ב) מפו' בפרק השוכר את הפועלים במשנה וגמ' דף צ"ד ע"א

(ג) רמב"ם שם דין ב' וכ' ה"ה דע שזה שכתב המחבר שאין דין אסמכתא במה שמוחזק מעתה ביד הקונ' הוא כדעת קצת המפרשים שהסכימו בכך והאריך בזה שם והרב נ"מ שם כתב שטעמו מדאמרינן פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ה ע"ב) אמשנה הלוהו על שדהו וכו' שאם א"ל מעכשיו וקנו מידו על כך אע"פ שלא החזיק עדיין בקרקע קנה א"כ צ"ל כל שהוחזק בדבר וקנה אותו בא' מהדברים שקונים בהם לא גרע מאומר לו קנה מעכשיו וכן משמע פ' ד' נדרים (נדרים דף כ"ז) פ"ב דאמרי' ולרב הונא מכדי אסמכתא היא וכו' שאני הכא דמיתפסן זכוותיה וכו' ומה דאמרינן בתר הכי והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה וכו' לא קאי אדלעיל אלא קאי אהיכא דאמר אתן וכ' ד) שם דין ח' וכתב ה"ה דין ההליכה מפורש בפ"ב דקידושין (ד' נ' ע"א) בעובדא דההוא גברא וכו' ודבר המטר בכתובות פי"א (דף צ"ו ע"ב) וכתב הב"י ע"ז מסכ"ד דכל כה"ג אסור ללוקח לאכול פירות עד שידע שיקיים זביניה והביאו סמ"ע:

(ה) והו' דאיתיליד אונסא באורחא שם בקידושין

(ו) זה נלמד מההוא דלא אתדר וכו' ☜ודווקא כשהמונעים אינם מחמת רצונו אבל אם לא היה שם מונע אלא שהוא אינו רוצה לעשות קנה הלה שאין זה כדין תנאי גמור וכו' הרב המגיד שם

(ז) שם דין ט' עובדא בקידושין שם סוף דף מ"ט

(ח) כ"כ הרב המגי' בשם המפרשים ושזה דעת המחבר שכתב למעלה בשעת המכר וכ"כ הטור בס"ד:

(ט) שם פרק י"א דין י':

(י) הרב המגיד זה פשוט כל תנאי שבממון קיים ונלמד ממ"ש פ' המגרש גיטין ד' פ"ד ע"א ה"ז גיטך על מנת וכו' ואמרינן מ"ט גזירה שמא יאמרו נשיהן וכו' וגבי דיני ממונות ליכא למיחש להך גזירה וכו' וכיוצא בכמה מקומות

(כ) מבואר במ"ש בסעיף שאחריו:

(ל) לשון הטור סעיף ט' ברייתא ב"מ דף ס"ה ע"א מכר לו בית וכו' לכשיהי' לי מעות וכולי:

(מ) לשון הרמב"ם שם דין י"א וגם זה בברייתא שם וכדמפרש לה רבא שם ועיין מדינים אלו בי"ד סי' קע"ב קע"ד:

(נ) וכתב הכ"מ ונצטרך לפרש לדעתו ז"ל דבין אמר לוקח בין אמר מוכר בשעת המכר חייב להחזיר אלא כשאמר מוכר הרי זה כמי שרצה ללוות בריבית שלא רצה למכור וכולי משא"כ כשהתנה הלוקח שלא נתכוין אלא שלא יצטער המוכר ולא להלוות ברבית תדע שהרי ידו על התחתונה שאם יתייקר יביא המוכר המעות ויקחה ואם יוזל יניחנו ביד הלוקח ופי' יפה הוא א"נ אחר שנגמר המקח אמר הלוקח כשיהי' לך מעות וכו' וקנו מידו שהתנאי קיים וכיון שכבר נגמר המקח הוי כאילו חוזר ומכרו לו ושכן מצא פי' זה בהגהת אשר"י בשם ר"ת ובזה עלה תירוץ למה שהקשה הטור והאריך שם:

(ס) מעשה זה מבואר שם ד' ס"ז ע"א בהל':

(ע) לשון הטור סי"ג משנה שם ד' ס"ה ע"ב וכדמוקי לה שם בגמרא דף ס"ו ע"ב:

(פ) רמב"ם פ"ו מה' מלוה דין ד' וכתב ה"ה כך הוא דעת ההלכות ורובי המפרשים ורבינא דחשיב ואפיק פירי גבי ההוא עובדא וכו' (שם כמ"ש בס"ח) ושכן עיקר עכ"ל:

(צ) טור סי"ג כ"כ הרא"ש שם משום דהוי כמשכנת' דאבק רבית הוא ואינה יוצאים בדיינים ודעת התוס' ותלמידי הרשב"א כדעת הרא"ש וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות:

(ק) רמב"ם פי"א מה' מכירה ד"ד וכתב ה"ה ברייתא בפ הזהב (שם דף מ"ח ע"ב) וע"כ לא פליג רבי יהודה אלא באומר אכפול לך ערבונך אבל במחול לך ד"ת קנה ול' דיו שיקנה כנגד ערבונו מסייע לזה ע"כ וטעמו מבואר לעיל ס"ג במ"ש שם ע"ש:

(ר) שם ד' ה' וכתב ה"ה זה משנ' פ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ח ע"א) וקי"ל כר' יהודה כדאיפסקא הלכתא בגמרא (שם) והטעם לפי שהוא תלה הדבר בחזרת השטר ואינה ביד המלוה אלא ביד השליש ואפשר לדעת המחבר אם היה השטר ביד מלוה וא"ל אם לא פרעתיך וכו' גבה כולו ומה שנתתי מחול לך ה"ז גובה כיון שהשטר והמעות בידו וזהו ששנאו במשליש דוקא ע"כ וע' לעיל ר"ס נ"ה:

(ש) שם ד"ו וכ' ה"ה זה מאמר כולל ונלמד מהסוגיא דאיזהו נשך (דף ס"ו ע"ב) ממימרא דרב' דאמר כל דאי לא קנה כתב הרשב"א בתשובת ב"י מסל"ד על ☜ראובן שהי' חייב מנה לשמעון ומכר לו קרקע באותו מנה וכ' לו שטר מכירה אבל לא החזיק בקרקע ושמעון כ' לראובן שאם יפרע לי המכה שחייב לי המכירה יהי' בטילה ואח"כ אמר ראובן שפרע לשמעון ופסק דנאמן דלא יוכל שמעון למימר שטר מכירה שלך בידי מאי בעי מאחר שאינו נותן מחמת החוב אינו אלא מלוה ע"פ בסמ"ע בח"ו

פי' אפילו לא גזיר

(ת) ועין בסוף סי' שכ"ח

(א) כ' הרא"ש בתשובה כלל ס"ו סי"ח ☜מי שהרויח מחבירו אלף זהובים בשחוק ואח"כ הקנה לו בקנין חליפין שח"ל אלף זהובים ופסק שאם אמר אני מקנה לך ממון שנתחייבתי או אפי' בסתם והדבר ידוע שנתחייב לו בשחוק פטור ובכלל ע"ב סי"א כ' ☜אם נתן אח"כ משכון ע"ז ואף שהחזיר לו המשכון נזקף עליו במלו' וחייב לשלם

פי' הי"א הללו ס"ל אדרב' דעיקר אסמכתא הוא במה שיש בידו לגמרי וגזים די"ל דסמך אזה שהוא בידו והי' דעתו לקיימו משא"כ דבר שאינו בידו לגמרי וסברא זו כתובה בד"מ בשם הרמב"ן וכו' אבל לסברא קמייתא במה שאין בידו הוי אסמכתא שפי סמ"ע

(ב) שם דין ז' וכתב הרב המגיד מבואר שם באותה שהבאתי למעלה בדאמר ליה מעכשיו (וציינתיו לעיל בסעיף ט'):

(ג) שם דין י"ג וכתב הרב המגיד דין זה פשוט הוא ומבואר בגמ' פרק ד' נדרים (נדרים דף כ"ז ע"ב) והא דהצריכו בית דין חשוב מאחר שכל קנין הוא מעכשיו וכבר נתבאר שאין דין אסמכתא במעכשיו כתבו שלא הצריכו ב"ד חשוב אלא במתפי' זכיותיו וכגון זה אינו מקנה אותן מדעתו אלא שהם קובעים לו זמן כדי לכפותו דלא לשתמיט קונין מידו ובעינן בית דין חשוב דהוי כעין הפקעת ממון

(ד) ומביא ראיה דכתיב וחל השופט אשר יהיה בימים ההם

(ה) שם דין י"ד.

(ו) שם ושם בנדרים מסקנת הגמ' שם דכ"ז ע"ב

(ז) שם דין י"ח וכתב ה"ה מכאן אתה למד שדעת המחבר ודעת החכמים ההם דאפילו בקנין יש דין אסמכתא ולפיכך היה התנאי במחול לך וכמ"ש בראש הפרק (ועיין במ"ש בריש הסי') והרב כ"מ תמה בזה שהרי כתב רבינו בפרק זה (ונתבאר לעיל בריש הסי' ובסעיף י"ד) דקנין מעכשיו אין בו דין אסמכת' וכו' אלא משום שלא היו יכולין להקנות מטבע דאין מטבע נקנה בחליפין ודרך רוב העולם לקנות בכך וכך מעות לכן היו קונין מזה שהוא חייב לזה כך מעות ואח"כ היו קונים מחבירו וכו' ח) וכ"כ המחבר ב"י בא"ה בסי' נ' ס"ז

(ט) טור סי"א בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוספ' בפ"ק איזהו נשך ד' ס"ו סע"א וכ"כ הגהו' מיימוני פ' י"א מהלכות מכירה בשם סמ"ג ורש"י וראבי"ה

ועיין בסי' רמ"ג ס"ז בהגה ובא"ה סי' נ' בהג"ה

(י) ב"י שם בשם התוס' שם והמרדכי פרק המקבל בשם א"ז ובפ' זה בורר בהגהות פ"ח מהל' שכירות ופי"א מהלכות מכירה וש"פ

(כ) דלא חשיב גזים כיון שמפסידו והוי כמו אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא

(ל) טור סכ"ב כ"כ התוספות והרא"ש בפ"ק דקידושין אהא דאמרי' שם דף ח' ע"ב מנה אין כאן משכון אין כאן:

(מ) וביאר שם דכי האי גוונא לא זכה במשכון כל זמן שאינו חייב לו כלום

(נ) שם סכ"ג בשם ת' הרא"ש כלל ע"ב וכ"כ בעיטור אות תי"ו סימן י"א והגהות אשר"י פ' איזהו נשך בשם א"ז

(ס) וסיים שם הרא"ש והביאו הטור אלא ☜באמר מעכשיו ובב"ד חשוב ואף על גב דכתוב בשטר דלא כאסמכתא לא מהני מידי דהא חזינן דאסמכתא היא:

(ע) הגהו' מיימוני פ' י"א מהלכו' מכירה בשם הר"ם משום דרובן ע"י דאי הם אם יהיה אלקים עמדי אם נתן תתן את העם הזה בידי וכהנה רבות מחסמ"א

(פ) כתב הב"ח ☜אע"ג דכופין אותו לקיים שבועתו מכל מקום אין יורדים לנכסיו וכן אם (עבר) ונשאל על שבועתו או מת אין כופין אותו לשלם וכמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט סעיף ד' עוד פסק ☜במי שנשתעבד לקיים המקח בת"כ ובקנס ומשלם הקנס כיון דלא פירש שהקנס לא יפטור השבועה איכא למימר דדעתו היה בקנס לפטור משבועה וכו' עכ"ל לענ"ד צ"ע:

(צ) שם דין ט"ו ונתבאר בסו"ס ע"ב ע"ש במ"ש שם:

Siman 208

(א) ל' הטור כ"כ הרא"ש אהא דאמר רבא גלימא מפקינן מיניה וכו' ב"מ דף ס"ה ע"א דמשמע דוקא משום דלא לימרו מיכסי דריבת' הוא דמהדרינן ליה הא לאו הכי המקח קיים אע"פ שנעשה באיסור כ"כ הרב המגיד ספ"ח מה' מלוה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל:

(ב) דס"ל דהמקח קיים מדין מקח שנעשה באיסור ואע"ג דאמר רבא כל מילתא דאמר רחמנא לא מעביד אי עביד לא מהני (תמורה סוף דף ד') י"ל כמ"ש התוס' שם דף ו' סוף ע"א דדוקא היכא דעבר אאיסור הכתוב בתור' אבל היכא שהוא בדה את האיסור בכה"ג לא אמר רבא דלא מהני ועיין בי"ד בסי' ר"ל שכתב שם שאין מכירתו כלום כדעת המרדכי בהגהות והרב סמ"ע האריך בזה וכתב הרב ב"ח שנראה דלדעתו אינו הלכה פסיקא אלא דיש לחוש לה ☜שלא להוציא מיד המוחזק בין שהמוכר מוחזק במקח בין שהמקבל והלוקח מוחזק שמשכו לרשותו

(ג) לאפוקי היכי דלא נתן אלא מעות לבד דלא קנה אלא לענין מי שפרע אם לא רצה לקיים דבריו לא לייטינן ליה כיון שבאיסור נעשה וכ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן והרשב"א בשם רבינו האי וכ"כ ש"פ בשם רבינו האי

(ד) ב"י בשם תלמידי הרשב"א וכ"כ רבינו האי בתשוב' וביארו וזה שהרי לא לכך ירד שמתחלה כשער הזול פסק עמו ופשוט:

Siman 209

(א) לשון הרמב"ם ריש פכ"א מהלכות מכירה כתב הרב המגיד פשוט הוא שקנה ומבואר בגמ' בכיוצא בזה בפ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ה ע"א) ב) כתב הכ"מ יש ללמוד מהא דא"ר הונא מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה ב"מ סוף דף מ"ו והא דתניא ההולך לחלוב עיזיו וא"ל מה שעיזי חולבות וכו' שם דף ס"ד ע"א משמע דקנה אפילו יותר על דמיו מותר י"ל שאין דברי רבינו אלא בדברים שיש להם שער ידוע אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אין להם אונאה וצ"ע ולעד"נ משום שהחלב וגיזה ההם אי אפשר לעמוד עליהם לא במדה ולא במשקל הוא מוכר אכסרא דאין בהם אונאה כדלקמן סי' רכ"ח סעיף י"ט וע"ש בהג"ה:

(ג) שם ד"ג וכתב ה"ה כ"כ רבינו האי ז"ל בספר מקח וממכר ודברי טעם הן אבל לא מצאתי דבר בגמרא שאוכל ללמוד ממנו כן

(ד) ועיין בת"ה סי' ש"ך ☜בשנים שתקעו כפם זה לזה וקבלו עליהם בקנסו לצדקה להחליף זה עם זה כל אשר להם ופסק שצריכין לקיים אם לא שמחלו זה לזה וכתב הסמ"ע דבכאן יותר גמר ומקני כיון ששניהם אינם יודעים משא"כ בדין האומר כל מה שבבית זה וכו' ועיין בי"ד סי' רכ"ח שאם נדר לצדקה בפני הגבאי מה שנתחייב המחרף לו שאינו יכול למחול לו

(ה) שם ד"ד כתב ה"ה זה מבואר ריש פ' איזהו נשך (ונלע"ד ממשנה הרי חטיך עשויות עלי בל' דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין מותר קונה אף על פי שלא הוזכר בכמה המדה) ו) הרמב"ם שם ריש פ' כ"ב וכתב ה"ה זה מבואו בהרבה מקומות ופלוגתא דתנאי היא ואוקימנא ביבמות בהאשה רבה (יבמות ד' צ"ג ע"א) ובקידושין סוף דף ס"ב הנהו דאמרי אדם מקנה בשיטה ואינה הלכה:

(ז) כתב ה"ה מבואר בהרבה מקומות:

(ח) לשון הטור ס"ג:

(ט) הב"י לא כתב מוצא דין זה ונלע"ד שלמדו ממ"ש כתו' בקידושין סוף דף ס"ב אהא דא"ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת וכו' דאין הלכה כראב"י וכ"פ הרא"ש שם דאפילו מעוברת אינה מקודשת ועיין בא"ה ס"מ

(י) כמימרא דרב נחמן ב"מ סוף דף ס"ו וכן כתב הרמב"ם שם דין ב' כ) ג"ז מימרא דרב נחמן שם

פירוש קודם שחזר כן פי' רש"י שם

(ל) איירי כשמסר לו השטר אחר שבאו לעולה וכ"כ הסמ"ע

(מ) שם ס"ד ממימרא דרב נחמן עד שיאמר תנו דקל זה לפלו' ויאכל פירותיו בב"ב סוף דף קמ"ז וכיון דלגבי מתנה מהני קנין גוף לפירותיו ה"ה דמהני במכר וכן כתב הרמב"ם שם ריש פכ"ג

דהיינו שיוכל לחזור בו קודם שבא לעולם אבל משבא לעולם אינו יכול לחזור והביא ראיה מפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז ע"ב) בלוה ולוה ואח"כ קנה יחלוקו ואם אינו יכול לחזור הוה לן למימר לקמא משתעבד לבתרא לא משתעבד

(נ) מבואר שם שהי' המעשה שאמר ראובן הנני מוחל לשמעון כל מתנות שיתן לי וכו' סמ"ע

(ס) ועיין עוד בסי' רי"ו סעיף ה' ובמ"ש שם

(ע) רמב"ם שם פכ"ב דין ג' וכ' ה"ה זה מבואר ר"פ איזהו נשך (מימרא דרבא שם ריש ד' ס"ג) פ) ומבואר בס"ד סי' קע"ה:

(צ) ל' הטור ס"ז מהא דאמר רב נחמן את"ל דקל לאחד ופירותיו לאחר וכו' בב"ד ד' קמ"ח ע"א:

(ק) שם ושם במימרא דרב נחמן הדין והטעם

(ר) טור ס"ח מברייתא בן לוי שמכר שדה לישראל וכו' שם דף ס"ג ע"א

(ש) מפורש שם בברייתא וכמו שפי' הרשב"ם שם:

(ת) מברייתא דלעיל ופי' רשב"ם הטעם כיון דמשום ייתור ל' הוא די לנו אי אהני ייתורא למאי שפי' דהיינו לעצמו והרמב"ן פי' כיון דלא שייר דבר מסויים ה"ל כתנאי ובתנאי כל האומר לי ולא ליורשי משמע כענין פרק האומר דקידושין ע"מ שתתני לי ק"ק זוז ומת וכו' לא נתנה זקוקה ליבם (כת"ק דרשב"ג שם דף ס' ע"ש) א) טור סי"א כן כתב הרא"ש שם מדהוה ליה למתני אם נתן לו מעשר ראשון בכל שנה קנה ואם לאו לא קנה אלא מדקתני מעשר ראשון שלו ש"מ דס"ל דשיור' הוי:

(ב) גם זה שם ושם בהרא"ש דקי"ל דעל מנת תנאי הוי:

(ג) כיון שהשיעבוד כבר בא לעולם משא"כ לעיל ס"ד וכמ"ש שם סעיף קטן ג'.

(ד) לשון הטור סעיף יג מבואר במ"ש לעיל ריש סעיף ז':

(ה) מבואר שם

(ו) כ"כ רשב"ם וכתו' שם:

Siman 210

(א) פשוט בגמרא ב"ב דף קמ"א ע"ב

(ב) מסקנת הגמרא והלכתא וכו' שם דף קמ"ב ע"ב:

(ג) כרב הונא שם ריש ד' הנזכר וכמ"ש הטור בשם ר"ח

(ד) משנה האומר אם תלד אשתי זכר תטול מנה וכו' שם ד' ק"מ ע"ב וכדמפרש ר' יצחק א"ר יוחנן שם דף קמ"ב ע"ב הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו וכ"כ הרמב"ם פכ"ב מה' מכירה דין י':

(ה) מבואר בעובדא דההוא דאמר לדביתהו וכו' שם

(ו) הרב המגיד שם בשם בעל העיטור ורבינו האי ושיש שאין מחלקין וזה דעת רבינו וכן עיקר דסתם אמרו ועיין בסי' רנ"ג.

(ז) לשון הרמב"ם שם דין י"ב

(ח) כ' ה"ה שם בביאור מימרא בלא מחלוקת (שם ריש דף קמ"ג) ט) מבואר בעובדא הנזכר

(י) זה מחלוקת שם ופסק כרב נחמן וכן בהלכות:

(כ) כ"כ הכ"מ שם שכן עיקר הגירסא ושכן מצא בנוסחא מדויקות:

Siman 211

(א) לשון הרמב"ם פכ"ב הלכות מכירה דין ה' ב) בריית' פ"ק דמציעא דט"ו ע"א

(ג) דלא קיימא לן כרב דאמר קנה שם ע"ב:

(ד) שם דין ו' מסיפא דברייתא שם מה שאירש מאבא היום כו' וכדמפרש שם ר' יוחנן משום כבוד אביו וכפי' רש"י שם ע"א וכ"כ ה"ה שם בשם הירושלמי:

(ה) וכתב הרא"ש בתשו' כלל ע"ו ☜דגם האבן שמניחין על קבר הוא בכלל סמ"ע:

(ו) מסיפא דברייתא מה שתעלה מצודתי היום וכדמפרש לה רבי יוחנן שם:

(ז) מימרא ב"ב סוף דף קנ"ח וכתב הב"י הגאון אוקמיה בגוסס דאי לא"ה אפי' הוא עצמו מוציא גוף הנכסים מידם לפי שלא חל עליהם המכר כמבואר לעיל מ"מ חייב לשלם דמי המכר וכמ"ש ה"ה שם בשם הרשב"א ז"ל

פי' ונתעכלו המעות ולא הוציאם לצורך אביו:

(ח) ל' הרמב"ם שם דין ז' (☜פי' אביו של זה שמת בחייו):

(ט) טור ס"ג בשם רבינו האי:

(י) משנה שם דקל"ו ע"א:

(כ) ל' הטור ס"ד וכ"כ הרמב"ם פי"ב מהלכות זכייה דף י"ג:

(ל) פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש שם ע"ב והלכה כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא הוא חדא מתלת דאמרי' בריש החולץ (יבמות דף ל"ו ע"ב) דהלכת' כר"ל לגבי ר"י:

(מ) רמב"ם פכ"ג מהלכות מכירה דין ח' וכ' ה"ה בפ"ק דקידושין דף כ"ז ע"א שאלו אי בעינן שיה' צבורין המטלטלין בתוך הקרקע ואסיקנא דלא ואם איתא דאפי' אינו בעין קנה מאי קא מיבעיא לן פשיטא אלא ודאי לא קנה אא"כ הן בעין:

(נ) כתב ה"ה פשוט היא שהמוציא מע"ה וכיוצא בזה כתב הרשב"א:

(ס) שם דין ט' וכלישנא בתרא דנהרדעי ב"ק דף ט' ע"א ומהא דרב פפא דה"ל תריסר אלפי זוזי וכו' שם ד' ק"ד ע"ב ובכמה דוכתי:

(ע) שם כלישנא בתרא דנהרדעי דלעיל:

(פ) וכ"כ בפ"ו דין ו' שאם הקנה החוב שיש לו אגב קרקע שנ"ל דלא קנה ומבואר במ"ש לעיל בסי' ר"ג ס"א:

(צ) מבואר בסי' קנ"ו:

(ק) מבואר בסי' ס"ז:

Siman 212

(א) ל' הרמב"ם בפכ"ב מהל' מכירה דף י"ג:

(ב) כ' ה"ה זה מוסכם מן הגאונים ז"ל מבואר ממ"ש בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ז ע"ב) אמר רבא א"ר נחמן ש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה וכו' ופירושו לפי שאין הדירה גוף ואמרינן התם מלתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע וזה פשוט ומוסכם ומבואר מזה בירושלמי

(ג) וע"ל סי' ס' ס"ג בהגה ובס"ס קס"ג בהגה שלא כתב כן שם ועיין במ"ש הסמ"ע לחלק בזה ועיין בהגהות מרדכי שם ואין כאן מקום להאריך:

(ד) טור סעיף ג' והוא ירושלמי פרק חזקת הבתים וכתבוהו הרא"ש פ' המוכר את הבית אמימרא דדיוטא העליונה הבאה בסעיף שאחר זה וכ' דאיתא נמי בתוספתא

שם סעיף ד'.

(ה) כדין דשלב"ל לעיל בסי' ר"ט ס"ז ה"ה לגבי דבר שאין בו ממש:

(ו) מימרא דריש לקיש זאת אומרת וכו' שם דף ס"ג ע"א:

(ז) כפי' רשב"ם שם וכ"כ הטור ס"ה והתו' שם בשם ר"ת הקשו על פי' זה דהא הכא לא מיירי במכירת חצר אלא במכירת בית והמוכר בית לא מכר חצר ומפרש ר"ת להוציא בה זיזין אם הוא בונה בנין בחצר להניחה ע"ג הדיוטא את הזיזין מניח אע"פ שהוא מכביד על הכותל וכ"כ הרמב"ם בפכ"ד מה' מכיר' דין ט"ז וכמ"ש ה"ה שם:

(ח) כדמפרש רב זביד שם ריש ע"ב והרמב"ם שם פסק נמי כרב פפא וכפי' התו' ריש ע"ב בד"ה שאם רצה וכו' דלאו על גבה ממש קאמר אלא ע"ג עמודים וכמו שפי' התו' בשם ר"ת שם דף ס"ד ע"א וכן פי' שם ה"ה וכתב וקי"ל כרב זביד וכ"ש כרב פפא דטפי אמר רב זביד מרב פפא (וכמ"ש הרי"ף) וגם את זה לא הבנתי למה לא כ' המחבר כמ"ש הרמב"ם שם וכמו שביארו והוכיחו התוס' וכמ"ש ה"ה שם וכמ"ש הרי"ף וכן הכריע הב"י ובס' רי"ד כדבריהם ואפשר שס"ל שגם דין הזה שכתב הטור הוא אמת כשמכר הבית והמצר כמו שביאר הטור דבריו בסי' רי"ד בסעיף י"א מ"מ לפענ"ד היה לו להרב המחבר ג"כ לפרש כאן ולומר אלא מכר לו בית והחצר

פי' הרשב"ם גג שיש לו מעקה עשרה והתוס' שם דף ס"ד סוף ע"ב הוכיחו שפירושו תקרה:

(ט) ל' הרמב"ם בפכ"ג מה' מכירה ד"ה וכתב ה"ה זה פשוט:

(י) שם דין ו':

(כ) כתב ה"ה שנ"ל שהמחבר מדמהו למוכר בזמן שהיובל נוהג שכשם שהמוכר בזמן היובל בין קרוב בין רחוק עושה בו כל חפצו אע"פ שידוע שיחזור קרקע לבעליה ביובל כן הדין במוכר לזמן קצוב שהרי סתמו כפירושו ביובל וכיון שכן אף במוכר לזמן קצוב הדין כן ודברי השגות אינם ברורי' ויתר דברי המחבר והמפרשים שכתב כולן ברורים ופשוטים הן:

(ל) שם ד"ז כ' הכ"מ וא"ת והלא הפרש גדול יש ביניהם דמוכר שדה לפירותיה קנה ומוכר פירות שדה זו לא קנה וי"ל דהכא מיירי במוכר שדה זו באופן שקנה לוקח כגון שעשה שבועה שהוא מחוייב לקיים שבועתו וכמ"ש רבינו בס"פ שלפני זה א"נ דכי אמרינן לא קנה היינו שאם אחד מהם רוצה לחזור בו הרשות בידו ועתה שואל באם שניהם רוצים ובטור פי' אחר שבאו לעולם

(מ) שם דף ח כ

(נ) שם פכ"ב דין ט"ו

(ס) וכ"כ בפ"ו מה' ערכין וחרמין דין ל"ב וכתב שם וראיה לדבר זה ממ"ש יעקב אבינו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ונאמר אשר נדרת לי שם נדר ☜וכתב הראב"ד בהשגות שהראיה מיעקב היא ראיה והזכירו ה"ה שם בה"מ

(ע) כתב ה"ה שהחלק הראשון היא סברת המחבר (כמ"ש לעיל) ושכן כתבוהו קצת מהמפרשים ז"ל אלא שהוא מוסיף שאף במתנת ש"מ אע"פ שאין הנודר קיים מצוה לקיים דברי המת כמו שהוא מחויב אם היה קיים ועיקר והכ"מ הקשה ע"ז למה יזכו בה העניים כיון שהש"מ ליתיה בעול' והיורשים לא נדרו ולא חל עליהם נדר מורישם ושזו היא השגת הראב"ד ז"ל ונ"ל שרבינו סובר ☜דכיון שאמר מוריש' כל מה שיוציא אילן זה לעניים והם שמעו ושתקו סבור וקבל וה"ל כאלו נדרו הם והב"ח כתב ויותר נראה כיון שדברי ש"מ ככתובין ומסורין דמי שלא תטרף דעתו כ"ש במה שנדר לעניים חיישינן לטרוף דעתו אע"ג דנדר דבר שלא בא לעולם עוד כתב כיון דחל עליו הנדר ומצוה לקיים דבריו השעבוד חל על נכסיו שזכו בהם העניים בחיי הנודר והיורשים חייבים לשלם

(פ) שור סי"ב בשם שאל' לאביו הרא"ש ברי' כלל י"ג

(צ) מבואר בי"ד סוף סי' רנ"ח

(ק) שם בשם תשובת אביו הרא"ש שם

(ר) שם בתשובה הנזכר

(ש) שם סי' י"ד וג"ז שם בתשובה

(ת) ולעד"נ שדין זה הוא נמשך למ"ש לעיל ויש מי שאומר כי כל זה מ"ש עד סוף הסי' הם דברי הרא"ש בתשו' שם וחלוקת הסעיף שרשמו ט' אינו מחלוקת המחבר והא דלא הביא דעת הרא"ש לעיל כי נראה לו דעת הרמב"ם עיקר אך כשהביא דין קנה קרקע וכו' שהיא משאלות ששאלו כהרא"ש והבי' דעת הי"א שכיון שגמר בלבו וכו' ודעת היש מי שאומר דאע"ג וכו' והם דברי הרא"ש סיים ג"כ כל דברי הרא"ש שם בתשובה אע"ג דלא ס"ל הכי כיון שהוא נכלל בתוך מה שכתב ויש מי שאומר לא מנעו מלכתבו:

Siman 213

(א) ל' הרמב"ם בפכ"ג מה' מכירה דין ט' וכתב ה"ה זו פשוט במשנה שבפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ' ע"א) והמחבר נתן טעם בדבר למה אינו כדבר שלא בא לעולם

(ב) כתב הכ"מ די"ל דכיון דשובך וכוורת לגבי פירותיהן טפלים הם דמסתמן אינם שווים כל כך וכו' ה"ל כמוכר שובך וכוורת לפירותיהן אבל פירות שדה שהם טפלים לגבי שדה לא ה"ל כמוכר שדה לפירותיו כל זמן שלא פירש

(ג) שם דין י' וכתב ה"ה עובדא דלוי בר אסיסין וכו' חולין סוף (דף קמ"א) ד) ופי' המחבר פירי חדתי שלא פרחו ה"ה

(ה) כתב הכ"מ לאו דוק' דאע"פ שלא פרחו אם עמדו מעליהם זכתה לו אלא אורחא דמלתא נקט דכל שלא פרחו אין דרך האם לעמוד מעליהם:

Siman 214

(א) ל' הרמב"ם ריש פכ"ה מהל' מכירה וכתב ה"ה הכל מפורש ר"פ המוכר את הבית משנה וגמרא (דף ס"א ע"א וע"ב) עם פי' ההלכות ופסקן

(ב) כרב יוסף דאמר ברקא חלילא וכן פי' הרי"ף שם וכתב עוד ויש עושים כך בתוך עוביו של כותל

(ג) מימרא דרב זוטרא שם

(ד) הוא אפתא הנזכר שם בגמ' וכן פי' הרי"ף וכרב יוסף כמפורש שם בגמרא:

(ה) כיון שלא כוון המוכר או הנותן להקנותו בהודאה זו אבל אם כיון להקנות בהודאה זו צריך לפרט כל הפרטים

(ו) שם דין ב' ושם במשנה וכתב ה"ה אף שהוא פחות מד' אמות וכתב הכ"מ בשם רשב"ם אף על פי שהיא פתוח לבית וכו' כיון דאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמו' כמין תיבה אינו בכלל בית

(ז) מפורש בגמ' שם ריש ע"ב

(ח) כתב ה"ה במשנ' שם ולא מצאתי בגמרא שעור רוחב לגג אולי למדה מיצוע דאי לא הוי ד' אמות מכור

(ט) משנה שם דף ס"ד ע"א:

(י) כרבי עקיבא שם במשנה וכדאיפסקא הלכתא בגמ' שם דף ס"ד ע"א

(כ) שם במשנה ומודה רבי עקיבא וכולי

(ל) ל' הרמב"ם שם פכ"ד דין ט"ו מימרא דרב דימי שם דף ס"ג ע"ב

(מ) לשון הרב המגיד שם עד סוף הסעיף וכ"כ הטור בסעיף ב' נ) שם בשם הרב אבן מיגש וכ"כ הטור בשמו בסעיף ג' סברת הי"א והבנתי דברי המחבר עיין בסמ"ע):

(ס) גם זה שם וכ"כ הטור בשם הרשב"א בסעיף ה':

(ע) ל' הרב המגיד כדי לסתום רומו וכו' וכתב שכיוצא בזה אמרו פרק השותפין (בבא בתרא דף ז' ע"א) מימרא דרב הונא בריה דרב יהושע:

(פ) וסיים הרב המגיד לפי גירסת הגאוני' וכ"כ הב"י בשם הרא"ש ושכן דעת פ' רמב"ן והר"ן בשם הגאוני' צ) בטור ס"ה בשם ה"ר יונה ושכן דעת אביו הרא"ש ז"ל

(ק) שם בשם הרשב"א:

(ר) שם ס"ו בשם הרמב"ן עד סוף הסעיף:

(ש) וכ' הב"י ופשוט הוא שהרי האויר משויר הוא למוכר ומפני שנפלה לא נתרוקנ' רשות ללוקח וכבר כתב הוא בעצמי שזה אינו צריך לפנים:

(ת) ופי' הוא ז"ל הטעם דכיון דלא קנה הלוקח שיוריה שייריה ומשויר הוא כדאיתא בירושלמי המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה וכיון דשיירו שוייר אפי' נפלה חוזר ובונה אותה:

(א) ופי' הוא שכיון שאין האויר נקנה ללוקח נפל אזדא כדאמרי' גבי משכיר דהא לא קנה הכא קנין הגוף אלא אותם העצים והאבני' הוא שקנה

(ב) לשון הרמב"ם בפכ"א מהלכות מכירה דין י"ז מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה שם דף ס"א ע"ב:

(ג) כתב הרב המגיד לפי שאם היו הכל או הרוב קורין לבירה בית הכל מכור וכדאיתא בגמ' אלא דקרו וכו':

(ד) ג"ז שם בגמ':

(ה) כ"כ ה"ה שם בשם קצת מפרשים שאין ל' זה מועיל לכלול במכר מה שאינו נכלל לשום אדם בעולם וכ"כ הטור ס"י

(ו) ל' הרמב"ם שם פכ"ד דט"ו מימרא דריש לקיש זאת אומרת וכו' שם דף פ"ג ע"א וביאור דין זה מבואר במ"ש בסי' רי"ג סוף סעיף ג':

(ז) ל' הרמב"ם שם פכ"ה דין ד' וכתב ה"ה מימרא פסוקה שם (דף ס"ה ע"א) כ"כ הרב המגיד בשם הרב אבן מגש וכ"כ הטור סט"ז ומבואר בסעיף שאחריו:

(ח) כ"כ ה"ה שם בשם הרב אבן מגש וכ"כ הטור שם:

(ט) וביאר שם דהא קיי"ל כר"ע (שם במשנה דף ס"ד ע"א) דיש לו דרך:

(י) וביאר שם דהא קי"ל כר"ע דמשייר בור ודות צריך ליקח לו דרך וכיון שכן אין לקבל מתנה אלא הזכות שהיה לבעליו:

(כ) משנה שם דף ס"ה ע"א:

(ל) לשון הטור סי"ז:

(מ) שם במשנה:

(נ) ברייתא שם ע"ב פי' רשב"ם נגר בריח וקבוע בכותל מנעול קבוע בדלת:

(ס) שם במשנה בבריית' ע"ב והאיצטרובל הוא עיגול שסביב הריחים ודבר הקבוע הוא ואין מזיזין אותו ממקומו:

(ע) ל' הרמב"ם שם פכ"ה ד"ה וכתב ה"ה וגירסתו אינה כגירס' ספרינו:

(פ) כ"כ ה"ה לדעת הרמב"ם דאי מטלטלין לא עדיפי ממפתח:

(צ) שם ברמב"ם פשוט שם בגמ' באבעיא דר"א דף ע"ט ע"א

פי' תיקון שעושים סביב המזוזות מלמטה או מלמעל' שהדלת שוקף עליהם:

(ק) שם בעיא דרבי אלעזר ובתיקו וכתב ה"ה וזהו שכ' הnחבר המחוברין בטיט שאם ביתידות כיון דלא איפשטא לא קנה וגם את זה לא ידעתי למה לא כ' דין זה בשם י"א:

(ר) שם במשנה ובריי' שם ע"ב:

(ש) כן פירושו שם בגמ' ע"ב:

(ת) שם במשנה

פי' רשב"ם אפרכסא טרנוויא בלעז ומטלטל' היא (ומבואר בפי' המשנה דסוף כלים):

(א) בעיא דר' זירא ור' ירמיה וסלקו בתיקו ואין בהם ללוקח כלום:

(ב) שם במשנה ובריי' אע"ג שלא נזכרו בה מלבנות סובר המחבר דודאי לא עדיפי מהנזכרים:

(ג) שם בסיפא דברייתא:

(ד) רמב"ם שם בפכ"א דין י"ט מימרא בסוף מנחות דף ק"ח ע"ב וכדמפרש לה שם ריש דף ק"ט:

(ה) שם דין ה' משנה ב"ב דף צ"ח ע"ב

(ו) כלישנא בתרא שם בגמ' דר"ע קתני לה וכ' ה"ה ופי' למשנה לדעת המחבר כדעת אבן מיגש דהך סיפא דבית קטן וכו' אליבא דר' ישמעאל ואין הלכה כמותו לגבי ר"ע:

(ז) וכן הוא ברמב"ם:

Siman 215

(א) ל' הרמב"ם פכ"ד מהלכות מכירה דין ו' משנה וברייתא ב"ב דף ס"ז ע"א דכתב ה"ה שהבור והדות מכור בחצר ולפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות משא"כ בבי' מנימוקי הרשב"א והרב אבן מיגש כ' לפי שדרך החצרות להיות בהן בור ודות ואין דרך הבית בכך

פי' שמוציאין ממנו זכוכית:

(ב) ברייתא דר' חייא וכדמוקי לה בגמ' שם:

(ג) שם במשנה:

(ד) לשון הטור מהא דאמרי' בפרק מי שמת דף ק"ז ע"א:

(ה) שם ושם במשנה דף ס"ז ע"א:

(ו) ואמר לו כל מה שבתוך המצרים אלו אני מוכר לך כ"כ הנ"י שם:

(ז) לשון הרמב"ם שם פכ"ה דין ז' משנה שם ע"ב ואמרו בגמרא ים טלפחא

כתב ה"ה זה כתב במקום ים הנזכר במשנה ול' אבן מגש ז"ל והיא כמו אבן רחים בנויה ע"ג אצטבא שעליה טוחנין את הזיתים:

(ח) מפורש בגמ' בפי' בתולות הנזכר במשנה:

(ט) ברייתא שם פי' הבור שיורד לתוכו והיא חקוקה ועשויה כמין נקב:

(י) הוא לפי גירסת הספרים שלפנינו בברייתא מכר את הנסרים וכמו שפי' כרשב"ם שנראה בעיניו שמחוברין היו:

(כ) שם ברייתא:

(ל) כתב ה"ה שם בבריית' ואף גירסת המשנה נראה שהיא כן אע"פ שהיא מוחלפת במקצת ספרים

(מ) והב"ח כתב ☜כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ספקא דגירסות המע"ה

(נ) ברייתא דף ס"ח ע"א גבי מרחץ

(ס) עובדא שם לקמיה דרב יוסף וכו' וכדא"ל רב אשי

(ע) כתב ה"ה בשם ר"ש שעיקר תשמישן למכור בהם פת יין ושוטחין בו ג"כ זתים יכול לייבשן לעשות בהן שמן

(פ) ל' הרמב"ם שם דין ט' מפורש במשנה וברייתא (שם דף ס"ז ע"ב) בגירסא ההלכות הרב המגיד

(צ) שם בברייתא

(ק) שם ריש דף ס"ח

(ר) טור ס"ה וכ"כ הרמב"ם שם

(ש) ל' הרמב"ם שם ריש פכ"ו משנה שם

(ת) כ' ה"ה פי' בגמ' באגי ופי' באגי בקעות (פי' ר"ש שדות) וכו' ולשון זה כולל בין שדה בית הבעל וגנונייתא ויש מקומות שענינו גנות לבד וכאן הכל בכלל

(א) כתב ה"ה נלמד משיריה וכמו שיתבאר

(ב) ברייתא שם ע"ב

(ג) ברייתא ואוקימתא דגמ' שם

(ד) שם במשנה ומפרש שם ואפי' היו בה עבדים ובהמה ומפרש בגמרא אע"פ דניידי ומכ"ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוי מטלטלי דלא ניידי ה"ה בשם ר"ש שם בברייתא

(ה) כגי' הרמב"ם שם בברייתא וגירס' הר"ש והיא גירסת הספרים שלפנינו הרי אלו נמכרים עמה וכתב הב"י ורבינו (הטור) השמיט דינם ואפשר משום דמספקא ליה איזו גירסא עיקר

(ו) שם דין ב' משנה סוף דף ס"ח

(ז) שם ריש דף ס"ט כדמפרש לה עולא

(ח) שם בגמ' הכי תרגימו וכו' וכתב הרב המגיד והמחבר פסק כב' הלשונות דלענין הדין שניהם אמת ולא נחלקו

(ט) כרבנן שם בגמרא

(י) ג"ז שם בגמרא

(כ) שם דין ג' שם במשנה ופי' מחיצת קנים הרבה גדילין בקלח אחד ויתר הדינים מבוארי' במשנה בביאור ובגמ' הרב המגיד שם

(ל) מימרא דרב משרשיא שם ע"ב וכמ"ש הרשב"ם שם

(מ) ג"ז באותה משנה שם עם ביאור הגמ' ופי' הר"ש הטעם שהרי הוא כמי שמכר ב' שדות לחבירו ויש לו עוד שדה אחת בתוך השתים וא"ל ב' השדות וכל מה שיש בתוכן דאין השלישי שביניהן מכור וכו' ומחיצת הקני' וסדן השקמ' וכו' חשובין שדה בפני עצמן ה"ה שם

(נ) משנה שם ריש דף ע"א

(ס) שם בפ"ט ד"ד ושם במשנה וכתב ה"ה בשם הרשב"א דלאילנות המשויירין א"צ דרך ור"ש ז"ל כתב דאף לאילנות צריך ונלע"ד שהמחבר השמיט מחלוקתם וכתב סתם ונלע"ד שדעת הרמב"ם כדעת הר"ש שהרי לא הזכיר אילנות

(ע) שם דין ה' פ) דנותן בעין יפה נותן

(צ) וכתב ה"ה אבל לא התבואה התלושה אע"פ שהיא צריכה לקרקע (ליבשה שם) וכתב עוד ☜שאין זה אלא במתנת קרקע אבל בספינה ויתר המטלטלין הנותן והמוכר שוין וכ"כ ר"ש ז"ל וכ"כ רמ"א ס"ס ר"ך

(ק) בשם הרב אבן מגש ולדבריו הסכים הרשב"א

(ר) שם דין ו' שם במשנה

(ש) שם דין ז' מהא דמסיק בגמ' שם דף ס"א ע"ב היכי דמי אילימא דקרו ליה לבית בית ופי' וכיוצא גבי צמד בקר שם דף ע"ז ע"ב הנה הכל לפי הלשון שקורין באותו מקום וכן שנינו בתוספתא בד"א במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה וזה מבואר ה"ה

(ת) שם דין ח' וכ"כ המחבר עוד בסי' רי"ת סי"ט ור"ך סט"ו:

Siman 216

(א) לשון הרמב"ם פכ"ד מה' מכירה דין י"ד מימרא דרב יהודה ב"ב דף ס"ט ע"ב

(ב) שם מימרא דרב מרי משמיה דאביי שם דף ס"א ע"ב

(ג) שם דין י"א שם בגמ' דס"ט ע"ב א"ל לבר מדיקלא וכו' וכתב ה"ה ובחידושי הרשב"א פי' ר"י ן' מגש ז"ל דלאו הטוב שבכולן או הרע שבכולן קאמר אלא מן הטובים או מן הרעים עכ"ל וכו' ושכן נראה כוונת המחבר וכ"כ הכ"מ שם ול"ש שייר רע שברע או שיש בו רע ממנו הכל אחד וכ"כ הר"ן ושכן דעת הראב"ד

(ד) שם פכ"ד דין י"ב וכתב ה"ה עד שכל המוכר בעין יפה הוא מוכר דינין אלו מפורשי' שם דף (ס"ט ע"ב) בלא מחלוקת

(ה) פי' אבן מגש ז"ל דכיון דגופני חשיבי מדקלי כדאיתא בפ' החובל (ריש דף ל"ב) אזלינן בתר דעתיה דשייר גופני משום דחשיבי

(ו) כאן שייך מקום הגה זו

(ז) כצ"ל וכן הוא ברמב"ם שם וטור

(ח) כתב ה"ה בא ליתן טעם כשיש שם דקלים ואילנות או גפנים ואילנות לא אמרו שיהא הכל משויר אלא מה שראוי להקרא אילן סתם לכי שהמוכר בעין יפה מוכר

פי' בחרוב המורכב איירי פי' ר"ש

(ט) מפורש שם ריש דף ע' י) וכ"כ הרב המגיד בשם רבינו (שמואל) ואבן מגש ז"ל והביא ראיה דהא כי ליכא אילני אלא דקלי אמרינן כיון דליכא אילני על הני דקלי הוא דאתני

(כ) ג"ז שם בגמרא

(ל) שם דין י"ג שם בגמרא דף ס"ט ע"ב

(מ) הראב"ד כ' בהשגתו חייב לקנות ב' דקלים וכן עיקר פירוש הרי"ף וכמו שכתב הרב המגיד בשמו דמאן דזבין לחבריה מידי דשכיח למזבן אע"פ דליתיה לההוא מידי ברשותיה מחייב למזבן ליה יקי"ל נמי ופוסקין על השער אע"פ שאין לו ושכן איתא בתוספתא וכ"כ בעל העיטור בשם רבינו ניסים ובכ"מ כתב נחלק וליתן טעם לדברי הרמב"ם דכשאין לו דקלים ה"ל דבר שלא בא לעולם וכיון שכן לא קנה ואין לנו לחייבו שיקנה שיהיו דבר שבא לעולם מה שאין כן כשהמוכר נותן לו הב' דקלים הרי הוא אמר ליה אני מקיים כמי שהתניתי כו' וכיון שאז היה בעולם ועתה הוא ברשותי ה"ל כאילו היה באותו שעה ברשותי ומחוייב אתה לקיים הממכר ע"כ ומ"מ לי צ"ע שלא כתב המחבר דעת הגאונים דלעיל בשם יש אומרים

טור סעיף ז' וכן כתבו הרב המגיד שם שכן כתכ רבינו (שמואל) נ) רמב"ם ריש פרק כ"ד משנה שם דף פ"א ע"א

(ס) כתב הרב המגיד פשוט הוא דהא אילנות סתם שנינו

(ע) שחלה ששאל ר' ירמיה ופשטוה כן וכפירוש רשב"ם שם דף פ"ג ע"א

(פ) במשנ' וברייתא שם דף כ"ג ע"א

(צ) בעיא דאיפשטא היה ארז ביניהם וכולי שם ע"ב ה"ה

(ק) שם פרק כ"ד דין ב מימרא דרבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן שם דף פ"ב ע"א

(ר) כדאמר ליה אביי לרב יוסף ותניא כוותיה והטעם שם שלא יטנפו פירות הנושרין

(ש) שם דין ג' כתב ה"ה פסק כר' יוחנן שם (דף פ"ג ע"ב) וכן בהלכות (וגירסת הגמ' שלפנינו הוא כשמואל) והטעם דכשהם כסדר בזה אין הקרקע שביניהן ראוי לחרישה וזריעה

(ת) מימרא דרבא והלכתא וכו' ותניא כוותיה וכו' שם ע"א ופי' ועד בכלל

(א) שם ד' ד' כדא"ל רב גביהה מבי כתיל לרב אשי וכפי' התוס' שם דף כ"א

(ב) מפורש שם ובהלכות

(ג) נלמד מהקדש מברייתא הנזכר' שם דף ע"ב ע"א

(ד) בעי' דרב פפא ולא נפשטא שם דף פ"ג ע"א וכתב הרי"ף וקי"ל כל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע וכתב ה"ה והמחבר אע"פ שדרשו לפסוק בכל תיקו דממון אם תפס אין מוציאין מידו שאני קרקע דבחזקת בעליה עומדת

(ה) בעיא דרב אשי שם ע"ב ולא נפשטא ומטעם דלעיל

(ו) שם דין ה' ושם במשנה דף פ"א ע"א

(ז) שם דין ו' שם במשנה

(ח) שם במשנה וכדאמר רבי יוחנן יקוץ וכן אמר ר"י שם דף פ"ב ע"א וכתב ה"ה אחר שהביא דברי אבן מיגש ור"ש ז"ל ורצה לומר דכי קתני במתני' לא ישפה בענפים המתפשטים (וכמ"ש הרמ"א) וכן במה שגדל למעלה מן הגזע פי' הענפים ואפילו ענף המתחדש שאין מקום לחשש הנזכר אלא במה שעולה מן הגזע וכו' ט) שם בפרק כ"ד דין ז' ושם במשנה וכדמפרש לה רב יוחנן שם

(י) מימרא דרב נחמן כפירוש רב טפא שם

(כ) כתב ה"ה כפי' אבן מגש לפי שאין מעלין גזע מסדנו של אילן כדי שיהא של בעל האילן אלא מן השרשין שהרי הוא של בעל הקרקע

(ל) שם דין ח' מימרא דרב זביד שם דף ל"ז ע"א וכתב ה"ה שנ"ל שהמחבר מפרש חצי קרקע הנזכר בגמ' חצי ממש וכו' ושכן הדין כשמכר הקרקע ושייר האילנות לפניו וכו' מ) שם

(נ) כתב ה"ה שדי אם נעלהו מדרגה אחת לקרקע הראוי שהרי קונה ב' אילנות אין לו קרקע כלל

(ס) שם וכתב ה"ה וכבר נתבאר גם זה (במ"ש לעיל סי"א) ודוקא כגון שזה המחזיק באילנות היה יכול להחזיק בקרקע ולקנות לפיכך בחזקת האילנות קנה קרקע והניח ה"ה שם דברי הרמב"ם בצ"ע ועוד שלא כ"כ בפי"ב מהלכות טוען דין י"ז והביאו המחבר בסי' קמ"א סעיף י"ט

(ע) שם ספכ"ג משנה שם דף פ' ע"א

פי' ענפים וחוזר וצומח

(פ) בברייתא שם ע"ב ופי' בתולת וכו' בבחרותיה קודם שנחתכה ענפים

פי' כשמזקין וגדל קוצצים הענפים ובאים אחרים במקומה ונקרא סדן של שקמה:

Siman 217

(א) ל' הרמב"ם פכ"א מהלכות מכיר' דין ז' מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכגיר' הגמרא שלפנינו ב"ב דף צ"ט ע"ב

(ב) לתקן מאותו קרקע אגפיה וזורע השאר ואם כלו הב' אמות נוטל מותר השדה רשב"ם:

(ג) ברמב"ם איתא סילון וכן יש גירסא זו שם ברשב"ם:

(ד) שם דין ח' פסק כרב נחמן אמר שמואל שם דהלכתא כוותיה בדיני

(ה) גיר' הגמ' מחלחלי ופי' רשב"ם שזרעים מתפשטים דמקלקלים שפתו

(ו) שם מימרא דרב יהודה אמר שמואל שם

(ז) כדמפרש רב פפא טעמא שם

(ח) שם דף ט' וכברייתא דדיני גולה ופסק רב הונא כוותייהו שם דף ק"א ע"א:

(ט) שם בברייתא:

(י) שם ריש ע"ב:

(כ) שם די"א ושם משמיה דדייני ציפורי

(ל) שם דף י"ד בברייתא שם דף י"ז ע"ב

(מ) שם ד"ו משנה שם דף ק' ע"ב פסק כחכמים:

(נ) וכתב ה"ה וצ"ע בדברי המחבר שלא הזכיר אלא מער' אחת ולפי מה ששנינו בסוף משנה אפילו לדעת חכמים עושה חצר ששה על ששה ופותח לתוכ' ב' מערות וכמו שפי' הר"ש שם ונראה שהוא מפרש סיפא בשקבל לעשות חצר בפי' וצ"ע והב"י כתב משום דסבר דההיא סיפא ליתא אלא לר' שמעון וגם את זה לא הבנתי דהא בסיפא פליג רבי שמעון

(ס) טור ס"ח וב"ב כרמב"ם שם ס"פ כ"ד בבריי' שם ד"ק ע"ב ומפרש טעמא משום פגם משפחה ופירש רש"י גנאי הוא להם שאין לקרובים מקום לקבורה:

Siman 218

(א) ל' הרמב"ם ר"פ כ"ח מה' מכירה משנה ר"פ בית כור ב"ב דק"ב ע"ב וכתב ה"ה פי' דדוקא א"ל עפר דמשמע הראוי לזריע' דאם לא א"ל עפר אפי' כולו סלעים הגיעו וכו' עכ"ל וכ"כ הטור בשם הרשב"ם והרמ"ה ולענ"ד היה ראוי להרב רמ"א לכתוב וי"א דה"ה וכו' ב) כדמפרש רב פפא שם דף ק"ב ע"א

(ג) שם במשנה

פי' ואין באחד מהם ונלע"ד פשוט שמקום הגה זו מקומ' למטה במ"ש המחבר ולוקח אלו וכו' בלא דמים וכ"כ הטור ס"א בשם הרמ"ה וכ"כ הסמ"ע משא"כ בסלע יחידי לקמן ס"ה:

(ד) שם במימרא דרב פפא:

(ה) כתב ה"ה זה לא נתבאר בגמ' וכ"ה דעת ן' מגש

(ו) שם במשנה

(ז) שם ד"ב:

(ח) מימרא דרב יצחק שם דק"ג ע"א:

(ט) כדא"ר עוקבא שם:

(י) כרב חייא בר אבא א"ר יוחנן שם:

(כ) שם בעיא דרב חייא בר אבא שם

(ל) זהו בעיא דר' ירמיה כשורה מהו שם ריש ע"ב

(מ) זהו כשיר מהו שם ע"ב

(נ) כתב ה"ה גי' המחבר כחצובה מהו כגירסת רב האי גאון ז"ל

(ס) כת' ה"ה זה נמצא בספריו וגרסת הגמ' איצטדנין מהו ופי' אבן מגש ז"ל כגון שהיו טרשין אלו מכונסין אלא שיוצא מהן קרנות לכאן ולכאן והשדה נכנסת בין אותן הקרנות היוצאות מהן ואינה מפסקת ביניהן וכו' ע) שם בבעיא

(פ) כל אלו סלקי בתיקו וקיי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע

(צ) בעיא דרב אשי שם וסלק' בתיקו כמבואר בסעיף דלעיל

(ק) שם בפכ"ח ד"ג בבריי' שם וכגיר' רב האי ז"ל וכמ"ש ה"ה בשם רב האי ולומר דכשאמרו נמדד עמה אפי' טרשין של ד' קבין ה"מ טרשין כעין צרורות אבל סלע של רובע שם בפני עצמו יש לו וכו' וכ"כ התוס' שם גירסא זו בשם ר"ת ושהכי איתא בירושלמי

(ר) שם בברייתא

(ש) בעיא דרב פפא שם

(ת) שם דין ד' משנה שם ד' ק"ב ע"א וכמ"ש רשב"ם דמשמע כמות שהוא בין סלעים בין עפר ה"ה

ולאפוקי ממ"ש הטור לדעת הרמב"ם שבכל ענין נמדדין עמה סמ"ע

(א) שם דין ה' משנה שם דף נג ע"ב וכתב ה"ה ואע"פ שא"ל בית כור עפר והוא פחותה מקח קיים ומנכה מן הדמים וכו' ושכ"פ הרשב"א ז"ל ונתן טעם דכל לוקח ומוכר אפי' במקח א' לאו דוקא מעמידין דבריהם אלא לפי משקל ולפי מנין והביא ראיה לזה וזה דעת המחבר פט"ו וכו' ב) שם דין ו' וכתב ה"ה זה נתבאר גמ' (שם דף קד ע"א ש"מ סתמא נמי כהן חסר והן יתיר דמי) ופירשו ז"ל באומר בית כור עפר שיש לי במקום פ' הא אם א"ל בית כור מכל שדותיו נותן לו בלי שיפחת ויותיר ע"כ וכדרך שהגיה כרב רמ"א

(ג) מבואר שם במשנה (☜פי' א' מכ"ד בסאה שהסאה ו' קבין וכשתחלוק כל קב לרבעין תמצא בסאה כ"ד רבעין) ד) שם דין ז' ושם במשנה

(ה) בבדיי' שם דף קד ע"ב

(ו) שם פכ"ח וכתב ה"ה ולפ"ז נראה שפי' המשנה שאמרה שאם שייר בשדה בית ט' קבין ובגינה וכו' יותר על הרבעים קאמר וכבר נתבאר למעלה שאפי' לא הותיר אלא כל שהוא על הרבעים הכל בכלל חזרה כדברי רב האי ז"ל אלא שהמחבר סובר דכל שאין שם ט' קבין יותר על הרבעים החזרה במעות אע"פ שבכל יש ט' קבין וכשיש ט' קבין יתר על הרבעים החזרה בקרקע ודברי תימה הם שהרי כל שהוא דבר ראוי למוכר למה לא יתן לו קרקע גם מ"ש בדין הזול והיוקר שהוא בשהותיר ט' קבין לא נתבררו דבריו כו' וכמה פירושים נאמרו באותה שמועה וצ"ע עכ"ל

(ז) שם דין ח:

(ח) שם דין ט':

(ט) שם דין י' בעיא דרב אשי שם דף ק"ד ע"ב וסלקא בתיקו:

(י) כתב ה"ה ולא ביאר מה נעשה ונראה שאין כופין הלוקח ליתן הדמים שהמוציא מחבירו עליו הראיה:

(כ) שם דין י"א (☜כלומר שאמר שתי לשונות דסתרי אהדדי דמדה בחבל משמע בדקדוק והן חסר הן יתיר בלא דקדוק סמ"ע):

(ל) כדאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים וכו' שם דף ק"ה ע"א וכתב ה"ה ורש"י ז"ל פי' דיד המוכר שהוא מוחזק בקרקע על העליונה הילכך אם פיחת להכי א"ל הן חסר הן יתיר אם הותיר להכי א"ל מדה בחבל ע"כ וזה דעת המחבר וכנ"ל ואפילו בא המוכר ליקח מעות כופין הלוקח ליתן בשהותיר לפי שקרקע בחזקת בעליה עומדת וכן אמרו בענין שכירות בענין ב' לשונות וכמו שיתבאר וכו' בפ"ז מהלכות שכירות ע"כ (ולקמן בסי' שי"ב סעיף ט"ו) מ) שם דין י"ב וכתב הרב המגיד שם במשנה וכרב הונא דשתות כפחות משתות (שם ריש דף פ"ה) וכן בהלכות וכתבו ז"ל אם אמר ליה בית כור שיש לי במקום שסימניו ומצריו כן או שהעמידו עליו ואמר ליה בית כור זה אפילו פיחת (יתר על) שתות הגיעו ע"כ ☜ פירוש ינכה כל הפחות אף השתות כדין פיחת יתר מרובע וכמ"ש לעיל בסעיף ח וסעיף י"א:

(נ) שם דין י"ג עובדא דרב פפא וכו' לקמיה דאביי שם ר"ש ע"ב וכ' הרב המגיד ואותו מעשה מעשרי' לחמשה עשר והוא הרביע וכבר כתבו ז"ל ☜דאפילו אינה אלא מחצית הגיעו וכתב הסמ"ע ולא מצאתי מי שחולק עליו ומהתימא שלא כתב דעתו לא המחבר ולא מוהר"ם ז"ל:

(ס) וכת' הטור בשם הרשב"ם דאין צריך שיהא טוב דלהשביח מקחו אמר כן ולזה הסכים ותמה הסמ"ע למה סתם המחבר ומוהר"ם ז"ל בזה:

(ע) שם דין י"ד ברייתא בב"מ בריש המקבל (בבא מציעא בדף ק"ד ע"א):

(פ) רמב"ם וכ' הבית יוסף וטעמו דאם לא כן לית לן למימר שלא מכר לו אלא שמא:

(צ) שם גם זה שם בברייתא:

(ק) רמב"ם ומבואר במה שכתבתי בסעיף דלעיל בשם הבית יוסף:

(ר) גם זו שם בברייתא:

(ש) רמב"ם ומבואר במה שכתבתי בסעיף דלעיל:

(ת) גם באלו צריך המוכר להביא ראיה שנקראים כן:

(א) שם דין ט"ו:

(ב) גם זה לשון הרמב"ם שם פרק כ"א מהלכות מכירה דין כ"ב משנה ב"ב דף ק"ז ע"ב ☜ כדמפרש לה ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שם:

(ג) שם במשנה:

(ד) כמו שכתב הרב המגיד פי' הגמ' לדעת המחבר שרבי יוחנן אמר שהסיפא מכרחת וכו' דהא חצייה בדרום אמר ליה אם שמן אם כחוש ומיהו משמנין לדמי שאם חצי שבדרום כחוש יוסיפו על המדה כדי שישוה דמי חצי שדה ואם הוא שמן גורעים מן המדה ה"נ לדמי משמנין דרישא לדמי ולעולם לוקח נוטל כחוש ולזה הפירוש הסכימו הר"א והרשב"א ז"ל ועיקר ושיטות אחרות יש ע"כ לפי שיד המוכר על העליונה וניחא ליה במעט מן הטוב יותר מהרבה מהגרוע:

(ה) משנה וברייתא שם

אבל כשמוכ' שדה שלימה כיון דרוב המוכרי' שדיהן אין להן עוד מצידי השדה שמכר ליתן לו כלום משום הכי לא חילקו אף במי שיש לו עוד שדה בצידו כן כתב ר"ש (סמ"ע):

(ו) מפרש בגמ' שם דף ק"ח ע"א דהנמיה היא חיה קטנה ושאוכלת ומפסדת את התבואה וטעם שצריך לעשות גדר ושתי חריצות אחד רחב יותר מחבירו מפורש שם בגמ':

(ז) שם דין כ"ג מימרא דרבה שם דף ס"ב ע"ב:

(ח) מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה שם דף ס"א ע"ב:

(ט) טור סעיף כ' כן כ' הרא"ש שם בפסקיו וכמו שכ' הרמ"א בהגה:

(י) ופירש רשב"ם וכגון שהיה עומד באחד מן השדות

(כ) שם בגמרא וכדמפרש לה שם בגמ' וכ' ה"ה ודיני שדה זה כדיני הבית בזה לכל מה שנזכר למעלה (מבוא' בסי' רי"ד סעיף ז') וכן כ' הבית יוסף וזה שכתב הרמ"א וע"ל סי' רי"ד וכו' ל) לשון הרמב"ם שם ד"כ עובדא שם לקמיה דרב אסי

(מ) כ' הרב המגיד יצא לו ממה שנזכר למעלה בית מביתי ושור משורי אני מוכר לך נותן לו הקטן שבהם מימרא מנחות דף פ"ח ע"ב:

(נ) שם דף י"ח במימרא דרב אשי ב"ב שם

כן הוא בטור סעיף כ"ב וראיתי בסמ"ע שכ' ומיהו י"ל דאם א"ל קרקעות ולא כל ואין לו אלא שדה אחת ופרדס אחת דגם הפרדס בכלל כיון דאמר קרקעות בל' רבים ואין לו אלא אלו השנים ופרדס הוא בכלל קרקעות ומ"ה אפשר דלא כ' מהר"מ תיבת כל וכ' עוד ויש לספק אם העבדי' הם בכלל סתם קרקעות

(ס) כתב ה"ה גירסת המחבר כגי' ההלכות אי אמר ליה נכסי אפילו פרדסא ובוסתני ואי א"ל כל נכסי אפילו בתי ועבדי ע"כ

(ע) כ' הרב המגיד דהכי מוכח פרק מי שמת דאפילו תפילין אקרי נכסי (שם דף קנ"א ע"א) (☜משמע מכאן דדוקא כשאמר כל נכסי המטלטלין בכלל וקשה דלקמן סי' רמ"ח סעיף י"א כ' המחבר שכל המטלטלי' בכלל נכסי אע"פ שלא אמר כל והש"ך חילק דשאני התם דהנותן בעין יפה נותן ועוד האריך וע"ש):

(פ) שם דכ"א עובדא בנכסיה דבר סיסין לקמיה דרב נחמן שם (ריש דף ל') ופסק כרב נחמן וכן בהלכות הרב המגיד:

(צ) יביא עדים דלאו מראובן לקחה אלא דאקרויי הוא דמקרי הכי ואוקמי' לה בידי דמוכר דפשיטא לן דהאי דאמר שדה דראובן הכי קאמר שדה שקניתי ממנו ולא שדה שלא קניתי ממנו אעפ"י שנקראין כן מפי' רשב"ם שם:

Siman 219

(א) לשון הטור כ"כ הרא"ש בפסקיו בפרק המוכר את הבית אהא דגרסינן שם ריש דף ס"ב פ"ב מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר וכו':

(ב) וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו:

(ג) לשון הרמב"ם בפכ"א מהלכות מכירה דט"ו שם בגמ' ע"ב אמר רבא הלכתא קנה הכל חוץ וכו' פי' משימין אילן בתוך אילן פירוש אחר דקלים רצופים ערוך

(ד) שם בגמ' וכ' ה"ה בשם רבינו (שמואל) דלא מובלע בתוך שני המצרים שמכאן ומכאן אלא הולך על פני שניהם אבל מובלע קנה כל מה שיש בתוך המצרים ודברי רבינו נוטים לדבריו וכל החלוקים נתבארו בגמ' ובהלכות והטעם ט' קבין לפי שהוא דבר חשוב בשדה וה"ה לגינה בחצי הקב וכן בכל דבר כפי מה שהיא לחלוקה וכו' (כמ"ש בסי' קע"א) ורכב של דקלים מפני חשיבות גם כן הוא

(ה) שם בגמ' שודא דדייני וכ' הכ"מ ופי' רבי' כפירש רש"י שכ' בהכותב (דף פ"ה ע"ב) שאומדין דעתו של מוכר או של נותן (וכ"פ רשב"ם שיכירו הדיינים המוכר אם עינו יפה או רעה):

(ו) שם די"ג ושם ריש דף ס"ב מימרא דרב שם לטעמו ז"ל משום דס"ל דהא דשתק רב למאי דאמרי ליה רב כהנא ורב אסי משום דלא חש להשיבם הוא והלכה כרב וכ"כ הטור בשם הרמ"ה:

(ז) שם ושם בגמ' ומודה רב:

(ח) שם דין ט"ז וכ' ה"ה זה כ' בפי' סיים את הקרנות האמור בגמרא (שם) והרבה פירושין נאמרו בה ונראה דעת המחבר שסיים בזה וכו' וכולן בעיות בגמ' עליו בתיקו ופסק רבינו שודא דדייני וכ' הכ"מ ודינים אלו בעיות שם ועלו בתיקו וא"כ ה"ל לרבינו לפסוק דבכולם לא קנה לפי שהמוכר מוחזק בקרקע ולוקח הוא המוציא ועליו הראיה אפשר שגרסתו היה כ' שודא דדייני:

(ט) נלענ"ד שדעת רבינו הרמב"ם כפי' בעי' זו כמ"ש התוס' בשם ר"י מזרח ודרום דהיינו מב' הרוחות כמין גאם והרב רמ"א הכניס בתוך דבריו דברי הטו' הוא פי' רשב"ם שם ואפשר משום שהקשו התוס' שם סז וכתבו שפי' רשב"ם עיקר

(י) שם די"ד מימרא שם וכפי' רשב"ם שם שאם לא כ' לו אלא שדה שבין ראובן לשמעון לא קנה אלא החצי באלכסון

(כ) מימרא דרבה וכפי' רשב"ם שם סוף דס"ב וכדאמר רב יימר בר שלמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דאביי וכו' שם בגמ' ריש דף סג הביאו הב"י בסוף הסי':

Siman 220

(א) ל' הרמב"ם ר"פ כ"ז מה' מכירה משנה וברייתא ב"ב דף עג ע"א

(ב) בברייתא שם גרסי' אסכל' ופי' רשב"ם כבש של ספינה שעולין בו ולשון יון הוא וכן פר"ח ורב האי וכ' הסמ"ע שנ"ל שהם שני מיני כבש הא' הוא שעולין בה מהיבשה להספינה ויורדין מהספינ' ליבשה והשני שיורדין בו לקרקעות הספינה ועולין משם לראש הספינה והאריך בזה

פי' שקים גדולים שמשימים בהם פרקמטיא שבספינה

(ג) שם דין ב' משנה שם דף עז ע"ב

(ד) וכדמפרש לה רבי אבהו שם וכ' ה"ה וטעמא שכל שאדוקין בו הרי הן לקרון כתנור וכירים לבית וכו' שאם הם קשורות כולן נמכרין

(ה) טור ס"ד וכ"כ הנ"י שם ונתן טעם לפי שאין דרך לשכור עגלה מא' ופרדות מאחר

(ו) שם ושם במשנה

(ז) כצ"ל וכ"ה ברמב"ם וכתב ה"ה מבואר בגמ' כיון שאין כולם או רובן קורין כן אינו מכור

(ח) בשם פירושי הרב אבן מגש ז"ל גבי מכר הצמד וכו' דילפי' לי' מקרון ופרדו' וכ' הרשב"א ז"ל וכן דעת הרמב"ן ז"ל דתנא דבריי' תנא בקרון וה"ה לצמד דחד טעמא אית להו

(ט) שם ד"ג כ"ה בתוספתא והראב"ד השיגו וכתב אע"פ שהוא כן בתוספתא אין סומכין עליה שאין הטעם שלה ברור והרב לא הביאו בהלכות וגם הטור תמה בזה האיך תמכר הפר' אגב העול והכ"מ כ' ואפ"ל שכך היה לשון ב"א בזמנם

(י) שם וכן הוא בתוספתא ומבואר במש"ל

(כ) שם ד"ד וכדאמר עולא מחלוקת וכו' שם דף ע"א ע"א

(ל) כ' ה"ה כדעת רבו אבן מגש מדקא סתם עולא ש"מ דלעולם מכורין

(מ) כחכמים שם במשנה וכדמפרש לה עולא

(נ) בעיא שם אי מודה רבנן ולא כפשטא ובהלכות הלכך אינן מכורין שכל הממע"ה וטעם המרדעת והאוכף (שהן) מכורין יותר מהשק לפי שהן כלי הרכיבה וחמור לרכיבה עומד ☜וה"ה למוכר בהמה אחרת שמכר כלי הרכיבה לפי דעת המחבר

(ס) שם דין ב' ושם בגמ' ריש דף עח

(ע) כלישנא בתרא שם בגמ' פי' לחרישה

(פ) שם דין ו' וכ' ה"ה תוספתא כלשונ' והיא בהלכות

(צ) שם דין ז' וכ' ה"ה גם זה בתוספתא וכתבוה הרי"ף והרא"ש בפ' המוכר את הספינ' ק) שם ושם בתוספתא

(ר) משנה שם דף עא ע"ב וכדמוקי לה רב פפא שם

(ש) שם ד"ח וכ' הראב"ד דבר זה מצא אותו במס' ערכין ראש עבד זה הקדש וכו' וכ' ה"ה ולא מצאתי אותו בגמרתינו וראוי להיות בירושלמי במס' ערכין

(ת) שם

(א) שם ד"ט משנה שם דף פג ע"ב

(ב) הוא הקנה הנז' במשנה ונקראת ע"ש הקנה שלה

(ג) לשון הטור סי"ד תוספתא כתבוה שם הרשב"ם והרא"ש ז"ל וכבר נז' זה בדברי הרמב"ם שם דין יא

(ד) רמב"ם שם דין י' וכת"ק דברייתא שם סוף ד' עט וכדאמר רבא מתני' יחידאה היא כר' נתן שם וכ' הרי"ף כיון דיחידאה היא לא ס"ל כוותיה והרשב"א כ' דהלכה כמתני' דסתם במתני' ומחלוקת בבריי' הלכה כסתם מתני' וכו' ולקיים דברי הרי"ף ורבינו י"ל דא"כ לימא מתני' מני ר' נתן ומדאמר מתני' יחידאה היא משמע ודאי דאתא למימר משום דיחידאה לא קי"ל כוותיה וכ' הנ"י שם ☜דאם מכר באר מים חיים כ"ע מודים שמכר המים שע"ש זה נק' באר הריטב"א סמ"ע בשם ד"מ

(ה) שם ומשנה שם דף עח ע"ב

(ו) טור סי"ט כ"כ הרא"ש שם בשם התוספתא

(ז) כיון שפי' שמכר הכל מכר גם את השובך והכוורת

(ח) משנה שם ריש דף פ' וכדתנא במתני' שם וכ"כ הרמב"ם שם פכ"ג שם דין יג

(ט) לשון רמב"ם שם דין י"א וכ' הרב המגיד דבריו בזה כדברי רבו ן' מגש ז"ל בפי' הברייתא וכו' (שם) ☜ושאלו בגמ' מה טעם מניח ב' בריכות ממה שיולידו הבנות ובריכה אחת מאמהות ותרצו שכל בריכה צריכה ב' מתולדותיה לצוות ולולי כן תלך וזהו הטעם שהאמהות כבר יש להם בנות ובריכה אחת שהוא מניח הם ב' מתולדותיה וכ' הבית יוסף שנראה שהוא מה שפירש הר"ן ז"ל וכו' ושכן נראה פי' זה מדברי הרי"ף ז"ל וכתב הרב המגיד שנראה לפי פי' זה ☜שאם לא היו בשובך בעת הקנייה כי אם בריכה אחת מניח ב' בריכות מתולדותיה ודי לו בכך שהרי יש לה צוותא בזה

(י) כ' הרמב"ם דין י"ג מלוקח חלות דבש מניח בכוורת ב' חלות כדי שלא יפרחו הדבורים וילכו להם ע"כ וכ' הרב המגיד גם זה שם במשנה וכ' ופירש דרך הדבורים לבנות בכוורת חלות נקובות ובאותן נקבים הדברים מולידים וכשמתגדלין ופורחין ממלאין הדבורים אותן נקבים דבש ועוד אוכלות הדבש ומגדלין בהן דבורים ע"כ וגם את זה לא ידעתי למה השמיטו דין זה המחבר והרמ"א

Siman 221

(א) לשון הרמב"ם ריש פ' כ' מהלכות מכירה וכתב ה"ה תוספתא בקידושין הובא בהלכות פ"ק דקידושין:

Siman 222

(א) לשון הרמב"ם פ"כ מהלכות מכירה דין ד' בברייתא קידושין סוף דף ע"ג וכדמפרש לה שם ריש דף ע"ד ובב"מ דף ב' ע"ב

פי' אלא שניהם אוחזין בו

(ב) וכ"כ התוס' שם

(ג) וכ' ה"ה בשם פי' הר"ן דאלו נקט מחד אע"ג דאין מקחו בידו אינו נאמן אלא ככל אדם מ"מ זה שהוא מעיד כנגדו הוא מתחייב שבועת התורה על פיו דעד אחד הוא וזה שהוא מסייעו יש לפוטרו לגמרי דכיון דשבועתו אינה אלא מדרבנן ואיכא חד סהדא דמסייע ליה דינא הוא דלישקול בלא שבועה ובו' עכ"ל ושזו היתה כוונת המחבר וכו' והוא הדין לעד אחד זה שמסייעו העד נוטל בלא שבועה והכ"מ כתב שנ"ל שרבינו מפרש דכי לא נקט זוזי אלא מחד ☜אפי' מקחו בידו אינו נאמן לומר לא נתרציתי לו אלא לאחר דאנן סהדי דמשקר וכו' ע"כ וכ"כ הטור בשם ור"ח ואם אין אחד מהם מוחזק עיין בסי' קל"ט

(ד) שם דין ב' כ' ה"ה פסק כרשב"א [בברייתא] וכסתם משנה דיבמות פ' האשה שלום (יבמות דף קי"ח ע"ב) ודלא נחלקו רבי עקיבא ורבי טרפון בלוקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק וכן הוא בהלכות

כ"כ הרב המגיד שם

(ה) כ' הכ"מ שלמד זה מדתנא פ' המפקיד ב"מ (דף ל"ז ע"א) אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה וכו' ואוקימנא לה בגמ' שם בבא לצאת ידי שמים ומבואר לקמן סי' ש' ו) שם ד"ג וכ' הרב המגיד זה מתבאר בפ' הגוזל עצים בב"ק (דף ק"ג ע"ב) בסוגיא דאמרי' התם ואי ס"ד דנשבע מה לי גזל מה לי מקח הרי דנשבע מקח וגזל שוין ודין הגזל מפורש וכו' (ובסי' שס"ה) ז) שם דין ה' וכ' הרב המגיד דין זה פשוט בכמה מקומות בגמ' הממע"ה

(ח) שם דין ו' ט) וכ' בע"ש שיכול זה להשביעו והסמ"ע החזיקו מסי' שאחריו סעיף א' ע"ש דמשביעו בטענת שמא:

Siman 223

(א) לשון הטור משנה ב"מ דף ק' ע"א ומוקי שם בגמ' למתני' דקתני יחלוקו כסומכוס דפסק כחכמים דהמע"ה וכ"פ הרי"ף והרא"ש בריש פרק הפרה וכן כתב הרמב"ם בפ' כ' מהלכו' מכירה דין י':

(ב) כ' הרב המגיד דקי"ל עבד כנעני נקנה בכסף וכשנתן המעות נקנית לו השפחה ואפי' היא בבית הבעלים

(ג) כתב ה"ה פי' שאין אומרים כיון שהוא טוען ברי ומוכר שמא יטול לוקח בלא ראיה אבל אם לא הביא ראיה יחלוקו (לדעת הרמב"ם דלקמן בסעיף ב' יש מי וכו') ד) ל' הרמב"ם הביאו הטור שם וכ' הרב המגיד שאין זה אלא כשהמוכר טוען טענת ברי אבל כשהמוכר טוען טענת שמא יחלוקו לדעת הרמב"ם והחילוק בין ולד פרה לולד שפחה ברייתא שם בב"מ (דף ק' ע"ב) טור

(ה) טור וחכמים שם דאמרי' המע"ה ואם לא הביא אוקימנא ממונא בחזקה מריה:

(ו) רמב"ם שם דין י"א וכ' ה"ה ואולי שהוא סובר דכי מוקי לה כסומכוס דוקא ולא כרבנן כשעומדת ברשות מוכר אבל בעומדת באגם אפי' רבנן מודו ואין זה משמעות הסוגיא (שם ע"א וצ"ע) וכתב ☜הב"ח שהיה סברת הרי"ף ושכן עיקר:

(ז) שם וכ' ה"ה ברייתא שם ובהלכות דשתיקה כזאת כהודאה דמיא:

(ח) שם דין י"א וכ' ה"ה במשנה (שם ע"א) היו לו ב' עבדים וכו' ישבע המוכר שקטן מכר והעמידו משנה זו בגמ' (שם ע"ב) בשטענו עבד גדול בכסותו והנה הודה לו בעבד קטן בכסותו ומדין גלגול שבועה חייב לישבע וכו' אבל דין המחבר כשאינו טוענו כסות אלא עבד וידוע שאין נשבעים על העבדים אלא היסת לפיכך כ' הרב כן וכן הדין מוכרח בסוגיא שם:

(ט) לשון המחבר ממשנה ואוקימת' דגמ' הנזכר לעיל וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכו' טוען ונטען ד"ג והטור בס"ב:

(י) רמב"ם שם בפכ"ב מהלכות מכירה דין י"ג וכ' ה"ה זה למד מדין השפחה שהבאתי למעלה

(כ) וכ' ה"ה ואינו דומה למשנתינו ששנינו מוכר אומר איני יודע זכה בגדול לפי שכאן אין זה מחויב שבועה מן התורה ומה שנשבע שאינו יודע לפי שלא ילמוד טענת רמאות וכו' וכן כל שכן שאם אין הלוקח יודע דלא אמרינן יחלוקו דומיא דלעיל (לדעת הרמב"ם) משום דהתם אין לזה בולד חזקה יותר מזה משא"כ כאן שזה מוחזק בעבדו והבא להוציא ממנו עליו הראי'

Siman 224

(א) ל' הרמב"ם בפ"כ מהלכות מכירה דין י"ד וכתב ה"ה מימרא דרב יהודה אמר שמואל בכתובות פרק המדיר (כתובות דף ע"ו ע"א) ולזה נוטה דעת הרי"ף וכ' הכ"מ דאין לנו בזה אלא מ"ש הר"ן בשם הר"ז שפי' דרב יהודה ס"ל דאותו שנולד הספק בממונו עליו הראיה וחמור ממונו של בעל החמור מקרי וכו' ואלו לרמי בר יחזקאל שם ע"ב כיון שלא נולד הספק ברשותו אלא ברשות בעל הפרה על בעל הפרה להביא ראיה משום דאמרינן כאן נמצא וכאן מת וכו' וכאן שמת בבית בעל החמור כולהו מודו דעליו הראיה כו' וכ"כ ה"ה בשם קצת מפורשים דלא אמרי' הכי אלא כשמת החמור ברשות בעל החמור ובעל החמור אינו טוען ברי שהיה חי בשעת משיכת הפרה הא אם היה טוען ברי או שהיה החמור באגם על בעל הפרס להביא ראיה וכתבו הרשב"א והרמב"ן שצ"ע על הרי"ף ז"ל שלא חלק בזה כלל:

(ב) שם דט"ו ברייתא שם ובאלו טריפות סוף דף נ':

(ג) כתב ה"ה זה מבואר בסוגיא שם אליבא דשמואל דכי אמרי' בברייתא לא הוגלד פי המכה המע"ה דוקא כשנתן הטבח המעות וקאמר שאם בא להוציא מהמוכר על הטבח להביא ראיה אבל לא נתן הטבח מעות אין על המוכר להביא ראיה אלא מוציאין מן הטבח בלא ראיה וכן נתבאר בהלכות ע"כ וכ"כ התוס' והרא"ש אע"פ שלא נתן מעות עדיין כאן נמצאו וכאן היו והא דקרי ליה מוציא משום דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהביה ליה חיותא ועיין בסי' רל"ב סי"א:

Siman 225

(א) לשון הרמב"ם פי"ט מה' מכירה דין ג' כ' ה"ה כך הוא מסקנא דשמעתא פ"ק דמציעא (סוף ד' ט"ו) דאחריות טעות סופר הוא ואפי' בשטר מקח וממכר

(ב) וכ' הנ"י דג' מיני אחריות הם זו למעלה מזו וכולם הם בכלל אחריות אע"פ דלא פיר' ☜אבל אם פיר' דמחמתי' הרי מיעוט דעלמא שהוא למעלה ממנו סמ"ע בשם ד"מ

(ג) שם דין ד' מימרא דאמימר פ"ג דב"ב (דמ"ה ע"א) וכ' ה"ה וכן הדין לעולם אינו חייב אא"כ תצא ממנו בדינינו וכדאמרי' בפ"ק דב"ק (דף ט' ע"א) אחוי טרפך פי' רש"י שבדין טרפוה ממך וכן עיקר ואפי' הי' הטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו וכ' הכ"מ דברים של טעם שהכל הולך אחר מה שהיה נותן דינינו ומ"מ נשאר לו ספק א' שא"כ למה כשהוציאו בדין המלך אינו חייב הא קי"ל דינא דמלכות' דינא אלא אם נאמר דסתם מקבל אחריות אינו מקבל אלא אם יתחייב בדין תורה לא בדינא דמלכותא אע"ג דהוי דינא ועם כל זה אינו מספיק

(ד) שם ד"ה

(ה) כ' ה"ה הטעם לפי שהוא אונס מצוי וכיון שקיבל עליו כל אונס זהו בכלל וכ' הכ"מ אבל אונס שנולד לו שלא מחמת המוכר לא

(ו) מעובדא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לקמי' דרבא פ"ז דגיטין דף ע"ג ע"א:

(ז) כ' ה"ה פשוט הוא שלמדין מדבר לחבירו בכל כיוצא בזה

(ח) שם ד"ו והוא עובדא הנזכר לעיל

(ט) שם ד"ח כ' ה"ה פ' חזקת (בבא בתרא ד' מ"ד ע"ב) פסק כרב זביד וכן בהל' י) טור ס"ז בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ק"ב סי' ב' כ) וביאר שם הואיל ואיכא למידק שאחריות שבירה ושפיכה קבל עליו המוכר ולא אחריות שום הפסד אחר ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קבל עליו הלוקח בלבד ולא קבל עליו אחריות שום הפסד אחר ואוקי ממונא בחזקת מריה ולא נוציא המעות מיד הלוקח ועוד דאונס ניסוך הוא דומיא דאונס שפיכה ושבירה דאתי ליה מעלמא אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקי אדעתייהו להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קיבל עליו אלא אחריות גוף היין אם יתקלקל הטעם ואין להכניס בכלל אונס זה שום אונס דאתי ליה מעלמא

Siman 226

(א) רמב"ם פי"ט מה' מכירה דין ט' מימרא דאביי פ"ק דב"ק דף ח' ע"ב וכאיכא דאמרי התם וכתב ה"ה בשם הרמב"ן שנפקא מינה דאיהו ידע למיטען טפי

(ב) שם דין ו' מימרא דרמי בר חמא פ"י דכתובות דף צ"א ע"ב

(ג) כדא"ל רבא שם ריש דף צ"ב וכפי גי' ההלכות והגאונים נהי דאחריות דעלמא לא קיבל עליה אחריות דנפשיה מי לא קיבל עילויה

(ד) שם ושם בגמ' ומודה רבא וכו' וכ' ה"ה פי' שדה זו באה לראובן בירושה מיעקב אביו ומכרה לשמעון שלא באחריות וחזר וקנאה ממנו באחריות וטרפה ב"ח של יעקב ומפורש שם בגמ' ה) ב"י בשם הר"ן שכ"כ אהא דבעי מיניה מרב ששת מוכרו למזונות מהו שתחזור ותטרוף וכו' ופשט דאחריות דנפשה קבילה שם דף צ"ז ע"א

(ו) שם ושם בשם הרא"ש וכ"כ הרמ"א לעיל סי' קמ"ז ס"ב וע"ש

(ז) ל' הרמב"ם פי"ט מה' מכיר' ממימרא דאביי דפ"ק דב"ק (ריש ד"ט) וכ' ה"ה ופי' המחבר כך הוא שקנהו שמעון באחת מדרכי הקניות עד שלא החזיק פי' נשתמש וכבר ידעת דעת המחבר דשמוש הוי חזקה לקנות כדאיתא בפ"א (ולעיל סי' קמ"א) וכאן אפי' לאחר קנייה יכול לחזור בו קודם תשמיש ואע"פ שנתן דמים וכתב הכ"מ בשם העיטור להרי"ף ☜ודוקא דאית ליה נכסיה לאשתלומי' מיניה הא לאו הכי יכול לחזור דמצי א"ל אדהכי והכי אכלת להו לזוזי וליכא לאשתלומי מינך

היינו קודם שדייש אמצרא כמבואר לעיל:

(ח) שם דין א' וכ' ה"ה דינו של הרב ז"ל פשוט הוא בטעם שלא יהי' זה פחות משאר האונאות שהן אסורות והרי זה כמוה ובפרק שבועת העדות אמרינן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הלוקח שדה שיש עליו עסיקין וכיון שהלוקח לא טוב עשה נראה שאסור למוכר למכור אותם בסתם ולא יודיעו ופירות עסיקין עוררין מלשון התעשקו עמו (שם דף ל"א ע"א משמיה דשמואיל)

Siman 227

(א) ל' הטור וזה מבואר בכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכו' לא תונו

(ב) ל' הרמב"ם פי"ב מהלכות מכירה דין ב' וכ' ה"ה כ' המחבר ד' צדדין ב' מהם מוסכמים בגמ' (פ"ד דב"מ דף מ"ט ע"ב) והם שוה שש בה' ושוה שש בשבע אבל ממש בשש או שבע בשש מחלוק' רב דשמואל שם (ב"מ דף נ' ע"ב) ופסק כשמואל דתניא כוותיה

(ג) שם דין ג' ד) כ"כ ה"ה שכן ראוי להיות בספרו שם

(ה) שם ד"ג כ' ה"ה פשוט שם בגמרא דמ"מ הרמב"ן והרשב"א ז"ל הסכימו שאם היתה האונאה בכדי שאין הדעת טועה שהיא מחילה וכו' (וכמ"ש לעיל בסי' ר"כ סעיף ח' וכיוצא בזה לקמן ס"ט) ו) כ' ה"ה שדעת המחבר כדעת קצת הראשונים דביותר משתות אין המאנה חוזר אא"כ המתאנה תובע אונאתו וכ' הכ"מ שכן יש ללמוד מדברי הרי"ף שם וכמ"ש הרא"ש שם והטור בשמו ושכן דעת ריב"ם

(ז) דלגבי שיווי המקח הוא פחות משתות ובחשבון המעות שקבל המוכר הוא יותר משתות המעות ואין דעת ה"ה כן כמו שהאריך בזה שם בדין ג' וכן דעת המחבר ב"י והסמ"ע האריך בזה והב"ח החזיק דברי המרדכי ממ"ש התוס' בסוף דף נ"א בד"ה ב' פונדיונות לדינא דאזלי' בתר מקח ע"ש

(ח) שם כ' ה"ה פסק כרב כהנא (שם דף נ"ה ע"א) פי' המימרא לדעתו שאין אונאה בשוה פרוטה אלא כשהיא יתר מפרוטה וסתם משנה כרב כהנא דלא תני האונאה פרוטה אע"ג דברייתא כי תמכרו כלוי דפליג דקי"ל כסתם משנה ופירושים אחרים יש וכו' וזה עיקר

(ט) טור ס"ה בשם אביו הרא"ש כ"כ בפסקיו שם

(י) שם ס"ח וכ"כ הרמב"ם שם ד"ח מפורש במשנה דף מ"ט ע"ב ובברייתא ומימרא דרבא והלכתא וכו' דף צ' ע"ב

(כ) שם במימרא דרבא:

(ל) טור ס"ט מדקדוק ל' הרא"ש וכ' הסמ"ע שדקדק מל' הטור בשם הרא"ש ☜אף על פי שעבר האונס אחר כך ולא הראהו לתגר מ"מ יכול לחזור עדיין ולהתנצל ולומר מתחלה אירע לי אונס ואח"כ לא עלה על דעתי לחקור עד עתה

(מ) הוא מעובד דההוא דנקט וורשכי לזבוני וכו' וההיא דנקט כיפי לזבוני וכו' שם דף נ"א ע"א והוכיח הרב ב"ח דהכא נמי איירי שאמר כן בפני עדים קודם לקיחה דלא מחל ☜אבל אם לא אמר בפני עדים כן מסתמא מחל

(נ) ל' הרמב"ם שם דין ו' מימרא דרב נחמן שם

(ס) ג"ז מימרא דרב נחמן בעובדא דאושפיזכניה דרמי בר חמא שם דף נ"א ע"ב

(ע) טור ס"א בשם תשו' אביו הרא"ש כלל ק"ב ס"ז

(פ) שם ושם

(צ) ל' הרמב"ם דף י"ג וכתב ה"ה זה נלמד ממימרא דרב חסדא שבפ' המוכר את הספינה (ריש בבא בתרא דף פ"ד) ואע"ג דרב חסדא אמרה באונאת שתות דס"ל כמתני' דמי שהוטל עליו ואנן קי"ל שתות קנה ומחזיר אונאה ואין אחד מהם יכול לחזור בו מ"מ נפקא לן מההיא מימרא לבטול מקח כדאיתא בהלכות שם בארוכה וכבר בארתי למעלה לדעת המחבר דבטול מקח אין המאנה יכול לחזור בו כל זמן שהמתאנה אינו תובע אונאתו וה"ה כאן וכו' ולמדנו מכאן שאע"פ שבשינוי השער חזרה האונאה על המאנה אינו יכול לומר לחזור בו

(ק) שם די"ד וכתב ה"ה וכבר נתבאר זה שם בהלכות

(ר) שם דין ט"ו וכ' ה"ה כבר כתבתי שמימרא דרב חסדא על כיוצא בזה שהיא אונאת שתות וא"ר חסדא בשוה חמש בשש והוקר שהלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר ופי' הרמב"ן ז"ל דתובע אונאתו הלוקח ואין יכול מוכר לחזור בו ואנן קי"ל שאין א' יכול לחזור והמכר קיים וכל שכן שכל א' תובע אונאתו ופשוט הוא זה כפי מה שנתבאר

(ש) שם ונתבאר במ"ש לעיל

(ת) שם ד"ח משנה לא כרבי יהודה שם דף ע"ו ע"ב והוא בהלכות

שם במשנה וכת"ק

(א) רמב"ם שם די"א וכ' ה"ה זה הוציא הרב מהא דאמרינן בגמרא דף נ"ב ע"ב טלית לכל אינש קים בגוי' סלע לשולחני הוא דקים ליה וכו' וכיון שכן ה"ה לכל כיוצא בסלע שאין הכל בקיאין בהם ואינו דומה לסלע בכפרים לפי שהסלע עשוי להחליפו בערבי שבתות

(ב) כ' ה"ה זה ג"כ סברא נכונה

(ג) משנה שם ריש דף נ"ב וכר"ש וכגיר' שגורסין אמר רבא מאן תנא טלית ר"ש היא כדאיתא בהלכות

(ד) ל' הרמב"ם שם פי"ב ד"ט וזה שוה שש בחמש

(ה) זהו שוה ו' בז' וכבר נתבאר במשנה וגמרא

פי' כגון שנתן הסלע בכ"א או בכ"ז אבל אם נתן בכ' ופרוטה אין זו מחילה שעדיין נתאנה יותר מאונאת שבע בשש זה נראה ה"ה

(ו) וכ"כ ה"ה שם ומבואר לקמן ריש סי' רל"ב מחזיר אונאה

(ז) לגירסת' שגורסין רבה ופסקו כרבי יהודה בסלע ואינו דומה לשאר דברים כדפריש אביי התם ה"ה

(ח) שם במשנה

(ט) כדמפרש שם בגמ' ע"ב

(י) ולשון הטור סי"ח ממשנה שם ושם בגמ' ע"ב

פי' שאם אפשר להוציא' ע"י הדחק אפי' אחר י"ב חודש ה"ז מחזיר' וכ"כ הרמב"ם מפורש שם דין י"ב וכמ"ש ה"ה שם

(כ) ג"ז שם סי"ט ברייתות שם ע"א וע"ב

(ל) אוקימתא דר"א שם ע"ב

(מ) שם ובריית' שם פ"א

(נ) ל' הרמב"ם בפי"ג מה' מכירה דין ב' מימרא דרבה א"ר הונא ב"מ דף מו ודף מז וכ' ה"ה ואכסרה הוא ל' משנה בזרעים (ספ"ב דדמאי) ופסק כפסק ההלכות דיש לו אונאה וכ' הכ"מ דנראה מכאן ☜שאם לא הזכיר ל' מכירה אלא א"ל החלף פרתך באלו אין לו עליו אונאה

(ס) שם בפסקיו דמספקא ליה אי הלכה כרבה משמיה דרב הונא כדלעיל או כרב אבא משמיה דרב הונא דקאמר דאין לו אונאה וע' בריש סי' רט וע' במ"ש הב"י מוצא הדין שם שגם בדין פי' אכסרא פלוגתא דרבה משמיה דרב הונא ורב אבא משמיה דרב הונא

(ע) הרמב"ם שם בר"פ הנז' וכ' ה"ה שנ"ל שהוא מפרש הירושלמי א"ר יוחנן לא שנו אלא שור בפר' וכו' ביש בו אונאה אבל באין בו אונאה ואפי' פירות בפירות קנה דחליפין כי הנך אפי' בפירות נינהו כמ"ש בפ"ה (ולעיל סי' רג) ואפ"ה שהירו' בפשוט אינו כשיש בו אונאה אפשר דאנן דקי"ל לפי סברתו דחליפין כי הנך איתנהו אפי' בפירות לענין אונאה יש חילוק בין כלים לפירות כמה שהיו מחלקין בירו' לענין קנייה והטעם שהכלי מתקיים יותר מפירות ומתוך דבריו נראה אפי' מקפיד אין לו אונאה בכלים

(פ) כ' הכ"מ נר' מדהזכיר שומא בפירות משמע דאם לא שמו אותם לא קודם מכירה ולא אח"כ ☜אלא אמר צבור פירות זה בציבור פירות אני מחליף אין לו אונאה ושכ"כ תלמידי הרשב"א שכדברי רבינו נר' עיקר שאין אונאה בחליפין לעולם אלא במכר דממכר כתיב

(צ) שם ד"ג פלוגת' דרב ושמואל וכדמוקי להו רבא שם דף נא ע"ב ושם בבריי' ק) שם בפ"ק [בפט"ו] די"א ולמד' מדין המוכ' שפחה לחבירו וא"ל גדמת היא וכו' שם דין י' ולקמן סימן רל"ב

(ר) ל' הטור סכ"ז עובדא דאמוראי שם דף נ"א ע"א:

(ש) כ"כ הרא"ש בתשו' כלל ק"ב והאריך לתת טעם לדבר

(ת) שם סכ"ח בשם הרא"ש כיון דהוא מטעמא שכ' רש"י שם בשם השאלתות דה"ל כמפרש יודע אני שיש בו אונאה וכולי דאמרי' לקמן דאין לו עליו אונאה:

(א) שם סכ"ז בשם ר"י:

(ב) הרמב"ם שם פי"ג דין ב' כמו שדקדק ה"ה שם ממ"ש שם שאלולי לא הרב' לו דמים לא היה מוכר כו' ושכ"כ מפרשים וכ' הב"ח ומספק אין להוציא מיד המאנה:

(ג) טור ס"ל בשם תשובת הרא"ש כלל ק"ב סי' ג' ד) שם סנ"ג ושם:

(ה) ל' הרמב"ם שם פי"ג ד"ז וכ' ה"ה מפורש בפ"ב דבכורות בסוגיא שם דף י"ג ע"ב:

(ו) כ' ה"ה יצא לו ממאי דאמרינן התם ואיתא בפ"ה דפ"ז (דף ע"א ע"ב) דביטול מקח יחזיר העכו"ם וה"ה אונא':

(ז) שם ד' ח' ובריית' שם ב"מ ד' נ"א ע"ב וכמ"ש התו' שם

(ח) לשון הטור סנ"ח בריית' שם וכמ"ש התו' שם בשם פי' ר"ח

(ט) שם בבריי' י) משנה שם דנ"ו ע"א

(כ) רמב"ם בפי"ג דף ח' וכתב ה"ה הוא כפי מסקנ' ההלכות שם וכו' שכך העלו בהלכות דבשום צד אין בהם אונאה והביאו ראיו' לזה

(ל) כ"כ התוס' בפ"ק דב"ק דף י"ד ע"ב ובפ"ה דמציעא דנ"ז ע"א

(מ) ע"ש שכ' בשמם שאם הטעהו בכפל המקח בטל וכ"כ ה"ה בשם יש מן הגאונים דבמ"ש הרי"ף שם בשמם בהלכות

(נ) לשון הרמב"ם שם ד"ט וכ' ה"ה בפ"ב דקידושין (דף מ"ב ע"ב) אבל שליח מצי אמר לתקוני שדרתיך וכו' ובפי"א דכתובות (דף ק' ע"א) אמרו שליח כאלמנה ובכל שהוא מכרה בטל וכ"פ בהלכות:

(ס) לפי מה שפי' רוב המפרשים ההיא דכתובות בשליח ב"ד דאפוטרופוס שמינהו ב"ד הרי הוא כשלוחם א"נ סברא הוא שאין כח האפטרופוס יפה מהשליח וזה דעת הרמב"ן בקידושין:

(ע) הראב"ד בהשגות שם וכ"כ הטור סמ"ט בשם רב האי הביאו הרא"ש בפסקיו שם בכתובות

(פ) טור בשם ה"ר יונה וכ"פ ה"פ שם בשם הרמב"ן ושכן דעת הרמב"ם ושכ"כ הרשב"א ז"ל וכו' וסיים ה"ה שדברי המחבר והרמב"ם ז"ל עיקר:

(צ) לשון רמב"ם שם די"ד וכ' ה"ה בעי' דאיפשט' שם בהזהב דף נ"ו ע"ב בשכירות מטלטלין שיש להם אונא' וכו' ומהטעם שם אין אונאה בשכירות קרקע

(ק) כבר כ' הרמ"א בסי' כ"ט דיש חולקין בזה ע"ש

(ר) שם דט"ו וכ' ה"ה נלמד מהטעם האמור שם לפי שהוא מכירה ליומא

(ש) שם דט"ז וכפי פירושו בבעיא דרבא שם ועלתה בתיקו

(ת) שם די"ו בעיא דר' זירא ונפשטא שם:

(א) כ' ה"ה ונכון הוא שאין זמן קצוב אלא בלוקח שמקחו בידו ומראה לתגר וכו' ואין כן דרך בשכירות וגם בגמ' לא נזכר זמן בשכירות

(ב) שם די"ח וכ' ה"ה טענת הרב ז"ל כיון שאין זה שכירו' ימים כשאר פועלים יש בו אונאה וצ"ע

פי' אם נתאנה:

(ג) לשון הרמב"ם שם בפי"ג די"ג מימרא דרב נחמן פ"ב דקידושין ד' מ"ב ע"ב וכדמפרש לה רבא שם וכ"כ הטור סנ"א:

(ד) ל' המחבר לדעת הרמב"ם ומבואר במ"ש בס' ל' וע"ל ס"ט בהג"ה

(ה) טור שם ושם במימרא דרבא וכ"כ הרמב"ם שם ריש פט"ו

(ו) שם וברמב"ם שם וכמימרא דרבא שם:

(ז) טור סנ"ב בשם תשובת הרא"ש כלל צ"ח סי"ח:

Siman 228

(א) ל' הטור משנה בפ"ד דב"מ דף ע"ח ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפי"ד די"ב

(ב) מימרא דר' שמואל בר נחמני שם

(ג) מימרא דרב חסדא שם דף נ"ט ע"א:

(ד) ממימרא דרב חנינא בר אידי לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ומצות אל תוניהו שם בגמ' וכ"כ הב"ח בשם המרדכי מדקתני אם היה בעל תשו' לא יאמר לו' וכו' (משנה שם ד' נה ע"ב) משמע דאם אינו בעל תשו' אין בו משום אונאת דברים מספר החכמה עכ"ל:

(ה) ע"ש ששם כ' אם הונ' עצמך ונלע"ד פשוט שפירושו דאם הונה אותך גם אתה מותר להוניהו:

(ו) שם במשנה וברייתא דף נט ע"ב:

(ז) מימרא דרב שם ע"א:

(ח) שם במשנה

(ט) ברייתא שם:

(י) שם במשנה ושם בברייתא:

(כ) שם בבריית' ל) כ"כ הרמב"ם בפי"ד דין ד' וכ' ה"ה זה אינו מבואר אבל יש ללמוד דבר מדבר ופשוט הוא

(מ) מימרא דרבי חנינא שם:

(נ) כדמפרש בגמרא שם ופירוש רש"י ואין פניו מתלבנות

(ס) ל' הרמב"ם שם ריש פי"ח וטור ס"ה וביאר הרמב"ם שם ☜שאחד ישראל ואחד עכו"ם שוים בדבר זה

(ע) ל' הטור ס"ו בעובדא דשמואל חולין ד' צד ע"א וביאר הרמב"ם שם ד"ג אע"פ שהנבילה אצלו כשחוט

(פ) בברייתא משמיה דר"מ שם

(צ) כתב הסמ"ע שנ"ל שדוקא להפציר בו ולהרבו' שלא כנהוג הוא דאסור ☜אבל לדבר לו פעם א' ושתים בא אכול עמי מותר שאם לא ידבר עמו כן יתבזה חבירו בפני הרואים שיאמרו מפני שפלותו נמנע לומר כן כי אין הכל יודעין שאינו סועד עכ"ל:

(ק) בנוסחאות הגמ' שלפנינו המכורות לחנוני ופי' רש"י כל חביותיהם מגופות היו וכשבא אדם חשוב אצלו פותח לו חבית של יין חזק ואם מכר חבית לחנוני שלימה ועדיין הוא אצלו לא יפתחנו לאורח הבא לו מפני שגונב לבו להחזיק לו טובה חנם כסבור זה הפסד גדול נפסד ע"י שהרי תשאר החבית זו חסר' ותתקלקל יינה וזה ימסרנה מיד לחנוני שימכרנה:

(ר) מעובד' דמר זוטרא בריה דרב נחמן ורבא ורב ספרא דהיו פגעו אהדדי וכו' וכדאמר ליה רבא לרב ספרא שם ע"ב

(ש) טור שם וברייתא שם

(ת) שם בבריית' שם ומפרש שם ב' טעמים א' מפני שמתעהו ואחד מפני הסכנה ופי' רש"י שמתעהו שאין עורה של מתה מאליה חזק כשל בריאה שחוטה א"נ מפני הסכנה שמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור:

(א) משנה פ"ב דב"מ דף ס' ע"א וכדמפרש לה בגמ' שם ע"ב.

(ב) שם משנה וברייתא שם וכדמפרש לה שם בגמ':

(ג) כדמפרש לה זעירא א"ר כהנא שם:

(ד) שם במשנה וכדמפרש לה בגמ' שם

(ה) שם בבריית':

(ו) משנה סוף דף כ"ט:

(ז) לשון הטור ס"ט אבל הרמב"ם פי"ח ד"ה כ' סתם אין מערבין פירות בפירות וכפי' רש"י שם במשנה בעל הבית שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבם בפירות שדה אחר וכ"כ הכ"מ שם

(ח) ברייתא שם ד"מ ע"א:

(ט) לשון הרמב"ם שם ושם במשנה

(י) וכדמפרש רב נחמן שם ופי' רש"י שתופסין זה עם זה ונעשה בין הכל טעם א' אבל לאחר הגיתות שכבר קלט כ"א ריחו וטעמו אין משביחו אלא פגמו:

(כ) ושלא כדעת רש"י שכ' אבל רך בקשה לא:

(ל) בריית' משמיה דרב אחא שם:

(מ) לשון הטור סי"א

(נ) שם ושם ברמב"ם ד"ו:

(ס) שם במשנה

(ע) וימכרנו בחנות:

(פ) שם ושם במשנה וכדמפרש לה רב שם וכ' ה"ה והטעם שבזמן הגתות קולטין המים טעם היין אבל שלא בין הגתות הוא נחשב כאלו הוא מזוג:

(צ) בריית' שם:

(ק) ל' הטור סי"ב מימר' דר' אחא בריה דרב איק' ובריית' שם ואע"ג דבגמ' אמערב יין קשה ברך אתמר כתבה רבינו גבי עירוב מים משום דה"ה והוא הטעם

פי' דוקא מים רבים דכל מי שיטעום ידע שיש בו מים כעובד' דרבא שם דודאי היה במקום שנהגו לטעום ולא התירו שם אלא על חד תלת וכ"כ ה"ה ד"ו ושלא כתבו הרמב"ם לפנ שאינן מצוי שיתערב מים כ"כ ביין ע"כ כן ראיתי בב"ח:

(ר) שם במשנה:

(ש) לשון הטור סי"ג אוקימת' דמתני' שם וברייתא משמיה דר' יהודה וכפירש"י שם דיום אמש לאו דוקא אלא חלוק הכלים הוא שיש להקפיד מחבית לחבית

(ת) לשון הטור סי"ד ושש במשנה וכפירש"י שם:

(א) שם סט"ו משנה שם וכחכמים

(ב) שם סח"ז ושם במשנה כחכמים וכדמפרשי בגמ' טעמייהו דאמרי ליה אנא מפלגינ' אמגוזי ואת פליג שיסקי

(ג) במשנה וכחכמים וזכור לטוב וכדמפרש בגמ' שאוצרי הפירות יראו שהוזלו וימכרו בזול:

(ד) ל' הרמב"ם שם פי"ח מה' מכירה ד"ח שם במשנה ושם בברייתא וכפי' רש"י שם וכמ"ש בסעיף ט"ז ומבואר עוד בסעיף שאחריו

(ה) שם דף ט' משנה שם דף מ"א ע"א וכת"ק דר' יהודה וכאוקימת' דאביי שם ע"ב דאמר לדברי חכמים אסור לערב השמרי' ה"ה

(ו) זה מתבאר שם במשנה ובגמ' ע"ב

(ז) ברמב"ם איתא כשאר שמרים:

(ח) כ' ה"ה זה פי' פקטין האמור בגמ' שם ע"ב ורש"י ז"ל פי' פקטין פסולת גרעיני' הצפים על פני השמן:

(ט) אוקימתא דגמ' שם וכ' ה"ה ל' הגמ' וההלכות הא דיהיב ליה וכו' בניסן כמדה דתשרי וכו' ומתוך ל' המחבר נראה שהוא סובר שאין העדות שוות בשיעור ורש"י ז"ל פי' מדה שער הדמים ולא מדה ממש פי"ו ומנכה לו השמרים וכ"כ התוס' שם בד"ה לא אמרו וכו' וז"ל וכשמוכר שמן עכור נותן מאה לוגין שלמין עכור ומפסיד השמרים ע"י מה שמכר כשהוא עכור וכשמוכר מזוקק לא קרי הפסד לוקח אע"פ שהפסיד שמרים משום דב"ה ניחא ליה בציצא

(י) כן כ' הרא"ש בפסקיו שם דהלכתא כרב פפא שם דבתראה הוא

(כ) משנה וברייתא שם דף ס' ע"א וכדמפרש לה שם בגמ' וכ"כ הרמב"ם דהביאו המחבר לעיל סט"ו:

(ל) פירש"י כיון דשקיל מיני' בניסן כשער של ניסן ביוקר דדרך כל השמני' להיות מוזקקי' והלוקח סתם ומוכר סתם אינו מוכר אלא מזוקק וכ"כ הרא"ש שם:

Siman 229

(א) ל' הרמב"ם בפ' י"ח מה' מכירה די"א ברייתא פ"ו דבבא בתרא דף לד ע"א וכל הרבעים אלו רובע הקב שהם א' מכ"ד בסאה

כ' הרב המגיד פירוש אבק וקשין שנזר' בנישוב

(ב) משנה שם דף צג ע"ב:

(ג) מימרא דרב הוא שם דף צד ע"א וכתב הרב המגיד ופירוש' כדברי המחבר והיא בהלכות

וכל היכא שידוע שערבן ואפילו כל שהוא ☜אין הלוקח מקבל מהם כלום כן הוא בטור ולי צ"ע שהשמיט המחבר

(ד) והוא שיהיה כיוצא בהם נמכרים בשוק לאכילה כן היא בטור בשם הרמ"ה

(ה) שם דין י"ב וכ' הרב המגיד וכ"כ בהלכות ודבר נכון הוא

(ו) מימרא דרבא בר חייא קטוספאה משמיה דרבה שם סוף דף נג וכ' הכ"מ שנ"ל דקאי אמאי דקאמר ויש מקומות שאפי' היו בהם מחצה שמרים כו' דאי במקום שנהגו שיהיו מנוקים מאי אפסדיה ואם נאמר דקאי אהיכ' דלית להו מנהג קאי אהיכ' דלא היה אלא רובע לסאה חטין דאי היה בו יותר מאי אפסדיה הא צריך הי' לברור הכל:

Siman 230

(א) ל' הרמב"ם בפרק י"ז מה' מכירה דין ז' וכ' ה"ה דינים אלו מבוארים במשנה וגמרא פ"ז דב"ב שם [דף צה ע"ב] וכן העלו בהלכות

(ב) וכ"כ ה"ה שם ד"ח בשם הר"ש וזה דעת הרמב"ן ז"ל

(ג) פלוגתא דרב אחא ורבינא שם וקי"ל דכל היכא דפליגי הלכה כדברי המיקל רי"ף

(ד) כ' ה"ה הוא פי' קוססות הנזכר בגמרא שם

(ה) שם ד"ח וכ' ה"ה פי' לא אמר לו זה מסקנת הגמרא שם

(ו) כ' ה"ה פי' ולא א"ל זה למקפ' ומבואר הוא בגמ' שם [דף צה ע"א] הטעם דחבית של יין כיון שהוא כלי אחד אין ראוי להיות יין תופס כלל

(ז) שם פי' ולא אמר לו למקפה ושם בגמרא

(ח) הוא פי' הנמכר בחניות הנזכר שם

(ט) שם ומבואר שם בגמרא

(י) שם דף ג' משנה שם סוף דף צ"ז וכדמפרש לה רבי יוסי בר חנינא שם ריש דף צ"ח

(כ) שם בגמרא

(ל) שם במשנה

(מ) שם בגמ' ובהלכות וכ"כ ה"ה שם דאי לאו הכי מצי א"ל מוכר ללוקח לא איבעיא לך לשהויי

(נ) שם כ' ה"ה ומפורש שם בגמרא במימרא דרבי יוסי בר חנינא ובהלכות ופי' הרב אבן מגש ז"ל דוקא אותן שהיה בהן היין קודם מכירה ☜אבל אם עירהו הלוקח בקנקני' אחרים אע"פ שהם של מוכר ברשות הלוקח הוא

(ס) כ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א

(ע) (כך הם דברי הרמב"ם שם):

(פ) שם דין ד' וכ' ה"ה מימרא דרב ומעשה דרבי יוסף שם (דף צו ע"א) ופירשה המחבר דוקא בחבית דמוכר אבל אם עירה לתוך חביתו יכול מוכר לומר לו חביתך גרמה לו ועיין בכ"מ מה שהקשה ע"ז

(צ) שם דין ה' מימרא דרבא שם דף צח ע"א וכפי' התוס' שם יכתב ה"ה יש מי שפירש כשהוליכ' במוט דוקא אבל בכתף חמרא אכתפא דמרא שוור [מפי' ר"ת בתו' שם] ודעת המחבר כדעת ההלכות

(ק) שם מימרא דרבא שם וכ' ה"ה בשם י"מ ואע"ג דפלגא מלוה ופלגא פקדון כיון דבתורת עסק קבלה ולהוליכה למקום פלוני וזיל קודם לכן מחזירה לו שלא על דעת כן קבלה

(ר) שם ושם בגמ' מחלוקת לשונות ופסק בהלכות כלישנא בתרא שם

(ש) שם דין ו' ושם במשנה וכגירסת הרמב"ם

(ת) כפי גירסת הגמ' שלפנינו [☜דמשם ואינך מתרבה החמימות ודרך היין להתקלקל סמ"ע] א) ברייתא שם ריש ע"ב וכ' ה"ה וכשאמר לו מיושן הוא שכן כונת מיושן שהתיישן שלש שנים שלימות ולא קאי אישן וכן דעת אבן מיגש ורבי שמשון ז"ל:

(ב) מבואר לעיל ס"ז:

Siman 231

(א) מפורש בתורה רמב"ם פ"ז מה' גניבה דין ח':

(ב) כ' ה"ה דין העכו"ם בפ"י דב"ק [דף קי"ג ע"ב] מימרא דאמוראי דגזל העכו"ם אסור והמשקל היא כגזל כדאיתא רפ"ה דב"מ [דף ס"א ע"א במימר' דרב יימר לרב אסי וכו'] וראיתי בילקוט בפ' צו סוף סי' תק"ד בשם תנא דבי אליהו במעש' באחד שסיפר לו שעשה עולה לעכו"ם במדידת התמרי' שמכר לו ואח"כ קנה בכל המעות שמן ונקרע הכד ונשפך השמן ואמרתי ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים הכתוב אומר לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגזל העכו"ם גזל

(ג) ל' הטור ס"ב וכ"כ הרמב"ם שם רפ"ח ברייתא פ"ה דב"ב דפ"ט ע"א מעמידין הגרדומין וכמו שפי' ר"ש שם ממונה להלקות ולענוש מעוותי המדות

(ד) שם ס"ג וכ"כ הרמב"ם שם ד"ג מימרא דרב יהודה אמר רב שם ע"ב

כן הוא בגמרא והרמב"ם וטור

(ה) שם ושם מימרא דרב פפא שם

(ו) שם ס"ד ושם ד"ז ברייתא שם

(ז) שם בברייתא ריש ד"צ

(ח) כן הוא בנוסח הש"ס וברמב"ם ובטור אבל הרשב"ם כ' שם וחצי שמיני' גרסי' וכן הוא בתוספתא:

(ט) שם ס"ה וכ"ה הרמב"ם שם בפ"ח ד"ה בברייתא שם דפ"ט ע"ב

(י) ברייתא שם ופי' ר"ש שהקצר נכנס בתוך התבואה ומוחק יפה ובו מוחק כשהוא מוכר והעב אינו נכנס כל כך ואינו מוחק יפה ובו מוחק כשהוא קונה אלא שניהם עבים או שניהם קצרים כפי המנהג

(כ) שם בברייתא

כן הוא בטור

(ל) שם ס"ז וברייתא שם

(מ) משנה שם בב"ב דף פו ע"א

(נ) שם במשנה וכת"ק ופירש"י טריד הוא במכירתו ואין פנאי

(ס) שם ס"ח משנה שם דף פח ע"א וכת"ק

כן הוא בטור

(ע) שם במשנה

(פ) שם ס"ט שם במשנה

(צ) בריי' שם דף פט ע"א וכמו שפי' הר"ש שם דגודשא תלתא הוא:

(ק) כ"כ הרא"ש שם בפסקיו דהיינו דאשמועי' סיפא דבריית' ר) טור סעי"א ברייתא שם ומסיק דמתקינן מתקלי עד הכי ופר"ש ב"ד קדמונים התקינו המדות עד כאן ובפחות מכאן שוקלין במטבעות וכו' פן יבא לרמות וכו' א"נ מתקני מתקלי בענין זה ולא שליש ליטרא ולא חמישית ליטרא מפני שמטעין וכו' ש) ברייתא שם ע"ב

(ת) טור סי"ד בשם ר"ת כ"כ התוספות והרא"ש שם בשמו:

(א) ברייתא פרק ה' דבבא מציעא דף סא ע"ב

(ב) משנה פרק ה' דבבא בתרא דף פח ע"א וכדמפרש שם רבי שמעון בן גמליאל

(ג) מפני שהשוקל דבר לח נוגע בידו המלוכלכ' בהם

(ד) ל' הטור סימן ז' ה) ברייתא שם דף פט ע"א וכדמפרש רב פפא שם

(ו) ל' הרמב"ם שם פ"ח מה' גניבה ד"ח

(ז) ל' הטור סי"ח וכפי פירושו שם בברייתא די"ב אורך הקנה וי"ב אורך החוטים ודלא כפי' רשב"ם שם והרמב"ם שם העתיק דברי הברייתא וכ' הב"י שדבר רבינו הטור נראים דאל"כ ה"ל לברייתא לפרש ולא לסתום

(ח) כ' ה"ה לפי שבא שם בבריית' בשל זהב קנה ומיתנא שלה איני יודע לפיכך כ' כן הרב

(ט) לשון הטור סי"ט משנה שם דפ"ח ע"ב וכדמפרש לה בגמ' שם וכ' הרשב"ם נ"ל דלפחות ליטרא ☜לא בעינן הכרע טפח דנפיש הכרעה טפח בדבר קל סמ"ע בשם בית יוסף וד"מ

(י) ברייתא שם דף פט ע"א

(כ) ברייתא שם ופי' ר"ש ובמקום שאין מכריעין עסקי' דאי מכריעין נמצא נותן לו הכרע על אותו רביע שנותן עם הבשר בחנם

(ל) כ"כ הרמב"ם הטעם שם דין י"ט

(מ) ל' הרמב"ם שם די"ז מימרא דשמואל שם ד"צ ע"ב

כן הוא ברמב"ם ל' אלפים בת יכול:

(נ) ל' הרמב"ם שם ריש פ"ח מה' גניבה

(ס) כ' ה"ה היא חכמת השיעור והתשבורת ועליהם אמרו תקופות שהיא חכמת החשבון כמ"ש לחשב תקופות וגמטריאות (היא) חכמת השיעור פרפראות לחכמה פי' לחכמת התכונה הקרוים חכמה ובינה

(ע) מימרא דרב וכו' פ"ט דב"ה דף קו ע"ב

(פ) גם זה מימרא דרב יהודה וכו' שם

(צ) שם ד"ג ברייתא שם פ"ה דב"מ דס"א ע"ב והרב פירש הטעם שמדידה זו בחבל וכן פי' רש"י ומכאן יצא לו שאם מדד בשלשלת וכו' וכן עיקר וכ"כ ז"ל ה"ה:

(ק) שם ד"י:

(ר) ל' המחבר מימרא דר' לוי פ"ה דב"ב דפ"ח ע"ב:

(ש) אע"ג דאמרינן יעשה בהם צרכי רבים אין זו תשו' מעליא

ה"ה שכן הוא בספרא

(ת) לשון הטור סכ"ו מימרא דרב חמא א"ר יצחק שם דף פ"ט ע"א:

(א) מדברי הרמב"ם פי"ד מהלכו' מכירה דין ב' וכ' ה"ה זה החילוק בדברים שיש בהם חיי נפש אינו מבואר אבל נראה שדומה זה למ"ש שם אין אוצרין פירות בא"י דברים שיש בהם חיי נפש וכו' שם ע"ב וכתב הכ"מ שם דמשמע ☜ שכל שהוא מאכל הוא בכלל דברים שיש בהם חיי נפש וכ"נ מל' הרמב"ם שם שכ' אבל הקושט והעיקרין וכו' דמשמע בהדיא דלא מיעט אלא שאינו מאכל אדם כלל וכו' ב) מימרא דשמואל שם דף צ' ע"א

(ג) כ"כ הרא"ש בפ"ג דב"מ אהא דאמרי' שם דף מ' ע"ב א"ה נפיש ליה טפי משתות וכו' ד) כ"כ הרשב"ם והרא"ש שם

(ה) בשם הרמ"ה וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם שם ר"פ י"ד מה' מכירה

(ו) שם סכ"ז כ"כ הרמב"ם ספ"ח מה' גניבה וכ' ה"ה זו אגרדמי' הנזכר בברייתא (בפ"ה דב"ב דף פט ע"א) ממונים להלקות מעוותי המדות ומפקיע שערים וכ"פ ז"ל:

(ז) הרמב"ם פי"ד מהלכות מכירה דין ג' ברייתא שם דף צא ע"א וכדמפרש שמואל שם

(ח) טור סכ"ח פסק כמ"ד שם על חד תרין והטעם מפורש ברשב"ם ובתו' שם:

(ט) ל' הרמב"ם שם ד"ד ברייתא שם

(י) שם בברייתא דר"א וכדמפרש טעמא בגמ' שם

(כ) ל' הטור סכ"ט ברייתא שם

(ל) וכ"כ הרמב"ם שם ד"ה והרא"ש והר"ן דהכי מוכחי עובדא דשמואל ואבוה וכו' שם דהא אינהו בח"ל הוו

(מ) מימרא דרב וברייתא שם דף ל' ע"ב

(נ) ב"י בשם רשב"ם שם

(ס) ל' הרמב"ם שם דין ו' ברייתא שם אוצרי פירות וכו' ומלוי ברבית וכו' הרי שהשוו אותן בברייתא

(ע) שם דין ח' ברייתא שם וכת"ק וזה הלשון בא בהלכות

(פ) שם דין ט' בריית' פ"ק דב"ב דף ח' ע"ב

(צ) שם דין י' וכ' ה"ה תוספת' רשאין הנחתומין לעשות רגיעה ביניהם וכו' ונ"ל פירושה מלשון מרגוע שהיא ענין מנוחה לומר היה את נח יום פלוני ואני יום פלוני וכו' דמתבאר גם כן בגמ' (שם ריש דף ט') בהנהו טבחי:

(ק) בשם הרמב"ן בשם הרב אל ברצלוני

(ר) שם בגמ' בעובדא דהנהו טבחי

(ש) וכ' הכ"מ בשם הריב"ש ☜דבתקנות בני העיר אפילו בלא אדם חשוב נמי וכ"נ מדברי הרמב"ם שלא הזכיר דין זה של אדם חשוב רק בבני אומניות והאריך בטעם הדבר:

Siman 232

(א) לשון הרמב"ם ריש פט"ו מה' מכירה מימרא דרבה ברפ"ב דקידושין דף מ"ב ע"ב כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר וכ' ה"ה בשם הרב אבן מגש ז"ל דהאי חוזר פירושו שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר אבל אין בטעות כזה בשום צד ביטול מקח אפילו ביתר משתות כיון דלא הוי טעותא בסך הערך

(ב) מבואר במימרא דרבה דלעיל

(ג) נתבאר ספ"ק דגיטין (דף י"ד ע"א) גבי הנהו גינאי וכו' דכל קנין בטעות חוזר

(ד) מימרא דר' נחמן בפ"ה דב"מ סוף דף ס"ג

(ה) לשון הטור ושם במימרא דרב נחמן.

(ו) המחבר העתיק כאן מה שפי' רש"י שם

פי' היתרי' היו נ"ה אמרי' מאחר שהוא מונה חמש חמש בפעם אחת א' פעם חמש ב' פעמים חמש וכן כולם טעה בעשיריות בין מ' פעמים חמש לנ' פעמיה חמש וטעה בחמשים ועוד טעה כשמנ' והיה ד' פעמים חמש והיה סבור שהוא ג"פ חמש וטעה בה':

(ז) כ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' מלוה דין י' וכ' הב"ח בשם הרא"ש פ' איזה נשך ודוקא אי לא אתי אינו חייב להחזי' וסמוך אהבלע' ☜אבל אי אתי איהו ואמר טעיתי במנין חייב להחזיר וכן דקדק מל' הטור וכ"כ הב"י על שם ה"ר ירוחם וכ' הב"ח שכן עיקר:

(ח) כ"כ התוס' שם ריש דף ס"ז וה"ה שם בשם יש מי שכ' וכ"כ הגהת אשרי בשם ר"י ☜דלדידן צריך להחזיר לעולם ואפי' לא תבעו והביאו הב"ח

(ט) ל' הרמב"ם פט"ו מה' מכירה ד"ג וכ' ה"ה דימה אותם הרב לאותה של מעלה (כמ"ש לעיל סעיף א') ונתבאר בהלכות בפ' הזהב דלגבי מומא כל אימת דמגלי מהדר ליה למריה ושכ"כ רבינו האי גאון ז"ל

(י) כ' ה"ה יצא לו דין זה ממ"ש כן במקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרי' חזקה אין אדם שות' בכיס אא"כ בודקו וחייב בכתובתה כדאי' פ"ז דכתובות ריש דף ע"ו וכ' ה"ה שם בשם יש מי שכ' ☜שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטעמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר והביאו ג"כ הסמ"ע:

(כ) שם ד"ד וכ' ה"ה זה פשוט שהרי מום כמקח טעות הוא מבואר זה בפ' השוכר את האומנין (בבא מציעא דף פ' ע"א):

(ל) כ' ה"ז ג"ז פשוט

(מ) טור ס"ה בשם תשו' אביו הרא"ש בסוף כלל צ"ו סי' ו' נ) לשון הרמב"ם שם דין ה"ו כתב ה"ה זה פשוט הכל כמנהג המדינה בכל כיוצא בזה

(ס) שם דין ו' וכ' ה"ה לא ידעתי זה מבואר אלא מדמיון זה לאונאה למדו כן ומקל וחומר שהרי מום לעולם חוזר אע"פ שאין האונאה חוזרת אלא לזמן ידוע

כן הוא ברמב"ם שם וכן העתיק הטור

(ע) לשון הטור ס"מ וכ"כ הרמב"ם שם ד"ז ממרא דרבי יוחנן בפ"י דב"מ דף פ' ע"א

כן הוא בטור

(פ) שם וכ"כ הרמב"ם שם ד"ט כ' ה"ה זה כ' בפירוש מה שאמרו בגמ' (שם) מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות

(צ) לשון הרמב"ם שם דין י"ב וכ' ה"ה מבואר בסוגי' פ"ק דקידושין [ריש דף י"א וכמ"ד] אין סמפון בעבדים אי מבראי הא קא חזי לי' ואי מגוואי למלאכה קא בעי ליה וכו' פי' יבלת שקורין וארץ ואפי' הוא בפניו ואפי' יש בה עצם סמ"ע:

(ק) כ' ה"ה זה פשוט ואמרי' בברייתא דלעיל שם בפ"ו דב"מ ד' [פ' ע"א] שוטה ונכפית ומשועממת הרי אלו מומין [ובפ"ט דגיטין [דפ"ו ע"א] אמרינן הכי לרווחא דמלתא לכתוב בשטר שהוא מנוקה מכל שחין וצרעת ופשוט הוא:

(ר) ברייתא הובאה בפ"ו דב"ב סוף דצ"ב מ"ש בסוגיא בפ"ק דקידושין (ד' י"א ע"ב) גבי לסטי' מזויין או מכתב הנהו קלא אית להו פירשו המפרשים אם היה כן הקול הוה נשמע לפיכך אין לחוש מסתם ושם נאמר לענין תרומה בעבד שלקחו כהן מישראל וכו' ובזה הוא מסולק הספק הכתוב בהשגות ושכן מצא אח"כ בתוספת' עכ"ל וכ"כ התוס' שם בקידושין בשם ר"ת

(ש) שם בבריית' ת) כ' ה"ה זהו קוביוסטוס הנזכר בבריית' לעיל שם בב"ב וכן פי' רש"י קביוסטוס גונב נפשות

(א) ואצ"ל משחק בקוביא שאינו יכול להחזיר

(ב) בשם ר"ח ולזה הסכימו התוספות בכתובות ריש ד' נ"ח שפירוש קביוסטוס הוא משחק בקוביא ועוד שאין רוב עבדים גונבי נפשות

(ג) ל' הרמב"ם שם פט"ו ד"ו מברייתא מחט שנמצאת וכו' פ"ג דחולין סוף דף נ' ד) לשון הטור סי"א ושם בברייתא וכ"כ הרמב"ם שם ספ"כ מהל' מכירה

(ה) וכ"כ התוספות שם דכאן נמצא כאן היה וכשמואל דאמר כל הנולד ספק ברשותו עליו הראיה בפ"ז דכתובות סוף דף ע"ו וכדמפרש התם דמ"ש בברייתא שם המע"ה דסתמא דמילתא דיהבי טבחא דמי' וה"ה אפילו לא יהיב נמי הראיה עליו היא או ישלם.

(ו) שם בשם הרמב"ן וכ"נ מדברי הר"ן שהוא סובר כן וכ"כ מדברי הרמב"ם שם פט"ז ד"ו שכ' ואם נודע בודאי שהיתה טרפה כשלקח ה"ז מחזיר וכו' מדכ' סתם ונמצאת טריפה משמע דבכל טרפות שבעולם הוי דינא הכי

(ז) שם בשם ה"ר אפרים ובעה"ע כ"כ הרא"ש

(מ) ל' הרמב"ם שם מדין הפרה ששחטה ונמצאת טריפה שמחזיר לו השחיטה ומחזיר הדמים

(ט) שם ד"ז וכ' ה"ה גם זה מאותו הטעם הוא

(י) שם ד"ח וכ' ה"ה פשוט באיזהו נשך [דף ע"ו ע"ב] בכיוצא בזה שאם מקח בטל הדרא ארעא והדרי פירי

(כ) טור סי"ד בשם תשו' הרא"ש ונלמד מדין המוכר פרה לחבירו ושחטה ונמצאת טריפה שנתבאר בסעיף נ"א

(ל) כצ"ל וכן הוא בטור וב"י ובתשובות.

(מ) מבואר בסוף סעיף י"א שיתן הדמים אם הם עדיין בידו וכמ"ש שם בשם התוס' וכן דעת הב"י והרב סמ"ע כ' בענין אחר והמעיין יבחר

(נ) גם זה שם בשם תשובת הרא"ש כלל הנ"ל

(ס) וביאר שם ואפי' אם שמעון יכול למוכרו בלא הפסד זבין וזבין תגרי איקרי אם היה טוב היה מרויח בו ועתה שאינו מרויח בו וזה הפסד התגר וגם למה יעכבנו לרמות בו העולם כיון שהתנ' ליתן לו שמן טוב צריך לקיים תנאו

(ע) אבל אם אינו רוצה לוקח יכול לחזור בו דלא עדיף מחטים יפות ונמצאו רעות דלקמן סי' רל"ג וכ"כ הב"ח ושכן ראה אח"כ בסבד"ה

(פ) ל' הרמב"ם שם ד"ט נלמד מעובדא דבסמוך

(צ) מעובדא דאפטרופס דיתמי בפ"ג דב"מ דף מ"ב ע"ב

(ק) היא ממש עובדא הנ"ל וכ' ה"ה וביאור המעשה לדעת הרב צריך עיון והכ"מ וכן הב"י כ' דמשמעות הגמרא דאמר הלכך משתבע איהו [פי' הסרסור] דלא הוה ידע ומשלם בקרא וכו' משמע פשטן של דברים דמשתבע הסרסור ומופטר וכדברי רבינו:

(ר) וכפירש"י והתו' והרא"ש בפסקיו שם שהסרסו' פורע ליתמי ומשתבע ליישקל מבקר' ומסיק בגמרא דבקרא משלם לו דמי בשר בזול דהיינו ב' שלישי' ופי' רש"י הטיל פשרה ביניה' והתו' פי' דדין גמור הוא דאם הי' מודיעו הי' הספסור' שוחטו מיד ומוכרו בזול ולא היה יכול להשהותו עד יום השוק וכ"כ הרא"ש עוד כ' פי' אחר בשם הראב"ד דהאי בשר בזול אין פירושו ב' שלישים כמבואר דוכתי אלא מה ששור שוה לשחיטה יותר בזול משור לחרישה כי הוא מוכרו להן בדמי שור לחרישה והם לא יפרעו לו אלא דמי שור לשחיטה ולי צ"ע שהשמיט הטו' והמחב' והרמ"א דין הרועה שצריך לשלם ושהוא משלם בזול

(ש) טור סי"ז בשם תשו' הרא"ש כלל ק"ב סי' י' ת) רמב"ם שם ד"א וכ' ה"ה משנה פ"ו דב"ב [דף צב ע"ב] פסק כרשב"ג במשנתינו וכן דעת ההלכות וטעמא דכיון דאינן נאכלין סתמן כדמפרש לזריעה הוא:

(א) אבל לא ההוצא' וכת"ק דברייתא שם דף צב ע"ב וכ"פ הרי"ף:

(ב) כ' ה"ה טעמא דמסתבר הוא וכ"כ בהלכות וכיוצא בזה כתבו שאר מפרשים וכ"כ הטור סי"ח

(ג) שם דין ב' שם במשנה וברייתא שם ע"א וכת"ק:

(ד) שם ד"ג ולמדו מדין הוזכר לעיל:

(ה) כן הוא ברמב"ם וכן העתיקו הטור וכ' בכ"מ שם שיש להסתפק אם לא היה לו שהות להודיעו עד שנגנב או נאבד אי הוי ברשות מוכר או ברשות לוקח שהלשון מורה שכל שלא הודיעו הוא ברשות לוקח והשכל אינו גוזר כן א"נ אפשר לו' דמעת שנמצא בו המום הוא ברשות מוכר כיון שלא היה לו שהות להודיעו ויישוב הלשון כך הוא אפי' אבד או נגנב הוא ברשות המוכר מאחר שהודיעו שרוצה להוליכו למדינה פלוני' וצ"ע עכ"ל והנה בהגיעו לחבורו כ"מ חזר מדעתו ממ"ש בב"י לפטרו מגניבה ואביד' באם לא הי' שהות להודיעו ועכשיו ספוקי מספק' ליה אבל הב"ח כ' שלשון הרמב"ם כמשמעו דלא כלתה שמירתו עד שיודיעו למוכר וכל זמן שלא הודיעו חייב באחריות גניבה ואבידה כדין שומר שכר שהרי אם נזדמן לו קונים הוה מזבין ליה ואין חילוק בין אית ליה שהות להודיעו ללית ליה שהות וכ"כ הסמ"ע בשם בעל הלבושים והוא הנכון לענ"ד ואף שאין אני כדאי להכריע:

(ו) טור ס"כ בשם הרמ"ה

(ז) משום דינא דגרמי

(ח) וביאר שם הטעם כיון דלצורך המוכר הוא ואין הלוקח חייב אלא בטרחא בעלמא:

(ט) שם ברמב"ם:

(י) שם ד"ד עיי' במ"ש לעיל בשם הב"ח ורמ"י דאפי' אין לו שהות להודיעו חייב:

(כ) שם ברמב"ם איתא מחמת אורך הזמן וכ"ב הכ"מ שם בשם נוסחא ישנה ומ"ש ואם התליע וכו' ואם היה לו להודיעו וכו' דמשמע דאם לא היה לו שהות להודיעו פטור נלענ"ד דשאני הכא דלא היה בידו לתקן הדבר והמום גרס לו הפסד וש"ש פטור מאונסים כל זמן שלא היה לו שהות להודיעו ונלע"ד עוד שלמדו מדין השור כמ"ש לעיל סעיף י"ח ועיין בסמ"ע ובב"ח שכתבו קצת בענין אחר והמעיין יבחר

(ל) לשון הטור סק"א מימרא פלוגתא דרב ושמואל שם דף צ"ב ע"א וכדמפרש שם בגמרא ופסק כשמואל

(מ) שם ע"ב

(נ) שם בשם הרמ"ה

(ס) וכתב הב"י נראה שסובר שם אין המוכר מכירו דלא זבין אלא לרדיא לא הוי מקח טעות

(ע) שם סכ"ב

(פ) וכ' עוד ☜ואי לית ליה זוזי למוכר לא מצי למימר הרי שלך לפניך טרח וזבין אלא יפרע ממטלטלי

Siman 233

(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם ריש פי"ז מהל' מכירה משנה פ"ה דב"ב ד' מדות במוכרין וכו' שם דף פ"ג ע"ב וכ' ה"ה שם שזה בשינוי חפץ לגמרי ופי' אע"פ שאין אונאה בזה המקח

(ב) שם ס"ב ושם ברמב"ם רפי"ז ושם במשנה

(ג) כ' ה"ה בשם מפרשים שאע"פ שאין אונאת שתות בין אלו לאלו בדמי המקח מכר יכול לחזור בו דהוי קצת כשינוי חפץ מחפץ שאם רצה המתאנה יכול לחזור בו ולבטל מקחו רשאי אבל לא המוכר לפי שאינו שינוי החפץ לגמרי

(ד) שם ריש דף פ"ד וכמימרא דרב חסדא שם

(ה) כתב ה"ה משנה שם ופי' כלומר שהטעה הלוקח את המוכר וא"ל חטים שלך רעות הן ונמצאו שהן מן היפות מוכר שנתאנה יכול לחזור בו ולא לוקח

(ו) שם ס"ג ושם ברמב"ם ושם במשנה

(ז) ל' הרמב"ם שם

(ח) והביא ראי' מפ"ק דביצה ריש ד"ז ביעי דפחיא למאן וכו' והרב ב"ח תמה בזה האיך מאכילין לאדם ע"כ דבר שאין מקובל על נפשו ותו הלא התנה בפי' שיהא איל מסורס ודמי לחטין יפות דנמצאו רעות דלוקח יכול לחזור בו והבא ראיה לזה וכו' מפני שלא יעלה על הדעת לו' במי שדעתו לקנות דבר חשוב שיהא בידו של המוכר להשלים לו בהרבה מן הגרוע או בדמים ☜ושכן עיקר הלכה למעשה וע' בסי' רצ"ב סי"ז ובמ"ש שם

Siman 234

(א) לשון הרמב"ם בפט"ז מהלכות מכירה דין י"ב משנה בספ"ה דבכורות דף ל"ז ע"א וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפרק המוכר פירות

(ב) שם ושם במשנה

(ג) שם די"ג ושם במשנה

(ד) שם דין י"ד וברייתא שם וכת"ק

(ה) שם וכ' ה"ה לא מצאתי זה מבואר אבל ראיתי שלא נשנה בגמ' לבד איסורין של תורה או איסורי הנאה של דבריהם כגון יין נסך שהכוונה סתם יינן אבל איסורין של דבריהם באכילה לא אבל כיון שאכלו ונהנה לא יחזיר להם כלום וכו' וכ"כ הכ"מ בשם הריב"ש ואף על פי שלרב ז"ל אין לו ראיה ברורה בדין זה לא מצינו מן הבאים אחריו שחלק עליו

פי' שנודע לאחר שמכרה שהבודק לא בדקה כראוי

(ו) שם וכ' ה"ה וכבר נתבאר זה מיין נסך כמו שאמרנו למעלה

Siman 235

(א) ל' הרמב"ם בפכ"ט מהל' מכירה דין ז' וכ' ה"ה זה פשוט שעדיין לא הגיע לעונ' הפעוטות (משנה פ"ה דגיטין דף נ"ט ע"א) ואמרו בגמ' פ"ו דגיטין (דף ס"ה ע"א) אמר רבא ג' מדות בקטן וכו':

(ב) כ' ה"ה נתכוון למ"ש שם בגמ' דף נ"ט ע"א הפעוטות מקחן מקח ועד כמה מחוי ר' יהודה לרב יצחק בריה כבר שית כבר שבע וכו' ולא פליגי כל חד וחד לפום חורפיה

בשם אביו הרא"ש והרב רמ"א הכניס בתוך דברי הרמב"ם דעת הרא"ש ואין דעת הרמב"ם כן כדלקמן סעיף ח' וכמ"ש שם והיה ראוי לכתוב בשם י"א וגם הרב סמ"ע העיר בזה

(ג) מסקנת הגמרא שם

(ד) מימרא דר' יוחנן שם משום כדי חייו

(ה) שם במשנה

(ו) מבוא' בפ"ט דב"ב דף קנ"ה ע"ב

(ז) טור ס"ג כ"כ הרא"ש בתשו' סוף כלל פ"ה וסוף כלל א' דאפ"ה לא הוי מתנתו מתנה כ' רשב"א בתשו' ☜קטן בן שש שנתנו לו מתנה ע"י גדול ולא פי' אימת יתנו לו והוא נתן לו עכשיו ופסק דאם אין הקטן חריף ובקי אזי פשע זה הגדול במה שנתנו לו ועיין בתשו' הר"ן סימן מ"ט סמ"ע בשם ד"מ

(ח) בתשו' הרא"ש שם ושם

(ט) טור ס"ד בשם תשו' הרא"ש בסוף כלל פ"ה

(י) לשין הרמב"ם שם ד"ו מימרא דרב פפא מפורש' בספ"ו דכתובות דף ע' ע"א ובהל' שם בהנזקין ה"ה

(כ) שם ד"מ מימרא דרב יונה אמר רבי זירא עד שתות כגדול בפ"ו דגיטין דף נ"ט ע"א

(ל) שם ומ"ש הראב"ד דקטן אין לו מחילה כדאמרינן יתמי לאו בני מחילה נינהו כ' ה"ה שאין משמעות הגמ' כן שא"כ היה להם בגמ' לפרש ומ"ש ביתמי דלאו בני מחילה נינהו מ"מ חכמים שתקנו שיהיה ממכרן ממכר משום כדי חייהן הן תקנו שיהיה טעותם כגדול וכו' מ) שם

(נ) כ' ה"ה כדמשמע פ' הנזקין (גיטין דף נ"ב וע"א) והיא ביתומים שיש להם אפוטרפוס וכן הדין לקטן עצמו ועיקר

(ס) שם דין ט' ע) כ' ה"ה פשוט הוא דשכירות מכירה ליומא הוא ואין ממכרו ממכר במקרקעי

(פ) כ' ה"ה נתן המחבר טעם למ"ש שקנין הקטן אינו מועיל לפי שסתם קנין לכתיב' עומד וכל שאינו ראוי לכתיבה אינו מועיל:

(צ) שם די' י' ק) כ' הרב המגיד מימרא מפורשת פרק קמא דמציע' (ד' י' ע"ב) ר) גם זה מבואר שם בגמ' הדין והטעם שחצר הקטנה היא משום יד

כן הוא ג"כ ברמב"ם ופי' הסמ"ע דכיון דמצינו דרבתה התורה קנין לקטנה ע"י חצירה כמו בגדול הניחו לה חז"ל גם כן קנין סודר כמו בגדול ובנוסח הטורי' שלפנינו העתיק וכן קטן שקנה מטלטלים וקנה מידם וכו' אבל הקטנה וכו' וקנת' מידם וכו' ונלע"ד צ"ע בזה ובמ"ש הרב ב"ח שם ומ"מ כתב שהרמב"ם הסכים לדעת הראב"ד כשאחרים הקנו לו קרקע במקח וכו' ואין כאן מקום להאריך:

(ש) שם די"א:

(ת) ביאר שם שהקטן כמי שאינו בפנינו הוא וכת' הר' המגיד מבואר בגמ' שמי שמקנה קרקע לקטן שקנה וכו' והכי מפורש ס"פ יש נוחלין (בבא בתרא ד' ק"ל ע"ב) גבי ההו' דיקל' אזל רב ביבי אקנייה לבנו הקטן ומה שחידש המחבר הוא שאפילו במקח שהרי אין מקחו מקח ☜ונראה שהקטן יכול לחזור בו ואין המוכר יכול לחזור בו:

(א) שם די"ב וכתב ה"ה מפורש פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ה ע"ב) שבן י"ג שנה ממכרו ממכר במטלטלי' אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן:

(ב) ג"ז מפורש שם ומפורש בהלכות בארוכה:

(ג) שם די"ג:

(ד) ל' הטור בסי"ג בשם הרי"ף וכן פי' הרשב"ם בפ"ט דב"ב ד' קנ"ה ע"ב דכ"כ התו' שם בשמם

(ה) טור שם בשם הרמ"ה

(ו) כ"כ גם הרמב"ם שם וכתב ה"ה זה מפורש שם (בפ' ודף הנזכר) בפ"ו דגיטין ד' ס"ה בשמועה דמימרא דרבא ג' מדות בקטן וכו' וכדאי' בהל' בפ' מי שמת בארוכה

(ז) כתב ה"ה זהו סברתו שמה שהזכירו בגמ' אביו לאו דוקא וכ"כ בעל העיטור ז"ל והוא הדין לנכסיו מורישיו ע"כ וכ"כ הטור בשם הרמ"ה

(ח) שם בשם הרמ"ה

(ט) ל' הרמב"ם

(י) כ"כ בהלכות בפרק מי שמת וכ"כ הרב המגיד שם בשמו וכ"כ אבן מגש והביא ראיה לזה ועקר וכן כתב הב"י בשם נ"י שם בשם הר"י א"מ

המפרשים בשם הגאוני' כ) לשון הרמב"ם ודין י"ד

(ל) כן פירש הרב המגיד שם ומבואר לעיל בסוף סעיף ח':

(מ) כת' ה"ה אע"פ שלא נזכר בגמ' (גיטין דף נ"ט ע"א) אלא מתנתו מתנה סתם מ"מ נלמד לדין הפעוטות במתנת המטלטלין כמ"ש לעיל (סעיף א') שמתנ' הבריא והש"מ שוות ופי' הרב אבן מגש ז"ל אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן וכן פי' ז"ל ובין בנכסי אביו בין בנכסי עצמו מתנתו מתנה

(נ) שם דין ט"ו מפורש ושם בב"ב דף קנ"ה להלכות:

(ס) מבוארים בא"ה סי' ק ע"ב

(ע) כתב ה"ה דכל שלא הביא ב' שערות ולא נולדו בו סימני סרים קטן הוא

(פ) מפורש שם בגמרא ובהלכות

(צ) טור סי"ד בשם הרמב"ם

(ק) ל' הריב"ש בסימן תס"ח בשם הרמ"ה הביאו בב"י שם

(ר) ל' רמב"ם דין ט"ז וכתב ה"ה מפורש שם בגמרא (דף קנ"ד ע"א) דאין שומעין להם לנוולו ועוד דסימנים עשויין להשתנו' ופי' סימנים משתני' וכו' יש מי שפי' נושרין

(ש) וכ"כ הרמב"ם שם ושם בגמ' דף קנ"ה ע"א

(ת) שם דין י"ז:

(א) וסיים שם כדין הזה הורו רבותי

(ב) שם לדעתו וכתב ה"ה ואפשר שלמד הרב ז"ל דין זה ממ"ש במתקדשת למיאונין כיון שגדלה שעה אחת שוב אינה יכול' למחו' (ומבואר בא"ה סימן (קנ"ה) ואע"פ דהאי ממונא ושם איסורא מ"מ גם זה מדין שתיקה וכו' וכן גבי פרנסה אמרו שאם לא מוחת' הפסיד' (ומבואר שם סי' צ"ג) ג) טור סי"ח בשם הרמ"ה

(ד) שם בשם ה"ר יונה

(ה) שם בשם אביו הרא"ש כ"כ בפסקיו בפ' ב' דייני גזירות

(ו) ב"י בשם ר' ירוחם נתיב י"ט וכ"כ לעיל ריש סי' קל"ב:

(ז) לשון רמב"ם בפכ"ט מה' מכירה ד"ב משנה פ' הנזקין (גיטין דף נ"ט ע"ח) שנינו חרש רומז ונרמז וכו' וכת"ק וכפירש"י שם

(ח) כתב ה"ה דלא גרע מנשתתק לגיטין כדאיתא במי שאחזו (שם דף ס"ז ע"ב) אבל יש תימה למה לא השוה מדבר ואינו שומע לשומע ואינו מדבר כו' וצ"ע

(ט) שם ד"ג וכתב ה"ה זה מבואר שם ברייתא שם (דף ע"א ע"ח) כשם שבודקין אותו בגיטין כך בודקין אותו למשאות ומתנות

(י) נתבאר מא"ה בסי' קכ"א ס"ה:

(כ) מימרא דרב כהנא אמר רב וכו' שם:

(ל) טור ס"כ בשם תשו' הרא"ש בסוף כלל פ"ה

(מ) לשון הרמב"ם פכ"ט מה' מכירה ד"ד וכתב ה"ה זה פשוט ומבואר וכו' בב"ב דף קנ"ה ע"א ובפ"ק דחגיגה (ריש דף ג') נתבאר איזה שוטה (ובי"ד סימן א') נ) לשון הטור סעיף כ"א

(ס) כתב ה"ה ממ"ש בפ"ד דכתובות מי שנשתט' בית דין מעמידין אפוטרופוס לנכסיו וכו' מימרא שם דף מ"ח ע"א

(ע) שם ד"ה כת' ה"ה ברייתא מפורש' בפ"ג דראש השנה (דף כ"ח ע"א) ומבואר ג"כ בפ"ב דכתובות גבי עובדא דבר שטיא (ריש דף כ') פ) שם די"ח כתב ה"ה ברייתא בפ"ו דעירובין (ריש ד' ס"ה) צ) מימרא דר' חנינא שם לא שנו וכו' ק) שם רפ"ל מה' מכירה וכתב ה"ה זה פשוט שהמוכר אחר שזכה לו אינו יכול לחזור וכן פשוט שהלוקח אינו מוכרח לקנות שא"כ חבין לו לאדם שלא בפניו ואפילו במתנה יכול לומר אי איפשי לקבל

(ר) שם דין ב' וכ' הרב המגיד פשוט שעבד זה הוא כנעני ובו אמרו מה שקנה עבד קנה רבו וכ"כ רב האי גאון בשער ה' של מקח וממכר

(ש) שם ד"ו וכתב הרב המגיד מבואר הוא שאין מתנתו כלום שאפילו למכור יש צדדין שאינן רשאין כדאיתא בפ' ה' דגיטין (דף נ"ב ע"א) נתבאר בפ' י"ח מה' נחלות (ולקמן סימן ר"ץ) ת) לשון הטור סכ"ט וכ"כ הרמב"ם שם ד"ז ירושלמי פ' אחרון דיום טוב ופסקוהו הרי"ף והרא"ש שם:

(א) שם ברמב"ם:

(ב) ועיין בס"ס קצ"ה

Siman 236

(א) ל' הרמב"ם בפ"י מה' גזילה וכתב הר' המגיד כל זאת הבבא היא בפ"ה דגיטי' [דף נ"ה ע"ב] במשנה אחרונה וברייתא שם [דף כ"ח ע"ב] וכשמואל וכדמפרש רב אשי לברייתא אליבא דשמואל ומשמע דיד הבעלים על העליונה רצו קרקע או מעות וכן הוא בהלכות

(ב) טור ס"א

(ג) שם ממשנה דלעיל

(ד) שם ס"ב שם במשנה

(ה) פלוגתא דרב ושמואל שם ד' נ"ח ע"א ופסקו הרי"ף והרא"ש כשמואל דקי"ל כשמואל בדיני

(ו) שם במימרא דשמואל

(ז) מוצא דין זה לא מצאתי והרב ב"ח כ' פי' שהודה בפני ב"ד או בפני עדים בתורת הודא' גמורה שלא בפני הלוקח הסקריקון דליכא למימר מפני היראה הודה

(ח) בפ"ג דב"ב ד' מ"ח ע"א מסיק ומודה שמואל היכא דיהיב זוזי

(ט) שם ס"ג בריית' שם בגיטין ד' נ"ח ע"ב

(י) כדמפרש לה רב ששת שם

(כ) טור וכ"כ שם הרמב"ן ז"ל

(ל) שם מבואר מברייתא וממימרא דרב ששת הנזכר לעיל

(מ) לשון הרמב"ם ריש פ"י מהלכות גזילה וכ' הרב המגיד מברייתא הבא מחמת חוב ומחמת אנפראות וכו' [שם] ופי' אנפראות מחמת טענתו שיש לו נזק שזה הישראל הזיקו או שהפסידו וזה פירוש מלת אנפראו' נזק והפסד

(נ) שם דין ב' וכתב ה"ה שאם לא כן בטלת דין סקריקון שכל אנס יאמר חוב לי עליו אלא ודאי כשהבעלים מודים או שיש עדים לעכו"ם

(ס) מימרא דרב יוסף שם וכדמסיק שם מ"ט כיון דאיכא בי דוואר וכו' וכ' ה"ה דכיון דאיכא ב"ד קבוע של עכו"ם ולא אזיל ישראל קמייהו נראה שהאמת טוען העכו"ם ומפני שדין האנפראו' הוא שיש עדים לעכו"ם בודאי כדאמרן קאמר הכא שאין דין אנפרות

(ע) טור ס"ה מברייתא הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות וכו' וכמו שפי' רש"י שם אבל לא כמ"ש שמחזירו בחנם

(פ) שם בשם רבינו גרשום וכ"כ התוס' בפ' הכונס ד' י"ח ע"א והרא"ש שם כ"כ המרדכי ריש פ' האומנין בפסק ר"ג ר"י וכן דן ר"מ וכ"פ המיימ' פ"ה מהלכות גזילה

(צ) שם סעיף ו' בשם תשובת הרא"ש בסוף כלל צ"ה מהא דאמרי' גבי רועה שה"ל לקדם ברועים ומקלו' עד כדי דמיה משום כושרא דחיותא פ"ז דבבא מציעא דף ל"ג ע"ב

(ק) וביאר שם הטעם כיצד הלה עושה סחורה בביתו של זה

(ר) שם ס"ז וגם זו בתשובת הנזכרת

וכן כ' בסי' רנ"ט סעיף ג' בהגה

(ש) שם ס"ה ושלזה הסכים הרא"ש מימרא דרב יוסף אין דין אנפרו' בבל וכו' וכמ"ש לעיל בס"ז

(ת) בשם המיימוני פ"ה מה' גזילה דין י"ג וכתב ה"ה פי' בדין החקוק וכמו שכתוב למטה וזה מבואר שהרי הרוגי מלכות נכסיהן למלך כדאי' פ"ו דסנהדרין דף מ"ח ע"ב כ"ש זה הדין:

Siman 237

(א) לשון הטור מעובדא דרב גידל פ"ג דקידושין דף נ"ט ע"א

(ב) נלמד מלשון עני המהפך בחרר' דחרר' מידי דטלטל הוא

(ג) וכ' הסמ"ע ☜שמכריזין עליו בב"ה שעשה מעשה רשע כזה

(ד) שם בשם ר"ת כ"כ התוס' שם בשמו

(ה) שם וכ"כ התוס' שם בשמו והרא"ש ממשנה ג' פ"ד דפאה הובא בפ"ק דבבא מציעא דף י' ע"א נפל לו עליה פירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו דמשמע אותו שנטלה לא מיקרי רשע כיון שאינו מצוי והיינו נמי עני המהפך בחררה שממצי' עצמו אצל ב"ה לעבדו כדי שיתן לו לפעמים חרר' כי זה יכול למצו' שם הוא

(ו) כן דעת רש"י ופירושו שם אפילו בזוכ' מן ההפקר שייך דין עני המהפך בחרר' וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן וזהו ששנינו מעבירין אותה הימנו היינו טעמא שלא הוא בלבד מחזר אחריה שהרי כל העניים מהפכים כמותו אחרי הפיאות

(ז) וע"ל סי' קנ"ז סעיף ה' בהגה

(ח) ב"י בשם התו' שם בשם מהר"ר יצחק

(ט) ג"ז שם ושם

Siman 238

(א) משנה פ"י דב"ב דס"ז ע"ב

(ב) טור באוקימתא דרב אסי בפ' קמא דב"ב דף י"ב וכ"פ הרמב"ם בפ' כ"ג מה' מכירה דין ח' ג) שם ס"ה בשם הרמב"ן

(ד) שם במשנה דב"ב וכדמפרש שם רב יהודה אמר רב

(ה) שם במשנה:

(ו) טור ס"ב בשם הרמב"ן שכן פירוש המשנה דאי לאו הכי מלתא דפשיטא היא שאין כותבין ללוקח וכתב הסמ"ע מ"ש המחבר הדין הזה בשם י"א כיון שהוא מוכרח לומר כן דאל"כ קשה פשיטא י"ל דיש לקושיא פשיטא תרוצין אחרים והביאם שם:

(ז) שם במשנה:

(ח) כדמפרש לה שם בגמרא דף קס"ח:

(ט) שם ס"ד בשם ה"ר יוסף הלוי:

(י) שם פ"ה בשם הרמ"ה:

(כ) שם בשם הרמב"ן:

(ל) וז"ל שם אם המוכר טוען שלא נתן לו עדיין דמי המקח והלוקח אומר נתתי הלוקח נאמן שדמי המקח חזרו כמלוה ע"פ וכדאמרי' בפ"ט דב"ב (דף קנ"ד ע"ב) ואם לאו הלך אחר השטר כלומר יתקיים השטר בחותמיו ואין הלוקח צריך ראיה אחרת וה"נ דכוותיה וה"נ מוכח בפ"ק דבתרא ד' ה' ע"ב גבי סמך לו כותל אחר אילימא דאמר ליה פרעתיך בזמנו וכו' עוד שם בשם הירושלמי דין ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי הלך לוי ונתנם ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה ☜יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזיל גבי ראובן וכו' וגובה ממנו וכ' שאין יהודה זוכה בשעבוד אחריות שיש ללוי על ראובן אא"כ כתב לו שמקנה לו אגב קרקע כל שטרי אונות שיש לו על קרקע זה ויזכה בהם ובכל שיעבודם:

Siman 239

(א) לשון הטור ברייתא פ"י דב"ב סוף דף קס"ח

פירוש אם אמרו עדים כתבנו ונתננו לו. רשב"ם:

(ב) כדמפרש לה רב נחמן שם דף קס"ט ע"ב:

(ג) טור בשם ר"י:

(ד) שם ס"ב מימרא דרב המנונא שם ד' קע"א ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפ' כ"ג מהל' מלוה דין ז':

(ה) כן כתב ה"ה שם בשם הרמב"ן ושכ"כ בעל העיטור:

Siman 240

(א) ל' הרמב"ם פ"ה מה' זכייה ומתנה ד"ח ממימרא דרב נחמן פ"ד דכתובות דף מ"ד ע"ב וכדמפרש לה רב פפא ובגמ' שם:

(ב) כמבואר לעיל ריש סי' ל"ט:

(ג) כמבואר בסי' קע"ה סעיף כ"ד:

(ד) כגון לענין דרך דאפי' למ"ד מוכר בעין רעה מוכר נותן בעין יפה נותן כן כתבו התוס' שם:

(ה) כן כתבו התוס' שם דאם יראה שתיהן אית ביה דינא דבר מיצרא דאפי' מתנה שכתוב בה אחריות אית בה דינא דבר מצרא וכ"כ ה"ה שם בשם יש מי שפירש ויש חולקין בזה ושהרשב"א כתב שמא שאני הכא דכתב לו שטר מתנה מוחלט לכך כתב שאם יערער עליו בן המצר שלא יהא המכר מכר ויזכה בו מכח מתנה זו דהניחו בצ"ע וכ"כ הב"י בשם הר"ן שכן כתב בשם רב נטוראי גאון וכתב עליו לא נתחוורו דבריו והבי' גם דברי והרשב"א:

(ו) וביאר שם דהוה כאלו אוסיף ליה דיקנא שהרי הוצרך לכתוב השני בשביל אחריות ואי בעי בהאי גבי דאי בעי בהאי גבי ולזה הסכים הטור וכ"כ הב"י שהדברים נכוני' ולעד"נ ג"כ כדעת המחבר ב"י ג"כ בחלוק' ראשונה כדעת הי"א שכתב ה"ה וכדעת הרב נטוראי גאון שכתב הר"ן בשמו לכן לא חילק בזה:

(ז) שם ברמב"ם:

(ח) מימרא דרב פפא שם ומודה רב נחמן וכו' וכתב ה"ה פי' ואם הוא שטר מכר ובא לגבות מחמת האחריות וגובה העיקר מזמן ראשון ותוספת מזמן שני כן כתבו רוב המפרשי':

(ט) מימרא דרב נחמן שם:

(י) כרפרם אימר אודויי אודי ליה פי' שהשטר הראשון שקר וכתב ה"ה פסק המחבר כרפרם מפני שקרקע בחזקת בעלים ראשונים עומדת:

(כ) שם דין ו' כתב ה"ה דין זה מתבאר בפ"י דכתובות (דף צ"ד ע"ב) בעובדא דאימא דרמי בר חמא ופרשוה בהלכות בשאין בה קנין ע"ב וכפירש"י שם דלא נודע למי מסר תחלה שטר מתנה דאם היו יודעים למי מפר' תחלה באותו יום היה הוא זוכה בשדה כמבואר בסעיף שאחריו ודלא כמ"ש המחבר בכ"י:

(ל) כ' ה"ה אע"פ שידענו איזה מהם נכתב ראשון כיון שלא ידענו שעת המסיר':

(מ) וכתב ה"ה פסק כשמואל שם דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני וכדמפרש טעמיה שם בגמרא דס"ל כרבי אליעזר דעידי מסירה כרתי וכו' ואע"ג דאפשר נמי דבבת אחת נמסרו שניהם וזכות שניהם חלה בבת אחת מ"מ הא מילתא לא שכיחא ודינא דשוד' שכיחא טפי כן פירשו ז"ל:

(נ) שם דין ז':

(ס) כתב ה"ה זה פשוט דמשעת הקנין שעבד נפשי' ומבואר בהלכות:

(ע) כרבי אליעזר דעידי מסירה כרתי וכמו שכתבתי לעיל:

Siman 241

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ה מה' זכייה ומתנה וכתב הרב המגיד דבר זה פשוט בהרבה מקומות:

(ב) ל' הטור ס"ב ושם ברמב"ם דין ד' מעובדא דמר זוטרא ורב אדא סבא וכולי לקמי' דרב אשי וכו' ומסיק לא אברי סהדי אלא לשקר'. פ"ג דקידושין דף ס"ה ע"ב:

(ג) לשון הרמב"ם שם ד"א מימרא דרבה ב"ב חנה א"ר יוחנן בפ"ד דב"מ ד' מ"ט ע"א וכדמסיק שם דלא סמכא דעתיה:

(ד) שם אמר רב פפא ומודי ר' יוחנן וכו' וביאר שם דהא לא קנה אלא לקיים דבריו של ראובן ודבריו של ראובן לא חלו:

(ה) לשון הרמב"ם שם דין ב' כיוצא בזה כתב בפ"ה מהל' מכירה די"א וכ' ה"ה שם דין המחיל' שאינה צריכה קנין מדאמרי' בפ"ק דקידושין (דף ט"ז ע"א) שמע מיניה ע"ע גופו קנוי כו' אלמא דמחילת השעבוד אם לא היה גופו קני באמירה בפני ב' סגי

פי' וצריך להחזיר השטר או המשכון:

(ו) דין זה כתב המחבר ב"י לעיל סי' י"ב סעיף י"ו:

(ז) וביאר שם כגון היכא דסבור שאין עליו עדים ומחל ולאחר זמן מצא עדים התם ודאי לא הוי מחיל' דאלו היה יודע שיש לו עדים לא הי' מוחל:

(ח) הרשב"א בתשוב' מחס"ב:

(ט) שם לפי שהקרקע בחזקתו בעליה עומדת ואפי' בהקנא' מהא דמוכר פירות דקל לחבירו אם שמט ואכל מה שאכל אכל וכו' (ב"מ דף נ"ו ע"א) ואפי' הניחו אוכל מפני שהיה טועם בהקנאתו וסבור שקנה לוקח ואילו היה יודע שלא קנה היה מונעו אפ"ה זכה דמחילה בטעות הוי מחילה כדאיתא ס"ז ע"א:

(י) שם ברמב"ם פ"ג מה' זכייה ד"ג:

(כ) שם דין ה' כתב ה"ה שכן דקדק רבו הרר"י הלוי מסוגיא דגיטין (דף ט' ע"א) וממ"ש הרי"ף שם דכל דלא סיים לא קנה וכו' ונחלקו עליו חכמי הדורות מדין שטר לך בידי פרוע מבואר בסי' ס"ה ומדין שדי מכורה לך בסי' רי"ח ודין בית מביתי ועבד מעבדי בסי' רי"ד והניחו בצ"ע והכ"מ כתב ליישב ולתרץ שלא יהיה סתירה לדבריו משם ע"ש:

(ל) טור בשם הראב"ד והרב המגיד שם בשם חכמי הדורות:

(מ) טור ס"ז וכ"כ הרא"ש בפסקיו בפ"ג דב"ב אמתני' דמעשה בית חורון וכו' ואמרו חכמים כל מתנה שאינה וכו' הובאה שם דף קל"ד ע"א.

(נ) שם ס"ט ממימרא דרבא אתרוג זה וכו' שם ד' קל"ז ע"ב וכ"כ הרמב"ם שם ד"ט וכ' הרשב"ם שם ואע"ג דלא כפליה לתנאיה כו' וכ"כ התוס' שם דס"ל לרבא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי:

(ס) וצריך להחזיר הפירות שאכל כמ"ש בס"ט ולענ"ד נלמד גם מדין האתרוג נטלו ולא החזירו לא יצא:

(ע) פי' שנדר לדעת חבירו מ"ה צריך ליתן לו מתנה גמורה אבל נדר או נשבע סתם ליתן מתנה יכול ליתן אפי' על מנת להחזיר כמ"ש ביורה דעה ס"ס רל"ח סמ"ע:

(פ) לשון הרמב"ם שם דין י' וכ"כ הטור בסעיף י' מימרא דרב נחמן שם וכדאמר רב אשי חזינן אי אמר וכו':

(צ) כ' הב"י בסי' ר"ז מחסי"ח בשם הרשב"א ☜האומר שדי נתונה לך ע"מ שתתן לי כל שנה ה' זהובים נותן לו כל ימי חייו מת אינו נותן ליורשיו בשנים הבאים לאחריו אבל כל מה שנתחייב לאביהם מן השנים שעברו נותן הוא לבניו וכ"כ הנ"י פ' המוכר פירות הביאו הסמ"ע בשם ד"מ (הטעם דבגיטין דסתמא לצעורא קא מכוין ובעי מיני החפץ דווקא סמ"ע):

(ק) ב"י בשם הרשב"ם וביאר שם דלא ה"ל שואל להתחייב באונסין ואף לא שומר להתחייב בגניבה ואבידה אלא מקבל מתנה ולא יתחייב אלא בפשיעה:

(ר) לשון הרמב"ם שם דין ו' וכתב הרב המגיד זה פשוט בכמה מקומות:

(ש) ב"י בסעיף ו' בשם הר"ן בפרק מי שאחזו גמרא הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז

פירוש דלעולם מוקמינן הדבר מסתמא שנשאר כמו שהיה:

(ת) טור סי' ב' בשם שאלת אביו הרא"ש בריש כלל כ"א וע' בסי' ר"ז:

(א) ביאר שם כיון שלא ביטל תנאו:

(ב) שם סעי' י"א בתשובה בשם ר"י ור"ת והרמב"ם שם דין ז':

(ג) שם סעיף י"ד תשובת הרא"ש:

Siman 242

(א) ל' הטור ופשוט בפ"ג דב"ב דף מ' ע"ב:

(ב) שם בשם ה"ר יונה:

(ג) מבואר מהא דאפי' במתנה טמירת' אמרי' דבטלה אלמא בגילוי דעת כל דהו בטלה המתנה:

(ד) פשוט שם בגמ' אי דגיטא ודמתנת' גילוי מילתא בעלמא היא:

(ה) טור וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' מכירה ד"ג וביאר שם שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה

(ו) טור ס"ג והם דברי הרא"ש בפסקיו שם בפ' חזקת

(ז) טור ס"ד

פירוש לאפוקי מצוה מחמת מיתה כדלקמן סעי' ו':

(ח) מימרא דרב יהודה שם

(ט) כרב אשי ומסקנת הגמ' והלכתא חיישינן שם ריש דף מ"א ודין מצוה מחמת מיתה מבואר בסוף סעיף ו' וע"ש:

(י) כלישנא בתרא משמיה דרב יוסף שם ד' מ' ע"א

(כ) ל' הרמב"ם בפ"ה מהלכו' זכייה ומתנה דין ב' ממימרות הנ"ל וכמ"ש הרב המגיד שם דמ"ש המחבר שם קרקע אינו אלא מפני שאין שטר מועיל במטלטלין בלא קנין והוא הדין לקנין מטלטלין ודאי בשצו' להסתירו

(ל) טור ס"ו ובשם הר"ר יוסף בסברא אחרונה ושלזה הסכים הרא"ש וכן כתב הרמב"ן בשם תשובה לגאון ובשם ר"מ וכן כתב ה"ה שם והר"ן בשם ר"ת וכן כתב ר"י נט"ו ח"ב:

(מ) שם סעיף ז' בשם ה"ר יונה וכן כ' נימוקי יוסף בשמו בפרק חזקת ☜ פירוש שלא ציוה על המסירה שתהי' בפרהסיא וכן פירש הסמ"ע

(נ) שם ס"ח בשם אביו הרא"ש והעתיקן המחבר כהלכתן כמו שכתב בפסקיו בפרק חזקת וכן כתבו התוס' שם בד"ה איכא דאמרי וכו':

(ס) ל' הרמב"ם שם ריש פ"ט וכ' הרב המגיד מבואר בהלכות פרק חזקת בשם רבינו האי גאון ודוקא שצוה לגלותה לאחר מיתה ☜הא אם צוה להסתירה בסתם לא קנה וכו':

(ע) שם ד"ב וכתב ה"ה בשם רב האי גאון

פירושו מבואר בסי' ר"ן ס"ז ובהגה שם ס"ה

(פ) כתב הר"ן מדאמרי' (שם) לא מגבינן בה דלא אמרינן לאו כלום היא וכו' צ) וביאר דאיגלאי מילתא דלאו למתנה טמירתא איכוון אלא דעתו הי' להקנות ושכן היה דן הרי"ף וכ"כ נמוקי יוסף וכיוצא בזה כתב הרמב"ן וכן הרשב"א בתשוב' סי' תתקצ"ד

(ק) ל' הרמב"ם שם פ"ה ד"ג ממסקנת הגמ' שם סוף ד' מ' אבל הכא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא ליה דליקני

ברמב"ם שם לא כתב או סתם כי מבואר כמו שכתוב אחר כך אפי' היתה וכו' ר) שם הרמב"ם ומבואר במ"ש לעיל

(ש) שם דין ד' מעובדא דההוא דאזל לקדושי איתתא וכו' לקמיה דרבא וכו' ומסיק ולא היא התם מוכחא מילתא דמחמת אונסא וכתב הרב המגיד ופי' המחבר התם הויא מתנת הבן מודעא משום דעובדא גופה מוכחא דאיכא אונס ומיהו אי לאו מתנת הבן היינו אומרים שאונס זה לאו אונס גמור הוא שאם ירצה לא ישאנה ולא יתן לה נכסיו אלא גמר בלבו ונתן אבל כשכתב לבן מסותרת בטל מתנתא מדין מודעא וכן פירשו ז"ל ועיקר עכ"ל וכמ"ש הרמ"א בהג"ה

(ת) היא עובדא דלעיל ממש

כן הוא ברמב"ם שם:

Siman 243

(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' זכייה ד' ב' פשוט ומבואר בפ"ק דגיטין דף י"ד ע"א:

(ב) פשוט בספ"ח דב"ב דף ל"ח ע"א גבי פלוגתא דרשב"ג ורבנן בכותב נכסיו לאחרים והיה בהם עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן ודין שתק ולבסוף צווח מבואר בסימן רמ"ה סי"א ☜ פי' שנדר המתנה לשמעון ע"י שלוחו:

(ג) שם ס"ב מימרא דאביי נקטינן וכו' נפקא מינה להולך לאו כזכי רפ"ד דגיטין דף ל"ב ע"ב

פי' ואפילו במתנה מרובה וכ"כ הטור בסעיף ב' מתנה סתם וכן אהא דאמרי' בפרק ד' דמציעא דף מ"ט ע"א א"ר פפא ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת אמר עלה בירושלמי דהני מילי בעשיר אבל בעני נעשה נדר בפיך זו צדקה כ"כ המחבר לעיל סימן קכ"ה ס"ה וע"ש עיין בי"ד סי' רנ"ג מ"ש המחבר בזמן הזה כמה יהיה לו שלא יקרא עני ודין נודר או מקדיש דבר שאינו בידו עיין לעיל ס"ס רי"ב

(ד) טור ס"ו וכ"כ בסי' קכ"ה סעיף ו' בשם הרמ"ה וכתב הב"י ודברים של טעם הם

פירוש אבל הוא ברשות הנותן דאל"כ הוי בדבר שלב"ל דלא קנה כמ"ש בסי' רי"א:

(ה) שם ס"ז וברמב"ם פ"ו מהל' מכירה דין י"ד מימרא דרבה בר יצחק אמר רב וכו' ב"ב דף ע"ז ע"א וכמו שפי' רשב"ם שם דאין עושין שטר בע"כ של נותן ולא ניחא ליה דתהוי מתנה בשטר וכ"כ ה"ה שם שנראה מדברי המחבר שלא קנו מידו כלום אלא שהוא עשאן שלוחים לזכות לאותו פלוני:

(ו) שם ס"ח ושם במימרא דרבה דלעיל וכ"כ הרמב"ם שם דין י"ד

(ז) שם בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו וביאר שם כיון דהתנאי הוא טובתו של לוקח אינו אלא פטומי מילי כדאמרינן בפ"ה דב"מ דף ס"ז ע"א וכו' ולטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חזר מן התנאי גם המעשה בטל עכ"ל וכן כתב שם בשם הרמב"ן ושלא בעינן בהא תנאי כדומיא דבני גד ובני ראובן

ומבואר בתשו' שם שעשה קנה ביניהם שכל שיחזור יתחייב לחבירו ה' אלפים זהו' וקנו בקנין על מנת שיכתבו וכו' וכתב הסמ"ע שנ"ל ☜דקנין לישא זה את זה הוא קנין דברים ואינו חל ומבואר שם ☜דאפילו נכתבו השטרות כל זמן שלא נמסרו ליד השליש אם חזרה בה נתבטל כל הענין וכמו שכתוב בסעיף הסמוך הביאו הסמ"ע וכתב עוד הרא"ש ועוד יש פנים אחרים לבטל כל הענין מטעם אסמכתא דבעי' קנין בבית דין חשוב ומבואר בסימן נ"ה וסימן ר"ז ובא"ה סימן נ' ס"ו:

(ח) שם ס"ט בשם ר"י ושכן דעת אביו הרא"ש וכן כתב הרב המגיד שם בספ"ו מהלכות מכירה וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם שכתב לזו בהלכות מכירה

עי' בסי' ל"ט ס"ד ובמ"ש שם

(ט) שם ס"י בשם הר"ר יונה וכאן שייך מקום הג"ה זו וכן כתב הסמ"ע:

(י) שם בשם ר"י והרא"ש

(כ) שם סי"א בשם י"א:

(ל) שם סי"ד בשם תשו' אביו הרא"ש בריש כלל ס"ז

(מ) שם סט"ו בשם הרמ"ה וביאר שם כיון דבההיא שעתא ליתא לשטרא בעולם ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושהכי מיסתברא:

(נ) שם בשם י"א נ' הטור מיד שכתבוהו זכו לו:

(ס) שם סט"ז בשם תשו' הרא"ש כלל ס"ו סי' ג':

(ע) וביאר שם שמשעת הקנין כבר זכה וזכין לאדם שלא בפניו ואפילו הוחזר השטר ליד הנותן בשביל זה לא נתבטלה המתנה וכחכמים דפליגי ארבי שמעון ב"ג בברייתא שם ב"ב דף קס"ט ע"א:

(פ) שם סי"ח בשם תשובת הרא"ש בסוף כלל ק"ה ביאר שם דאפשר שהיה לו להמקבל לעשות לו דבר אחר והוא צוה לו לכתבו כדי שיהא מזומן בידו כשיעשה המקבל הדבר:

(צ) ל' הרמב"ם פרק ד' מהל' זכייה ומתנה ד"ו ממשנה פ' ז' דעירובין דף ע"ט ע"ב מזכה אדם על ידי וכו' פי' שיש זכות לה בדבר מדין מיגו ה"ה שם:

(ק) מסקנת הגמרא בפ' ה' דב"מ ריש דף ע"ב דאפילו זכייה אין לו

אבל עכו"ם לעכו"ם נעשה ונ"מ לענין מכירה חמץ ש"ך בשם תשו' משאת בנימין:

(ר) שם דין ז' מימרא דרבא שלשה מדות בקטן וכו' גיטין דף ס"ה ע"א:

(ש) אין לו זכייה בה אלא מפני דרכי שלום הרב המגיד שם ומבואר בסי' ע"ר:

(ת) שם נתבאר במ"ש לעיל בסי' רל"ה ס"כ:

(א) כתב הר"מ בפרק י"ד דיבמות דף קי"ג ע"א מברייתא פקח שישא חרשת או שיטה אע"פ שכתב לה ק' מנה כתובתה קיימת מפני שרצה וכו' ודקדקו משם דלא תקנו לה רבנן כתובת' ומכאן שיש לשוט' זכות על ידי בן דעת

(ב) שם ומביאם בפ"ק דב"מ ד' ח' ע"א שתקנת חכמים היא דלא ליתו לאנצויי:

(ג) שם פ"ד דין ח' משנה פרק ט' דב"ב דף קנ"ו ע"ב:

(ד) כר' יהושע שם במשנה וכפי' רשב"ם שם:

(ה) כ"כ הר"ן אהא דצרור וזרקו וכו' שם בגיטין מהא דזכין בקטן וכו' שם בב"ב שלא תקנו זכייה לקטן אלא בשהגיעו לידו או ליד הזוכה בשבילו:

(ו) שם ברמב"ם מימרא דרבי יוסי בר חנינא בפ' קמא דבבא מציעא דף י"א ע"א:

(ז) שם דין ט' וכתב הרב המגיד בשם הרמב"ם מתוך דברי הרי"ף נראה שהוא משוה מתנה למציאה ובעינן עומד בצד החצר וכן מוכחת הסוגיא דפרק פ' דקידושין דף מ"ד ע"ב וזהו דעת המחבר:

(ח) מבואר במ"ש בסי' ר' ס"א:

(ט) שם מימרא דר"ל משום אבא כהן ברדל שם בבא מציעא דף י' ע"א:

(י) מסקנת הגמרא שם ע"ב:

(כ) שם ומבואר שם בגמרא וכ"פ הרי"ף שם וכ' הרא"ש שם פסק כלישנא בתרא דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי או כלישנא קמא וכר' יוחנן

(ל) או שכבר נישאת:

(מ) גם זה נתבאר שם בגמ':

(נ) טור סכ"ט בעיא דרב ירמי' שם די"ב ע"א ולא איפשטא וכמו שפירש הרא"ש שם בפסקיו:

(ס) וביאר שם משום דהואיל ונסתלקו הבעלים ובעל הבית מוחזק מספק תחלה:

(ע) שם סל"א כ"כ הרא"ש שם מפ' ח' דגיטין ד' ע"ע ע"א ומפרק ז' דב"ק דף ע' ע"א:

Siman 244

(א) לשון הרמב"ם פרק ד' דזכייה ומתנה ד"י וכ' ה"ה דפלוגתא דרב ושמואל בפ"ג דגיטין (דף כ"ט ע"א) במתנה אם היא כגט ופסק כשמואל:

(ב) טור בשם הרמב"ם דלא אמרי' האומר אמרו לעדים מתנה הרי הוא כגט והרב המגיד כתב שם שיש סוברין שאף לגט כשר והוא הדין ודאי למתנה המחבר פסק כשטתו שכ' בפרק ג' מה' גירושין דבאומר אמרו קרוב להיות הגט בטל וכן כתב הב"י בשם הר"ן בשם הרמ"ה:

Siman 245

(א) ל' הרמב"ם בפרק ד' מהלכות זכייה דין י"א בריית' פ"ד דגיטין דף מ' ע"ב וכדאמר ר' יוחנן שם וכולן בשטר

ס"א נתונה לו סמ"ע בשם הרא"ש וגמרא מדיוקא:

(ב) וכן פירש ר"י שם:

(ג) כחכמים שם בברייתא סברי שאין זה אלא כמבטיח שיתננה לו לאחר זמן ובשטר אחר ועדיין לא עשה וזה מבואר בהרב המגיד:

(ד) ב"י בסי' קנ"ה מחס"ד בשם תשובת הרשב"א:

(ה) וכתב הסמ"ע ☜ומיהו מכח חרם וקנס שקבל בק"ס צריד לקיימו ונפקא מיניה אם מת אין מוציאין מידו וע"ל סי' ר"ט ס"ד בהגה:

(ו) טור בסי' זה ס"ג בשם הרמ"ה:

(ז) שם ה"ה בשם הרמ"ה וביאר שם כיון דאמר מעכשיו אין זה לשון הבטחה אלא בהאי שטרא או קנין מקני ליה גופו דארעא:

(ח) שם ס"ו מברייתא בגיטין שם ושם ברמב"ם די"ב:

(ט) לשון הרמב"ם שם ושם בבריי':

(י) שם רב חסדא אמר נותן אוכל פירות ורבה אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא באבא הא בברא:

(כ) וכתב הרב המגיד בשם התוס' הא דלא אמרי' לגבי נותן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ויפסיד הפירות ותירצו שהמקבל זכור יותר מן הנותן לפי שהנותן קדמה לו מחשבה ליתן ופעמים שהוא סבור שנתן מפני שעלה בדעתו שיתן ולא נתן מה שאין כן במקבל וכו':

(ל) פירש רש"י שמא יבואו עדים שמסרה לאביו וזה לא ידע:

(מ) טור ס"ז:

(נ) וביאר שם אפ"ה משלשין דאיכא למימר שטעה וסבר שלא קבל וקבל:

(ס) רמב"ם שם פי"ד די"ג

כ"כ ה"ה ליישב מה שהשיג הראב"ד לענין שבועה בכאן וכן מ"ש הטור ואיני מבין דבריו:

(ע) וכתב ה"ה שכאן הוא אומר שמעולם לא באת לידו ופשוט הוא שהודאתו הודאה:

(פ) שם דין י"ד:

(צ) וכן פי ה"ה שם דברי רבינו:

(ק) טור ס"י בשם תשובת הרא"ש כלל כ"ז סי' כ"ד וע"ש בחילוקי דינים שכתב שם וכיוצא בזה לעיל סי' ע"ג סי"ט ובחי' רע"א ס"ב בהגה:

(ר) ל' הרמב"ם שם בריש פ"ד מימרא דרב יהודה אמר שמואל ומימרא דרבי יוחנן וכדאמר ר' אבא בר ממל ולא פליגי וכו' ספ"ח דב"ב סוף דף קל"ז

כ' הכ"מ שמה שהשמיט הרמב"ם דין אם אמר בטלה היא או אינה מתנה דדבריו קיימין דודאי לשעבר משמע מפני שסמך אמה שכת' שם בסוף הפרק דין י"ג מקבל מתנה שטען וכו' ע"כ והביאו המחבר בסעיף ז' ואין כאן מקום להאריך

וכתב הכ"מ אפשר דאיירי ממום הנגלה לעין דודאי הכיר בו משעה ראשונ' ואע"פ שהוא אומר מום זה נראה לי בה דמשמע עכשיו מאחר שהוא נגלה לעין כל אנן סהדי דמשקר

(ש) כ"כ ה"ה בפי' ממ"ש רבינו לא אמר כלום:

(ת) מימרא דריש לקיש בפ"ז דכריתות דף כ"ד ע"א וכדמפרש לה שם ריש ע"ב.

(א) וביש לו שטר ובעדים דלאו כל כמיני' לאפקועי שעבודיה בהפקר ולא עדיפי מאם מכרה או נתנה שהב"ח גובה ממנה וה"ה אם הפקיר' וזכה אחר בה וכ"כ הסמ"ע

(ב) מבואר שם בב"ב ריש דף קל"ח

(ג) וכ"כ התו' שם בשם ר"י

וכתב ה"ה ואם מתו ליורשיהן

(ד) הוא לדעת רש"י אבל לדעת הרמב"ם אין הפרש בין אמר איני רוצה בה או אי אפשי בה וכ"כ הטור שם.

(ה) ל' הרמב"ם שם ד"ג בפ"ח דב"ב (ריש דף קל"ח) א"ר נחמן בר יצחק וכו' באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן דתניא כו' וכדמפרש לה רבא ואיתימא רבי יוחנן שם

כדעת חכמים שם בברייתא

(ו) כדעת רשב"ג שם וכ' ה"ה המחבר פסק כדין ספק מכח סוגיא פ"ב דחולין (דף ל"ט ע"ב) דאמרינן התם לא אמרו בו היתר משום כבודו דרשב"ג ולא אסור משום כבודו דת"ק והביאו זאת בהכותב כדאיתא התם ואם הם נסתפקו מי יכריע וכ"כ העיטור בשם הגאונים:

(ז) טור סי"ג פי' הרי"ף והרא"ש מימרא דרב יהודה אמר שמואל ואימתי דא"ר אבא בר ממל וכו' שם סוף דף קל"ו והאי י"א לא קאי אזיכה לו ע"י אחר:

(ח) דדברי ש"מ ככתובין ומסורין דמי אבל במתנת בריא עד דמטי שטרא לידיה או זיכה לו ע"י אחר כמבואר פרטי דיניו לעיל

(ט) ואם אמר אי אפשי בה הפקירה טור

(י) וכמ"ש לעיל לענ"ד מסולק' תמיהת הרב רמ"א:

זמני 3עריכה

Siman 246

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ו מהלכות זכיי' ומתנה ברייתא בפ"ט דב"ב דף קמ"ו ע"ב משמיה דר"ש בן מנסי' והרי"ף והרא"ש גורסי' א"ר נחמן הלכ' כר"ש בן מנסיא והכי איתא בהדיא שם בפ"ח דף קל"ב ע"א וכ"כ ה"ה שנפסק הלכה פ' מי שמת:

(ב) כ' ה"ה מפורש בברייתא כל נכסיו ואל יקשה עליו מ"ש רב נחמן (שם ד' ק"נ ע"ב) ה' עד שיכתבו כל נכסיהם וכו' ואינו מונה דין זה עמהם מפני שכבר מונה שכיב מרע ואותה משנה מוקמינן לה כר"ש בן מנסיא (שם דף קמ"ו ע"ב) אלמא דינן שוה

(ג) טור ס"ג בשם הרמב"ן דאפי' בא בנו מתנתו קיימת דכיון דשביק נפשייהו ויהיב לאחריני לברי' נמי שביק

(ד) כ"כ בב"י שכן דעת הרמ"ה אפי' ששמע שמת בנו וכו'

(ה) טור שם בשם הרמ"ה וכתב הב"י שנראה שגם הרמב"ן מודה בהא ולא אתא לאיפלוגי אלא בששמע שמת בנו

(ו) שם דין ב' ופשוט שם בגמרא דף קל"א ע"ב אמימרא דר"י אמר שמואל שם:

(ז) בעיא שם ריש דף קל"ב ולא איפשט' וכתב ה"ה בשם הרב אבן מגש ז"ל הלכך לקולא עבדינן ולא עשאן אלא אפוטרופסא:

(ח) מימרא דרב חנילאי בר אידי משמיה דשמואל דף קל"א

(ט) טור ס"ז בשם ה"ר יונה וכתב הב"י ודברי טעם הם

(י) ל' הרמב"ם שם ושם בגמ' דף ק"נ ע"ב מימרא דרבא א"ר נחמן ה' שיכתבו על נכסיהם וכו'

(כ) טור שם בשם הר"ר יונה וכ"כ הנ"י וכ"כ הרא"ש וה"ה בשם אבן מיגאש

(ל) ב"י שם בשם הרשב"א:

(מ) כ"כ הרשב"א בשם תשובה להראב"ד ולזה הסכים הרשי"א וכתב שאין קנין לאפוטרופסים והלכתא בלא טעמא ולא מוסיפין עלה וכ"כ ה"ה שם ד"ג בשם י"א וע' בסעיף ז' שכתב פלוגתא בזה

(נ) נ"כ הטור בא"ה בסי' ק"ז בשם תשובת הרא"ש

(ס) הרשב"א בתשובה וכתב הבית יוסף ופשוט הוא מחס"ג

(ע) ל' הרמב"ם שם דין ג' וכתב הרב המגיד חילוק זה מבואר בהלכות מהכרח השמועות לפי שטת הגאונים ז"ל ושאלו מה טעם לחילוק זה ואמרו הא מלתא כהלכתא בלא טעמא היא כדאיתא במי שמת (דף קמ"ד ע"א) ולית בה אלא מאי דאמרי דרבנן

(פ) טור ס"ו בשם ה"ר יונה בשם י"א

(צ) שם בשם ה"ר יונה

(ק) גם זה שם בשם הר"ר יונה וביאר שם דחיישינן שמא לא גמר לעשותו אפוטרופוס אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה

(ר) ל' רמב"ם שם ד"ח ושם בפ"ח דב"ב דף קל"א ע"ב פשיטא בנו ואחר אחר במתנה כו'

(ש) טור סי"ט כ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

(ת) שם ושם וביאר אע"פ שהקדים לבנו תחלה משום דלא הוי מצי למכתב כל נכסי לבני ולפלוני דאז הוה משמע החצי לבני וחצי לפלוני

(א) שם ושם

(ב) מדלא כללינהו יחד ובח"מ סי' צ"ט ס"ו ע"ש

(ג) רמב"ם שם בפ"ח דין י"ג וכתב הרב המגיד זהו פשוט כ"ז שאין המתנה בטעות שתהא בטלה מעיקרא וראיה מנותן בפי' ע"מ להחזיר (שהמקבל אוכל הפירות כל זמן המתנה רמב"ם שם) ובודאי דלא עדיף סתמו מפירושו:

(ד) כ' מהרמ"י והוא שאינו מכניסו כדרך שמכניסין את האורחין:

(ה) וכתב שם עוד ☜דאפילו היה רגיל חמיו ליתן לחתניו שלפניו מזונות על שלחנו ב' שנים ויותר ממשנה הפוסק מעות לחתנו וכו' יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן ואפי' אם אח השני עדיף מהראשון וה"נ דכוותיה:

(ו) הביא ראיה ממשנה מי שהלך למדינת הים והלך אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן צבי ונתברר בא"ה סי' ע' וכתב המרדכי בשם מוהר"ם דל"ש אביה ל"ש אחר:

(ז) וביאר שם כיון דמתחלה במחילה באו לידו תו לא מצי לחזור בו:

Siman 247

(א) ל' הרמב"ם בפ"ו מה' זכייה ומתנה דין י"ד וכתב ה"ה בירושל' פ' ב' דייני גזירות ומעובדא דההוא פסקי' דשיראי וכו' לקמיה דר' אמי בפ"ט דב"ב דף קמ"ג ע"ב:

(ב) כ' ה"ה פשוט הוא שדעתו קרובה אצל בנו יותר מבתו שהרי אפי' באשת בנו דעתו קרובה יותר מבתו הנשואה והטעם מפני שעל בנו לפרנסה כ"ש בבתו ובבנו שדעתו קרובה יותר אצל הבן פי' בין שיהיו לה הרבה בנים ממנו או מעטים:

(ג) וביאר שם הטעם משום דבת אינה בכלל בני' ממשנ' הריני נזיר כשיהיה לו בן וילדה בת וכו' אינו נזיר. נזיר דף י"ב ע"א ושם והוא עובדא דלקמיה דרבי אמי דלעיל פי' שאינם נשיאות וכדמפרש שם בגמרא:

(ד) שם בגמ' והטעם מפורש במ"ש בסי' דלעיל בשם ה"ה וכ' הסמ"ע ש"מ דהוא הדין ☜כשבנותיו נשואות והבנים אינם נשואים דיטלו בנותיו הראוי להן:

(ה) טור ס"א בשם הרמ"ה:

(ו) בעיא שם בגמרא וכדפשטו ליה אמוראי שם מקראי שבן א' קרי בלשון רבים:

(ז) עובדא שם וכמר בר רב אשי דלא קרו אינשי לבר ברא ברא ותניא כוותיה

(ח) טור בס"ד בשם הרמ"ה:

(ט) וביאר שם הטעם משום שהם ראוים לירשו ועומדים במקום בנים (ועיין בסמ"ע שדקדק מל' זה ☜שבברי' אין הדין כן) וכתב עוד שם וכן האומר לקרובי או לקרובותי ☜יש בכלל כל הקרובים שהם פסולים לו לעדות:

(י) שם ס"ו שם תשוב' הרא"ש כלל פ"ה סי"ג וביאר שם שלא מצינו חילוק בתלמוד בלשון יתומים שיצאו גדולים מכל יתומים:

(כ) לשון הרמב"ם שם פי"א מה"ז ד"ו מעובדא דההוא דאמר לדביתהו נכסיי לך ולבני א"ר יוסף וכו' שם דף קמ"ג ע"א:

(ל) כ' ה"ה דעת המחבר שהכלל נוטל מחצה לעולם:

(מ) טור ס"ז והם דברי אביו הרא"ש שם בפסקיו:

(נ) כ' הב"י בשם תשובת הרשב"א סי' תתקצ"ג ☜ראובן שצוה לתת מנכסיו לרחל ת"ק דינרי' ויהיו לנישואיה שנותנים מיד ואין ממתינין עד זמן נשואין וכן הדין אם באומר תנו ת"ק לנשואיה ולא אמר ויהיו ה"ז כאומר תנו מנה לפלוני למזונו' שאין אומרים שיתנו לו יורשים מזונות עוד כתב בשם המרדכי פרק מי שמת האומר כתבו נכסי לבני ולבנותי ☜אם ש"מ או מצוה מחמת מיתה ויש לו נחלות ותכשיטי נשים הראוי לבנים לבנים ולבנות לבנות:

Siman 248

(א) ל' הרמב"ם פי"ב מה' זכייה ד"ג וכתב ה"ה פסק כרשב"ג דאמ' הכי בסוף פ"ח דב"ב (בברייתא ריש דף קנ"ז):

(ב) שם ד"ד ושם בגמ' דף קכ"ט ע"ב שלח רב אחא בריה דרב עוירא וכו':

(ג) ואם ☜מתנה הנותן באם יצא בנו מהבית יזכו בו עניים אזי מיד שיצא מהבית זכו בו עניים סמ"ע בשם ב"י וד"מ בשם תשובת הגאונים:

(ד) וכתב ה"ה שכן פירשו הגאונים ז"ל ועיין בסימן רצ"ג ס"ו ובהג"ה:

(ה) וכתב ה"ה וכתבו ז"ל שאפי' היה השני ראוי ליורשו ג"כ אינו כלום ומוכרח הוא בסוגיא ושכ"כ הרא"מ:

(ו) שם ד"ה כתב ה"ה שלא אמרו הגאוני' שהמתנה היא כירושה אלא בש"מ שדבריו קיימין בירושה אבל הבריא שאין דבריו קיימין אם אתה עושה המתנה כירושה אף היא אינו כלום וזה ברור:

(ז) שם ו' דין ו'

(ח) כ' ה"ה זה כ' לתרץ הקושיא שהקשו רבים מברייתא שם האומר תנו שקל לבני בשבת וכו' ואם אמר אם מתו וכו' אין נותנים להם אלא שקל והקשו הלא אף המתנה היא כירושה לבניו ואין לה הפסק ותירץ רבינו דאיירי שפירש ואמר לא משום ירושה וכו':

(ט) כ' ה"ה זה נמשך אחר מה שאמור למעלה וכאן הובאה הברייתא:

(י) שם מברייתא שם

(כ) כן הוא בברייתא שם וכ"כ הטור והרמב"ם כתב הדין בשנים וכת' ה"ה ורבינו כ' הדין בשנים לפי שדי ביאור בכך פירו' אם מת השלישי הנכסים של יורשי שני כשמת אחר הראשון ה"ה שם:

(ל) שם ד"מ וכת' ה"ה מפורש שם (ב"ב דף קל"ז ע"א) כרשב"ג

(מ) שם דף ט' ממימרא דאביי איזה רשע ערו' וכו' שם ופי' רשב"ם אבל הראשון כיון שהדין כן והוא מכרו או נתנו להנאתו לא מיקרי רשע משא"כ המשיאו עצה דלא לו הנאה

(נ) מימר' דרבי זירא א"ר יוחנן שם ופי' מ"ש אפילו אע"פ שהמשחרר עבדו עובר בעשה לא אמרי' למיעבד איסורא לא יהבי כך ומבואר זה בגמ' ה"ה

(ס) מימרא דרב יוסף אמר רבי יוחנן מהו דתימא לישוינהו איסורי הנאה לא יהבי לך קמ"ל שם

(ע) שם דין י' וכתב ה"ה זה הוציא ממעשה דרב ביבי (שם ב"ב דף קל"ז) דאזל ואקנייהו לבנו וכו' ואפילו רשב"ג לא אמר אלא לאחר וכו' והטעם נראה מפני שכוונת הנותן כשאמר ואחריך לפלו' לא היה בדעתו שיוכל המקבל ליתן ליורשיו שא"כ לא עשה ולא כלום בשיורו שכל מה שיש לאדם נותן לבניו וכו' ואעפ"י שיוכל ליתנה לאחרים אין אדם חוטא ונותן לאחרי' זה דעת רבינו וכן פירש ר"ח ז"ל אבל לעצמו לא ובנו כעצמו ונראה שאין גי' רבינו לבנו קטן אלא לבנו

(פ) ממימרא דרבי יוחנן וכדמפרש אביי טעמיה שם ע"א

(צ) כ' ה"ה לא מצאתי מבואר. ומ"מ נראה דפשוט הוא כיון שיכול לסלקו במעות דאי לא כשאמרו למכור יאמרו לשעבד דעדיפא ליה טפי שאינו מסתלק עתה לגמרי אלא ודאי כדאמרן וכ"כ ז"ל דרך פשיטות:

(ק) שם וכתב ה"ה ג"ז נמשך אחר האמור למעלה

(ר) לשון הטור ס"ו כ"כ הרי"ף על הא דא"ר אלעזר כל האומר אחריך וכו' שם דף קכ"ה ע"ב ולית הלכתא כוותיה ודייקינן מינה וכו' הא אמר מעכשיו מוחזק הוי וכ"כ הרא"ש שם וכ"כ הרמב"ם שם די"ב וכ"כ בשם ר"ח

(ש) שם בשם הרמ"ם:

(ת) הטעם משום דלא זיכה לג' אלא אחר שבאו ליד השני וכיון שלא באו ליד השני מעולם שהרי מת בחיי ראשון לא זכה הג' והראשון לא היה לו בקרקע זה כי אם פירות בחייו בלבד הלכך יחזירו ליורשי נותן:

(א) מעובדא דרב ביבי שציינתיו לעיל וכפירוש רשב"ם שם ועיין במ"ש בסעיף ט' בשם ה"ה

(ב) וביאר שם דהוי כאומר ואחריך לי או ליורשי כ' בית יוסף סי' רמ"א מחס"ו בשם תשוב' רשב"א על ראובן שהלוה לשמעון ולוי ויהודה בניו מנה ומשכנו לו בתים ואח"כ מת ראובן וקודם שחלקו הירושה כ' שמעון ללוי שטר מתנה מכל מה שירש מאביו עמד לוי ותבע משמעון חוב זה וכו' ופסק דהדין עם שמעון מפני שעם גמר מיתתו דאב זכה במה שהיה חייב לאביו ונמחל שיעבודו מקודם סמ"ע בשם ד"מ ושהאריך בזה:

(ג) ל' הרמב"ם שם פי"ב מהל' זכייה דין י"ב מימרא דאביי פי"א דכתובות דף צ"ה ע"ב

(ד) גם זה מימרא דאביי שם

(ה) כתב ה"ה דמ"ש שם הבעל מוציא מיד הלקוחות וכו' פירש רבינו דלאו דוקא שידונו הב"ד בהתחל' שהבעל מוציא מהלקוחות ואחר כך אחריך וכו' דאפוכי מטרתא ואטרוחי בי דינא בכדי בודאי לא מטרחינן אלא מעמידין אותה ביד הלוקח ונראה שאפי' אחריך רוצה שיהיה של בעל אין בדבריו כלום:

(ו) שם בפי"ב מה' זכייה די"ב ושם בפ"ח דב"ב דף קנ"ה ע"ב וכ' ה"ה גירסת הגאוני' ז"ל בזה המעשה ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי הוה לה ברתא וכו' והוכיח ה"ה שאין הדין הנזכר למעלה (שם דין י') בפ' השני במעשה דרב ביבי אמת (והביאו הרמ"א בהג"ה לעיל סעיף ד' סעיף קטן א') שהרי זה אמר ואחריה ליורשי ואע"פ כן אמרו בגמ' שהיתה הראשונה יכולה למכור כו':

(ז) כתב ה"ה מפני שהראשון יכול למכור וכ' ה"ה והטעם מפני שאמר ואחריה ליורשי או ליורשי' כפי חלוק הגרסאות שהוא נמשך אפילו ליורשי יורשין אבל אם אמר אחריה לבת כיון שמתה הבת בחיי הראשונה זכו בהן יורשי ראשונה הן דברי ר"ח והרי"ף ז"ל

(ח) שם פי"א דין י"ב פשוט שם בב"ב בפ"ט דף ק"נ ע"א.

(ט) כתב ה"ה בעי' שם אם הוא כקרקע או כמטלטלין ולא אפשט' אבל בהלכות פשוט שהוא כמטלטלים ומ"מ כשלא אמר כל המטלטלים כיון שאפילו חיטי ושערי אינן בכלל מכל שכן עבדים:

(י) שם דין י"ד ושם בגמ'

(כ) שם דין טו ומפורש שם בגמ' ע"ב ודף קנ"ה ע"א:

(ל) בעיא שם כיון דאסור לזבוני לאו נכסי היא או דלמא כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה נכסי היא ולא אפשיט' ויד בעל השטר על התחתונה:

(מ) תשובת הרשב"א מחודשים ס"ד:

(נ) ברייתא בפ"ק דבבא קמא דף י"ב ע"ב וכלישנא קמא דרב איקא בריה דרב אמי וכמ"ש התוס' שם:

(ס) טור סט"ז בשם תשובת הרא"ש כלל ט"ו סי' ב':

(ע) וביאר שם כיון דדברי ש"מ ככתובים ומסורים דמו הוי כבריא שכתב שטר על השטרות וגם כאלו מסר השטרות ועיין בתשו' הרשב"א סי' תתק"י ובדברי ה"ה פ"י מהלכות זכייה דין ב' ובתשו' הרא"ש כלל פ"ג סימן ד':

Siman 249

(א) מבואר כמ"ש בסי' ר"ד סעי' ח':

(ב) ברייתא ספ"ב דע"א דף ב' ע"ב וכר' יהודה דכתב הרמב"ם בפי"ד מה' איסורי ביאה שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וכ' הב"י שאין הפרש בזה בין עכו"ם לישמעאלים

(ג) תוס' שם בשם התוספתא ☜והוא הדין אם היה מתלוה עמו בדרך מעובדא דפרק הדר (עירובין ד' ס"ד ע"ב) דא"ל טול גלוסקא וכו':

(ד) מהא דמפרנסין עניי עכו"ם וכו' ברייתא גיטין דף ס"א ע"א וכתבו התוספות דדרכי שלום אין זו מתנת חנם

(ה) ל' הטור ס"כ וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' זכיי' דין י"ב ודין העבד מפורש בפ"ק דקידושין ד' ך"ג ע"א ובכמה דוכתי:

(ו) טור ס"ס מעובדא דרב גידל רפ"ג דקידושין דף נ"ט ע"א:

Siman 250

(א) פלוגתא דר' אלעזר וחכמים ור' יהושע בפ"ט דב"ב ד' קנ"ו ע"ב וידוע דהל' כרבנן ורבי יהושע והכי פסק רב נחמן בעובדא דמלוג' דשטרי שם דף קנ"א ע"א וכ"כ הרמב"ם בפ' ח' מהל' זכיי' דין ב'

(ב) שם דין י"ד וכתב ה' המגיד משנה שם (דף קמ"ו ע"ב) ולשון המשנה לא שייר קרקע כל שהוא ומבואר בגמרא שם (דף ק"נ ע"ב) דקרקע לאו דוקא וכ"כ הטור ס"ו בשם הרי"ף

(ג) מימרא דשמואל שם דף קנ"א ע"ב

(ד) ל' הטור ס"ב

(ה) שם דכ"ה מימרא דרבי אלעזר משמיה דרב בפ"ז דגיטין דף ע"ב ע"א ודברי המחבר כדברי ההלכות בפ' מי שמת אין בהם חלוף ה"ה וכ"כ הטור שם בשמם

(ו) לשון הטור ס"ג וכ"כ הרמב"ם שם פ"ט ד"ט בעי' דאיפשטא מעובדא דאיסור גיורא בפ"ט דב"ב (ד' קמ"ט ע"א) וכתב הרמב"ם שם שאמר ג"כ תנוהו לו וכתב ה"ה והכ"מ שם שאל"כ אין נותנים לו דאיכא למימר שמא שלא להשביע את בניו אמר כן ואם היתה הודאה זו בפני בעל דבר אין כאן טענת שלא להשביע אפי' תבעו אין צריך לומר אתם עדים דאין אדם משטה בשעת מיתה ואפילו לא אמר תני נותנים והתוספות שם כתבו שהבעיא היתה כשהודה בדבר שאנו מוחזקים שהם של ש"מ ופשוט דקני לגמרי וכן פירש ר"ח וכ"כ הרא"ש

(ז) שם פרק ט' די"ט וכ' הרב המגיד כולם שאלות בגמ' (שם דף קמ"ח ע"ב) ועלו בתיקו ולפיכך כתב ואם עמד חוזר שאין מוציאין מידו אלא בראיה ברורה

(ח) שם ד"כ וכ' הרב המגיד מפורש שם (דף קמ"ט ע"א)

(ט) שם דין כ"א וכ"כ הטור ס"ה בעיא שם ונפשטא ממימרא דרב יהודה אמר רב וכו' ולא פליגי וכו' וכתב הרב המגיד ופי' המחבר הוא הנכון וכן פי' ר"ח ושאר מפרשים (וכן פי' רשב"ם שם) והטעם כשהמעות הם בעין הרי זה כמי שמכר חצירו ופירש על דעת לקרות חטים מכר שאע"פ שלא התנה ממש אם לא נצרך לחטים חוזר וכמ"ש לעיל (סי' ר"ז)

(י) ל' הטור ס"ו וכן כ' הרמב"ם בפ' ח' דט"ו מבואר שם במשנה ומסקנת הגמרא שם סוף דף קנ"א והלכתא מתנת שכ"מ וכו'

(כ) שם מסקנת הגמרא

(ל) מבואר כמ"ש לעיל ס"ב לדעת הרי"ף והרמב"ם ממימרא דרבא א"ר נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן וכו' שם ד' ק"נ ע"ב:

(מ) וכתב בשמו שאם הוא עובד אדמה שישייר קרקע כדי פרנסתו ובני ביתו ואם הוא מתעסק בסחורות או בריבית שישייר כדי שיוכל להתפרנס מן הריוח כמ"ש בעל העיטור אלא שנסתפק בשיעורו

(נ) ל' הרמב"ם ריש פ"ח מהל' זכייה וכתב ה"ה זה פשוט וא"צ ביאור והוא מ"ש כדקציר ורמי בערסיה פירוש חולה ומוטל על המטה

(ס) טור ס"ט ברייתא בפ"ז דגיטין ד' ע"א ע"א כשם שבודקין איתו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ומתנות

(ע) שם ס"י בשם ר"י ורשב"ם ושזה היא מסקנת הרא"ש ז"ל כ"כ תוספות בפ"ד דקידושין דף ע"ח ע"ב והרא"ש שם בפסקיו וכן דעת הרשב"א והר"ן בפ' מי שאחזו וכ"כ הסמ"ג סמ"ק ועיין בטור א"ה סי' קכ"א

(פ) שם סי"א ממסקנת הגמרא שם בב"ב סוף דף קנ"א אמר רבא והלכתא וכו'

(צ) מעובדא דאחתיה דרב דימי בר יוסי שם ריש ע"ב וכ' הרא"ש אע"ג דלא הזכירה מיתה בשעת המתנה דבגילוי מילתא בעלמא סגי וכ"כ הרמב"ם בפ"ח ה"ג

(ק) ל' הרמב"ם שם דכ"ד כתב הרב המגיד כ"כ הרי"ף בגיטין אהא דא"ר הונא גיטו כמתנתו שם בפ"ו דף ס"ו ע"א דהני ד' דתנינן במתני' שם דף ס"ה ע"ב כולהו כשכיב מרע מצוה מחמת מיתה נינהו וכ"כ הרמב"ן וכתב הב"י שהר"ן שם בגיטין ובפ' מי שמת האריך בזה והסכים לדעת הרי"ף והרמב"ם

(ר) שם דט"ז וי"ז ממסקנת הגמ' סוף ד' קנ"א וציינתיו לעיל ס"ז

(ש) כמימרא דשמואל שם ד' קנ"ב ע"א שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה

(ת) מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכדמוקי לה בגמרא שם:

(א) שם פ"ה די"ח וכתב ה"ה זה פשוט שש"מ יכול לתת נכסיו כדרך הבריאים ובכמה מקומות נזכר בגמרא הרי הוא כמתנת בריא

(ב) שם פ"ח ד"כ וכתב ה"ה ל' הגמרא (שם דף קמ"ח ע"ב) א"ר נחמן ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים וכו' חיישינן שמא יש לו וכו' ופירוש שכתב כל נכסיו לא שאמר כל נכסי אלא שנתן כל נכסיו הידועים לו כאן וחיישינן שמא יש לו וכו' ופי' המחבר בשקנו מידו שאם לא קנו מידו ודאי שיכול לחזור שאם תאמר שיש לו נכסים אחרים ה"ז מתנת ש"מ במקצת ובלא קנין אינו כלום ואם תאמר שאין לו נכסים אחרים ה"ז מתנת ש"מ בכל דאם עמד חוזר ומ"מ נראה שאף בלא קנין אם מת זכו ואין היורשים יכולים להוציא מידו וכו' עד שיברר בראיה ברורה שיש לו נכסים במקום אחר שלא אמרו חיישינן אלא לתועלת המקבלים

(ג) כדמפרש רב חמא שם

(ד) כגירסא ההלכות וכמ"ש הכ"מ שם

(ה) כדמפרש רב אשי שם

(ו) לשון הטור סי"ז מימרא דרב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן שם וכדמפרש שם דסתמיה דשכ"מ מידק דייק והדר יהיב

(ז) לשון הרמב"ם שם דין כ"א וכן הוא שם בגמרא

(ח) לשון הטור

(ט) וכ"כ ה"ה שם

(י) שם ס"ח בעיא שם בגמ' ונפשטא

(כ) כתב בת"ה כלל י"ג סט"ו דראובן ☜שהיה בידו ספרים של שמעון ושמעון נתן במתנת ש"מ כל אשר לו לבתו וראובן אמר שצויוהו להקדיש הספרים ופסק דבתו זכתה בהספרים סמ"ע בשם ד"מ

(ל) בברייתא שם ומסקנת הגמ' והלכתא חזרה במקצת הוי חזרה רישא משכחת לה וכו' וכמ"ש הרא"ש דרישא בין כשמת בין כשעמד ראשון לא קנה דחזרה במקצת הוי חזרה בכולה ושני קנה אפילו עמד דה"ל מתנת שכ"מ במקצת בקנין וסיפא לא משכחת לה אלא כשעמד דאי כשמת שני נמי קנה וכיוצא בזה כ' הרמב"ם שם בפ"ט דין י"ז וי"ח אלא שכ' ברישא ותן כל נכסיו לראשון וקנו מידו וכ' ה' המ' פי' ואפילו קנו מידו ומבואר הוא בגמ' במימרא דשמואל אע"פ שקנו מידו שם (דף קנ"א ע"ב)

(מ) לשון הרמב"ם פ' ט' מהלכות זכיי' דין ט"ו מפורש בד' קפ"א ע"ב ודף קנ"ב ע"ב דייתקי מבטלת דייתקי

(נ) פלוגתא דרב ושמואל שם ופסק כשמואל וכתב ה"ה ופי' כ' וזיכה פי' הגאונים דא"ל לך חזק וקנה ע"כ וכן כתבו התוספות שם ולא כפירוש רשב"ם הביאו ה' המ' וכתבו תו' עוד ואם הם מטלטלין כתב לו בשטר שזיכה לו ע"י אחר וכן כתב הטור בשם ר"י והרא"ש בסכ"ב ע' במ"ש בס"ק פ'

(ס) שם דט"ז ושם בגמרא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו וכו' וכ' ה"ה והוא דאיכא תרתי אבל האחד בלא חבירו לא

(ע) שם רב חסדא כי רב הונא וכו' ריש דף קנ"ג

(פ) הטור תמה בזה שהצריך הרמב"ם למתנה במקצת קנין וזכייה וה"ה כתב בפ"ח ד"י שריוא במגל' דעתו שרחמת מיתה נותנן ובב"י ובכ"מ נדחק לתרץ כגון שבשעת המתנה אמר שהוא נותן לו בתורת מתנת שכ"מ

(צ) כ"כ ה"ה שם

(ק) טור סכ"ה בשם הרמ"ה

(ר) שם סכ"ו מימרא דרב נחמן בפ"ק דגיטין דף ט' ע"א וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ח דף כ"ב וכתב ה"ה בשם הרשב"א הטעם שהרי הוא יודע שיצא עליו שם בן חורין ואין בן חורין חוזר ויעשה עבד לפיכך גמר וזכהו לעצמו מעכשיו וכ"כ הב"י בשם הר"ן

(ש) כ"כ הר"ן

(ת) כיון שהתנה בפירו'

(א) טור סכ"ז בשם תשו' הרא"ש כלל מ' סי' ה'

(ב) וביאר שם כי לא זיכה להם בחייו כלום

(ג) שם סכ"ח פלוגתא דרב ושמואל שם בבא בתרא דף קצ"ב ע"א והלכתא כוותיה דשמואל בדיני וכפירוש רשב"ם שם וכן כתב הרמב"ם שם בפ"ח דין י' וי"א

(ד) אוקימתא דגמרא שם

(ה) מימרא דרב חסדא ריש דף קצ"ה

(ו) שם סכ"ט בשם הראב"ד פי' שהרי לא קנה הקרקע אלא לאחר מותו ואין קנין אגב קרקע משני אלא כשקנין שניהם אתו ליד המקבל יחד וכן כתב הסמ"ע

(ז) שם סל"ד וכ"כ הרמב"ם שם די"ב וי"ג מימרא דרבי יוחנן ודר' אליעזר שם דף קל"ה ע"ב

(ח) שם בגמ' כי אתא רב דימי וכו' ואוקימת' דגמ' שם

(ט) שם בשם הראב"ד וכ"כ הרב המגיד שם בפשיטות וביאר שם לדעת הראב"ד אפילו נמסר מחיים המתנה בטלה ובב"י ובכ"מ כ' שגם הראב"ד לא אמר אלא כשכתבו השטר מחיים ולא מסרוהו עד לאחר מיתה אבל מסרוהו מחיים כבר עשו שליחותן ושכן דעת הטור

(י) עמ"ש לעיל בסעיף י"ז

(כ) ל' רבינו ירוחם נתיב כ"ד הביאו המחבר בסעיף זה ושכן ראה בתוס' כתיבת יד ר"פ אע"פ חילוק זה בשם הרבה פוסקים

(ל) שם סעיף נ"ב בשם מהר"ם מרוטנבורק

(מ) כתב ב"י בסימן ז' בשם הרשב"א ☜יעקב שנתן קרקע אחד לבנו ראובן במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה ולאחר כמה שנים ציוה יעקב מחמת מיתה וחילק נכסיו ונתן אותו קרקע לשמעון בנו וציוה לכתוב בסוף הצוואה שכל מי שיבא לערער על הצוואה לא יטול בנכסיו וכו' ופסק דשמעון לא זכה כלום ואף דראובן אין יכול להחזיק בקרקע מכח התנאי דאביו כל ימי חייו מ"מ יזכו בה יורשי ראובן הביאו הסמ"ע בשם ד"מ ע"ש והאריך בזה בסעיף י"ז

(נ) שם סל"ה וכ"כ רבי' ירוחם בשם ספר המצות וגם בתשובת הרשב"א שם אלף ומ"ד בשם סה"מ וש"פ

(ס) שם סל"ד בשם רש"י

(ע) שם סל"ה וסל"ו בשם ה"ר יונה

(פ) שם סל"ז גם זה בשם ה"ר יונה וכל דברי ה"ר יונה כתב הנ"י פ' י"נ גבי הכותב כל נכסיו לאשתו

(צ) וביאר שם דמשמע בשעה שאמר להם תנו מנה לפלוני אמר להם כתבו ותנו ומבואר דחיישינן בזה שמא לא גמר להקנות לו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה

(ק) שם סל"ח ברייתא שם סוף דף קנ"ה וכדמפרש לה רב אבא בר ממל שם וכמו שפי' הרשב"ם שם

(ר) שם בשם ר"י

(ש) שם ס"מ בשם הרמ"ה כ"כ התוס' בשם ר"ת בספ"ו דכתובות ריש דף ע' ובספ"ק דגיטין דף י"ד ע"ב

(ת) שם סמ"א בשם הרמ"ה דסתם קנין הוא במעכשיו בשעת קנין הוא קנוי לו ומה שכותבין אינו אלא לראיה:

(א) ל' הרמב"ם בפ"ט מה' זכייה ד' כ"ד משנה בכ"ח דב"ב ד' קל"ה ע"ב

(ב) כתב ה"ה הוא במתנת כל הנכסים הא במקצתן ודאי לא אלא זכה בהן כיון שיש בהם קנין אע"ג דלא מטא שטרא לידיה ושכ"כ הרמ"ה ז"ל וכ"כ הכ"מ שהריב"ש בס' קס"ח הסכים לדברי ה"ה והכריע ממ"ש רבינו בפ"ח די"ח שכתב שם שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה וכו'

(ג) שם ד' כ"ה ושם במשנה ופי' רשב"ם זיכה לו מחיים

(ד) כתב ה"ה נראה שהמחבר פירש שאם זיכה במקצת לאחד כל השאר קיים שהרי גילה דעתו שהוא רוצה בה ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שפירש כן ע"כ ובס' בד"ה כ' שהנ"י חולק והריב"ש בס' שס"ד הכריח מדברי הרמב"ם פ"ח כדברי ה"ה עכ"ל וכתב הרב ב"ח ומשמע דהכי נקטינן כפי ה"ה להרמב"ם אבל הרשב"ם פי' אע"פ שלא נכתב לשם אותו האיש אלא כך א"ל נכסי' שבשטר זה אני מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני הרי זה קנה דלא גרע מצוואת פיו ורבות' קתני לאחר ובשם הראב"ד כתב הטור סמ"ג פי' זיכה בה לאחר שאמר לראובן זכה בשטר זה לצורך שמעון קנה ואפי' ראובן הזוכה בשביל שמעון הוא היורש ולא אמרינן כיון שהוא יורשו כאלו לא יצא מתחת ידו פירש בלא קנין דדברי ש"מ ככתובים ומסורי' דמו

(ה) שם דכ"ה וכ' ה"ה שם מפורש זה גם כן והכ"מ כתב ואני אומר שלא מצאתי דבר זה בגמ' ולענ"ד שלמדו ממשנה ספ"ק דמציעא דף נ' ע"א מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח וכו' דחיישינן שהלוה הפקידו אצלו לזמן מה עד שיאמר לו מה יעשה וכמ"ש הטור בשם הרא"ש לפי שכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו

(ו) ב"י בשם הרשב"א מח"ס י"ד

(ז) שפסק המחבר על התובע להביא ראיה וצ"ל דשאני התם שטוען שמעון הנתבע ודאי וכן כ' הסמ"ע שם:

Siman 251

(א) ל' הרמב"ם בפ"ח מה' זכייה דין י"ט פלוגתא דרב ושמואל בעובדא דההוא מתנתה בפ"ט דבבא בתרא דף קנ"ג ע"א וכתב הרב המגיד ופסק כרב דהכין איפסקא הלכתא בגמ' שם

(ב) כתב הרב המגיד הוא במצוה מחמת מיתה אבל בסתם ודאי אם קנו ממנו הרי הוא כמתנת בריא ואם לא קנו אינו כלום

(ג) שם בפי"ב דין ט"ז

(ד) כתב הרב המגיד דלא נחלקו רב ושמואל אלא במתנ' שכיב מרע וכדמפרש רב דהאי דקאמר מחיים לסי' בעלמא ליישב דעתו שיחיה מחולי זה אבל בריא אפי' רב מידה ואם כתב בה מהיום ולאחר מיתה מבואר בסי' רנ"ז

(ה) שם ספ"ח וכתב הרב המגיד זה מבואר פ' מי שמת במעשה (שם) ופסק כאביי (שם ע"ב) ומפורש בהלכות נלע"ד שצריך להיות עצמן ופירוש שנראה לעדי' שמת מתוך חולי ההוא כמ"ש הסמ"ע

(ו) ע"ל סי' כ"ה וסוף סי' קל"ט ובמ"ש שם ובסי' קע"ה סעיף מ"ה:

Siman 252

(א) ל' הרמב"ם בפ"ח מה' זכיה דין ח' וכ' ה"ה פסק כרבא דאמר הכי סוף יש נוחלין (בבא בתרא ד' קל"ג ע"א) שם ד' ט'

(ב) כן פי' ה"ה מ"ש רבינו לכתובות האשה שפירשו כתובת בנין דכרין שאינה טורפת ממשועבדים אחרים וטורפת מתנת ש"מ וכו' ואין לומר כתובת אשה שהיא בחיים דההיא אפילו ממשועבדים גמורים טורפת (כמ"ש בא"ה סי' ק') והדין הזה ולא למחבר ממאי דאמרינן שם השתא בירושה דאורייתא אלמנתו ניזונית מנכסיו מתנת ש"מ דרבנן לא כ"ש וזה דעת הרי"ף ועוד למד משם אבן מגש דמלוה ע"פ כיון שגובה מן היורשים ק"ו שגובה ממתנת ש"מ וכו' במקום פסידא גמורה שיפסיד ב"ח את חובו פי' לאותו איש

(ג) טור ס"ב בספ"ו דכתובות דף ס"ט ע"ב פסק כרב נחמן הלכה כר"מ דאמר הכי ובפ"ק דגיטין ד' י"ד וט"ו משמע דאף בבריא אמרינן הכי כ"כ התו' והר"ן שם ועי' במישרי' נכ"ד ותמצא ג' חלוקים בין מצוה לקיים דברי המת ובין דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי וכתב הריב"ש סי' רמ"ז אלמנה שקבלה קנין לש"מ לקיי' צוואתו בנכסיו מ"מ גובאת כתובתה תחלה ואח"כ תשלם משאר נכסי' עכ"ל סמ"ע בשם ד"מ:

Siman 253

(א) ל' הרמב"ם פ"ג מה' סנה' דין ו' מימרא דרב יהודה בפ"ח דב"ב סוף דף קי"ג:

(ב) וכתב הכ"מ שם אע"ג דבעינן הגדת עדים חוץ מקידוש החדש דכתיב כזה ראה וקדש וקיום שטרו' דרבנן תירץ הריטב"א דמה שצוה בפניהם חשוב הגדת עדים דהודאת בעל דין כק' עדים דמי וכתב עוד בשם הרשב"ם ומשמע דאפי' החולה אין יכול לחזור כגון מתנת ש"מ במקצת וקנו מיניה ע"כ והביאו הטור וכ' עליו ולא נהירא דההוא יש לה דין מתנת בריא ואין יכולין לעשות דין אלא דמיירי בש"מ שמחלק כל נכסיו ואין יכולין לעשות דין עד בתר דסליק מההוא ענינא בענין שאינו יכול לחזור בו ופי' הב"ח דאיירי במחלק נכסיו ובקנין בפי' לכל אחד ואחד מעכשיו אם ימות דהשת' לא מצי לחזור בו קודם מיתה אם לא עמד מחליו וכו' ובזה מסולק מ"ש הב"י על הטור

(ג) מימרא דרב חסיא שם ☜ואם דנו כתב הטור בשם ר"י שדיניהם דין וכתב הב"י שכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ה מה' עדות וכ"כ רמ"א לעיל בסי' ז'

(ד) שם פ"ט מה' זכייה ד"ג וטור ס"ב מימרא דרב ששת שם סוף דף קמ"ח

(ה) שם במתניתא תנא וכו' רבי יוחנן בן ברוקה היא

(ו) כל אלו בעיות הן שם ריש דף קמ"ט ועלו בתיקו ואין מוציאין מיד היורשים שהנכסים בחזקתן וביהנה בהן מספקא ליה בגמרא אי דנהוי כולה במתנה קאמר או דליתהני מינייהו מידי קאמר ולענ"ד דאם קנו מיניה ומות זכה במועט דליתהני מיניה והסמ"ע כתב בענין אמר והמעיין יבחר

(ז) טור ס"ה בשם תשו' אביו הרא"ש כלל פ"ג סי"ב

(ח) שם ס"ו בשם תשובה הנ"ל כלל פ"ד ס"ג

(ט) שם ס"ד בשם הרא"ש וביאר שם כיון דמהני בש"מ כ"ש בבריא שיש עמו קנין ושכן כתב הרמב"ן

(י) שם ס"ג בשם הרמ"ה וכן כ' הרמב"ן בשם הרב בן מיגאש אע"פ שכתבו או קנו דקנין דברים הוא ושכן כתב הרמב"ם תלמידו שהאומר משוך ותקנה וכל שמשמעות להבא לא קנה וכו' (בפ"ב מהלכות מכירה ש"ח ועיין במ"ש הראב"ד והרב המגיד שם)

(כ) שם ס"ט בשם תשובת הרא"ש שם

(ל) שם ס"י ברייתא שם בפרק ט' דבבא בתרא סוף דף קמ"ו

(מ) שם סי"א וכן כתב הרמב"ם בפ' ט' מה' זכיה דין ה' מימרא דרב הונא שם דף קל"ג ע"א

(נ) עובדא שם

(ס) כדמפרש רבא שם

(ע) ומהני אם אמר ואחריו לפלוני

(פ) בשם י"א

(צ) ל' הרמב"ם שם דין ה' והטור סי"ב

(ק) ל' הטור סי"ב וכ"כ הרמב"ם בפ' י"א מה' זכייה דין ט"ז בברייתא שם דף קל"ח ע"א

(ר) כ"כ הרמב"ם שם די"ט וכתב הרב המ' בשם הרשב"א וטעמא משום דה"ל כרבית מאוחר' אבל כשאמר לו כראוי לו שעשה עמו נחת רוח קאמר וכן כ' הטור סט"ז בשם י"א והב"י בשם סה"ת שער נ"ט

(ש) טור סי"ד בשם הרשב"ם

(ת) ל' הרב המ' שם בשם הרשב"א וכן כ' הב"י בשם מהרי"ק בשורש י"ב

(א) טור בשם אביו הרא"ש ושכ"כ הרמ"ה:

(ב) ל' הרמב"ם בערק י' מה' זכיה די"ג בריי' שם בב"ב דף קל"ח ע"א וכן הוא ברמב"ם שם ומשום סיפא נקט תת"ק

(ג) וביאר שם אבל בכל גוונא כיון שלא אמר אחריו כולן שוין

(ד) כ' ה' המגיד פי' שלא הספיק מה שנתן לו הש"מ לחוב

(ה) וביאר שם אבל אם הקנה למקבלי המתנות בעצמו הרי ניכר למי הקנה תחלה ואותו זכה תחלה

(ו) ל' הרב המגיד דין י"ד בשם הרשב"א וביאר שם דיורשין הן ובמקומו עומדים ונכסי ירושתן כבני חורין ומקבלי מתנה כמשועבדים כדאיתא בהנזקין דף נ' ע"ב אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין וזה עיקר וראיה מן התוספתא וכ"כ הטור סי"ח בשם ה"ר יונה

(ז) טור שם בשם ה"ר יונה

(ח) שם סכ"ג בשם הרשב"א וכן כ' הרב המגיד שם דין י"ד בשמו אבל אם אבדו מקצת הנכסים לא נאבדו אצל מקבל המתנה אלא אם כן נתן לו דבר מסוים וכו' (וכמ"ש לעיל סימן רי"ד ובסמוך סי"ד בהגה) טור וה"ה שם ואפשר שהמחבר השמיטו וסמך אמה שכתב בסמוך ס"ג

(ט) ל' הרמב"ם בפ' דין י"א מהל' זכיה דין כ' מעשה בפ' ב' דביצה ד' כ' ע"א וכתב ה"ה בהלכות פ' מי שמת מבואר הדין הטעם:

(י) ל' הטור סכ"ה מעובדא דגניבא יוצא בקולר וכו' בפ' ו' דגיטין דף ס"ה ע"ב ממאי דמסיק עלה שם בגמרא חמרא לא קאמר וכו' וכמו שפי' רש"י שם כמו שביאר התוס' והרא"ש דבריו שם:

(כ) מעובדא מההוא קאמר ליה ת' זוז מן חמרא לברתא וכו' לקמיה דרב יוסף פ' ד' דכתובות דף נ"ד ע"ב

(ל) מעובדא דההוא דאמר ליה נדוניא לברת' זיל נדוניא וכו' לקמיה דרב אידי בר אבין שם ע"א:

(מ) שם סכ"ח עובדא בפ"ד דב"ב דף ע"א ע"א וכדא"ל רב אשי למר זוטרא משום דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב וכ"כ הרמב"ם שם דין כ"ב וכתב הב"י ונראה דדוקא במחזיק ק"ך הוא דאמרינן הכי דעבידי אינשי דטעו בין ק' לק"כ אבל טפי מהכי לא:

(נ) ל' הרמב"ם בפי"א מה' זכיה דין כ"א מסקנת הגמרא בפ"ט דב"מ דף ק"ד ע"ב:

(ס) כ"כ הריטב"א בשם רבותיו ובשם הרשב"א הביאו הב"י בסעיף ל':

(ע) שם וכ"כ הרשב"א בתשוב' מס"ד:

(פ) וביאר הריטב"א דכה"ג לא קפידא הוי אלא כמראה מקום וכההיא דפ"ו דב"ב דף ע"ח ע"ב הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק שרשאי ליקח בו טלית וכ"כ הרשב"א שהרי לא קבע זמן לנתינתו ואפי' הוציאן אותן לדברי' אחרים שלא לנישואין מה שעשתה קיים אלא עברה ע"ד המצוה ולא קי"ל כב"מ דאמר מעביר ע"ד של ב"ה גזלן הוי וכ"פ הרי"ף בפ' האומנים:

(צ) לשון הרמב"ם שם דכ"ג מסקנת הגמרא פ"ז דכתובות דף ע' ע"א וכדמפרש בגמ' טעמא שם:

(ק) טור סל"ג שם בגמ' וכפי' רש"י שם שאם מת בלא בנים ומבואר בסי' רמ"ח במ"ש המחבר והרמ"א:

(ר) אם אמר על יורש אחד בין היורשים דאם אינו ראוי ליירש לא מהני לשון ירושה אלא צ"ל יטלו אחרים:

(ש) שם סל"ד מימרא דרב גיטין דף י"ג ע"א:

(ת) מסקנת הגמ' שם דלמנ' קבור לא חיישינן:

(א) שם בשם הרמ"ה וכתב הב"י וכולה דברים נכוני' הם בטעמם:

(ב) כן כ' הר"ן בספ"ק דגיטין והביאו הב"י בסי' כ"ה וכ"כ ה"ה ריש פ' י' מה' זכיה בשם הרשב"א אא"כ פירש ואמר שוה מנה:

(ג) וביאר שם דיד בעל השטר על התחתונה:

(ד) וכתב שם ולא דמי להא דאמר מחמרא (נתבאר לעיל ס"ג) שאני התם דיהיב לי' ת' זוזי ותלינהו בחמר' דהוא מידי אחריני אבל הכא באומר משלי קאמר:

(ה) והביא ראיה מהתוספתא דמציעא ב' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים נגנב או נאבד מהם חולקים לפי חשבון:

(ו) ל' הרמב"ם שם פ"י דין ב' מימרא דרבא אמר רב נחמן שם בב"ב דף קמ"ז קמ"ח:

(ז) מעובד' דאימי' דרב עמרם חסידא בההוא מלוגי (פי' אגודה) דשטרי שם דף קנ"א ע"א:

(ח) מימרא דרב נחמן ומודה שמואל שם דף קמ"ז ע"ב וכדמפרש טעמא בגמרא שם:

(ט) כן פי' רשב"ם שם והביאו הב"י בסעיף ל"ו:

(י) וביאר שם משום דלא סמכה דעתיה ועיין בבית יוסף שכתב ע"ז ואיני יודע מה איכפת לן בזה מ"מ דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי ושכן נ"ל שהוא דעת הפוסקי' שסתמו דבריהם ולא חילקו בין הלואה דישראל להלוא' דעכו"ם וב"ח נתן טעם לחלק ביניה' וסיים ☜ומיהו ודאי היכא דמקנה לחבירו המשכון לגבות החוב במתנת ש"מ קני גם החוב דדברי שכ"מ ככתובין ומסורים דמי

(כ) לשון הרמב"ם שם דין ט"ו מימרא דרבא אמר ר"נ שם:

(ל) כ' הרב המגיד הן דברי רב וז"ל וטעם נכון הוא:

(מ) שם באותה מימרא:

(נ) שם ברמב"ם ובפי"א דין כ"ב בפי"ג דכתובות סוף דף ק"ט מעשה כדא"ל רב מרדכי לרב אשי וכו' משמיה דרבא קרי אינשי לתרי פלגא דיקלי דיקלא:

(ס) בשם הרא"ש כן כתב שם בפסקיו שפי' רש"י שפירש שם שהיו לו עוד דקלים הרבה הוא עיקר דאי לית ליה אלא הני תרי פלגי דיקלא פשיט' דהוה דעתו אהני:

(ע) שם ברמב"ם דין ד' וכתב הרב המגיד זה פשוט ומתבאר מן הנזכר למטה:

(פ) כתב הרב המ' פי' מפני שלא פרט הבנים בפרט אלא אמר ולבני בכלל וכבר כתב המחבר דינים אלו בס"ס רמ"ז עיין שם במ"ש שם:

(צ) גם זה שם וע' במ"ש שם:

(ק) כן הוא ברמב"ם שם דין ז' פשוט בפ"ד דב"ב דף ס"ג ע"א:

(ר) שם דין ז' וכתב ה"ה ברייתא כסומכוס שם האומר תנו חלק לפלוני בבור וכולי לטפיח אין פחות מט"ז ע"כ דיש מי שמפרש דכי אמר חלק סתם דיינינן פחות שבשעורין דהיינו ששה עשר אבל הגאון ז"ל אמר רביע ברישא דברייתא דאמרה תנו וכתוב בהלכות דעיקר וכן כתב הטור בסעיף מ' בשם הרי"ף והרשב"ם:

(ש) מבואר במ"ש

(ת) וביאר שם וה"ה ☜אם פסק לה יותר מחלק המגיע לאחד מן הבנים דלאו כל כמיני' הביאו הסמ"ע שם פי"א מה' זכייה דין ח' ברייתא שם משמיה דסומכוס בפ"ד דב"ב דף ס"ג ע"ב:

(א) שם ד"ט כ"ב הרי"ף בהלכות והני שיעורי דמפרשי בהאי תניא לענין חביות וקדירה וטפיח לא קאמינן על טעמיהון שפיר הלכך לא גמרין מינייהו לדינא:

(ב) בשם חידושי הרשב"א בשם חידושי הרשב"א בשם ר"מ אהא מתניתא דסומכוס דדוקא במתנה היא וכו' ושכ"כ הגאון בספר המקח דבאומר חלק בשדה אני מוכר לך בכך וכך ה"ק חלק אחד בשדה ובכך וכך לפי חשבון המעות ובדקדוק ע"כ ונר' לע"ד מזה שדעת ר"ח ורב האי ותלמידי הרשב"א כדע' הרי"ף והרמב"ם ורשב"ם שפסקו כסומכוס:

(ג) שם בפ"ח דין ב':

(ד) סעיף א' וע"ש במ"ש שם:

(ה) שם ד"ו משנה פ"ט דב"ב דף ק"מ ע"ב וכתב ה"ה בשם הרשב"א ופירש' המחבר בש"מ כדברי רבינו וז"ל (וכ"כ הטור ס"ב בשם הרי"ף ור"י הלוי) שכתב דבבריא לא משכחת לה דא"נ קנו מידו הא קי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ועוד דאסמכתא הוא דאם ילדה קאמר ועוד דקנין דברים בעלמא הוא דהא יטול קאמר ע"כ ונחלקו עליו לומר דאפי' בברי' משכחת לה ובמקרקעי שוה מנה קאמר ובקנין ויטול וכו' ויש מן הגדולים שאומרים דאפי' באתן לך כך לא מקרי קנין דברי' ועיקר עכ"ל וכ"כ הטור שם כיון שמחייב עצמו ליתן לו מנה ומשעבד לו נכסיו ואסמכת' נמי ליכא אלא ככל מתנה שהוא מתנה על תנאי וכו' ואם יתקיים התנאי יתקיים המתנה:

(ו) וכתב ה"ה שם בגמ' מוקי למתניתין דתנן אינו נוטל כרשב"ג דאמר אין קדוש' חלה עליהן ולית הלכתא כותיה וכו' ופשוט הוא:

(ז) טור סמ"ב בשם הרא"ש:

(ח) שם סמ"ג בשם תשובת הרא"ש סוף כלל פ"א:

(ט) וביאר שם כיון שלא נתקיים אחד מהתנאים שהתנה כי הוא התנה על זכר לבד ועל נקבה לבד ועל זכר נקבה לא התנה:

(י) ל' הרמב"ם שם בפי"א דין ב' מעשה בפ"ט דכתובות דף פ"ה ע"ב לקמיה דרבי יוחנן:

(כ) כן כתב הרא"ש שם פי' רגיל אצלו

(ל) דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה וכו' רש"י:

(מ) כ"כ לפי מ"ש הטעם דת"ח קודם דמסתמא דעתו ויתר קרובה לתלמיד חכם אבל לפי' רש"י דמסתמא אדם מצדיק מעשיו וכולי נלע"ד דאפי' ידוע שדעתו קרובה יותר על שכינו או קרובו ת"ח קודם:

(נ) שם בגמ' שודא דדייני וכמו שפי' רש"י שם:

(ס) כן כ' הרא"ש שם בפסקיו וע"ז אמר הכתוב טוב שכן קרוב מאח רחוק:

(ע) וכן כתב ה' המגיד שם בשם התוספתא דפ' גט פשוט וביאר שם שאדם מצוי ללות או לקבל פקדון ממי שאינו רגיל אצלו:

(פ) מבואר במ"ש בי"ד סימן שד"מ:

(צ) מבואר במ"ש שם בסימן שמ"ח:

(ק) טור סמ"ח בשם תשוב' הרא"ש כלל י"ג סימן י"ז וי"ח וכלל פ"ו סימן י':

(ר) גם זה שם ס"כ בשם תשוב' הרא"ש כלל י"ח סי"ג:

(ש) ב"י בשם תשובת הרשב"א מס"ח:

(ת) ביאר שם ששמעון הי' קרובו ממשפחת האב ונפתלי ממשפחת האם ולשמעון לא היו לו בנים זכרים ולנפתלי היה לו בנים זכרים:

(א) וביאר שם דבני שמעון לא זכו דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ובני נפתלי ג"כ לא זכו שהרי לא נתן להם אלא אם לא יהיו בנים זכרים לשמעון והנה נולדו לו וכו' ואע"פ שלא היו באותה שעה בעולם אין כלום דאדם מתנה בדבר שלא בא לעולם:

(ב) כמפו' לעיל סי' מ"א ס"ג מבואר שם דלא לגוביינא קאי דהרי היתומים יכולים לומר פרענו וע' במ"ש סי' רנ"ה ס"ו:

Siman 254

(א) מימרא דר' לוי ספ"ט דב"ב ד' קנ"ו ע"ב שמא תטרוף דעתו עליו:

(ב) כתב הרמב"ם בפ' ח' מה' זכיה דין ג' והביאו הטור והיינו בנותן כל נכסיו דא"צ קנין:

(ג) טור בשם אביו הרא"ש:

(ד) וביאר שם כיון שנתן כל נכסיו מדאג' מיתה הוא נותן ואיכא למיחש לטירוף הדעת אם לא יעשו כדבריו:

(ה) וכן כ' התוספת שם והביאו ראיה מפרק ז' דגיטין דף ע"ז ע"ב מההוא ש"מ דכתיב לה גיטא לדביתהו וכו' והיכא קא קניא ליה הא אקנייה רשות בשבת אסור ועוד והתניא בתוספתא דביצה דאין מגרשין בשבת אלא בשכיב מרע הקילו:

Siman 255

(א) פלוגתא דר"מ וחכמים בברייתא וכדאמ' רב נחמן תנא לי הונא כו' ואיפסקא שם הלכתא' כחכמים דאין חוששין לב"ד טועין בפ"ח דב"ב דף קל"ח ע"ב:

(ב) לשון הרמב"ם בפרק י' מה' זכייה דין ג' מימרא דרב ושמואל שם בפרק י' דף קע"ד ע"ב:

(ג) כ' ה"ה זה מבואר בהלכות מהכרח השמועות:

(ד) כתב הכ"מ כגון שהודה לפני בעל דבר או שהיה כגון ההיא דאיסור גיורא שם דף קמ"ט ע"א דלא היה שייך ביה שלא להשביע את בניו שהרי לא היה לו יורשים:

(ה) טור ס"ד בשם תשובות הרא"ש כלל ס"ה סימן א'

(ו) וביאר שם דכולי האי לא עביד אינש כדי שלא להשביע וכו':

(ז) ל' הרמב"ם בפ"ז מהלכות ערכין וחרמין דין י"ח:

(ח) כתב שכ"מ ממימרא דרב הונא ש"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי אין חוששין וכו' ערכין דף כ"ג ע"א משמע דלא אמרו אלא בש"מ אבל בבריא אדם עושה קנוניא וכו' ודרב הונא הלכתא היא דהא ליכא אמורא דפליג עליה ומאי דאסיק אלא בשאלה דהקדש וכו' לא לדחייי לישנא קמא דמוקי לה כדרב הונא אלא לדחויי לישנא דהוה בעינן למימר בבריא כ"ע לא פליגי וכו' ומאי דשבק ר' יהושע ופסק כר"ח דשמותי הוא י"ל משום דרשב"ג שם במשנה קאי כוותיה וקי"ל כ"מ ששנה ורשב"ג במשנתינו הלכה כמותו:

(ט) מימרא דרב הונא הנזכר לעיל

(י) מה שהשיגו הראב"ד דבשעה שהקדיש כל אדם נאמן כתב הכ"מ י"ל דהתם דוקא תוך כדי דבור אבל אחר כ"ד לא אבל ש"מ אפי' אחר כ"ד ובלבד שיהא פסוק בענין ההקדש

(כ) אפי' אין בידו שטר כלל כיון שאמר כן בשעה שהקדיש

(ל) וביאר בכ"מ שם דטעמיה דלא גרע הקדש מהדיוט דאין יכול לחוב להם בהודאתו

(מ) מבואר בסוף סימן קי"ז בהג"ה ע"ש

(נ) רמב"ם בפ"י מה' זכייה דין י' ממימרא דרבה ש"מ שאמר מנה לפלוני וכו' וכמ' דמסיק עלה כלפי לייא איפכא מסתברא וכו' כתב ה"ה דברי המחבר מסכימים לדברי רבו אבן מיגש ז"ל שכך פי' הכלפי לייא וכו' ועוד כתב דדמיא למאי דאמרי' צא תן לו וכו' (בפ"ק דב"מ ריש דף י"ז) וכ"כ הטור ס"ו בשם הרמ"ה ולזה הסכים וכ"כ בה"מ בשם הרשב"א וכ"כ התוספו' שם והוכחתי זה מדלא בעי למימר אלא איפכא אתמר אלא דידע גמ' וכו' דנחמנים וה"ה כ' לדחות הקושי' שלא היו רוצים לומר איפכא אתמר דא"כ היה מטע' האומר הראשון מהן ללאו ומלאו להן ואינו מצוי לטעות כך וכו' וסיים ואני איני כדאי להכריע:

(ס) שם ד"ח וט' וכדמסיק שם בגמרא אלא אי אתמר הכי אתמר וכו'

(ע) טור ס"י וי"א בשם תשובת הרא"ש כלל פ"ו סי' ה'

(פ) ע' בסימן מ"א סעיף ג' ובש"ס רנ"ג שכתב שם רמ"א בהג' בהיפוך והסמ"ע כתב לתרץ דהכא איירי שהודה הש"מ שחייב לפלוני מנה והתם איירי במתנת ש"מ והב"ח הקשה ע"ז דל' לתת מנה משמע מתנה ותירץ דהכא איירי שנתנן הנותן להמקבל שטר הצוואה בחייו דודאי בזה שטר גמור הוא ולעיל איירי בדכתבו לאחר מיתה וכתב הב"י בשם נ"י מה שכותבין שטר צווא' לאח"מ כדי שיאמרו ומגו מרעיה אתפטר לבי עלמא ונתנו חכמים רשות לכתוב ועשאום במעשה ב"ד שכותבים שלא בשליחות בעל דבר

(צ) שם סי"ב ברייתא פ"ג דסנהדרין דף צ' ע"א

(ק) שם ושם בברייתא

(ר) שם סעיף י"ד ושם בבריי'

(ש) ל' הרמב"ם שם פ"י מה' זכייה ד"ז וכתב ה"ה והטעם שאע"פ שצדק הדמיון במנין ובמקום אולי לא אמת במה שדימה של פלוני הן

Siman 256

(א) ל' הרמב"ם בפ"ט מה' זכיה דין ז' וכתב ה"ה זה מבואר בגמ' בפ"ט דב"ב (דף קמ"ט ע"א) בעובדא דאיסו' גיורא

(ב) שם במימרא דרב'

(ג) וכ"כ הרי"ף שם בהלכו' ומפורש שם הטעם והדין בשם רב האי גאון ז"ל ה"ה (וכ"ש אם נתן לשאר ישראלי' ולא נקט גר אלא לאפוקי אם נתן לעכו"ם דאין מתנתו מתנה וכמ"ש המחבר בס"ג סמ"ע)

(ד) ובשם השגת הראב"ד וכ' ה"ה שם פ"ט מה' זכייה ד"ז על זה דעתו ז"ל כדעת האחרונים

(ה) וכ"כ ה"ה שם בשם חידושי הרשב"א משום דמתנת שכ"מ אינו אלא לאחר גמר מיתה וכירושה היא וכו' והלכך גר שנתן במתנת שכ"מ כיון שאינו בר ירושה אף מתנתו אינה מתנה וסיים ה"ה שזה דעת האחרונים ע"כ וכ"כ התוספות שם

(ו) טור ס"י בשם תשובת הרא"ש כלל ט"ו ושם בתשובה היה המעשה שנתנה לשמעון ולא לבנה אך המחבר שינה וכתב לבנו משום דס"ל כדעת הרי"ף והרמב"ם וכמ"ש בסעיף דלעיל דדוקא במתנת שכיב מרע לבנו אין מתנתו קיימת אבל לאחרים קיימת

(ז) לשון רמב"ם שם ד"ט ומפרש בעובד' דאיסור גיורא הנ"ל

(ח) שם ד"י כתב הרב המגיד איסור מתנ' לעכו"ם נתבאר וכו' (בי"ד סי' קנ"א) וכיון שכן הוא אין שומעין לו לעבור עבירה ופשוט הוא ולא מצאתיו מבואר בגמ'

(ט) שם דין י"א וכתב הרב המגיד מפורש בירושלמי פ"ק דגיטין ובתוספת' פ"ה

(י) כ' ה' המגיד הב' חלקים האחרונים מתפרשים בגמ' פ"ד דגיטין (דף מ' ע"ב) ובהלכו' כל היכא דאמר ל' שחרור כופין את היורשים לשחרר ומה שהקשו המפרשים האיך שומעין לו לשחרר לעבור על ד"ת (וכמו שנתבאר בי"ד סי' רס"ז) דהמשחרר עבדים עובר בעשה כ' הרשב"א שנ"ל שכל שאמר לשחררו אומדים אותו שעשה לו טובה שהלה חייב לו כך על גמולו וכו' ומה שאסר' תורה לשחרר עבדי' בלא גמילות טובה וכו' כנ"ל ע"כ וע' בי"ד סימן רס"ד סעיף ע"ד

(כ) ג"ז שם בסעיף ע"ז ע"ש:

Siman 257

(א) לשון הרמב"ם בפי"ב מה' זכייה דין י"ג וכ' ה"ה משנה פ' יש נוחלין (בבא בתרא ד' קל"ו ע"א) ופי' שנתן לו גוף מעכשיו ופירות לאחר מיתה:

(ב) לשון המשנה שם ופי' רשב"ם דאב אינו יכול למכור גוף ופירות לגמרי מפני שכתובין גוף מעכשיו והכל לאחר מיתה והבן אינו יכול למכור לגמרי וכו' אלא בין שניהם יכולים למכור לגמרי מעכשיו:

(ג) מפורש במשנה וגמרא שם דף קל"ח וקל"ט:

(ד) כתב ה"ה נתבאר בפ"ק א' מהלכות מכירה [ולעיל סי' קצ"ג] שכל שאינו צריך לקרקע הרי הוא כתלוש:

(ה) שם משנה דף קל"ו ע"א:

(ו) וביאר שם אפי' מת הבן בחיי האב וכן פי' רשב"ם שם וכן כתב ה"ה בשמו וכתב ופשוט הוא:

(ז) כ' ה"ה אהא דמשני עולא לא קשיא כאן בבנו כאן באחר ריש דף קל"ט ופי' הרי"ף ללוקח מן האב וכו' ותי' בבנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולפיכך מוחל לו הפירות המחוברין בשעת מיתתו ואין היורשין יורשין אבל הלוקח שהוא אחר אינו מוחל אצל בנו של מוכר לפיכך שמין ע"כ בהלכות וכן פי' הרא"ש וזה דעת רבינו וכו' וכן נלמד מגירסת בעל המאור מהתוספתא שהמחילה מהאב לבן הוא בשעת מיתה:

(ח) גם זה שם במשנה:

(ט) כ' הר' המ' כריש לקיש דאמר הכין שם (דף קל"ו ע"ב) כדאיפסקא הלכה כמותו ביבמות בהחולץ (דל"ו ע"ב):

(י) שם דין י"ד בברייתא בפ"ח דבבא בתרא דף קל"ה ע"ב ובפ"ק דבבא מציעא דף י"ט ע"א כדמפרש לה אביי שם ושם וכ' הרב המגיד ופרשוה רש"י ור"ש והרמב"ן ז"ל כדברי רבינו לומר שאינה כמתנת שכ"מ שיכול לחזור בו עד שעת מיתה אלא שדומה לה שאינו זוכה בפירות מעתה:

(כ) טור ס"ז כן כתב התוס' והרא"ש שזה פי' הבריית' דבסמוך והדין בעצמו דבר פשוט הוא וכן כ' ה' המגיד שם:

(ל) מחודשים סי' ט"ו.

Siman 258

(א) ל' הרמב"ם פי"ב מה' זכייה דין ט"ו פסק כר' יוסי במשנ' פ"ח דב"ב דף קצ"ו ע"א כדאי' בגמ' שם וכן בהלכות ה"ה והא דאיתא בס"פ המגרש (גיטין דף פ"ה ע"ב) אתקין רב מיומ' דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וכ"פ בטור א"ה סי' קנ"ד תירץ הרי"ף דבאיסור' החמי' רב ב"י וכן פי' רשב"ם שם בב"ב וכמ"ש הרא"ש שם טעמו ופירושו ב"ח:

(ב) כדאמר ליה רב הונא לרב נחמן היינו טעמא דרבי יוסי וכו' שם כן היא ברמב"ם (בסמ"ע ובש"ך כ' (ולא) שאינו זוכה לאחר מיתה ואף כי דברי המחבר פה הם דברי הרמב"ם צריך לרחוקי נפשין ולפרשו ולכן נ"ל דשפיר קאמרי כצ"ל)

(ג) שם בגמ' מימרא דרבא א"ר נחמן:

(ד) וביאר שם הטעם דכיון שהמית' מבררת הזמן מה צריך לכתוב שום זמן בשטר ע"כ להקנות לו מאותו זמן משא"כ כשכותב לו לאחר שלשים יום וכו':

(ה) וז"ל שם כלומר דלא מיבעיא דזמנו של שטר מוכיח למאי דכתב בשטרא דמהיום חייל אלא אפי' בתנאים דמתנה על פה כי הכא (הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וכו' מוכח זמנו של שטר דמהיום חיילי ע"כ אבל דין הזמן כשאמרו בע"פ לא נזכר שם ולא זכיתי פה לספרו ד"מ והסמ"ע כתב פירוש היכא שצוה הנותן לעדים לזכור הזמן דודאי לא עדיף בע"פ מכתיבת הזמן בשטר וכו' ע"כ ולענ"ד עדיין צ"ע:

Siman 259

(א) לשון הטור מימרא דרבא בפ"ב דבבא מציעא דף כ"ו ע"ב ☜ פירש"י דלא תגזול לא שייך אלא בשעת נטילה כמו ויגזול את החנית מיד המצרי:

(ב) שם במימרא דרבא:

(ג) כפי' התוס' שם דאילו לאו דלא תגזול מקרי ניתק לעשה כדאית' בשילהי חולין דף קמ"א ע"א ותיקן בהשבה גם תיקן השב תשיבם אלא על לאו דלא תוכל להתעלם שעבר שלא החזיר קודם יאוש:

(ד) שם סעיף ד' מוצא הדין יתבארו כ"א ואחד בסעיפים הבאים כל אחד במקומו

(ה) שם ס"ה מבריי' דרשב"א שם ד' כ"ד ע"א וכדפשט לה גמ' שם ריש ע"ב ממימרא דרב אשי מצא חבית וכולי וכמ"ש הרי"ף כיון דרב אסי סבר כוותיה ברוב עכו"ם ולא ברוב ישראל קי"ל הלכתא כוותיה וכ"כ הרא"ש וב"פ הרמב"ם בפי"א מה"ג ואבידה ד"ז

(ו) משנה ח' בפ"ב דמכשירין והובא בפ"ב דב"מ דף כ"ד ע"א

(ז) וכ"כ הרמב"ם שם מעובדא דההו' דאשכח ארבע זוזי דציירי בסדינא וכו' וכדמשני שם בגמרא שם ע"ב

(ח) מבריי' המוצא מעות בבתי כנסיות וכו' וכדמפרש שם דף כ"ד ע"א

(ט) מהא דרבא דהוי שקיל ואזיל בתרי' דרב נחמן וכו' וכדאמר ליה רב נחמן שם ע"ב

(י) שם סעיף ז' ממימרא דרב אשי שם

(כ) כ"כ ה' המ' שם ד"ח בשם הרשב"א שהכריע דבסתימה סגי להתיר בשתיה וכו' כיון דהוי מציא' אם איתא דעכו"ם נגע אמאי הדר וסתים והוה ליה כבולשות דחביות סתומות מותרות מבואר בי"ד בסימן קכ"ד

(ל) שם סעיף י' מהא דרב יהודה דהוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל וכו' שם

(מ) שם סי"א מהא דר' חנינא סבא גדי שחוט וכו' כדאמר רבא שם

(נ) מעובדא דההו' דיו דשקיל בשרא וכו'

(ס) שם סי' כ' ברייתא דרשב"א שם ע"א במסכת ע"א דף מ"ג ע"א

(ע) כן כ' הרא"ש שם דהאי מתייאשי' דקתני שם קאי אסרטי' ופלטי' ורבים מצויים שם אבל אינך אפילו עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל

(פ) שם ושם בב"מ דף נ"ד ע"ב אהא דההוא גברא דאשכח ד' זוזי דציירי בסדינא ושדו בנהר בירן וכו' ופירש"י מכשולות אבני' וסתימת גדר שעושין לדגים

(צ) דאז הוכחה שהן שלהם ואינ' מתייאשין ומחזירין להם טור וכ"כ התוס' שם ריש ד' כ"ב

(ק) אע"ג דנתייאשו הבעלי' אח"כ כשנודע להם דכשמצאו באיסורא בא לידיה שהבעלים לא ידעו עדיין שם ושם ומבואר בסעיף א' נלע"ד שצ"ל דבר שיכול להציל וכו' וכן הוא בתוס' ובמרדכי וסיימו שם אע"ג שיכולים להציל אח"כ ע"י הדחק כגון שבשעת שטיפה היו יכולים להציל בלא דוחק והסמ"ע הגיה בענין אחר והמעיין יבחר ואין כאן מקום להאריך

(ר) פי' שלא ידענו אם היו בעלים שם והיו יכולים להציל מיד או לא:

(ש) שם סט"ו שם בעובדא דלעיל דא"ל רב יהודה זיל ואכריז וכדמפ' בגמ' שם (ל' וכן אינו מדוקדק ונ"ל שצריך להיות אבל)

(ת) רמב"ם ספי"א מהלכות גזילה ואבידה מימרא דרבא וברייתא שם ד' ל"א ע"א:

Siman 260

(א) משנה ב"מ סוף ד' כ"ה

(ב) ל' הטור כ"כ הרא"ש שם בפסקיו פי' אף שהוא ידוע שהי' ביד אבותיו של זה ג' ד' דורות כיון שידוע שלא היה של אבותיו מעולם

(ג) שם בגמ' ריש דף כ"ו

(ד) ל' הרמב"ם בפט"ו מהלכות גזילה ואבידה ד"ז והביאו הטור

(ה) שם במשנה

(ו) לשון הטור כ"כ הרא"ש שם בפסקיו

(ז) שם במשנה

(ח) אוקימתא דגמ' שם וריש דף כ"ו

(ט) שם במשנה

(י) כ"כ הרא"ש שם דדרך בע"ה להניח חפציו בביתו ימים רבים ואינו מתייאש

(כ) ברייתא וגמ' שם ריש דף כ"ז

(ל) שם בגמ'

(מ) אוקימתא דמתני' שם

(נ) מימרא דרב אשי שם

(ס) כ"כ הרמב"ם שם די"א יראה לי וכו' וכ' ה"ה טעם נכון דכי אמר הרי הן של בע"ה לאו משום דתקנה לו חצירו הוא דא"כ אפי' מחציו ולחוץ וכו' וטעמא משום דאין חצירו קונה לו לפי שהחור הפתוח לר"ה הוה חצר שאינ' משתמרת היא וכי אמר הרי אלו של בע"ה דאיהו אצנעינהו וכיון שהוא מודה דלאו דידיה הודאת בעל דין כק' עדים דמי ושכ"נ מן הסוגיא דאין כותלו זוכה לו כלל

(ע) שם ושם במשנה

(פ) פשוט בגמ' שם

(צ) שם ושם במימרא אוקימת' דרב מנשיא בר יעקב למתני' דתנן הרי אלו שלו והא דלא פסק כאוקימתא דרב נחמן שם דאפילו בג' ישראל וכו' כתב ה"ה ואולי מפני שרבא פליג עלי' (שם ע"ב) דחייש בסלע שנפל מג' אפי' לית בה אלא שוה ב' פרוטות שחייב להחזיר דלמא שותפים נינהו ה"נ בפונדק שהשכירו ג' ישראל כיוצא בזה שהרי הגמ' משוה אותם בפי' וזה עיקר:

(ק) טור ס"ג בשם תשובה הרא"ש ריש' כלל נ"ב:

(ר) מטעמ' דשכירות ליומ' ממכר הוא ועיין בסי' שי"ג ס"ג פסק כדעת הרמב"ם שזכה המשכיר

(ש) וביאר שם לפי שאין זה דבר הפקר דנימא חצירו זוכה לו ועוד כ' שם דאף אם היתה הפקר כל זמן שהוא ביד הגנב לא קנה החצר עד שתנוח ע"ג הקרקע וכתב הסמ"ע מטעם זה אם קנאו אחד הנכנס לשם י"ל דזכה בו וצ"ע בזה

(ת) ל' הרמב"ם שם ד"ד במשנה שם דף כ"ו ע"ב

(א) כתב הכ"מ שנ"ל שטעמו של רבינו כיון דאמרי' בגמ' מאי אריא דתני בין כסא לשולחני וכו' שייך נמי בחנות במאי אריא דתני בין תיבה לחנוני של חנוני ניתני ע"ג תיבה לחנוני משמע דע"ג התיב' הרי הוא של מוצאו וכו':

(ב) טור בשם ר"י וכן כתב ה"ה שם מפני שהרב' עכו"ם מצוים שם וכן פירשו התו' (שם) והראב"ד ז"ל

(ג) שם פט"ז מה' אבידה ד"ה

(ד) שם במשנה ופי' ורש"י הכסא הוא שהשולחן מונח עליו והוא נותן מטבעותיו בשולחן שלפניו דהבאין להחליף אף הם נותנים עליו מעותיהם

(ה) מימרא דר' אלעזר שם

(ו) כתב ה"ה כלומר בדבר שאין לו סי' אפי' ברוב ישראל הרי אלו שלו

(ז) שם פמ"ו כ' ט"ו משנה ד' פ"ג דמעשרות ווהובא בב"מ שם ד' כ"א ע"ב פי' תאנים שקוצצים אותם באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה לייבש רש"י

(ח) כדמפרש רב פפא שם:

(ט) שם במשנה

(י) שם בב"מ כדאמר ליה רב אשי לרב אחא ברי' דרבא

(כ) משא"כ שאר פירות ושכ"כ שאר מפרשים ה"ה

(ל) שם בגמ'

(מ) שם בגמ' דף כ"ב ע"ב כרכתא מאי וכו' שם די"ב ממשנה וכדמפרש רב עוקב' בר חמא ורבי יצחק שם ד' כ"א ע"א

(נ) כל הנך דמסיק בעיא דר' ירמיה שם ולא אפשיטו

(ס) הוא כפי גי' הרמב"ם שם הרב המגיד

(ע) עיין במ"ש הרמ"א בס"י בהגה

(פ) הוא כפי גיר' הגמ' שלפנינו וכן דין השומשמין בעיא שם

(צ) שם דין י"ח ממשנה ב"ב דף כ"ג ע"ב ל' המחבר כאוקימת' דגמ' שם וכדאמר רב עוקבא בר חמא

(ק) שם במשנה

(ר) מאוקימת' דגמ' שם ריש דף כ"ד

(ש) מימרא דר' חנינא שם דף כ"ג ע"ב כתב ה"ה פי' כגון שהיה תוך עשרים לשובך שיוניו מועטין ותוך מ' לשובך שיוניו מרובין (אבל) אם היה יותר מנ' אמה לשובך פשיטא שאינו שלו שאין המדדה מדדה יותר מנ' אמה

(ת) שם ריש פ' ט"ו מה' גזילה ואבידה ממשנה מצא אחר הגפ' כו' שם דף כ"ה ע"ב

(א) כתב ה"ה שנ"ל מדברי רבינו שהוא גורס כן בסוף אותה סוגי' אלא איכא למימר אינש אצנעיהו וה"ל ספק היניח ואוקימת' זו סותרת אוקימתות הראשונות ומ"מ הנראה מן ההלכות ומגירסת ספרינו ומפי' רש"י דדוקא בדבר שאין בו סי' ושכ"כ הרשב"א והרמב"ן והכ"מ כתב שנ"ל שרבינו סובר דכיון דרבה בר זבדא אמר סתם כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן קאמר והאריך לבאר בסוגי' ואין כאן מקום להאריך עיין שם

(ב) מימרא דרב אבא בר זבדא אמר רב כל ספק הינוח וכו'

(ג) שם במימרא הנזכר וכ' ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"נ מהירושלמי שהטעם מפני שאני אומר שמא הבעלים באו ולא מצאו ונתייאשו מהם ולא ישיבו לבקשן עוד ויבא אחר ויטול ויפסידנו ולפי זה כתבו דאם לא הלך לו רשאי להחזירה

(ד) כתב ה"ה זה באמת קשה ודאי והאיך יזכה בו וכו' וכבר השיגו הרא"ה ז"ל וכתב יעמוד עד אשר יבוא אליהו והאמת כדבריו וכן כ' הרמב"ן ז"ל זה לשונו ואיהו לא קני בהאי יאוש דבאיסור' אתא לידי' וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן דעת רבינו יונתן ז"ל ע"כ וכ"כ הטור

(ה) כתב ה"ה זה פשוט בשעבר ונטלו

(ו) שם ד"ה בבריית' שם ריש דף ל"א

(ז) שם בברייתא

(ח) משנה שם

(ט) כדמפרש רב זבדא משמי' דרב שם דכ"ע הכי מקטרי להו

(י) בדמפרש רב עוקבא שם וכתב ה"ה פירוש לדעת הרב דאפי' מודים לא יגע בהן ואצ"ל באין מדדים דהוי המקום סימן

(כ) שם במשנה

(ל) שם בגמרא ואי שקיל לה לית להו סימנ' בגווייהו

(מ) גם בכאן השיגו הראב"ד כל ספק הינוח יעמוד עד שיבוא אליהו בדבר שאין בו סימן ומבואר במ"ש לעיל בשם ה"ה שכן הסכמת הפוסקי' וכמ"ש הרמ"א בהגה

(נ) שם ד"ז ושם במשנה

(ס) בריית' שם וכאוקימת' דרב פפא שם

(ע) כאוקימתא דרב זביד שם וכתב ה"ה פסק כשני האוקימתו' דס"ל דלא פליגי אהדדי ועיקר

Siman 261

(א) משנה בפ"ב דב"מ דף ל' ע"ב

(ב) ל' הרמב"ם בפט"ו מה"ג ואבידה וכ' ה"ה מפורש בסוגי' דאמרי' (שם) אי בלילות אפי' חדא שעתא נמי פי' הוי אבידה וחייב ליטפל בה:

(ג) מימרא דרב יהודה אמר רב וכדפרש לה בגמ' שם פי' או בנשף סמוך לפנות ערב:

(ד) שם דין ד' אוקימתא דרבא מדיוקא דמתני' שם ד' ל"א ע"א:

(ה) שם:

(ו) שם באוקימתא הנזכר ☜אבל אם רצה בין הכרמים שאז יש לחוש לקלקול רגליה דרך ריצתה בשרשים בזה גם בכרם עכו"ם חייב להחזיר משום אבידת גופה שם בגמר' והביאו הסמ"ע:

(ז) שם דין ה' משנה שם דף נ"ב ע"א:

(ח) כתב ה"ה וחוץ לתחום דוקא הא תוך התחום אינו חייב להחזיר וכן מפורש בלישנא בתרא דגמרא הם:

(ט) כ' ה"ה (משנה) שם (דף ל"א ע"ב) ☜נראה דאפי' חוץ לתחום כיון דרוע' היא:

(י) שם במשנה דף ל"ב ע"א וכדמפרש רבא שם וכפירוש רש"י שם וכתב הרב המגיד ורפת אפי' חוץ לתחום נמי כדאית' בגמ' (בלישנא בתרא דרבי יצחק שם) ועיין במ"ש הרמ"א בהג':

(כ) בפסקיו שלא הבי' אלא לישנא קמא דרבי יצחק.

(ל) שם ברמב"ם פי"א דין י"א וכתב הרב המגיד זה פשוט ואמרו בפרק ב' דבבא מציעא (דף כ"ה ע"ב) גבי אשפה עשוייה לפנות אביד' מדעת היא פירוש ואין נזקקין לו

(מ) כתב הב"י ובכ"מ שדעת רבינו שבשביל שזה אינו חושש לפקח על נכסיו לא נאמר שהפקירם:

Siman 262

(א) לשון הטור ברייתא פ"ב דמציעא דף כ"ז ע"א דכמסקנת הגמ' פרוטה שהוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו וידוע דהלכה כת"ק:

(ב) שם ס"ג מהא דאמר רבא לא אמרן אלא דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד וכו' שם ד' כ"ו ע"א:

(ג) כלישנא בתרא משמיה דרבא שם הסכמת הפוסקים:

(ד) כתב הב"י ופשוט הוא.

(ה) וכ"כ ה"ה בפי"ד דין ח' בשם הרשב"א:

(ו) שם ס"ד מבואר במשנה וגמרא שם ד' כ"א ע"א וע"ב דמה תועלת בהכרזה כיון שאין בו סימן להחזיר על ידו:

(ז) כרבא שם סוף דף כ"ב:

(ח) פשוט שם בגמ' דף כ"ג ריש ע"ב:

(ט) בעיא שם מרב ששת אי משקל הוי סי' ופשט' מברייתא דהוי סימן ומסיק מדמשקל הוי סי' מדה ומנין נמי הוי סימן:

(י) כדמשני גמרא הא דתנן במתני' עיגולי דבילה וכו' הרי הן שלו שם ד' כ"א ע"ב:

(כ) כדמשני שם אהא דתנן מעות מפוזרות כו' וכן אהא דתנן לשונות של ארגמן:

(ל) כאביי שם דאיפסקא הלכתא כוותיה ביע"ל קג"ם שם ד' כ"כ ע"ב וזהו יאוש שלא מדדעת אחת מהם:

(מ) טור ס"ו מימר' דרב נחמן שם ד' כ"ו ע"א וע"ב:

(נ) מימרא דרבא שם וכמ"ש בס"ב:

(ס) טור ס"ז מימרא דרב זביד משמיה דרבא ד' כ"ג ע"א כללא דאבידתא וכו':

(ע) שם ס"ח מעובדא דההוא גברא דאשכח כופרא וכו' לקמיה דרב כדמפרש ר' אבא שם:

(פ) שם ס"ט משנה שם ד' כ"א ע"ב:

(צ) כדמפרש שם בגמרא דף כ"ג ע"ב:

(ק) שם במשנה וכדמפרש בגמ' שם:

(ר) שם במשנה ופי' רש"י צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע ארגמן ומצויין הן:

(ש) שם במשנה הלקוחים ממדינתן וכפירוש רש"י שם:

(ת) כדמפרש טעמא בגמ' שם ד' כ"ב ע"ב:

(א) ל' הרמב"ם שם סט"ו דין ז' ושם במשנ' וכתב הב"י בשם החכם המרשי' וכן בכ"מ דהא דמתרצינן לה בגמ' שם ד' כ"א ע"ב במכנשתא דבי דרי היינו מקמי דידעינן טעמא דיקירי אבל בתר דידעינן מתני' בכל אנפי מיתוקמ' ובדאשכחינהו דרך נפיל' ושכ"כ הרמב"ן לדעת הרי"ף וכ"כ הנ"י ע"כ ומ"ש בדרך הנחה לא יגע דמקום הוי סי' וכרבא שם סוף ד' כ"ב:

(ב) ל' טור ס"ט משנה שם דף כ"ה ע"א שם פשוט שם בגמ' דף כ"ג ע"ב וכי הא דרבה בר רב הונא מחתך ליה אתלתא קרנתא וכו':

(ג) ברייתא שם:

(ד) שם במשנה וכדמפרש בגמ' שם ריש ד' כ"ג אליבא דרבא דכיון דמתגלגל ברגלי אדם אדם ובהמה לא הוו מקום סימן שם בגמרא:

(ה) ברייתא שם סוף ד' כ"ב: אוקימתא דרב זביד שם דף כ"ג ע"ב:

(ו) אוקימתא דאביי שם משנה שם סוף דף כ"ד:

(ז) משנה ד' כ"א ע"א:

(ח) הכי דייק לה מברייתא שם דף כ"ה ע"א:

(ט) משנה שם סוף דף כ"ה:

(י) ברייתא שם דף כ"ה ע"א:

(כ) ובדרך זה כתב ג"כ הרמב"ם שם והוא כפירש"י שם כסולם מאי דמסיק ופשוט מיהא חדא וכו' ולא ידעתי למה השמיטו המחבר ב"י:

(ל) רמב"ם שם פט"ז דין ב' בעיא שם כסולם מהו וכפי פירושו ונפשטא מהא דא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה כל שאלו מכניס לה קיסם וכו' אבל דעת הטור הוא שהוא בכלל מ"ש עשוייה כמגדל כולם בעיות דרבי ירמיה שם ולא נפשטו:

(מ) ל' הטור ס"י בברייתא שם ע"ב:

(נ) מימרא דרבא שם דף כ"ו ע"ב:

(ס) ומפרש שם אמר כי היכי דנפל מינאי דידי הכי נפל מאינש אחרינא ומשכחנא מידי

(ע) ל' הרמב"ם שם בפט"ו די"א וכתב הרב המגיד פסק כר' יהודה דמתני' (דף כ"א ע"א) דלא כר' מאיר ובפשט המשנה ע"כ והוא כגירס' הספרים שלפנינו:

(פ) כ' בב"י וכן בכ"מ דטעם דפליג הרא"ש הוא משום דלא גריס דברי רבי מאיר אלא סתם מתני' הוא והלכה כוותיה:

(צ) ברייתא שם דף כ"ג ע"ב וכי הא דרבה בר רב הונא מחתיך ליה וכו':

(ק) ממשמעות הגמ' שם:

(ר) שם בגמ' דדפקא וכפי' הא' שפרש"י שם:

(ש) לשון הרמב"ם שם רפט"ו וכתב ה"ה ופי' צנורות מזלגות קטנות זהב והיא בריית' מפורשת שם דף כ"ד ע"א ובהלכות:

(ת) לשון הטור סט"ז משנה שם דף כ"ד ע"ב:

(א) וכתב הב"י יותר נ"ל דבדוקא נקט רבינו קשר דאע"ג דקאמר מנין אם לא שהם צרורים אין מחזירין ואם אמר שהם צרורים אע"ג דלא קאמר מנין מחזירין אותו:

(ב) כן כתבו התוס' שם דף כ"ז והרא"ש שם בפסקיו:

(ג) שם תני תנא קמי' דר"נ וכדא"ל מתרגם שמעתיך וכו':

(ד) שם סי"ח מימרא דרבא שם דף כ"ז ע"א ויליף לה מקרא:

(ה) ל' הרמב"ם שם פט"ו דין י"ג וי"ד שם בגמ' דף כ"ה ע"א מדיוק' דמתני' ותניא נמי הכי כאוקימתא דרב פפא וכתרי לישנא בתראי ה"ה כן הוא שם בגמ' וברמב"ם טור:

(ו) שם פרק ט"ז דין ג' מפורש בברייתא שם ובסוגיא הרב המגיד

(ז) פרק י"ד דין י"ב ממשנה רשב"א אומר כל כלי אנפורי' וכו' שם סוף דף כ"א ע"א וכדמפרש ליה רב יהודה אמר שמואל שם דף כ"ג ע"ב פי' לשון טביעת עין

(ח) שם דין י"ג מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכדאמר עלה מר זוטרא נפקא מינה לאהדורי אבידת' וכולי שם ריש דף כ"ד

(ט) וכתבו התוספות דהכא בבא לנסותו אם יודע מותר לשנו' ולומר לא למדתי זה ☜אבל אם הבא לשאול דין או הוראה להתלמד ע"ז אמרו בפרק קמא דקידושין ד"ל ע"א ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך וכו' אלא אומר לו מיד והרמב"ם ביאר כיצד היה עוסק במסכת נדה ואמר במקואות אני שונה כדי שלא ישאלוהו שאלות בענין נדה ולענ"ד דהרמב"ם איירי לענין הוראה ובמקום שיש גדול ממנו הרמב"ם ביא' שנתארח אצל שמעון ואמר אצל ראובן אני מתארח כדי שלא יטריח על זה שנתארח אצלו

(י) ב"י שם בשם הגה' אשרי שם והוא מימרא דר' יוחנן בפ' ט"ו דשב' ד' קי"ד ע"א

(כ) וכן כתב הרב המגיד שם בשם הרמב"ן והכ"מ כתב שם שמפשט דברי רבינו נראה שאפי' מצא במקום שאין ת"ח מצוין אם בא ת"ח ואמר יש לי טביעות עין בכלי שאבדתי חייב להראותו לו שכשמרגיש שאבד אינו מתייאש אע"פ שאין בו סי' לפי שהוא יודע שיחזירו לו בטביעת עין.

Siman 263

(א) ל' הרמב"ם פי"א מהלכו' גזילה ואבידה דין י"ג משנה פרק ב' דבבא מציעא דף כ"ט ע"ב

(ב) מימרא דרבא שם דף ל' ע"א ושזהו פירושו

(ג) בעיא שם ולא איפשטא ופסק לחומרא

(ד) שם דין י"ד מימרא דרבא שם ועובדא דאביי דהוה יתיב קמי' דרבה

(ה) שם דין י"ז מעובד' דרבי ישמעאל בר' יוסי פגע בההוא וכו' ומסיק רבי ישמעאל לפנים משורת הדין הוא דעבד:

Siman 264

(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם פי"ב מה' גזילה ואבידה ממשנה בפ"ב דמציעא דף ל"ג ע"א

(ב) כ' ה"ה פי' שלא אמרו אבידתו קודמת כיון שהוא יכול להשיב שניהן ופשוט הוא

(ג) שם במשנה

(ד) מימרא דרב יהודה אמר רב שם

(ה) ג"ז מימרא דרב יהודה א"ר שם וכמו שפירש"י שם

(ו) שם במשנה

(ז) ברייתא שם וכרבי יהודה

(ח) ל' הרמב"ם שם ד"ג משנה פ"י דב"ק דף קט"ו ע"ב

(ט) כ' ה"ה אעפ"י שאינו שם יצא לו לרב ז"ל ממה ששנינו באלו מציאו' (דף ל' ע"ב) מתנה בפני ב"ד וכו' וכ' הר"א ז"ל בפירושיו בב"ק מתניתין ביכול להציל דאי לא מצי א"ל מהפקירא זכינא ע"כ ומבואר שם בסוגיא

(י) בעי' דרב מרבי ופשטא ליה שם דף קי"ו ע"א

(כ) רמב"ם שם בי"ב מה' גזילה ואבידה דין ה' משנה ב"ק ד' קט"ו ע"ב

(ל) מבואר במ"ש בסי' דלעיל בשם ה"ה:

(מ) ועיין במ"ש בסוף סי' ר"ד שכן הוא דעת הרמב"ם וע' לקמן סי' שס"ט ☜שמותר ליקח חמורו של חבירו שלא מדעתו ע"מ ליתן שכרו כדי להציל את שלו

(נ) כתב ה"ה שזה יצא לו מדאמר בגמ' שם ואמאי נימא ליה מהפקירא קא זכינא ותירצו כשעקל בית הבד כרוך עליה וכו' ופירש הרב כשעקל בית הבד וכו' ועדיין לא נשפך ונראה לפי זה שאע"פ שלא יכול להציל אמרי' הכי כיון שעדיין לא נשפך

(ס) וכ"כ ה"ה שם בשם רש"י וכ' שזה עיקר והביאו הב"י

(ע) שם דין ב' וכתב ה"ה זה מפורש בסוגיא (שם דף קי"ו ע"א) מהא דמקשי אמתני' מברייתא הרי שהיה בורח וכו' ופרקינן משום דאפסדי'

(פ) שם דין ז' ברייתא הנזכרת לעיל הובאה שם וביבמות דף ק"ו ע"ב ואיתא בהל' ה"ה משמע דס"ל אפי' פסק לו יותר ממה שהפסידו נלענ"ד שזה הוא לדעת הפוסקים דלא כרבי ישמעאל וכו' ומבואר במ"ש לעיל סעיף ה' בהג"ה ובס"ס רס"ד אבל לדעת הפוסוקים כר' ישמעאל שמחוייב לשפוך יינו להציל דובשו א"צ לשלם לו יותר מהפסדו וטרחתו הראוי לו ובצייד שאני דאפשר שהיה מרויח כל כך פי' בעד חכמת הרפואה ☜אבל אם פסק לו על הסימנים יותר מדמיהם הרבה מחמת אונס חליו אין לו אלא דמיהם ה"ה שם בשם הרשב"א וכתבו המחבר בי"ד סי' של"ו סעיף ג'

(צ) ב"י בשם ת' הרשב"א סי' אלף ור"מ ושכ"כ המרדכי פ' החולץ כ' מהרי"ק שורש קצ"ה ☜ראובן שהבטיח לשמעון להשתדל בחנם ואח"כ כמעט שנגמר השתדלות חזר בו והוצרך שמעון לתת לו שכר ואח"כ בא מעות ראובן ליד שמעון ואמר לקחת את שלי שלא כדין כי אנוס הייתי במה שפייסתיך ופסק שהדין עם ראובן וכ"כ בהגמ"ר דקידושין לענין אם טען מפני היראה הבטיח ליתן לו סמ"ע בשם ד"מ וע' במהרי"ק שורש קע"ג אם נאמן בשבועה על הוצאות השחדים:

Siman 265

(א) לשון הטור:

(ב) ל' הרמב"ם פי"ב מה' גזילה ואבידה דין ד' משנה בפ"ב דב"מ דף ל' ע"ב

(ג) שם בגמ' דף ל"א ע"ב:

(ד) וה"ה כ' בשם הרשב"א שאם החזיר את האבידה בשעה שהמלאכה מרובה ונשתהה בחזרתה כדי שיהא מרויח סלע וכו' אין נותנין לו אלא נותן לו כשעה שהמלאכה מועטת והוא יושב ובטל ומשתכר חצי סלע כדי שלא יהא יושב ובטל כך פירוש ר"ח והר"א והרי"ף ושלזה הסכים הרמב"ן ז"ל:

(ה) מפורש במשנה שם בב"מ דף נ' ע"ב:

(ו) שם במשנה:

Siman 266

(א) ל' הרמב"ם פי"א מה"ג ואבידה דין ג' מימרא דרב חמא בר גוריא א"ר פ"י דבבא קמא דף קי"ג ע"ב

(ב) מימרא דרב יהודה אמר רב בפ"ט דסנה' ד' ע"ו ע"ב ויליף לה מפסוק למען ספות הרוה את הצמאה וכו' ופי' רש"י שם שמראה בעצמו שהשבת אבידה אינה חשובה לו מצות בוראו שאף לעכו"ם הוא עושה כן שלא נצטוה עליהם וממ"ש הרמב"ם הטעם מפני שהוא מחזיק וכו' כלענ"ד דס"ל דלא אמר רב שם בסנהדרין אלא בעכו"ם עובדי כו"ם ולא בעכו"ם שבזמן הזה שמודים בבורא עולם ונימוסיה' להחזיר אבידה:

(ג) מעובדא דשמעון בן שטח דאיתא בירושל' (שם בפ"ב דב"מ) ומכמה עובדי שם ואיתא במדרש תילים סי' י"ב מעשה בחסיד אחד שהחזיר אביד' חשובה למטרונ' אחת וכו' דאמרה אלו הוה עוד אחר באומתי' לא הייינו בעולם כו':

(ד) מברייתא דר' פנחס בן יאיר שם בבא קמא ופי' הב"י כגון שמצאה במקום שרוב ישראל ויחשוב שישראל גנבוהו ונלע"ד שצ"ל שישראל מצאוהו:

(ה) ירושלמי בהנזיקין:

(ו) שם בדין ב' בפ"ב דע"א ד' כ"ו ע"א מייתי לה מקרא לכל אבידת אחיך:

(ז) מבואר שם בגמרא:

(ח) הכי דרש רב בפ"ז דבבא קמא דף פ' ע"א ודין דאסור לקיי' דבר המזיק בביתו מבואר לקמן בסי' ת"ט ותכ"ז:

(ט) משנה בפרק ב' דבבא מציאה דף ל"ב ע"א:

Siman 267

(א) ל' הרמב"ם בפ' י"א מה' גזילה ואבידה דין י"ד ודבריו מבוארים בפ"ו דב"ק דף נו ע"א

(ב) שם דין טו אוקימת' דברייתא שם

(ג) בברייתא ומסקנת הגמ' שם כיון שמלומדת היא לצאת בעי' נטירותא יתירתא

(ד) מסקנת הגמ' שם וכדר' אליעזר וכו'

(ה) שם די"ד משנה ב"מ ד' ל' ע"ב

(ו) שם בגמ' דף ל"א ע"א

(ז) בברייתא שם דף כח ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפי"ג דין ט והטור ס"ג

(ח) וכתב הסמ"ע ☜שמה שנוהגין להכריז בין אשרי לובא לציון לא שפיר עבדי להפסיק ביניהם אלא יכריז קודם אשרי ויותר טוב להכריז אחר התפלה

(ט) ל' הרמב"ם שם ד"ב וכתב ה"ה פסק כר"נ שם וכן בהלכות

(י) וכתב הראב"ד שם לאפוקי חיורי וסומקי:

(כ) שם ד"ג ממשנה וגמ' שם וכתב ה"ה שג' מיני סימנים יש סימנים מובהקים ביותר כגון נקב יש בו בצד אות פלוני וכיו"ב ואלו הסימנים מחזירין עליהם אבידה דבר תורה לדברי הכל והרי הם כעדים חשובים כגון מדת ארכו ומדת רחבו וכן משקלו וכיו"ב מחזירים עליהם אבידה וכו' ויש סימנים גרועים כגון סמיקי וחיורי ואין מחזירין עליהם אבידה וארוך וגוץ וכיו"ב כיון שלא אמר מדתן

(ל) וכתב ה"ה נראה מדבריו של הר"א ז"ל שהוא (סובר) אע"פ שנתן סי' מובהק כגון נקב יש בו בצד אות פ' וכו' ואע"ג דסימנים כאלו דאורייתא כנז"ל ברמאי חיישינן ומדאורייתא ילפינן לה (שם במשנה) ע"כ וראיתי ברמב"ם שם כתב בהגה על שהיא שלו א"א סי' מובהק לגמרי ע"כ משמע דס"ל להראב"ד דבסימן מובהק לגמרי מחזירין לרמאי וכ"כ הב"ח

(מ) שם ד"ד ברייתא שם:

(נ) שם בפי"א דין ה' ומבואר שם בפ"ב דב"מ דף כב ע"ב וציינתיו ג"כ לעיל סי' רסב ס"ג

(ס) שם ד"ו מימרא דרבא שם ד' כ"ח ע"א וכתב ה"ה פי' כשנתן סי' חשוב כחבירו אבל אם היה גרוע לא

(ע) שם ושם בגמ'

(פ) טור מס"ח כ"כ הרא"ש שם בפסקיו

(צ) ל' הרמב"ם שם ושם בגמ'

(ק) שם ד"ז ושם בגמ'

(ר) שם ושם בגמ' הדין והטעם וכ' ה"ה שנראה מכאן ☜שאם אין כחן אלא א' שאמר כולה שלי ואין חולק עליו ונותן מדת רחבה לבד מחזירין אותה לו ודאי וכו'

(ש) שם ושם בגמ'

(ת) טור סי"ב ושם בגמ' ומדת גמיו וכפירש"י שם גאם יוונית עשויה כמין ך' דלהכי קרי אורך ורוחב יחד גמיו ע"ש וכ"כ ה"ה שם בשמו שלא כדעת הרמב"ם שפי' גמיו מדת האמריות שבה וע"ש

(א) דין זה כבר כתבו המחבר בסמוך סעי' יג וכתב הסמ"ע שאגב שיטפא כשראה הרב רמ"א דין זה בטור אחר סי' הסמוך חזר וכתבו

(ב) ברמב"ם שם בפי"א [בפי"ג] מה' אבידה דין י' איתא הכריז או הודיע וכן הוא בטור וכמש"ל סעיף ג' בזמן שיש אנסים וכו'

(ג) כתב הב"י פשוט בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כח ע"א) שנא' אם לא קרוב אליך אחיך ולא ידעתו ואספתו וכו' (ומכאן נראה דלא זכה בה וקשה דבשי' ר"ס ס' ט' כתב בהדיא המחבר דזכה בה ואיני חייב להחזירו וצריך לחלק דהתם מיירי בדבר שאין בו סי' אבל הכא מיירי בדבר שיש בו סימן דאיכא למיחש שמא יבא בעליו בכל רגע לכך יהא מונח עד שיבא אליהו וכ"פ הש"ך)

(ד) שם ברמב"ם וכתב ה"ה פסק כרב יוסף דאמר שומר אבידה כשומר שכר בהכונס (דף נו ע"ב) ובפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כט ע"א) וכ"פ בהלכות וי"ח לומר כש"ח ודעת הרב עיקר

(ה) ע' בב"י שכ' שנ"ל שדעת הרא"ש שפוסק כרב יוסף וכמ"ש בתשו' הרא"ש

(ו) לשון הטור סט"ז משנה שם ע"ב

(ז) שם דף כז ע"א יילף לה מקרא

(ח) ל' הרמב"ם שם די"א משנה שם דף כ"ט ע"ב:

(ט) כאוקימתא בתרא שם בגמ':

(י) שם כאוקימתא קמא:

(כ) גם זה אוקימתא שם:

(ל) שם במשנה וברייתא שם דף ל' ע"א:

(מ) בעיא דלא נפשטא שם ולחומרא:

(נ) ברייתא שם:

(ס) כטעמא בתרא שם בגמרא:

(ע) לשון הטור וכ"כ הרמב"ם שם ברייתא שם:

(פ) כ"פ רש"י שם בברייתא וכ"כ ה"ה בפי' דברי הרמב"ם שהעתיק לשון הברייתא אבל לא ע"י האו' וביא' שם אלא ישים כלי ע"ג כלי:

(צ) שם ושם בברייתא

(ק) כ' ה"ה מה שהוסיף הרב כלי פשתן היא מההיא דלעיל (דף כ"ט ע"ב) דניעור קשי' ליה

(ר) שם די"ג ושם במשנה

(ש) ל' הטור וכן פי' ה"ה דברי הרמב"ם שהעתיק לשון המשנה לא ילמוד בהן לכתחלה וכ' עוד בשם הרשב"א בשם הרמב"ן דלא אתמר האי דינא אלא בס"ת נביאים וכתובים שמי שרגיל בהם א"צ ליגע בהם כלל וכו' ☜אבל עכשיו שנהגו לכתוכ גמ' השונ' פרקו ק' פעמים ומי שלא ראה אותו מעולם שוין בו ליגע ולמשמש לפי שהוא צריך מחשבה יתירה וילמוד לכתחלה ע"כ:

(ת) כן פי' הרמב"ם שם פי"א מהלכות גזילה ואבידה די"ג הא דמשני לה קשיא כאן בענין אחד וכו'

(א) שם דין י"ד מימרא דשמואל שם דף כ"ט ע"ב

(ב) כדמפרש אביי שם

(ג) שם דין ט"ו מבואר במשנה וברייתות שם ד' כ"ח ע"ב

(ד) כתב ה"ה זה פי' מ"ש בגמ' שם דמיהן ומניחן ופי' הרב ז"ל שומא זו למחצה והודה אליו הר"א ז"ל בהשגות ויש פירושים אחרים:

(ה) שם דין ט"ז ברייתות אוקימתא דגמרא שם

(ו) פירוש רש"י בארץ מרעה ובעת הדשא שאין טיפולה מרובה

(ז) שם וברייתות ואוקימתא דגמרא שם כמו פירושו שם ורש"י פי' בהפוך ה"ה ברמב"ם וטור ליתא תיבת ביותר

(ח) וכן הוא גירסת הרי"ף בבריית' שם וכן כ' הטור סכ"ב בשם רש"י והרמ"ה

(ט) שם דין י"ז כ' הרב המגיד מפורש במשנה וגמרא שם (דף כ"ח וכ"ט) וכר' טרפון וכדעת רב יוסף דאמר כש"ש דמי ומבואר בהלכות שם

(י) שם דין י"ח עובדא בי רחבה וכו' לקמיה דרב יוסף וכדאמר ליה אביי וכו' שם דף כ"ט ע"ב

(כ) שם דין י"ט וכ' ה"ה זה פשוט (שם בגמ' סוף דף כ"ח)

(ל) כ' ה"ה וזה עיקר ומודה להך דאמרי' דהמוצא מציאה לא ישבע ומבואר בסעי' שאחריו

(מ) שם פי"ג מה' גזילה ואבידה ד"ב משנה בפ"ה דגיטין דף מ"ה ע"ב

(נ) כתב ה"ה ז"ל פסק הרב ז"ל פשט המשנה ודלא כר' יצחק בגמ' שם דף נ"א ע"א דאמר כתנא דברייתא וכן דעת הרי"ף בהלכות שלא הביא אלא המשנה בלבד שאע"פ שפסק כר"א (שם ע"ב) לא הביאו ההוא דר' יצחק ואוקימתא אחריתי שם ועיקר:

Siman 268

(א) ל' הרמב"ם ריש פי"ז מה' גזילה ואבידה

(ב) משנה שם דף ו' ע"א וכ' ה"ה ועבדינן עלה בגמ' ב' אקימתו' וכו' ורבינו ז"ל סתם נראה שהוא סומך על האוקימתא ראשונה שם (כיון דנפל גני אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני בד"א לא ניחא ליה דלקני) דמשמע שאף במקום שד' אמות קונות כשנפל לא קנה דהויא אוקימת' דגמרא וכו'

(ג) שם דין ח' מימרא דר"ל משום אבא כהן ברדלא שם הדין והטעם

(ד) שם דין ט' וכאוקימת' דרב ששת שם

(ה) ב' הרב המגיד זה כתב רבינו בפי' שדה דעלמא הנזכר בגמ' שם

(ו) שם דין ח' מימרא דרבי יוסי בר חנינא שם דף י"א ע"א

(ז) כדמוקי לה בגמ' שם

(ח) המעשה הי' שם בעכו"ם שאבד לו מעות בבית ישראל ומצאן ישראל אחר

(ט) משנה שם

(י) כדמפרש לה רב יהודה אמר שמואל שם

(כ) שם במשנה וכ' ה"ה פי"ז מה' אביד' ד"ח דתרתי בעינן בחצר שאינה משתמר' עומד בצד שדהו ושיאמר זכתה לי שדי וכן מוכח פשט המשנה ובגמ' וכן מפורש בפי' הירושלמי וכן פירשו רוב המפרשי' ולא דמי לד' אמות דרבנן דקונות אפי' לא אמר שאני התם כיון שיכול לנטות עצמו וליטלה אלימא טפי

(ל) שם די"א משנ' שם די"א ע"א

(מ) מימר' דרב יהודה אמר שמואל ושאר אמוראי שם

(נ) מימרא דרבי ירמיה אמר ר' יוחנן שם ע"ב

(ס) בעיא דר' ירמיה ונפשטא שם. וכתב ה"ה וסובר הרב דאפי' מתנ' אם היו מהלכין או פורחין כדרכן לא קנה וכן מוכח בגמ' בפי' דבעי' לא קיימא אלא שרץ אחריהם ואין מגיעין אבל שבור הוא הצבי והגוזל אינו מפריח הא לאו הכי אפי' במתנה לא קנה

(ע) דין אם רשותו של אדם קונה לו לענין שאין אחר רשאי לקנות סחורה שהביאו סוחרים שם ע' בת"ה סי' ש"י ובכל בו סי' קכ"ג דין ט' ומרדכי פ"ק דמציע' וע"ל ס"ג בהגה

(פ) מימרא דר' יוחנן א"ר ינאי וברייתא שם דף י' ע"ב ולתרי אוקימת' שם ריש דף י"א גם ר"ל ס"ל הכי וכ"פ הרי"ף שם וכתב הרא"ש דהיינו כלישנא קמא שם וכר' יוחנן או כלישנא בתריית' דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו

Siman 269

(א) ל' הרמב"ם פי"ו מה' גזילה ואבידה מימרא דרמי בר חמא פ"ק דמציעא דף ח' ע"א וכ"פ הפוסקים

(ב) כן משמע בגמ' שם

(ג) שם וכ"כ הרא"ש אמימרא הנזכר כ"ש כשהגביהו שניהם כאחד שקנאוהו

(ד) שם דין ד' וכתב ה"ה זה מתבאר מאותה שלפנינו דתגביהה חרש ופקח וכו' כ"ש כאן שאין כאן פקח והחרש מגביהה לצורך הפקח וכן מתבא' בסוגי'

(ה) מבואר שם במסקנא

(ו) כנ"ל וכן הוא ברמב"ם ובגמרא שם ופרש"י דלגבי פקח הוי ראשה שהגביה החרש המונח ע"ג קרקע

(ז) טור ס"ג מהא דא"ר אשי זה קנה חמו' ובית פגיה וזה קנה מה שתפו' בידו שם ד' ט' ע"א

(ח) מבואר שם בגמ' דף ח' ע"א הדין והטעם

(ט) טור ס"ד כ"כ הרא"ש שם בפסקיו אהא דאמרינן שם דף ע"א טלית שהיה מונח' וכו' וממ"ש התוס' שם בד"ה הואיל ויכול וכו'

(י) שם ס"ה והרא"ש שם בפסקיו כ"כ התוס' שם מעובדא דלוי בר סוסין חולין דף קמ"א ע"ב

(כ) ל' הרמב"ם שם ד"ב מימרא דר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שם דף י' ע"א

(ל) כתב ה"ה הטעם כיון שאמר זכה וזה שתק הרי זה מגביה מציא' לחבירו וקנה חבירו

(מ) משנה שם ד' ט' ע"ב וכ' ה"ה כיון דלא נעשה שלוחו לזכות בו בהגבהתו אלא ליתנה לו וכן פי' רש"י שם דף י' ע"א

(נ) שם במשנה וכמו שפירש"י הטעם שם

(ס) וביאר שם דאז לא דמי למציאה ששם היה יכול לירד מן החמור ולזכות בו

(ע) וע' בסי' קפ"ג ס"ד שכ' אפי' אם נתרצה בתחלה בפי' יכול לחזור בו ואינו אלא רמאי יש לחלק ולו' דהתם שחוזר בו בפני עדים קודם שקנאו אבל אם אומר אחר שקנאו לעצמו אינו נאמן כדין המגבי' מציא' לחבירו שכ' רמ"א בסעיף זה בשם הטור וכיוצא בזה ראיתי בסמ"ע שם

Siman 270

(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם פי"ז מה' גזילה ואבידה די"ב משנה פ"ה דגיטין דף נ"ט ע"ב

(ב) ממימרא דרב חסדא שם וריש דף ס"א וכת"ק

(ג) ל' הרמב"ם שם די"ג משנה בפ"ק דב"מ דף י"ב ע"א

(ד) כדא"ר חיי' א"ר יוחנן שם כתב ה"ה מפורש בגמ' שם בפירוש וכי קאמר ר' יוחנן קטן ואינו סומך על שלחן אביו זהו גדול פי' ומציאתו שלו דוקא קטן אבל נערה וקטנה לאביה הויא

(ה) שם במשנה

(ו) שם במשנה וכדא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הנזכר לעיל

(ז) שם במשנה וכ' ה"ה וכאוקימתא דרב פפא דסתם פועל לאו למציאות שכרו ועבד עברי אין סתמו ללקט מציאות והא דלא פסק כרבא או כרבי יוחנן שם אולי משום דאוקימת' דרב פפא בתריית' והוא בתרא טפי וצ"ע פירוש ספק מגורשת וכדמוקי לה בגמ' דע"ב

(ח) ל' רמב"ם ספ"ט מהלכות שכירות וכ' ה"ה ברייתא הובא' פ"ק דב"מ (שם) ופסק כרב פפא דאמר דכי אמר מציאתו לרבו דוקא כששכרו ללקט מציאות וב"פ רבינו חננאל ז"ל

(ט) לפועל או לעבד עברי טור בשם הרמ"ה כיון שאח"כ הוליכו או א"ל ללקט מציאות בכלל מלאכה שא"ל בתחלה הוא ב"י וע"ל ס"ס קפ"א:

Siman 271

(א) לשון הרמב"ם פי"ז מהלכות גניבה ואבידה ד"ה וכ' ה"ה והכוונה שבגמל גופיה אם היו שנים מנהיגים קנו שניהם אבל א' מנהיג ואחד מושך המושך קנה ולא המנהיג כלישנא בתרא דגמ' פרק קמא דמציעא (דף ט' ע"א) איכא דאמרי הנהגה בגמל לא קני ופי' במקום משיכה ובריית' היא שם ופי' הרב בה פירוש נכון

(ב) שם ד"ז מימרא דאמוראי שם והכי תני' אידי שם דף ח' ע"ב

(ג) משנה שם ריש ב"מ

(ד) שם ע"כ במימרא דרב חלבו א"ר הונא מפני שאין שם דעת אחרת מקנה

(ה) מברייתא ואוקימתא דגמ' שם ד"ט ע"א

(ו) שם דין ז' וכתב ה"ה ברייתא ואוקימתא דרב אשי שם וכדעת הרי"ף דרכוב בלא הנהגה קנה

Siman 272

(א) ל' הרמב"ם ריש פי"ג מה' רוצח ושמירת נפש

(ב) בפרק ב' דב"מ ד' ל"ב ע"א במשנה ר' יוסי הגלילי אומר אם הי' עליו יתר ממשאו וכו' משמע דרבנן פליגי עליה וכן איתא שם בגמ' ע"ב ופסק כוותייהו ברייתא שם ריש דף ל"ג כ' הב"י והרי"ף והרמב"ם השמיטו זה דאע"ג דפטורים באלו מטעם פריקה חייב בהם משום צער ב"ח בסמוך סעיף ח' וט'

(ג) שם דין ב' ושם בגמ'

(ד) שם דין ג' שם במשנה

(ה) שם משנה שם דף כ"ט ע"ב לענין השבת אבידה ובגמרא דף ל' ע"ב לענין פריקה וטעינה

(ו) מבואר במ"ש בסי' רס"ג ס"א

(ז) מעובד' דרב ישמעאל בר' יוסי שם

(ח) שם ד"ה משנה שם דף ל"ב ע"ב

(ט) ברייתא שם דף ל"ג ע"א

(י) שם ד"ו ברייתא שם

(כ) כן הוא שם ובטור

(ל) שם ד"ז משנה שם וכדמפרש לה שם בגמ' וברייתא שם ופסק כת"ק

(מ) מימרא דרבה ב"ב חנה שם דף ל"ג ע"א

(נ) שם ד"ח ונלמד ממה שיבא בסמוך

(ס) שם במשנה

(ע) ג"ז שם במשנה

(פ) שם דין ט' ברייתא אוקימת' דגמ' שם דף ל"ב ע"ב

(צ) וכ' הכסף משנה שם וממאי דאמרינן שם על רבנן ור"ש מדברי שניהם נלמד צער ב"ח דאורייתא ואע"ג דמותיב עלה הא שני כל האי דאותבי' וכו' וכן פי' הרי"ף והגאונים ומ"ש רבינו אינו זקוק לה היינו דוקא לטעון אבל לפרוק חייב משום צער ב"ח דאורייתא וזהו שכתב ואם לאו חייב לפרוק ולטעון דמשמע אבל ברישא אינו חייב בתרוויהו אלא בחדא דהיינו לטעון וסמך על מ"ש בסוף הפרק הפוגע בשנים מצוה לפרוק בתחלה משום צער ב"ח והאריך עוד להוכיח שאין לומר דרבינו סובר דצער ב"ח דרבנן וכו' אלא ע"כ לומר שהוא פוסק כרבנן דצער ב"ח דאורייתא

(ק) ברייתא ואוקימתא דגמ' שם

(ר) חייב אף בטעינה אבל בפריקה חייב משום צער ב"ח

(ש) בטעינה אבל בפריקה חייב משום צער ב"ח וכמ"ש לעיל בשם הכ"מ וכיוצא בזה כ' הסמ"ע

(ת) שם דין י"ג ברייתא וגמרא שם הדין והטעם

(א) כגון דחזי ביה דבר ערוה יחידי דמצוה לשנאותו כן הוא שם בנ"י פי' א"צ להקדימו אלא יפרוק תחלה משום צער ב"ח וכ"כ הסמ"ע וזה שלא כדעת הרמב"ם שאפילו בזה כתב שהוא מצוה להקדימו

(ב) שם דין י"ד ברייתא שם ומימרא דרב ושמואל בר רב יצחק אמר רב בפ"י דפסחים דף קי"ג ע"ב בכ"מ הקשה א"כ הדרא קושית הגמ' שם בב"מ לדוכתא אי אמרת צער ב"ח דאורייתא מ"ל שונא ישראל מ"ל שונא עכו"ם וי"ל דהוה מצי לשנויי ישראל בחנם ולעכו"ם בשכר כמ"ש התוספות שם והרמ"א לעיל בהגה כן הוא ברמב"ם שם פי"ג מה' רוצח ושמירת נפש דין י"ד

(ג) ובכ"מ הק' דכי תראה חמור שונאך בפריקה מיירי כדכתיב רובץ תחת משאו ואלו קרא דטעינה לא כתיב ביה שונא כו' ותירץ דכיון דחזינן דלגבי פריקה השוה הכתוב שונא לאוהב אית לן למימר דה"ה לטעינ' שהוא כאוהב

(ד) שם דין י' תוספת' כתבוה הרי"ף והרא"ש ריש פ"א דיני ממונות פי' לילך להם ולהניחו כל זמן שלא נפל וכתב הסמ"ע ☜מכאן ראיה שבני העיר שנסעו יחד בכמה עגלות ונצטרך לעגלה א' לתקן דבר בעגלה או בסוסים שבעגלתו שגם העגלים האחרים ישהו עמו ולא יניחוהו לבדו

(ה) שם דין י"א ברייתא שם דף ל"ו ע"ב

(ו) שם דין י"ב ושם בברייתא

(ז) כן הוא ברמב"ם

(ח) פי' רש"י קרובה לעירה

(ט) ל' הרמב"ם פרק י"ב מהלכות גזילה ואבידה דין י"א ברייתא פ"י דב"ק דף קי"ו ע"ב

(י) פירש"י לבזזה שאם היו באים גם על עסקי נפשות מחשבין אף לפי נפשות כדין שכירות התייר

(כ) והטור סי"ט כ' חצי לפי ממון וחצי לפי נפשות כן כתב הרא"ש שם בפסקיו

(ל) אם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות עושין וכתב הסמ"ע ☜דבזמנינו כשנוסעין יחד מעיר לעיר על הירוד ובאים אנשי החיל לשודדן ואין שם סכנות נפשות גובים הכל לפי ממון ואם יש מנהג קבוע בין החבורות ילכו אחריו וכתב הב"ח אם עמד עליהם גייס לטרפם וטרף רק ממקצתן כולם חייבים ליתן לזה כפי החשבון ושהכי נקטינן ע"ש שהביא ראיה לזה וצ"ע

(מ) שם דין י"ב ושם בברייתא ב"ק דף קי"ו ע"ב וכ' ה"ה ופי' רשאין וכו' שתנאן תנאי

(נ) ל' הטור וכן פירש רש"י שם

(ס) שם ברמב"ם דין י"ד ברייתא שם פי' אם היה לזה אלף לטרין זהב ולזה אלף לטרין ברזל שהם שוין במשקל אם ישליך זה מאה ליטרין זהב ישליך זה מאה ליטרין ברזל

(ע) שם דין ט"ז ושם בברייתא

Siman 273

(א) ל' הטור זה פשוט ומבואר בהרבה מקומות

(ב) ל' הרמב"ם בפ"ב מהלכות נדרים דין י"ד פשוט בספ"ד דנדרים דף מ"ד ע"א

(ג) שם

(ד) שם

(ה) פשוט בגמרא שם בנדרים ד' ע"ד ע"ב

(ו) שם בפ"ב דנדרים דט"ו משנה רפ"ו דפא' וכב"ה

(ז) שם מברייתא בפ"ק דקידושין ריש דף כ"ג גבי גר שמת וכאבא שאול:

(ח) שם דט"ז ופשוט שם בנדרים:

(ט) פסק כר' יהושע בן לוי שם דף מ"ה ע"א וכ"פ הרא"ש ווהר"ן והתוס' בפרק בני העיר כ"ד שם:

(י) כתב הרא"ש הטעם כדי שיהא זוכה השני עדים ומתוך זה ירא בעל הבית להפקיר כדי להפקיע ממעשר:

(כ) וכתב בנ"י ונפקא מינה לענין אם השאיל בהמתו לעכו"ם ולא החזירה לו קודם שבת שיפקירנ' בינו לבין עצמו ודיו וכ"ב התוס' שם ועיין בכ"מ שכ' שאינו נראה מדברי רבינו הרמב"ם כן והכי דייק לישנא דריב"ל דאמר דין תורה אפי' באחד הוי הפקר וכו' והאריך בזה ע"ש:

(ל) שם בפ"ק דנדרים דף ז' ע"א בעיא ולא נפשט':

(מ) פשוט שם בגמ':

(נ) שם די"ג ומברייתא שם סוף דף מ"ג:

(ס) כפי פירושו שם בברייתא וכן פירש הרא"ש:

(ע) פי' והוי כאלו לא הפקירה וחייבת במעשרות כ"מ שם:

(פ) ופטור' מן המעשרות:

(צ) שם די"ח ושם בבריי' ריש דף מ"ד וכדמפרש עולא טעמא שם:

(ק) שם די"ט ופסק כלישנא בתרא דרבא בספ"י דב"מ דף קי"ח ע"א:

(ר) לשון הרמב"ם רפ"א מהלכות זכייה ומתנה וכתב ה"ה זה פשוט ומבואר בהרבה מקומות בגמ' (ומהן בפ"ז דב"ק דף פ"א ע"א):

(ש) שם ד"ב וכתב ה"ה ג"ז פשוט:

(ת) כתב ה"ה לפי שהוא חצר שאינה משתמר' ובעינן עומד בתוך שדהו וכמ"ש (בס' י"ד) ומ"מ לכתחלה לא יצוד שם שאין לו רשות ליכנס בתוך של חבירו שלא מדעתו:

(א) כתב הר' במ' הביבר הוא חצר המשתמר' זכו בו בעלים וכיוצא בזה אמרינן גבי שליח הקן פי"ב דחולין (דף קמ"א ע"ב) וכ' דכל היכא דבאו לחצר המשתמר' מצרו קונה לו אפילו שלא מדעתו וק"ו הוא מן הכלי שיתבאר (בסמוך):

(ב) שם דין ג' משנה פ"ה דגיטין דף נ"ט ע"ב וכדמוקי לה שם בגמ' ריש דף ס"א בלחי וקורה ופירש רש"י מצודות ומכשולים שנותנים חוט ארוך בנהר וחורזים בו מחטים על פני כולם ופסק כת"ק דאינו יוצא בדיינים:

(ג) פשוט זה דגמרא לכ"ע וכן דעת ההלכות ומוסכם:

(ד) שם דין ד' כתב ה"ה והענין שזה פרס מצודה ונצוד בו חיה או עוף ואחר שנצוד קודם שבא זה ונטלו אמר הלה זכתה לי שדי וכיון שהוא עומד בתוך שדהו זכה בו לפי שזה שפרס מצודה בשדה חבירו שלא ברשות לא תקנו חכמים שיהיה בהן גזל מפני דרכי שלום ואו' ואפילו יש למצודה תוך קנה בעל הקרקע אם היא חצר המשתמרת וכו' (וכמ"ש הרמ"א בהגה) ואם אינה משתמרת בעומד בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה וכו' ושזה נראה לדעת המחבר והענין נכון בעצמו:

(ה) שם דין ה' מבואר בפ"ק דב"מ דף ט' ע"ב וכדא"ל רבא שם:

(ו) לשון הטור סי"ד ממשנה בפ"ה דגיטין דף נ"ט ע"ב ומברייתא שם דף ס"ח ע"א:

(ז) נלע"ד שכוונת הטור לפרש הברייתא כמ"ש התוס' שם בתולשן בידו ומפילן אף על פי שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן פי' כגון שהשירן במקל:

(ח) פסק כת"ק שם במשנה:

(ט) שם סט"ו מימרא דרב יהודה בפ"ט דב"מ דף ק"ז ע"א וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהלכות גזילה ד"ד:

(י) שם סט"ז ממשנה ריש שקלים ובריש מ"ק (דף ו' ע"א):

(כ) ל' המחבר וכ"כ הרמב"ם בפ"ב דכלאים דין ט"ו:

Siman 274

(א) וכולן מבוארים בגירא בפ"ז דב"ק דף פ"א ע"א:

(ב) בפסקיו בפ' הגוזל בתרא על מ"ש הרי"ף שאין הלכה כר' ישמעאל בזה שם במשנה דף קי"ד ע"א וכן אידך דרבי ישמעאל שם ע"ב בברייתא תנאי ב"ד הוא שיהא שופך יינו ומציל דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו ושיהא מפרק את עציו וטוען פשתנו של חבירו שמת חמורו ונוטל דמי עצו מתוך פשתנו של חבירו והביא ראיה לדבריו ודחה הרא"ש שם ראיותיו וכתב דאפשר דהלכה נינהו ודין הדבש הביאו רמ"א לעיל בסי' רע"ד ס"ד וע"ש:

(ג) וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' גזילה די"ד:

Siman 275

(א) רמב"ם בפ"א מה"ג:

(ב) כן פירש ה"ה שם מעובדא דאיסור גיורא ובפ"ט דב"ב דף קמ"ט ע"א רב מרי ברי' לידתו בקדושה הוי:

(ג) בהגהות מרדכי כתב מדין עבד כנעני שמת בלא צוואה וכל אשר לו היה בפקדון ביד אחד והנפקד לא רצה לזכות בו ובאו אחרים לגבות מהם בחובה ופסק הדין עמהם וגובין ע"פ השבועה והמותר הוא להקדש סמ"ע:

(ד) טור ס"ד בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ט"ו סי' ג':

(ה) ל' הרמב"ם שם ד"י וכתב ה"ה פסק כרב הונא אמר רב בפ"ג דב"ב (דף נ"ד ע"א) וטעמא דרב נחמן ס"ל כוותיה שם (ריש דף נ"ה) וכ"פ בהלכות ☜ דוקא בשדה שעומד לחריש' אבל לא בבית ע"כ ובנתכוין לקנות כולה מיירי כמ"ש בסעיף כ"ד וכ"כ הטור:

(ו) כדאמר רב פפא שם דף נ"ד ע"ב וכ' ה"ה בשם הרשב"א פי' שאין דרך עובדי אדמה להאריך תלמים בכל השדה אלא חורשים את השדה חלקים חלקים וכשיעור שמאריכין תלם אחד וחוזר וחורש נקרא שדה אחת וקונה במכוש א' כשיעור זה והן דברי המחבר:

(ז) שם מימרא דרב אסי א"ר יוחנן בב"ב שם דנ"ה ע"ב:

(ח) שם בפ"א מה' זכייה די"א וכ' ה"ה שלמד זה מדמסיק שם במימרא דרב אסי וכו' אבל לענין פאה וטומאה לא ורבין אמר וכו' אפילו לפאה וכו' אבל לשבת לא אם כן כל שכן ממה שהוא מפסיק בפאה וטומאה ושבת מפסיק בנכסי הגר שהרי מצר וחצב י"א שאינן מפסיקין בפאה וטומאה ושבת ואעפ"כ מפסיקין בנכסי הגר ופשוט:

(ט) משנה ריש פאה:

(י) כן הוא ברמב"ם ומבואר במ"ש לעיל:

(כ) נלמד ממ"ש שם דף נ"ו ע"א אבל פיסלא לא רבא אמר וכו' והוא כל שכן שיפסוק בנכסי הגר וכמ"ש לעיל וסיים ה"ה ונכון אע"פ שלא נזכר בגמ' בפירוש אדם דן ק"ו בעצמו:

(ל) ומבוארים בא"ה סי' קצ"ט:

(מ) שם די"ב ושם בגמ' דף נ"ו ע"ב ולמדו בק"ו כמ"ש בסעיף דלעיל:

(נ) משנה ה' פ"ו דטהרות:

(ס) שם די"ג פסק כמימרא דרב פפא שם וכתב ה"ה שנ"ל דעת המחבר שעד כאן לא אמרו למעלה כדאזיל תיירא דתורי והדר (מבואר לעינ ס"ג) אלא בשקנה במכוש אחת וכו' אבל כאן כשהחזיק בחזקה אחרת המתבארים בב"ב וכו' (לעיל סימן קצ"ב) ושכ"נ דעת ההלכות שלא חלקו והביאו ב' המימרות

(ע) וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א שיש מתרצים כן דלא פליגי שכן פי' ר"ח ז"ל:

(פ) שם דף ז' מימרא דר' אסי א"ר יוחנן שם דף נ"ג ע"א וע"ד:

(צ) כתב ה"ה ובנכסי הגר הוא דלא קנה לפי שאין שם דעת מקנה הא במתנה ובאחין שחלקו ובמכר וכו' קנה שתיהן וכו' (כמ"ש בסי' קצ"ג):

(ק) בעיא דרבי זירא שם ע"ב וסלקא בתיקו:

(ר) טור

(ש) כתב ה"ה בפ"א מה' זכייה ד"ו שנ"ל טעמו כיון שחזקת הראשון מסופק מעמידין אותה בחזקת זה האחרון שחזקתו ברורה:

(ת) שם ד"ח מימרא דר"ל אמר רבה בר אבוה:

(א) כתב ה"ה זה כפי גירסתו וגירסת ההלכות שם החזיק בפנימי לקנות אותו ואת החיצון פנימי קנה חיצון לא קנה וכ' הב"י בשם הר"ן היא גי' הגאונים וכתב עוד שנ"ל דכל כה"ג הקדמונים היו בקיאים ביותר בגירסאות וכוותייהו נקטינן:

(ב) וכ"כ הרב המגיד בשמו וכתב וקצת נראה בגירסא הזאת מדלא אמרו הלשון שאמרו בשדות וכו' (וכן הוא בנוסחת הספרים שלפנינו):

(ג) שם ד"ט כדפשט ליה רב נחמן לרב ייבא סבא בפ"ה דב"מ דף מ"ט ע"א וכ' ה"ה פי' כגון שהיה לגר שטר ראייה מקניית קרקע או מתנה:

(ד) שם רפ"ב וכתב ה"ה זה דבר פשוט

(ה) נתבאר במשנה בפ"ג דב"ב דף מ"ב ע"א דנעל גדר וכו' הוי חזקה בנכסי הגר

(ו) שם ד"ב

(ז) מעובדא דההיא איתתא שם ד' נ"ד ע"א

(ח) ממימרא דרב יהודה שם האי מאן דשדא ליפתא וכו' וכתבו המחבר לקמן סכ"ב

(ט) שם ד"ג

(י) מימרא דרב דימי א"ר אלעזר שם ד' נ"ג ע"ב

(כ) פי' רשב"ם ציורין מחוקין על הקיר

(ל) מימרא דרב יוסף שם

(מ) מימרא דרב חסדא שם

(נ) שם ד"ד מימרא דרב שם ד' נ"ד ע"א וכ' ה"ה בשם הרא"ש בצר צורות חיה או עוף וציור וסיוד דאמרי' לעיל אמה כנגד הפתח לאו היינו צורת החיה ועוף

(ס) שם מימרא דרב עמרם משמיה דרב ששת שם

(ע) כ"כ ה"ה שם בפ"ב מה' זכייה ד"ד וביאר שם משום דהוי ככיור וצר צורה שקונה בנכסי הגר ושזה הפי' הוא עיקר ושלזה הסכים הרב אבן מיג"ש ז"ל

(פ) וכן פירוש רשב"ם שם

(צ) לאפוקי אם מצא מטות מוצעות ושכב עליהם וכמ"ש התוס' שם והרא"ש

(ק) שם וכתב ה"ה בסוגי' שם דף נ"ז ע"ב והרי ניר וכו'

(ר) שם מימר' דשמואל האי מאן דפשח וכו' שם דף כ"ד ע"א

(ש) שם ד"ה ושם בגמ'

(ת) וכ' הרב המגיד אפי' נתכוין להחזיק שהרי לא עשה מעשה המועיל

(א) שם מימרא דשמואל האי מאן דזכי זכיי' וכו' שם

(ב) שם פ"ב מה' זכייה ד"ו מימרא שם דשמואל האי מאן דתקיל וכו' שם

(ג) שם מימרא דשמואל שם

(ד) שם ד"ח ושם בגמ'

(ה) שם ד"ט מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה שם דף נ"ג ע"ב

(ו) הוא כדעת רבו הרב אבן מיג"ש שכתב הרב המגיד בשם הרשב"א שנראין לו דברי ה"ר יוסף הלוי כשלא חפר הראשון היסודות שחפירות קרקע ליסודות קנה כבר את הקרקע וכו'

(ז) שם בפ"ב מה"ז ד"י מימרא דרב יהודה שם וכתב ה"ה בשם הר"ש בדלא כסהו בעפר דלא עשה שום תקון בקרקע אלא א"כ זרע ומכסהו בעפר

(ח) שם די"א מימרא בפ"ב דעירובין דף כ"ה ע"א

(ט) בעיא דרבה ב"ב חנה ונפשטא שם

(י) שם די"ב וכתב ה"ה למד זה מדין הסמוך עדר בנכסי הגר וכו'

(כ) מימרא דרב יוסף עשאוהו כעודר וכו' פ"ה דיבמות דף נ"ב ע"ב

(ל) שם די"ג וכדא"ל אביי הא לא דמיא וכו' שם

(מ) שם די"ד מימרא דרבא בפ"ה דב"ק ד' מ"ט ע"ב וכתב ה"ה ופירשוהו אפי' משכנו שלא בשעת הלואתו

(נ) לשון סה"ת בסוף שער מ"ט וכ"כ הטור סי"ט ולענ"ד הוא נלמד מבעיא דרב ייבא הבא מרב נחמן וכו' שם:

(ס) שם דט"ו שם במימרא דרבה הנזכר:

(ע) שם דט"ז מסקנת הגמ' שם:

(פ) כתב ה"ה בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינה משתמרת בעינן שיהא עומד בצדה וכבר נתבאר וכו' (לעיל סי' רס"ח) פי' שבא אחר והחזיק בזהב שבאבנטו שם במרדכי

(צ) וגם המחבר כתבו בסוף הסי'

(ק) כן שם במרדכי

(ר) שם פ"ב מה"ז די"ז בריית' בפ"ק דקידושין דף כ"ב ע"א וכגירסת הרי"ף והרא"ש שגורסים שם וכאבא שאול וכן הכריע הר"ן שגירסא זו עיקר ב"י

(ש) שם דין י"ח ברייתא שם בפ"ט דב"ב דף קמ"ב ע"א וכתב ה"ה וכפי פירושו שם בברייתא ואח"כ שמעו שמת בנו וכו' דהיינו שכבר מת וכו' ולזה נוטין דברי הרב אבן מיג"ש ז"ל וכ"כ הטור וגירסתו שם איכא ביניהו ששמעו בו שהפילה ולא הפילה ואח"כ הפילה וכו' והאריך ה"ה בפירושו ואין כאן מקום להאריך

(ת) כתב ה"ה הטעם שכיון שלא החזיקו אלא מחמת שמועה ולבסוף שמעו שאין חזקתן כלום ונסתלקו מן הנכסים והחזירו נפקעה חזקתם:

(א) לשון הטור סכ"ד וכן כתב ה"ה שם בשם בעל העיטור:

(ב) ה"ה בשם התוס':

Siman 276

(א) לשון הטור בסעיף א' וכן כ' הרמב"ם בריש פ"א מה' נחלות משנה וברייתא פ"ח דב"ב דף קט"ו ע"א

(ב) בעיא דרמי בר חמא ופשטא רבא ממתני' שם דף קי"ז ע"ב

(ג) ממשנה שם דף קט"ו ע"א האב קודם לכל יוצאי יריכו:

(ד) ל' הרמב"ם בפ"א מה' נחלות דין ד' משנה וגמ' שם ב"ב דף קט"ו וע"א

(ה) כ' ה"ה כבר נתבאר שהירושו' שוות ופשוט הוא ומוסכם (ומבואר במ"ש בסעיף ג'):

(ו) שם ד"ה וכתב ה"ה פשוט ומתבאר שם בבנות צלפחד (משנה שם דף קי"ו ע"ב) שהבנות במקום אב עומדות:

(ז) שם דף קי"ג ע"ב ממשפחתו וירש אותה מקיש ירושה שנייה לירושה ראשוכה וכו'

(ח) שם דין ו' וטור ס"ד משנה שם דף ק"ח ע"א וכדיליף לה בגמ' שם סוף דף ק"י

(ט) ל' הטור שם ס"ד פי' כשאינה קרובה לו מצד משפחת אביו יותר משאר קרובים מאביו ופשוט הוא

(י) שם במשנה ושם בגמ' דף קי"א ע"א

(כ) ברייתא שם וכת"ק דמשמע התם דהלכתא כותיה

(ל) שם ס"ד וברמב"ם די"ג ושם בגמ' דף קי"ד ע"ב וכתב ה"ה הוא הדין ☜שאינו יורש להנחיל לאביו כגון שנתגרשה אמו ודבר פשוט היא וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' וברור הוא

(מ) משנה פ"ה דנדה דף מ"ג ע"ב תינוק בן יום א' וכו' וכדמפרש ר' ששת בגמ' דף מ"ד ע"א ובב"ב דף קמ"ב ע"א

(נ) ברמב"ם כ' שם ספ"א מה"נ ואפי' לא כלו לו חדשיו והמחבר השמיטו נלע"ד ס"ל כדעת הראב"ד בהשגותיו דדוקא בכלו לו חדשיו וכן ה"ה האריך בזה והניח דברי רבינו הרמב"ם בצ"ע וגם את זה לא הבנתי שהמחבר סתם את דבריו ולא ביא' בפירוש דין זה וראיתי שהרב ב"ח האריך בזה במ"ש הטור בס"ס זה כן בסתם וסיים ונראה דלענין מעשה ☜הנכסים בחזקתן ואין להוציא מיד המוחזק וע' במ"ש ה"ה וכו' ע"כ:

(ס) שם ברייתא דרב ששת

(ע) שם דין ז משנה וגמ' פ"ב דיבמות דף כ"ב ע"א וע"ל ס"ס רע"ט

(פ) וכתב עוד דכמו שאינו יכול להוריש טובת הנאה ☜כך אינו יכול ליתנם לאחרים סמ"ע בשם ד"מ ועיין בסימן ל"ז בסעיף ט' בהגה ובסימן פ"ז סל"ה בדיני טובת הנאה:

Siman 277

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות נחלות וכ' ה"ה ברייתא בפ"ח דב"ב (סוף דף קכ"ב)

(ב) טור ס"א ומבואר לעיל בסי' קע"ד סעיף ב'

(ג) שם ד"כ מימרא דמר בריה דרב יוסף משמיה דרב' שם דף מ"ב ע"ב ומשכחת לה כגון ששתי נשיו מעוברות שמת או באשה אחת מעוברת תאומים (דיכיר כתיב שיכירנו האב בחייו)

(ד) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בפרק ח' דבכורות דף מ"ו ע"א ופסק כרבי יוחנן

(ה) ל' הטור ושם ברמב"ם די"ג מימרא דרבי אמי בפ' ח' דב"ב ד' קכ"ו ע"ב

(ו) שם ברמב"ם פב ד"ג מימרא דאמימר שם ריש דף קנ"ז

(ז) שם ד"ז

(ח) כן הוא ברמב"ם

(ט) שם מימרא דמר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא שם פ"ט ד' קמ"ב ע"ב ופסק הלכ'

(י) שם ומימרא דמר בריה דר"י וכו' שם ופסק הל'

(כ) שם ד"י משנה בפ"ח דבכורות דף מ"ו ע"א וה"ה אם יצא כולו הבא אחריו בכור לנחלה ולא נקט במתני' ראש הנפל כשהוא חי אלא לאשמועינן דביצ' ראשו חי תו לא הוי הבא אחריו בכור לכהן וכ"כ הסמ"ע

(ל) כתב ה"ה מפורש בגמרא שם שאין הלכה כשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים שם ע"ב (דאונו דאמר רחמנא מלשון אוננות ור"ל מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו משא"כ בנפל)

(מ) שם די"א משנה שם ד' מ"ז ע"ב וכת"ק והטעם מפורש בגמ' שם

(נ) שם ד"ט מבואר בפ"ח דב"ב דף קכ"ו ע"ב ועיקר הדבר משנה בפ"ח דבכורות דף מ"ו ע"א

(ס) שם די"ב שם בבכורות ריש דף מ"ז מחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל וקי"ל כר' יוחנן

(ע) שם וכתב ה"ה זהו פשט המשנה שבבכורות דמ"ו ע"א ומיהו שם בגמ' לא בעי לאוקמי אליבא דר' יוחנן בישראל שבא על השפחה ועל הכותית משום דלא בעי לאוקמ' באיסור' והמעיין בסוגי' יתבאר לו זה

(פ) שם דין י"ג ומבואר במשנה בפ"ב דיבמות דף כ"ב ע"א

(צ) שם דין ו מימרא דר' ינאי בפ' ח' דב"ב דף קכ"ז ע"א וכ' הב"י בשם תשובות הגאונים ☜שאין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה וי"ל טעה או שחפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל והביאו הסמ"ע

(ק) שם די"ד מימרא דרב נחמן פ' ד' דקידושין דף ע"ד ע"א

(ר) מחלוקת דר' יהודה וחכמים בברייתא שם דף ע"ח ע"ב ובפ"ח דב"ב דף קכ"ז ע"ב כ' ה"ה ושם נתבאר דקי"ל כר' יהודה ור' יהודה אע"פ שלא הוחזק בבנו קאמר כדמוכח התם ובדוכתא אחרינא

(ש) מהא דשלחו בני אקרא דאגמא לשמואל וכו' שם ע"א ומסיק שם ע"ב אי כר' יהודה ס"ל וכו' ואנן קיי"ל כר' יהודה וברייתא שם מהא דשלח רבי אבא כו' וכדמסיק בגמ' שם כפי' רשב"ם שם דף קכח ע"ב

(ת) ל' הטור סי"ח מימרא דרב יוסף שם דף קכו ע"ב

(א) עובדא שם לקמיה דרבי חנינא

(ב) לשון הרמב"ם שם דין ט"ו ברייתא בפרק ז' דגיטין דף ע"א ע"א וכדמוקי לה ר' אבהו שם

(ג) שם דין ז' וזהו דין בנות צלפחד ששנינו שם שהיה בכור ונטלו בנותיו וכו' בפ' ח' דבבא בתרא דף קטז ע"ב

Siman 278

(א) ל' הטור במשנה בפ"ח דבכורות דף נא ע"ב ויליף לה שם ד' נב ע"א מקראי

(ב) כ' הב"י ופשוט' הוא

(ג) שם ס"ב בשם תשו' הרא"ש סוף כלל ן'

(ד) ל' הרמב"ם רפ"ג מה' נחלות וכ' ה"ה מבואר בהרבה מקומות והעיקר במשנה בפ"ח דבכורות (דף נב ע"א) ולא בראוי כבמוחזק לאתויי נכסי אבא דאבא (שם ע"ב)

(ה) מימרא דרב יהודה אמר שמואל בפ"ח דב"ב דף קכד ע"ב

(ו) שם דין ב' ברייתא שם סוף דף קכג ע"ב וכתב ה"ה והא דמוקי לה התם ריש דף קכד כר' היינו מקמי דקא"ר פפא דיקלא ואלים וכו' ע"כ לא פליגי וכו' (שם) והיה ס"ד מעיקרא דרבנן פליגי אפי' בשבחא ממילא וכו' אבל בתר דא"ר פפא דאפי' רבנן מודו בשבחא דאתיא ממילא ולא אשתני ברייתא דפרה אפי' כרבנן אתיא וכו' ולא מיחשב הולד אישתני אף ע"ג דמעיקרא עובר הוי משום דעובר ירך אמו הוא וה"ל כאלו לא אשתני

(ז) שם ד"ג שם בברייתא וכדמוקי לה שם בגמ'

(ח) כדמפרש התם מתנו' שלא הורמו כמו שהורמו דמי

(ט) שם ד"ד מימרא דר"נ אמר שמואל ג' שמין וכו' פ"ט דב"ק וכו' דף צה ע"ב

(י) במימרא דרב פפא שם בב"ב הנז"ל וכרבנן דפליגי ארבי בהא

(כ) שם במימרא דר"פ

(ל) מבואר בסוגיא שם

(מ) מימרא דרב הונא א"ר אסי דף קכו ע"א וכפי' רשב"ם שם

(נ) מימרא דר"פ הלכתא וכו' סוף דכ"ה (דכל מחוסר גוביינא לא מיקרי מוחזק):

(ס) שם בריש ד' קכו וכפי' רשב"ם שם וכ' ה"ה שם בפ"ג ד"ה והוא כפי' אחרון הנז' כאן בהלכות וכ"כ הרב אבן מג"ש והרשב"א ז"ל

(ע) טור ס"ז בשם רשב"ם שם

(פ) שם וכ"כ מהרי"ק בשורש קמ"א:

(צ) שם בטור:

(ק) שם בשם הרב רב יוסף הלוי:

(ר) בגופ' של שדה אפילו פדאו לאחר מיתת אביהן שם ברשב"א:

(ש) שם דין ו' ושם דף קכ"ו ע"ב דהלכתא וכו':

(ת) שם ושם עובדא דמר זוטרא מדרישנ' וכו' לקמיה דרב אשי וכו':

(א) מימרא דרב הונא אמר רב אסי ריש דף קכ"ז וכ' ה"ה ופירוש רבינו זה מובן בדבריו וכבר נזכר פי' זה בדברי רבו אבן מגאש והוא פירוש ר"ח ז"ל (וכן כ' הרשב"ם שם בשמו דקאי אבכור שמיחה שאינו מוותר חלק בכורה):

(ב) כדאמר רבה שם ומסתברא וכו' דקי"ל רבה ורב יוסף הלכתא כרבה והכ"מ הקשה שם בפ"ג מהל' נחלות דין ו' ע"ז שם והניחו בצ"ע ואין כאן מקום להאריך:

(ג) ברייתא שם דף קכ"ד ע"א:

(ד) טור ס"ט כן כתב הרשב"ם שם:

(ה) שם סי"א בשם הראב"ד וביאר שם הטעם דמתנה קרייה רחמנא ובמתנה כיון דאמר אי אפשי בה דבריו קיימין:

Siman 279

(א) ל' הרמב"ם ריש פרק ד' מהלכות נחלות משנה פרק ח' דבבא בתרא (דף קל"ד ע"א):

(ב) כ' ה"ה ומ"ש שם במשנה זה אחי אינו נאמן מתפרש שם (דף קלה ע"א) לענין ירושת אביהם וכשיש שם אחים אחרי' שאינם מודים שזה אחיהם אבל לענין ירושת נכסי הלה האומר זה אחי ודאי נאמן דהא אלו בעי למיתן ליה במתנה מצי יהיב וזה פשוט:

(ג) מפורש בפ"ז דגיטין דף ע"א ע"א:

(ד) שם ד"ב וכ' ה"ה זה מבואר דאילו לרבי יהודה דאמר יכיר יכירנו לאחרים (ברייתא שם ד' קנ"ז ע"ב) לא אמר אלא בבנו אבל בשאר קרובים לא:

(ה) מבואר שם:

(ו) כן כתב הרמב"ם שם שנ"ל כן והביא ה"ה ב' טענות לסייעו ואין כאן מקום להאריך:

(ז) וביאר שם דכל שאין דברי לגבי בנו ממש אינו נאמן:

(ח) שם ד"ג מימרא דרבי יוחנן שם:

(ט) ברייתא שם וכתב הרב המגיד והטעם דאע"ג דאלו בעי למיהב ליה נכסיו חצי יהיב מ"מ כיון שהכירו פעם אחד בעבד לא כל כמיניה לחזור וכו' וה"ל כמגו במקום עדים:

(י) זה הוא גירסת הכ"מ ברמב"ם וכתב שנראה שרבינו היה גורס בגמ' התם דקרו ליה עבדא בר אמה ע"ב אבל בספרי' שלפנינו איתא בר מאה זוז כלשון הגמ' וכן כתב הטור:

(כ) שם במימרא דרב יוחנן שם פי' ושם פורעי' מס על העבדים:

(ל) טור ס"ט בשם הרמ"ה וביא' שם דבני ממזר הוא הימני' רחמנא דאיכא למימר דאולודי מחייבי כריתות א"נ כגון דידוע דבר איתתי' דאמר עליה דלאו בריה הוא

(מ) שם דין ה' ברייתא בפרק ב' דברכות דף ט"ו ע"ב וכפי פירושי שם:

(נ) ברמב"ם איתא בני:

(ס) שם בפ"ד מה' נחלות דין ו' ממשנה מי שיש לו בן וכו' חוץ מן השפחה וכו' בפ"ב דיבמות דף כ"ב ע"א וכ' ה"ה מ"ש הרי"ף דחזינן לגאון דמספקא ליה בשפחה דידיה אי אמרי' אין אדם עושה בעילתו זנות בודאי שחררה וכו' ורבינו ז"ל לא נסתפק לו בזה ואדרבה חשב הדין בפשוט שאין לחלק בין שפחה לשפחה כי היכי דליכא לאפלוגי בין עכו"ם לעכו"ם שאם לא כן היה להם בגמ' לברר וכ"כ בפרק ט' מהל' עבדים וכו' ולענין ירושה חלוק בין תלמיד חכם וכו' משום דירושה בידו הוא להנחילו ולתת לו נכסיו במתנה אפילו יהיה עבד גמור וכיון שהוא בחזקת כשרות אמרינן העמד חזקת כשרות של זה כנגד חזקת שפחות של זו ונשאר דין מגו ואף על פי שביאתו זנות מ"מ אין איסורה חמור כל כך והכשרים מדקדקים בין איסור חמור לקל אבל בשאר בני אדם ליכא אלא מגו במקום חזקת שפחות ואין אומרין מגו במקום חזקה כי הך ואין מוציאין הממון מיד היורשים והאריך עוד בזה ואין כאן מקום להאריך:

Siman 280

(א) ל' הרמב"ם בפרק ד' מהל' נחלות וכתב ה"ה מפורש בהרבה מקומות ועיקר דין החזקה פרק ד' דקידושין [דף פ ע"א] ומפורש בתוספתא שם:

(ב) שם דין ח' משנה זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בנחלה וכו' בפרק ח' דבבא בתרא דף קל"ד ע"א וכדמפרש לה שם בגמ' דף קל"ה ע"א

(ג) שם ושם בגמ' ע"ב פשוט לרבא וכתב ח"ה וכגירסת ההלכות (וכן הוא בספרי' שלפנינו) ופירושו שבח המגיע לכתפים שהוא עומד להסתלק מן הקרקע להנטל על הכתפי' וכ"כ הטור בשם ר"י הלוי

(ד) בעי' דרבא שם ועלתה בתיקו וכתב ה"ה ופסק רבינו בתיקו זה שהוא כאלו נפשטא הבעיא וכו' והטעם מפני שזה ודאי והשני ספק ויתבאר בפ"ה וכו' (לקמן בסעיף ז')

(ה) שם מבואר בסוגיא שם ע"א אלא דקא אמרי לאו אחינו הוא וכו'

(ו) שם וכ' ה"ה זה פשוט דמה לי אחים מה לי שאר יורשים

(ז) ל' הטור ס"ב עובדא דמרי בר איסק בפ"ב דב"מ דף ל"ט ע"ב

(ח) כן דקדק הרא"ש שם בפסקיו שהי' טוען שהוא מכירו וגם יצא הקול

(ט) שם בפ"ה ד' א' וכ' ה"ה דין הטומטו' מתבאר במשנה בפ"ט דב"ב (דף ק"מ ע"א) ודין האנדרגינוס מפני שדעת רבינו הוא דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא וכן דעת ההלכות ביבמות פ' הערל ושם בב"ב מייתי בברייתא דמשמע דטומטום ואנדרוגינוס שוין

(י) כ' הכ"מ דלא איירי רבינו אלא לענין ירושה אבל הטומטום ניזון דממ"נ יש לו מזונות ומבואר לקמן ס"ב

(כ) שם ברמב"ם ממשנה וברייתא הנזכר לעיל

(ל) שם דין ב' ושם במשנה [דהיינו פלגא ממה נפשך ואידך פלגא שמא זכר הוא ויש לו ליטול הכל וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין אותו החצי לשון הטור]

(מ) ע' ב"י שכ' ע"ז שלא ידע מאין לו לחלק באנדרוגינוס בין במקום בן לבמקו' בת ועוד דפרק מי שמת (בבא בתרא דף ק"מ ע"ב) משמע שאין אנדרוגינוס שוה לדין הטומטום לענין ירושה בין במקום בן בין במקום בת ושכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' נחלות והניחו בצ"ע והב"ח כתב טעם לזה ולענ"ד עדיין צ"ע ואכמ"ל:

(נ) ל' הטור ס"ג וכ"כ הרמב"ם שם ד"ו:

(ס) ופי' שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב ולא האשה יורשה את אביה בקבר להנחיל לבעלה ופסק כר"ע שם במשנה דף קנ"ח ע"א כדמפרשי אמוראי שם ע"ב כדמפרש אביי שם הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט וכ"פ בהלכות ה"ה

(ע) כ"כ ה"ה שם שנ"ל כן

(פ) שם ד"ז בברייתא שם ד' קנ"ט ע"ב וכ' ה"ה ורבינו השוה דין נפל לדין נשבו ומתו זה בשביה וזה במדינה ואין ידוע איזה מת ראשון ופשוט הוא שהן שוין אלא שיש לתמוה היאך פסק רבינו כברייתא זו אחר שפסק בנפל הבית וכו' כר"ע שהנכסים בחזקת יורשי האם ומשמע דכ"ש הוא בנכסי אבי האם וכן הקשה הרשב"א וכו' ועם כל זה לא רצו לחלוק על דברי רבינו הלכה למעשה ע"כ וכתב הכ"מ שהרא"ש בכלל פ"ד סי' ג' כתב לתרץ קושי' זו דשאני הכא הואיל וממ"נ ממשמשת הנחלה מן האב לבת אע"פ שהיא עדיין בחזקת אותו שבט הואיל ויצאתה מיד מי שהיתה עד היום ספק תורדנה למטה או תעלנה למעלה ויחלוקו:

(צ) וה"ה כ' שם הדין הנזכר אע"פ שהרשב"א הקשה עליו והאריך בזה וסוף דבריו ועם כל זה לא רצה לחלוק על דברי רבינו הלכה למעשה

(ק) שם ד"ח וטור ס"י משנה שם דף קנ"ז ע"א וכתב ה"ה וקי"ל כב"ה דאמרי' נכסי' בחזקת יורשין ומסקנתה בגמ' דבכל היורשין כן אפי' בבן ואב שמתו ואין ידוע איזה מהן מת תחלה אין בני הבן היורשין את הזקן פורעין את חובות אביהם

(ר) וכתב עוד המרדכי וז"ל ואם לא היו קבועות בעת מיתתן אלא מתו ביציאתן לחוץ אמרינן כל דפריש מרובא קפריש ונהרגו תחלה ד' מצד ראובן ונשאר אחד מצדו ואחד מצד אשתו והדר דינא דיחלוקו ☜ואע"ג דלא נשבעה האשה על כתובתה לא חיישינן (שמא אתפסה צררי) היכא דמת פתאום עכ"ל הביאו הסמ"ע:

Siman 281

(א) ל' הרמב"ם רפ"ו וכת' ה"ה במשנה פ' י"נ (דף ק"ל ע"א) מוסכם מן התנאים שכל שאמר ל' ירושה על מי שאינו ראוי ליורשו לא אמר כלום

(ב) שם במשנה

(ג) מחלוקת ר' יוחנן בן ברוק' וחכמים ונפסקה הל' כר"י

(ד) כתב ה"ה חילוק זה הוא מהכרח השמועות (פי' דלא תקשי הא דקי"ל דהכות' כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופ' ומבואר לעיל סי' רמו וכדעת הרבה מן הגאונים ז"ל

(ה) שם ד"ג ומשנה שם (דף קכו ע"ב) והא דשנינו שם ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום זהו מפני שהשוה להם את הבכור וכר' יוחנן במשנה שם ד' קל ע"א דפסקו אמוראי הלכתא כוותיה שם

(ו) טור ס"ב בשם הרמ"ה

(ז) וביאר שם כיון דלא תליא לירושה דראובן בלא יירש דשמעון דכיון דאמר ראובן בני יירש קנה ודקא' לא יירש מילתא באפי' נפשיה הוא וכמאן דליתיה דמי ע"ש וז"ל שם אם אמר לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו הכל זכו ע"כ ולענ"ד דין זה שכ' הרמ"א ז"ל צ"ע ולא זכיתי פה לספרו ד"מ

(ח) שם סג

(ט) לשון הרמב"ם שם ד"ג וכתב ה"ה מבואר שם דאפי' ר' יוחנן מודה בבכור משום שנ' לא יוכל לבכר ודע שכל מה שנז"ל דמהני בבן בן הבנים אם אמר יירש כל נכסי או יירש החצי זהו שלא היה בכור באותן שהנחלה מעוברת מהן אבל היה שם בכור אין דבריו קיימין אצל הבכור כיון שאמר בל' ירושה אע"פ שלא הזכיר הבכור בפי' (ומבואר בסעי' ו')

(י) שם ד"ד דבעיא ולא איפשט' שם דף קלא ע"א

(כ) כתב ה"ה לפי שכל שיש ספק אין מוציאין מן היורשים בד"ת שהם מוחזקים

(ל) שם דין ה' ושם במשנ' כתב ה"ה ביאור דברי רבינו שלא אמר כלום אפי' בפשוטין וכ"כ רבו הרב אבן מג"ש וכ"כ הטור בשמו והר"ן בשם הרא"ה

(מ) טור ס"ה בשם י"א וכ"כ ה"ה שם בשם קצת מן האחרונים והר"ן שם בשם גדולי אחרונים ולזה הסכים

(נ) שם ס"ז ברמב"ם שם ד"ה ושם משנה

(ס) שם בגמ' דף קנט ע"א כי אתא רב דימי וכו'

(ע) מסקנת הגמ' שם ע"ב

(פ) וכתב ב"ה ורבינו הזכיר ל' מתנה באמצע וכ"ש בל' מתנה בתחלה פי' כדי שאלת שלום תלמיד לרב

(צ) כ' ה"ה דר"ל שם דלעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה ויורשים ואוקימנ' התם בהלכות וכגון לאחר כדי דבור ודעת רבינו דר"ל הזכיר דין מתנה באמצע וה"ה לכתחלה או בסוף וכ"כ רבו ז"ל וכו' וכרשב"א ז"ל כתב וכו' ודברי רבינו ורבו ז"ל עיקר:

(ק) עיין מזה בא"ה בריש סי' צ' ובס"ס ק"ח ובסי' קיג ס"ג

(ר) טור ס"ז בשם תשו' הרא"ש סוף כלל פד

(ש) שם ס"ט בשם תשובה הנז' כלל פג סי' ה'

(ת) שם ובתשו' הנז'

(א) ב"י בשם הרשב"א בתשו'

(ב) וביאר שם אע"פ שסלקו מנכסיו כל שלא נתנן לאחר ממילא הוא יורש והאחיות ובניהם כנכרים גמורים הם במקום בן האח' הראוי לירש וכו' ואינו בל' הצוואה שום ענין ולשון שיוכיח ששאר הנכסים הם לבני האחיות ולא עוד ☜אפי' שאמר כתבו ותנו לבני האחיות שאני נותן להם כל שאר נכסי כל שמת אין כותבין ונותנין שאין שטר לאחר מיתה:

Siman 282

(א) ל' הרמב"ם בפ"י מה' נחלות דין י"א משנה פ"ח דב"ב דף קלג ע"ב וכת"ק

(ב) משמע דר"ל דאינם נוהגים כבוד במורישם אע"ג דנוהגים כשורה במילי דשמיא וכ"כ הסמ"ע (ר"ל ואעפ"כ זכו בו האחרים)

(ג) מימרא דשמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי וכו' שם

(ד) וכ"כ לעיל ס"ס רנב

Siman 283

(א) ל' הרמב"ם בפ"ו מה' נחלות דין ט' מ:ימרא דרב' פ"ק דקדושין דף יז ע"ב דיליף ליה מקרא

(ב) שם במימרא הנז' ודייק לה ממשנה י' פ"ו דדמאי

(ג) כ"כ הרמב"ן שכן נ"ל וכתב ה"ה זו סברת ורבינו נכונה בטעמ'

(ד) שם בברייתא בקידושין שם

(ה) כ"כ הרמב"ם בפ"ט מה' זכייה דין ז' וכתב ה"ה מעובד' דאיסור גיורא ומבואר בסי' רע"ה בדין הלואתו מבואר בסי' קכז

(ו) ומבואר שם דאם יודעים העכו"ם מזה ואינו מחזיר להם קאי בעון ונלע"ד דס"ל דלא התירה התורה ממון העכו"ם אלא כעין אבידה כמש"ל בסי' רסו וכן מצאתי אח"כ ברמב"ם פי"א מה"ג וע' בסי' שנט ס"א ס"ח ובמ"ש שם

(ז) הרמב"ם בפ"ו מה' נחלות דין יב מהא דמסיק בגמ' ודלמא ישראל מומר שאני וכו'

(ח) כתב ה"ה דברים נכונים הם וידוע שהפקר ב"ד הפקר וכבר העיד הוא ז"ל (שם) שכן המנהג במערב

(ט) וה"ה ☜אם יש לו אב תנתן הירושה לאב וכמ"ש הרמ"א בהגה יישראל יורש קרובו המומר וכ"כ שם במרדכי הביאו הסמ"ע פירוש אע"פ שהעכו"ם יורש אביו דבר תורה הם אינם יורשים והטעם מבואר בסי' רע"ז סעיף ט'

(י) טור ס"ז בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ל"ב סי' ח':

Siman 284

(א) כ"כ הרמב"ם כפ"ד מהלכות נחלות דין ז' ומבואר במ"ש לעיל בסי' ר"פ סעיף א'

(ב) ל' הרמב"ם רפ"ד מהל' נחלות וכ' ה"ה ממשנה פט"ו דיבמות (ריש דף קי"ז) וכן מתבאר בסוגיא בפ"ג דבבא מציעא דל"ח ול"ט

(ג) כן הוא ברמב"ם ובטור

(ד) הוא דין הנזכר במשנה שם

(ה) שם דין ב' מימרא דרב חסדא שם

(ו) שם דין ג' וכ' ה"ה דברים אלו אינן מבוארים בגמ' אבל הדעת נוטה להם

(ז) כ' הבית חדש ☜ומיהו דוקא כששמעו בו אחר כך שמת וכמו שכ' בסוף דבריו והכי נקטינן

(ח) אבל האשה אינה נוטלת כתובתה שאין אני קורא לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כן כ' הראב"ד שם בשם י"א וכ' ה"ה ואף רבינו מודה בזה וכו' אבל ניזונית מן הנכסים ע"כ ועיין באבן העזר סי' י"ז סעיף ל"ה

(ט) כן הוא ברמב"ם

Siman 285

(א) ל' הרמב"ם בפ"ז מהלכות נחלות ד"ד מבריית' פ"ג דב"מ דף ל"ח ע"ב היורד לנכסי שבוי וכו' וכתב ה"ה שרבינו מפרש שהוא ביורד על דעת להחזיק ולנחול ולזה אמר (היורד) ולא מורידין (כמבואר בסעיף הסמוך גם התוס' הרגישו בזה וכתבו בענין אחר) ועל כן נראה שהוא סובר דכיון דבשבוי מורידין קרוב לנכסיו בלא שמעו בו שמת להתעסק בהן כאריס כששמעו בו שמת מעלין הקרוב מדרגה אחת שאם ירד בתורת נחלה אין מוציאין מידו והיוצא לדעת כיון שבלא שמעו בו שמת אין מורידין קרוב אפי' באריס כששמעו בו שמת ואין מעלין אותו כל כך שאם ירד בתורת נחלה שלא נוציא מידו אבל מעלין אותו שמורידין אותו לקרקעות כאריס ובזה מסולקת השגת הראב"ד שם

(ב) שם ד"ה כמימרא דשמואל שם

(ג) שם דף ל"ט ע"א רב נחמן דידיה אמר כו' וכדמפרש בגמרא שם

(ד) כתב ה"ה מימרא דרב יהודה אמר שמואל שבוי שנשבה והניח קמה וכו' (שם) יש ללמוד שאין מורידין קרוב למטלטלין

(ה) כמימרא דשמואל

(ו) מבואר שם בבריי'

(ז) כ' ה"ה שכבר הסכים הרמב"ן לדעת רבינו ע"כ וכן פי' רש"י שם בנוסחאות שלפנינו

(ח) שם דף ל"ט ע"א אפוטרופס לדיקננו לא עבדינן בסי' רל"ה ס"ב כתבו המחבר

(ט) שם פ"ז מה"נ ד"ו הוא מימרא דרב יהודה אמר שמואל שם והבאתי לעיל בסעיף ב'

(י) כ' ה"ה זה אינו מבואר שם אבל ממ"ש (שם) שמין להן כאריס תיקנו להו רבנן כי היכא דלא ליפסדינהו משמע שאין זה אלא בשדות וכרמים דברים העשוי' לאריסות וההפסד מצוי בהני אבל החצירו' והבתים שאין נותנים באריסות ואין ההפסד מצוי בהן אין מורידין להן קרוב זהו דעת רבינו ודברים נכונים הם

(כ) שם ד"ח מימרא דרב נחמן אמר שמואל שם

(ל) מבואר שם בבריית' היורד לנכסי רטושין מוציאין אותן מידו פי' רטושין שהלכו להם מדעת

(מ) שם ד"ה וכתב ה"ה דעת רבינו שדין שמעו בו שמת ביוצא לדעת הוא כדין לא שמעו שמת בשבוי ואין לזה ראי' והרמב"ן והרשב"א חלקו ע"ז ואמרו שהקרובים לא ירדו אבל שומעין להם להוריד בהם רחוק ע"פ ב"ד בתורת אריסות כדי שלא יפסדו הנכסים והב"ח כתב בשם הנ"י שתירץ דמ"ש ומורידין הקרוב וכו' כאריס היינו דמורידין אותו בתורת אריסות שבכל שנה ושנה מחשבין עמו ונותנים לו חלק אריסותי' כשאר אריסי העיר וכיון שאנו רואין בכל שנה האיך הוא מתעסק ליכא למיחש דלמא מפסיד בהו כלל ושכן עיקר הכ"מ שם ספ"ז מה"נ תמה למה השמיט רבינו מ"ש בברייתא שם סוף דף ל"ח שמע שממשמשמין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר

(נ) שם ריש פ"ח מימרא דרב הונא שם

(ס) שם במימרא כנזכר

(ע) גם זה שם וכתבה ה"ה ופי' דין זה בקרקעות הוא אבל מטלטלין כבר נתבאר שאפי' לנכסי שבוי גדול אין מורידין קרוב

(פ) שם בגמ' ע"ב

(צ) שם דין ב' מסקנת הגמ' שם ומבואר בפי' רש"י הטעם שם

(ק) בשם הראב"ד ממשנה פ"ט דב"ב ד' קמ"ג ע"ב הניח בנים גדולים וקטנים וכו' ושבחו גדולים והתם מוכח דאפי' ברשות ב"ד כדאמרי' ראו מה שהניח וכו' ומשמע נמי התם שכולם סמוכים על שלחן אחד הרב המגיד ע"כ וכ"כ שם בשם קצת מפרשים וכו' ואף דעת רבינו כן וכמ"ש וכו' (ומבואר לקמן סי' רפ"ז סוף ס"א)

(ר) טור סי"ד בשם הרי"ף בשם רב צמח גאון והביא ראיה ממימרא דרבה לרב יוסף בפ"ה דב"מ דף ע' ע"א דלא פלוג רבנן בין קרוב לרחוק ע' בתשו' הרא"ש כלל פ"ו סי' ב' דאם יש לבת ממון ביד אבי אמה ויש לה אב ופסק דתשב עם אבי' ואם האב בעל אחריות נכסים טוב שיתנו לו גם המעות שישא ויתן בהם ע"ש שהאריך וע' בתשובת מהר"מ פדוואה סי' נ"ז אימת אין מניחין קרוב קטן ובין האחים שלא יהרגוהו סמ"ע בשם ד"מ

(ש) שם ברמב"ם דין ב' עובדא שם דל"ט ע"ב וכתב ה"ה ופסק רבינו כרבא דאמר הכין וכן פסקו בהלכות

(ת) בטור ס"ו בשם תשובת הרא"ש כלל ל"ב ס"ה וביאר שם כיון שאלו שנשבו בין העכו"ם לאונסן היה וכל מה שעושין להנאתן הוא ולא להכעיס:

Siman 286

(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם פ"ט מהלכות נחלות דין י"ב משנה פ"ח דבבא בתרא דף קל"ט ע"ב

(ב) כ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א ז"ל והביא ראיה מן התוס'

(ג) טור ס"ב בשם ה"ר ישעיה

(ד) ל' הטור ס"ג וכן כתב הרמב"ם שם דט"ו ומימרא דרבא

(ה) שם בטור וכ"כ הרב המגיד שכן כ' הרשב"א בפ"ק דבבא קמא

(ו) ל' הרמב"ם שם די"ב ושם במשנה וכדמפרש רב יהודה שם בגמ'

(ז) ומסיק שם בסי' ק"ה בשם תשו' מוהר"ם דאם אין המשודך והאחין רוצים לקיים מה שקבל עליו אביו פטורים מהקנס וע' בא"ה סי"ג ס"ו בהג"ה הביאו הסמ"ע

(ח) וכתב ואין בו משום מצוה לקיים דברי המת כיון שלא הניחו ביד השליש כמבואר בסי' ת"ב וכיוצא בזה כתב מהרי"ו בסי' מ"ב בראובן ששידך בתו ופסק לה נידוניא ומת ראובן קודם שהשיאה כו' וע"ש והביאו הסמ"ע

(ט) שם דין י"ג ברייתא בפ"ט דב"ב דף קמ"ד ע"ב

(י) כתב הרב המגיד דבר פשוט הוא דכל שהוצאות ימי המשתה משל בן ותועלת השושבינות שנשתלחה לו היה לבן כשהיא חוזרת ודאי משלו חוזרת וכ"כ אבן מגש ז"ל והרשב"א ז"ל כן הוא ברמב"ם

(כ) שם דין י"ד שם משנה וברייתא שלח לו אביו שושבינות וכו' וכתב ה"ה פי' שלח לו אביו בשמו (ורשב"ם פי' שלח לו כלומר שלח על ידו)

(ל) כ' ה"ה כ"כ רבו ז"ל והאריך בטעם זה

(מ) כ' ה"ה שם פ"ט מה"נ די"ד רבו לא כתב כן וכו' וכן הראב"ד השיגו ואני אומר שהדין עם רבינו דשמא לא ישאו האחרים נשים או אם ישאו שמא לא ישאו אותן כדרך שנשא הלה שנשתלחה לו ויכול זה לו' איני רוצה לעשות עמכם אלא כדרך שעשיתה עמי כמ"ש בפ"ו מה"ז ונמצא שהשושבינות זו שמא לא יחזיר להם אלא זה החלק ונמצאו האחי' מפסידי' חלקם מזה ואין אומרי' להם להניח את הודאי על סמך הספק ועוד דפשטא דברייתא משמע הכי וחוזרת לאמצע:

Siman 287

(א) לשון הטור וכ"כ הרמב"ם פ"ט מה"נ ד"ב משנה בפ"ט דב"ב דף קמ"ג ע"ב

(ב) כ' הכ"מ הנ"ל שהי' גורס מ"ש שם משמי' דרבא לא שנו וכו' אסיפא דמתני' אם אמרו ראו

(ג) טור כן כתב הרא"ש שם בפסקיו משום דאחים מחלי אהדדי וכ"כ ה"ה שכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל ובזה מודה רבינו

(ד) ל' הרמב"ם שם ד"ב ושם במשנה

(ה) כמ"ש הכ"מ נ"ל שהי' גירס' רבינו לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת עצמן אבל שבחו נכסים מחמת נכסים השבח לאמצע ואסיפא קאי אסיפא דמתני'.

(ו) שזהו פירוש מחמת עצמן שהוציאו הוצאות משלהן או טרחו בגופן

(ז) הוא פירוש מ"ש שם מחמת נכסים דהיינו ששכרו פועלים מממון תפיסת הבית

(ח) שם במשנה וכדמפרש ר' ירמיה שם דף קמ"ד ע"א וכתב ה"ה וכבר כתבתי חילוף גירסאות בדין היורשין והאשה כמותן ע"כ וחילוף הגיר' שכתב הכ"מ הוא הנכון לענ"ד

(ט) הוא כגי' הספרים שלפנינו וקאי ארישא והשביחו גדולים וכו':

(י) כדמסיק שם בגמרא ריש דף קמ"ד שאני אודיינא וכו' וכפי' רשב"ם שם

(כ) ה"ג כ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ ה"ה שם בפ"ע מה"נ ד"ב בשם יש שפרשו ושכ"נ מל' רבינו שהכל שלו והא אמרינן שיטול כאריס וכו'

(ל) ל' הרמב"ם שם ד"ה עובדא דרב ספרא שם וכתב ה"ה שי"מ שהכל היה שלו ולא אמרינן שיטול בשם אחיו כמתעסק אחר למחצה וכו' וכ"כ דעת רבינו וכ' הב"י שנראה לו שדנין בזה גם עכשיו בזמנינו לתלמיד חכם כזה ושלא כדעת הנ"י

(מ) שם דין ד' עובדא דמרי בר איסק בס"ג דבבא מציעא דף ל"ט ע"ב

(נ) שם דף מ' ע"א במסקנא דהדרו' לקמיה דר' אמי וכו' וטעמו מביאר בסוף הסעיף:

(ס) ומיהו מה שאכל כבר ☜אין מוציאים מידו כיון שאינו בעין סמ"ע מבואר במ"ש בסי' רפ"ה ס"ה בשם הכ"מ:

(ע) כתב ה"ה דהא קי"ל דמורידין קרוב לנכסי שבוי גדול וזה האח כשבוי הוא וכו' וכ"כ בהלכות

(פ) דהא אם בא למלוך בב"ד לא היו מורידין אותו דאין מורידין קרוב לנכסי קטן מפירוש רש"י שם

Siman 288

(א) ל' הרמב"ם בפ"י מה"נ ד"ד מימרא דעולא א"ר אלעזר בפ"ק דב"ק די"א ע"ב ודין שהאחים יכולים למחות מבואר בסימן רפ"ו

(ב) כ"כ התו' שם בשם הרי"ף והכי איתא בירושלמי וכ"כ ה"ה שם

(ג) שם די"ב עובדא ההוא דאמר דיקלא לברתא וכו' וכדא"ל אביי לרב יוסף כתובות דק"ט ע"ב

Siman 289

(א) לשון הרמב"ם בפ"י מהלכות נחלות ד' ד' וכתב ה"ה מימרא דרב נחמן אמר שמואל בפ"ג דקידושין (דף מ"ב ע"א)

(ב) כתב ה"ה שאם היו כולם קטנים למה יחלקו וכו' שהרי אף לאחר חלוק' יבאו הנכסים ביד האפוטרופוס וכן אם היו כולם גדולים א"צ לאפוטרופוס

(ג) שאם לא רצו אלא שיהיו בשותף וכו' אין נזקקין להם

(ד) שם רב נחמן דידי' אמר וכו'

(ה) כדמשני שם בגמרא ריש ע"ב ובפרש"י שם

(ו) כתב ה"ה שנראה ליה שהוא ז"ל סבור כדברי רבינו יעקב שאמר שאין לאפוטרופוס לחלוק אלא בשומת ב"ד וזה נראה לי מוכרח בדעת רבינו וכו' והרי זה כשום הדיינין שטעותן שתות

(ז) טור ס"ה בשם תשובו' הרא"ש כלל פ"ז סי' ח'

(ח) וביאר שם שם שאומרים פלוני נטל שיעור חלקו המגיעו ואני לא נטלתי ואם יתנו הממון שביד האחר לצרכי קבור' נמצא שנתתי לצורך קבורה והוא לא נתן

Siman 290

(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' נחלות דין ה' וכתב ה"ה זה מבואר בהרבה מקומות שאם מינה אבי יתומים אפוטרופוס אין לאחר מעשיו כלום ואם לאו חייבים למנותו ועיקר דבר זה בגיטין פרק הנזקין (גיטין דף נ"ב ע"ב)

(ב) כתב ה"ה דכשאין הגדולים רוצים לעמוד עם השתוף עם הקטנים או באינם משביחים הנכסים אבל אם הגדולים משביחין הנכסים ורוצי' לעמוד בשתוף יעמדו כן שגם דעת רבינו בזה כדעת הראב"ד שם שם ד"ו וכ' ה"ה זהו שאמרו הפעוטו' מקחן מקח וכו' (ומבוא' בסי' רל"ה סעיף א') כשאין להם אפוטרופוס אלמא שאין ב"ד מעמידין להם אפוטרופיס בכל גוונא וכו' וק"ו הוא מדין הסמוך אם יכול למנות אותן אפטרופוס וכ"ש שיכול להניחן ביד בניו הקטנים

(ג) בריית' בגיטין שם

(ד) שם ברמב"ם ושם בברייתא:

(ה) ברייתא פסחים דף מ"ט ע"ב ו' דברים נאמרו בעם הארץ וכתב ה"ה ומשמע בהלכות שלא אמרו אלא בע"ה שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ וזהו דעת רבינו ויש חולקין ואף על גב דאיתיה בדרך ארץ ובמצות אין בור ירא חטא ומורה התיר' לנפשיה דאגר טירחי' קא שקיל וזה דעת רש"י ז"ל

(ו) מימרא דרב אשי בפ"ה דב"מ דף ע' ע"א

(ז) מימרא דאביי האי מאן דאוקי אפוטרופ' ליתמי לוקי כי האי דידע להפוכי ובו' כתובו' פי"ב דף ק"ט ע"א

(ח) מימרא דרב הונא פ"ג דב"מ דף ל"ט ע"א וכמ"ש לעיל בסי' רפ"ה ס"ח פי' של ב"ד

(ט) טור ס"ה וכ"כ ה"ה בפי"א מה"נ ד"ד שכ"כ הרשב"א בשם העיטור דדוקא באחרונה אין מחשבין עמהם אבל לכתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהן וכ"כ הב"י בשם הר"ן

(י) טור בשם הראב"ד וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א והוא נקרא שטר שמוש' ונוסח' בעיטור בהל' אפוטרופוס:

(כ) שם ס"ז מעובדא דעמרם צבעא אפוטרופוס וכו' שם בגיטין דנ"ב ע"ב וכ' הסמ"ע שנ"ל דמ"מ אם רוצים למחות בו הרשות בידן דומיא דגדול האחין לעיל סי' רפ"ז ס"ב דאותו דין דגדול האחין נלמד מדין זה

(ל) ל' הרמב"ם שם בפ"י מה"נ ד"ז מעובדא הנזכר

(מ) כתב ה"ה פלוגתא דר' הונא ודבי ר' שיל' וסובר רבינו דמחלוקת אינו אלא באפוטרופוס שמינהו אביו יתומים אבל מינהו ב"ד לכ"ע מסלקינין ליה דב"ד צריכי' לברור אדם נאמן ויודע לשמור הנכסים וכו'

(נ) וכתב ה"ה אבל כשמינוהו ב"ד אין תולי' במציאה שאינה מצויה וכו' זה דעת רבינו וכ"כ הרמב"ן וכתב שדברים נכונים הם וכן עיקר ע"כ וכ"י הב"י בשם הנ"י שכ' דבמינוהו ב"ד מכיון דחזינן אמתלאות דמפסיד מסלקינן לאלתר וכן דעת מורי הרא"ה בשם הרמב"ן שאין לצאת מיד ב"ד או שליחם דבר שאינו מתוקן

(ס) כ"כ בשם הגאונים ומבואר בהלכות

(ע) וכתב מהרי"ק שורש נ"ג ואם אינם יכולים ☜להוציא הרי פשע האפוטרופוס אע"פ שאיש נכבד הגון הוא וכו' והאריך שם ע"ש

(פ) שם ברמב"ם וכ' ה"ה פי' כיון דאשתני לגריעותא וריעותא אחר מיתת האב הרי הוא כאפוטרופוס דמפסיד דמסלקינן לי' וכו' אבל ודאי אם היה כך בחיי האב ומנהו אין ב"ד מסלקין אותו שהרי רצה בכך בהרמב"ם כתיב ובדברי חשד (ואפשר שט"ס הוא נתחלף ד' לכף פשיט'):

(צ) שם בפ' י"א דין ד' וכ' הרב המגיד זה פשוט ומתבאר בפ' הנזקין (גיטין דף נ"ב ע"א וע"ב) ובהרבה מקומות

(ק) שם דין א' ומבואר בפ' ה' דבבא מציעא דף ע' ע"א

(ר) מימרא דרב אשי שם

(ש) שם במימרא דרבה לרב יוסף

(ת) כדא"ל רבה לרב יוסף שם פי' דאם יש בו סי' חיישינן שמא הפקידו המפקיד אצלו בפני עדים כמ"ש התוס' שם.

(א) כתב הרב המגיד זה פשוט גם זה מבואר שם בב"מ ונלמד משם

(ב) בתורת עסק כן הוא ברמב"ם וטור

(ג) ע"ש שכ' שיצא לו להראב"ד במה שפירש עובדא דרב ספרא בפ' ט' דב"ב דף קמ"ד ע"א שהיה אפטרופוס וכ' שהפי' ההו' אינו מחוור וע"מ למדנו ממנו הדין הזה וכן כתב הריטב"א ע"כ ובגליון שלחן ערוך של אבא מורי ז"ל ראיתי בתו' שדברי הג"ה זו נראה כסותרין למ"ש בסי' רצ"ב סי"ט על המוכר פקדון ע"פ ב"ד הרי זה מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו ושנרא' לו שדברי הטור שכתב דחוששין ללזות שפתים הוא עיקר והאריך בזה ולענ"ד אין קושיא משם דשאני התם דחיישינן שלא יחשדוהו שלקחן בזול אבל בכאן זוזי נינהו ומקבל אותם למחצית שכר כפי שיראו הדיינים שהוא תקנה ליתומים כמ"ש המחבר ב"י

(ד) שם דין ד' מימרא דרב יהודה אמר שמואל פי"א דכתובות דף ק' ע"ב בהלכות לשון ה"ה שם בפי"א דה' נחלות ד"ג מעובדא דרבינא (שם) דהוה בידיה שכרא דרבינא יתמא וכו' נשבקי' דלמא מתקיף אמר ליה זיל דלא עדיף מדידך ע"כ הרי לא התירו להוליכו במקום שיש ספק שמא יארע לו אונס אלא בדבר שיש לחוש שאם יניחו אותו כאן יפסד קודם שימכר וכתבו הרמב"ם שם בדין ג':

(ה) לשון הרמב"ם שם דין ו' בריית' פרק ה' דגיטין דף נ"ב ע"א:

(ו) שם בברי'

(ז) שם בברייתא:

(ח) כתב הרב המגיד פסק רבינו כרשב"ג שאמרו כן בברייתא שם

(ט) עובד' שם בההוא אפוטרופוס דהוה בשביבותיה דר' יהושע בן לוי:

(י) שם בבריית' דלעיל

(כ) לשון הטור סי"ח וכ"כ הרמב"ם שם ד"ז שם בברייתא וכדמפרש לה בגמ' שם וכ' הרב המגיד בפירוש דברי רבינו הרמב"ם וז"ל שאי אפשר שנא' שיהיו רשאין ליזקק לדין ואם זכו זכו ואם נתחייבו לא עשו כלום שאם כן לקתה מדת הדין בכך שיהיה תובע זה יכול להפסיד ולא להרויח ולפיכך אמרו שאינם רשאים להזקק כלל עם תובע ובודאי כיון שאינן רשאין לדון אם עברו ודנו ונתחייבו לא עשו כלום

(ל) ל' הרמב"ם שם דין ח' ושם בבריית' הנזכרת ונחלק רבי שם וכו' ורבינו פסק כת"ק שכ"כ הרשב"א דלית הלכתא כרבי מחבירו וכו' והכא כדי שלא יזלזלו בנכסי יתומי' וכו' אי שרית להו זמנין דלא ידקדקו עמו בדמים וכו':

(מ) שם דין ט' ושם בבריית'

(נ) כ' ה"ה בשם רש"י להניח הפירות עד שיגדלו וכו' ויש טעם לדבריו לפי שכשיגדלו היתומים תהיה טובת הנאה שלהם

(ס) שם ד"י שם בברייתא וכתב ה"ה וכל דיני' אלו בין אפוטרופוס שמינוהו האב בין שמינוהו בית דין וכתבן הרמב"ם והרשב"א ז"ל שכל אלו הדברים שאין האפוטרופסין רשאים לעשות וכו' ☜אם נטלו רשות מב"ד רשאין וכן מפורש בתוספתא:

(ע) לשון הטור סכ"א בפ"ק דב"ב דף ח' עובדא דרב' ביתמי

(פ) שם ברמב"ם די"א וכתבו ה"ה מימרא פ"ד דכתובות (דף מ"ח ע"א) בנשתטה והשו' רבינו דין נתחרש לנשתטה

(צ) שם דין ה'

(ק) פסק כרשב"ג בברייתא דהלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו וכ"כ בהלכות בשם גאון ה"ה וע' בב"ש בסעיף ה'

(ר) משנה פ"ה דגיטין ריש דף נ"ב

(ש) פסק כאבא שאול שם במשנה דהכי איפסקא הלכתא שם בגמ' ע"ב וכדמפרש טעמא שם בגמ'

(ת) טור סכ"ז בשם הרי"ף וכן כת' הרב המגיד שם בדין דלעיל וזהו שכ' רבינו אינו נשבע על טענת ספק:

(א) שם סכ"ה בשם הרמ"ה וכ' הבית יוסף דכיון שיש לו חלק בריוח אע"ג דרמיא שבועה עליה לא אתי לאמנועי

(ב) כ"כ הרמב"ם שם בסוף הפרק וכתב ה"ה אלו דברי רבינו ראוים אליו:

(ג) טור סי"ג בשם הראב"ד

(ד) שם בשם אביו הרא"ש:

(ה) שם סכ"ה בשם הראב"ד:

(ו) שם סכ"ה בשם ר' יצחק ושלזה הסכים הרא"ש כן כתבו התוס' בפ"ד דבבא קמא דף ל"ט סע"א וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ ה"ה בפ' י"א מהלכות נחלות דין ה' שזה דעת רבינו האי ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב הטור בשם הרא"ש ☜דאין לחייבו שבועה שלא פשע כל מה לא ידעינן אי נאבד ליתומים דבר

(ז) טור ס"ל ושכן איתא בתוס' וכ"כ ה"ה בפ' י"א מהל' נחלות ד"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ושכן מפורש בתוס' דב"ב

(ח) שם סל"א משנה פ"ה דגיטין דנ"ב ע"א וה"ה שם תמה שלא נזכר דין זה בדברי רבינו הרמב"ם

(ט) עובדא שם דהנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא וכו':

(י) שם בשם הראב"ד וכתב הרא"ש שכתב הרמב"ן דנקטי' כדברי הראב"ד וק"ו הדבר השתא באפטרופס שמינהו אבי היתומים דאיכא למימר אי לאו דאית ליה הנאה לא הוה עביד אמרת לא ישבע משום דלמא מימנע כ"ש כשסמכו מאליהן דאתי לאמנועי וקורא אני בזה משלם רעה תחת טובה וכן כתב ה"ה שם די"א שכן כתב הרמב"ן והרשב"א וכ"כ המפרשים ז"ל

(כ) שם בשם הרא"ש וביאר שם דאיכא למיחש לאדם שאינו הגון שימשוך היתומים אליו ויכלה ממונם מאחר שאין לו לישבע וכו' וסיים שם ואם אדם הגון הוא ועושה לש"ש בשביל שרואה שאין להם עוזר וסומך לא ימנעו בשביל השבועה וכתב הב"ח בשם הרמ"ה דוקא שהקטן בן ט' ואם הוא חריף אפילו מבן שש ואילך מהני סמיכתו דהא יש לו רשות למכור במטלטלין אבל פחות מזה לא מהני סמיכתו מן הסתם וכ' הסמ"ע בשם המרדכי בפ' הכותב ☜אלמנה שנשאת והכניסה לו ממון של בעלה הראשון וגם זנה אצלה את בנה שהיה לה מבעלה הראשון ומתה האלמנה וטען היתום שלא נשבעת על הכתובה ופסק דאם אין בממון יותר ממה שהוציא על היתום במזונות הרי זה פטור

(ל) ב"י בשם תשו' הרשב"א

(מ) וביאר שם שצריך לברר שהוציאו הוצאות לצורך ולא לבזבז ושכן כתב הרא"ש ☜שאם לוה הקטן מאחרים כדי לבזבז אינו חייב לפרוע כשיגדיל:

(נ) ל' הרמב"ם סוף פ' י' מה' נחלות

(ס) כ' ה"ה מבואר בהמפקיד (דף ל"ט ע"א) ובמקומות אחרי' אפוטרופס לדקנני לא מוקמינן וע' בריב"ש סי' כ' ותס"ח

(ע) ואם בתוך זה הזמן שיעבד היתום נכסיו לאחר ☜אינו כלום אפי' לאחר הזמן ב"י מחס"ג הביאו הסמ"ע בשם ד"מ

(פ) ל' המחבר פי' שנתן הממון ביד שליש או ביד האפוטרופס

(צ) שם בפ' כ"ט מה' מכירה מימרא דמר עוקבא פ' ד' דכתובות דף מ"ח ע"א

(ק) מתבאר פ' י"ד דיבמות דף קי"ג ע"א ה"ה

(ר) טור סל"ז בשם תשובת הרא"ש בסוף כלל ק"ג:

Siman 291

(א) משנה בפ' ז' דב"מ דף צ"ג ע"א ושם בפ' ז' דף צ"ד ע"ב ובברייתא יליף לה מקראי

(ב) ל' הטור ה"נ משנה שם בפ' ו' ד"פ ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שכירות דין ח':

(ג) מימרא דרב הוא שם דף פ"א ע"ב

(ד) בעיא שם ולא נפשטא וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל ולקולא עבדינן דפטור

(ה) מפ"ד דב"מ בעובדא דשומשמי ד' מ"ט ריש ע"ב

(ו) שם ברמב"ם הביאו הטור וכ' ה"ה כל מקום שתראה בדברי רבינו חרם הוא מתקנת הגאוני' ז"ל ולא נזכר בגמ' כלל

(ז) טור ס"ג בשם תשו' הרא"ש כלל ב"ד סי' ב' וד'

(ח) שם ס"ד משנה בפ' ד' דבבא קמא ד' מ"ז ע"ב

(ט) כ"כ הטור בשם הרי"ף וכן כ' הב"י בשם הרמב"ם כרבי שם במשנה דהכי פסיק שמואל הלכתא כוותיה וכתב הרי"ף וקי"ל דהלכתא כוותיה בדיני:

(י) שם ס"ה מימרא דרבא שם פ"ו דף ס"ב ע"א

(כ) שם ס"ז בשם ר"י ושכן כתב הרא"ש מדאמרי' הנח לפני הוי שומר חנם כע"ש לעיל סעי' א' ויתבאר יותר בסי' ש"ז

(ל) שם בשם הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שכירות דין ח' וכ' ה"ה מימרא דרבי אליעזר בפ' ח' דבבא מציעא (דף צ"ט ע"א) ופי' שאם היה משאיל שוב אינו יכול לחזור וכו' וכן שמתחייב השומר משעת משיכה ולא קודם והא דמחייבי' באומר הנח לפני כ' ה"ה שם בשם הרשב"א יראה לי דהניח לפניו בסימט' ובתוך ארבע אמותיו וא"נ בבהמה וכשאמר לי הכיש' במקל והיא תבא וכו' (ומבואר בסימן ש"מ ס"ז) בשם הראב"ד ז"ל ע"כ ופי' כל שכן אם היה זה ברשות השומר שמתחייב בכך

(מ) שם ס"ז וכן כ' הרמב"ם בפרק ד' מהלכות שאלה ופקדון דין ג' ומבואר בסעיף שאחריו

(נ) לשון הרמב"ם שם דין ו' עובדא לקמי' דרב יוסף פרק ג' דבבא מציעא ד' מ"ב ע"א

(ס) כלישנא קמא שם דהני איפסק' הלכתא שם

(ע) שם דין ז' עובדא שם לקמיה דרבא א"ל כל לא ידענא פשיעותא היא וכו'

(פ) ל' הטור ס"ט מבואר בגמ' פ"ז דמציעא ד' צ"ג ע"ב

(צ) מסקנת הגמ' שם

(ק) שם סי"א וכ"כ הרמב"ם ספ"ג מהלכות שכירות מחלוקת אביי ורבא בפ"ג דב"מ דף ל"ו ע"ב פסק כרבא ומבואר בארוכה בהל'

(ר) כ' ה"ה זה הוא נתינת טעם לומר אע"פ שנתבאר בפ"א (ולעיל סעיף ו) דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב שאני הכא דלא בא האונס מחמת הפשיעה כלל ואין תחבולת להנצל מאונס זה:

(ש) שם ומודה רבא וכו'

(ת) טור ס"ג וברמב"ם פרק ג' מה' שכירות דין ט' משנה שם בפ' ז' דב"מ דף צ"ג ע"ב:

(א) טור שם היינו כרבא דאמר פשע ויצאה לאגם ומתה כדרכה פטור וכמ"ש בס"ט:

(ב) שם סי"ג ושם במשנה

(ג) והא דמוקמינן לה שם בפרק ג' דבבא מציעא דף ל"ו ע"ב והוא שתקפתו ועלתה וכן כ' הרי"ף בש"ש הוא אבל לא בש"ח וכן כתב ה"ה שם

(ד) שם סי"ד ודין הברייתא שחייב אפי' על בעידנא דעיילי אינשי שם דף צ"ג ע"ב וכמ"ש הרי"ף שם הוא בש"ש וכן פסק הרמב"ם שם ד"ח אבל ש"ח פטור כשעל בעידנא דעיילי אינשי וכן כ' ה"ה שם בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל

(ה) שם בשם הרי"ף כיון דלא הוי האונס מחמת הפשיעה

(ו) ל' הרמב"ם בפ' ד' מה' שאלה ופקדון וכתב ה"ה זה פשוט ומבוארים בפ' המפקיד (בבא מציעא ד' מ"ב ע"א)

(ז) שם דין ג' פסק כלישנא בתרא דר' יוסף שם ומבואר במ"ש לעיל סעיף ו'

(ח) ירושלמי הובא בהלכות ה"ה

(ט) שם דין ד' מימרא דשמואל שם וכשטת ההלכות ה"ה

(י) שם בשם הורו מקצת המבינים וע' בסעיף י"ח

(כ) כן כתב הרי"ף וכן כתב הטור ואפשר שנשמט בבא זו בדפוס בספרי הרמב"ם

(ל) דין ש"ש ששמר כראוי רק שהוא בעצמו לא היה שם ע' בסי' ש"ג ס"ב

(מ) שם דין ה' מימרא דרבא ומודה שמואל וכו' שם:

(נ) שם בגמרא

(ס) כתב ה"ה כן הוא הנוסח' העיקרי בדברי הרמב"ם וכן פי' רש"י המפקיד שהוא חרד על מצות הבדלה על הכוס אמר השומר דלמא מבעיא ליה זוזי לאבדלתא:

(ע) טור סכ"א

(פ) שם ס"כ בשם הרב יהודה ברצלוני שכך קבלנו מרבותינו ושל זה הסכים הרא"ש דהכי איתא בירושלמי והרמב"ן ג"כ כתב ע"ז כיון שקבלה הוא נקבל בסבר פנים יפות והביא ראיות לדבריו וכן כתבו ש"פ

(צ) מהרי"ק שורש ד'

(ק) לשון הרמב"ם בפ"ד מהלכות שאלה ופקדון שם דין ו' משנה בפ"ד דב"מ ריש דף מ"ב כדמפרש טעמא בגמרא מקרא דוצרת הכסף וגו' וכ' ה"ג ופירש רבינו בדרך דאורחא דמלתא הכין וקרא נמי בדרך הוא דכתיב

(ר) שם דין ח' מימרא דרבא שם ריש ע"ב כן הוא ברמב"ם

(ש) דהתם חייב השואל משום דכל הנאתו שלו שם במשנה

(ת) כתב ה"ה וסובר רבינו שאינו בכלל (כל המפקיד על דעת בניו וכו') והטעם שאין אדם מוסר את שלו לעבדו:

(א) כ' ה"ה כמו שנתבאר במעשה הסמוך (בסעיף כ"ג) באמו של נפקד כזה וסובר רבינו שסמוכה על שולחן הבן או דשרוי' עמו בבית שאם לא כן אין דעת המפקיד להפקיד על דעתה וזה פשוט.

(ב) ב"י בסכ"ד בשם הגהות אשר"י פרק המפקיד

(ג) כן פירש הב"י שם ושהרמב"ם מודה נמי בהא

(ד) שם ברמב"ם דין ח' והוא עובדא לקמי' דרבא שם דף מ"ב ע"א ומבואר במ"ש בסעיף כ"א

(ה) שם בגמ' ע"ב פירוש הבן נשבע שהם המעות שניתן לו בפקדון דזוזי לאו דבר מסויים הוא

(ו) בשם רמב"ן והרשב"א

(ז) שם דין ט' וכ' ה"ה ז"ל ראיית הרב ז"ל מדאמרי' (שם ע"ב) נימא לה לאימי' וכו' הרי שפטרו את האם מפני שלא הודיע' הבן הא אם הודיע' היו מחייבין אותה והוא היה פטור

(ח) וכן כתבו התו' והמרדכי

(ט) בשם הרמב"ן והרשב"א ושזה דעת הרמב"ם ושכן עיקר

(י) שם דין ט' עובדא שם ע"ב לקמיה דרב עמרם

(כ) טור סכ"ז כן כ' ה"ה שם ממאי דמסיק שם ואי דשהה שיעור לאתויי וכו':

(ל) ב"י שם שכן כ' הנ"י בשם הר"ן שם

(מ) פלוגתא דרב ורבי יוחנן בפרק ב' דב"מ דף ל"ו ע"א וידוע דהלכה כרבי יוחנן דהכי פסיק רבא הלכתא שם ע"ב

(נ) שם במימרא דרבא

(ס) טור סכ"ה כן כתב הרא"ש בפסקיו

(ע) הרמב"ם בפ"ח מהלכות שכירות דין ד' מפורש שם בעובדא דהנהו גינאי שם ע"א דאינהו גופייהו וכו' וכ' ה"ה ז"ל שאפילו הנך לו השני ולא נשבע או שאין לו כלום להשתלם ממנו פטור ראשון

(פ) כ' הכ"מ לאפוקי אם היה רגיל להפקיד אצלו ואח"כ העני

(צ) לאפוקי אם היה שוה יותר מזה השיעור כ"מ

(ק) שם וכ' ה"ה דעת רבינו כיון שהמפקיד כבר גלי בדעתו שהוא חפץ עתה בשמיר' מעולה וזה הראשון פחתה ואין לך פשיעה גדולה מזו

(ר) כתב ה"ה נ"ל טעמו שאין שאלה בבעלים פוטר' אלא לשומ' ששאל הבעלים אבל לא לשומר שני שלא שאל הבעלים והראשון מתחייב על רשות השני וצ"ע והכ"מ כתב שצ"ל טעמו משום דיותר מזיק בידים הוי כשמסרה לאחר מבפשע בה

(ש) שם ופשוט הוא

(ת) ה"ה שם בדין ד' בשם יש שכתבו ז"ל

(א) לשון הטור סכ"ח מברייתא שם בבא מציעא דף צ"ד ע"א וכן כתב הרמב"ם שם פרק ב' דין ט"ו וכתב הרשב"א סי' אלף ג' ☜אם הפקיד אצלו וקבל אחריות סתם הרי זה שומר שכר הביאו הסמ"ע

(ב) כרבי יוחנן שם דבההיא הכאה וכו'

(ג) ל' הרמב"ם שם פרק א' דין ג' משנה וברייתא שם דף צ"ה ע"ב:

(ד) פלוגתא דרב אחא ורבינא שם ופסקו הפוסקים כמאן דפטר

(ה) טור ומבואר שם במשנה:

(ו) שם במשנה ושם בברייתא:

Siman 292

(א) לשון הטור

(ב) פלוגתא דרב ולוי בפ"ג דב"מ ד' מ"א ע"א ופסקו הפוסקים כמ"ד דאינם צריכה חסרון כיון דרב' ס"ל הכי שם וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מהלכות גזילה ואבידה דין י"א:

(ג) מהא דאמר שמואל שם דף מ"ג ע"א אמתניתין הגבי' ונטל וכו' לא נטל ממש

(ד) ממשנה המפקיד חבית וכו' שם ד"מ ע"ב וכאוקימתא דר' ששת שם דף מ"א ע"א ומשמע ודאי דלא מקרי שואל כל זמן שלא נשתמש בה

(ה) שם ס"ג משנה שם סוף דף מ"ג ושם ברמב"ם די"ג

(ו) שם במשנה

(ז) כדמפרש שמואל שם ד' מ"ד ע"א וכ"כ הרמב"ם שם דין י"ב

(ח) ל' הרמב"ם בעיא שם בגמ' ועלתה בתיקו וכפי' רש"י שם

(ט) מימרא דרבה שם

(י) מבוא' הוא במה שקדי':

(כ) טור ס"ז שם במשנה דף מ"ג ע"ב שחושב לשלוח יד וכו' וכפי' רש"י שם וכ"כ התוס' שם והוכיחו שם דכל מחשבת פיגול הוא ג"כ באמירה:

(ל) ברייתא שם אליבא דב"ה

(מ) סי' שס"ב ושס"ג

(נ) ל' הרמב"ם בפ"ז מהלכות שאלה ופקדון דין ט' וכתב הרב המגיד משנה וסוגיא בגמ' (בפ"ג דב"מ דף מ' ע"ב ודף מ"א ע"א) ופסק כפסק ההלכות שם

(ס) וביאר שם הטעם דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ומבואר בסי' רצ"א ס"ו וכמ"ש שם:

(ע) לשון הטור סי"א וכ"כ הרמב"ם שם ד"ו משנה שם ריש ד' מ"ג ע"א

(פ) כרבי יהודה שם במשנה

(צ) כאוקימתא דרב אשי אמר רבי יהודה שם

(ק) כלישנא בתרא משמיה דרב מרי בעיא ולא נפשטא וכתבו הרי"ף והרא"ש הלכך לא ישתמש בהם אם הקשר משונה

(ר) כר' נחמן שם דקי"ל הלכתא כוותיה בדיני וכ"כ הפוסקים:

(ש) וכ"כ הרי"ף משום דהוה הלואה גביה ושכ"כ רב האי גאון

(ת) טור כ"כ הרא"ש שם בפירוש דברי הרי"ף מטעם כיון שכבר נהנה בהם ועוד מצפה ליהנות אם תזדמן לו סחורה:

(א) מבואר במ"ש לעיל

(ב) שם במשנה:

(ג) כן כ' הרמב"ם שם דין ז'

(ד) טור שם בשם ר"ת ובמרדכי שם כ' דבזמנינו שאין לנו שדות וכרמים כל עסקינו ברבית וקניית סחורה וכ"ע דינם כשולחני וכתב מהרי"ק שורש קנ"א ☜דאין חילוק בין מקום שהתגרים מצויים לשאינן מצויין וכן אין חילוק בין עשיר שא"צ לאלו המעות לעני הביאה הסמ"ע בשם ד"מ

(ה) לפי מ"ש הרמ"א בסוף הג"ה בשם הרשב"א או במקום שאסור להשתמש וכו' צריכין לפרש דמיירי כשהנפקד גילה דעתו בפני עדים ששולח ידו בהן כדי להרויח לעצמו אבל במרדכי דהגוזל וס"פ המפקיד מפורש שאפי' לא גילה דעתו בפני עדים הריוח שלו וכן הרשב"א בתשובה לא הצריך שיאמר כן לפני עדים אלא שם שמעשה הנפקד היו מוכיחין עליו שלצורך המפקיד מתעסק שהרי נתן לו מתחלה כל הרויח שמרויח בהן והלכך אף שהרויח עוד בסתם על דעת זה הרויח אלא אם כן אמר לפני עדים וצ"ע בזה דכן הרב סמ"ע תמה בזה:

(ו) וכתב שם והיכא ☜שהלוה באמנה בעכו"ם פושע היא וכו' וכשחוזר המפקיד ותבע מעותיו מן הנפקד אם קדם ושילם זכה הנפקד בריבית אבל בדיבורא בעלמא שאמר הריני משלם לא זכה כדין השואל דכל הנאה שלו דקי"ל כרב זביד בפרק המפקיד (בבא מציעא ד' ל"ד ע"א) דאמר שואל לא כזה עד שישלם מאי טעמא הואיל וכל הנא' שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא וריבי' הוא שבח' דממילא כמו כפל הביאו הסמ"ע:

(ז) רמב"ם שם פ"ה ד"ב עובדא בפ"י דב"ק דף קי"ו ע"ב וכדמסיק רב אשי שם וכ' ה"ה הא דלא חייב השומר בנשא ונתן ביד (כדלקמן סי' שפ"ח) שאני הכא דכיון דהממון הוא ברשות זה הנפקד ומחמת פקדון זה באו לו גנבים אינו בדין שיתחייב זה משלו לשלם וכ' בב"י שכן דעת התוס' (שם) והרא"ש דשאני שומר דאדעתא דהכי קבל שמירה

(ח) ל' הטור סי"ג ג"ז עובדא שם

(ט) שם בשם הרמ"ה

(י) כדאמר רבא שם

(כ) ב"י בשם הרשב"א ושכ"נ מדברי הרמב"ם שם דין א':

(ל) לשון הרמב"ם שם דין ב' וכ' ה"ה זה פשוט שאין לו לערבם לכתחלה וכ"כ וכ"כ ז"ל משנתינו בשעבר וערבן הוא

(מ) משנה בפ"ג דב"מ דף מ' ע"א:

(נ) פשוט שם בגמ' ולחזי לדידיה כמה הויין וכו':

(ס) כתב ה"ה דבודאי יש לו לישבע שהרי זה כמו נאנסו שם במשנה וכדמוקי לה שם בגמ' דב"מ דף מ' ע"א:

(ע) אוקימתא דר' יוחנן שם

(פ) שם ברייתא שם וכדא"ל רב נחמן לתנא דלמא בימות הגורן וכו' וכ' ה"ה ור' יהודה דמשנתינו היא וכ"כ הרשב"א שכך מצא בתוספתא שרבי אמרה מחמת לחות הזמן

(צ) שם ומשנה שם

(ק) שם דין ו' ושכזה הורו רבותיו הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל וכתב ה"ה דברי הרב ורבותיו בנוין על שורש מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם בלא שבועה שכנגדו וכבר נתבאר זה בגמרא (מבואר במ"ש סי' ע"ה ס"ט) וכ"כ הטור בשם הרא"ש וכ' הרמב"ם שם ויש לשומר להחרי' על מי שלקח ממנו יותר מן הראוי לו

(ר) שם ריש פ"ז משנה שם דף ל"ח ע"א ופסק כת"ק וכדאמר רבא משמיה דרב נחמן שם ע"ב

(ש) אוקימתא דרבה ב"ב חנה אמר רבי יוחנן שם ע"א וכ' ה"ה ואפשר שדעת רבינו כדעת הרמב"ן וביאר דבריו בשחסרו בזמן מועט חסרון הראוי להם בשנה וכ"כ הטור בשמו ובשם הרי"ף כיון שעדיין לא נשלם השנה לא ימכרם

(ת) כ"כ ה"ה שם ושכ"כ בספר המקח:

(א) שם דין ב' ברייתא שם וכחכמים:

(ב) כדמפרש לה רב אשי שם ריש ע"ב

(ג) שם דין ג' עובדא דיוחנן חקוקאי לקמיה דר' בפ"ק דפסחים ד' י"ג ע"א

(ד) שם וכ' ה"ה זו למד הרב מעובד' דלעיל וכל שכן הוא שהרי בחמץ ההפסד ברור

(ה) שם פ"ז מה' שאלה ופקדון ד"ה ברייתא בפ"ג דבבא מציעא דף ל"ח ע"א

(ו) שם דין ה' וכ' ה"ה לא נתבאר זה בגמ' אבל רבינו דימה זה למעות צרורין אצל החנוני וכו' (כמ"ש ל' ס"ז) ולא דמי לדמי אבידה שחייב באונסין אפי' לא נשתמש (וכמ"ש לעיל סי' רע"ז סכ"ה) שאני התם שחייב בגניבה ואביד' ואפי' באבידה עצמה שאינו יכול להשתמש בה בדמים שהוא יכול להשתמש אנו מעלין אותו מדרגה אחת וחייב באונסין משא"כ כחן שאלולי התשמיש אינו אלא ש"ח די אם נחייבהו כש"ש מפני שיכול להשתמש בעיקר

(ז) שם ד"ד ברייתא בפ"ב דב"מ דכ"ט ע"ב ופסק כת"ק וכן דעת הרי"ף והרא"ש

(ח) כתב ה"ה לשון הברייתא ואם בשבילו פתחו אסור ונראה שהוא שולח יד ופשוט הוא:

(ט) שם ברמב"ם ברייתא שם ד' ל' ע"א וכדמוקי לה רב אדא בר חמא משמיה דרב ששת:

Siman 293

(א) לשון הטור ברייתא בפ"י דב"ק דף קי"ח ע"ב וכדמפרש לה אביי שם וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' שאלה ופקדון די"א:

(ב) שם ושם וכ' הרב המגיד ממ"ש שם בברייתא לא ניתנו ליתבע אלא במקומו הא אם רוצ' להחזיר מחזיר בע"כ של מפקיד שלא אמרו לא יחזיר אלא במדבר ופשוט הוא פי' שהנפקד אמר למפקיד אביא לך הפקדון

(ג) כ"כ הרב המגיד שם שכן נ"ל שיכול לומר קבלת עליך שמירת זה הזמן הקצוב

(ד) שם ברמב"ם משנה שם

(ה) טור ס"ג אוקימתא דגמ' שם פשיטא לא צריכא וכו' ונוסחת הרא"ש שדילג מה דאיתא בנוסח הגמ' שלפנינו אי בעינא לאהדרינהו וכו' והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ונראה דמשמע להו דמילתא דפשיטא הוא כיון דא"ל נפקד דאיהו נמי בעי למיפק למדבר דיחזיר לו במדבר ב"י ולענד"נ שהיה לפניהם נוסח הגמרא שלפנינו שהתנה הנפקד חי בעינא וכו' דודאי פשוט הוא לכך השמיטוהו:

(ו) רמב"ם פ"ז דשאל' די"ב בשם יש מי שהור' וכ' ה"ה דין זה לא נזכר בגמ' אבל דברי טעם הן כמו שכ' רבי' ברמב"ם איתא ואי אפשר לו להוליכו וכו' וכן העתיק הטור וכתב הסמ"ע ולא גרסי' ואין אומרים והאריך בזה ולענ"ד נראה שאלו ג' תיבות ויהיה חייב באחריותו הוא טעות נפל בספרים וכן אינם בכל הטורים והוא יותר נכון מלגרוס אי אפשר שהרי אפשר לו אם ירצה להכניס ממונו בסכנה

(ז) כלומר שלא היה שם בית דין

(ח) לשון הטור ס"ה מברייתא בספ"ק דגיטין דף י"ד ע"א וכדמוקי לה ר' זירא שם

(ט) ב"י שם בשם הר"ן ספ"ק דגיטין:

Siman 294


Siman 295


Siman 296

(א) ל' הרמב"ם פ"ב מהלכות שכירות ד"ח וכ' ה"ה זה מוסכם מכל הפוסקים וכו' שלא כדברי הסוגיא שבריש כל הנשבעים (שבועות דף מ"ה ע"ב)

(ב) כ' ה"ה זה דעת ר"ח ז"ל והרב אבן מגש ז"ל. פי' דהוי מגו דהעזה דאין אדם מעיז פנים לכפור ולומר להד"ם

(ג) בשם יש מפרשים ז"ל שבמקומות אחרים אמרינן מגו לאפטורי משבועה אין משבועת השומרים דלא אמרינן וכו' והדברים עתיקין

(ד) ל' הטור ס"ב וכ"כ הרמב"ם שם די"ב וכתב ה"ה זה פשוט שאין שבועת השומרים בכופר אלא בטוען נאנסו וכו' שכל אלו טענות שהמפקיד יודע בהן כמו הנפקד אין שם חיוב שבועות התורה אלא במודה במקצת וכן מוכיחות המשניות שבפ' שבועת הדיינין בבירור אבל פשוט שיש בו שבוע' היסת

(ה) כ' ה"ה פ' אע"פ שיש שם עדים נאמן לומר החזרתי בשבועות היסת כמבואר ריש פ' הנשבעין (דף מ"ה ע"ב

(ו) בעיא דרב עמרם ופשטה רב חסדא בפ"ד דב"ב ד"ע ע"א ומבואר הטעם שם ע"ב

(ז) שם ברמב"ם וכ' ה"ה דין זה לא נזכר בפי' בגמ' ופשוט הוא שהרי בזה הצד אין כאן מגו כלל מבואר לעיל בסי' רצ"ד ס"ב

(ח) הראב"ד שם בהשגות וכ' ה"ה דומה זה למלוה את חבירו בשטר וטען הלוה פרעתיך שאומרין ללוה לך ושלם וכו' (ונתבאר לעיל סי' פ"ב ס"ב) ונכון הוא ורבינו קצר בכאן

(ט) שם בספ"ו מה' שאלה וכ' ה"ה והב"י זו משנה בפרק שבועת הדיינין אין נשבעין אלא על דבר שבמדה וכו' סוף דף מ"ב ושם בגמ' דף מ"ג ע"א

(י) כתב ה"ה ג"ז שם מבואר בבריית' מ"מ דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וקצת מפרשים שאין זה אלא כשהפירות שהוא מודה בהן אינן בעין ונפסדו או נאבדו בפשיעה וכו' אבל אם הם בעין כמו שהיו אע"פ שהנפקד אינו טוען הילך כל פקדון ברשות בעליו וה"ז כאומר הילך וכו' ולא כן דעת רבינו והראב"ד ז"ל ע"כ וכ"כ התוס' והרא"ש והר"ן כמ"ש בסי' פ"ח סכ"ד ולי צ"ע שהמחבר סתם כאן כדברי הרמב"ם ולעיל פסק כדעת הרמב"ן והרשב"א ושאר מפרשים ודוחק לומר שסמך על מ"ש שם מבואר לעיל סי' פ"ח סי"ב

(כ) שם בפ"ב מה' שכירות ד"ט משנה ספ"ז דב"מ ריש דצ"ד

(ל) בריי' שם

(מ) פסק כרבי יוחנן שם דבההיא הוא דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשיה וכן בהלכות

(נ) שם ד"י

(ס) כ' ה"ה זה פשוט שגלגול שבועה היא מדאורייתא ובכמה מקומות נתבאר (בפ"ק דקידושין דף כ"ז ע"ב)

(ע) שם די"א כתב ה"ה ג"ז פשיט שאין שבועת השומרין בכופר אלא בטוען נאנסו וכמו שנתבאר בסי' דלעיל ס"ב

(פ) שם בפ"י מהלכות שאלה ד"ב

(צ) כ"כ ה"ה בפי' דברי רבינו דאם היו עדים שבלא תנאי בא לידו לא היה נאמן במגו דלא אמרי' מגו במקום עדים כמ"ש בפ"ד מהל' שכירות מעובד' דאורחא דנהר פקוד פ"ו דב"מ דף פ"א ע"א פירוש בנקיטת חפץ כמבואר לעיל ס"ב:

Siman 297

(א) לשון הטור וכ' כב"י ופשוט הוא וכו' אלא שנשבע היסת שם ס"ב נלע"ד שנלמד ממ"ש התו' בפ"ט דכתובות ריש דף פ"ה ע"ב בהנהו עובדי שם (דיש מתרושש והון רב או מציאה מצא סמ"ע בשם ר"ן)

(ב) בפ"ג דב"ב דף מ"ה ע"ב מסיק בגמ' שהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים

(ג) עובדא דשומשמי בפט"ו דיבמות דף קט"ז ע"ב וכדאמר ליה רבא לרב חסדא שם וב"ב הרמב"ם בפ"ו מהל' שאלה ופקדון ד"ו

(ד) הרמב"ם כתב שישבע בנק"ח וכ' הרב המגיד ואולי מפני שנתן כאן סימנים וצ"ע והכ"מ כ' שטעמו של רבינו דבר נכון בלי פקפוק

(ה) כן כתבו התוספת שם בשם ר' יצחק

(ו) טור ס"ג וכ"ב הרמב"ם שם דין ו' ומבואר בדברי הרי"ף והרא"ש במה שכ' בפ"ג דבתרא אהא דאמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים וכו' שם דף מ"ה ע"א

(ז) מעובדא דשב מרגניתא וכו' קמי' דרבי אמי בפ"ט דכתובות דף פ"ה ע"ב ואפי' היה אביהם אמוד כיון שהפקידו בעדים פי' בשעה שהיה זה תובע ליתומים להראות שיכירוהו טור ונלע"ד פשוט שאינם נאמנים לומר כן לאחר שהראה אותו לעדים והכירוהו לעדים שזה הוא שהרי גם אביהם לא היה נאמן כמבואר לעיל

(ח) כתב הסמ"ע אע"ג דאין היורשים נשבעים אלא ליטול ולא ליפטור כמה שנתבאר בס"ס ס"ט וס"ס ע"א שאני הכא דהבע"ה נותן סימנים ואמר שיש לו עדים שיכרוהו בטביעות עין וה"ל כאילו הן באין ליטול

(ט) ל' הרמב"ם שם וכ' ה"ה מעשה בכתובות בהכותב (שם) וביארם לדעת רבינו שלא היו שם עדי פקדון כלל וכו' ואפשר לדעתו ז"ל שאלו היה האב קיים והיה טוען לקחתי כיון שאין שם עידי פקדון וראה אין מוציאין מידו אבל אין אנו טוענים ליתומים כיון שיש כאן כל הצדדין האלו וצ"ע אבל שיטה אחרת יש להרמב"ן והרשב"א וכו' ואין כאן מקום להאריך:

(י) כתב ה"ה זה יצא לו מל' הגה' שאמרו אמר רב נחמן ידענא בזה לא אמיד נרא' שהדיין צריך לידע:

(כ) כן כ' בפ' כ"ד מה' סנהד' דין ב' והביאו המחבר לעיל סי' ט"ו ס"ה:

Siman 298

(א) ל' הרמב"ם בפרק ה' מה' שאלה ופקדון דין ו' כ' ה"ה דברי הרב ורבותיו בנויין על שרש מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם בלא שבועה שננגדו (ומבואר בסי' ע"ה)

(ב) מבואר בגמ' בפרק הכונס (בבא קמא ד' ס"ב ע"א) כדאמר רב אשי לרב יימר

(ג) שם דין ז' וכתב ה"ה זה הדין סברת רבינו ז"ל ופשוט הוא דודאי אין השומר מחויב שבועה כיון שאין המפקיד טענו וטענת ברי וכיון שכן היא נשבע שאינו יודע ונפטר:

Siman 299

(א) מוצא דינים האלו נתבארו במה שכתבתי בסי' ע"ז ס"ט:

Siman 300

(א) ל' הרמב"ם בפ"ה מהלכות שאלה ופקדון ד"ד וכ' ה"ה מבואר בפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז ע"א) במשנה ובסוגיו' הגמ' ובהלכות

(ב) וכתב ה"ה ולא דמי לטוענו ק' לי בידך והלה משיב נ' אני יודע בודאי שיש לך ונ' איני יודע שמשלם מנה בלא שבועה כמ"ש (לעיל סי' ס"ה סי"ג) דשאני הכא שהדבר ברור שבפשיעות הוא מפסיד מנה שלא כדין בדין הוא שישבעו הנוטלים כ"ב רשב"א ועוד שדין זה אפילו באומר לכל אחד הא לך מנה הוא

(ג) ל' ה"ה שם בשם יש שכתבו ז"ל ושהוא מוכרח שם

(ד) שם הרמב"ם ושם במשנה כאוקימתא דרבא שם

(ה) פסק כת"ק שם:

(ו) שם ברמב"ם ושם במשנה וכאוקימתא דרבא וכת"ק

(ז) שם ומבואר שם במשנה וגמרא שם:

(ח) כ"כ אביו הרא"ש בפסקיו שם דה"ל למפקיד למידע וה"ה כ' שם שגם בזה אם לא תבעוהו חייב בבא לצאת ידי שמים

(ט) שם ומבואר שם בגמ' דב"מ דף לו ע"ב

(י) מימרא דרבא ואיתמ' רב פפא שם וכדמוקי לה בגמ' שם:

Siman 301

(א) ל' הרמב"ם רפ"ב מהלכות שכירות וכתב הרב המגיד משנה פרק הזהב (בבא מציעא ד' נ"ו ע"א) ולא הוזכר במשנה שואל ומ"מ דינו כשאר שומרים כמ"ש רבינו בארבעה שומרים ומה שלא הזכירו במשנה מפני הקדשות דלא שייך בהו שאלה

(ב) טור ס"ס צ"ה בשם ה"ר ישעיה

(ג) ב"י בשם הרא"ש שם בפסקיו ושכן משמע התם בגמ'

(ד) טור בשם הרי"ף והרא"ש והראב"ד בהשגות והרמב"ן והרשב"א וש"פ סברו דכשם שהתורה מיעטא את הש"ש מהתשלומין לגבי אלו ולא מהשבוע' לבדה כך מיעט' את הש"ח מעיק' התשלומין אם נודע שפשע או הודה ואין פושע מזיק שהרי פשיעה בבעלים פטור אלו הוי חשיב כמזיק אמאי פטור בבעלים

(ה) רמב"ם שם וכן כתב ה"ה בשם קצת מפרשים ודייקי לה מל' המשנה שם ש"ח אינו נשבע ש"ש אינו משלם מדלא קתני ש"ח אינו משלם דדוקא אינו נשבע ונאמינהו במה שאמר שלא פשע הא אם נודע שפשע משלם וכ"נ מדברי רש"י

(ו) ל' ה"ה שם בשם יש שכתבו ז"ל ברמב"ם שם מימרא דר"א שם בב"מ ד' נ"ח ע"א ע' לעיל סי' ב"ה ס"ב שי"ח וס"ל שדינו כתלוש כסוגיא דגמ' דחולין סוף דף ט"ו ודע"א ודף מ"ז ע"ב וכ"כ המחבר ב"י בי"ד סי' ו' ס"ב כדעת הרי"ף והרשב"ם והרמב"ם וגם הרמ"א לא הגיה שם דעת החולקים בזה וע"ל סי' רכ"ז סל"ב שאין אונאה לשכירות בתים והוא מדברי הרמב"ם ולענ"ד כל זה צ"ע ואכמ"ל

(ז) ב"י בשם הרא"ש שם בפסקיו ממשנה נכסים שאין להם אחריות זוקקים את הנכסים וכו' פ"ק דקידושין ריש דכ"ו

(ח) מימרא דרבא פ"ט דכתובות סי' ד' פ"ז

(ט) רמב"ם שם דין א' בגמרא דבבא מציעא דף נ"ח ע"א מימרא דאמוראי ובהלכות

(י) שם דין ד' כ' הרב המגיד ז"ל פסק כחכמי' שבפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מ"ב ע"ב) ופירשו ז"ל ואפי' אינה צריכים לקרקע כלל ע"כ ואין מכאן קושיא למ"ש בסי' צ"ה ס"ב ובס"ס קצ"ג שפסק שם העומדים ליבצ' הם כמטלטלים דשאני לגבי שבועת שומרים שמסר לו הענבים כדי להחזיר לו כך עם הקרקע חשובי כקרקע כמו שכתב הטור בסי' צ"ה ס"ו בשם הר"ר יוסף הלוי

(כ) שם רפ"ה מה' שאלה ברייתא בפ"ז דבבא קמא דף נ"ג ע"א

(ל) שם מהא דאמרינן שם עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו

(מ) טור ס"ז עובדא דרחבא לקמיה דרב יוסף וכדאמר ליה אביי שם

(נ) רמב"ם פ' ב' מהל' שכירו' מדין ה' וכחב ה"ה במכילת' וכי יתן איש אל רעהו וכתיב ישלם שני' לרעהו וכו' פי' בעינן לרעהו בשע' נתינ' ובשעת תשלומין

(ס) טור ס"ח ברייתא שם בפ' ז' דבבא קמא דף צ"ג ע"א

(ע) כאוקימתא דרב' שם

(פ) משנה שם ד' צ"ב ס"א וכאוקימתא דרבה הנזכר:

Siman 302

(א) ל' הרמב"ם פ"ב מהלכות שכירו' ד"ו וכתב ה"ה זה פשוט בהרבה מקומות ואמרו בפ"ק דב"ק (בברייתא דף ט"ו ע"א) השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה וכמה מעשים בגמרא בדיני השומרים בנשים: (☜אע"ג דכתיב כי יתן איש אל רעהו דבר הכתוב בהווה)

(ב) שם ד"ז וביאר שם בשם רבותיו שאין זה נשבע בטענת ברי שנאמר אין נשבעין על טענת הקטן (משנה פרק שבועת הדיינין (שבועות ד' ל"ח ע"ב)) שכל השומרין שבועתן שמא היא וכ"כ ה"ה בשם הרב אבן מיגש ז"ל והאריך בזה:

Siman 303

(א) ל' הטור בשם הרמב"ם ומבואר במ"ש בסי' רכ"א סעיף ה'

(ב) משנה פ"ז דב"מ דף צ"ג ע"א

(ג) טור ס"ב שכן איתא בירושלמי כ"כ התוס' בפ"ו דב"ק דף נ"ז סוף ע"ב בשם ר"י וסיי' שם ודוחק וכ"פ הרא"ש שם דכל שם גניבה אע"פ שבאה ע"י אונס גדול וכו' והיינו טעמא דכל גניבה קרובה לאונס כדאמרינן שם בפ"ח ד' צ"ד ע"ב הלכך אין חילוק בין שהאונס גדול או קטן אבל אונס לסטים מזויין היינו שבוי' ובהא פטר רחמנא ש"ש וכן כתב בשאלתות וכן כ' מהרי"ק בשורש ק"ד שכן משמע במרדכי

(ד) שם ס"ד משנה דף ל"ג ע"א

(ה) משנה שם ע"ב

(ו) כדמפרש לה רב שם

(ז) בעיא דאפשיטה שם סוף דף צג

(ח) ל' הרמב"ם בפ"ג מה' שכירות ד"ד משנה שם

(ט) כת"ק שם ודלא כר"י

(י) שם במשנה

(כ) כת"ק דלא כר' מאיר

(ל) כתב ה"ה לא נזכר שם בפירוש אבל מדקאמרי שנים אינו אונס משמע דיותר הוי אונס דאי לא לימרו כלבי' סתם

(מ) טור ס"ה בשם הרמ"ה וכתב הב"י דברי טעם הם

(נ) ל' הרמב"ם שם במשנה כלשונם שם

(ס) שם ד"ה בעי' דאפשט' שם ריש דף צד.

(ע) שם ד' ו מימרא דרבא שם

(פ) כ' הראב"ד בהשו' דבר זה צריך פי' שאינו משלם כל דמי הבהמות אלא מנכין לו השכר שהי' צריך לשכור הרועים להציל ואם אותו השכר עולה עד כדי דמיהן אומדים כמה אדם רוצ' ליתן ולא יטרח לקנות בהמות יפות כאלו וישלם לו האומד ע"פ וכ' ה"ה והדעת מכרע' כן וקצר לפי שכבר באר שהשכר משל בעל הבית וכדמפרש אביי טעמא שם דנפקא מינה לשוכר הבהמה שמכיר בה שהיא מלומדת בביתו א"נ שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות לקנות

(צ) שם בפ"ג מה' שכירות ד"ז כתב הרב המגיד זה כלל לכל המוציאין ברשות שהן נשבעים ונוטלים וכן כ' ר"ח בפ"ק דכתובו' אהא דשנינו המוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' דף עט ע"ב דכל היכא דאיהו ידע והאי לא ידע נשבע איהו דידע והני מילי בעושה ברשות

(ק) שם דין ח' בריית' בפ"ח דב"מ דף צג ע"ב וכדמפרש טעמא רב חסדא ורבא בר רב הונא וכתב הרב המגיד שכן פסקו הלכות וע' במ"ש בסי' רצא סעיף יב

(ר) שם דין ט' עובדא לקמי' דרב פפא שם

(ש) וכן כתבו התוס' שם וכטעמא דרב חסדא ורבה בר רב הונא שם

(ת) ל' הטור ס"י ושם במשנה:

(א) כן כתב אביו הרא"ש שם בפסקיו וכן כ' התוס' שם דקמ"ל דאפי' יש לתלות ולומר שמת' גם בשביל דבר אחר

(ב) ל' הרמב"ם שם כ' הרב המגיד ל' המשנה שם עלתה לראשי צוקין וכו' ואוקימנא בהמפקיד [דף לו ע"ב] שתקפתי ועלתה וכ"כ בה' ואע"ג דההיא תירוצא אליבא דאביי דלית הלכתא כוותיה כבר האריכו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאליבא דהלכתא קושטא היא לכ"ע ועקר ועי' צוקין הרים חדים וגבוהים ופירוש תקפתו שאחז בה והיא חזקה ממנו

(ג) שם ושם במשנה

(ד) מבואר בגמ' דהמפקיד שם וכ' ה"ה אין זה בש"ח אלא דוקא בש"ש שיש לו לשמור שמירה מעולה וכ"כ ז"ל

(ה) ל' הטור סי' יב וכ"כ הרב המגיד שם

(ו) שם ושם ברמב"ם וכ' ה"ה פלוגתא דאביי ורבא פ' המפקיד שם ופסק כרב' ומבואר בארוכ' בה' וכו' שאע"פ שנתבאר בפ"א [ולעיל סי' רצא סו] דתחלתו בפשיע' וסופו באונס חייב שאני הכא דלא בא האונס מחמת הפשיעה כלל ואין תחבולה לינצל מאונס זה

(ז) שם בגמ' ומודה רבא:

Siman 304

(א) ל' הרמב"ם בפ"ג מה' שכירות דין ב' משנה בפ"ו דמציעא דף פב ע"ב וכדאמר ר' חיי' בר אבא אמר רבי יוחנן שם דף צג ע"א

(ב) שם ושם בגמ' אתקין רב חייא בר יוסף וכפי פירושו שם וכ' הרב המגיד והטעם לדברי הרב לפי שלא היה להם להתחבר שנים ולא לשאת אלא משוי שכ"א יכול להעבירו לבדו וכיון שמשוי זה כבד אצל כ"א מהן היה בדין שישלמו הכל וכיון שהוא קל לשניהם היה בדין שיהו פטורין לפיכך משלמין מחצה זה דעתו ז"ל כפי מה שביאר בבבא השניה

(ג) שם בבריית' דאיסי בן יהודה שם

(ד) מבואר במש"ל הרב המגיד

(ה) שם דין ג' וכתב ה"ה זו סברת רבינו ומבואר לפי שעתו ז"ל:

(ו) בשם רש"י והרשב"א ושאר מפרשים ז"ל שפירשו שלא דבר ר' חייא בר אבין כשנושאין שניהם ביחד אלא א' לבדו הוא הנוש' כמו שפירש"י שם

(ז) שם דין ג' ממימרא דרבא דף צט ע"ב וכ' ה"ה י' פי' שהיה בפשיע' או במקום רואים ולא הביא ראי' וכו'

(ח) כ' ה"ה זה נמצא בספרים ולפי"ז גירסתו מוחלפת מגי' שלנו וכו' וגי' רבינו בשאר יומא מהדרי ליה תלתא וכן היא במקצת נוסחי ההלכות והכונה שהם יש להם לשלם לו חביות יין לפיכך כל המשלמי' דמים רואים כמה היה שוה בשעת החזרה וכו'

(ט) שם במימר' דרב'

(י) כגי' הגמ' שלפנינו וכפי' שכ' הרא"ש שם דכי משלמי ארבעה דוקא בשברו' ביום השוק וכו' וכ"כ ה"ה שם בשם הר"א ז"ל פי' רבינו יהונתן ז"ל וכ"כ הרשב"א פי' הסמ"ע בדקנה יין זה אחר זמן שבירה

(כ) ב"י מחס"א וממ"ש הטור בסי' שמג גבי שואל מבואר' במ"ש שם וכתבו גם המחבר שם שנית ובדפוס קראקא השמיטוהו מטעם זה סמ"ע:

Siman 305

(א) ל' הטור ומבואר בסי' רצו סב וס"ד

(ב) כאיסי בן יהודה בברייתא בפ"ו דב"מ דף פג ע"א:

(ג) מבואר במ"ש בסי' רצה ס"ב:

(ד) שם ס"ב ומבואר במ"ש בסי' רצד ס"ו ע"ש במ"ש שם בשם ה"ה בשם שאר מפרשים שהשומר חייב לטרוח ולדון ואינו חייב לשלם ושזה דעת רבינו הרמב"ם וכבר תמה הסמ"ע מ"ש המחבר שם ל' הרמב"ם שאינו כשיטת רש"י וכאן ל' הטור שהוא כשיטת רש"י

(ה) בסי' רצא סכ"ח:

(ו) שם ס"ד מבואר במשנה בגמ' בפ"ו דבבא מציעא דף צ"ד ע"א

(ז) ל' הרמב"ם בפ"י מהלכות שכירות דין וכ' ה"ה בריית' שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך וכו' ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש הקושיא ואוקימתא דבר פפא שם דאמר לו שמור לי היום ואני אשמור לך למחר על כל הברייתא ולפיכך כתב השאילני היום ואשאילך למחר דוקא למחר אבל אמר לו ואשאילך עתה הרי זו שמירה בבעלים

(ח) הרב רמ"א הכניס הגה זו בתוך דברי הרמב"ם ולא הבנתי מה מקום להגה זו בכאן שהרי גם הרמב"ם סבירא ליה הכי כמו שנתבאר במ"ש לעיל כצ"ל וכן הוא בטור ברש"י

(ט) וכ"כ ה"ה שם שכן פירש רבינו יהונתן

(י) טור בשם תשובת הרא"ש בכלל צ"ג סימן א' וכדעת הרמב"ם והרא"ש שאוקימתא דרב פפא קאי אכל הברייתא:

Siman 306

(א) ל' הרמב"ם בפ"י מה' שכירות ד' כ' ה"ה משנה בפ"ו ב"מ (דף פ' ע"ב)

(ב) מסקנת הגמ' שם דף פ"א ע"א

(ג) שם בסוגי' דכיון שהיא תופסו במשכון שכירות ה"ז שומר שכר

(ד) שם ד"ד משנה וגמר' פ"ט דב"ק ד' צ"ח ע"ב

(ה) דלא כרב אסי שם אלא כאוקימתא דרבא דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי שם דף צ"ט ע"ב וכדאיתא בהלכות וכתבו המחב' בסי' שפ"ד

(ו) שם משנה שם דף ק' ע"ב פי' שרפתו שהרתיחו יותר מדאי

(ז) ברייתא שם ד' ק"א ע"ב

(ח) כר' יהודה שם במשנה וברייתא

(ט) וכתב ה"ה בשם רש"י דפרק הבית והעליה פי' דמי עצים וסממנים ושכר טרחו בשאר שכיר יום ולא מה שפסק לו בקבלנות

(י) זו הוא שיטת התוס' והרא"ש ע"פ הירוש' וכמ"ש ה"ה ולענ"ד היה ראוי לכתבו בשם י"א

(כ) שם ברמב"ם פ"י מה"ש ד"מ וכ' הכ"מ כ"כ גם בפי' המשנה ונתן טעם לדבר לפי שאמרנו אם השבח יתר על ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח הוא תקנה לכל א' משניהם ובזה אין מקום למה שכתב הראב"ד אין לזה טעם

(ל) שם ד"ה ברייתא שם ד' צט ע"ב ופירש רש"י אדם הממונה על כך ועליו ללותתן (פי' לשרותן במים):

(מ) מעובדא דקמיה דרבי יוחנן שם

(נ) כ"כ ה"ה שם ושכן מוכח בגמרא בעובדא דמגרומת' לקמיה דרב ופטריה לטבח וכו' שם

(ס) טור ס"ח וכן כתב הרשב"א בתשו' פי' אע"ג שידע שאם נעשה קלקול כזה תיאס' השחיטה והי' לו להזהר בכה"ג ושלא כדעת הת"ה דמחייבו מטעם זה

(ע) ל' הרמב"ם שם בדין ה'

(פ) כתב ה"ה זו סברת הרבה מן המפרשים ז"ל דבשכר אפי' בקי ואינו צריך להתלמד חייב דומי' דטבח אומן ואע"פ שבגמרא לא נזכר בראיי' המטבעות חילוק בין בשכר בין בחנם

(צ) ברייתות שם ד' צ"ט ע"ב וכאוקימתא דרב פפא

(ק) מהא דלא שני כאן בחנם כאן בשכר כדמשני גבי שחיטה והטעם משום דבהכר' מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למיחזי אלח בקי כדנכו ואיסור (פי' שולחנין אומנין היו) ושאר כל אדם איקרי הדיוט וחייבי' אפי' בחנם אבל דנכו ואיסור פטירי בחנ' אבל בשכר חייב

(ר) כ' ה"ה זה מבואר בה' ודקדקו כן מסוגיא דגמרא ולזה הסכים הרשב"א וכן עיקר

(ש) שם ושם בהלכות וכ' ה"ה בנראה דמעשה דר"א שם הכי הוי שהי' הדבר נראה שעליו היתה האשה ההיא סומכת ומתוך כך החליפו לה ואם לא היה בקי כל כך היה חייב מן הדין

(ת) שם דין ה מעובדא לקמי' דרב יוחנן שם:

(א) כתב' הרב המגיד למד הרב מדין הטבח וקל וחומר הוא ומה טבח שאמרו חכמים ז"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן עליו להביא ראיה שולחני לא כ"ש ופשוט הוא

(ב) שם בס"פ הנזכר ממימרא דרב' מקרי דרדקי וכו' בפ' ט' דבב"מ ד' קט ע"א

(ג) מעובדא דרוני' שתלא דרבינא וכו' וכן כתב הראב"ד שם וכתב' הרב המגיד מעובדא דרוניא וכו' פי' דאם בחנם שחט מסלקינן ליה דלא לעביד לא בשכר ולא בחנם א"נ אע"ג דשחט בשכר ומשלם מסלקינן ליה משום בושת ודמי בושת אורחיו א"נ זמנין דמצטריך לבשרא הרב המגיד חידושי הרשב"א בשם הראב"ד

(ד) כפי' הרי"ף בהלכות

(ה) כפי' רש"י שם משבשתא כיון דעל על כ' ה"ה ופירושו לדעת רש"י כגון שהמלמד בעצמו טוע' ברבר ואינו יודעו וכו' אבל אם היה הוא יודע הדבר ואינו משגיח על אחד מהתינוקות אם אומר הדבר בטעות לא מסלקינן ליה:

Siman 307

(א) ל' הטור בפ"ו דב"מ דף פ' ע"ב ברייתא פלוגתא דר"מ ור"י וידוע דהלכה כרבי יהודה

(ב) רמב"ם בפ"ב מה' שכירות ד"ח וכ' ה"ה מימרא דר"א ותניא כוותי' בפ"ח דב"מ דף צט ע"א

(ג) טור כן כ' הרא"ש שם מהא דאמרינן הנח לפני הוי ש"ח ומבואר במ"ש לעיל סי' רצא ס"ב

(ד) שם ס"ג בשם תשובת הרא"ש כלל ק' סימן ד ומבואר שם שהמעשה היה בבית העשוי לאוצר

(ה) שם ס"ד

(ו) סעיף כו ומבואר במ"ש שם

(ז) שם ס"ה וכ"כ הרמב"ם בפ"ג ד"ו משנה בפ"ג דב"מ דף לה ע"ב וכרבי יוסי דהכי איפסקא הלכתא שם בגמ' סוף דף לו

(ח) וכתב הטור ואפי' אם המשכיר יודע שמתה כדרכה וכתב ב"י שנ"ל שלמדו ממ"ש הרא"ש שם טעמא דר"י משום דחשיב שוכר כאלו השאילו בשליחות המשכיר וכו' ע"כ וכ"כ ה"ה שם שכן עיקר

(ט) כך מבואר שם בדברי הרא"ש ופשוט הוא

(י) שם ס"י בשם הרא"ש כ"כ בפסקי ר"פ השואל ומחלוקת זה כתבוה התוס' בפ' השולח גיטין דף מב ע"ב והמרדכי בפ' החובל

(כ) בטור איתא כגון ששינה:

(ל) שם בשם חכמי צרפת

(מ) שם בשם י"א מטעם שהבהמה עומדת בכל יום לימכר ומשיב נזק

(נ) וכ"כ הב"י שרבינו הטור סתם דבריו בסי' ש"מ כדברי חכמי צרפ'

(ס) שם ס"ז תוספ' כתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' הפועלים וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות שכירות:

Siman 308

(א) ל' הרמב"ם בפ"ד מה' שכירו' ברייתא פ"ו דבבא מציעא דף מ"ט ע"ב

(ב) מבואר בסעיף ה' ובמה שכתבתי שם

(ג) שם בבריית'

(ד) כדמפרש לה רב פפא לבריית' שם וכתב הרב המגיד פי' ואפילו עם הולד היונק וכן פי' רש"י ז"ל

(ה) שם דין ח' ברייתא ונתבארה בגמ' שם

(ו) כ' הרב המגיד זה פשוט שהכל הולד אחר המנהג בכיוצא בזה וכן אמרו בשכירות פועלים (בפ' ז' דב"מ דף פ"ג ע"ב):

(ז) שם דין ד' מפורש משנה ובגמ' אליבא דרבא דקי"ל כוותיה שם דף פ' ע"א:

(ח) שם דין ו' כתב ה"ה הנראה מדברי רבינו שאע"פ שדרך הבהמה לשאת יותר ממה שהטעינה זה כיון שהוסיף חלק משלשים על המשקל ששכרה ושהרמב"ן חולק בזה והב"י כ' שמצא בשיט' תלמידי הרשב"א ☜דהיכא דאמר ליה משכיר שמשכירו לחצי לתך אם הוסיף על כך חייב דמוכחא מילתא שזה היה יודע שחמורו חלוש אבל אם אמר השוכר השכיר לי להביא עליו חצי לתך והשכיר' לו סתם אפשר שאם הוסיף עד כדי משאו פטור עכ"ל ודברי טעם הן ודברי הרא"ש בתשובה מסכימים לזה וגם דברי הרמב"ם יכולים להתפרש על דרך זה:

(ט) שם כ' ה"ה אע"פ שבגמ' כתבו שם שיעור ידוע לקצת בהמות רבינו לא כתבו לפי שכל הארצות אינם שוות ופשוט הוא:

(י) שם דין ז' ברייתא שם ע"ב:

(כ) וכ' הטור ס"ח בשם הרמ"ה אבל ד' דברים לא חייב אלא היכא דאזקיה בידים:

(ל) כטעמא דרב אשי שם וכ' ה"ה ובהוסי' בלא ידיעתו מיירי ☜ ועיין במ"ש שם:

Siman 309

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ד מהל' שכירות משנה שם דף ע"ח ע"א והוא בסוף המשנה וכ' ה"ה וריש' דקאמ' השוכ' את החמו' וכו' ואפי' בזו י' מילין וכו' ומתה חייב ולא קא מפליג בין הוחמ' להוחלק' אוקמה רבי יוחנן לרישא כרבי מאיר דאמר כל המעבי' על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן וחייב באונסין ולא קי"ל כוותיה וכו' אפשר שר' יוחנן חולק על האוקימתו' האחרות שם ולומר דלרבנן כ"ז שאין פשיעתו ניכרת פטור דאי לא לא הוי מוקי לה דלא כהלכתא:

(ב) שם ושם במשנה כן הוא בטור:

(ג) טור ס"ג בשם תשובת הרא"ש בכלל צ"ב סי"ב:

(ד) וביאר שם אע"פ שיש בהמות שהולכות וחוזרות ביום אחד זה שהתנה שיחזירה למחר מכיר כח בהמתו שאין בה כל כך כח לילך ולחזור ביום אחד וזה ששינה פשע:

(ה) וביאר שם שישבע שלא פשע בה במאכל והאכילה כדרך שהיה רגיל להאכילה ואם רכב עליה לא להשקותה אלא לצרכו הוי פשיעה מאחר שהיתה בחזקת חולה:

(ו) שם ברמב"ם ד"א משנה ריש דף פ'

(ז) כ' ה"ה מפורש בגמ [שם] היכא דלא שני מאן משלם וכו' ובודאי לבעל הפרה משלמין שהכלי שלו

(ח) שם ושם במשנה

(ט) כ' ה"ה שהרי מבואר בגמ' דכל זמן שהשוכר לא שינה מדעת בעל הפרה האומנין משלמין לבעל הפרה אע"פ ששכרה לחרוש בהר וממילא ג"כ שאע"פ ששינה השוכר דינו עם האומנין והם משלמים ופירש כשהאומנין שכירים וכן פירש"י ז"ל

(י) שם דין ב' כרב ששת בריה דרב אידי שם דאיפסק' הלכתא כוותיה

(כ) מסקנת הגמר' שם

(ל) שם דין ג' שם במשנה:

Siman 310

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ה וכ' ה"ה משנה בפ"ו דבבא מציעא (דף ע"ח ע"א) השוכר את הבהמה והבריקה וכו' ומפרש בגמ' שם ע"ב והבריק' שהתליעו רגליה וזהו חלתה שהזכיר רבינו

(ב) מפורש בברייתא שם

(ג) שם במשנה ובברייתא שם

(ד) כאוקימתא דשמואל שם

(ה) שם כאוקימתא דשמואל וכתב הרב המגיד ופי' ר"ח אם פגעו בה דרך הליכת' ואלו לא פגעו בה לא היו מחפשין אחרי' וכו' וכן כתבו התוס' שם בשם ר"ח

(ו) דא"ל מזלך גרם שאלו היתה בבית לא היתה ניטלת ל' התוס' שם

(ז) כ' כ"ה שדעת רבינו בחצתה או נשתטית כיון שיכול להשתמש בה ע"י הדחק נותן לו שכרו וכן באנגריא שאינ' חוזרת אחר שבדרך הליכת' ניטלה א"ל משכיר לשוכר מזלך גרם

(ח) כ' ה"ה דקאי אחלתה או נשתטית אבל בדין האנגריא הדבר שוה ברכיב' ומשאוי ושכן נמצא הל' בתוספתא השוכר וכו' ולענ"ד הוא מפורש שם בגמ' דע"ט ע"א משמיה דר"ש בן אלעזר וכדמוקי לה רבה בר רב הונא שם

(ט) כתב ה"ה זהו פי' רבינו מ"ש בברייתא חייב להעמיד לו חמור אחר היינו אם רוצה כל שכרו אבל אם אינו רוצה כל שכרו לא וכל זה לפי שיטתו שפי' ז"ל בששכרם למשא נותן כל שכרו משלם.

(י) שם דין ב':

(כ) כתב ה"ה כן פי' רבינו המשנה שם דף ע"ח ע"א דלא נשתעבד לו מביתו אלא נבלת חמור זה ועורו משועבדין לזה

(ל) שם ד"ב ושם בגמ':

(מ) הראב"ד השיגו בזה שאין הפרש בין רכיבה למשא וכו' וכן הרב המגיד כ' ובאמת אי אפשר ליישב סברת רבינו לפי וגירס' ספרי הגמ' שלנו שכתוב בהן השוכר את החמור ומת לו בחצי הדרך ואין שם לרכוב וכו' והב"י כתב גירסת סופרי הגמ' שבידינו כתוב בהן השוכר חמור לרכוב והיא גירסת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וגירס' הספרי שאין כתוב בהן לרכוב אינה קושי' על דברי הרמב"ם וכו' ותמה בזה על ה"ה וכו' נלע"ד עדיין צ"ע מה שהקשה ה"ה דאם איתא שיש חילוק בין רכיבה למשאוי וכו' כי אקשינן היכי דמי אי דאמר ליה חמור זה וכו' לוקמ' כבשכר' למשא:

(נ) וכן כתבו התוספות בתירוצא בתרא שם ריש דף ע"ט והביאו הב"י:

(ס) טור ס"ג בשם תשובת הרא"ש סוף כלל צ"ב:

(ע) ממימרא דרבא האי מאן דאגר אגירי לדוול' ופסק נהרא וכו' שם ריש דף ע"ז:

Siman 311

(א) ל' הרמב"ם בפ"ד מה' שכירות ד"ו מברייתא כור לספינה וכו' אמר רב פפא ש"מ וכו' פ"ו דב"מ דף פו ע"ב

(ב) שם בפ"ה מה' שכירות כתב ה"ה כל חלקי דיני הספינה מבוארים בבריי' שם (דף עט ע"א) ובגמ' שם וריש ע"ב: והטיפול על השוכר וע' במ"ש שם בשם ה"ה ובשם התוס' בדין בית שנפל בסי' שיב סעיף יא

(ג) שם ברמב"ם ושם בגמ'

(ד) כ' ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ☜לאו למימרא דמעיקרא אם רצה להחליף יין זה ביין אחר שלא יהא רשאי דהא ודאי רשאי שאין בזה קפידא דמה איכפת ליה בין יין זה ליין אחר אלא שמצאה כאן קפיד' מקום לנוח ונחה ע"כ

(ה) שם ושם בברייתא וכאוקימתא דרב פפא שם ריש ע"ב

(ו) שם ושם במימרא דרב פפא

(ז) כ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן

(ח) ל' הרמב"ם שם בפ"ד מה"ש ד"ד ומבואר בסוגיית הגמ' שם כתב ה"ה שם בגמ' אי דלאאשכח לאגורי כוליה אגרא בעיא למיתן ליה ופי' ז"ל ואינה מנכה לו כלום שכיון שהספינה קיימת יכול לו' לו אנא הא קאמינא ואינו דומה לספינה סתם ויין זה וטבעה הספינה שמנכה לו לפי שלשם אין הספינה קיימת

(ט) מבואר זה בגמ' שם גם הראב"ד השיגו בזה וכ' ה"ה וכן הוא האמת מבואר שם בגמ':

(י) שם ושם בברייתא וכאוקימתא דגמ' שם:

Siman 312

(א) ל' הטור מהא דאמרי' בפ"ח דב"מ דף קא ע"ב פשיעה נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת מנאי וכו' כתב הרא"ש שם בפסקיו וכולא שמעתין איירי בסתם אבל אם שכרו לזמן קצוב כמכר דמי כו' והביא ראיה מהירו' דפרקין ודפסחים פ' מקום שנהגו ושכן כ' לו מורו רבינו מאיר בתשו' וכ"כ הרמב"ם ספ"ו מה"ש

(ב) שם ס"ג בפסקיו מהירושלמי דפ' מקום שנהגו דאיתא שם שאם הקדים לו השכר ואח"כ הקדישו ה"ז דר בתוכו חנם: דין זה כתבו המחבר לקמן סעיף יז

(ג) שם ס"ד בשם הרמב"ם בפ"ה מה"ש ד"ו וכתב ה"ה ג"ז פשוט שכל המשכיר סבב הענין שהוא חייב להעמיד לו בית

(ד) שם ס"ה עובדא דרב מרי בר רחל דמשכן ליה ההיא עוכו"ם ביתא וזבנה רבא וכו' שם בב"מ פ"ה דף עג ע"ב

(ה) שם ס"ו ירושלמי הביאו הרי"ף והרא"ש שם וכ"כ הרמב"ם בפ"ו ד"ו

(ו) ל' הרמב"ם שם ד"ז וכתב ה"ה פי' כגון ששכרו בנך וכך לחודש ולא פי' לכמה חדשים ממשכ' שם פ"ח דף קא ע"ב וכדמפר' לה ורב יהודה שם להודיע קאמר וכפירש"י שם

(ז) שם במשנה וכדמפרש לה רב יהודה הכי קאמר וכו':

(ח) שם ברמב"ם מימרא דרב אסי שם

(ט) שם במשנה:

(י) שהוא מקום שווקים והכל נמשכים שם לדור והבתים אינם מצוים לשכור רש"י:

(כ) שהחנוני מקיף לחברו אם ילך למקום אחר לא ידעו אנה ימצאוהו

(ל) פסק רשב"ג שם במשנה וכ"כ הרי"ף והרא"ש וכ' ה"ה שהרמב"ם לא פסק כרשב"ג וכ"כ בעיטור וכ' הב"י שכדברי הרי"ף והרא"ש נקטינן ובסבד"ה כ' ומיהו ☜בזמה"ז חזינן דסגי להו ביב"ח ואפש' שמטעם זה השמיט הרמב"ם להא דרשב"ג ולע"ד היה ראוי לכתוב הגה זו בשם י"א:

(מ) שם ל' הרמב"ם שם פ"ו ד"ח ברייתא שם וכתב ר"ה ופי' רבינו ז"ל שזמני הודעת השוכר למשכיר שוין לזמני הודעת המשכיר לשוכ' ופשוט הוא

(נ) וביאר שם אפי' אין המשכיר דר אצל אותו בית איכא למקנה בשינוי דעתא בשעת גביית השכירות והרמב"ם בפ"ה ד"ה כ' אם יש בני בית כמנין בני ביתו אבל אם היו ארבעה לא ישכור להם והראב"ד השיגו שם יש בדורינו אומרי' יש ב"א שמחריבים הבית בדירתם

(ס) ל' הטור ס"ז ירו' כתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' השואל וכ"כ הרמב"ם פ"ו ד"ו וכ' ה"ה שכ"נ גם מגמ' שלנו שלא אמרו צריך להודיעו אלא במשכיר סתם אבל לזמן ידוע לא וכ"כ הגאונים

(ע) ל' הרמב"ם שם. מימרא דרב הונא וכו' לא צריכא דאייקר בתי וכתב ה"ה ממילא כשהוזל שאין כח השוכר גרוע מכח המשכיר ופשוט הוא

(פ) ב"י בשם הר"ן וכ"כ הרשב"א בתשו' מחס"ב

(צ) גם המחבר כתבו לדין זה בסמוך וכ' הסמ"ע שאגב שיטפי' לא ראהו מוהרמ"א ז"ל

(ק) ב"י בשם תשו' הרשב"א מחס"ב ושכ"כ הרא"ש בתשו' כלל א' סי' ו' וביאר הרשב"א שם שאם א"ל אני משכי' לך בית זה בכך וכך לשנה וכו' אם בא להודיעו משנה ראשונ' ואילך אינו רשאי אא"כ הודיעו הזמן הקצוב הנז' בגמ' וכו' ומבואר לעיל בסעיף ה ו

(ר) ל' הרמב"ם פ"ו מה' שכירות ד"ט פשוט בגמ' בספ"ח דב"מ דף קא ע"ב פי' אע"פ שלא הודיעו

(ש) שכל שעה זמנו ואינו מחוסר אלא זמן ההודע' ה"ה

(ת) כ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א ושכן מוכח בירושלמי והב"י כתב שם בשם נ"י ידורו שניהם יחד

(א) שם ד"י ושם בגמ' מפורש

(ב) נלע"ד פשוט שגם זה בשכרו סתם איירי דכל שעה זמנו הוא כמ"ש בסעיף דלעיל סעיף י'

(ג) שם דין י"א מפורש שם בגמ' פי' בעיירות כו' או י"ב חדש בכרכים כמ"ש לעיל סעיף ה' ו'

(ד) טור סי"ג בשם תשוב' הרא"ש כלל א' סי' ז' ושכן נראה מפירוש רש"י שם דף ק"א ע"א

(ה) המעשה הי' כך שם בתשו' והוא הדין פחות מזה אם אינו מוצא להשכירו עוד כמו שנתבאר בתשו'

(ו) וביאר שם דכיון דימים רבים הוא שטענ' עמו הי' לו למיחש שמא תוציאנו

(ז) ל' הרמב"ם בפ"ז מהלכות שכירות ד"ב משנ' שם דף ק"ב ע"א וביאר הרב המגיד שם שדעת רבינו אפי' בעומד באמצע השנה ולא כמה שכתב הרשב"א והביא הטור ופשט המשנה בפ' השואל כדברי רבינו וכ' בג"י וכן בכ"מ שכ' הרשב"א בתשו' דלא אמר' אלא להלכה אבל למעש' עשה כדברי הרמב"ם

(ח) שם במשנה

(ט) פסק כרב נחמן שם אע"ג דאפיך מפיך דקרקע בחזקת בעלי' עומדת וכן הדין בכל מילת דלא עבידא לאיגלויי

(י) שם וכ' ה"ה וגם זה מהטעם האמור למעל' דקרקע בחזוק' בעליה עומדת וכן הדין בכל מילתא דלא עבידא לאגלויי

(כ) כ"כ ה"ה שם בפ"ה ד"ו בפי' דברי רבינו הרמב"ם רמב"ם שם ד"ו וכתב ה"ה פירוש שלא אמרו (שאינו חייב לבנותו) אלא כשנפל מאליו אבל אם המשכיר סתרו ודאי חייב להעמיד לו בית ופשוט הוא וכ"ש לפי' רש"י שפירש מזלו של שוכר גרם שאי אפשר לומר כן בסתרו הוא

(ל) רמב"ם שם ד"ו מפורש בסוגיא הגמ' דסוף פ' השואל (שם דף ק"נ) וכתב ה"ה וכתבו ז"ל ואינו דומה לחמור זה וכו' שאם יש בדמיו לשכור ישכור [וכמ"ש לעיל סי' ש"י ס"ב] משום דחמור כשמת לזבוני קאי ולוקח אחר משא"כ בבית כשנפל שאין דרך למכרו וכ"כ התוספ' שם בפ' האומנים דף עט ע"א

(מ) טור סט"ז כ"כ הרא"ש בתשו' כלל ל"ה סימן ו' ממ"ש התו' הבית אינו עומד להמכר אלא להוסיף עליו ולחזור ולבנותו כבתחל'

(נ) שם סי"ח בשם הרמ"ה

(ס) שם ברמב"ם פ"ה ד"ו ומבואר בסוגית הגמ' שם דף קג ע"א

(ע) כתב ה"ה פשוט הוא ומבואר בהלכות

(פ) משנה שם וכדמוקי לה שם רבין אמר ר"ל

(צ) שם בגמ' לא צריכא וכו':

(ק) שם במשנ' וכלשונה

(ר) שם ד"ח ומבואר בסוגית הבי' והעליה שם דף קי"א עוד ע"א פי' אם נפל' העליי'

(ש) משנה שם ואוקימת' דרב אשי וכתב ה"ה פי' אם אמר' לו עלי' זו ולא אמר לו שעל גבי בית זה אם נפלה העלי' או נפחת' אינו חייב משכיר לתקנה וכן מפורש שם

(ת) כשמואל שם דקי"ל כוותי' בדיני

(א) שם במשנ' וכ' ה"ה בשם הרשב"א דוקא נפחת תקרת הבית שבני עלי' דורסין עליה כו' וזה שעבד לו הבית כשאמר על גבי בית זה וכו' אבל אם נפלו כותלי העלי' אינו חייב לתקן ולא ידור עמו בבית שאין הקלקול מחמת הבית

(ב) בעיא שם דף קי"ז ע"א ונפשט' באת"ל

(ג) טור סי"ט בעיא שם ונפשט' בדרך את"ל וכתב הרא"ש ומיסתבר דכל הני אם ת"ל הלכתא נינהו:

(ד) שם ס"כ ונלמד ממ"ש שם בדין האפרסק כדבסמוך

(ה) פשוט שם בגמרא

(ו) בעיא שם ועלתה בתיקו

(ז) מימרא דרבין בר רב אדא אמר רב יצחק מעובד' לקמי' דרבי חייא סוף דף קי"ו

(ח) וכ"כ המחבר לעיל סי"ח:

Siman 313

(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ו מה"ש כתב ה"ה מימר' דרב נחמן אמר רבה בר אבוה בבא בתרא דף ו' ע"א

(ב) פירש"י בית ארוך מאוד וחלוק בתוכו להרבה חדרים והשכי' לזה אחד מהם

(ג) פי' רש"י על פני ארכה מבחוץ

(ד) שם רב נחמן דידי' אמר וכו' וכתב ה"ה כ' תרבץ של חצר במקום תרבץ אפדנו הנזכר בגמ' וכ"פ רבו אבן מיגש ופי' תרבץ כעין גינה קטנה לאויר ועולים בהם דשאים ויפה המראה לעינים

(ה) במימרא הנזכר

(ו) שם ד"ב מימרא דרב אשי בפ"ח דב"מ דף ק"ב ע"א

(ז) שם ד"ח

(ח) פשוט שם בגמרא

(ט) אוקימתא דמתני' שם לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא וכ' ה"ה ופי' רבינו בחצר דמשכיר אע"פ שהיא שכורה ביד השוכר כיון שהי' של משכי' והשוורים מעלמא הזבל של משכיר וכו' ועל מ"ש הראב"ד שהעמידוהו בחצר דמשכיר דלא אגירא לשוכר וכן פירש רש"י שם בגמ' כ' ה"ה שקצת נרא' כפי' רבינו ממה ששינו הלשון ואמרו בחצר דמשכיר ולא אמרו בחצר דלא אגיר' ליה לשוכר:

(י) כמימרא דרב יוסי ב"ר חנינא שם:

(כ) מימרא דרבא שם כיון שהוא אויר שאין סופו לנוח והכלי מפסיק

(ל) טור משנה שם קא ע"א:

Siman 314


Siman 315


Siman 316


Siman 317


Siman 318


Siman 319


Siman 320


Siman 321


Siman 322


Siman 323


Siman 324


Siman 325


Siman 326


Siman 327

זמני 4עריכה

Siman 328


Siman 329


Siman 330


Siman 331

(א) לשון הרמב"ם ריש פ"ט מה' שכירות משנה ריש פ"ז דב"מ דף פ"ג ע"א

(ב) טור ס"ג מפורש שם בגמ' פשיטא לא צריכא וכו' פי' על שאר פועלין

(ג) שם וכ"כ התוס' שם בשם ר"י

(ד) ממימרא דר"ל וכו' ויליף לה ממ"ש הכתוב תזרח השמש יאספון וכו' יצא אדם לפעלו וממאי דמסיק בנקוטאי ואיבעי' אימא דא"ל דאגריתו וכו' שם ע"ב והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה וכתב הבית יוסף ונ"ל שהטעם לפי שהם מפרשי' הא דר"ל כמו שפי' ר"ח וכמ"ש התוס' שם בשם ר"ח וכו' דלפי זה לא אשמעינן ר"ל אלא מנהג הפועלים והא לא אצטריכו לי' דהכל בכלל הכל כמנהג המדינה א"נ אפילו יפרשו כפי' רש"י משום דאוקימנא במימרא דר"ל ליתא אלח בעיר חדשה א"נ כדא"ל אגריתו לי כפועל דאורייתא ומילתא דלא שכיחא היא ילפיכך לא חשו לכתבה

(ה) ל' הרמב"ם שם ושם במשנה

(ו) רמב"ם שם ד"ב ברייתא שם דף פז ע"א וכחכמים פי' מפועלי העיר

(ז) כן פי' ה"ה וכ"כ הטור ס"ו בשם הרמ"ה כתב הריב"ש בסימן קע"ו כל מה שאדם נודר בשכירות אפי' בע"פ ובלא שום קנין יש לב"ה להשלים כל שהנשכר עושה מלאכתו שכירות הפועלים נגמר בהתחל' המעש' ומבואר בסי' של"ג וע' בת"ה סי' שכ"ג ושכ"ד דיני שכירות:

Siman 332

(א) לשון הרמב"ם בפ"ט ד"ג וכ' ה"ה מפורש בסוגי' ריש פ"ו דב"מ (דף ע"ו ע"א) ובהלכות

(ב) דאיהו דאפסיד אנפשי' כיון דשני בשליחותיה ואמר שכרכם עלי והא דמייתי ברייתא דהשוכר את הפועל כו' נוטל מה שההנהו האי דא"ל ב"ה למיגר ביה קרי הכי מה שההנהו

(ג) כפירש"י שם וכ"כ שם בשם הרמ"ה

(ד) שתמה על הטור למה השמיט פי' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל שהם עמודי ההוראה

(ה) גם זה שם אוקימתא דמתני' ובהלכות:

(ו) מפור' שם בהלכות

(ז) שם אוקימת' דמתני' שם

(ח) שם ושם בגמ' פשיטא אי א"ל ב"ה וכו'

(ט) כ' ה"ה בהלכות ומוכרח הוא שהרי זה כדין שנתבאר למעלה באומר לשלוחו שכור ל' בג' ושכר בד' וא"ל שכרכם על ב"ה כו' (כמבואר לעיל ס"א)

(י) וכ"כ הרב המגיד שם

(כ) שם בעיא דלא איפשטא שם וכתוב בהלכות הלכך לית להו אלא תלתא

(ל) טור ס"ד שם בגמ' דף ע"ז ע"א פי' על בריי'

(מ) שם ס"ה ג"ז שם בגמ' פירוש על הברייתא

(נ) שם ס"ה ג"ז שם בגמ' פי' דר' הונא בריה דרב נתן על הבריי'

Siman 333

(א) ל' הרמב"ם בפ"ט מה"ש ד"ד משנה ובריי' שם [בפ"ו דב"מ דף עה ע"ב ודף עו ע"ב] פירוש שחזרו בהם ואמרו לו שכור אחרים

(ב) שם בברייתא

(ג) מפורש בגמ' שם וכמימרא דרבא האי מאן דאוגיר וכו' וכפי פירושו דמפרש דסיירי לארעא מאורת' קאי לב"ה כלו' שהוא עצמו ביקר שדהו וכ"כ הטור בסי' שלד בשמו בשם הרמ"ה וכ"כ ה"ה בשם הרמב"ן בשם הרשב"א ועמ"ש בסי' רסה מה שפירשו עוד במ"ש כפועל בטל

(ד) כ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן והרשב"א ושכל זה מוכרח בראיות ברורות

(ה) מבואר במ"ש בס' דלעיל

(ו) ברמב"ם מימרא דרב שם דף ע"ז ע"א:

(ז) ב"י בשם מהרי"ק שורש קפ"ב מס"א:

(ח) כ' הריטב"א בתשו' שלא אמרו שפועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמירה ☜אבל כל שנשתעבד לטפויי מלתא אתא שלא יכול נחזור בו ב"י סי' של"ד ולפי זה אם חזר בו ידו על התחתונה כקבלן

(ט) דג' שנים שם עבד ושכיר עליו דכתיב בישעיה מקצה ג' שנים כשני שכיר ולפי מ"ש התוס' בפ"ק דמציעא דף י' ע"א היכא דיכול לחזור בו בתוך הזמן מותר

(י) שם ברמב"ם וכתב ה"ה מפורש בגמ' (שם דף עז ע"ב) דרב פליג עלי' דר' דוסא בחדא וכו' ובהלכות ששכיר יום שחזר בו שמין לו מה שעשה (פי' שאינו שכיר זמן ידוע אלא למלא כ' ידוע' שמין מה שעתיד לעשות וכו' כר' דוסא (שם בברייתא דף עו ע"ב) וכרב דפסיק הכין (שם דף עז ע"א) ומבואר בהלכות ה"ה

(כ) מפורש בברייתא שם ע"ש כי כ' שם הרבה מדיני שכירות

(ל) דהיינו ב' דינרין כדי שתגמור מלאכתו בח' דינרין כמו שהתנה

(מ) פי' ויטלו ב' סלעים וכן לשון הברייתא ופריך בגמרא שם (דף ע"ז ע"א) פשיטא דמתרץ דין חדש בא לאשמועינן כגון שהוזלה המלאכה וכו' ה"ה (וכתבו המחבר בסימן דלעיל ס"ה)

(נ) ג"ז מוכרח שם ושם בברייתא שמין להם מה שעשו

(ס) שם ומפורש שם במשנה וברייתא פי' מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין

(ע) ברייתא שם וכדמוקי לה רב נחמן בר יצחק שם ע"ב בדבר האבוד ודברי הכל

(פ) וביאר שם כגון שבא להם האונס בחצי היום הראשון ואחר שעבר אונס קבלן הב"ה למלאכתן סתם

(צ) בפ"ק דקידושין דף יז ע"א

(ק) עיין בב"י שם שד' כל אלו דיני' של מלמד וכ' בשם תשובת הרא"ש כלל ק"דס"ד מי ששכר מלמד לבנו לשנה ובתוך השנה מצא טוב ממנו שאינו יכול להוציאו מתחת ידו תוך זמנו כיון שהתחיל במלאכתו אם אינו פושע בה ואם חזר בו בעל הבית צריך לשלם לו כל שכרו כמבואר לקמן סי' של"ה סעי' ה' בהגה והביאו ג"כ הסמ"ע

(ר) כ"כ ה"ה בשם הרשב"א

(ש) כן הוא בטור

(ת) כ"כ בפסקיו אהא דמסיים בבריית' שם דף עו ע"ב בד"ח בזמן שאין שם פועלים לשכור וכו' והקש' שם פשיטא וכ' שנ"ל דקאי אמטען דאם ימצא אחרים לשכור וא"ל צא ושכור ואם הטען צריך ליתן להם התוס' עכ"ל וכן כתב ה"ה שם בשם הרשב"א ז"ל:

(א) שם ברמב"ם ושם בבריית'

(ב) כ' ה"ה זה פשוט בבריית' בין בנותן יותר בין בפוסק היא וק"ל ואומר משוכר עליהן

(ג) שם ושם במשנה ובבריי'

(ד) כדמפרש רב נחמן שם דף עח ע"א

(ה) ברייתא שם וכדמוקי לה רב נחמן כי תניא ההוא שבחת חבילה לידו ופרש"י כלי אומנתם וכתב ה"ה יש מי שכ' דבכה"ג שכלי אומנות' בידו ☜אפי' בדבר שאינו אבד שוכר עליהם עד כדי שכר המלאכה אע"פ שנתייקרה בינתים ולא יותר וזה דעת הרשב"א ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל ע"כ

(ו) כתב ה"ה ל' הברייתא (שם) עד ארבעים וחמשים ורבינו פי' שהכוונה לפועל א' ביום א' ודרך גוזמא אחזו ונכון הוא (כלומר שהענין אבד אבל מ"מ אין לו הפסד ממון כגון השוכר את הפועל להביא לו חלילין ופרפרין לכלה ולא הביא לו ועכשיו א"צ לחלילין ולפרפרין וכן מלמד שהענין אבד ואין הפסד ממון סמ"ע בשם ת"ה)

(ז) שם ושם בבריי' דף קו ע"ב

(ח) וידו על התחתונה כמש"ל ס"ד

(ט) ואינו יכול להטעותן וכמ"ש הרמ"א לעיל ס"ו בהגה

(י) טור ס"ה בשם תשו' הרא"ש כלל קד סי' ו' מדינא דגרמי מידי דהוה אהלכו חמרין ולא מצאו תבואה וכו' ומבואר במ"ש לעיל ס"א:

Siman 334

(א) ל' הרמב"ם בפרק ט' מהלכו' שכירות דין ו' מימרא דרבא בפרק ו' דבבא מציעא דף ע"ז ע"א האי מאן דאגר אגורי לדוולא וכו'

(ב) ל' הטור ס"ב וכפי פירושו שם בגמ' עביד דפסיק אי בני מתא וכו' וכן כתב ה"ה שעיקר הפי' אם הפועלים בני אותם העיר יודעי' מנהג הנהר וכי' ולא כמו שפי' הרמב"ם שם

(ג) כן כ' הרא"ש היכא דתרווייהו איבעו לאסוקי אדעתייהו פסידא דפועלים דהמע"ה וידו על התחתונה דאבעי לי' לאתנויי

(ד) בשם הראב"ד וביאר שם כיון ששכר שמעון הבית הרי היא כמכר גמו' ונתחייב בדמים בין ידור בין לא ידור וכו' ואע"ג דקיי"ל דישנא לשכירות מתחלה ועד סוף מ"מ אין השוכר רשאי לצאת משם

(ה) שם ס"ג ושם מימרא דרבא האי מאן דאגר אגורי לדוולא ואתא מטרא וכו'

(ו) שם במימרא דרבא

(ז) מסקנת הגמ' הא דלא סיירא לארעא וכו' ומימר' דרבא סוף דף עז וכפרש"י שם שלא הוליך הפועלים שם

(ח) רמב"ם בפ"ט מה"ש ד"ד ומבואר במ"ש בסימן דלעיל סעיף א' ס"ק ג':

(ט) שם ברמב"ם דין ו' וכ' ה"ה מעשה שבפ' מי שאחזו (גיטין דף עד ע"ב) נלמד מדין האריס ומבואר בהלכות:

(י) פסק כרבה שם וכדמפרש טעמא שם משום הרוחה והא לא איצטריכ' לי'

(כ) שם וכן כתבו התוספת שם לתרץ מה שאמרו בפ"י דבבא מציעא ריש דף עז דאגר אגורי לדוולא ואתא מיטרא פסידא דפועלים וכתב ה"ה דקבלן דינו כפועל וכן עיקר

(ל) טור ס"ה בשם ה"ר יואל הלוי מההיא דרבא האי מאן דאגיר אגורי לדוולא ופסק נהרא וכו' שם הביאו הרא"ש בפסקיו:

(מ) וביאר שם בשם הר"י הלוי שהבטלה גורם להם שכחה

Siman 335

(א) ל' הטור מימרא דרבא האי מאן דאגר אגורי לעבידתא וכו' בפרק ו' דבבא מציעא דף עז ע"א

(ב) כן כתב הרא"ש שם בפסקיו דאי בסתם יכול לשנות ממלאכה קלה למלאכה כבידה וכ"כ ה"ה בפ"ט מה"ש ד"ז בשם הרמב"ן והרשב"א שהרי אם היה רוצה היה מוסר להם קשה בבוקר וכמ"ש המחבר בסוף הסעיף

(ג) ל' הרמב"ם שם וכתב ה"ה זה כ' בפי' אדלוסי דמחוזא הנזכר בגמ' שם

(ד) טור ס"א:

(ה) מבואר במ"ש לעיל בס"ק ב' וכ' הסמ"ע שנ"ל שאם שכרוהו מתחלה סתם ללמוד עם ה' ו' נערים יכול ליתן לו אח"כ נער אחר במקום הראשון אף בלא אונס דדומה לשכרוהו למלאכה סתם וכו':

(ו) כתבו הגהת מרדכי פ"ו דב"מ רבים שהשכירו מלמד ☜אין יכולים לחזור בהם אע"פ שעדיין לא התחיל במלאכה אם אינו מוצא להשכיר עצמו במקום אחר שכל דבר הנעשה בפני ג' אין יכולים לחזור בהם עוד כתב שם בשם הסמ"ג ☜מי ששכר מלמד ע"י קנס חייב לשלם הקנס אע"פ שלא הקנה

(ז) וע' בסימן רפ"ה סעיף ג'

(ח) ל' הרמב"ם שם ד"ח וכ' ה"ה תוספתא והיא בהלכות פ' השוכר את האומנין

(ט) וביאר שם שאינו דומה להלכו חמרין ולא מצאו תבוא' הנזכר למעלה לפי ששם לא שכרן לאותו מהלך בלבד אלא ליום א' ונתבטלו כל היום אבל זה כבר עשה מלאכתו משלם לפיכך נוטל שכרו משלם

(י) כבר כ' הסמ"ע שדברי הרב רמ"א בזה מגומגים ואין להם ענין למ"ש המרדכי בהאומנין ששם הי' המעש' שהשליח מצאו תגר פי' מלחמה וחזר מחצי הדרך מפני אונס המלחמה וכן איתא במרדכי דקידושין ונאנס וכו' ומל' הרמ"א משמע שפירש תגר סוחר ושפגע בו באמצע הדרך מלבד זה שא"א לפרש פי' זה שם במרדכי למעיין שם כמ"ש הסמ"ע אלא גם שורת הדין מ"ש שאין לשליח כלום אינו כן שהרי על כל פנים צריך לשלם לו חצי הדרך שהלך כמ"ש המחבר ש"ע לפני זה וכן אי איירי דהשוכר עצמו מצא הסוחר ולא היה צריך לשליח גם בזה עכ"פ ישלם לו מה שהלך ואינו ענין למ"ש המרדכי שם ובעל הלבושים הוסיף תיבת לא וכתב ולא מצא אותו וכו' וגם את זה דחה הסמ"ע מטעמים הנזכרי' לעיל ואין כאן מקום להאריך

(כ) כ' הב"י בס"ג בשם תשובת הרשב"א ☜ראובן ששכר לשמעון לשמשו בדרך נסיעתו ומת ראובן בחצי הדרך נותנים לו כל שכרו סמ"ע בשם ד"מ

(ל) כ"כ ה"ה שם מברייתא דהלכו חמרין ולא מצאו וכו' דמסיים בה אינו דומה הבא טעון לבא ריקן שם דף ע"ו ע"ב וכן כתב הראב"ד שם בהשגות וכיוצא בזה צריך לפרש דברי הטור כמ"ש הבית יוסף שם

(מ) מבואר במ"ש לעיל ס"א ס"ק ג'

(נ) שם ברמב"ם וכתב ה"ה גם זה באותה תוספתא והובא' בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קטו ע"ב) ושם בארו הטעם בגמ' מפני שעשה שליח שליחותו וע"ש בתוס'

(ס) מי ששלח בעד אשתו ולא רצתה לבא ☜חייב לשלם לשליח תשובת הרא"ש כלל פ"ח:

Siman 336

(א) ל' הטור ברייתא בפ' ו' דבבא מציעא דף עו ע"א

(ב) כן דקדקו התוס' שם בפ"ט דף קיח ע"א בד"ה לעשות בשלו דמאי דלא משני הכי התם משום דפשיטא הוא

(ג) פשוט שם בגמ' דף עו ע"א

(ד) כפול לעיל סימן פ"א פ"ז

(ה) כפול לעיל סימן פ"א ס"א ושם כ' חתנו העשיר

(ו) שם ס"ג משנה שם בפ"י דף קיח ע"א:

(ז) מסקנת הגמ' שם

(ח) שם במשנה וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהלכות שכירות דף י' הביא המשנה כצורת' וכתב ה"ה מכאן למדו ז"ל דשכירות אפילו אין למשכיר מעות אומרים לו טרח וזבין והב ליה זוזי בעין שעל דעת כן נשכר ואינו יכול להגבותו ממטלטלין כי אל שכרו הוא נושא נפשו ועיקר אבל המרדכי כ' בריש ב"ק בשם מוהר"ם ☜ דבמידי דאכילה כגון חיטין ושעורין שומעין לו וכן כתב הג"מ פ"ט דשכירות הביאו הסמ"ע בשם ד"מ

(ט) שם בשם הרמ"ה וכתב הב"י ודבריו נכונים בטעמא

(י) שם בריית' שם וכדמוקי לה רב נחמן לבסוף

(כ) שם ס"ד תוספ' הובאה בהלכות.

Siman 337

(א) ל' הטור משנה פ' ז' דבבא מציעא דף פ"ז ע"א

(ב) ל' המחבר

(ג) כת"ק שם דף צא ע"א דפליג אר' יוסי בר יהודה דידוע דהלכה כת"ק

(ד) שם ס"ב מברייתא שם דף פח ע"ב כנפשך מה נפשך וכו' ואם חסמתו פטור דמשמע אבל איסורא איכא אם חסמו בעל כרחו

(ה) אחסמו בע"כ קאי

(ו) שם ס"ב משנה שם דף פז ושם ע"ב יליף לה מקראי

(ז) ברייתא שם דף פט ע"ב פי' כולן ל' לקיט' הם:

(ח) מבואר במ"ש בס"ג

(ט) ברייתא שם דף פט ע"א פי' מיני חריצי חלב רש"י וכסדר הזה ל"ל המחבץ ואח"כ והמגבן וכך הם בכל מקום בגמרא

(י) שם במשנה

(כ) ברייתא שם דף פט ע"א

(ל) אוקימתא דברייתא שם

(מ) שם סעיף ה ברייתא שם

(נ) שם בגמרא אלא אמר רבינ' כרוך ותני וכו'

(ס) טור שם ובריית' שם וכדמוקי לה רב פפא ההיא בתוחלני שם

(ע) שם במשנה שם דף צג ע"א וכדמפר' לה שם בגמרא דף נב ע"ב פי' קציעות שדרסן בעיגולים ונפלו ונתפרסו צריך לחזור ולדורסן

(פ) שם במשנה

(צ) שם ס"ו פלוגתא דרב ושמוחל שם דף צג ע"א ופסקו הפוסקים כשמואל דאמר רב אשי כותי' דשמואל מסתבר

(ק) שם במשנה וכדמפר' לה שמואל שם

(ר) שם ס"ז משנה שם דף צב ע"א וכת"ק וכחכמים שם

(ש) שם במשנה וכחכמים באוקימתא קמייתא

(ת) אוקימתא דגמרא שם דרב אסי איכא בינייהו ופסק כחכמים דלית להו הא דרב אסי וכן דעת רש"י והרי"ף והרמב"ם בפי"ב מה' שכירות השמיטו הני תרתי מימרא דרב אשי:

(א) ג"ז דלא כרב אסי שם וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ולי צ"ע שכתבו בל' י"א דהא כולהו ס"ל הכי

(ב) שם ס"ח ברייתא שם דף צג ע"א

(ג) שם ס"ט משנה דף צא ע"ב

(ד) מבואר בדין הנזכ' בסעיף שאחריו

(ה) מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה שם

(ו) ל' המחבר מפרש"י שם

(ז) טור ושם במימרא דרב נחמן וכו':

(ח) שם סי"א בעיא דלא איפשטא שם וכ' הב"י ופשוט הוא שכן דין כל ספיקא דממונא

(ט) כ"כ הרא"ש שם ונתן טעם משום דאפוקי הוא כדאמרי' לעיל גבי משכנתא מבואר בי"ד

(י) מדיוקא דמתני' שם וכדמוקי לה רב ששת בריה דרב אידי

(כ) שם סי"ב ושם במשנה

(ל) שם סי"ג ברייתא שם דף פט ע"ב

(מ) בריי' שם וכדמוקי לה רבא שם בקצץ וכפי' התו' שם בשם ר"ח וכ"כ הרמב"ם בפי"ב מה"ש ד"י

(נ) שם בעיא שם ע"א ולא אפשיטא וידוע שהמע"ה לפי' לא יהבהב וכ"פ הרמב"ם שם וכ' ה"ה שכ"כ כל המפרשים

(ס) כן הגיה הב"י בטור שכן צ"ל

(ע) שם בריי' שם דף פז ע"א ויליף לי' מדכתב שבעך ולא אכילה גסה

(פ) שם סי"ד בריי' שם דף פט ע"א וכ"כ הרמב"ם בסוף ה"ש

(צ) שם סט"ו בעיא דף צב ע"א ונפשטא שם דף צג ע"א דפלוגתא דתנאי היא וקי"ל כתנא דידן וכ"פ הרמב"ם ז"ל שם פי"ג די"ג

(ק) ל' הרמב"ם שם

(ר) בריי' שם דף צב ע"א

(ש) שם די"ד משנ' דף צב ע"א

(ת) וכתב ה"ה ופי' עבדיו כנענים ופסק כסתם משנ' כדאי' בהלכות

(א) שם דין ג והשמיט מ"ש שם המבטל מלאכתו ואכל כמ"ש הראב"ד וה"ה בשם הרמב"ן

(ב) וביאר שם שנא' ואל כליך לא תתן ואין לוקין עליהם שאם אכל או הוליך חייב לשלם

(ג) שם פי"ג ד"ו תוספתא הביאה הרי"ף שם בהל' והרא"ש שם בפסקיו

(ד) שם בסוף ה"ש:

Siman 338

(א) ל' הרמב"ם ריש פי"ג מה"ש מפורש בפ"ז דב"מ דף פח ע"ב:

(ב) משנה שם דף צא ע"ב וברייתא שם דף צב ע"א וכתב ה"ה ונחלקו המפרשים אם זה מדין תורה או מפני התקנה וכולי ומדברי רבינו נראה שהיא דבר תורה:

(ג) שם בברייתא

(ד) שם דין ב' משנה בפ"ה דב"ק דף נד ע"ב

(ה) כתב ה"ה גם זה מבואר שם (בפ"ז דב"מ ריש דף פ"ט)

(ו) שם בעיא דאיפשטא שם דף צ ע"ב:

(ז) מחלוקת ר' יוחנן ור"ל שם סוף דף צ' ופסק כר' יוחנן וכן בהלכות וכתב ה"ה וכבר הקשו המפרשים ז"ל ממ"ש (בפ"ג דשבועות דף כא ע"א) כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם אלמא דעקימת שפתיו לא הויא מעשה וכ"פ הרב ז"ל בפי"ט מהלכות סנהדרין והעיקר מ"ש כאן דעקימת שפתי' דחסימ' הוי מעשה מפני שדבורו בא לכלל מעשה שעל ידי דבורו הוא נחסמת וכו' ע"כ וכן כתבו התוספת שם:

(ח) שם דין ג' בברייתא שם דף נא ע"א:

(ט) מימרא דרב פפא שם והיא לתת טעם למה לוקה ומשלם והוא לפי שאין חייב המלקות והתשלומין באין לו כאחת

(י) שם ד"ג ברייתא שם דף צ' ע"א

(כ) שם בברייתא וכתב ה"ה ופרש"י הבעלים שאמרו חסום פרתי ודוש בה תבוא' שלך אין עליו עבירות בל תחסום ע"כ ולאו דוקא תבואה שלך דאפילו בתבואה של ישראל אינו עובר בלאו

(ל) שם בעיא דלא איפשטא ופסק לאיסורא ונלענ"ד שדעתו כדעת הרא"ש שהביא הטור שאפילו א"ל חסום ודוש בה תבואתך איכא איסורא ומטעם שכתבו התוס' שם

(מ) כל הני הם בעיות שם ע"ב ולא איפשטו ופסק לחומרא

(נ) וכ"כ התוספ' בשם גירסת הספרים משום דאינה מנחת כ"כ מלאכול בשבילו

(ס) בעיא דאיפשטא שם דף צ' ע"א

(ע) שם ד"ד כתב ה"ה ל' ברייתא שם סוף דף פט פרות המרכסות בתבואה ובהשגות א"א הוא מפר' כלומר עוברות התבוא' לקצר דרך הליכתן למקום אחר וכו' ע"כ ועיקר הפי' כדברי רבינו מל' והרכסים לבקע' והרמב"ן ז"ל מסייעו מהירושלמי פרק ט"ו דתרומות תני בדישו ולא בדרכו

(פ) הוא כפרש"י ותוספת שם וכן כתב הראב"ד בשם המפרשים

(צ) כן הוא ל' הטור ושם בברייתא אבל לענ"ד לא אמרו תקון זה שם אלא כשהיא דשה בתרומ' ומעשר אבל בחולין הוא מניחה לאכול וכן הרמב"ם שם לא העתיקו אלא לענין תרומה ומעשר ואפשר דשאני הכא דנפיש הזיקא דקלופות

(ק) ל' הטור ברייתא שם ד"צ ע"א (☜והא דכ' המחבר בסימן של"ז סי"ט שלא ירעיב ויסגף עצמו הפועל וכו' התם שאני שעיקר המזונות שלו שיש לו כח מהן אינו מהכרם והלכך אסור להרעיב נפשו משא"כ בבהמה דעיקר אכילתה ושביעתה הוא מהתבואה שבא לדרוש בה וחוזרת לכחה סמ"ע)

Siman 339

(א) ל' הטור מבואר בתור'

(ב) משנ' ספ"ט דב"מ דף קיא ע"א ושם ע"ב יליף לה מקראי וכ"פ הרמב"ם רפי"א מה"ש

(ג) שם ס"ב בשם הרמ"ה דדרשינן כל אשר בארצך ולא כל ארצך

(ד) שם סעיף ג' ברייתא דף קיב ע"א

(ה) ברייתא שם דף קי"א ע"א וכתב ה"ה ואקשינן עלה בגמרא דהני דאיכא ביממא ליכא בליליא והני דאיכא בליליא ליכא ביממא ופריק רב חסדא שם שכירות אחת הוא ופרש"י ודאי כולם ביחד לא משכחת לה וכו' אלא יש מהן בשכיר יום ויש מהן בשכיר ליל' עכ"ל וא"כ היה דעת רבינו היה לו לבארה ע"כ והכ"מ כתב כשכבשו יום וליל' עבר בכולם וכו'

(ו) ל' הטור ס"ד וכן כתב הרמב"ם שם ד"ב משנה וברייתא שם דף ק"י ע"ב

(ז) שם ושם משנה שם וכדמפר' לה רב שם דף קי"א ע"א דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי וכן בהלכות

(ח) שם ושם במשנה

(ט) ל' הטור ס"ה וכן כתב הרמב"ם שם ד"ג ברייתא שם דף קי"ב ע"א

(י) שם ס"ו ושם ד"ד ברייתא שם סוף דף ק"י וכדמוקי לה שם דף קי"א ע"א

(כ) טור שם מדברי התוספת שם בד"ה אמר ליה לשמעיה וכו'

(ל) שם ושם ברמב"ם

(מ) ל' הטור וכ"כ ה"ה שם

(נ) שם ס"ז ושם ד"ה ברייתא שם דף ק"י דאינו עובר אלא עד בקר ראשון

(ס) מימר' דרב שם

(ע) כדמפרש רב יוסף שם

(פ) ל' הטור ס"ח מימרא דרבה בר רב הונא שם דף קי"א ע"א

(צ) וביאר שם ☜ואפי' לא יתבע לו אלא דבר מועט שהוא יודע שהוא חייב לו ואפי' בלא חשבון

(ק) שם ס"ט ושם ברמב"ם משנה שם דף קי"א ע"א

(ר) בריית' שם דף קי"ב ע"א:

(ש) שם במשנה ושם בברייתא

(ת) וכתב הב"י ל' הרמב"ם וקבל הרי זה פטור ומפרשו רבינו דהיינו שקיבל עליו שם ליתן לו:

(א) טור וכ"פ רש"י שם במשנה וכן מבואר שם בדברי הרי"ף והתוספת והרא"ש

(ב) פלוגתא דרב ששת ורבה שם דף קי"ב ע"א וכתב הרא"ש שם הל' כרבה דלא חשיב ליה מחילה דמתניתין דייקא כותיה ומכאן ראיה דמחילה לא בעי קנין דאי בקנין פשיטא דאינו חוזר וכו' ואפ"ה אמר רב ששת דאינו חוזר משום דמחל לו ורבא דאמר אינו חוזר משום דלא חשיב ליה מחילה ע"כ וכן כתב התוספת שם וגם הרי"ף פסק כרבה

(ג) כתב הרא"ש בספ"ד דכתובות שכיר שנשכר אצל ע"ה לזמן ידוע וקנה לו בגדים ☜אם יצא תוך זמנו כההוא דאמרינן פועל חוזר אפילו בחצי היום אדעתא דהכי לא יהיב ליה אבל אם יצא בזמנו כיון דידוע בה דאורחא דשכיר למיפק בזמני' איבעי לי' לאתנוי ומדיהיב לי' בסתם גמר ומקני ליה עכ"ל מגליון ש"ע א"מ ז"ל:

Siman 340

(א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם ריש הל' שאלה ופקדון

(ב) מפורש בתורה ומשנה פרק א' דב"מ דף צג ע"א ופרק ח' דשבועות ד' מט ע"א פי' ועדיין הוא ממושכן אצל העכו"ם בשביל המשאיל:

(ג) וביא' שם ואין המשאיל יכול לטעון תן לי מה שנפטרת מחובך ע"י משכוני דמשמיא הוא דרחמי עליה דשואל

(ד) הכי אסיק רבא שם דף צו ע"ב מטעמא דא"ל לאו לאוקמיה בכילתא שאילתה

(ה) מעובדא דההוא גברא דשאיל נרגא וכו' לקמיה דרבא שם וההוא דשאיל דוולא וכו' לקמי' דרב פפא שם ד' צו מ"א

(ו) כ"כ ה"ה אמ"ש הרמב"ם שם אבל אם מתה קודם שיחריש בה או אחר שחרש בה או שרכב עליה וכו' ומתה בשעת רכיבה הרי זה חייב וכו'

(ז) כ"כ ה"ה שם ושכן כתבו ז"ל

(ח) טור ס"ג כן כ' הרא"ש שם בשם חכמי צרפת דקי"ל כרבא בפ"ח דב"ק דף פז ע"א בהכוהו על ידו וסופו לחזור באינו נותן לו אלא שבחו שבכל יום ויום דלא חשיב ליה נזק ואם כן הכא דאדם בשור הוא לא משלם אלא נזק ולא שבת

(ט) שם ט"ז בשם הרמ"ה

(י) עובדא דההוא דשאל שינרא וכו' בפ"ח דב"מ דף צז ע"א וה"ה שאם שאל כלים להלחם עם השונאים ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחות הכלי זיין הוי מחמת מלאכה ופטור כן כ' בת"ה סי' שכ"ח סמ"ע בשם ד"מ:

(כ) וכ"ש אם מתה מיד והא דנקט אח"כ לאפוקי מדעת הרמב"ם וכמ"ש הטור וה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א

(ל) שם בפסקיו

(מ) ל' הרמב"ם שם פ"א מה' שאלה דין ד' וכ' ה"ה פ' השוכר (שם ד' נ"א ע"א) השוכר את הפרה משעת משיכה חייב במזונותיה וה"ה לשואל ומפורש בהל' ובפ' אלו נערות מימרא דרב פפא

(נ) ל' המחבר ממ"ש לעיל סעיף ב'

(ס) מימרא דרבא שם בב"מ דף צו ע"ב

(ע) ל' הרמב"ם שם רפ"ג מהלכות שאלה משנה שם דף צח ע"ב

(פ) הכי מוקי לה שמואל למתני' שם ריש דף צט ופסק כשמואל בדיני

(צ) ברייתא שם ביד עבדו פטור ומוקי לה בעבד כנעני ומתני' בעבד עברי כאוקימת' דשמואל דלעיל

(ק) שם ד"ב כתב ה"ה פסק דלא כרב שם וזה נמשך אחר מה שאמרנו לפי הנראה בסוגיא ששמואל חולק אף בזה ועיקר ועוד כ' הכ"מ מדמייתי סייעתא לרב מברייתא ודמי לה רב אשי משמע קצת דלא סביר' לן כוותי' וכ"כ התוס' בשם ר"ח וכ"כ הכ"י בשם הר"ן

(ר) שם במשנה סוף ד' ב"ח וכמו שפירש"י שם

(ש) מבואר במ"ש לעיל סעיף ו'

(ת) מימרא דרפרם בר פפא א"ר חסדא שם בפ"ג דף פ"א ע"א:

(א) בעיא שם ופשטה אמימר דהוי כש"ש הואיל ונהנה בשאילת' מהני להיום ש"ש עד שמג