סוכה ג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו לימא רבי היא ולא רבנן אפילו תימא רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא לענין סוכה דדירת עראי היא אבל לגבי בית דדירת קבע הוא אפי' רבנן מודו דאי אית ביה ד' אמות על ד' אמות דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ביה אינשי:
אמר מר פטור מן המזוזה ומן המעקה ואין מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה מ"ט דבית כתיב בהו בכולהו ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב מ"ט דלא חזי לדירה אעירובי חצירות אין מניחין בו אבל בשיתוף מניחין בו מ"ט דלא גרע מחצר שבמבוי דתנן עירובי חצירות בחצר שיתופי מבוי במבוי והוינן בה עירובי חצירות בחצר והתנן גהנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב דוהדר שם אינו אוסר אלא אימא העירובי חצירות בבית שבחצר וושיתופי מבואות בחצר שבמבוי והאי לא גרע מחצר שבמבוי זואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות דאפי' כבורגנין לא משוינן ליה מ"ט בורגנין חזו למילתייהו והאי לא חזי למילתיה ואין האחין והשותפין חולקין בו טעמא דלית ביה ד' אמות הא אית ביה ד' אמות חולקין והתנן חאין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אלא אימא טאין בו דין חלוקה כחצר דאמר רב הונא חצר לפי פתחיה מתחלקת ורב חסדא אמר ינותן לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין אותו בשוה דהני מילי בית דלמהוי קאי יהבינא ליה חצר האי דלמיסתר קאי לא יהבינן ליה חצר:
כהיתה גבוהה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט
רש"י
עריכה
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות - דתנן במסכת עירובין (דף נז.) נותנין קרפף לשתי עיירות אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים עושה קרפף לשתיהן להיות אחת שתי עיירות המובדלות זו מזו קמ"א אמות ושליש ויש באמצע בית נמצא אותו בית בתוך שבעים אמה וד' טפחים לשתיהן נעשה אותו בית כעיבור להן כאשה עוברה שכריסה בולטת ומצטרפת להיות שתיהן כאחת ללן באחת מהן שיהו שתיהן לו כד' אמות ומונה אלפים מחוצה להן ואם יש בית פחות מד' אמות אינו חשוב לצרפן:
ואין האחין או השותפין חולקין בו - קס"ד השתא שאין יכולין לכוף זה את זה לחלק לפי שאין בו כדי לזה וכדי לזה:
לימא רבי היא - דלא חשיב סוכה בציר מד' אמות:
ולא רבנן - דכי היכי דמכשרי בסוכה אלמא דירה היא והוא הדין לכל מילי דבית:
כולהו בית כתיב בהו - מזוזות ביתך (דברים ו) כי תבנה בית חדש (שם כב) ובא אשר לו הבית (ויקרא יד) כי ימכור בית מושב (שם כה) אשר בנה בית חדש (דברים כ): הכי גרסינן אין מערבין ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב דלא חזי לדירה עירובי חצירות אין מניחים בו אבל שיתופי מבואות מניחין בו כו':
דלא חזי לדירה - וטעמא דעירובא מפרש בעירובין (דף מט.) משום דירה דבית שנותנין בו הפת של עירוב הוי כאילו כולן דרין בתוכו ונמצאת כל החצר משתמשת לבית אחד הלכך בית דראוי לדירה בעינן ופת נמי אינו צריך ליתן כיון דלא מיקרי דירה אין הדר בו אוסר על בני חצר שאין רשותו כלום:
דלא גרע מחצר - שאינו מקורה והאי נמי סלק הקיפו וקרויו כמי שאינו נמצא שיתוף עומד באויר החצר ותנן (עירובין דף פה:) דשיתוף נותן באויר החצר משום דעירוב החצר לצירוף הבתים הוא להיות כולם כדרים בבית אחד הלכך בעינן בית הראוי לדירה ושתוף המבוי אינו אלא לצרף החצרות וחצרות לאו דירה נינהו והלכך לא בעי דירה אלא באוירא של חצר דיו ובמקום משתמר ויהיו כל החצרות כולן כאילו תשמישן להיות אחד: מי מינטר לא גרסינן דאי משום נטירותא תרוייהו נטירותא בעו ועוד דבחצר מנטר הוא בכלי ומעירוב פריך דבעיא בית דירה כדמוכח לקמן אלא הכי גרסינן עירובי חצירות בחצר והתנן הנותן את עירובו כו'. עירוב הגבוי מבתי החצר ונתנו בבית שער היינו בית קטן שלפני שער החצר או מבפנים או מבחוץ ושומר הפתח יושב שם:
אכסדרה - שלפני הבית שקורין פורטק"א:
מרפסת - עלייה ארוכה על פני החצר על פני רשות הרבים ובה פתחים הרבה לפי מחיצותיה ודיורין בכל אחת ואחת ועושין מרפסת ארוכה לפני הפתחים כאורך עלייה וכולן עולים בסולם אחד למרפסת ודרך המרפסת נכנסין ויוצאין כולן. מרפסת אלויי"ר סולם אשקל"א:
אינו עירוב - דלא חזי לדירה שכל היוצא ונכנס עובר עליו:
אלא הכי קאמר עירובי חצירות בבית שבחצר - והאי בחצר דקתני לאו באוירא אלא באחד הבתים שבה ולאפוקי בית שבחצר אחרת שאין מצרפן ושיתופי מבואות דקתני במבוי ה"נ קאמר באחת החצרות שבמבוי ולאפוקי חצר שבמבוי אחרת:
בורגנין - צריף שעושין מן ערבה וקנים לשומרי פירות או לציידי עופות ותניא בעירובין בכיצד מעברין (דף נה:) בורגנין מתעברין עמה:
למלתייהו - ללינת לילה לאדם אחד:
הא לא חזי למלתיה - דכל בית עשוי לדירת קבע תמיד:
הכי קאמר אין בו דין חלוקה כחצר - ומהו דין חלוקה כדרב הונא ורב חסדא:
חצר מתחלקת לפי פתחיה - חצר שהיו בתים פתוחין לה וחלקוה שני אחין ביניהם זה נטל שלשה בתים קטנים וזה נטל כנגדן בית גדול אם באו לחלק אוירא של חצר זה שנטל שלשה בתים הקטנים נוטל ג' חלקים כמנין שלשה פתחים וזה נוטל רביע לפי שהחצר עשוי ליציאה וביאה שדרך החצר נכנסין ויוצאין מן הבתים לרה"ר ומכניסין משאותיהן ופורקין לפני פתחיהם לפיכך חצר מתחלקת לפי הפתחים:
ורב חסדא אמר - אין צריך ליתן לכל פתח אלא ד"א כנגדן מן הפתח והלאה ורחבן ברוחב הפתח ואפילו הוא רחב י' אמות נוטל ד' אמות במשך וכנגד כל רחבו לפרק משאו ובית קטן זה הפחות מד' אין לפתחו דין חלוקה ליטול בחצר לא כרב הונא ולא כרב חסדא:
דהני מילי - דשקיל חלק בחצר בית דלמיהוי קאי ומבעי ליה לחצר לפרק משאו:
היתה גבוהה מעשרים - פיסקי שמועות הן של כל בני הישיבה שהיו במדרשו של רב אשי שסידרו הגמרא:
ובא למעטה - למעט גובה חללה מכ' ונותן בקרקעיתה להגביה:
לא הוי מיעוט - שאין סופו להניח שם כל ז' מפני הפסד ממונו:
תוספות
עריכה
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות. תימה האי בית מאי עבידתיה לר"מ דאמר פרק כיצד מעברין (עירובין דף נז. ושם) נותנין קרפף לזו וקרפף לזו בלא בית כך היא וכן לרבנן אליבא דרב הונא דבגמרא ולחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן אותו קרפף אינו צריך בית ואי כשיש יותר ממאה וארבעים ואחת אמה ושליש אמה בין שתי עיירות דהוא שיעור שני קרפיפות שעכשיו מצטרף בית זה לצרפן דכשיש בו ד' חשיב למעט האויר ולצרפן ואי לית ביה ארבע אמות לא חשיב והוי כמאן דליתא ואין העיירות מתחברות בין לרב הונא בין לחייא בר רב א"כ מה לו להזכיר שתי עיירות הוה ליה למימר ואין עושין אותו עיבור לעיר אחת כיון שאין בו ד' אמות דאי הוה בו ד' אמות וקאי לתוך שבעים אמה ושיריים הוה מתעבר עם העיר למדוד מן הבית דשל עיר אחת יכולין לעשות בורגנין ללכת במקום שירצו כדאמרינן בפרק עושין פסין (שם דף כא.) אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוי תלתא פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין הא אבוה דאימך אמר אין בורגנין בבבל נפק אחוי ליה מתוותא דמיבלען בשבעים אמה ושיריים ואומר רשב"ם דגרסינן הכא ואין עושין עיבור לעיר וכן משמע בירושלמי דגרסינן ואין עושין אותו חיבור לעיר ור"ת מקיים גירסת הספרים ומפרש דאין נותנין לזה הבית דין עיבור שבין ב' עיירות דלרבנן לעיר אחת בפני עצמה אין לה קרפף כדאמרינן (שם דף נז.) לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות ואם היה לזה הבית ד' אמות היה לו דין עיר אחת לתת לו קרפף כמו לעיר והיינו נותנין לבית זה ולעיר שאצלו ב' קרפיפות כמו בשתי עיירות לרב הונא ולחייא בר רב קרפף אחד לשתיהן דעל כרחך לאו דוקא נקטי רבנן שתי עיירות דהוא הדין עיר ובית אלא אגב דנקט ר"מ עיר נקטי רבנן שתי עיירות דהא לחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן על כרחך לא נקטי רבנן שתי עיירות דווקא דהוא הדין עיר ובית דע"י בורגנין המובלעים בתוך שבעים אמה ושיריים הולך כדמוכח פרק עושין פסין (שם דף כא.) ומיהו אין נראה שיחשב בית כעיר לגמרי ליתן קרפף לבית אחד בפני עצמו לר"מ ולרב הונא אליבא דרבנן ליתן לשני בתים בלא עיר קרפף לזו וקרפף לזו ואע"פ שלחייא בר רב אליבא דרבנן הוי בית כעיר לגמרי שנותנין לשני בתים בלא עיר קרפף אחד לשתיהן דאי לאו הכי עיר שאין לה חומה במה יתחברו הבתים ליחשב אחת אם לא על ידי דמיבלען כל אחת ואחת בתוך שבעים אמה ושירים של חברתה דאין סברא להצריך שיגיע זו לזו:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
יד א מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה ט"ז, סמג עשין ח?, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ו סעיף ג':
טו ב מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה י"ז, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' שפ"ו סעיף א':
טז ג מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה ט"ז, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ו סעיף ג':
יז ד מיי' פ"ד מהל' עירובין הלכה ח', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ע סעיף א':
יח ה מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה ט"ז, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ו סעיף ג':
יט ו מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה י"ז, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' שפ"ו סעיף א':
כ ז מיי' פכ"ח מהל' שבת הלכה ב', סמג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ח סעיף ו':
כא ח ט מיי' פ"א מהל' שכנים הלכה ד', סמג עשין סב, טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ב סעיף ח':
כב י מיי' פ"ב מהל' שכנים הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ב סעיף א':
כג כ מיי' פ"ד מהל' סוכה הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תרל"ג סעיף ג':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה כו' ואוקימנא אפילו לרבנן דמכשרי בסוכה במחזקת ראשו ורובו משום דהיא דירת עראי אבל בית דהיא דירת קבע אפילו רבנן מודו שאינו בית דירה ולא מקרי בית דירה עד שיהא בו ד' אמות על ד' אמות וכ"ש פחות מד':
אמר מר פטור מן המזוזה ומן המעקה כו' הני הא בהדיא כתיב בהו קרא בית מזוזה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך מעקה שנאמר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה ואינו נחלט שנאמר כי ימכור בית מושב וגו' וכתיב בעורכי המלחמה מי האיש אשר בנה בית חדש. בנגעים כתיב כנגע נראה לי בבית.
ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב מ"ט דכיון דאין בו ד' אמות על ד' אמות לאו דירה היא אבל שיתופי מבוי מניחין בו דקיי"ל עירובי חצרות בבית שבחצר ושיתופי מבוי בחצר שבמבוי והא בית שאין בו ד' אמות לא גרע מחצר שבמבוי.
ואין עושין אותו עיבור בין ב' עיירות משום דאתקן לדירה ולא חזי לדירה אבל בורגנין חזו למלתייהו.
ואין האחין והשותפין חולקין בו.
ואוקימנא אין בו דין חלוקה כמו בית שיש בו חלק בחצר. כי הא דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה רב חסדא אמר נותן ד' אמות לכל פתח ופתח והשאר חולקין בשוה.
והוינן לה עירובי חצרות בחצר מי מנטר: פירוש דעירובי חצרות שהוא להכשיר הבתים ולעשותם כולו כאלו דרים בבית אחת בעי' מקום המשתמר לגמרי אליה' וראוי לדירה כעין בית אבל שתופי מבואות שהוא להכשיר החצרות כל היכא דמנחי לה באתרא דמנטר קצת כעין חצר אע"ג דלא חזי לדיר' בהכי סגי.
והא דאמרי' דאפילו כבורגנין לא משוינן לה מ"ט בורגנין חזו למלתייהו: יש שפירשו בבורגנין של ד' אמות דאף על גב דעבידי מעצים עראי כיון דחזו למלתייהו עושין אותן עיבור משא"כ בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות שאף ע"פ שהוא של אבנים לא חזי למילתיה ואין עושין אותו עבור והנכון דה"ק דאפי' כבורגנין שאין בהם ד' אמות על ד' אמות לא משוי' ליה דבורגנין חזו למלתייהו אע"ג דלית בהו ד' אמות על ד' אמות שהם סוכות שעושין אותם בדרכים לספק בהם מים ומזון לעוברי דרכים ובהאי שיעור סגי להו אבל בית זה לא חזי למלתיה וכן עיקר.
טעמא דלית בה ד' אמות על ד' אמות וכו' והתנן אין חולקין את החצר עד שתהא בה ד' אמות לזה וד' אמות לזה: פי' לישנא קלילא נקט וד' אמות מרובעות לכל א' בעי דאי כפשטא מאי קושיא הא ודאי בית שיש בו ד' אמות על ד' אמות כשחולקים אותו באורך או ברוחב יש בו לכל אחד ואחד ד' אמות על שתי אמות אלא ודאי כדאמרן והא דמותיב מחצר לבית משום דקים ליה דחד דינא אית להו בהא והני ארבע אמות על ארבע אמות היינו לבד מכותל המחיצות כדפרישית בדוכת'.
אין בו דין חלוקה בחצר: כלומר שאין נותנין לבע"ה זה שום תשמיש בחצר כמו שנותנין לבית א' גמור כדר' הונא דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחי' פירוש לפי פתחיה ממש לאו דוקא דא"כ מאי האי דמייתי' לה גבי הא דבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות שיש לה פתח ראוי ואינו נוטל כלום בחצר אלא פירושו לפי בתים הפתוחים לחצר ודכוותה אמרינן התם אכסניא שבחצר מתחלקת לפי פתחיה ונקט האי לישנא משום דאי איכא שני בתים זה לפנים מזה שהא' פתוח לביתו והשני פתוח לחצר אין נוטל בחצר אלא משום אותו פתח שיש לחצר בלבד ולא לשני בתים מיהו ה"ה שאם יש שני פתחים לבית א' אין נוטל אלא משום בית א' לפתח אחד והאי מימרא לא אתיא בשותפים שנשתתפו בחצר ובתיו וחלקו הבתים בעילוייא ושייר החצר בשיתוף דאי דלא עלו באוירה אלא באשייתא והורידו לכ"ע אין לבתים כלום בחצר מחמת בתים וחולקים בשוה דקי"ל האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא חלונות וכדמוכח מעובדא דתרבצא ואספליד' ואי עלו באוירא נמי לא זכה מחמת כך אלא בתשמיש הצריך לבית בלבד דומיא דשדה ופרדס שנוטל ד' אמות בשדה לבן לעבודת הכרם ומ"ט דרב הונא דאמר שחולקים החצר לפי הבתים ובעל ב' בתים נוטל ב' חלקים ובעל בית א' חלק א' והא ודאי לא משכחת לה אלא בחצרות הכפרים שכל אחד בנה ביתו בקרקע עולם וזכה מן ההפקר וכמה שהחזיק בבית זכה בחצר שלפנים לתשמיש הבית דסדנא דארעא חד הוא וכשדה א' שקונה כלה בחזקת מקצתה ורב הוא סבר שנוטל כ"א כפי הבתים שיש לו שכבר זכה בחזקתו תחלה ורב חסדא סבר שלא זכה אלא בתשמיש הצריך לכל בית ובית בחצר והשאר משותף בשוה ביניהם וכן פי' הרמב"ם ז"ל. א"נ בבית וחצר של ראובן ובשעת מיתתו חלק הבתים לבניו ושייר החצר משותפת בין כלם דר' הונא סבר דמסתמא יהיב לכל חד וחד בחצר כפי הבתים שנתן לו ור' חסדא סבר שלא זיכה לו בחצר אלא כפי הצריך לכל בית ובית לתשמיש דהיינו ארבע אמות לפירוק משא והשאר משותף בין כלם ודוקא בש"מ אבל אם נתן להם הבתים ושייר החצר לפני' ומת פשטא מלתא שחולקים ירושתם חולקים בשוה וכן הדין בשותפים בחצר ויש להם בתים פתוחים לחצר אין ידוע היאך נשתתפו מתחלה דהויא בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא והלכתא כרב חסדא דתניא כותי' וכבר הארכתי בה במקומה בס"ד מפי רבינו נר"ו.
היתה גבוה למעלה מכ' ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט ואף על גב דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה