בבא מציעא מ ב

תלמוד בבלי

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

דל תלתין ושיתא בשיתא פשו ליה תריסר דל תמניא שתותי פשו להו ארבעה והאמר שמואל אהמשתכר אל ישתכר יותר על שתות איכא גולפי ושמריא אי הכי נפיש ליה טפי משתות איכא טרחיה ודמי ברזנייתא:

אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים [וכו']:

והא אי אפשר דלא בלע אמר רב נחמן במזופפין שנו אביי אמר אפילו תימא שלא במזופפין כיון דטעון טעון ר"י אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה:

אמר אביי כשתמצא לומר לדברי ר"י מותר לערב שמרים לדברי חכמים באסור לערב שמרים לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דאמר ליה אי בעי לערובי לך מי לא ערבי לך השתא נמי קביל ולימא ליה אי ערבת ליה הוה מזדבן לי השתא מאי אעביד ליה לחודיה לא מזדבן לי בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא ולימא ליה מדלא ערבית לי אחולי אחלת לי רבי יהודה לטעמיה דלית ליה מחילה דתנן גמכר לו את הצמד לא מכר לו את הבקר מכר לו את הבקר לא מכר לו את הצמד ר"י אומר הדמים מודיעין כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז וחכ"א אין הדמים ראיה לדברי חכמים אסור לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דא"ל אי בעית לערובי מי הוה שרי לך השתא נמי לא מקבילנא א"ל רב פפא לאביי אדרבה איפכא מסתברא לדברי חכמים מותר לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דא"ל מדלא ערבת לי אחולי אחלית לי לדברי רבי יהודה אסור לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דאמר ליה אי בעי לערובי לא שרי לי לערובי לך קבולי לא מקבלת זבון וזבין תגרא איקרי תנא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים מאי לפקטים אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל פקטים מפקיד נמי לא מקבל פקטים ולימא ליה פקטך מאי איעביד להו אלא כי היכי דמפקיד מקבל פקטים דלוקח נמי מקבל פקטים ומי מקבל לוקח פקטים והתניא ר"י אומר לא אמרו שמן עכור אלא למוכר בלבד שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים לא קשיא ההא דיהיב ליה זוזי בתשרי וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דתשרי הא דיהיב ליה זוזי בניסן וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דניסן:

מתני' והמפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום וטלטלה ונשתברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצורכו בין לצורכה פטור יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור:

גמ' הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר

דל תלתין ושיתא - כוזי בשיתא זוזי שקנאה פשו תריסר:

דל תמניא שתותי - של מ"ח שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן יוציא לו שתות ליין פשו לו לשכרו ארבע:

והאמר שמואל המשתכר - בדברים שיש בהם חיי נפש:

אל ישתכר יותר על השתות - הא שתות ישתכר ולמה לא ישתכר רב יהודה עד שתות:

איכא גולפי ושמריא - משתכר הוא הקנקן והשמרים שלקח הכל בו' זוז:

דמי ברזנייתא - שנותן דמים לחנווני למוכרן ומוציאן ומכריז עליו בחוצות. כרזנייתא לשון כרזא לשון אחר אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית של חרס וצריך ליתן שכר:

במזופפין - דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם תו לא בלעי:

כיון דטעון טעון - תו לא בלע:

כשתמצא לומר - כשתדקדק ותדע מיצוי הדברים:

מותר לערב שמרים - המוכר שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמריו מותר לו לערב ולבלבל שמרים המשוקעות שיחזרו ויתערבו ויצאו עם השמן בתוך המדה:

אסור לערב שמרים - שבחזקת מזוקק לוקחו ממנו וזה מקלקלו:

והיינו טעמא דמקבל עליו - לוקח לוג ומחצה שמרים בשלא ערבו ונתנו לו מזוקק:

דא"ל - מוכר אי בעי לערובי כו':

הוה מזדבן - כשהייתי מוכרו בחנות היה נמכר שמרים עם השמן:

בבעה"ב עסקינן - שהלוקח בעל הבית הוא ולקחו למאכל ביתו:

צמד - העול שהוא מוטל על שני השוורים ומצמידם:

הדבר ידוע - שאין צמד נמכר במאתים זוז אלא כמות שהוא עם הבקר מכרו לו:

וחכמים אומרים אין הדמים ראיה - אע"ג דלא שוה כולי האי אחולי אחליה לוקח זה יתר הדמים ור"י לית ליה שיהא מוחל מן הסתם אלא אם כן פירש:

קבולי נמי לא מקבלת - עלך חסרון השמרים א"כ מה משתכר הרי השכר כולו בשמרים:

זבון וזבין תגרא איקרי - בתמיה משל הוא לאמר לשוטה לקח בדמים וחזור ומכור בלא שכר ותיקרי תגר:

אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים - לוקח ומפקיד אחד הן לענין פקטים תורה אחת לשניהם:

פקטים - פסולת הגרעינים הצפין על פני השמן:

לוקח מקבל פקטים - אם מכר לו שמן סתם יקבל ממנו שמן עם פקטים:

לא אמרו שמן עכור אלא למוכר - לא אמרו הפסד עכירת השמן אלא למוכר:

שהרי הלוקח מקבל עליו - לפחות ממאה לוגין לוג ומחצה מחמת שמרים לפיכך צריך ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים:

כי מדה דתשרי - כשער הדמים של תשרי שהוא בזול וסתם שמנים עכורים וקיבל עליו פקטים:

הא דשקל מיניה בניסן בשער של ניסן - ביוקר דדרך כל השמנים להיות מזוקקין בניסן והלוקח סתם והמוכר סתם אין מוכר אלא מזוקק:

מתני' לא יחדו לו הבעלים מקום - בבית שומר לאמר לו זויות זו השאילני:

לצורכו - להשתמש בה:

לצורכה - שהיתה במקום התורפה וקרובה להשתבר:

אם משהניחה - שכילה תשמישו הושיבה במקום משתמר בין שטלטלה מתחלה לצורכה בין שטלטלה לצורכו פטור ובגמרא פריך מאי שנא לא יחדו מיחדו:

גמ' מני - הא דקתני רישא דאם משהניחה נשברה אף על פי שלצורכו נטלה מתחלה פטור דאמר משהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה ואינו עליה אלא כשומר חנם ופטור על אונסיה ואף על פי שלא הודיע לבעלים לומר נטלתיה והחזרתיה הויא השבה רבי ישמעאל היא כו':

תוספות

עריכה

אל ישתכר יותר על שתות. הא עד שתות משתכר ומסתמא רב יהודה היה מוצא שיתנו לו יותר ולמה הניח מלהרויח עד שתות:

במזופפין שנו. וא"ת כל שכן דבלע טפי כדאמרינן לעיל באתרא דמר חפו בכופרא דמייץ טפי וי"ל דהיינו חדש אבל ישן שכבר בלע אינו בולע יותר אי נמי התם ביין אבל הכא בשמן לא בלע כיון שהוא ישן:

לחודיה לא מזדבן. וא"ת ויתן לו מוכר ללוקח לוג ומחצה שמרים שיערב עדיין וימכור וי"ל דמיירי מתני' אפי' אין השמן בעין שלקחו מעט מעט ומכרו או אכלו:

לדברי חכמים אסור לערב. וא"ת ונימא משום דאית ליה מחילה ולעולם מותר לערב וי"ל דמתניתין נמי מיירי אפי' כשהשמן עדיין בעין והתם אין שייך מחילה כיון שיכול לתקן כי יאמר לו קח השמרים וערב בשמן ולרב פפא דאמר דטעמייהו משום מחילה סבר דהשמן אינו בעין דאילו הוה בעין לא שייך ביה מחילה אי נמי סבר דאף ע"פ שהוא בעין שייך ביה מחילה כיון דמדדו מזוקק:

לדברי ר"י אסור. וא"ת ולימא מותר וטעמא דמקבל משום דלית ליה מחילה וי"ל דרב פפא סבר דצמד ובקר איכא הוכחה דלאו מחילה דמסתמא לא רצה ליתן מאתים זוז על הצמד בלא בקר אבל הכא לוג ומחצה שהוא דבר מועט מדלא עירב אחולי אחיל:

זבון וזבין תגרא איקרי. מיירי שלא היה מוצא למכור ביוקר יותר משלקחו. לכך א"ל אדעתא דהכי קנית ממני שהיית יודע שאעכב לוג ומחצה כדי שארויח קצת:

לא אמרו שמן עכור אלא למוכר. פי' לא אמרו הפסד של עכירת פקטים אלא למוכר דכשנותן ללוקח שמן מזוקק אינו מחסר לו כלום ממאה לוג בשביל הפקטים כי אם לוג ומחצה בשביל השמרים מיהו עכירה לא שייכא כל כך בפקטים אלא בדבר המתערב כמו שמרים וי"ל דלא אמרינן הפסד של עכירת השמרים אלא למוכר שאם מוכר כשהוא מזוקק מקבל עליו לוקח בשביל השמרים לוג ומחצה והמוכר מרויח השמרים וכשהוא מוכר שמן עכור נותן מאה לוגין שלמים שמן עכור ומפסיד השמרים ע"י מה שמכר כשהוא עכור וכשמוכר מזוקק לא קרי הפסד לוקח אע"פ שמפסיד שמרים משום דבעה"ב ניחא ליה בצילא:

עין משפט ונר מצוה

עריכה

עב א מיי' פי"ד מהל' מכירה הלכה א', סמג לאוין קע, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף כ':

עג ב מיי' פי"ח מהל' מכירה הלכה ח', סמג עשין שם, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף י"ט:

עד ג מיי' פכ"ז מהל' מכירה הלכה ב', ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ד':

עה ד ה מיי' פי"ח מהל' מכירה הלכה ט' והלכה י, סמג לאוין קע, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף כ':

עו ו מיי' פ"ז מהל' שאלה ופקדון הלכה ט', סמ"ג עשין פח, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ו':


ראשונים נוספים

 

 

קישורים חיצוניים