בבא מציעא כט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כדרבה דאמר רבה נגנבו בלסטים מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון ביד רחבה הוה ליה הנהו זוזי דיתמי אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה מהו לאשתמושי בגוייהו א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון א"ל אביי ולאו אתמר עלה א"ר חלבו אמר רב הונא אלא שנו אלא בדמי אבידה הואיל וטרח בה אבל מעות אבידה דלא טרח בהו לא והני כמעות אבידה דמו א"ל זיל לא שבקו לי דאשרי לך:
מתני' במצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו גמצא כסות מנערה אחד לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו דכלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן הכלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו ומצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול:
גמ' אמר שמואל זהמוצא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר מתיב רבינא מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא אמר אביי חתפילין בי בר חבו משכח שכיחי ספרים לא שכיחי ת"ר טהשואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר פותחו וקורא בו ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא אחר עמו יוכן המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש פותחו וקורא בו אם בשבילו פתחו אסור סומכוס אומר בחדש שלשים יום בישן שנים עשר חדש ר"א בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה שנים עשר חדש:
אמר מר השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר מאי אריא ס"ת אפי' כל מילי נמי דאמר ר"ש בן לקיש כאן שנה רבי כאין השואל רשאי להשאיל לואין השוכר רשאי להשכיר ס"ת איצטריכא ליה מהו דתימא ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצוה בממוניה קמ"ל פותחו וקורא בו פשיטא ואלא למאי שייליה מיניה סיפא איצטריכא ליה ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה וכן המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש פותחו וקורא בו מאי עבידתיה גביה ותו אם בשבילו פתחו אסור הא אמרת פותחו וקורא בו הכי קאמר מאם כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר אם בשבילו פתחו אסור סומכוס אומר בחדש שלשים יום בישן שנים עשר חדש ר"א בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה שנים עשר חדש ר"א בן יעקב היינו תנא קמא אלא אימא ר' אליעזר בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה שלשים יום:
אבל לא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא אחר עמו:
ורמינהו לא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא בו פרשה ויתרגם ולא יפתח בו יותר מג' דפין ולא יקראו בו שלשה בני אדם בכרך אחד הא שנים קורין אמר אביי לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשני ענינים:
מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום:
למימרא דניעור מעלי לה והאמר רבי יוחנן מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו ינער כסותו בכל יום אמרי בכל יום קשי לה אחד לשלשים יום מעלי לה איבעית אימא לא קשיא נהא בחד והא בתרי איבעית אימא לא קשיא סהא בידא והא בחוטרא איבעית אימא לא קשיא עהא בדעמרא הא בדכיתנא א"ר יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין ולא אמרן אלא בכלי מתכות אבל בכלי חרש לית לן בה ובכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא צויץ אבל דצויץ לית לן בה ולא אמרן אלא דלא שדא ביה ציביא אבל שדא ביה ציביא לית לן בה:
וא"ר יוחנן מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן ילבש בגדי פשתן וישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהן ילבש בכלי פשתן בכתנא רומיתא וישתמש בכלי זכוכית בזוגיתא חיורתא וישכור פועלים ואל ישב עמהן תרגומא
רש"י
עריכהכדרבה - בפרק הזהב (לקמן דף נח.) גבי בני העיר ששלחו את שקליהן:
בדמי אבידה - שמכרה לאחר שנטפל בה כמו שאמרו חכמים:
אבל מעות אבידה - כגון שמצא מעות בכיס או שלש מטבעות עשויין כמגדלין:
מתני' אחת לשלשים יום - שמתעפשין כששוהים מלפותחן וכל ספרים שלהן היו עשויין בגליון:
גוללן - מתחילתן לסופן שיכנס בהן האויר:
בתחלה - מה שלא למד מפני שצריך להשהותו לפניו.
ולא יקרא אחר עמו - לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע.
שוטחה לצרכה - לשלוט בה אויר שלא תכלה ולא תאכלנה עש:
לצרכן - שמתעפשים בקרקע שצריך לתתן בקרקע כדאמרינן לקמן שזו היא שמירתן ולפיכך משתמש בהם לפרקים:
אבל לא לשחקן - לא ישתמש בהן זמן ארוך שישחקן אוזי"ר בלע"ז:
לא יגע בהן - זהב אינו מתעפש בארץ וזכוכית שמא ישבר:
שאין דרכו ליטול - דבר שגנאי הוא לו שאדם חשוב הוא ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור לא יטול ופטור מהשבת אבידה דילפינן מוהתעלמת:
גמ' בי בר חבו - בבית פלוני העושה תפילין מצויין לימכר ויחזור ויקנה מן הדמים:
גוללו - בכל שנים עשר חדש פעם אחת:
אם בשבילו פתחו - כולה מפרש לקמיה:
מאי אריא ספר - שהוא נוח להתקלקל בטשטוש וקריעה:
כאן שנה רבי - במסכת גיטין (דף כט.) תנן השולח גט בארץ ישראל הרי זה משלחו ביד אחר ואם אמר לו טול חפץ פלוני הימנה לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ואמר ר"ל עלה כאן שנה רבי במשנה זו למדנו רבי שסתם המשניות אין השואל כו' דבכולהו שייך למימר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר:
מאי עבידתיה גביה - קס"ד לצורכו קאמר ולא לצורך ספר תורה דהא לצורך ספר תורה תנא ליה גוללו כל שנים עשר חדש להכי פרכינן מאי עבידתיה דהאי גבי ספר תורה לקרות בו לצורך עצמו:
אם כשהוא גוללו - להנאת ס"ת פתחו וקרא בו מותר:
בחדש שלשים יום - החדש ממהר להתעפש מן הישן:
אימא אחד זה ואחד זה שלשים יום - ומתני' נמי דקתני קורא בהן אחת לשלשים יום ולא מפליג בין ישן לחדש ר"א בן יעקב היא:
בענין אחד - בפרשה אחת אין קורין:
בשני ענינים - זה בדף זה וזה בדף זה קורין דלא אתי לשמוטי מהדדי:
מי שיש לו גרדי אומן בביתו - שיארוג לו טליתות חדשות תמיד:
ינער כסותו בכל יום - ולמדנו דרך ארץ דניעור קשה לה:
בחד - באדם אחד אין ניעורו קורעה:
שנים - האוחזין בשני ראשיה ומנערין ממתחין אותה יותר מדאי וקשה לה:
דעמרא - קשה לה שנמתחת ונקרעת:
כסא דחרשין - נוח לשתות כוס של מכשפות מכוס של מים פושרין ואיידי דאיירי במילי דרבי יוחנן בהלכות דרך ארץ נקט הני שמעתא:
צויץ - רותח:
ציביא - כל דבר שנותנין לתוך המשקה או עשבים או תבלין או עקרי בשמים קרי ציביא:
ורוצה לאבדן - ללמדנו בא שלא ירגיל אדם בכך שהעושה אלה מאבד מהר הון רב:
כתנא רומיתא - דמיהם יקרין וממהרין לכלות:
תרגמה - להך שכירות דפועלים:
בתורי - בפועלים המנהיגים בשוורי בעה"ב:
תוספות
עריכהבזכוכית לבנה. וא"ת והא אמרינן פרק עגלה ערופה (סוטה דף מח.) דמשחרב בית המקדש בטלה זכוכית לבנה וי"ל דלא בטלה לגמרי קאמר אלא דלא שכיחא דהא רב הונא תבר זכוכית חיורתא בחופת בנו פ' אין עומדין (ברכות דף לא. ע"ש):
עין משפט ונר מצוה
עריכהקכד א מיי' פי"ג מהל' גזילה ואבידה הלכה י"ח, סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ"ה:
קכה ב מיי' פי"ג מהל' גזילה ואבידה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ':
קכו ג מיי' פי"ג מהל' גזילה ואבידה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ח:
קכז ד ה מיי' פי"ג מהל' גזילה ואבידה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ט:
קכח ו מיי' פי"א מהל' גזילה ואבידה הלכה י"ג, סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ג סעיף א':
קכט ז ח מיי' פי"ג מהל' גזילה ואבידה הלכה י"ד, סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ"א, [ רב אלפס כאן, ובהלכות תפילין דף עה. ]:
קל ט מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ב:
קלא י מיי' פ"ז מהל' שאלה ופקדון הלכה ד', ומיי' פי"ג מהל' אבידה הלכה י"ג, סמ"ג עשין עד וסימן פח, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף כ':
קלב כ מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ד', סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ב:
קלג ל מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ז סעיף ד':
קלד מ מיי' פ"ז מהל' שאלה ופקדון הלכה ד', סמג עשין פח, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף כ':
קלה נ ס ע מיי' פי"ג מהל' גזילה ואבידה הלכה י"א, ומיי' פ"ז מהל' שאלה ופקדון הלכה ד', סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ח, וטור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף כ"א:
ראשונים נוספים
אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר"ט והני מילי בדמי אבידה כגון שמצא אבידה ומטפל בה הזמן שאמרו חכמים ואחר כך מכרה בב"ד הואיל וטרח בה שרו ליה לאישתמושי בהו והשכר לעצמו אבל מצא צרור ובתוכו מעות לא שרו ליה לאישתמושי בהו וכן זוזי דיתמי דהוו מופקדין גביה לא שרו ליה רבנן לאישתמושי בהו מההוא מעשה דרחבה דפריש בשמעתא דא וכבר פירשנוהו בפ' הכונס צאן לדיר ביאור יפה וכי כרב יוסף קיימא לן בהא דאמר שומר אבידה כשומר שכר הוא:
מתני' מצא ספרים קורא בהן אחד לל' יום וכו'.
אמר שמואל המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן מאי טעמא דהא בבי בר חבו שכיחי תפילין ואם אתו מרייהו ואמרי תפילין בעינא זבני ויהבי ליה אבל ספרים גוללן ומניחן אצלו עד שיבא בעליהן ויתנו סימנים ויקחום.
ת"ר השואל ספר תורה מחבירו לא ישאילנו לאחרים.
ומקשי' מאי אריא ספר תורה אפי' כל מילי נמי דהא אמר ר' שמעון בר לקיש פרק כל גט שנכתב הלכה ואם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר כאן שנה דאין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר כיון דכל מתניתא דשנאה ר' חייא אמרי' ר' לא שנאה ר' חייא מנין ליה וזו שנויה במשנת ר' חייא ור' הושעיה הכי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא זה המופקדין אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם נתנו בעלים רשות לפיכך הוצרך ריש לקיש לפרש שגם זה שנאה ר' ואסקוה ואפי' ספר תורה דמצוה הוא לא ישאיל.
פותחו וקורא בו כדי לנערו אבל לא ילמד בו.
וכן המפקיד ס"ת אצל חבירו דינו כדין המוצא מנערה אחד לל' יום. וסוגיא לנערה במאני דכיתנא קשי להו ובמאני דעמרא בתרי אינשי או בחוטרא או בכל יומא קשי להו. אבל חד גברא ביומא חדא לל' יום מעלי להו.
אמר ר' יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין פי' נוח לו לאדם לשתות כוס שיש בו מיני כשפניות כדמתרגמינן מכשפה חרשא מלשתות כוס מים פושרין שלא הוחמו כל צרכן כי קשין הן לגוף מאד והוא שהוחמו בכלי מתכות.
השואל ס"ת וכו' ובלבד שלא ילמוד בו לכתחלה. נ"ל דהא דינא ליתוז אלא בס"ת ונביאים וכתובים שמי שהוא רגיל בהם אינו צריך ליגע בהם, ומי שאינו רגיל בהם נוגע בהם ומושך אילך ואילך, ויש לחוש שמא יקרע, אבל עכשיו שנהגו לכתוב התלמוד אם השאילו מסכתא אינו [כן] שכל אדם שוין בו, והשונה פרקו מאה פעמים ומי שלא שנה אותו מעולם כלם נוגעין בהם ומשמשין בהם שאין לך אדם רגיל שלא יהא צריך עיון ומחשבה יתירא ולמשוך אילך ואילך ולגלול אותו מתחלתו לסופו ומסופו לתחלתו כדי לעין בהלכות הצריכות לו לאותה הלכה שהוא שונה הילכך יד כל אדם שוה וילמוד בו בתחלה:
ולא ילמוד בו לכתחלה: כתב הרמב"ן ז"ל נראה לי דהאי דינא ליתיה אלא בספר תורה נביאים וכתובים, שמי שהוא רגיל בהן אינו צריך ליגע בהן כלל, ומי שאינו רגיל בהן נוגע בהן ומושך אילך ואילך ויש לחוש שמא יקרע, אבל עכשיו שנהגו לכתוב הגמרא, אם השאילו מסכתא אינו כן, שכל אדם שוין בו, והשונה פרקו מאה פעמים ומי שלא שנה אותו מעולם, נוגעין בהן (ומשתמשין) [וממשמשין] בהם, שאין לך אדם רגיל שלא יהא צריך עיון ומחשבה יתירה, ולמשוך אילך ואילך ולגלול אותו מתחלתו לסופו ומסופו לתחלתו כדי לעיין בהלכות הצריכות לו לאותה הלכה שהוא שונה, הילכך יד כל אדם שוה בו וילמוד בו בתחלה. כן נראה לי.
גוללו כל י"ב חדש ופותחו וקורא בו מאי עבידתיה גביה: מסתברא דהכי פירושו: למה גוללו, דקא סלקא דעתיה דחייב לגלול כדרך שהוא חייב במוצא, ומשום הכי אקשינן מאי עבידתיה גביה, ואמאי מחייבין אותו לגלול, יבוא בעל הפקדון ויגלול את שלו, ואם אינו עושה כן אבדה מדעת היא. ועוד דקתני סיפא ואם בשבילו פותחו אסור, אמאי והא אמרת פותחו וקורא בו, ואי משום שינערנו דרך גלילתו, ליתני גוללו כל י"ב חדש לחוד, אי נמי קורא בו כדקתני במתניתין. ופרקינן דלאו שיתחייב בגלילתו קאמר, אלא הכי קאמר, אם רצה לגוללו ורצה לקרות בו כשהוא גוללו, מותר.
והני נמי כמעות אבידה דמו: פירש מורנו במעות אבידה דלית ליה רשות להנפוקינון ואפילו טרח בהו דדוקא בדמי אבידה יהבו ליה רבנן רשותא להנפוקינן היכא דטרח בהו מפני תיקון העולם אבל במעות של יתומים ואפילו בדמי סחורה לא יהבו ליה רבנן רשותא וכן פירש הרמב"ן. הריטב"א.
והראב"ד כתב וזה לשונו: ביד רחבה הוי זוזי דיתמי. פירוש עשאו אבי היתומים נפקד עד שיגדלו. ואם תאמר הלא אמרו במשנה המפקיד מעות אצל בעל הבית בין צרורין בין מותרין אסור להשתמש בהן. התם דאי בעי מפקיד למשקלינהו לשכחינהו מזומנים אבל הכא לזמן אריכא הוא משום דאיכא הנאה ליתמי בתשמישייהו דמחייב באונסין ולא הוה בעי לאשתמושי בהו. עד כאן.
זיל לא שבקו לי דאשרי לך: שהרי הקשו לי תלמידי. והכא לא הוה משום לא תלך רכיל דאמרינן במסכת סנהדרין מנין שלא יצא מבית דין יאמר אני מזכה וכו'. כיון דרחבא גופיה הוה בבי מדרשא וחזא התלמידים המקשים לו ליכא משום הולך רכיל ומגלה סוד. ה"ר יהונתן.
המוצא תפלין שם דמיהן בפני בקיאין ומניחן לאלתר שהרי ימצא בעליהן ליקח ואין חושש להן שמא מין כתבן דלא שכיח. הרמ"ך.
תנו רבנן השואל ספר תורה לא ישאילנו לאחרים ופותחו וקורא בו ובלבד שלא ילמוד בו לכתחלה: פירוש שלא ילמוד בו בדבר שאינו רגיל והוא לומדו עכשו בתחלה. כתב הרמב"ן שאין זה הדין אמור אלא בספר תורה וכו' אבל עכשו שהתירו לכתוב התלמוד משום עת לעשות לה' כל ששואל מהם וכו' ככתוב בנמוקי יוסף. ונראה שאפילו בספר תורה נביאים וכתובים אם יודע משאיל בשואל שאינו רגיל וצריך ללמוד כן בתחלה והשאילו סתם מותר ללמוד בו בתחלה שעל דעת כן השאילו לו. הריטב"א ז"ל.
כאן שנה רבי בפרק כל הגט הלכתא: ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל וכו' דכל מתניתא דשנאה רבי חייא אמרינן רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו וזו שנויה במשנת רבי חייא ורבי אושעיא הכי אין השואל רשאי להשאיל ולא זה המופקדין אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם נתנו לו בעלים רשות לפיכך הוצרך ריש לקיש לפרש שגם זו שנאה רבי. ר"ח.
סלקא דעתך אמינא ניחא ליה לאיניש דליתעביד מצוה בממוניה קמשמע לן: פירוש קמשמע לן דבהא כיון דאיכא קפידא לקלקול הספר לא ניחא ליה דהא יצא שכרו בהפסדו כי היום או מחר לא יהיה לו ספר במה ללמוד. אבל במידי דליכא שום חשש קלקול ודאי יכול לשאול שלא מדעת הבעלים למעבד מצוה כגון אם מצא טלית או תפלין של חבירו בבית הכנסת רשאי להניחן שם ולהחזירן למקומן ולא חשיב גזלן כששאל שלא מדעת בעלים. הריטב"א מרבו. וכן כתב בנמוקי יוסף בבתרא פרק הספינה (דף ד' ע"א).
גוללו כל שנים עשר חודש ופותחו וקורא בו מאי עבידתיה גביה: מסתברא דהכי פירושו. למה גוללו דקסלקא דעתין דחייב לגלול כדרך שהוא חייב במוצא ומשום הכי אקשינן מאי עבידתיה גביה ולמה מחייבין אותו לגלול יבא בעל הפקדון ויגלול את שלו ואם אינו עושה כן אבידה מדעת היא. ועוד דקתני סיפא ואם בשבילו פותחו אסור אמאי והא אמרת פותחו וקורא בו דקסלקא דעתין נמי דפותחו לכתחלה וקורא בו קאמר דאי לא אמאי קתני פותחו וקורא בו ואי משום שינערנו דרך גלילתו ליתני גוללו כל י"ב חדש לחוד או נמי קורא בו כדקתני במתניתין ופרקינן דלאו להתחייב בגלילתו קאמר אלא הכי קאמר אם רצה לגללו ורצה לקרות בו כשהוא גוללו מותר. הרשב"א.
אימא אחד זה ואחד זה שלשים יום: פירוש דאלו רבי אליעזר לא הזכיר סך אלא שאמר אחד זה ואחד זה שוין. הריטב"א.
פרשה וישנה פרשה ויתרגם: שניהם מפני ששוהא יותר מדאי. תוספות שאנץ.
כסא דחרשין ולא כסא דפושרין: פירוש נוח לו לאדם לשתות כוס שיש בו מיני כשפנית כדמתרגמין מכשפה חרשא מלשתות כוס יין פושרין שלא הוחמו כל צרכן כי קשין הם לגוף. והוא שהוחמו בכלי מתכות ויש אומרים פושרין הן הלוחשין. ושאר שמעתא דרבי יוחנן פירשנוה בפרק כיסוי הדם. ר"ח.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה