בבא בתרא צח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תאנא אומיישן והולך עד החג:
מתני' בהמוכר מקום לחבירו וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר' עקיבא רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא זו גהרוצה לעשות רפת בקר בונה ד' אמות על שש בית קטן שש על ח' דגדול ח' על עשר הטרקלין י' על י' ורומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רבן שמעון בן גמליאל אומר כבנין ההיכל:
גמ' למה לי למיתנא בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו ליתני בית חתנות לבנו ולבתו ובית אלמנות לבנו ולבתו מלתא אגב אורחיה קמ"ל זדלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה כדכתיב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חחתן הדר בבית חמיו וקל מחתן אורח מכניס אורח וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע שנאמר (משלי יח, יג) משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה:
ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות כו':
רפת בקר מאן קתני לה איכא דאמר ר' ישמעאל קתני לה ואיכא דאמר ר"ע קתני לה איכא דאמר ר"ע קתני לה וה"ק אע"פ שרפת בקר היא פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר ואיכא דאמר ר' ישמעאל קתני לה וה"ק שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש:
טרקלין י' על י':
מאי טרקלין קובתא בי וורדי תאני טוקנתיר שתים עשרה על י"ב מאי קנתיר יתרבץ אפדני:
רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רשב"ג אומר כבנין ההיכל:
ראיה לדבר מאן קתני לה איכא דאמר רשב"ג קתני לה והכי קאמר ראיה לדבר מנין אמר רשב"ג הכל כבנין היכל ואיכא דאמר ת"ק קתני לה ורשב"ג אתמוהי קא מתמה והכי קאמר ליה [לת"ק] ראיה מנין מבנין היכל אטו כולי עלמא כבנין היכל עבדי תניא אחרים אומרים רומו כקורותיו ולימא רומו כרחבו איבעית אימא ביתא מעילאי רווח ואיבעית אימא משום דאיכא בי כווי רבי חנינא נפק לקרייתא רמו ליה קראי אהדדי כתיב (מלכים א ו, ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב (מלכים א ו, כ) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו אמר להו כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה מאי קמ"ל
רשב"ם
עריכהתנא - היכא דא"ל מיושן צריך שיהא של ג' שנים שלימות ושיתקיים ויתיישן עד גמר שנה שלישית זו דהיינו עד החג עד הבציר שזו היא תורת מיושן להתקיים שלש שנים שלימות ואם יחמיץ קודם החג הרי הוא באחריותו של מוכר:
מתני' לעשות לו בית חתנות לבנו - כדמפרש לקמיה בית חתנות לבנו שלקח אשה ודרך האב לעשות לבנו יציע קטן סמוך לביתו שאין דרך החתן לדור אצל חמיו משום חשד חמותו כדמפרש בגמרא והלכך נקט בית חתנות לבנו אבל אין רגיל לעשות בית ארמלות לבנו שהרי עד עתה לא היה דר אצל חמיו אלא אצל אביו משום חמותו:
בית ארמלות לבתו - שמת בעלה וחוזרת אל בית אביה כבנעוריה שעד עכשיו כשהיתה נשואה לא היתה דרה אצל האב משום בעלה חתנו שהחתן אינו דר אצל חמיו והלכך נקט בית ארמלות לבתו ולא בית חתנות לבתו והכי מפרשינן בגמרא:
רפת בקר היא זו - וצריך לעשות בית גדול יותר ומיהו לא חשש לפרש שיעורו:
והרוצה לעשות כו' - בגמרא מפרש מי קאמר לה או ר' ישמעאל או ר' עקיבא:
בית קטן שש על שמונה - הרוצה לבנות בית קטן לחבירו לכל הפחות וכגון דאמר ליה עשה לי בית סתמא ויד הבונה על העליונה לעשות לו פחות שבבתים הואיל ולא פירש כמה יעשהו קטן לכל הפחות ו' על ח' דכיון דלא אמר ליה בית חתנות אלא בית סתמא לעצמו קבעי לה וצריך להיות גדול מבית חתנות והוא הדין למוכר מקום לחבירו לעשות לו בית דצריך ליתן לו קרקע שש על שמונה:
גדול שמונה על עשר - וכגון שפירש לז עשה לי בית גדול:
טרקלין - למושב שרים עשוי ולא לתשמיש הלכך מרובע בעינן:
רומו כחצי ארכו כו' - אכולהו קאי והיינו בית חתנות שהוא ארכו ד' על ו' רומו ה' דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו בבית קטן שבע ותשע בבית גדול ועשר בטרקלין:
כבנין ההיכל - ההיכל על פני הדביר היה ארכו מ' ורחבו עשרים ורומו שלשים דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו: גמ' הכי גרסינן ליתני בית חתנות לבנו ולבתו ובית ארמלות לבנו ולבתו מילתא אגב אורחיה קמ"ל. מדלא תנא בית ארמלות לבנו ולא תנא נמי בית חתנות לבתו משניהן יש ללמד דלאו דרכא דחתנא כו' וכבר פרישית לה במתניתין:
בי חמוה - כדאמרי' בפסחים (דף קיג.) הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון אמרי לה משום חשד ואמרי לה משום ממון ואיתא להא ואיתא להא ומיהו הוא הדין לכל החתנים אלא שמן הראשון צריך ליזהר חמיו יותר:
קל מסובין - לאו דוקא אלא דבר גרוע ולהכי נקט סובין ולא נוצה דפסולת הוא:
אורח מכניס אורח - דיו אם מהנה לו בעל הבית:
הרוצה לעשות רפת בקר כו' - מאן קתני לה:
שהרוצה לעשות כו' - ופירוש לדבריו הוא אומר דקאמר רפת בקר היא זו שהרי הרוצה לעשות כו' אבל לר' עקיבא רפת בקר אינו גדול כל כך ובתרתי פליגי ר' ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בבית חתנות ופליגי ברפת בקר ושיעוריה דר' עקיבא מפורש בבית חתנות ולא ברפת בקר ודרבי ישמעאל מפורש ברפת בקר ולא בבית חתנות:
איכא דאמרי רבי עקיבא קאמר ליה והכי קאמר ליה - לרבי ישמעאל דקאמרת רפת בקר היא זו אין הכי נמי דודאי בית חתנות ורפת בקר שיעורן שוה דאע"פ שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ד' על ו' פעמים שאדם עושה דירתו בבית חתנות ארבע אמות על ו' כרפת בקר:
קובתא - כעין קובה של זונות ונראה לי שעשוי חלונות כעין קובה:
בי וורדי - נותנין שם וורדין לנוי להסתכל בהן:
קנתר - אם התנה לעשות לחבירו קנתר:
תרבץ אפדני - חצר גדול שעושין שרים בצד אפדני שלהם ועל שם שמרביצין אותו תמיד במים להשכיב האבק קרי ליה תרבץ:
ראיה לדבר מאן קתני לה - דאילו הוה תני במתניתין רשב"ג אומר ראיה לדבר כבנין היכל הוה פשיטא דרשב"ג קתני לה אבל השתא דמיתני מקמי מילתיה דרשב"ג הלכך מספקא לן אי רשב"ג קאמר לה הואיל ומסיים אותו הדבור או תנא קמא קאמר לה לההוא חצי דבור ואתא רבן שמעון בן גמליאל לאיפלוגי מדקאמר כבנין היכל ולא קאמר מבנין ההיכל: איכא דאמר רבן שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קאמר ראיה לדבר מנין. פירש רשב"ג הכל כבנין ההיכל:
תנא קמא קתני לה - והכי קאמר תנא קמא וראיה יש לדבר וקפץ רשב"ג והפסיק את דבריו ואתמוהי קמתמה כבנין ההיכל אתה רוצה לעשות שאר בנינין בתמיה אין לך להשוותן יחד דכיון דבהיכל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בשאר בנינין דלא חשיבי אין צריך להגביה כל כך:
כמלא קורותיו - כאורך קורותיו שהן נתונין ברחבו של בית:
הכי גרסינן ולימא רומו כרחבו - דהיינו הך:
מעילאי רווח - שבתיהם של חומות אבנים היו והחומה מלמטה היא רחבה והולכת ומתקצרת החומה למעלה כדי שיתקיים הרבה:
בי כווי - החלונות מקום כניסת הקורות בתוך החומה:
רמו ליה - בני העיירות קראי אהדדי:
כתיב ששים אמה ארכו - מן המזרח למערב מפתח ההיכל עד כותל מערבי של בית קדשי הקדשים דהיינו ארבעים אמה דאורך היכל ועשרים אמה דבית קדשי הקדשים ושלשים אמה קומתו נמצא שגם בית קדשי הקדשים רומו שלשים אמה:
וכתיב - בפסוק אחר ועשרים אמה קומתו דכתיב ולפני הדביר עשרים כלומר לפנים ממחיצת בית קדשי הקדשים והיא אמה טרקסין שקרויה דביר עשרים אמה אורך מן המזרח למערב ועשרים אמה רוחב מצפון לדרום ועשרים אמה קומתו:
כי קחשיב - עשרים דקומת בית קדשי הקדשים משפת כרובים ולמעלה קחשיב שהכרובים של שלמה שנים היו עומדין על הקרקע אחד מימין הארון אצל כותל מערבי ואחד משמאלו ורומו עשר כדכתיב בהדיא במלכים וכנפיהן פרושות מקיר לקיר כנף האחת נוגע בקיר צפונה וכנף חבירו נוגע בקיר דרומי נמצא מראשי הכרובים ולמעלה עשרים אמה עד הגג ואותן של משה על גבי הכפורת היו:
ומאי קא משמע לן - למה לי דקחשיב קרא כי האי גוונא משפת כרובים ולמעלה לימא שלשים אמה קומתו:
תוספות
עריכהרבי ישמעאל אומר רפת בקר היא כו'. נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין אין חשוב בית אא"כ יש לו שש על שמונה ה"נ לענין חלוקת אחים או שותפין דהא דאמרת אי איכא ד' אמות לזה וד' אמות לזה חולקין מוקמינן בפ"ק דסוכה (דף ג: ע"ש וכן לעיל יא.) בחצר המתחלקת לפי פתחיה:
כי קחשיב משפת כרובים ולמעלה. בפירוש מקרא פרש"י דתקרה דעליית היכל היתה גבוהה משל קדשי הקדשים עשר אמות ולא עיין כאן:
עין משפט ונר מצוה
עריכהסב א מיי' פי"ז מהל' מכירה הלכה ו', סמג לאוין קמ, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ל סעיף י':
סג ב ג ד ה ו מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה ד', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף י"ג:
סד ז ח מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ו, סמג לאוין קנו:
סה ט י מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה ד', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף י"ג:
ראשונים נוספים
אם אמר לו יין מבושם. יין מובחר וטוב אני מוכר לך חייב להעמיד לו יין יפה וטוב שיכול להעמיד לו עד עצרת בלא חומץ ואם התנה לו למכור יין ישן צריך שיהא מאשתקד ותנא ושצריך שיוכל לעמוד ומתיישן והולך עד החג:
פיס' וכן המקבל מעות מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו. שאם נתאלמנה בתו וחזרה לבית אביה ורצה האב לבנות לה בית לבד: ליתני בית חתנות לבנו ולבתו ולמה לי למיתני בית ארמלות:
דלא דרכיה דהתנא למידר בבית חמוה. דכיון שלבו גס בחמותו אתי לקלקול. אבל מהשתא כשנתארמלה שבה אל בית אביה מכלל דעד האידנא לא הוות קיימא להתם:
ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זאת. הואיל דקטנה היא כל כך:
והרוצה לעשות וכו' רפת בקר דמתני' מאן קתני לה. ר' ישמעאל או ר"ע:
איכא דאמר ר' עקיבא קתני לה והכי קתני. במתני' בונה ד' אמות על שש דברי ר' עקיבא שהרוצה לעשות רפת בקר וכו'. שפעמים שאדם עושה דירתו קטנה כרפת בקר:
מאי טרקלין קובתא בי וורדי. כעין שפורסין אהלים ועגול הוא למעלה כקובה ומוקף הוא מכל דפניו ופורסין שושנים לשם כדי שיהא ריחם נודף ושוכבין בתוכן שרים:
תרבץ אפדני. גינת ביתן שאחורי אפדנם:
טרקלין י' על י'. מאורך ומרוחב:
רומו כחצי ארכו. אלו ה' אמות וכחצי רחבו. ה' אמות אחרות דהיינו י' אמות בקומתו:
ראיה לדבר רשב"ג אומר כבנין ההיכל. שהבית שבנה שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו צא מהן עשרים אמה של פני הדביר באורך נשתיירו מ' אמות מאורך הבית והיינו ההיכל שהיה מ' אמה ארכו ועשרים רחבו. טול חצי ארכו של היכל דהיינו כ' אמה ומן רחבו חצי דהיינו עשרה אמות הרי כאן ל' אמות וכן הוא קומתו של היכל:
ואיכא דאמר מיפלג פליג ואתמוהי קא מתמה והכי קאמר אטו כולי עלמא כבנין היכל קעבדי. רומו כקורותיו. של בית שמחזיקין התקרה ומשימין אותן ברוחב הבית: ומקשינן הואיל שקורות ברחביהן עומדין ליתני כרחבו:
איבעית אימא. אי קתני כרחבו של בית שיעורי' זוטר טפי משום דכל ביתא מעילאי רווח לפי כי ביסוד הבית עושין הכותל עבה ומקצרין הכותל כשהוא עולה והבנין רווח מאליו ולפיכך צריך לומר רומו כקורותיו שיהא רומו כאותה הרווחת הבנין של מעלה לא כאותו של מטה לפי כי הבנין מתקצר מלמטה:
ואיבעית אימא. משום הכי קתני רומו כקורותיו משום דאיכא בי כווי דכל אורך הקורה עם אותו שנכנס מן הקורה בכתלים מיכן ומיכן וכי האי שיעור צריך שיהא גבהות רומו דאי קתני כרחבו הוי משמע בלא עובי הכתלים:
ול' אמה קומתו וכתוב אחר אומר מן הדביר עשרים אמה קומתו. דאי הוה הבנין גרוע כלום מן אורך ורוחב מן הקומה נמי הוה נגרע. משפת כרובים שהיו פורשים בדביר קא חשיב דמשפת גופייהו ולמעלה לא הוי אלא עשרים באמה לחוד וקומת הכרוב הוי י' אמות:
לפני הדביר מבפני' של אמה טרקסין. וזהו לפני לפנים וההיכל חוצה לו מן הדביר:
הא דתנא המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנו' לבנו. כך פרשוה שהמוכר מקום לעשות לו בית סתם בית חתנות קאמר ועשה לו בית קטן שבקטנים דהיינו ארבע על שש שאלו לקחו מקבל לבית יתר מכאן היה לו ללוקח לפ' שהקרקע בחזקת בעלים עומדת כן במקבל מקום מחבירו אם פי' בית חתנות עושה ארבע אמות על שש והוא הדין אם אמר סתם שאומר לו בית חתנות קבלתי עלי אבל אם אמר לו בית קטן לעצמו שש על שמנה הוא.
והרב רבי יהוסף הלוי ז"ל פי' דסיפא אתאן לרבי ישמעאל ולמאן דאמר רפת בקר רבי עקיבא תני לה לא נוכל לפ' דרבי עקיבא ממש אמרה דא"כ מיפסקא מתני' פסקי פסקי אלא רבי עקיבא מודה בה קאמרינן והכי קתני המקבל עליו בית לעצמו או בית חתנות וכן המוכר עשה ארבע על שש דברי ר' עקיבא א"ל ר' ישמעאל רפת בקר היא זו שהרי אתה מודה שהרוצה לעשות רפת עושה כן אלא בית קטן שש על שמנה. ומיהו רבי עקיבא אמר לך אע"פ שאני מודה שכך שיעור הרפת פעמים שאדם עושה דירתו כרפת וזהו הנכון ואף ע"ג דאמרי' במסכת סוכה כל בית שאין בו ארבע אמות אינו בית וכו' אלמא בארבע אמות שמו בית נהי נמי ששמו בית וראוי לחלוקה האחין והשותפין מכל מקום דירה סרוחה היא ואין דעתן של מקבלי קבלה לדירה כגון זו. ואמר רבינו הגאון ז"ל בספר המקח שיש חלוק בין זה למוכ' בית לחברו דהתם אין ללוקח אלא פחות שבבתים כלו' ארבע אמות על ד"א.
מתני': המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל לעשות בית חתנות לבנו: כתוב בנמקי הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר, המוכר סתם מקום לעשות לו בית, אינו חייב ליתן לו אלא כשיעור הזה, דקרקע בחזקת בעליה ויכול לומר אני לא מכרתי אלא כך, שסבור הייתי שבית חתנות אתה רוצה, שאם נתכוונת לקנות יותר היה לך לפרש. וכן המקבל לבנות לו בית סתם. לפי שהמקבל לבנות בית חתנות לבנו אינו חייב לעשות אלא ארבע אמות על שש. אבל אמר לו לבנות לעצמו בית קטן עושה שש על שמונה., וכן במוכר לו בפירוש לעצמו. וסופא רבי עקיבא תני לה.
וקשה בעיני, היאך אפשר שהוציא רבי עקיבא הלשון כאן וכאן מסותם, ונאמר זה באומר סתם מכור לי מקום לעשות בית וזה במפרש לבנות בית לעצמו, ואיך חסר כל מה שעיקר הדין תלוי בו. ולא עוד (ו)אדרבהא מדקתני סופא בית קטן לכאורה הוה משמע בית קטן מן הראשון שאמר ברישא, אי רבי עקיבא תני לה, וכדפירש הוא ז"ל וכדבעינן למכתב, והגע עצמך שזו אינה תלמוד שיזכיר הבית הקטן בשיעורו בית סתם והבית הגדול ממנו יזכירנו בלשון בית קטן. אלא על כרחין אם כפירוש זה לא סגיא דלא תני ברישא בית חתנות או דליתני בסופא בית קטן לעצמו.
ועל כן נראה לי(ה) עיקר כמו שפירש ר"ש ז"ל, דכולה רישא במפרש, והכי קאמר, המוכר לחבירו מקום לעשות לו בית או שמקבל לבנות לו בית, וזה וזה לבית חתנות, עושה ארבע אמות על שש. אבל האומר בית קטן סתם, עושה שש על שמונה.
והרא"ם ז"ל פירש, דסופא אתאן לרבי ישמעאל. וגם זה נכון. אלא דלמאן דאמר בגמרא דהרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא תני לה, לא ניחא, דאיצטרכינן למתני מתניתין פיסקי פיסקי, רישא רבי עקיבא, ורפת בקר היא זו ר' ישמעאל, והרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא, ובית קטן רבי ישמעאל. ולא היא, דאפילו למאן דאמר דרבי עקיבא קתני לה לאו דוקא רבי עקיבא קאמר דתני לה.
ואם תאמר בין למר בין למר למה מחייבין המוכר או המקבל סתם בבית יותר מארבע אמות על ארבע אמות, והלא כל שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות נדון כבית לכל הדברים, לחלוקת השותפין ולמזוזה ולנגעים ולשוב מעורכי המלחמה ולנדרים, וכדאיתא בסוכה (ג, א) ובתוספתא (סוכה פ"ב, ה"ב). י"ל דאף על פי כן דירה סרוחה היא, ואין דעת מוכר וקונה ושוכר ומקבל לקנות לכתחלה דירה סרוחה. והיינו דקאמר לו רבי ישמעאל לרבי עקיבא שאין אדם נותן דעתו לעשות דירה סרוחה כזו ואפילו של ארבע על שש ולא עליה נתכונו זה וזה. ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בספר המקח (שער כד), דהפרש יש בין זה למוכר בית בבתיו, דהתם לכולי עלמא כל שיש לו אפילו בית של ארבע אמות על ארבע אמות מראה לו.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
עושה ארבע אמות על שש. ראיתי מקשים משם רבי' משה כהן צדק זצוק"ל מ"ש הכא דאמרי' דסתם בית לא הוי לכל הפחות אלא ד' על ו' ובסוכה אמרו בית שהוא ד' על ד' חייב במזוזה אלמא דחשיב כי האי גוונא בית אע"פ שהיא פחות מד' על ו' ונראה לי לתרץ דלענין מזוזה בודאי בד' על ד' בלחוד מחייב משום דחזי למיגנא ביה ולמיכל בי' וזו הוא דירתו של אדם שתכיל משם מטתו ושלחנו אבל מיהו לא חזי להכניס שם כלי תשמישו אבל סתם הנותן בית לבנות רוצה שיכניס גם כלי תשמישו שם הילכך מוסיף לו עוד שלישי ולא כל השיעורין שוין שהרי בסוכה אנו מכשירין בז' על ז' טפחים דבהכי יכול לצמצם ראשו ורובו ושלחנו:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו (עריכה)
סג הרי אמרו האומר לחברו יין ישן אני מוכר לך צריך שיהא משל אשתקד ואם אמר לו מיושן צריך שיהא משל שלש שנים תאנא ומתישן והולך עד החג שיש בלשון מיושן שיהא מתישן והולך עד החג, וסתם חג בכוליה תלמודא חג הסוכות הוא, ואם החמיץ וקדם לכן חייב באחריותו ומאי שנא עד החג, דכיון דלשון מיושן של שלש שנים משמע, אי בעידן זבוני אכתי לא שלמי ליה שלש שנים באעי למהוי חמרא מעליא דנטר עד החג, כי היכי דלהוו ליה שלש שנים שלימות מחג הסוכות דשתא קמיתא, דהיינו זמן דריכה, דאי לא חזי להכי לא מקרי מיושן:
ד המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו עושה ארבע אמות על שש דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש בית קטן שש על שמונה בית גדול שמונה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רוחבו ראיה לדבר שרשב"ג אומר כבנין ההיכל למה לי למתנא בית חתנות ולמה לי למתנא בית אלמנות, תאנא בית חתנות להודיעך כחו דרבי עקיבא, דאפילו בית חתנות דבעי רוחא טפי סגיא ליה בארבע אמות כמה דסגיא ליה לבית אלמנות, ותאנא בית אלמנות להודיעך כחו דר' ישמעאל, דאפי' בית אלמנות דלא בעי רוחא כולי האי בעי שש על שמונה מיהו בבציר מהכי אפי' לדירת אלמנות נמי לא חזי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ומוכר ומקבל כי קא נחתי לפחות שבשיעורין הראויין לדירה קא נחתי
ולמה לי למתנא בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו, ליערבנהו וליתני בית חתנות או בית אלמנות לבנו או לבתו, אלא משום דתרויהו בחצרו של אב קאי, ומילתא אגב ארחיה קמ"ל דלאו דירכא דחתנא למידר בבי חמוה משום חשד חמותו, ואמטול הכי קתני בית חתנות לבנו, דאם כן הוה משמע דעד השתא הוה דאיר בבית חמוה, והא לאו אורחיה בהכי ומהאי טעמא גופיה לא קתני נמי בית חתנות לבתו, דהא לאו אורחיה בהכי, אלא בית אלמנות לבתו, דמשמע דמקמי אלמנות לא הוה דרה בבית אביה משום סירכא דחתן דלאו דירכיה למידר בבית חמוה, ולבתר אלמנותה הוא דהדרה למידר בבית אבוה
וסופא דקתני הרוצה לעשות רפת בקר ר' ישמעאל קתני לה, והכי קאמר ליה, דקאמרת עושה ארבע אמות על שש, רפת בקר היא זו, והרוצה לעשות רפת בקר הוא שעושה ארבע אמות על שש, ונפקא מינה למוכר ומקבל, אבל לדירה בעי טפי וכמה שיעורו, בית קטן שש על שמונה, כלומר דאפי' פריש ליה בית קטן, לית ליה למבצר ליה משש על שמונה, וכל שכן בזמן שאמר לו בית סתם דלא יפחות לו משש על שמונה ואי בעית אימא הרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא קתני לה, כדבעינן למימר קמן
מיהו סופא דקתני בית קטן שש על שמונה ודאי רבי ישמעאל קתני לה ולית הלכתא כותיה, דקימא לן הלכה כרבי עקיבא מחבירו ועד כאן לא פליגי אלא לדירה, אבל ברפת בקר כולי עלמא מודו דארבע אמות על שש והוא הדין גבי בבא דבית גדול דקתני שמונה על עשר, והוא הדין לשאר מתניתא במוכר ומקבל קיימא ודברי הכל היא דאע"ג דבבית קטן והוא הדין לבית סתם סגיא ליה לרבי עקיבא בארבע אמות על שש, היכא דא"ל בית גדול לא סגיא ליה בבציר משמונה על עשר, דאם כן הוה ליה לאיפלוגיה עליה דרבי ישמעאל נמי בבית גדול כי היכי דפליג עליה בבית קטן
טרקלין עשר על עשר, ופירשו רבואתא למושב שרים הוא ולא לדירה קאי, ואמטול הכי בעי למהוי מרובע דלא להוי ארכו יתר על רחבו והא דמפריש בגמרא בי וורדי, איכא מאן דאמר משום דאורחייהו לאצועה במיני בשמים לישב עליהם ומסתברא משום דפתיח לגינת ורדין
וסופא דקתני רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, לאו אטרקלין בלחוד קאי אלא אבית נמי קאי, דאי אטרקלין בלחוד קאי למה לי למתנא כחצי ארכו וכחצי רחבו, ליתני כארכו או כרחבו שהרי ארכו ורחבו שוין, אלא מדאצטריך למיתנא כחצי ארכו וכחצי רחבו ש"מ אבית נמי קאי דארכו יתר על רחבו והאי דקתני ראיה לדבר, אם תמצא לומר רשב"ג קתני לה, לסייעיה לת"ק קאמר לה, כלומר ויש ראיה לדבר, ומקמי* דלסלקה ת"ק למילתיה אהדר ליה רשב"ג כבנין ההיכל קאמרת, אטו כולי עלמא כבנין ההיכל עבדי ולית הלכתא כרשב"ג, אע"ג דלאו כולי עלמא עבדי כבנין ההיכל, הני מילי באורכא או ברחבא דעייק להו דוכתא למעבד לבנין ההיכל אפילו לפי חשבון, אבל לענין רומא דלא עייק להו אוירא כולי עלמא, לפום ארכו ורחבו הוא דעבדי, דלפום מאי דנפיש ארכו ורחבו מפשי ברומו כבנין ההיכל לפי חשבון
והיכן מצינו בהיכל שהיה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, לפי שהיה (רחבו) [ארכו] ארבעים אמה ורחבו עשרים ורומו שלשים, דכתיב בספר מלכים (ו,ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, ואורך זה האמור בפסוק זה לאו אורך ממש הוא הוא אלא כל מדה יתירה מחבירתה קרויה אורך, ואורך זה הוא כולל רוחב ההיכל ורוחב בית קדש הקדשים שלפנים ממנו שנקרא דביר, דכתיב (שם,יז) ארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני וכתיב בתריה (שם,יט) ודביר הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית השם, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחבו ועשרים אמה קומתו והאי לפני הדביר דקאמר, מדת תוכו של דביר קא מפרש ואזיל, שהיה עשרים אמה אורך מן הצפון ולדרום, ועשרים אמה רוחב מן המזרח למערב, נמצא אורך ההיכל מן המזרח למערב ארבעים אמה ורחבו מן הצפון לדרום עשרים אמה, ושלשים אמה קומתו כחצי ארכו וכחצי רחבו, שכשאתה מחשב שיעור האורך שהיה ארבעים עם הרוחב שהיה עשרים נמצא הכל ששים, נמצאת קומתו כחצי שיעור ארכו ורחבו, והאי דכתיב גבי קדש הקדשים ועשרים אמה קומתו מפרש בגמ' לקמן דמשפת כרובים ולמעלה קא חשיב כדבעינן למימר קמן
ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בתחלת סוכה (ג,א) בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואין האחין השותפין חולקין בו, דשמעת מינה דכי אית ביה ארבע אמות על ארבע אמות בית מיקרי, מני, לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא, אי רבי ישמעאל שש על שמונה בעי, ואי רבי עקיבא ארבע אמות על שש בעי לא תקשי לך, דההיא מתניתא דברי הכל היא דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל ור' עקיבא הכא אלא גבי מוכר ומקבל דבציר מהאי שיעורא לא עבידי אינשי דדירי, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ומצי א"ל כדבנו אינשי הוא דאתנאי בהדך, אבל מאן דאית ליה בית בנוי ברשותיה למידר ביה על ידי הדחק בית הוי למשקל ארבע אמות בחצר והיינו טעמא דמזוזה, והיינו טעמא דמעקה, והיינו טעמא דנגעים, והיינו טעמא דבתי ערי חומה, והיינו טעמא דעורכי המלחמה, וכל שכן לדין חלוקה דגופיה היכא דמטו ליה ארבע אמות על ארבע אמות לכל חד מיניהו וכיון דהאי שיעורא לכל הני בית מיקרי, כל שאלו יחלק ושמו עליו קרינא ביה, כדברירנא בפירקא קמא (לעיל בבא בתרא יא,א סי' קלו) מהך סוגיא דמסכת סוכה אבל ודאי אי לית ביה ד"א על ד"א אע"ג דאחשביה איהו כיון דלא חזי לדירה כלל בטלה דעתו אצל כל אדם
ומסתברא דלגבי האומר לחבירו בית אני מוכר לך, בארבע אמות על ד"א סגיא ליה, מידי דהוה אדין חלוקה, דהתם טעמא מאי דכיון דמטי ליה לכל חד מיניהו שיעורא דמיקרי בית, כל שאילו יחלק ושמו עליו קרינא ביה, הכא נמי כיון דמיקרי בית מצי א"ל האי ביתא הוא דזביני לך אע"פ שאין בו גפנים הגיעו והוא דמתקרי כרם, אלמא אע"ג דלא חזי למאי דחזי כרם כל עיקר הגיעו שלא מכר לו אלא שמא, וכ"ש גבי המוכר בית לחבירו דלא יהיב ליה [אלא] בית שיש בו ד"א על ד"א דמיקרי בית וחזי לתשמישא דבית הגיעו והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי אדאשמועינן תנא דידן המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית, לשמועינן המוכר בית לחבירו, דאע"ג דאיכא למימר שלא מכר לו אלא שמא בעי ד"א על שש לרבי עקיבא ושש על שמונה לרבי ישמעאל, וכל שכן במוכר מקום אלא להכי לא איירי אלא במוכר מקום לחבירו לבנות לו בית ומקבל מחברו לבנות לו בית, דלכתחלה לא טרחי אינשי למבני בבציר מהאי שיעורא אלא היכא דלא אפשר להו, ומצי אמר ליה כדעבידי אינשי דבנו אתנאי בהדך, אבל במוכר בית בנוי בשיעורא דמיקרי בית סגיא ליה
ולא תימא ה"מ היכא דא"ל מוכר ללוקח דהוי שמא דומיא דכרם אני מוכר לך, אלא אפי' א"ל לוקח למוכר נמי בד"א על ד"א סגיא דעד כאן לא שאני לן בפרק המקבל שדה (ב"מ קד,א) בין היכא דא"ל מחכיר לחוכר להיכא דא"ל חוכר למחכיר אלא היכא דלא יהיב ליה ממאי דפסק בהדי אלא שמא, אבל היכא דיהיב ליה שמא ותשמישתא, אפילו א"ל לוקח למוכר דקי"ל קפידא הוי בד"א סגיא ליה, דנהי נמי דקפידא הוי, בית א"ל דחזי לדירה ובית דחזי לדירה קא יהיב ליה, ולא מצי אמר ליה בית בן ארבע אמות על שש זביני מינך דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה:
סד והא דתנן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו (לימא) [למה] לי למתנא בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו מילתא אגב אורחיה קא משמע לן דלא דירכיה דחתנא למידר בבי חמוה:
סה כתיב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו וקל מחתן הדר בבית חמיו אורח מכניס אורח וקל מאורח מכניס אורח משיב דבר טרם ישמע שנאמר משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה:
סו והא דתנן הרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש מאן קתני לה ואסיקנא אפילו תימא רבי עקיבא קתני לה והכי קאמר אף על פי שרפת בקר היא זו פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר וסופא דקתני בית קטן שש על שמונה אתאן לרבי ישמעאל:
סז והא דתנן טרקלין עשר על עשר מאי טרקלין בי ורדי תאנא וקנתינר שתים עשרה על שתים עשרה מאי קנתינר תרבץ אפדני והוא מילוסה של חצר גדולה הנקראת אפדנא:
סח והא דתנן רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רשב"ג אומר הכל כבנין ההיכל ראיה לדבר מאן קתני לה איכא דאמרי רשב"ג קתני לה, ולסיועי לתנא קמא קתני, ואיכא דאמרי מפלג פליגי והכי קאמר ליה לתנא קמא ראיה מבנין ההיכל קא מייתי[ת] אטו כולי עלמא כבנין ההיכל קא עבדי הילכך אם תמצא לומר רשב"ג קתני לה ולסיועי לתנא קמא קאתי, אשתכח דמתני' דקתני רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו דברי הכל היא ואם תמצא לומר מפלג פליגי, תנא קמא קתני לה, ואתא רשב"ג לאיפלוגי עליה וקי"ל כתנא קמא, דיחיד ורבים הלכה כרבים ואע"ג דא"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה, הא דחינן לה בכתובות בפרק המדיר (כתובות עז,א) ואסיקנא התם אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן:
סט רבי חנינא נפיק לקריאתא רמו ליה קראי אהדדי כתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה (רחבו) [ארכו] ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו והדבר ידוע שרחב הדביר שהוא עשרים אמה מכלל הששים אמה אינון כדברירנא במתניתין, שאורך ההיכל מן המזרח למערב ארבעים אמה, כדכתיב (מלכים א ו,יז) וארבעים באמה היה הבית, ומהן רחב הדביר שלפנים ממנו מן המזרח למערב עשרים אמות, נמצא הכל ששים אמה ואכולהו כתב ושלשים אמה קומתו
מתניתין. המוכר מקום לחברו לעשות לו בית כו'. ראיתי מי שכתב דוקא מוכר מקום לבית אבל מוכר בית סתם נותן לו בית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות שנקרא בית. ואני אומר בין שאמר ליה בית בין שמכר לו מקום לבית אי לא אמר ליה בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו אינו נותן לו אלא ארבע אמות על ארבע אמות והטעם שנותן לו יותר מכן משום שאין עושין בית חתנות או בית ארמלות פחות מכאן. ובית חתנות ובית ארמלות ארישא נמי קאי. ובית קטן שש על שמונה רבי ישמעאל קתני לה ועל בית חתנות קאי מכאן ואילך אפילו בסתם שלא נקרא בית גדול פחות מכאן ולא טרקלין פחות מעשרה כו'. עד כאן להראב"ד ז"ל.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: המוכר מקום לחברו לעשות לו בית וכן המקבל לעשות לו בית חתנות לבנו. כתוב בנמוקי הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר המוכר סתם מקום לעשות לו בית אינו חייב ליתן לו אלא כשיעור הזה דקרקע בחזקת בעליה ויכול לומר אני לא אמרתי אלא כך כסבור הייתי שלבית חתנות אתה רוצה שאם נתכוונת לקנות יותר היה לך לפרש. וכן המקבל לבנות לו בית סתם לפי שהמקבל לבנות בית חתנות לבנו אינו חייב לעשות לו אלא ארבע אמות על ששה אבל אמר ליה לבנות לעצמו בית קטן עושה ששה על שמונה וכן במוכר לו בפירוש לעצמו וסיפא רבי עקיבא תני לה. וקשה בעיני היאך אפשר שהוציא רבי עקיבא הלשון כאן וכאן מסותם ונאמר זה באומר לו סתם מכור לי מקום לעשות בית וזה במפרש לבנות בית לעצמו ואיך חסר כל מה שעיקר הדין תלוי בו. ולא עוד אדרבה מדקתני סיפא בית קטן לכאורה הוה משמע בית קטן מן הראשון שאמר ברישא אי רבי עקיבא תני לה וכדפירש הוא ז"ל וכדבעינן למכתב והגע עצמך שזו אינה תלמוד שיזכיר הבית קטן בשיעורו בית סתם והבית הגדול ממנו חבירו בלשון בית קטן אלא על כרחך אם כפירוש זה לא סגיא דלא תני ברישא בית חתנות או דליתני בסיפא בית קטן לעצמו. ועל כן נראה עיקר כמו שפירש ר"ש ז"ל דכולה רישא במפרש והכי קאמר המוכר לחברו מקום לעשות לו בית או שמקבל לבנות לו בית וזה וזה לבית חתנות עושה ארבע אמות על שש אבל האומר בית קטן סתם עושה שש על שמונה. והרא"ם ז"ל פירש דסיפא אתאן לרבי ישמעאל. וגם זה נכון. אלא למאן דאמר בגמרא דהרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא תני לה לא ניחא דאצטריכינן למתני מתניתין פיסקי פיסקי רישא רבי עקיבא ורפת בקר היא זו רבי ישמעאל והרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא ובית קטן רבי ישמעאל. ואם תאמר בין למר בין למר למה מחייבים המוכר או המקבל סתם בבית יתר מארבע אמות על ארבע אמות והלא כל שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות נדון כבית לכל הדברים לחלוקת השותפים ולמזוזה ולנגעים ולשוב מעורכי המלחמה ולנדרים וכדאיתא בסוכה ובתוספתא. יש לומר דאף על פי כן דירה סרוחה היא ואין דעת מוכר וקונה ושוכר ומקבל לקנות לכתחלה דירה סרוחה והיינו דקאמר לו רבי ישמעאל לרבי עקיבא שאין אדם נותן דעתו לעשות דירה סרוחה כזאת ואפילו של ארבע על שש ולא עליה נתכוונו זה וזה. ורבינו האי גאון ז"ל כתב בספר המקח דהפרש יש בין זה למוכר בית בבתיו דהתם לכולי עלמא כל שיש לו אפילו בית של ארבע אמות על ארבע אמות מראהו לו. עד כאן לשונו.
וזה לשון הר"י בעליות: רישא נמי דקתני המוכר מקום לחברו לעשות לו בית היינו בית חתנות לבנו כמו שמסיים ומפרש במקבל מחברו לעשות לו בית אבל המוכר מקום לחברו לעשות לו בית סתם עושה שש על שמונה כדקתני סיפא בית קטן שש על שמונה ולא גרע בית סתם מבית קטן. ואי אמר לחברו בית שיש לי אני מוכר אף על פי שאין לו אלא ארבע על ארבע הגיעו דבארבע הוי שיעור בית אבל כשהוא מוכר מקום לחברו לעשות לו בית סתם בונה בית אינו בונה פחות משש על שמונה אבל בית חתנות הוא פחות מבית קטן ומיירי כגון שעושה אותו אצל ביתו שידור ושישתמש חתנו בבית אלא שיהא לו חדר מיוחד בתוך בית חמיו ואותו חדר שמייחד בתוך בית חמיו לחתנו הוא הנקרא בית חתנות ומתוך שמשתמש בבית חמיו די לו בחדר קטן. ואי אפשר לומר דהא דנקט בית חתנות לבנו משום דבית סתם שיעורו ארבע אמות על ארבע אמות ובית חתנות נפיש מיניה דהא קתני סיפא בית קטן שש על שמונה ולפום חד לישנא דאמרינן בגמרא סיפא רבי עקיבא קתני לה ואפילו לאידך לישנא דאמרינן דרבי ישמעאל קתני לה דוקא ברפת בקר הוא דפליגי אבל בשאר משנתינו לא נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל. וכולהו שיעורי דמתניתין בין לענין מוכר לו מקום לחברו לעשות בית בין במקבל מקום מחברו לעשות לו בית לשעור חללו של בית נאמרו חוץ ממקום הכותלים תדע דקתני טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ומשמע דעל האורך והרחב שהזכיר קאמר ושמע מינה חמש על עשר דקתני בשיעור חללו מיירי דודאי רומו כחצי ארכו וכחצי רוחבו היינו לאורך חללו ורוחב חללו דהא מבנין ההיכל גמר להו ואמרינן נמי בגמרא רומו כקורותיו ולימא כרוחבו כו' אלמא ברחבו היינו ברוחב חללו הלכך הא דקתני נמי כחצי אורכו וכחצי רחבו היינו אורך חללו ורוחב חללו. ולענין זו ששנינו ולא הטרקלין עד שיהא בהם כדי לזה וכדי לזה זה הכלל כל שאלו יחלק ושמו עליו חולקין משיעורא דמתניתין גמרינן שם טרקלין. עד כאן עליות. ועיין בנמוקי יוסף בשם הריטב"א.
על מה שכתוב בתוספות נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין כו'. כתוב בתוספות הרא"ש ז"ל וזה לשונו: והריב"ם כתב ונראה לי דארבע אמות על ארבע אמות הוא שיעור חלוקת בית כההיא דפרק קמא דסוכה דחשיב בית לכל מילי. ואין להביא ראיה מכאן דהבונה בית מתחלתו בונה ארבע על שש אבל אדם שיש לו בית בשותפות עם חברו ניחא לו בבית קטן של ארבע על ארבע מבית גדול בשותפות עם אחר ומסתבר הכי כיון דאשכחן דאיקרי בית. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה