בבא מציעא פא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא גמרתיו שומר שכר לא אהא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר אבל גמרתיו מאי בשומר חנם אי הכי אדתני וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם נשמעינן גמרתיו וכ"ש טול את שלך טול את שלך אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא שומר חנם נמי לא הוי קמ"ל איכא דאמרי אמר רב נחמן בר פפא אף אנן נמי תנינא וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם מאי לאו הוא הדין גמרתיו לא טול את שלך שאני הונא מר בר מרימר קמיה דרבינא רמי מתניתין אהדדי ומשני תנן וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם והוא הדין לגמרתיו ורמינהו אמר לו שואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה ומשני אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא לא שנו אלא שהחזיר בתוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי שאילתה פטור איבעיא להו פטור משואל וחייב כשומר שכר או דלמא שומר שכר נמי לא הוי אמר אמימר גמסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכר הואיל ונהנה מהנה הוה תניא כוותיה דאמימר דהלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב בחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר הההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה א"ל קא ממטינא ליה לדוכתא פלוני אי מזדבנא מוטב ואי לא מהדרנא ליה נהליך אזל ולא אזדבנא ובהדי דקא אתא אתניס אתא לקמיה דרב נחמן וחייביה איתיביה רבה לרב נחמן נאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר א"ל זחזרה דהאי הליכה היא מאי טעמא סברא הוא בחזירתו אילו אשכח לזבוניה מי לא זבנה:
שמור לי ואשמור לך שומר שכר:
ואמאי חשמירה בבעלים היא א"ר פפא טדאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר תנו רבנן ישמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך כולן נעשו שומרי שכר זה לזה ואמאי כשמירה בבעלי' היא א"ר פפא לדאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר הנהו אהלויי דכל יומא הוה אפי לה חד מינייהו ההוא יומא אמרו ליה לחד מינייהו זיל אפי לן אמר להו נטרו לי גלימאי אדאתא פשעו בה ואגנוב אתו לקמיה דרב פפא חייבינהו אמרו ליה רבנן לרב פפא אמאי פשיעה בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא דההוא שעתא שכרא הוה קא שתי הניחא למאן דאמר מפשיעה בבעלים פטור משום הכי אכסיף אלא למ"ד חייב אמאי אכסיף אלא ההוא יומא לאו דידיה הוה ואמרו ליה לדידי' זיל אפי לן את ואמר להו בההוא אגרא דקא אפינא לכו נטורו גלימאי
רש"י
עריכההא גמרתיו שומר שכר - ולא אמרינן כיון שידעו הבעלים שכלו ימי האומנות ולא שלחו והביאום פטור השומר וגבי השואל נמי אף על פי שידעו הבעלים שכלו ימי השאילה. שואל הוא:
לא - תידק הא גמרתיו שומר שכר הוא אלא הכי דייק מינה:
הא הבא מעות - דגלי אדעתא דתפיס ליה אאגריה שומר שכר הוא:
אבל גמרתיו מאי שומר חנם - דכל כמה דלא גלי דעתיה ולית לן למימר דתפס ליה אאגריה כלתה שמירת שכר פעולה מדגמריה ואודעיה וגבי שואל נמי כלתה שמירת שאלה מדידעו הבעלים שכלו ימי השאלה דהתם לאו לאודועי בעי דהא ידע שלכך וכך ימים השאילה לו:
שומר חנם נמי לא הוי - דאינו שומרו לו עוד קאמר ליה:
קמ"ל - דאינו תופסו על שכרו הוא דקאמר ליה אבל מדין פקדון לא סליק נפשיה:
מאי לאו הוא הדין לגמרתיו - והאי דנקט טול את שלך לאשמועינן מינה דשומר חנם מיהת הוי כדאמרן:
וכן בשעה שמחזירה - כל כמה דלא אמר ליה משאיל שלח קמה ברשותיה דשואל כי היכי דבשעת שאלה קיימא ברשות משאיל עד דאמר ליה שואל שלח וקס"ד דמשכלו ימי שאילה קאמר דדמי לגמרתיו:
פטור משואל - מאונסין:
וחייב כשומר שכר - בגניבה ואבידה:
הואיל ונהנה - בשאילה:
מהני - להיות עליה שומר שכר עד שתגיע ליד הבעלים:
לשגרן לבית חמיו - סבלונות לארוסתו:
כפי טובת הנאה - שיחזיקו לי טובה שפקדתים בסבלונות:
ונאנסו בהליכה חייב - דהואיל וקצץ דמיהן ומשכן לשם לקיחה הרי הם לקוחין בידו עד שידע שאינה לקוחה והכי נמי אמרינן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פז:) אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן על מנת לבקרו ואם אין בו מום יקחנו ונאנס בידו חייב והוא דקיצי דמיה:
בחזירה פטור - מאונסין מפני שהוא כנושא שכר בחזירה ולא כשואל ומהו נשיאות שכרו הואיל ונהנה שנתפאר בהן והיינו כוותיה דאמימר דאע"ג דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן הוי עלייהו שומר שכר אחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה כל שכן גבי שאלה דלא יהיב ליה מידי:
שמור לי ואשמור לך שומר שכר - וחייב אם נגנבה:
ואמאי שמירה בבעלים היא - בעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר היה לו וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ודרשינן לקמן עמו במלאכתו ואע"ג דבשואל כתיב לקמן דרשינן ליה נמי אכולהו שומרין בפרק השואל (לקמן ד' צה.):
ואני אשמור לך למחר - דלאו במלאכתו הוא השתא:
השאילני ואשאיל לך - אין זה שואל להתחייב באונסין שאין כל הנאה שלו שאף הוא משאילו:
שמירה בבעלים היא - אשמור לי ואשמור לך קאי ששניהם זה במלאכתו של זה אבל השאילני כליך ואני אשאיל לך כליי שמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר:
אהלויי - מוכרי אהל שמכבסים בו בגדים והוא עשב ואיכא דאמרי אהלות והוא מין בושם:
זיל ואפי לן - קס"ד יומא דידיה הוה דהשתא לא הוו אינהו בשמירת טליתו אלא כשומרי חנם ואצטריך למימר פשעו בה דאי לא לא מיחייבי:
פשיעה בבעלים - שאף הוא במלאכתן היה:
איגלאי מילתא דההיא שעתא שכרא הוה שתי - ולא היה במלאכתן שעדיין לא התחיל לאפות ונמצא שבשעה שנעשו הן שומרין לא מסר עצמו להיות מלאכתן עליו אבל אם נתעסק מיד ואפה ולאחר שאפה שתי שכרא ובאותה שעה אבדה טליתו פשיעה בבעלים נמי הויא הואיל וכשנעשו שומרין היה במלאכתן דאמרינן לקמן (ד' צה:) היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה:
הניחא למאן דאמר - בפרק השואל (שם.) פשיעה בבעלים פטור היינו דאיכסיף:
אלא למאן דאמר פשיעה בבעלים חייב - שלא נאמרה פטור בבעלים אלא בשואל ושומר שכר שחיובן בלא פשיעה אבל שומר חנם שחיובו אינו אלא בפשיעה אינו פטור משום בעליו עמו הואיל ופשע אמאי איכסיף:
בההוא אגרא וכו' - והוו להו שומרי שכר:
תוספות
עריכההא גמרתיו שומר שכר. וא"ת ומאי פריך שאני הכא דאכתי תפיס ליה אאגריה ולכך הוי שומר שכר אף על פי שגמר מלאכתו ומיהו לטעמיה דלעיל דמדמינן אומן לשוכר ולא אמרינן שאני אומן דתפיס ליה אאגריה פריך הכא שפיר וי"ל דלא מהני תפיס ליה אאגריה אלא דוקא בעוד שמשתכר באומנותו דתרתי בעינן שמשתכר ותפיס ליה אאגריה:
לא הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר. ואע"ג דגמרתיו לא הוי אלא שומר חנם לפי שנגמרה מלאכתו מ"מ הכא שמפרש בהדיא שלא יטול עד שיתן מעות הוי שומר שכר:
אתא לקמיה דרב נחמן וחייביה. ותימה מדלא אשכח לזבונא משמע דלא הוי זבינא חריפא ואם כן אמאי חייביה והלא הנאת שניהם היתה ואמרינן בנדרים (ד' לא:) דאין לחייב הלוקח אלא בזבינא חריפא שכל הנאה שלו וי"ל דזבינא חריפא היה ואם היה רוצה לתת בדמים שנתן לו המוכר היה מוצא הרבה אלא היה רוצה למוכרו ביוקר ומה שלא מכרו כמו שהיה יכול משום שאף אבבא דביתיה כשיחזור יתנו לו אותן דמים או יותר:
הניחא למ"ד פשיעה בבעלים פטור. וקשיא למ"ד חייב מעובדא דרב פפא דרב אחא ורבינא איפליגו בה לקמן שהיו אחר רב פפא:
עין משפט ונר מצוה
עריכהעט א ב מיי' פ"י מהל' שכירות הלכה ג', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ו סעיף א':
פ ג מיי' פ"ג מהל' שאלה ופקדון הלכה ב', סמג עשין צב, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"מ סעיף ח':
פא ד מיי' פ"ב מהל' שלוחין ושותפין הלכה ח', ועיין במשנה למלך, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ו סעיף א':
פב ה ו ז מיי' פ"ב מהל' שלוחין ושותפין הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ו סעיף ב' . [כל זה וכן מה שלמעלה א ב ג ד הובא ברב אלפס פרק ח דב"מ דף קכב.]:
פג ח ט י כ ל מיי' פ"י מהל' שכירות הלכה ב', ועיין במגיד משנה ובכסף משנה ובלחם משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ה סעיף ו', וטור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ו סעיף ה' וסעיף ח:
פד מ מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ג', סמ"ג עשין פב וסי' פט, טור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ו סעיף י"ט:
ראשונים נוספים
הא דאקשי' הא גמרתיו ש"ש. משמע לי דאליבא דפירוק' בתרא דאמרי' כדמחליף רבה בר אבוה דוקא הוא, אבל ללישנא קמא הא אף ע"ג דאמר גמרתיו, ש"ש ודאי הוא מן הדין דהא תפי' ליה אאגריה משא"כ בהחזירה לאחר ימי שאילת':
אמאי פשיעה בבעלים היא: וכ' הרנב"ר ז"ל שאופה הזה ושאר האהלויי שהיה כל אחד אופה ביומו לא היו שניהם כל היום רק לאפייתם בלבד, לפיכך כשלא התחיל זה במלאכה לא נחשוב אותה שמירה אבל אם הי' שכיר יום לכל היום כמו שהתחילו במלאכה דמי שכבר נתחייב זה לעשות מלאכתם, וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל [לשון הנמוק"י].
הא גמרתיו שומר שכר: תימה לאמימר דאמר לקמן דפטור משואל וחייב בשומר שכר אם כן מאי פריך הא גמרתיו שומר שכר הכי נמי דהוי שומר שכר. ויש לומר דהכי פריך כי היכי דאמרינן הכא הא גמרתיו שומר שכר אלמא דעדיין הוא עומד כבראשונה היא נמי הוה לן למימר בשואל דלאחר ימי שאלתה אף על גב דידעו בעלים דכלו ימי שאלתה מכל מקום שואל הוא כבראשונה. תלמיד הר"פ.
סלקא דעתך אמינא שומר חנם לא הוי קמשמע לן: פירש רש"י סלקא דעתך אמינא שומר חנם לא הוי דהכי אמר לו טול את שלך איני רוצה לשמרו קאמר קמשמע לן דהוי שומר חנם דהכי קאמר לו טול את שלך דאיני תופסו על השכר. עד כאן.
ושמע מינה דאלו אמר לו בפירוש טול את שלך איני רוצה לשמרו והניחו ולא נטלה שוב אינו עליו אפילו שומר חנם ואף על פי שהיה עליו שומר שכר מתחלה וזה בין בפקדון שאין בו זמן או שיש בו זמן ועבר זמנו דאלו תוך זמנו לא כל הימנו לחזור בו ולפטור עצמו מן השמירה שקבל עליו חוץ משואל שאם רצה להחזיר השאלה קורם זמן שאלתו הרשות בידו כי הזמן הקבוע לא היה אלא לתועלתו שלא יוכל לתבעו המשאיל דומיא דקביעות זמן של חוב. הריטב"א.
או דילמא שומר שכר נמי לא הוי: פירוש אבל שומר חנם פשיטא דהוי דהא לא סגיא בלאו הכי כיון שחייב להחזירה לרשות הבעלים מדעתם. ואסיקנא דשומר שכר הוי דהואיל ונהנה מהנה. ומסתברא דפקדון בעלמא שיש בו זמן והגיע זמנו שומר שכר הוי עליו עד שיאמר לבעלים טול את שלך שאיני רוצה לשמרו וכדאמרינן גבי אומן שאומר גמרתיו. הריטב"א.
תניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן לשגרם לבית חמיו ואמר אם מקבלים אותם ממני מוטב ואם לאו וכו': פירש רש"י דהואיל וקצץ דמיהם ומשכם לשם לקיחה הרי הם לקוחין בידו עד שידע שאינם לקוחים. והכי אמרינן בפרק הספינה אמר שמואל הלוקח כלי מבית האומן לבקרו ונאנס בידו חייב והוא דקיצי דמיה עד כאן לשונו ז"ל. נראה מדברי רבינו שאם לא קצץ דמיהן או שלא היו דמיהן קצובין פטור מן האונסין וכן עיקר. ודוקא בזבינא מציעאה או דרמי על אנפיה אבל בזבינא חריפא חייב באונסים אף על פי שלא קצץ דמיהן דהא במסכת נדרים אייתי תלמודא ההיא דשמואל ואוקמא תלמודא בזבינא חריפא דהנאת לוקח הוא והתם לא אדכר תלמודא דקיצי דמייהו.
ובודאי דתרתי מימרי דשמואל לא פליגן מדלא רמו להו בגמרא אלא תרווייהו איתנהו דכל היכא דקצץ דמים הוי ליה לוקח כל זמן שלא אמר לאו שלא גלה דעתו שאינו רוצה בו וכיון דלוקח הוא ברשותיה קאי לאונסין ולא בעינן בהא זבינא חריפאן אבל היכא דלא קיצי דמיה אין כאן מקח כלל דמשיכה בלא פסיקת דמים לא קניא כדאיתא בפרק הספינה ובפרק בתרא דעבודה זרה וכיון שכן אין לחייבו לוה אלא מטעם שנעשה עליו כשואל הואיל וכל הנאה שלו ולא חשיב כל הנאה שלו אלא היכא דהוי זבינא חריפא.
והשתא דהכין היא עדיפא לן לאוקומי סוגיין בדקייצי דמיה ומכיון דלא אדכרו דבעינן זבינא חריפא וכדמשמע מעובדא דחמרא דמייתינן ליה סתם ואף על גב דלא אדכרו נמי דקץ דמים סתם זביני שקציצי דמים הם. ומיהו איכא למידק קצת דבנדרים אייתי תלמודא לסייעתא דשמואל ברייתא דהכא ולא אייתו לה בפרק הספינה והוה משמע דמתניתא בדלא קיצי דמיה ובזבינא חריפא כסוגיא דנדרים. ויש לומר דלא חש תלמודא בהכי וכיון דאייתי לה הכא לענין מילי דקיצי דמייהו לא הוצרך להביא בפרק הספינה ואייתי לה במסכת נדרים לומר דאפילו בדלא קיצי דמייהו נמי הכי דינא כל היכא דהוי זבינא חריפא.
ואפשר עוד דבהא מתניתא אף על גב דקיצי דמיה לא מחייב מדין לוקח מדברי רש"י שלא אמר כן אלא בדשמואל שלקחו לגמרי בתורת מקח אלא שיש לבקרו אם יש בו מום וכל שאין בו מום נתקיים המקח על כרחך מעכשיו אבל בלוקח כלים על תנאי אם ירצו בהם אחרים והוא יכול לחזור בו כל זמן שלא רצו בהם אותם אחרים אין כאן מקח אלא שהוא נעשה שואל ומיהו כיון דקיצי דמיה לא בעינא זבינא חריפא וכיון דכל הנאה שלו נעשה עליו כשואל והיינו דמייתי לה בנדרים מפני שחיובו במתניתין מטעם שואל הוא כההיא דנדרים ולא מטעם לוקח כההיא דפרק הספינה. הילכך האי מתניתא אייתי לדינא בין בדקיצי דמייהו ואפילו זבינא דלא חריפא ובין בדלא קיצי ובזביני חריפא. וזה הלשון האחרון הוא דעת רבינו. הריטב"א.
וזה לשון רבינו חננאל: וקיימא לן כאמימר דגרסינן בנדרים משמיה דשמואל כהאי גוונא אמר שמואל הלוקח כלי מבית האומן לבקרו ונאנס בידו חייב. ואסיקנא הני מילי בזבינא חריפא אבל בזבינא דרמי על אפיה לא משום דהנאת מוכר הוא ולא של לוקח. עד כאן.
בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר: ואם תאמר היכי תניא כוותיה דאמימר הכא הא טעמא רבה איכא שהוא שוכר גמור שנותן לו טובת הנאה. הא לא קשיא שהרי בחזרתה כלו ימי שכירותה שכבר נתחייב כל טובת הנאה שיתן לו ואפילו הוי כנושא שכר מעיקרא משום דשוכר כשומר שכר אלא מאי שמע מינה הואיל ונהנה מהנה. מפי רבי. תוספות שאנץ.
דאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך מחר: הקשו בתוספות דאכתי שמירה בבעלים דכיון שאומר לו עכשיו שישמור לו למחר באמירה זו נעשה לו שואל מעכשיו וכדאמרינן בריש פרק השואל בעלים באמירה ופרה במשיכה. ותירצו דהני מילי שנעשין בעלים שומרים באמירה כשאמרו לעשות מלאכתו לאלתר בלא הפסקת מלאכה אחרת אבל אם אמרו לעשות מלאכתו לאחר שעה או שהפסיקו במלאכה אחרת בין אמירה למעשה אינם נעשים שואלים אלא משעה שיתחילו במלאכה. הריטב"א.
אמאי שמירה בבעלים היא: ארישא פריך דהיינו שמור לי ואשמור לך ששניהם זה במלאכתו של זה אבל השאילני ואשאילך שמשאיל כליו זה לזה אין זה נקרא שמירה בבעלים שהרי אין גוף הבעלים נשאלים זה לוה אלא חפציהם. ה"ר יהונתן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה