בבא בתרא מד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בסתמא דלא משתעבדא ליה מאי טעמא מטלטלי נינהו אומטלטלי לבע"ח לא משתעבדי ואע"ג דכתב ליה מגלימא דעל כתפיה הני מילי דאיתנהו בעינייהו אבל ליתנהו בעינייהו לא אלא באפילו עשאו אפותיקי נמי לא מאי טעמא כדרבא דאמר רבא געשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה ממנו דשורו וחמורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו מאי טעמא האי אית ליה קלא והא לית ליה קלא וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי דאמר רבה האי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי קני מקרקעי קני מטלטלי ואמר רב חסדא ווהוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי הכא במאי עסקינן כגון שלקח ומכר לאלתר וליחוש דילמא זדאיקני הוא שמעת מינה דאיקני קנה ומכר קנה והוריש לא משתעבד לא צריכא דקאמרי עדים ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם והאמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בע"ח וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינה שלו חוזר עליו הכא במאי עסקינן במכיר בה שהיא בת חמורו ורב זביד אמר חאפילו נמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו דא"ל להכי זביני לך שלא באחריות גופא אמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל טהמוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו היכי דמי
רשב"ם
עריכהבסתמא - שלא ייחד לו פרה וטלית בפירוש דלא משתעבדא ליה לבע"ח הך פרה וטלית:
לא משתעבדי - דלית להו קלא ולא יזהרו לקוחות דאי משתעבדי אין לך אדם שלוקח עוד מטלטלין מחבירו דלמא טרפי להו מיניה:
אלא אפילו עשאן אפותיקי - להך פרה וטלית שיחדן לו לגבות חובו משם אם לא יפרענו עד זמן פלוני:
אפותיקי - פה תהא קאי:
עשה - לוה עבדו אפותיקי לבעל חובו ומכרו אחרי כן הלוה לאיש אחר:
אית ליה קלא - אפסידו לקוחות אנפשייהו:
והא לית ליה קלא - פרה וטלית ולא ידעו הלקוחות להזהר והלכך מעיד לו עליה דאין מעמידה בפני בעל חובו: ומקשינן ואכתי בפרה וטלית אמאי מעיד וניחוש דלמא אקני ליה האי מוכר מטלטלי אגב מקרקעי לבעל חובו להשתעבד לו לגבות חובו מהן אם לא יפרענו בזמנו וחזר ומכרם וכי מעיד ללוקח שהן שלו נוגע בעדות הוא מפני שמעמידן בפני בעל חובו והכי אשכחנא דכה"ג משתעבדי מטלטלי לבעל חוב דאמר רבה כו' וגבי מטלטלי מן הלקוחות דנכסים שאין להם אחריות כגון מטלטלין נקנין עם נכסים שיש להן אחריות לענין מתנה בכסף בשטר ובחזקה והוא הדין לענין שעבוד דמיגו דחייל שעבוד אמקרקעי חייל נמי אמטלטלי אבל אקני ליה מטלטלי גרידי בסודר להשתעבד לו לכשיגיע זמנו אם לא יפרענו יגבה מהם לא קני ואפילו בלשון מתנה דכל דאי לא קני דאסמכתא היא ואסמכתא לא קניא בפרק איזהו נשך (ב"מ דף סו:):
ו מר רב חסדא והוא דכתב ליה - בשטר השעבוד דלגמרי משעבד להו למטלטלי בהדי מקרקעי:
דלא כאסמכתא כו' - דכיון דאין זו מכירה גמורה ולא מתנה ולא משכון אלא שעבוד בעלמא ודמי לאסמכתא דקאמר ליה אם לא אפרע לך לזמן פלוני תגבה מכאן הלכך צריך לכתוב בו לאלומי שטריה דלא כאסמכתא דאסמכתא לא קניא:
טופסי דשטרי - הוא שטר העשוי להעתיק ממנו שטרות ולא נכתב לגבות בו ואין בו ממש:
הכא במאי עסקינן - דמצי מעיד כגון שקנה הך פרה וטלית ומיד מכרה בפנינו דודאי לא לוה בינתים ולא שעבדם למלוה:
וניחוש דלמא דאיקני אמר ליה - כלומר אכתי איכא למיחש דאקני ליה להך פרה וטלית למלוה אגב מקרקעי והיכי דמי כגון דמקמי הכי כשלוה כתב למלוה בשטר משעבדנא לך אגב מקרקעי כל נכסי דקנאי ודעתיד אנא למיקני וכשלקח הפרה והטלית אחרי כן נשתעבדו לו מיד ואכתי אמאי מעיד אלא מדלא חיישת להכי איכא למשמע דמי שכותב כן דאקני האומר לחבירו נכסים שאני עתיד לקנות אני מוכר לך או משעבד לך ואחר כן קנה ומכר לאחרים או כתב לו דאיקני והוא קנה אחרי כן ומת והוריש לבניו לא משתעבד להאי שכתב לו דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לידו אע"פ שעתיד לבא ובעיא היא לקמן בפרק מי שמת ולא איפשיטא ומשמע מהכא דלא משתעבד:
לא צריכא - הא דקאמרי מעיד ולא חיישינן לדלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי כגון דקאמרי עדים ידענא ביה כו' והלכך לא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי שהרי לא היו לו מקרקעי והלכך מעיד דכיון שמכר לו הך פרה וטלית בלא אחריות וגם אין מעמידה בפני בעל חובו לאו נוגע בעדותו הוא כלל והשתא מתוקמא אפילו בלא לקח ומכר לאלתר והא דלא קאמר אלא לא צריכא משום דאמורא לא תירץ הכי לעיל אלא סתם הגמרא תירץ כן [ושיטה זו נוהגת ברוב המקומות] ופירש ר"ח ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם צריכי לאסהודי הכי זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום וברי לנו במה שקנה וכי לא קנה קרקע מעולם לא במתנה ולא בקניה כגון הא דגרסינן בהאשה רבה ביבמות (דף פח.) נשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה אמר רב לא שנו אלא שנשאת כו' ומסקינן בה לא צריכא דאתו תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא ואתון לא ידעיתון ליה כו':
נמצאת שאינה שלו - שהעידו עדים שגזלה המוכר ומכרה לו ובא בעל השדה ונטלה ממנו חוזר לוקח על המוכר ולא הויא מכירה כלל דבשלמא היכא דטרפה בעל חוב הויא מכירה דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה בשביל פירות יום אחד כדאמרינן בבבא מציעא (דף יד.) ופירות שאכל שלו הן כדאמר שמואל בפרק שנים אוחזין בטלית (שם דף טו.) בעל חוב גובה את השבח שבח אין פירי לא אבל לוקח מגזלן אמר התם (דף יד:) המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו אמר שמואל מעות יש לו שבח אין לו ללוקח אלא הדרא ארעא והדרי פירי וכל השבח והלכך כיון דלא מרויח מידי לאו מכר הוא כלל והכא נמי גבי פרה וטלית אמאי מעיד הא איכא למימר דנוגע בעדותו הוא דניחא ליה למוכר דתיקו ביד לוקח דאי מפיק ליה מיניה מערער בעדים שמעידין שהיא של מערער הרי נמצא שאינה שלו של מוכר אלא גזלה מהאי מערער ומכרה לזה ויחזור לוקח עליו דמוכר ואף על גב דשלא באחריות מכר:
ומשני במכיר בה - הלוקח ומודה בפני עדים שהפרה זו בת פרתו של מוכר היא ולא גזלה מעולם וכן הטלית נארג בביתו והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואידך מערער בעי לאפוקה מיניה בעדי שקרים או טועים בין בהמת המערער לבהמת המוכר דהשתא לא הדר לוקח עליה דמוכר כיון דמודה דשלו היתה והלכך מעיד לו מוכר לפסול עדיו של מערער דלאו נוגע בעדותו הוא והא דנקט חמורו ולא בת פרתו משום דלקמן אמרינן הכי:
ורב זביד אמר - אף על גב דאינו מכיר בה שהיא בת חמורו מעיד לו עליה דאפילו ודאי גזלה אינו חוזר עליו דאמר ליה להכי זביני לך כו':
תוספות
עריכהעשה עבדו אפותיקי ומכרו כו'. אפילו אי סבר רבא דעבדי כמקרקעי דמי נקט אפותיקי לאשמועינן בין בשטר בין בעל פה:
שורו אפותיקי ומכרו כו'. הא דלא חשיב מכר בהדי הקדש דמפקיע מידי שעבוד משום דהקדש מפקיע אפי' אקני ליה מטלטלין אגב מקרקעי מה שאין כן במכר:
והוא דכתב דלא כאסמכתא. מספקא לן אי במטלטלי אגב מקרקעי דוקא או אפילו במקרקעי לחודיה:
כגון שלקח ומכר לאלתר. הוה מצי למיפרך א"ה אפי' בית ושדה נמי אלא מגופה פריך:
דלא הוה ליה ארעא מעולם. מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ארבע אמות בחצרי אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ארבע אמות בארץ ישראל דקרקע אינה נגזלת אי נמי דאין לך אדם שאין לו ד' אמות לקברו דהכא משמע דאפשר שאין לו קרקע וכן משמע בפ' שלישי דקדושין (דף ס: ע"ש) הרי את מקודשת לי על מנת שיש לי קרקע משמע דאפשר שאין לו ודוחק להעמיד בגר שאין לו חלק בארץ ועוד דא"כ לא יעשה אדם שני שטרי הקנאה שהראשון קנה ארבע אמותיו ונראה לר"ת דהיינו טעמא כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו שהרי על ידי קרקע מקנה לחבירו אפילו יש כמה עדים שמכחישים אותו הרי הודאת בעל דין כמאה עדים ולא חיישינן למיחזי כשיקרא כדאשכחנא (לקמן דף קמט.) גבי איסור גיורא דנפק אודיתא מבי איסור ואף על גב שהיה איסור משקר הקשה מהר"ר חזקיהו דמכל מקום ניחוש הכא דלמא אקני ליה מטלטלין אגב קרקע והודה שיש לו מקרקע אע"פ שלא היה לו מעולם ונראה דכולי האי לא חיישינן שמא שיקרו להודות ונראה לו דבזמן הזה שרגילים לכתוב והקניתי לו ארבע אמות בחצירי א"כ מילתא דשכיחא היא וא"כ מכר לו פרה וטלית אין מעיד לו עליה אע"ג דאיכא עדים דלא היה ליה ארעא מעולם:
עין משפט ונר מצוה
עריכהקמב א מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ב', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ג סעיף א':
קמג ב מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ה', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ג':
קמד ג מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ה', [ וברב אלפס עוד בכתובות פ"י דף קיח. ]:
קמה ד מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ג':
קמו ה ו מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ב', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ג סעיף א':
קמז ז מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ב', וסמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ב סעיף א':
קמח ח מיי' פי"ט מהל' מכירה הלכה ח', סמג לאוין קע, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ה סעיף ה':
קמט ט מיי' פט"ז מהל' עדות הלכה ג', סמ"ג עשין קט, טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ז סעיף ט"ו:
ראשונים נוספים
הכא במאי עסקינן. דמצי להעיד במכיר בה הלוקח שאותה פרה בת חמורו כלומר שבת פרתו היא ולא גזלה והכא נמי גבי טלית דמכיר זה דשלו היא ומשום הכי מצי מעיד דלאו נוגע בעדותו משום הכי נקט הכא בת חמורו ולא בת פרתו אגב דאיצטריך לן לקמן למימר בת חמורו קאמר נמי הכא ולא משום דוקא:
דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות. דלא תהדר עלי ולא נוגע בעדות הוא:
היכי דמי. האי מוכר:
והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא כו'. ותמהני למה צריך לומר כן ונראה לי משום דאמר' בעלמא נכסוהי דבה איניש אינון ערבין ביה ואמרינן בערב דהוי אסמכתא ולא משתעבד אלא משום דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה לפיכך המטלטלין דומין לאסמכתא שאם לא יפרענו ולא ימצא הקרקעות וימצא מטלטלין שיפרע מהם וצריך למכת' דלא באסמכתא אבל הקרקעות עיקר שעבודו עליהן ולא הלוהו אלא על מנת ליפרע מהם וכי כתב הכי גלו אדעתייהו דעיקר שעבודיה נמי שוי אמטלטלי ושוינהו לנפשיה דומיא דקרקע אם אמר לו מעכשיו אינו צריך לכתוב דלא כאסמכתא ומיהו צריך למכתב דלא כטופסי דשטרי, ולא שמעתי בו טעם ברור.
אבל אחד מרבותי שמעתי שאומר משום הגאון רב סעדי' ז"ל שטופס השטרות ונוסחן לכתוב לשון שיד בעל השטר בו על התחתונה לפיכך כותבין ליפות כחו שלא טופסו של זה כטופסן של שטרות אלא בכל לשון מסופק שבו יהא ידו על העליונה.
ולפירוש הזה אין ללשון הזה צורך במקנה מטלטלי אגב מקרקעי אלא לפי שהורגלו לכתוב כן דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אמר הכי כמתחיל הדבר ומסיימו.
כגון שלקח ומכר לאלתר. קשיא להו לרבנן ז"ל אי הכי בשדה נמי כיון שלא לוה בנתים ליכא למיחש דקא סלקא דעתין דאקני קנה ומכר לא קנה וניחא להו דהוא הדין דהוה ליה לאקשויי הכי אלא בכולה שמעתא דייקינן רישא ואקשינן עלה מגופה ובתר הכי אי קשיא סיפא דייקינן לה.
אבל הרב רבי אברהם ברבי דוד ז"ל פירש דהכי קאמר, כגון שלקח ומכרה לאלתר ואנו רואין עכשיו שאין לו קרקע הילכך אין לחוש שמא אגב קרקע הקנה לו שהרי אין לו קרקע ואלו לא לקחה ומכרה לאלתר חוששין שמא היה לו קרקע בנתים ושעבדה לבעל חובו אגב אותו קרקע ומכר את הקרקע ואינו מחוור שמא השאיל לו אחד בקנין ארבע אמות בחצרו ואגבן הקנה לו ואין זה צריך זמן מרובה אבל אפשר היה לפרש לאלתר שלא לקח קרקע ויודעין בו בכך אבל אין יודעין בו אם לוה אם לאו.
ודכולהו פירושי לאו דוקא, דהוא הדין דהוה ליה לאוקומה בזמן מרובה ודהוינן בהדיא מכי לקחה ועד השתא אלא דלא הוה ניחא ליה השתא לאוקומה בהכי עד דדחקיה מקשה לאוקמ' בדהוינא בהדיה מעולם כגון דאתו עדים ואמרי ידעינן ביה בההוא גברא דלא הוה ליה ארעא מעולם פירוש אע"ג שאפשר שזכו לו ע"י אח' והודיעוהו ואין אדם יכול להעיד על זה אין חוששין לכך הואיל והוו בהדיה בחד מתא ורגילו בהדיה טפי ואלו הוה ליה ארעא קים להו דידעי. ורבינו חננאל ז"ל כתב דהכי צריכי לאסהודי זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום הזה וברור לנו במה שקונה וכי לא קנה קרקע מעולם לא במתנה ולא בקניה ואיני יודע היאך אפשר להעיד עדות כזה אלא איכא למימר כדפרשינן דהכא חששא הוא דתיישי' לשמא מעמידה ובמקום חששא עדות מעליא היא זו כיון שרגילין עמו לעולם וגדולה מזו אמרו (בפרק מי שמת דף קמ"ח ב') במוחזק ולא ראו ולא שמעו שהיה לו קרקע.
ומדלא אוקימנא כגון דאמרי וידענא ביה בהאי גברא דלא הות ליה ארעא בשעת שלקח המטלטלין הללו שמע מינה דאפילו כתב לו מטלטלי באגב ואיקני ולקח קרקע ומכרו וחזר ולקח מטלטלין ומכרן גבי מינייהוואע"ג דשעבודא מעידן דקנה הוא דחאיל עליה ולאו מקמי הכי כדאמרינן בלוה ולוה מיהו מעיקרא נמי משתעבד וכן בדין שהרי כי אמר ליה דאקני אינו יכול לחזור בו קודם שיקנה אלמא מההיא שעתא חאיל שעבודא ולא דמיא לזביני דאמרינן עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו ואפילו למאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואיכא למימר טעמא משום דכיון דקנה קרקע וחל עליה שעבודא דמלוה אע"ג דזבניה מיקנו ליה הני מטלטלי אגב ההיא ארעא דאכתי בשעבודא דהך מלוה איתה ומה שאמרו אינו יכול לחזור בו, שעבודא שאני.
ותו שמעינן מיהא דלא מצי איניש לאקנויי מטלטלי אגב מקרקעי אלח היכא דאית ליה ארעא ולא סמכינן אארבע אמות קרקע בארץ ישראל ולא אקרקע דחצר מות אלא אם כן יש לו חלק בה בידוע והכי נמי אמרינן (בפרק יש נוחלין) גבי עובדא דרב מרו דקאמר רבא אי אגב ארעא ליה ליה ארעא.
והשתא קשיא עלן האי מנהגא דנהוג עלמא למכתב באגב אע"ג דלית ליה ארעא ושדרו ממתיבת' דתקנת' היא דתקון רבנן בתראי ז"ל ושדרו נמי דוקא להרשאות פקדון או מלוה אבל לשאר מילי לא תקון.
ורבינו תם ז"ל היה אומר דינא הואי והנך דאייתינן לעיל כולהו בגר עסקינן דלית ליה בארץ ישראל מירושת אבות ולא כלום ולא אחצר מות ליכא לסמוך דלית ליה דמשפחה וכמעשה דרב מרי וההיא דבבא מציעא לא קשיא דהא בעי למיקנייה מעיקרא בכסף או בחליפין ובתר הכי ליקני אגבה מטלטלי והתם ערטילי הוה ולא היה בידו כסף ולא סודר. כ"ש וליתא דבמסקנא נמי בגורן שאינו שלו מתוקמא דאי לית ליה קרקע לאקנינהו ניהליה אגב קרקע שהמטבע נקנה אגב קרקע ושנויא דחיקא היא לאוקומינהו בגר ומכל מקום כי שמעינן ליה לאיניש דאמר אית ליה ארפא מהימנינן ליה וכתבינן אפומיה ובלבד נמי שאינו חב לאחרים בהודאתו באותה שעה.
ואני אומר ודאי על ארץ ישראל אין לסמוך ואע"פ שאמרו בספרי ואפילו בגרים מכאן שנתנה קבורה לגרים בארץ ישראל. אין אדם זוכה בקבורה מחיים אבל אין כל הדברים אמורים אלא בעיר שאין בה בית הכנסת ולא בית הקברות לכל העם אלא לכל אחד ואחד יש קבר ידוע וזה אין לו. וכן בית הכנסת שבעירו של יחיד היא או שאין שם אבל בני העיר שלקחו בית הכנסת בשותפות כדינם או בית הקברות או שלקחום אבותם יכול הוא להקנות אגבן מטלטלין ולא מתקנת הגאונים זכרונם לברכה שאמרנו אלא מדין התלמוד. הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוקה כדאיתא בנדרים וכיון שכן יכולין להקנות אגבה ולא בעינן מסוים כדכתבינן במסכת גטין.
קשה לן כי לא הוה ליה ארעא מעולם נמי אמאי מעיד דהא אי אתי נגזל לאפוקי מלוקח בעי למיתן ליה דמים מתקנת השוק והדר נגזל וגבי להו מהאי מוכר דהוא גזלן בדאיתא בבבא קמא הלכך נוגע בעדות ממש הוא איכא למימר משכחת לה בשהמערער הוא אומר שלי היא וזה מעיד לומר עליה אני מכרתיה ואינה שלך אי נמי כגון דאינו טוען שמוכר גזלה אלא שלקחה מגזלן או בהנך גוני דלית בהו תקנת השוק דלאו נוגע בעדות דאי מערער זכה בטעותו לא משלם כלום ואי לוקח זכי לא מהני ליה כלום ואיכא מאן דאמר ליכא תקנת שוק בגזלן אלא בגנב, ולאו מלת' היא.
עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה ממנו: וכדמפרש טעמא דאית ליה קלא, הילכך אפילו עשאו אפותיקי בעדים גובה ממנו.
שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו: ואפילו עשאו אפותיקי בשטר, דאף על גב דמלוה בשטר אית ליה קלא, שעבוד הנכסים לית ליה קלא אם עשאן אפותיקי אם לאו, דאם איתא דכשעשאו אפותיקי בשטר גובה ממנו, אם כן הכא לא יעיד דילמא אפותיקי עשאו בשטר. ומיהו מן היורשין הוא גובה, ואף על פי שאמרו מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי, היינו טעמא דמלוא לא סמכינן עלייהו כל דנפלי קמי יתמי, אבל הכא דקבלם באפותיקי עלייהו סמיך וגובה מהם. ותדע דהא אפילו מן הלקוחות היה גובה, אלא דלית ליה קלא, וכל דלית ליה קלא חששו לתקנת הלקוחות, ולגבי יורשים קלא לא מעלה ולא מוריד. ולא עוד אלא אפילו פירש לו מקרקעי ומטלטלי, מסתברא לי דגובה מן היורשים, ומשום טעמא דאמרן. והללו שכותבין מטלטלי ומקרקעי אהנו למגבי מנייהו מן היורשין מן הדין ושלא מתקנת הגאונים ז"ל.
ואמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטר: הקשה הרמב"ן ז"ל, למה הצריך רב חסדא לומר כן. ותירץ משום דנכסים ערבין הן, כדאמרינן (לקמן קעד, א) נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ליה, וערבות אסמכתא היא, וכדאמרינן בשלהי פרק גט פשוט (קעג, ב), אלא דגמר ומשתעבד משום ההיא הנאה דקא מהימן ליה, ועיקר שעבודיה דמלוה על מקרקעי הוא, וכי שעבד ליה מטלטלי הוה ליה כמאן דאמר ליה אי לא אפרע ולא משכחת מקרקעי איתפרע אדעתיה דשוי עיקר שעבודה אפילו אמטלטלי, והילכך גבי, וכיון שכן אם אמר לו מעכשו קני, דכל דכתב מעכשו לית ביה משום אסמכתא, כדאיתא בפרק איזהו נשך (סו, ב), ואין טעם זה מספיק כל הצריך לפי דעתי, דאם כן אפילו מיניה דידיה לא ליגבי ממטלטלי עד דכתב ליה דלא כאסמכתא, וכדקיימא לן בדינא דכתובה דאינה גובה אפילו מיניה דידיה כממטלטלי, דמטלטלין לכתובה לא משתעבדי.
ודלא כטופסי דשטרי: כתב הרמב"ן ז"ל משמו של רב סעדיה גאון ז"ל, שהוצרך לכתוב כן, לפי שטופסי השטרות נוסחן לכתוב לשון שיד בעל השטר על התחתונה, לפיכך כותבין ליפות כחו, שלא יהא זה כטופסן של שטרות, אלא כל לשון מסופק שבו יהא ידו על העליונה, ולפיכך זה אין ללשון זה צורך במקנה מטלטלי אגב כמקרקעי, אלא לפי שהורגלו לכתוב כן אף על פי שלא אמר להם הלוה שיש לו קרקע לשעבד עליו מטלטלין וכן הם אינן יודעין שיש לו, לפיכך צריך לכתוב כן שאין זה כטופסי השטרות, אלא שהוא העיד על עצמו או שהם מכירין בו שיש לו, ושלא כתבו כן עד שהכירו בו, וכדרך שאנו רגילין לכתוב בנאמנות ועל הנאמנות בפירוש. וזה הנכון.
הכא במאי עסקינן שקנה ומכר לאלתר: כלומר, דידענו בו דלא לוה משעת קניה עד שעה שמכרן. ואם תאמר אם כן ליקשי אם הכי בית ושדה נמי יעיד לו, דאכתי לא ידעינן דניחוש לכותב דאקנה, דאי בדכתב ליה אפילו פרה וטלית נמי, כדמקשה ואזיל. וי"ל דאין הכי נמי, אלא כולה שמעתין כל דקאי ברישא מקשה ואזיל ארישא, וכי קאי אסופא מקשה ואזיל אסופא, והכא כיון דאכתי אשכח פירכא בסופא לא פריך ארישא.
וניחוש דילמא דאקניה אמר ליה, ופריק דקאמרי עדים ידעינן ביה דלא הוה ליה ארעא מעולם: ופירש ר"ח ז"ל, דצריכי לאסהודי הכי: זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום הזה וברור לנו במה דקונה וכי לא קנה קרקע מעולם לא במתנה ולא בקניה וכגון הא דאמרינן ביבמות פרק האשה רבה (פח, א) נשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה, אמר רב לא שאנו אלא שנשאת בעד אחד, אבל נשאת על פי שנים לא תצא. מחכו עלה במערבא הוא עומד בפנינו ואתה אומר לא תצא וכו'. ומסקינן בה לא צריכא דאתו תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפיק ועד השתא ואתון לא ידעיתון ליה דכתיב ויכר יוסף את אחיו וכו'. עד כאן.
וזה דבר של תימה ושאי אפשר שישן בשעה שישנו ולא זזה ידו מתוך ידו מעולם, ולההיא דיבמות לא דמיא כלל, דהתם כל ששרוי עמהם במקום אחד וחותם זקנו עודנו שרוי עמהם במדינה, הכל יודעיו והכל מכיריו וכל בני עירו מעידין עליו. אלא הכא בשכיניו משכחת לה, במעידין שכיניו אנו ומורגלין אצלו ולא הרגשנו בו שהיה לו קרקע או שנתן לו, ונגיעת עדותו בזה חששא בעלמא הוא שאנו חוששין שמא כן היה וכן היה, וכל ששכיניו והמורגלין אצלו לא הרגישו בו, כולי האי לא חיישינן. וגדולה מזו אמרו בעדות בתים (לעיל כט, א) מאן מסהיד אביתא שיבבי שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא, כלומר שאלו יצא הרגישו.
ומיהו שמעינן שאין סומכין על ארבע אמות של ארץ ישראל ולא על של קבורה. ואף על פי שרבינו תם ז"ל דוחק בזה ובכל המקומות שבא בגמרא כיוצא בזה דמיירי בגר, פשוטיהן של דברים אינו נראה כן. ומה שנהגו כן לכתוב בכל אדם, לפי שהוא מעיד על עצמו ונאמן הוא על עצמו יותר ממאה עדים לחיובו. ומיהו דוקא במקום שלא חב לאחרים, כדאיתא בפרק האשה שנתאלמנה (כתובות יט, א) ודבר מצוי הוא לכל מי שיש לו קרקע הראוי להקנות עליו, שהרי מקנין על הקרקע שכור ושאול, כההיא דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה עמד ר"ג ואמר עשור שאני עתיד למוד וכו' ומייתינן לה בריש פרק קמא דבבא מציעא (יא, א) וכן אם יש בית הכנסת לרבים בעירו שהכל שותפין בו, אלא שאותה של איסור גיורא קשה לי קצת, דאמר רבא אגב ארעא לית ליה, ואמאי ליקנינהו אגב קרקע שהוא שוכב עליו. ושמא שכור היה בידו לזמן ועבר זמנו.
ואם תאמר למה דחק עצמו כל כך לומר שלא היה לו קרקע מעולם, לימא שלא היה לו קרקע בשעה שקנה הפרה, אלא מדלא העמידה בהכי שמעינן מינה דכל ששעבד מטלטלי אגב מקרקעי בדאקנה, אם היה לו קרקע באותה שעה אף על פי שקדם ומכר הקרקע ואחר כך קנה מטלטלין, נשתעבדו לו, דמאותה שעה חל השעבוד, וכל שלא חזר בו קנה, ואף על פי שאלו חזר בו קודם קניית המטלטלין לא קנה ואף על פי שיש לו קרקע, כדאמרינן לזה ולזה ואחר כך קנה יחלוקו.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(מא) ודלמא דאי קני אמר לי' עיין בקונטרסי בפ' מי שמת בה' נפל הבית עליו ועל אביו:
(מב) לא צריכא דאמרי עדים ידעי' בי' בפלניא דלא הו"ל ארעא מעלמא. מיכן וממאי דאמרי' בהלכה קמייתא דפ' הזהב וניקנינהו ניהלי' אגב ארעא. ומהדר דליכא ארעא מוכיח שמה שאנו כותבין בשטרות לכל אדם אגב ארבע [אמות] ומפרשי להו שאין לך אדם בישראל שאין לו ד"א בא"י או בארבע אמות של קבר אינו כלום. ושופרא דשטרא בעלמא הוא. אבל אם הי' דבר הצריך לקנותו אגב קרקע הי' קנינו בטל:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג (עריכה)
קמט. ועוד קשיא ליה לאביי מפני שאחריותה עליו מפני שחוזרת לו ואינה חוזרת לו מבעי ליה אלא מתניאתא כדרבין בר שמואל דאמר רבין בר שמואל משמא דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו אבל פרה וטלית לא. דכיון דמכרן אין מעמידן בפני בעל חובו ולא מיפסיל לגבייהו. והאי אחריותה עליו ואין אחריותה עליו דקתני, לאו לשלומי ליה ללוקח קאמר, אלא לשלומי ליה לבעל חובו קאמר כדפרישנא לעיל. ולא מבעיא בסתמא דלא הדרא ליה לבעל חוב אלא אפילו עשאה אפותיקי נמי לא הדרא ליה כדרבא. וכיון דקימא לן אפילו עשאה אפותיקי לא הדרא ליה לבעל חוב, ליכא למיחש שמא עשאה אפותיקי, דאי נמי עשאה אפותיקי לא גבי מיניה, ואמטול הכי מעיד לו עליה:
קנ. דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי לבעל חוב ומכר[ו בעל חוב גובה ממנו שורו וחמורו אפותיקי מכרו] אין בעל חוב גובה הימנו מ"ט האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא. ואפי' עבדו נמי דוקא כשעשאו אפותיקי, אבל לא עשאו אפותיקי אין בעל חוב גובה הימנו, דהא איפסיקא הלכתא בהדיא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכח,ב) דאין גובין מן העבדים:
קנא. ודייקינן וליחוש דילמא [אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי דאמר רבה אי אקני ליה] מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי וגבי מטלטלי ואמר רב חסדא והוא דכתב לה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, כדבעינן לפרושי לקמן, וניחא ליה דהדרא ליה לבעל חוב, ואמאי מעיד לו עליה. ופרקינן הכא במאי עסקינן כגון שלקח ומכר לאלתר. דברירא מילתא דלא שעבדינהו לבעל חוב בנתים. ומקשינן וליחוש דילמא דאיקני לבעל חוב מעיקרא, כגון הני דכתבין בשטרי חובות שקניתי ושאני עתיד לקנות, דכי חזר ולקח בתר הכי ממילא אשתעבדו להו לבעל חוב מיד, ואע"ג דמכרן לאלתר אתי בעל חוב ומפיק להו מלוקח, וניחא ליה דהדרא ליה לבעל חוב, ואמאי מעיד לו עליה. שמעת מינה דאקני וקנה ומכר דאקני וקנה והוריש לא משתעבד. ואסיקנא לא צריכא כגון דקאמרי עדים ידעינן ביה בפלניא דלא הויא ליה ארעא מעולם. דליכא למיחש דילמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי. ואי משום דאקני, כי משתעבד הני מילי במקרקעי, אי נמי במטלטלי היכא דאקנינהו ניהליה אגב קרקע, אבל היכא דלא אקנינהו ניהליה אגב קרקע לא משתעבדי ליה לבעל חוב אלא כל כמה דאיתנהו ברשותא דלוה. וכיון דמתחזק גבי סהדי דלא הויא ליה ארעא מעולם כשר להאי סהדותא, דהא כי קא פסלינן ליה משום חששא בעלמא הוא דפסלינן ליה, דחיישינן דילמא דאקני אמר ליה לבעל חובו, וכיון דחששא בעלמא הוא ואיכא חזקה דלא הויא ליה ארעא מעולם, אתיא חזקה ודחיא לה לחששא וכיון דמוקמינן לה בדלא הויא לה ארעא מעולם לא צריכינן לאוקומה כגון שלקח ומכר לאלתר, דהא לא הויא ליה ארעא וליכא למיחש דילמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי:
קנב. ושמע מינה דהא דאמרינן רישא אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה לפני בעל חובו, לאו בדידעינן דאית ליה בעל חוב בלחוד הוא, אלא אפילו מסתמא נמי חיישינן. דדייקינן טעמא דלקח ומכר לאלתר, אי נמי למסברא טעמא דלא הויא ליה ארעא מעולם, הא לאו הכי חיישינן, דאי לא תימא הכי, אדאוקימנא בהני אוקמתא דחיקתא לוקמה בדלא ידעינן דאיכא עליה בע"ח:
קנג. וש"מ דמאן דלית ליה ארעא מדידיה לא מצי לאקנויי מטלטלי אגב מקרקעי, ולא סגיא ליה בארבע אמות דארץ ישראל ולא בארבע אמות של קבורה. דאי לא תימא הכי, כי אמרי סהדי דלא הויא ליה ארעא מעולם נמי מאי הוי, ליחוש דילמא אקני ליה אגב ארבע אמות דארץ ישראל אי נמי אגב ארבע אמות של קבר, אלא משום דלא משכחת לה דמצי לאקנויי אלא אגב ארבע אמות דאיתינהו ברשותיה מהשתא:
קנד. ושמעינן נמי דכי אמרינן דאקני קנה ומכר דאקני קנה והוריש משתעבד, הני מילי דכתב ליה דאיקני, אבל בסתמא לא משתעבד. ושמעינן נמי דמאן דאקני ליה לבעל חוב מטלטלי אגב מקרקעי אפילו מטלטלי דעתיד לקנות וקנה ומכר משתעבד ומפיק להו בעל חוב להנהו מטלטלי מלוקח. ולא תימא הני מילי מלוקח, אלא אפילו בעל חוב מוקדם שקדם חובו בזמן שטרו של זה ולא הספיק לגבות אלא לאחר זמן שטרו של שני הרי השני בא ומוציא מידו. ולא תימא הני מילי היכא דראשון על פה ושני בשטר, אלא אפילו היכא דתרווייהו בשטר, אע"ג דזימנא דתרויהו לבתר דקנה הני מטלטלי, מיהו לשני אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ואלו לראשון לא אקני ליה, אי נמי דאקני לתרווייהו מטלטלי אגב מקרקעי מיהו לשני כתב ליה דאיקני ואלו לראשון לא כתב ליה דאיקני לענין מטלטלי דקנה לוה לבתר זימנא דתרוייהו היכא דקדם ראשון וגבה מיניה מטלטלי אתי שני ומפיק להו מיניה, דכיון דלא אקני ליה לראשון מטלטלי אגב מקרקעי אי נמי אקני ליה ולא כתב ליה דאיקני לענין מטלטלי דקנה בתר זימניה דראשון, אשתכח דלא אשתעבדו ליה הני מטלטלי לראשון משעת הלואה, דמטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי למטרפינהו מן היורשין וכל שכן ממשעבדי, ולית ליה זכותא בגווייהו אלא משעת גבייה, וכבר קדם שעבודו של שני לגבייתו של ראשון. הלכך הוה ליה ראשון בשעת גבייה כלוקח דזבין להו מהשתא דאתי בעל חוב ומפיק להו להנהו מטלטלי מלוקח. והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, כלומר דלא כאסמכתא דקיימא לן בעלמא דלא גמר ואקני, ודלא כטופסי דשטרי דאורחא דספרי למכתבינהו ולא צריכי לאימלוכי ביה בלוה, אלא כיון דאמר להו כתובו שטרא כתבי ליה לכוליה טופס כי אורחייהו, וחיישינן דילמא האי הקנאה נמי דכתיבה ביה בשטרא דאקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי הכין הויא דלא אימליכו ביה בלוה עילויה, ואמטול הכי צריכין למכתב נמי ודלא כטופסי דשטרי למימרא דאימליכו ביה בלוה.
אבל אי לא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי אי נמי אקני ליה ולא כתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, לא מיבעיא מטלטלי דקני בתר הכי דלא משתעבדי ליה לבעל חוב, אלא אפילו מטלטלי דהוו ליה מקמי הכין לא משתעבדי ליה לבעל חוב. והני מילי היכא דמכרן לאחר או שמת, אבל מיניה לא שנא אקני ליה ולא שנא לא אקני ליה, ל"ש מטלטלי דהוו ליה מקמי הלואה ול"ש דקנה בתר הלואה, גבי בעל חוב מינייהו, דקיימא לן מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה. והני מילי לדינא דגמרא. והשתא דתקינו רבנן בתראי לבעל חוב למגבא ממטלטלי דיתמי, כל היכא דגבי ממקרקעי גבי ממטלטלי וכל היכא דלא גבי ממקרקעי לא גבי ממטלטלי. והני מילי מיתמי, אבל מלוקח לא גבי אלא כי דינא דגמרא, דעד כאן לא תקינו ליה רבנן לבעל חוב אלא למגבא מיתמי אבל מלוקח לא תקינו ליה רבנן. ואפילו מיתמי נמי דוקא בקנה ולוה, אבל בלוה ואחר כך קנה, כיון דבמקרקעי לא עבוד תקנתא לאשתעבודי בסתמא כ"ש במטלטלי, דא"כ נמצא כחו יפה במטלטלין יתר מבמקרקעי, ואדרבה איפכא מסתברא, אלא ל"ש מקרקעי ולא שנא מטלטלי היכא דלוה ואחר כך קנה לא גבי אלא כדינא דגמרא, האי כי דיניה והאי כי דיניה, וכן הדעת נוטה:
קנה. ומקשינן והאמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינה שלו חוזר עליו. הכא נמי נהי דלא טריף לה בעל חוב להאי טלית ולהאי פרה מלוקח, אלא כיון דכי נפקא האי פרה וטלית מלוקח מחמת שנמצאת שאינה של מוכר מיחייב מוכר לשלומי ליה ללוקח זוזי דשקל מיניה, ניחא ליה דתיקום בידיה דלוקח והוה ליה נוגע בעדותו ואמאי מעיד לו עליה. ופרקינן הכא במאי עסקינן במכיר בה הלוקח בהאי חמור שהיא בת חמורו של מוכר. ואשמעתא דלקמן (בבא בתרא מה,א) קאי, כלומר כדאמרינן לקמן במכיר בה שהיא בת חמורו, הכא נמי במכיר בה הלוקח בהאי פרה שהיא בת פרתו של מוכר. והוא הדין גבי טלית במכיר בה שהוא ארגה או שנארגה ברשותו, דכיון דידע בה לוקח דדידיה דמוכר היא, אע"ג דאתו סהדי דלאו דידיה היא מידע ידע דסהדי שקרי נינהו ולית ליה למשקל ממוכר ולא מידי, דהודאת בעל דין כמאה עדים, הלכך מעיד לו עליה דלאו נוגע בעדותו הוא. ולא חיישינן לגומלין, דילמא האי לוקח מודי ליה למוכר שהיא בת חמורו כי היכי דלתכשר מוכר לאסהודי ליה ללוקח, דכי פסלינן ליה לנוגע בעדותו משום דאית ליה הנאה לדידיה בההוא סהדותא ממילא ואין אדם נאמן ע"י עצמו, אבל למחשדיה דמכוין למשקל ממונא או הנאה מחבריה לאסהודי ליה לא חיישינן, דאם כן כולהו עדויות דעלמא נמי ליחוש דילמא אגרא יהבו ליה לאסהודי.
ורב זביד אמר אפילו נמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות. הלכך אפילו תימא בשאין מכיר בה שהיא בת פרתו של מוכר, כיון דזבין ליה שלא באחריות אינו חוזר עליו, ואשתכח דלאו נוגע בעדותו הוא. וקיימא לן כרב זביד. חדא, דסלקא שמעתא כוותיה, ועוד דשמעתיה דשמואל לקמן כוותיה אזלא כדבעינן למימר קמן (סי' קסא):
קנו. ושמעינן מינה דהמוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה אינו חוזר עליו. ולא תימא דוקא בבעל חוב דבעלים הראשונים, אלא אפילו בא בעל חובו של מוכר וטרפה אינו חוזר עליו, דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות, כדבעינן לברורי לקמן מדרבין בר שמואל. ואפילו היכא דנמצאת שדה שאינה שלו אינו חוזר עליו, דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות כדרב זביד. והני מילי היכא דפריש ליה שלא באחריות, אבל בסתמא אפילו טרפה בעל חוב חוזר עליו, דהא אסיקנא הלכתא בהדיא בפרק שנים אוחזין בטלית (ב"מ טו,ב) דאחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר.
ואי קשיא לך ההיא דאמר אביי (שם יד,א וב"ק ח,ב) ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דאמר ליה חיתא דקטירי סברת וקבילת, ועל כרחיך האי עד שלא החזיק בה דקאמרינן התם לאו למימרא דאכתי לא קניא בחד מאנפי הקנאות, דאם כן מה לי יצאו עליה עסיקין מה לי לא יצאו, כל כמה דלא קניא יכול לחזור בו, ומכי קניה אינו יכול לחזור בו. ועוד מאי שנא דנקט חזקה מכלהו אנפי הקנאות, לימא עד שלא זכה בה ומשזכה בה. ועוד דקא מיבעיא לן עלה (שם) מאימת הויא חזקה מכי דייש מצרי, (או) [אי] בחזקה דקני בה קא מיירי, עד כאן לא שמעינן היכי דמיא חזקה דאצטריך השתא למבעי מאימת הויא חזקה, והא מתני' תנן (לעיל בבא בתרא מב,א) נעל גדר פרץ כל שהו הרי זו חזקה ואיתמרו עלה כמה מתנייתא וכמה שמעתתא. ועוד מאי שנא דשבקה לחזקה דמתניתין ונקט האי אנפא דמכי דייש מצרי. ועוד הא מדאמרי' עלה ואיכא דאמרי אפילו באחריות נמי דאמר ליה אחוי לי טירפך ואשלם לך, ש"מ בדיהיב ליה דמים עסקינן, וקיימא לן דקרקע נקנית בכסף, ואפילו הכי עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו. אלא לעולם דקניה בחד מאנפי הקנאות, ואפילו הכי אם יצאו עליה עסיקין יכול לחזור בו משום מקח טעות, דנהי דלא קביל עליה אחריות מצי אמר ליה חיתא דקטירי לא זבנא מינך. והיינו דקאמרינן עד שלא החזיק בה משיצאו עליה עסיקין יכול לחזור בו, ואם החזיק בה משיצאו עסיקין אינו יכול לחזור בו, דכיון דאחזיק בה לאחר שיצאו עליה עסיקין גלי אדעתיה דניחא ליה בגוה ומצי אמר ליה חיתא דקטירי סברת וקבילת.
וכיון דאיתברר דאע"ג דקניה בחד מאנפי הקנאות כיון דיצאו עליה עסיקין יכול לחזור בו, אם כן הא דאמר רב זביד אפילו נמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות, היכי דמי, אי דאחזיק בה לאחר שנמצאת שאינה שלו, אי הכי מאי שנא דנקט טעמא דלהכי זביני לך שלא באחריות, דמשמע אפילו לא החזיק בה לאחר שנמצאת שאינה שלו, האי משום דאמר ליה חיתא דקטירי סברת וקבילת מיבעי ליה. ועוד דעל כרחיך רב פפא ורב זביד סתמא קא מיירו, ומשמע מסתמא דכשלא החזיק בה קא מיירי, דאי בשהחזיק בה לא הוה שתיק גמרא מינה. אלא לאו בשלא החזיק בה לאחר מיכן, ואם כן אמאי אינו חוזר עליו.
ומסתברא דכי קאמר אביי יכול לחזור בו, בסתמא, כגון דלא פריש ליה אחריות ולא פריש ליה נמי דלא קביל עליה אחריות, ומאי שלא באחריות דקאמר, דלא כתב ליה אחריות. ואמטול הכי עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו, דלא מיבעיא למאן דאמר אחריות טעות סופר הוא, דכיון דלא החזיק בה משיצאו עליה עסיקין יכול לחזור בו, אלא אפילו למאן דאמר אחריות לאו טעות סופר הוא ומסתמא לא קביל עליה אחריות, יכול לחזור בו משום מקח טעות, דנהי דמסתמא לא קביל עליה מוכר אחריות מסתמא נמי לא פקע דינא דמקח טעות מיניה עד דמתני עליה דלוקח בפירוש, מידי דהוה אמומים דמסתמא הוי מקח טעות עד דאתני עליה דלוקח בפירוש. והיינו טעמיה דאביי אליבא דלישנא קמא גבי בבא דעד שלא החזיק בה. וכי פליגי רב פפא ורב זביד היכא דפריש ליה על מנת שאין לך עלי אחריות, דאמר ליה להכי איכפלי וזביני לך שלא באחריות, דאפילו נמצאת שדה שאינה שלי לא תהא חוזר עלי. דייקא נמי דקא נקיט הכא טעמא משום דא"ל להכי זביני לך שלא באחריות, דמשמע דטעמא דמילתא משום דגלי מוכר אדעתיה מעיקרא דלא קביל עליה אחריות כלל וסבר לוקח וקביל עילויה, ואלו בשמעתיה דאביי לא קא נקיט טעמא משום דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות, דהא לא אתני עליה בפירוש דלא קביל עליה אחריות אלא משום דאמר ליה חיתא דקטירי סברת וקבילת, דמשמע משום דאחזיק בה לאחר שיצאו עליה עסיקין.
ואשכחן לישנא דשלא באחריות כי האי גוונא, דגרסינן בפ' שנים אוחזין בטלית (ב"מ יד,א) כי הא דאבוה בר איהי זבין עיליתא מאחתיה שלא באחריות אתא בעל חוב טרפה מיניה, אתא לקמיה דמר שמואל אמר ליה כתבה לך אחריות אמר ליה לא, אמר ליה אם כן זיל שלמה אמר ליה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא, אמר ליה הני מילי בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר לא עביד איניש דזבין ארעא ליומיה, והא התם דבסתמא קאי וקרי ליה שלא באחריות.
תדע דכי פליגי רב פפא ורב זביד בדפריש ליה שלא באחריות פליגי, דאי בסתמא אפילו בא בעל חוב וטרפה נמי חוזר עליו, דאחריות [טעות סופר] הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר, כדקא פסק רבא הלכתא בהדיא בפרק שנים אוחזין בטלית (ב"מ טו,ב), ורב פפא ורב זביד בתראי אינון טפי מרבא ולא סגיא דלא שמיע להו פיסקיה דרבא, דהא רב זביד גופיה קאמר כמה שמעתתא משמא דרבא בפרק אלו מציאות (בבא מציעא כג,א) גבי סימן העשוי לידרס וגבי סימן הבא מאליו וגבי פיסקא דהלכתא כריכות ברשות הרבים, אלמא מיניה גמר. אלא על כרחיך כי קאמר רב זביד אינו חוזר עליו היכא דפריש ליה על מנת שאין לך עלי אחריות, אבל בסתמא יכול לחזור בו משום מקח טעות הוא עד דמגלי אדעתיה דסבר וקביל כשמעתיה דאביי, דהא אפילו למאן דסבירא ליה דאחריות לאו טעות סופר הוא ובסתמא לא קביל עליה אחריות מצי למהדר ביה משום מקח טעות, וכל שכן למאן דסבירא ליה אחריות טעות סופר הוא דמסתמא נמי קביל עליה אחריות:
קנז. ושמעינן נמי דאפילו במטלטלי נמי היכא דלא זבין ליה שלא באחריות ונמצאו שאינן למוכר חוזר עליו דמקח טעות הוא. ממאי, מדמקשינן מדרב פפא לענין פרה וטלית, ואפילו רב זביד לא פליג אלא היכא דזבין ליה שלא באחריות, כדקאמר טעמא בהדיא דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות, אבל היכא דזבין ליה באחריות מודי דחוזר עליו:
קנח. ושמעינן נמי דהיכא דמכיר בה לוקח שהיא של מוכר, אע"ג דאסהידו בה סהדי דלאו דידיה היא ואפקוה מיניה דלוקח בדין, לא מיחייב מוכר לפצויי ליה ללוקח, ואפי' היכא דזבין ליה באחריות, דהא גבי נמצאת שדה שאינה שלו אע"ג דזבין ליה שלא באחריות נמי לרב פפא מיחייב לפצויי ליה כמאן דזבין ליה באחריות, ואפילו הכי קאמר דהיכא דמכיר בה לוקח שהיא של מוכר אינו חוזר עליו:
קנט. גופא אמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר שדה לחברו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו. מאי איריא שלא באחריות, אפי' באחריות נמי, לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא באחריות דניחא ליה דתיקום בידא דלוקח כי היכי דלא ליחייב לשלומי ליה דמים דידיה, אלא אפילו שלא באחריות דלא מיחייב לשלומי ליה אין מעיד לו עליה, מפני שמעמידה בפני בעל חובו דטריף לה מלוקח, וניחא ליה למוכר דתיקום בידא דלוקח מכחו כי היכי דליתי בעל חוב דידיה ולשקלוה מלוקח ומיפטר איהו מיניה דבעל חוב בהכי.
עשה עבדו אפותיקי: יש מפרשים עשה עבדו אפותיקי בשטר דוקא דכיון שיש למלוה קול גם לעבד שעשאו אפותיקי יש קול. ויש מפרשים אפילו עשאו אפותיקי בעל פה אית ליה קלא וכן נראה לפי הסוגיא שבסוף פרק המניח. ושמע מינה דעשה שדהו אפותיקי אפילו במלוה על פה גובה ממשעבדי במקום שאין שם בני חורין ובאפותיקי מפורש אפילו במקום שיש שם בני חורין. עליות.
שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו: ואפילו עשאו אפותיקי בשטר דאף על גב דמלוה בשטר אית ליה קלא שעבוד הנכסים לית להו קלא אם עשאן אפותיקי אם לאו דאם כשעשאו אפותיקי בשטר גובה ממנו אם כן הכא לא יעיד דלמא אפותיקי עשאו. ומיהו מן היורשים הוא גובה ואף על פי שאמרו מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי היינו טעמא לא סמכי עלייהו כל דנפלי קמי יתמי אבל הכא דמקבלם באפותיקי עלייהו סמיך וגובה מהם ותדע דהא אפילו מן הלקוחות היה גובה אלא דלית ליה קלא וכל דלית ליה קלא חששו לתקנת הלקוחות ולגבי יורשים קלא לא מעלה ולא מוריד. ולא עוד אלא אפילו פירש לו מקרקעי ומטלטלי מסתברא לי דגובה מן היורשים ומשום טעמא דאמרן והללו שכותבים מקרקעי ומטלטלי אהני למגבי מנייהו מן היורשים מן הדין ושלא מתקנת הגאונים ז"ל. הרשב"א ז"ל.
אבל הרא"ה ז"ל כתב דמדינא דגמרא אפילו מן היורשים אינו גובה ומשום טעמא דלית ליה קלא דאף על גב דקול לגבי יורשים לא מעלה ולא מוריד כיון דלית ליה קלא לא סמכה דעתיה עליה וסבור הוא שיבריחנו וימכרנו דהא לא ידע דאיכא שעבוד עליה הלכך אפילו מיורשים נמי לא גבי. הר"ן ז"ל.
דאמר רבא אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי כו': יש אומרים דמאן דכתב שעבוד מטלטלי בשטרא ומפרש ביה בהדיא דנגבי מנייהו ממשעבדי גבי ממשעבדי אף על גב דלא אמר ליה מטלטלי אגב מקרקעי מיהו היכא דלא פירש לו שיגבה מטלטלי ממשעבדי לא גבי ממשעבדי אלא אם כן אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ומייתי ראיה מהא דגרסינן בירושלמי. וקשיא לי על זה הא דמוקמינן להך ברייתא לקמן כגון דאמרי עדים ידענא ביה בהאי גברא דלא הוה ליה ארעא מעולם ואם איתא כי לא הוה ליה ארעא מעולם מאי הוי ניחוש דלמא פירש לו בשטר שיגבה מטלטלי מן המשועבדים אלא שמע מינה דלא מהני תנאה ופירושא למגבי מטלטלי ממשעבדי אלא אם כן אית ליה ארעא ומקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי. עליות.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: הא דאמר רבא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי קני מקרקעי כו': בעל חוב ניהו הכי קאמר אי אקני ליה לבעל חוב דיליה מטלטלי אגב מקרקעי כגון דאמר ליה אי לא פרענא לך מכאן ועד יום פלוני הקנתי לך מקרקעי ואגבן אקנתי לך מטלטלי קני דכי אמרינן מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי הני מילי בסתמא אי נמי היכא דלא אקנינהו ניהליה אגב קרקע ואף על גב דשוינהו אפותיקי אבל היכא דאקנינהו ניהליה אגב קרקע קני להו ומפיק להו ואפילו מן הלוקח כדאמרינן וליחוש דלמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה כלומר לבעל חוב דידיה ולהכי קא מסהיד ביה השתא להאי לוקח כי היכי דליתי בעל חוב דיליה ולטרוף לה מיניה אלמא היכא דכתב ליה מטלטלי אגב מקרקעי טריף להנהו מטלטלי ואפילו מן הלוקח ולא עוד אלא דאי כתב דאקנה כגון דכתב הקנתי לך אגב מקרקעי מטלטלים דאקנה קני להו למטלטלים דקנה בתר הכי ואי זבין להו מפיק להו מלוקח דאמרינן ודלמא אקנה אמר ליה אלמא היכא דאמר לו דאקנה מהני ומפיק להנהו מטלטלים דקנה בתר הכי וזבנינהו מן הלוקח.
והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא: הקשה הרמב"ן ז"ל למה הוצרך רב חסדא לומר כן ותירץ משום דנכסים ערבים הם כו' וערבות אסמכתא הלא כו' ככתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל. ואין טעם זה מספיק כל הצורך לפי דעתי דאם כן אפילו מיניה דידיה לא לגבי מטלטלי עד דכתב ליה דלא כאסמכתא וכדקיימא לן בדינא דכתובה אינה גובה אפילו מניה דידיה ממטלטלי דמטלטלי לכתובה לא משתעבדי ודלא כטופסי דשטרי כתב הרמב"ן ז"ל משמו של רב סעדיה גאון ז"ל שהוצרך לכתוב כן כו' ואני שמעתי ממורי ה"ר יונה ז"ל לפי שהורגלו כותבי שטרות כן לכתוב אף על פי שלא אמר להם הלוה שיש לו קרקע לשעבד עליו מטלטלים וכן הם אינם יודעים שיש לו לפיכך צריך לכתוב כן שאין זה כטופסי השטרות אלא שהוא העיד על עצמו או שהם מכירים שיש לו קרקע ושלא כתבו כן עד שהכירו בו וכדרך שאנו רגילים לכתוב בנאמנות ועל הנאמנות בפירוש וזה נכון. הרשב"א ז"ל.
שמע מינה דאקנה קנה ומכר לא קנה: אית נוסחא דכתיב בהו דאקנה קנה ומכר דאקנה קנה והוריש לא קנה. ונראה בעיני דלא גרסינן לה ובהלכות הרב הגאון ז"ל איננו דכיון דקיימא לן מלוה על פה גובה מן היורשים כן אמרינן נמי דאקנה קנה והוריש קנה דלגבי נכסי דקנה לוה לבתר הלואה הויא לה כמלוה על פה אף על גב דלא מהניא הקנאת השטר דלאלתר דקני להי משתעבדי דקיימא לן מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה וכי מיית גבי מיתמי דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם והכי מוכח בהדיא בפרק מי שמת. והא דבעי שמואל דאקנה מהו ואסיק בה תלמודא דקא בעיא ליה דאקנה קנה והוריש משום דשמעינן ליה לשמואל דמלוה על פה אינו גובה מן היורשים וקיימא לן דאקנה קנה ומכר משתעבד. והיכא דלא כתב ליה דאקנה אינו גובה מן הלקוחות נכסים שקנה אחר ההלואה אבל מן היורשים אף על פי שלא כתב לו דאקנה כלל מידי דהוי אמלוה על פה כדכתיבנא. ומיהו נראה דלא גבי אלא מיתומים גדולים ומשום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן ממקרקעי דאביהן כיון דקנאן אביהן ונשתעבדו למלוה אתו תורת שעבוד אין שם כיון דלא כתב מלוה דאקני לא בשטר ולא בעל פה הלכך אין גובה מיתומים קטנים דלאו מיעבד מצוה נינהו. ואין צריך לומר למאי דהוה בעינן למימר דאקני קנה ומכר לא משתעבד דכיון דלא אפשר לשעבודי נכסי דקני בתר הכי על כרחך מיתמי לא גבי דאין דאקנה נגבה מתורת שעבוד אלא משום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם.
לא צריכא דקאמרי עדים ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם: לאו למימרא שלא נפרדו ממנו כלל כו' אלא כיון שדרו עמו בעיר אחת לעולם והכירו בעסקיו הוחזק אצלם בעיר שלא היה לו קרקע. ואם תאמר וליחוש שמא אחר נתן לו קרקע על מנת להחזיר כדי שיקנה מטלטלין אגב אותו קרקע ובזה לא ידעו בני עירו ולא הוחזק בכך שיש לו קרקע וכי תימא שלא זזו העדים ממנו לעולם ולא דבר עם אדם שלא בפניהם אם כן לא הוה צריך למימר דלא הוה ליה ארעא מעולם אלא דידעי ביה דלא אקני ליה מטלטלים אגב מקרקעי מעולם. ונראה לי דכל כהאי גוונא לא קני מטלטלי אגב מקרקעי לטרוף ממשעבדי כיון שהוא קרקע דאקני אגביה מטלטלי לאו בר גוביינא הוה דהא לא אקניה ניהליה אלא על מנת להחזיר לו לאלתר. מיהו ודאי לענין ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות ודאי קונה מטלטלים אגב קרקע שנתנוהו למוכר על מנת להחזיר.
אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו: והא דאצטריכא ליה לשמואל לאשמועינן שאין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו כגון שאין המערער טוען שהמוכר גזלה ממנו אלא שהוא אומר שגזולה היתה ביד אבותיו או שגזלה מי שמכרה לו שאם טוען המערער שזה המוכר גזלה ממנו תיפוק ליה שהוא נוגע בעדות כי היכי דלא לקרויה גזלנא. כל זה מעליות הר"י ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה